דברי ראש הממשלה בנימין נתניהו בפתח מושב החורף של הכנסת

מכובדי, נשיא המדינה, ראובן ריבלין ורעייתו,
יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין,
המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור,
שרי הממשלה,
מבקר המדינה, יוסף שפירא,
חברי הסגל הדיפלומטי,
יו"ר האופוזיציה, חבר הכנסת יצחק הרצוג,
ומכובדיי, חברי הכנסת,

 

בפעם הקודמת שעמדתי כאן, היה זה לפני מבצע 'צוק איתן'. במבצע זה, אל מול מתקפת טרור נפשעת, מדינת ישראל הראתה לעולם כולו מהן נחישות, עוצמה ואחדות. ערכים אלה באו לידי ביטוי עילאי בקרב העם והצבא, ומעל לכל בקרב חיילינו שנפצעו, חיילינו שנפלו ובקרב בני משפחותיכם. אני יודע שאני מדבר בשם הכנסת והעם, כשאני מחזק אתכם ביגונכם הכבד, אחיי ואחיותיי בני משפחת השכול. אני יודע שאני מדבר בשם כולכם כשאני שולח איחולי החלמה שלמה ומהירה לחיילינו הפצועים. אני ביקרתי אותם בבתי-החולים, כמו רבים מכם, ואני נפעמתי מעוז רוחם ומרצונם לשוב במהירות לחבריהם בשדה הקרב. ובקרב הזה, במבצע 'צוק איתן', חיילינו סיכלו מתקפה רבת זרועות שתוכננה על ידי החמאס במשך שנים ארוכות. מתקפה שנועדה לזרוע הרג המוני באזרחי ישראל, לחטוף את חיילינו, ולהחזיק את אזרחנו כבני ערובה. החמאס שיגר אלפי רקטות לעבר ערי ישראל וניסה לתקוף אותנו בפשיטות קרקעיות, ימיות, אוויריות ותת-קרקעיות. את רובן המכריע סיכלנו. יירטנו את הרקטות, השמדנו עשרות מנהרות, הרגנו מאות מחבלים, מוטטנו את מגדלי הטרור, וחיסלנו רבים ממפקדי הטרור. הנחתנו על החמאס את המכה הקשה ביותר שספג מעודו, והעברנו מסר ברור: מי שמנסה לפגוע בערינו ובאזרחנו ישלם מחיר כבד מנשוא.

 

אני מבקש להודות שוב לחיילי ומפקדי צבא הגנה לישראל, ולאנשי השב"כ ושאר זרועות הביטחון. תודה לכם, חיילות וחיילי צה"ל, על גבורתכם ועוז רוחכם. אנו גאים בכם. אתם הגנתם על המדינה במערכה הצבאית, והמדינה תגן עליכם במערכה המשפטית וההסברתית. כפי שעשיתי לאחרונה מעל בימת האו"ם, נחשוף את השקרים ועלילות הכזב המוטחות נגד צה"ל, הצבא המוסרי ביותר בעולם, שלחם במבצע 'צוק איתן' מלחמה שאין צודקת ממנה. ישראל תמשיך לעמוד זקופת קומה, בטוחה בצדקת דרכה, גאה בעמה ובצבאה. הגבורה הזאת של חיילינו הצעירים, שהיה שמי שפקפק בה, הגבורה הזאת שלהם והלכידות הזאת של העם מול תנאים קשים מנשוא, כשישראל לבדה עומדת מול כוח טרור אסלאמי קנאי, העובדה שעמדנו כך ולחמנו כך, והתלכדנו כך זה מקור אדיר של תקווה. תקווה לביטחון, תקווה לעתיד וכן, תקווה גם לשלום. עמידה איתנה ומאוחדת זאת איפשרה לנו לדחות על הסף את תכתיבי החמאס, שהיו מסכנים את מדינת ישראל.

 

מה שדרוש לנו היום במערכה המדינית זוהי אותה נחישות, אותה עוצמה ואותה אחדות. כי גם כאן, יש מי שרוצה להכתיב לנו תנאים שיסכנו את ביטחוננו ועתידנו – וירחיקו את השלום שאנו מייחלים לו. כי מה שהפלסטינים דורשים מאיתנו זוהי הקמת מדינה פלסטינית- בלי שלום ובלי ביטחון. הם דורשים נסיגה לקווי 67', הכנסת פליטים וחלוקת ירושלים. ואחרי כל הדרישות המופרכות הללו הם אינם מוכנים להסכים לתנאי היסודי לשלום בין שני העמים – הכרה הדדית. בעוד שהם מצפים מאיתנו שאנחנו נכיר במדינת הלאום שלהם, הם מסרבים להכיר במדינת הלאום שלנו. הם גם אינם מוכנים להסכים לסידורי ביטחון ארוכי טווח שיאפשרו לנו לקיים את מדינתנו. במקום לנהל משא ומתן דו-צדדי ללא תנאים מוקדמים הם פועלים חד צדדית באו"ם ובזירות בינלאומיות בניסיון להכתיב לנו הקמתה של מדינה פלסטינית - לא כדי לסיים את הסכסוך, אלא כדי להמשיך אותו. זה לא יעזור להם. שלום יושג רק במשא ומתן בין הצדדים, כל דרך אחרת רק תערער את היציבות. ישראל לא תסכים למדינה פלסטינית בלי הסדר שלום אמיתי – הסדר שבו תוכר ישראל כמדינתו של העם היהודי. הסדר שיכלול סידורי ביטחון מוצקים וארוכי טווח בשטח, שבאמצעותם ישראל תוכל להגן על עצמה בכוחות עצמה מול כל איום. ישנם כאלה שאומרים לי: ותר על השטח מראש, צייר מפה, ואח"כ נקבע את הסדרי ביטחון ואת שאר הסידורים – יהיה בסדר! ואני שואל אותם, יהיה בסדר? כפי שהיה בסדר אחרי שיצאנו מעזה? כפי שהיה בסדר אחרי שיצאנו מלבנון? אני לא ראש ממשלה שהאמירה 'יהיה בסדר' מספקת אותו. אני שואל שאלה פשוטה: מה הטעם בשרטוט גבול אם איננו יודעים איזו מדינה נקבל מהצד השני של הגבול?! נקבל עוד עזה? עוד אירן? או אולי נקבל כמה תת-מדינות, מדינות גועשות וסוערות כפי שקורה עכשיו בסוריה, בעירק, בלוב ובתימן? כמעט בכל מקום. אולי איזו רפובליקת דאע"ש?! אני יודע שהשאלות האלה אינן מעסיקות גורמים שונים בקהילה הבינלאומית, כנראה גם בקהילה הלאומית שלנו. אני יודע שאינן מעסיקות כמה פרלמנטרים באירופה, אבל כראש ממשלת ישראל שאחראי לשלומם של 8 מיליון אזרחי ישראל הן מעסיקות אותי ללא הרף. ובענייני ביטחון אינני מוכן להתפשר. אינני מוכן להסתפק במילים כלליות על המחויבות לביטחון ישראל, מילים שאין להן תוקף מעשי במציאות. כי מה שיקבע זה לא המילים היפות על הנייר, אלא החיילים בשטח. ואני שואל: מי יהיו החיילים הללו? מי ימנע ייצור רקטות בשכם ובג'נין? מי ימנע חפירת מנהרות טרור מטול כרם וקלקיליה לעבר ערי ישראל? בוודאי לא יוניפי"ל.

 

(קריאות ביניים)

 

לשיטתכם, מי יהיו הכוחות שיבטיחו את השלום וימנעו את הטרור מהשטחים שנפנה? זאת השאלה. ובכן, אני חושב שתסכימו איתי שזה לא יהיה יוניפי"ל. יוניפי"ל היה אמור למנוע התחמשות של חיזבאללה לאחר צאתנו מלבנון והחיזבאללה התחמש פי עשרה בערך. זה בוודאי לא יהיה אונדו"ף שפינה את כל העמדות ברמת הגולן וברח לשטחנו. אגב, אינני בא בטענות לאף גוף מהגופים האלה, זה לא תפקידם להילחם בצבאות הטרור, זו לא המשימה שלהם וזו לא מיומנותם. אבל השאלה היא על מי כן נוכל לסמוך? ובכן, יש כאלה שאומרים, אני שומע את זה כאן, אולי נוכל לסמוך על כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית, אלה אותם כוחות ביטחון שניגפו תוך שעות, ימים, ימים קצרים, בפני כוחות המחבלים של החמאס. זו המציאות, ולכן אני חושב שאינני בא לחדש לאף אחד כאן כשאני אומר שבהגנה על ישראל אין תחליף לחיילי צה"ל. זו עובדה פשוטה והיא מצטרפת לעובדה נוספת - ב-20 השנים האחרונות, מאז עלייתו של האסלאם הקיצוני, כל שטח שפינינו נתפס על-ידי הכוחות הללו שתוקפים אותנו מהשטח שאנחנו מפנים, ולכן מול כוחות האסלאם הקיצוני שמתדפקים על פתחנו מכל צד, מול ההסתה של אבו מאזן ושיתוף הפעולה שלו עם החמאס, אין תחליף לעמידה איתנה על דרישותינו - כולל נוכחות ביטחונית ארוכת טווח בבקעת הירדן, והזכות שלנו לפעול בכל מקום שנשקפת ממנו סכנה לביטחוננו.

 

אני חוזר ומצהיר בפני חברי הבית: אינני רוצה במדינה דו-לאומית, ובאותה מידה אינני רוצה בהקמת עוד שלוחה איראנית שתסכן את עצם קיומנו. אמרתי, ואני חוזר ואומר: הסדר שלום ייתכן כשתהיה הנוסחה הבאה: מדינה פלסטינית מפורזת שתכיר במדינת היהודים. לשם כך הפלסטינים צריכים להכיר בצרכים הבסיסיים שלנו למדינת לאום משלנו, הם צריכים להכיר בהכרה הדדית וביטחון אמיתי. הניסיון מראה לנו שאם נוותר על הדרישות הללו ונלך לפי שיטת 'יהיה בסדר' - אז שום דבר לא יהיה בסדר. אין ספק שנקבל הרבה מחמאות, יישאו אותנו, גם אותי, על כפיים ליומיים, לחודשיים, אפילו לשנתיים, אבל תוך זמן קצר נשלם מחיר כבד מנשוא, ונמשיך להילחם על חיינו בתנאים הרבה פחות טובים. ועל-כן אין לנו ברירה אלא לעמוד בנחישות ובעוצמה מול הלחצים עלינו.

 

ואני פונה אליך, חבר-הכנסת הרצוג. מה שאמרתי עכשיו איננו פופולארי בכמה בירות בעולם, אבל אנחנו חייבים לעמוד על האמת, כי את השלום אי אפשר לבנות על יסודות של שקר ואשליה. האמת היא ששורש הסכסוך הזה היה ונשאר הסירוב להכיר במדינת היהודים בגבולות כלשהם. בוז'י, אחד האנשים שאותו אני מעריך מאוד שעשה בדיוק את הדבר הזה, היה אביך, הנשיא חיים הרצוג ז"ל. כשגריר ישראל הוא עמד על במת האו"ם וקרע לגזרים את ההחלטה שהשוותה בין הציונות לגזענות. זה היה רגע גדול עבור עם ישראל כולו. חשבתי על אביך כששמעתי את אבו-מאזן מעל אותה במה קורא לנו לא רק גזענים, אלא גם רוצחי עם, לא פחות. אני מבקש לומר לך ולכם: העמידה על האמת איננה עניין פוליטי, של קואליציה ואופוזיציה. היא עניין לאומי, היא גם עניין בינלאומי מול כל ההשמצות חסרות השחר שמטילים נגד מדינת ישראל והציונות ונגד צה"ל. אני מצפה שתעמוד יחד איתי מול מי שקורא לעם שלנו גזענים, לחיילים שלנו רוצחי עם, לאזרחים שלנו מטמאי ירושלים. הקריאות הללו מעודדות את ההסלמה שאנחנו רואים בירושלים, ומול ההסלמה הזאת אנחנו נפעל בכל הכלים עד שנשיב את השקט.

 

אנחנו שומרים על הסטטוס קוו, ומאפשרים לכולם נגישות למקומות הקדושים, ואנחנו נמשיך לעשות זאת. קיימת הסכמה רחבה בציבור שלישראל הזכות המלאה לבנות בשכונות היהודיות בירושלים, ובגושי ההתיישבות. זה בסיס של קונצנזוס, או לפחות כך חשבתי. כל ממשלות ישראל ב-50 השנים האחרונות עשו זאת. גם לפלסטינים ברור שהמקומות הללו יישארו בריבונות ישראלית בכל הסדר עתידי.

 

צרפתים בונים בפריז, אנגלים בונים בלונדון, ישראלים בונים בירושלים. לבוא להגיד ליהודים לא לגור בירושלים? למה? כי זה יחמם את האווירה? יש כאלה שעבורם אין עיתוי נוח לבניית בתים ליהודים בירושלים או בחלקים אחרים של ארצנו ואם זה היה תלוי בהם ב-65 השנים האחרונות לא היינו בונים אפילו בית אחד, כי אף פעם זה לא העיתוי המתאים.

 

אז בואו אגיד לכם משהו– בעיני גורמים מסוימים באזור הקיום שלנו הוא זה שמחמם את האווירה. אז נחדל להתקיים? במשך אלפי שנים מתפללים יהודים 'לשנה הבאה בירושלים הבנויה'. ואתם אומרים לנו לא לבנות? לא עכשיו? אם לא עכשיו, אימתי? והתשובה תהיה אף פעם. ובכן, אנחנו בונים, כפי שבנינו מתחילת הקמת המדינה ועוד לפניה, כפי שבנינו את הר חומה, כפי שאנחנו בונים היום ואנחנו בונים היום כפי שבנו ממשלות ישראל ועל זה צריכה להיות הסכמה רחבה מאוד.

 

יש בוודאי טעות אחת שכדאי לעקור מהשורש. אלימות איננה תוצאה של בנייה בירושלים. טרור אכזרי כנגד תינוקת בת שלושה חודשים שהוריה ציפו לה זמן רב, תינוקת שישבה בעגלה בעת שחזרה מהכותל עם הוריה שביקשו להתפלל ולהודות לאלוהים שהיא נולדה, הטרור זה לא בא בגלל בנייה בירושלים. והטרור שפגע בצעירה נוספת תמימה, שגם היא נלקחה מאיתנו, הטרור הזה לא בא בגלל בניה בחלק זה או אחר של ירושלים. הוא בא בגלל הרצון של אויבינו שלא נהיה כאן בכלל. בשום מקום, בשום חלק של ירושלים, וגם לא בתל-אביב, לא בחיפה, לא בבאר-שבע, בשום מקום. ועל כן משחר הציונות הבנייה היא התשובה הטבעית והמוחצת לאלה שמתנכלים לקיומנו ורוצים לעקרנו מארצנו. הם מחפשים מוות, ואנו בונים כאן חיים. אבל דרוש רצון לשלום גם בצד הפלסטיני. לצערי, לאחרונה אינני רואה רצון כזה ואני גם לא רואה שום לחץ על הצד הפלסטיני. להיפך, אני רואה רק לחץ על ישראל לעשות עוד ועוד ויתורים בלי שום תמורה ובלי שום ביטחון. אני מבקש להבהיר - שום לחץ מבית או מחוץ לא יעזור, אני לא אוותר על דרישות היסוד שלנו לחיים ולשלום ובראשן הביטחון.

 

ישראל לעולם לא תאבד תקווה לשלום, אבל זה איננו אומר שעלינו להיתפס לתקוות שווא. כי אם היינו הולכים אחר כל יוזמה פזיזה ולא אחראית שמציעים לנו כל יום שני וחמישי, החמאס כבר היה חופר מנהרות לכפר-סבא והיה יורה אלפי פצמ"רים על נתב"ג. אז רבותיי, קצת סבלנות, והרבה אחריות. כי יש תקווה, כי מתחולל שינוי, איטי אבל ברור, שינוי חשוב במדינות המרכזיות של העולם הערבי, שרואות עין בעין עם ישראל רבים מהאתגרים שאנו ניצבים בפניהם. הן מבינות שהסכנות הגדולות ביותר להן ולנו באות מן האסלאם הקיצוני. אנחנו נמשיך לבדוק עמן את האפשרויות לקדם פתרונות אזוריים שיכולים גם לסייע לפתרון הסכסוך שלנו עם הפלסטינים. תמיד נאמר שהסדר עם הפלסטינים יכשיר את יחסינו עם העולם הערבי, ויש בזה מן האמת. אבל יש גם אמת נוספת – שהסדר עם העולם הערבי יכול לסייע בהסדרת יחסנו עם הפלסטינים. הסדר אזורי ייטיב עם כולם.

 

רק לאחרונה נחתמה עסקת אספקת גז מישראל לירדן – שאתמול ציינו 20 שנה לחתימת חוזה השלום עימה. הסדרים כאלה בתחום האנרגיה, התחבורה, הסחר, החקלאות והרפואה, ההסדרים הללו הם ריאליים, חלק מהם כבר מתממשים והם יכולים לשרת את ישראל והמדינות המתונות במזרח התיכון במטרה לייצר חזית משותפת לניצול הזדמנויות ולהדיפת סכנות.
חברי הכנסת, אין סכנה גדולה יותר לעתידו של אזורנו מאשר ניסיונה של איראן להפוך למדינת סף גרעינית.

 

(קריאות ביניים)

 

כי במאבק בין קיצונים שיעים לקיצונים סונים, הסכנה הגדולה ביותר היא שאחד מהם יתחמש בנשק גרעיני. אני שב ואומר: לנצח את דאע"ש ולהשאיר את איראן כמדינת סף גרעינית, זה לנצח בקרב ולהפסיד במלחמה. אני מקווה שהקהילה הבינלאומית לא תעשה טעות היסטורית בכך שתסיר את הסנקציות מעל איראן ותשאיר בידיה יכולת להעשיר אורניום לפצצה גרעינית תוך זמן קצר. ושיהיה ברור: ישראל, שאיראן מאיימת להשמידה, תמיד תשמור את הזכות להגן על עצמה.

 

חברי הכנסת, אפשר לראות את כל האתגרים הללו, אפשר גם לא לראות אותם, אפשר לטאטא אותם, לשים אותם בצד, ולעסוק בעניינים אחרים, חלקם אמיתיים וחלקם מדומים, אבל אי אפשר להרחיק מן המציאות את מה שאמרתי כאן. אלה דברים אמתיים וחייבים להתמודד איתם. אבל אני רואה את כל האתגרים הללו ואינני נתפס כלל לפסימיות. אני כלל לא פסימי משום שאני רואה את העוצמה שלנו, אני רואה את ההתקדמות שלנו, אני רואה את העובדה שישראל היא מדינה מודרנית, מתוקנת, מתקדמת, שעוצמתה הולכת וגדלה משנה לשנה. אני רואה את זה בפריצה שלנו לשווקים החדשים – לסין, להודו, ליפן. אני רואה את זה בקו הרקיע בת"א, בכבישים, הרכבות, המחלפים והגשרים שאנו פורסים ובונים ברחבי הארץ כדי לחבר את הגליל והנגב למרכז. אני רואה את זה בסיבים האופטיים שאנחנו מניחים ממטולה ועד אילת, אני רואה את זה בעובדה שישראל הופכת למעצמת סייבר עולמית, קרוב ל- 10% מההשקעות בתחום הזה בעולם נעשות בישראל – זה מדהים. אני רואה את זה בעובדה שנתוני האבטלה שלנו הם הנמוכים בעולם, ואני רואה את זה בעובדה שישראל היא המדינה היחידה שהצליחה לבלום הסתננות בלתי חוקית לגבולה, אני רואה את זה בפיתוח והצטיידות בכיפות ברזל ששינו את פני המערכה הצבאית והצילו חיים רבים. אני גם רואה שעדיין יש בעיות, אבל אני מאמין שאותם כוחות שאיפשרו לנו לעשות את כל הדברים הללו, לעמוד בכל המערכות, כולל בקיץ האחרון, אותם כוחות יאפשרו לנו גם לגבור על הבעיות הללו, ואחת המרכזיות שבהן היא יוקר המחיה.

 

אנחנו נאחד כוחות במטרה להביא פתרון גם בתחום זה: בשבירת קרטלים, בניפוץ מונופולים, בהורדת מכסים. אנחנו עשינו צעדים חשובים בממשלה הקודמת כדי להוריד את יוקר המחיה, כמו חינוך חינם מגיל 3 שחוסך 800 שקל לילד למאות אלפי משפחות ויש לנו עוד הרבה הרבה מה לעשות בממשלה הזאת. אלה שתי המשימות הגדולות שלנו: להגן על החיים, ולשפר את איכות החיים – ביטחון, שגשוג, רווחה ושלום. אלה המשימות שלנו, ויחד, אני מקווה שגם בעזרתכם, אבל בוודאי בעזרת השם נעשה ונצליח.

 

 צילום: עדי ברוך