מנהיגים בעבר
זאב ז'בוטינסקי
אב ולדימיר ז'בוטינסקי נולד באודסה שברוסיה בי"ב בחשון תרמ"א (18.10.1880). למד משפטים באיטליה ובשוייץ ושימש שם ככתב. המאמריםוהרשימות ששלח פרסמו את שמו כאחד העיתונאים המזהירים בשפה הרוסית. על הכתבות ששלח מאיטליה חתם בכינוי הספרותי "אלטלנה". הפוגרום שנערךביהודי קישינב ב- 1903 המריץ את ז'בוטינסקי להתגייס לפעילות ציונית. הוא ארגן יחידות להגנה עצמית יהודית ונלחם על זכויות המיעוט היהודי ברוסיה.
ז'בוטינסקי נבחר כציר לקונגרס הציוני ה- 6, הקונגרס האחרון בו השתתף גם בנימין זאב הרצל. בתקופה זו פעל ז'בוטינסקי רבות למען השפה והתרבות העברית ברחבי רוסיה, ועסק בפעילות למען הקמת אוניברסיטה עברית בארץ-ישראל. אחרי פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914, יצא ככתב צבאי לחזיתות. נפגש עם יוסף טרומפלדור, ומאז החל לפעול למען הקמת גדוד עברי. ז'בוטינסקי לא רצה להסתפק ביחידה לשירותי עזר, יצא ללונדון ושם המשיך במאמציו עד שניתן האישור הרשמי באוגוסט 1917להקמת הגדוד העברי הראשון. ז'בוטינסקי עצמו שירת בגדוד הזה בדרגת סגן והשתתף בקרב על מעברות הירדן ובכיבוש א-סאלט במערכה לשחרור ארץ-ישראל משלטון הטורקים.
בפסח 1920 עמד זאב ז'בוטינסקי בראש הגנת ירושלים בפני פרעות הערבים ונדון על כך ע"י שלטון המנדט הבריטי ל- 15שנות עבודת פרך. בעקבות הסערה שחולל פסק הדין, קיבל חנינה ושוחרר מכלא עכו. החל משנת 1921 כיהן ז'בוטינסקי כחבר ההנהלה הציונית והיה ממייסדי "קרן היסוד". לאחר שחלק על המדיניות הציונית התפטר והקים בשנת 1925 את ברית הציונים הרביזיוניסטים - הצה"ר, שדגלה בהקמת מדינה עברית בארץ-ישראל לאלתר.
בשנת 1923 הוקמה תנועת הנוער בית"ר (ברית יוסף תרומפלדור). בראש התנועה, ששאפה לחנך את חבריה ברוח לאומית וצבאית, עמד ז'בוטינסקי.
בשנים 1929-1928 חי בארץ-ישראל. בתקופה זו שימש כעורך העיתון היומי "דואר היום" וניהל פעילות מדינית ענפה. כשיצא בשנת 1929 לחו"ל לסדרת הרצאות סירבו השלטונות הבריטיים לאפשר לו לשוב ארצה, ומאז חי בגולה עדסוף ימיו.
בשנת 1935, לאחר שההנהלה הציונית דחתה את דרישותיו המדיניות של ז'בוטינסקי וסירבה להגדיר בצורה ברורה את "מטרתה הסופית של הציונות) "כינונה של מדינת היהודים) החליט ז'בוטינסקי לפרוש מההסתדרות הציונית וייסד את ההסתדרות הציונית החדשה (הצ"ח) שניהלה פעילות מדינית עצמאית למען הקמת מדינה יהודית ועלייה חופשית לארץ-ישראל.
בשנת 1937 נעשה הארגון הצבאי הלאומי בארץ-ישראל (האצ"ל) לזרוע הצבאית של תנועת ז'בוטינסקי. שלושת הגופים שבראשם עמד ז'בוטינסקי - ההסתדרות הציונית החדשה (הצ"ח), תנועת הנוער בית"ר והארגון הצבאי הלאומי (אצ"ל) - היוו שלוש זרועות של אותה תנועה: הצ"ח - הייתה הזרוע המדינית, בית"ר - חינכה את הנוער היהודי בגולה למען המאבק לבניין ארץ-ישראל ושחרורה, והאצ"ל - הזרוע הצבאית. גופים אלה פעלו במשותף בארגון עליית "אף על פי", במסגרתה הפליגו מנמלי אירופה יותר מ- 40 אניות שהעלו ארצה, ללא רשות השלטונות הבריטיים, רבבות מעפילים. ז'בוטינסקי כתב שירים, רומנים, סיפורים ומאמרים בנושאי מדיניות, חברה וכלכלה. וכמו כן תירגם לעברית יצירות ממבחר הספרות העולמית. לאחר פרוץ מלחמת העולם השניה פעל ז'בוטינסקי בבריטניה ובארצות הברית למען הקמת צבא יהודי שיילחם לצד בעלות-הברית נגד גרמניה.
ב-כ"ט בתמוז ת"ש (4.8.1940), בעת ביקורו במחנה קיץ של בית"ר בניו יורק, נפטר מהתקף לב. בצוואתו הורה כי רק בפקודת הממשלה העברית אשר תקום, יועברו עצמותיו ארצה. וצוואתו נתמלאה ע"י לוי אשכול. ב-כ"ט בתמוז תשכ"ד(1964) הועלו עצמות ז'בוטינסקי ורעייתו יוענה ונטמנו בהר הרצל בירושלים.
מנחם בגין
מנחם בגין נולד בבריסק (ברסט-ליטובסק) ב .1913 בילדותו ספג בבית הוריו חינוך יהודי וציוני. במהלך מלחמת העולם הראשונה נאלצה משפחתו להימלט מבריסק אליה שבה בתום המלחמה.בילדותו היה בגין חניך בתנועת ה"השומר הצעיר", וב-1929 הצטרף לתנועת הנוער בית"ר שהוקמה והונהגה על-ידי זאב ז'בוטינסקי .
ב-1931 החל בגין ללמוד משפטים באוניברסיטה בוורשה וב -1935 סיים את לימודיו והוסמך למשפטים. בשנים אלו החל לטפס בהיררכיה של הנהגת בית"ר. ב-1932 נעשה חבר ההנהגה הארצית של בית"ר בפולין וראש מחלקת הארגון. ב-1937 נתמנה לנציב בית"ר בצ'כוסלובקיה וב-1939 מינה אותו ז'בוטינסקי לנציב בית"ר בפולין, ארגון שמנה כ-70,000 בני נוער ועסק בהכשרתם למשימות הגנה ובעלייה בלתי לגלית לארץ-ישראל.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט בגין מוורשה ומצא מפלט בווילנה שבליטא. ב-1940 נעצר בגין על-ידי המשטרה החשאית הסובייטית ונשפט לשמונה שנות מאסר במחנה עבודה בסיביר. לאחר הפלישה של צבא גרמניה הנאצית לברית המועצות ב-1941, שוחרר בגין ממאסרו והתגייס לצבא הפולני בפיקודו של הגנרל אנדרס ובמסגרתו הגיע ב-1942 לארץ-ישראל.
בשלהי 1943 שוחרר בגין מן הצבא הפולני וזמן קצר לאחר מכן נתמנה למפקד הארגון הצבאי הלאומי (אצ"ל) ושימש בתור מפקדו עד לפירוק האצ"ל ב-1948. בפברואר 1944 הכריז האצ"ל, בהנהגתו של בגין, על מרד בשלטון הבריטי בארץ-ישראל והחל בשורה של פעולות צבאיות נגדו שנמשכו עד סוף 1947. במהלך שנים אלו הנהיג בגין את פעולות האצ"ל ובכללן הפריצה לכלא עכו ושחרור עצירי המחתרות, ופיצוץ מלון המלך דוד בירושלים.
בסתיו 1945 הוקמה "תנועת המרי העברי" שאיחדה את "ההגנה", האצ"ל והלח"י למאבק משותף בבריטים, ובגין שימש בתור נציג האצ"ל במפקדת המרי העברי עד לפירוקה ב1946.
עם הקמת המדינה ב-1948 הקים בגין את תנועת "החרות" ועמד בראשה בבחירות לכנסת ובפעילותה האופוזיציונית בכנסת בשנים 1965-1949. בשנות החמישים עמד בגין בראש המאבק הציבורי נגד השילומים מגרמניה. ב-1965 הקימו "חרות" והמפלגה הליברלית את גוש חרות-ליברלים (גח"ל) וב-1973 התאחדו והקימו את הליכוד בצוותא עם מפלגות נוספות. בכל אותם שנים שימש בגין בתור מנהיג המפלגה וראש האופוזיציה בכנסת. ב-1967, ערב מלחמת ששת הימים, הצטרפה גח"ל לממשלת ליכוד לאומי ובגין שימש בתור שר בלי תיק עד לפרישת גח"ל מהממשלה ב-1970 עקב התנגדותה לקבלת תכנית רוג'רס.
ב-1977 זכה הליכוד בניצחון בבחירות לכנסת ובגין הושבע לתפקיד ראש הממשלה. ב-1977 אירח בגין את נשיא מצרים אנואר סאדאת לביקור היסטורי בירושלים, וב-1979, לאחר מו"מ ממושך, חתם בוושינגטון על הסכם השלום עם מצרים. באותה השנה קיבל, בצוותא עם סאדאת, את פרס נובל לשלום.
ב-1980, לאחר פרישת עזר וייצמן, נטל בגין לידיו את תפקיד שר הביטחון, וב-1981 הורה על הפצצת הכור הגרעיני בעיראק. בבחירות לכנסת ב-1981 שב ונבחר בגין לראש הממשלה. ב-1982 פתחה ישראל במבצע "שלום הגליל" שנועד לפגוע בתשתית ארגוני המחבלים בלבנון. הקשיים שהתגלעו בלבנון ומות אשתו עליזה בנובמבר 1982, הקשו על בגין להמשיך בתפקידו ובספטמבר 1983 התפטר מראשות הממשלה. את שארית חייו בילה בגין בהסתגרות בביתו והופיע בציבור רק לעתים רחוקות.
מנחם בגין נפטר במרס 1992 ונקבר בהר הזיתים בירושלים. השאיר אחריו בן, בנימין זאב ובת, חסיה.
יצחק שמיר
יצחק שמיר נולד ב-1915 ברוזינוי שבפולין. הוא למד בגימנסיה העברית בביאליסטוק ומאז 1929 היה חבר פעיל בתנועת הנוער הציונית בית"ר. ב-1932 התחיל בלימודי משפטים באוניברסיטת וארשה, אך ב-1935 הפסיק את לימודיו ועלה לארץ. הוא נרשם לאוניברסיטה העברית בירושלים אך לא סיים את לימודיו.
ב-1937 הצטרף לאצ"ל ("ארגון צבאי לאומי") וב-1940 הלך בעקבותיו של אברהם שטרן, פרש מהאצ"ל והצטרף לארגון הלח"י ("לוחמי חירות ישראל"( ב-1941 נכלא בידי שלטונות המנדט הבריטי במחנה מעצר בעמק יזרעאל ממנו ברח כעבור שנה. הוא הפך לאחד ממנהיגי הלח"י ושימש מנהל המבצעים הראשי של הארגון עד שנעצר שוב בידי הבריטים והוגלה למחנה מעצר באריתראה. ב-1947 ברח מהמחנה, מצא את דרכולמושבה הצרפתית השכנה ג'יבוטי וקיבל מקלט מדיני בצרפת. עם חזרתו לארץ נטל את הפיקוד על הארגון והיה מפקדו עד לפירוקו ב-1949.
לאחר שניהל מספר יזמות מסחריות, הצטרף שמיר לשירותי הביטחון הישראלים באמצע שנות ה-50. הוא חזר לפעילות מסחרית פרטית באמצע שנות ה-60 ובמקביל הפך פעיל במאבק לשחרור יהודי ברית המועצות, והצטרף לתנועת ה"חרות" של מנחם בגין, לימים מפלגת ה"ליכוד".
ב-1973 נבחר לכנסת מטעם ה"ליכוד", והיה חבר בוועדת החוץ והביטחון ובוועדה לביקורת המדינה. ב-1977 מונה ליושב ראש הכנסת ומילא תפקיד זה עד שנת 1980.
ב-1980 בעקבות התפטרותו של משה דיין הצטרף שמיר לממשלה כשר חוץ ומילא תפקיד זה גם לאחר הבחירות . ב-1981. במסגרת תפקידו ניהל את המשא ומתן עם ממשלת מצרים על תהליך הנורמליזציה לאחר הסכם השלום וכן יזם מגעים דיפלומטיים עם מספר מדינות באפריקה אשר ניתקו את יחסיהם הדיפלומטיים עם ישראל בעקבות מלחמת יום הכיפורים. לאחר מלחמת שלום הגליל ב-1982 ניהל את המשא ומתן עם לבנון על הסכם השלום עם ישראל (הסכם שלא אושר בידי ממשלת לבנון).
באוקטובר 1983 בעקבות פרישתו של מנחם בגין ירש את מקומו בתפקיד ראש ממשלת ישראל. לאחר בחירות 1984 התמנה לסגן ראש הממשלה ושר החוץ בממשלת האחדות הלאומית. יחד עם שר הביטחון משה ארנס פעל ליצירת מסגרת שיתוף פעולה עם ארצות הברית ולהסכם סחר חופשי בין המדינות. ב-1986 מכוח הסכם הרוטציה עם יושב ראש מפלגת העבודה, חזר שמירלכס ראש הממשלה.
לאחר הבחירות ב-1988 מונה שמיר לראש ממשלת האחדות הלאומית (הפעם ללא רוטציה). ממשלה זו נפלה ב1990- בעקבות משבר פוליטי, אולם לאחר מספר שבועות הצליח שמיר להרכיב ממשלת קואליציה צרה, ללא מפלגת העבודה.במאי 1991 הוחלט על מבצע שלמה לחילוץ אלפי יהודי אתיופיה. בספטמבר 1991 ייצג את ישראל בוועידת השלום הבינלאומית במדריד.
לאחר תבוסת ה"ליכוד" בבחירות לכנסת ב-1992 פרש שמיר מהנהגת הליכוד ושימש חבר כנסת עד לבחירות ב1996. יצחק שמיר נשוי לרעייתו שולמית.יש לו שני ילדים, יאיר וגלעד.
אריאל שרון
יליד ישראל 1928 בן מושב כפר מלל. בשנת 1942 הצטרף ל"הגנה". עם פרוץ מלחמת העצמאות ב - 1948 היה מפקד מחלקת חי"ר בחטיבת אלכסנדרוני, מאוחר יותר היה מפקד פלוגה. במהלך המלחמה, נפצע שרון בלטרון בקרב לפתיחת הדרך לירושלים הנצורה. עם סיום המלחמה מונה למפקד סיירת גולני.
בשנת 1953 נקרא אריאל שרון חזרה לשרות מלא, כדי להקים ולפקד על יחידה 101 שהוקמה על מנת להילחם בטרור הפלשתיני הגובר מיהודה ומשומרון ,שהיו תחת כיבוש ירדני ומרצועת עזה שהיתה תחת כיבוש מצרי. מאז מלחמת העצמאות, יחידה 101 הצליחה תוך פרק זמן קצר לשנות מן היסוד את רמת הלחימה של צה"ל.
בשנת 1954 יחידה 101 התמזגה עם גדוד הצנחנים 890 ושרון התמנה למפקדו. הגדוד נשא בעיקר הנטל של פעולות התגמול כנגד בסיסי המחבלים והטרור הפלשתיני והמדינות הערביות המפעילות או מסייעות לטרור זה. במהלך פשיטה על מוצב מצרי ליד דיר-אל-בלח ביולי 1954 נפצע שרון שנית.
בשנת 1956 התמנה אריאל שרון למפקד חטיבת הצנחנים 202 שהמשיכה, כמעט לבדה, לשאת בעול פעולות התגמול. תחת פיקודו עיצבה החטיבה את הסטנדרטים הגבוהים ואת נורמות הלחימה של צה"ל למשך שנים רבות. במבצע "קדש" שרון פיקד על חטיבת הצנחנים שפתחה במבצע ופעלה בעורף הצבא המצרי בסיני.
בשנת 1957 יצא שרון ללימודים בבית הספר לפיקוד ומטה בבריטניה.
בשנים 1958-1962 שרון ממלא שורה של תפקידים, החל ממפקד בית ספר לחי"ר, מפקד חטיבת חי"ר וכלה כמפקד חטיבה משוריינת. תוך שרותו אף השלים את לימודיו וקיבל תואר בוגר למשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים.
בשנת 1964 התמנה לראש מטה פיקוד צפון ושימש בתפקיד זה בתקופת העימות המתמשך עם הסורים שפעלו להטיית מקורות הירדן. פעולתם העוינת של הסורים נועדה למנוע מישראל את השימוש במרבית מי הירדן.
בשנת 1966 התמנה לראש מחלקת ההדרכה במטה הכללי והועלה לדרגת אלוף.
בשנת 1967 במלחמת ששת הימים, פיקד האלוף שרון על אוגדת המילואים המשורינת 138 שהבקיעה את מערך הביצורים המצרי העיקרי בסיני, במתחמי אום כתף ואבו-עגילה. לאחר קרבות שריון גדולים במרכז סיני הגיעה האוגדה לגדות תעלת סואץ. קרב ההבקעה המורכב, שנכנס לקלסיקה הצבאית היה קרב לילה משולב בו השתתפו כוחות שריון, חי"ר, צנחנים במסוקים וכוחות מסייעים.
בשנת 1969 התמנה אריאל שרון לאלוף פיקוד הדרום, שכלל פיקוד על חזית תעלת סואץ במלחמת ההתשה עם מצרים. בשנת 1970 האלוף שרון יזם פעילות מקורית שהביאה לחיסול הטרור בגזרת הערבה. בשנת 1971 יזם וביצע בהצלחה, במסגרת תפקידו כאלוף פיקוד הדרום את המערכה לחיסול תשתית הטרור האשפ"י בחבל עזה , פעולה שתוצאתה היתה שקט ולרגיעה באזור למשך שנים רבות, תוך פגיעה מזערית באוכלוסייה אזרחית. ביולי 1973 פורש שרון מצה"ל למשקו בנגב. יזם ופעל להקמת הליכוד דבר שהביא למהפך הפוליטי ב - 1977.
ב - 6 באוקטובר 1973, שלושה חודשים לאחר שחרורו מצה"ל, בפרוץ מלחמת יום הכיפורים, נקרא שרון כאיש מילואים לפקד על אוגדת מילואים משוריינת 143. לאחר קרבות בלימה קשים, צלחה האוגדה בפיקודו בקרב לילי משולב, מורכב ואכזרי, בו נפלו מאות מלוחמי האוגדה, את תעלת סואץ. פעולה זו הכריעה את גורל המלחמה והביאה בסופו של דבר להסכם השלום עם מצרים. בשנת 1974 נבחר לראשונה כחבר כנסת וחבר ועדת החוץ והביטחון. בסוף אותה שנה התפטר מן הכנסת וחזר למשקו כדי שיוכל להמשך ולהחזיק במינוי שלו כמפקד גייס משוריין במילואים, דבר שהיה מנוע ממנו בהיותו חבר כנסת. בשנת 1975 התמנה ליועץ ראש הממשלה, יצחק רבין ז"ל לנושאי ביטחון.
בשנת 1977 התמנה לשר החקלאות בממשלה הראשונה שהרכיב מנחם בגין והיה לחבר בועדת השרים לענייני ביטחון וליו"ר ועדת שרים לענייני התיישבות, כמו כן היה חלוץ בשיתוף פעולה חקלאי עם מצרים.
בשנים 1977-1981 יזם וביצע תוכנית התיישבות מקפת ביהודה, בשומרון, בחבל עזה, מצפים ישובים בגליל, ותוספת ישובים בנגב וברמת הגולן. במסגרת תוכנית זו (בה המשיך כשר הביטחון, בהקמת מאחזי נח"ל רבים) הוקמו במשך שבע שנים , 230 ישובים, מצפים וישובי נח"ל. תוכנית זו שבוצעה, היוותה מרכיב מרכזי בתפיסת הביטחון ובקביעת היעדים האסטרטגיים לאומיים של ישראל. גם כיום מהווה התוכנית, ביהודה ובשומרון,את הבסיס למפת האינטרסים הלאומים החיוניים של ישראל, ואבן פינה במו"מ עם הפלשתינים.
ב - 1981 התמנה לשר הביטחון ושימש כשר הביטחון בעת מלחמת "שלום הגליל" שהביאה לחיסול תשתיתו של אש"פ בלבנון וגירוש מפקדותיו מבירות. פעל והצליח להביא לחידוש היחסים עם מדינות באפריקה, אשר היחסים איתן נותקו בעקבות מלחמת יום הכיפורים. ביוזמתו נחתם בנובמבר 1981 מזכר ההבנה הראשון לשת"פ אסטרטגי עם ארה"ב והורחבו קשריה הביטחוניים של ישראל עם מדינות שונות. פעל להעלאת אלפים מיהודי אתיופיה, שהצליחו אחרי תלאות רבות להגיע לסודן.
בשנים 1984-1990 כיהן כשר התעשייה והמסחר בממשלת הליכוד הלאומי והיה חבר בועדת השרים לביטחון.
בשנים 1990-1992 כיהן כשר הבינוי והשיכון, חבר ועדת שרים לביטחון ויושב ראש ועדת שרים לעליה וקליטה.עם התפוררותה של ברית המועצות והגעת גלי העליה מרוסיה, יזם וביצע בניה רחבת היקף לקליטת העולים בכל רחבי הארץ. בתקופה זו נבנו 144 אלף דירות ושופצו מן היסוד 22 אלף דירות נוספות, זו היתה בניית שיא בתולדותיה של ישראל.
בשנים 1992-1996 היה חבר ועדת חוץ ובטחון של הכנסת וחבר בועדת משנה למודיעין.
בשנת 1996 התמנה לשר התשתיות הלאומיות וחבר הקבינט המצומצם. היה יושב ראש ועדת השרים לקידום נושאי הבדואים. והופקד מטעם הממשלה על הקמת מפעלים משותפים עם ירדן, מצרים והפלשתינים. וכן היה פעיל בתהליך המדיני עם הרשות הפלשתינית.
בשנת 1998 התמנה אריאל שרון לשר החוץ והאחראי על ניהול השיחות להסדר הקבע עם הרשות הפלשתינים. במקביל,המשיך לכהן גם כשר התשתיות הלאומיות. מיד עם מינויו יצא השר שרון , יחד עם ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו בראש משלחת ישראל לשיחות על הסדר הביניים עם הפלשתינים באחוזת וואי.
במאי 1999 בעקבות חילופי השלטון ובחירתו של אהוד ברק לראש הממשלה, נקרא על ידי חבריו השרים וחברי סיעתו בליכוד לשמש כיושב ראש זמני של התנועה כדי ללכד ולשקם את הליכוד ולהכינו לניצחון בבחירות הבאות. בספטמבר 1999 נבחר כיושב ראש הליכוד ולראשות ממשלת ישראל.
בפברואר 2001 נבחר לראש הממשלה של מדינת ישראל. בינואר 2003 נבחר כיושב ראש הליכוד בפעם השנייה לראש הממשלה של מדינת ישראל. הממשלה בראשותו הובילה מאבק נחוש בטרור, קידמה את מעמדה הבינלאומי של ישראל בו יזמה שורת רפורמות בתחומי הכלכלה, החברה והחינוך.
בנובמבר 2005 פרש מהליכוד והקים את תנועת "קדימה".
ב-4 בינואר 2006 אושפז אריאל שרון בבית החולים הדסה בירושלים לאחר שסבל משבץ מוחי חמור. לאור מצבו הקשה של אריאל שרון, הועברו סמכויותיו כרה"מ לממלא מקומו אהוד אולמרט, אשר גם החליפו כמועמדה של תנועת "קדימה" לראשות הממשלה.
בנימין נתניהו
בנימין נתניהו נולד ב-21 באוקטובר 1949 בת"א וגדל בירושלים. בשנת 1963 יצא עם משפחתו לארצות הברית במסגרת שליחות מקצועית של אביו היסטוריון, פרופ' בן ציון נתניהו. עם סיום לימודי התיכון, ערב מלחמת ששת הימים, חזר ארצה, התגייס לצה"ל ושירת בסיירת מטכ"ל.
בנימין נתניהו סיים קורס קצינים בהצטיינות, השתתף במבצעים רבים בתקופת מלחמת ההתשה, ביניהם המבצע בנמל התעופה של בירות וכן מבצע שחרור חטופי מטוס "סבנה", שבמהלכו נפצע. על פעולה אחרת קיבל עיטור מיוחד על פיקוד מבצעי מצטיין מאלוף פיקוד הצפון, מוטה גור ז"ל. בשנת 1972 השתחרר מצה"ל, ולאחר מלחמת יום הכיפורים, הועלה לדרגת סרן.נתניהו סיים תואר ראשון בלימודי ארכיטקטורה ותואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת .M.I.T הוא למד מדעי המדינה ב - .M.I.T ובאוניברסיטת Harvard.
לאחר שסיים את לימודיו עבד בחברה בינלאומית לייעוץ כלכלי, BGC, במסגרתה השתתף בבחינת מדיניות כלכלית למדינות שונות באירופה. אחר כך היה למנהל השיווק של "רים" תעשיות בע"מ.
בשנת 1979, תחת חסותו של "מכון יונתן", קרן פרטית המוקדשת לחקר הטרור, יזם וארגן ועידה בינלאומית למלחמה בטרור, בהשתתפות מנהיגים רבים מן העולם, ביניהם ג'ורג' בוש וג'ורג' שולץ. בשנת 1984 ארגן ועידה נוספת בוושינגטון בהשתתפות ראשי הממשל האמריקני.
בשנת 1982, לפי בקשתו של השגריר דאז משה ארנס, מונה נתניהו לציר ישראל בוושינגטון, הוא היה חבר במשלחת לשיחות שיתוף הפעולה האסטרטגי בין ישראל וארה"ב.
בשנת 1984 נתמנה לשגריר ישראל באו"ם ופעל להעלאת מעמד ישראל בארה"ב ובעולם והתפרסם בין השאר על מאבקו לפתיחת ארכיון האו"ם על פושעי מלחמה נאצים. את כהונתו באו"ם סיים בשנת 1988. בנובמבר אותה שנה נבחר לכנסת ה-12 מטעם סיעת הליכוד והתמנה לתפקיד סגן שר החוץ.
בתקופת מלחמת המפרץ שימש נציגה הראשי של ישראל בזירה הבינלאומית, והיה מראשי משלחת ישראל לועידת השלום במדריד.
לאחר הפסד הליכוד בבחירות 1992 הגיש בנימין נתניהו את מועמדותו לראשות תנועת הליכוד וב - 25 במרס 1993, זכה בנימין נתניהו בהפרש גדול בבחירות הפנימיות בתנועת הליכוד ונבחר ליו"ר הסיעה ומועמדה לראשות הממשלה. לאחר שנבחר שיקם בנימין נתניהו את הליכוד מהמצב הקשה בו היה בעקבות ההפסד בבחירות 92. עד הבחירות הכלליות בשנת 1996 כיהן בנימין נתניהו כראש האופוזיציה .
בבחירות אשר נערכו ב - 29 במאי 1996 ניצח בנימין נתניהו את מועמד מפלגת העבודה לראשות הממשלה : שמעון פרס ונבחר לכהן כראש ממשלתה ה - 9 של מדינת ישראל. בנימין נתניהו הושבע לתפקיד ראש הממשלה ב - 18.6.96 לאחר שקיבל את אישורה של הכנסת.במהלך כהונתו כראש הממשלה הוביל נתניהו את הפיכתה של כלכלת ישראל לאחת הכלכלות המובילות בעולם, על ידי הפרטה מסיבית , רפורמה מקיפה במטבע וגידול חד בהיי טק .במישור המדיני לראשונה הכניס כראש ממשלה את עקרון ההדדיות למו"מ בתקופת כהונתו ירדו באופן דראסטי פיגועי הטרור והביטחון האישי השתפר לאין שיעור.
עם סיום כהונתו כראש ממשלה ב-1999 שימש כיועץ עסקי לחברות היי-טק ישראליות והיה מרצה מבוקש בפורומים שונים ברחבי העולם.
בשנת 2002 חזר מר נתניהו לחיים הפוליטיים, תחילה כשר- חוץ ואח"כ, במהלך שנת 2003, כשר אוצר. הוא הנהיג מדיניות של עידוד צמיחה ע"י הקטנת הסקטור הציבורי וחיזוק הסקטור הפרטי. מדיניות זו כללה צמצום הוצאות הממשלה, הורדת מיסים, מעבר מקצבאות לעבודה, ביטול מונופולים, חידוש ההפרטות והנהגת רפורמה בפנסיה. צעדים אלה, שזכו לשבחים ממשלת ארה"ב מסוכנויות דירוג האשראי ומקרן המטבע הבינלאומית, בלמו את התדרדרות המשק, הורידו את האבטלה והחזירו את הצמיחה. כלכלת ישראל שהתכווצה בכ-1% בכל אחת מן השנים 2001 ו-2002 צמחה בשנת 2004 ב-4.2%.
בנימין נתניהו כתב 5 ספרים: "מכתביו של יוני" (1979), "טרור - אתגר ומענה" (1979), "טרור - כיצד יכול המערב לנצח" (1986), "מקום תחת השמש" (1992), "מלחמה בטרור" (1995). ספריו התפרסמו בעברית, אנגלית, ערבית ושפות אחרות.בנימין נתניהו מתגורר בירושלים, נשוי לשרה ואב לנועה, יאיר ואבנר.
