ביחד נצליח להביא את בני העם הביתה

עם סיום חגיגות שנת השישים וכניסתה של המדינה לעשור השביעי לקיומה, עדיין מתגורר רוב העם היהודי מחוץ לארצו ומולדתו. במרוצת שישים השנים האחרונות גלי העלייה הרבים שינו את פניה של מדינת ישראל, מציבור קטן ומתגונן של שש מאות אלף יהודים בעת הקמת המדינה ועד לקהל עצום של כמעט שישה מיליון יהודים גאים היום. גידול מדהים זה של מאות אחוזים נוצר הודות למיליוני העולים היהודים שהגיעו מארבע קצוות תבל.
מתימן, מרוקו, אוסטרליה, צרפת, דרום-אפריקה, מקסיקו, אתיופיה וממדינות רבות נוספות עלו יהודים וקיימו בגופם את מצוות התנועה הציונית: שיבה למולדת אבות וקיום הפסוק 'ושבו בנים לגבולם'.

ובכל זאת, מלאכת קיבוץ הגלויות עוד רחוקה מלהסתיים. עדיין יותר ממחצית העם היהודית מתגוררים בגולה. עלינו, על הנהגת המדינה, מוטלת החובה להמשיך את מאמצי העלייה ולהביא כמה שיותר יהודים לבוא וליטול חלק במפעל קידומה וחיזוקה של מדינת ישראל.
לא די בסיסמאות יש צורך במעשים, בתוכניות פעולה, בעשייה ממשית.יתירה מכך, במובנים רבים אתגר העלייה כיום קשה יותר מאשר בימים עברו. כיום, רוב מוחלט של יהודי התפוצות חיים במדינות נאורות וחופשיות. הם לא נמצאים בסכנת חיים והם לא חשים דחויים או מקופחים. אם בעבר תופעת 'האנטישמיות' המקוללת דחפה יהודים לעלות לישראל, הרי שכיום כאשר תופעה זו הולכת ודועכת בקרב מדינות רבות, הרי שהדחף עתיק היומין של מצוקה כבר לא מהווה זרז להחלטה על עלייה לארץ ישראל. רבים מהיהודים חשים כי ארץ מגוריהם הנוכחית נוחה להם לא פחות ואולי אף יותר מאשר מדינת ישראל הזרה והרחוקה. רק במאמץ משולב ומערכתי של כלל הגורמים הרלוונטיים; הממשלה, הסוכנות וארגונים פרטיים ניתן להצליח במשימה לאומית זו.

מצד אחד אסור לנו לרמות את עצמנו או את אותם עולים יהודים פוטנציאליים. בעבר, בעיתות מלחמה, קיבלו העולים ליד אחת את תעודת העולה וליד השנייה ערכות מגן. זוהי המציאות שבה אנו חיים ואיתה אנחנו צריכים להתמודד. זה הוא גורלנו וזו היא תמצית חיינו. עלינו כמדינה מוטלת החובה להביא, למרות הקשיים והמכשולים, למרות הפחדים והחששות כמה שיותר יהודים למדינת ישראל, לביתם העתיק והחדש.

מציאות חדשה זו של 'תחרות' על ליבם ורצונותיהם של היהודים החיים בגולה, מחייבת פיתוח תוכניות לאומיות חדשות. על מדינת ישראל והנהגתה מוטלת החובה העילאית "לשווק" את המדינה בפני אותם עולים פוטנציאליים. מובן מאליו כי 'תחרות' על ליבם של העולים אינה מספקת כדי למשוך ולשכנע אותם לעזוב את ביתם, משפחתם וקהילותיהם ולעלות לישראל. אין ספק כי חייב להיות רצון פנימי בקרב אותם עולים פוטנציאליים, שיגרום להם לפתוח את ליבם ואת מחשבתם לרעיון העלייה. לשם כך, על מדינת ישראל לדאוג לחינוך יהודי ליהדות התפוצות, לשפר את הליך קליטת העולים ולהקל על העולים במציאת מקורות תעסוקה ותמיכה בארצם החדשה. על המדינה להעניק את מרב הביטחון האישי לעולים, כדי שיחושו כי הם באמת 'שבו הביתה'. רק התייחסות מערכתית מחד אך אינטימית ויעילה מאידך יכולים בסופו של דבר להשפיע באופן עקיף וישיר על ליבם של יהודי התפוצות ולהפוך את מדינת ישראל לרצויה ונחשקת לא פחות ממדינות האם של אותם עולים פוטנציאליים.

ממשלת הליכוד תתגייס במלוא יכולתה להגברת והגדלת תופעת העלייה. נמקד את מאמצנו בקהילות קטנות כגדולות דוגמת ארה"ב, צרפת, קנדה, אוסטרליה, בריטניה, וחלק ממדינות חבר העמים, תוך פניה לשכבות גיל המהוות קרקע פורייה לעלייה לישראל.

נתרכז באותם מאות אלפי צעירים יהודים מכל העולם הנמצאים בשלב התחלתי של חייהם הבוגרים, עוד טרם השתקעו בארצם. הישארותם של אותם צעירים בגולה עלולה להביא להתבוללותם וניתוקם מעם ישראל.

נתרכז במשפחות צעירות ובנות גילאי הביניים שאומנם השתקעו בארצם, אך פניהם ודאגתם נתונים לחינוך ילדיהם.

נתרכז גם באותם יהודים בעלי זיקה לישראל, שחלקם אף קנו בית נוסף בישראל, מתוך הבנה כי קירובם של אותם יהודים תשפיע על כל קהילתם וכך תגרום לאחרים להתקרב לישראל ולחשוב על עלייה.

כי בסופו של דבר עלייה גדולה לא רק טובה לעולים אלא לכולנו: לחוסנה של החברה הישראלית, לעוצמתה של המדינה, לחיזוקה של התנועה הציונית אך מעל הכל להידוק הקשר הבל ינתק בין העם היהודי ומולדתו עתיקת היומין.