פוסט אורח: יורקים לבאר - מאת זלמן שובל
אני מודה ומתוודה: לא הצטערתי שהסרט "וואלס עם באשיר" לא זכה בפרס האוסקר. גם לא אזיל דמעה אם הגברות אחינועם ניני ומירה עווד והשיר שלהן יגיעו למקום האחרון בתחרות האירוויזיון. שני המקרים הם דוגמא למה שמתרחש בחלק מעולם הפסבדו-תרבות שלנו במטרה לתת את ישראל לראווה ולשימצה בעיני העולם. גם העיתונאי שריאיין את שתי הזמרות הנ"ל במוסף "מעריב" (1.5.09) איננו נקי מאשמה, שכן הוא אומר על המרואיינות שלו שהן "מנסות להוכיח שלמרות תוצאות הבחירות, בישראל 2009 יש עדיין מי שרוצים שלום…" - במלים אחרות, לדעתו שבעים האחוזים פלוס שהצביעו בעד המיפלגות שמרכיבות את הממשלה הניבחרת הם כנראה שואפי מלחמות. מכל מקום, זהו המסר של השיר אותו עומדות הזמרות לפזם באוזני העולם. לדעתה של הגב' ניני, למשל, "המצב בישראל קטסטרופלי" והממשלה היא "חרא של דבר", והיא מוסיפה כלאחר יד, שהיא חושבת ש"יש רבים שמקריבים את חייהם למען השלום משני הצדדים" - אך מבלי שתהייה, כמובן, מסוגלת לנקוב ולו בשם אחד ויחיד של מישהו בצד הפלשתיני שעשה זאת, כלומר "הקריב את חייו למען השלום" עם היהודים. אין זו הפעם הראשונה שאחינועם ניני מוציאה את דיבת עמה ברבים - אף שבחדשים האחרונים לפני שניבחרו היא וחברתה לייצג את ישראל בתחרות היא כנראה החליטה שמוטב לה להחריש - עד עכשיו, כמובן, כשהיא כבר איננה זקוקה לקולותיהם של הישראלים אלא דווקא לאלה של הגויים (מילה שהגב' ניני חושבת שהיא "מגעילה" - כנראה שלא שמעה על הפסוק "לא ישא גוי אל גוי חרב"). אגב, לזכותה של עמיתתה של ניני, מירה עווד הערבייה למחצה, יש לומר שדווקא התבטאויותיה שלה הן בדרך כלל קצת יותר מתונות ותרבותיות מאלה של חברתה היהודייה. למותר להוסיף שלא ראינו את שמה של אחינועם ניני בין האמנים שהופיעו בחג העצמאות או במהלך "עופרת יצוקה" בפני חיילי צה"ל…אך מה נעסוק באבק הנישא בשמי הבידור - אם יש "כוכבים" כבדים הרבה יותר! כך נערך לאחרונה במועדון "צוותא" ערב תמיכה והזדהות, בהשתתפות מי שעיתון "הארץ" מכנה אנשי תיאטרון בולטים, משפטנים ופעילי זכויות אדם, עם המחזאי והבמאי הפרו-פלשתיני סמיח ג'בארין שהושם במעצר בית אחרי שהתפרע ותקף שוטרים ביום העצמאות - וזמן לא רב לפני כן חוגים דומים, ואולי אותם חוגים, הספידו בצער גדול את מחמוד דרוויש המשורר הערבי-ישראלי שעשה בזמנו חגיגה ממותם של לוחמים ישראלים במלחמת יום-הכיפורים. אין אלה הביטויים היחידים לאנטי-אינטלקטואליזם השמאלני שכלפי חוץ אינו חוסך מאמצים לפגוע במעמדה של ישראל בין הגויים (שוב הביטוי השנוא כל כך על אחינועם ניני!) וכאן בבית מנסה לערער את גאוותנו בעברנו ואת בטחוננו בעתידנו. כך, למשל, הציג תיאטרון בית ליסין מחזה המערער על תקינותו של משפט אייכמן - אולי בהשראת הפילוסופית היהודייה חנה ארנדט, תלמידתו של הפילוסוף הנאצי היידגר, שטענה בזמנו שכלל לא היה צריך להעמיד את הרוצח אייכמן למשפט, שכן הלה רק היה בורג "בנאלי" במכונת ההשמדה.
יש אצלנו מי שליברלים כלפי כל העולם - פרט לעם ישראל, כמובן. האם זו אותה שנאה עצמית שאיננה נעדרת לפעמים מאופיו של העם היהודי, או שמא זה פשוט עוד מיקרה של האנטי-פטריוטיות שהיא, כידוע, מיפלטו האחרון של המנוול? הזכרנו את "וואלס עם באשיר", אך אפשר בנקל להרחיב את היריעה אל הקולנוע הישראלי כולו ולשאול: מדוע סרטים ישראלים כה רבים הם אנטי-ישראליים במסרם וברוחם? וכמה מהם, אגב, מופקים בסיוע הנדיב של משלם המסים הישראלי? איננו מתגעגעים דווקא לסרטים כגון "אכסודוס" וגם איננו מייחלים לקולנוע מגמתי של ניפנוף דגלים או ציחצוח חרבות - אבל קצת אמת היסטורית והכרה בגודל האפוס הציוני גם לא היו מזיקות מדי פעם בקולנוע הישראלי! ומעניין לעניין באותו עניין, והכוונה היא המיקרה של האופרה "שמשון ודלילה" באנטוורפן שבבלגיה. בית-האופרה "פלנדריה" שם יעלה החודש את האופרה הידועה של סאן סנס בבימויו של עמרי ניצן, במאי מוכשר המכהן גם כמנהל האמנותי של התיאטרון הקאמרי, בתל-אביב. עלילת האופרה הפופולארית הזאת מתבססת על החזיון התנכי של סיפור האהבים והבגידה של שמשון העברי ודלילה הפלישתית, על רקע מאבק הגבורה של היהודים בצורריהם הפלישתים. אך לא בגירסה שניצן מביים (יחד עם במאי ערבי ניזאר זועבי)! אצלם שמשון הוא "שאהיד" - כפי שהחמא"ס מכנה, כידוע, את המחבלים המתאבדים ואת הרוצחים האחרים שלו. בתחילה נימסר שההפקה גם תיכלול את שריפת דגל ישראל - אך בלחץ הקהילה היהודית לפחות רעיון נואל זה בוטל. בקיצור: הישראלים של היום הם המדכאים - ואילו הפלשתינאים המסכנים בעזה הם היהודים של תקופת השופטים. הסילוף הזה הוא, כמובן, לא רק בלתי מוסרי אלא גם בלתי תרבותי, אך יכל להיות שניצן התקנא במלחין האמריקני ג'והן אדמס שחיבר אופרה שבה היהודי הנכה קלינגהופר הוא האיש הרע ורוצחיו הפלשתיניים הם הגיבורים - ומי יודע מה עוד צפוי לנו - אולי מחזה שגיבוריו הם ערפאת, אחמדינג'אד או סמיר קונטאר…? לא ברור כיצד קהל אוהדי התרבות והמוסיקה באנטוורפן יגיבו, אך מה שבטוח זה שהפורעים הערביים שמדי כמה חדשים מתנכלים ליהודי העיר ייהנו הנאה רבה! בפלנדרייה הבלגית לא חסרים אנטישמים - אך בוודאי גם הם לא ציפו לסיוע דווקא מבמאי ישראלי. משכתבי היסטוריה קיימים לא רק אצלנו, כך יש במערב אנשים הטוענים שהיטלר כלל לא רצה במלחמה ושצרצי'ל ורוזוולט "מחרחרי המלחמה" הם שגררו אותו בעל כורחו. אבל הנ"ל לפחות עיכבו את מלאכת הסילוף שלהם עד לאחר המילחמה - ולא בתקופה שארצם עדיין נאבקת על בטחונה ועל קיומה.
לימור לבנת: לתשומת ליבך!
* פורסם לראשונה בעיתון "מקור ראשון", 4.5.09
פוסטים אחרונים מאת הליכוד
- הודעת יו"ר ועדת הבחירות המרכזית בדבר הבחירות לכהונת יו"ר הליכוד
- תוצאות הבחירות לצירי ועידת הליכוד הרביעית ולמועצות הסניפים
- פרסום אתרי הצבעה
- הודעה מטעם ועדת הבחירות המרכזית בעניין הבחירות בסניף שבו "יש הסכמה על רשימת הצירים לוועידה"
- פרטי דפוס כנרת 04-6797777, מאירקה 0508228824
- זלמן שובל: העולם המדיני על הצעות לוועידות שלום
- י"ב בטבת: יום ז'בוטינסקי בבתי הספר ובמוסדות החינוך
- כנס הסברה: הליכוד למען הדרום
- ערב חגיגי לציון יום הולדתו ה-129 של אבי מסדרנו זאב ז'בוטינסקי
- קורס דירקטורים במצודת זאב יוצא לדרך
תגים: אוסקר, אחינועם ניני, אירוויזיון, אכסודוס, אנטישמיות, בית ליסין, ג'ון אדמס, היידגר, וואלס עם באשיר, זכויות אדם, חנה ארנדט, לימור לבנת, מחמוד דרוויש, מירה עווד, מלחמה, מלחמת יום כיפור, ממשלה, ניזאר זועבי, סילוף, סמיח ג'בארין, עיתון הארץ, פטריוטיות, פרו פלשתינאים, שלום, שמשון ודלילה, תרבות
