לאחר הרכבת הממשלה, מסתמן כעת הרכבן של וועדות הכנסת שבראשן בולטים מספר חברי כנסת מצעירי הליכוד ובית המחוקקים. חברי כנסת אלו - דם חדש בעורקי הכנסת והמפלגה - מחליפים את שדרת המנהיגות הותיקה בניהול חלק מהועדות החשובות בבית המחוקקים.בראש וועדת הכנסת היוקרתית יעמוד חבר הכנסת עו"ד יריב לוין. לוין שכיהן עד לאחרונה כממלא מקום ראש לשכת עורכי הדין, יעמוד בראש הוועדה החשובה האחראית על התנהלותו התקינה של בית המחוקקים, ועל תקנון הכנסת.
על ועדת הכלכלה יחלוש חבר הכנסת אופיר אקוניס. ועדה זו שידה מצויה בנבכיו של המשק הישראלי עוסקת בין השאר ברגולציה, מסחר ותעשייה, חקלאות, שיכון, אנרגיה ותשתיות. בראש הועדה בכנסת הקודמת כיהן גם כן ליכודניק - השר גלעד ארדן - שהפך אותה לאימת המונופולים ובינהם: הבנקים, וחברות הסלולר.
אחרונה בסדר אך לא בחשיבות היא חברת הכנסת ציפי חוטובלי המייצגת את (צעירי) הליכוד כיו"ר הועדה למעמד האישה. חוטובלי שחשפה בפנינו את רצונה להתמנות לתפקיד בראיון יום העצמאות, מקבלת את מפתחות ראשות הועדה משר החינוך הנכנס - גדעון סער. חוטובלי המעוניינת להמשיך בקדחת העשייה של סער כראש הועדה מעוניינת לתרום לתחום זה - "גם כאישה וגם כאדם עם השקפת עולם מגובשת", בין הנושאים אותם היא מעוניינת לקדם מצויה הצעת החוק להכרה בהוצאות לטיפול בילדים, ייצוג נשים בשיח הציבורי וטיפול בדיני המעמד האישי הפוגעים בנשים מסורבות גט.
אנו מסכמים היום תקופה לא קלה שעברה עלינו בשלושת השבועות האחרונים, תקופה שכולנו מקווים שתבשר את סיומן של 8 שנים כלל לא פשוטות שעוברות על תושבי יישובי עוטף עזה.
בתור סטודנט לשעבר ובעל טרי ובתור קצין קרבי שהשתתף במלחמת לבנון ה-2, גם אני - כמו רבים מכם - יודע איך זה להיקרא פתאום לעזוב את חיי היומיום, את שגרת הלימודים, את המשפחה ואת בת-הזוג האוהבת ולצאת לשירות מילואים בשעת חירום.
כמי שנולד וגדל בדימונה, כמי שהוריו מתגוררים מזה עשור בעיר אשקלון, וכמי שלמד באוניברסיטת בן-גוריון, גם אני - כמו רבים מכם - יודע מה פירושה של הדאגה שבאה עם כל "צבע אדום" - דאגה להורים, לאחים הקטנים, לחברים ולמכרים.
בגלל כל אלו, אני רוצה לפנות אליכם ולומר - תודה!
תודה לכם חיילי צה"ל ומשפחותיכם - נשים וגברים, צעירות וצעירים - על שהשארתם מאחור את כל דאגות היומיום ויצאתם, תוך הקרבה וחירוף נפש, להביא שקט לעם ישראל, אשר כולו נמנה בימים טרופים אלו עם "עוטף עזה".
תודה לכם תושבי הדרום ובני משפחותיכם מכל רחבי הארץ - על החוסן שהפגנתם, כאשר למרות חרדת קיום יומיומית ועל אף פגיעות בנפש, בגוף וברכוש, הוכחתם שלא ניתן להרתיע אותנו.
ולבסוף, תודה לכם הצעירים, על ההירתמות והתמיכה למען תושבי הדרום - מההתנדבות המאסיבית שלכם במוקדי הסיוע השונים, דרך הזמן והכסף שהשקעתם באהבה ביריד המכירות למען תושבי הדרום שהתקיים בנמל תל-אביב, וכלה - כן, גם זו תרומה לא מבוטלת - בקטעי יוּ-טיוּב וביישומוני פייסבוק שקוראים לתמיכה במדינת ישראל ובנפגעי הטילים.
רגעים כאלו גורמים לי בכל פעם מחדש להרגיש גאווה על היותי צעיר ישראלי.
בשבוע שעבר אמרה ציפי לבני בטלוויזיה שהיא רוצה ויכולה להיות ראש ממשלה. אז אמרה. גם השכן שלי מקומה ראשונה אמר. לא ציפי ולא השכן היקר שלי יכולים להיות ראש ממשלה בישראל. כדי לזכות באמון העם לתפקיד החשוב הזה, צריך להיות מנהיג ולהוכיח עשייה. ללבני , אין את זה!
ציפי לבני מתרוצצת בין אולפני הטלוויזיה ומזיעה מאורות הזרקורים. אין תוכנית שהיא לא מופיעה בה. מופיעה וכהרגלה לא אומרת כלום. כמו כוכבת הילדים ציפי שביט שקיבלה תוכנית בטלוויזיה הלימודית בתחילת שנות השמונים: ציפיטפוט. מפטפטת ומפטפטת, אך לא אומרת דבר משמעותי אחד.
לבני ישבה בממשלות ישראל מאז מרץ 2001. מה היא השיגה בשמונה שנים ליד שולחן הממשלה. שרת קליטה? לא קולטת. שרת חקלאות? לא נטעה, לא שתלה, לא קטפה. פיתוח אזורי? לא פיתחה מאומה. שרת המשפטים? פטפטה כמה מילים. שרת החוץ? בהסברת המדינה בחו"ל- ישראל בחוץ.
ואולי, היא כן עשתה משהו בימיה כשרה בממשלה? לאחר פישפוש קצר בזכרוני אני נזכר: לבני קשורה בשתיים מהטרגדיות הגדולות ביותר בתחום הביטחון והחוץ שהובילה קדימה בשלוש השנים האחרונות.
הראשונה, ההתנתקות שהסתכמה בגשם של רקטות וטרור תלול מסלול מרצועת עזה לאשקלון, שדרות, קיבוצי ומושבי הנגב המערבי וחבל אשכול.
השנייה, החלטה 1701 בה מתגאה לבני בכל מקום כצעד החשוב ביותר בקריירה הפוליטית שלה. החלטה מדינית אומללה של שרת חוץ חסרת ניסיון ומנהיגות, על רקע מלחמה שנוהלה בצורה אומללה לא פחות. לפני שנה אמר קצין בכיר באמ"ן "הגדיל החיזבאללה כמותית ואיכותית את טווח וכמות הרקטות שלו בהשאווה למה שהיה בידיו ערב המלחמה". תארו לעצמכם, מה המצב כיום.
שגריר ארצות הברית באו"ם לשעבר הוסיף ואמר ש"חיזבאללה לא פורק מנשקו…הוא עדיין איום על ישראל כמו בעבר". האם על כל אלה יש לציפיטפוט במה להתגאות.
ציפי לבני יכולה להמשיך ולפטפט. אבל איך אומרים החבר'ה ב"שבוע סוף"? היא רק טפט. מדקלמת סיסמאות שמכתיבים לה קופירייטרים ממשרד פרסום בתל אביב. זוהי לא מנהיגות. אלה לא עמדות של מי שמבקש להנהיג שבעה מיליון ישראלים. אין לה יכולת ביצוע. אין לה את זה.
מדינת ישראל צריכה, הייתי אומר חייבת, את המנהיגות של הליכוד בראשות בנימין נתניהו כדי להחזיר אותנו לדרך בטוחה ושפויה. הדרך שישראל ראויה לה!
"זה הראיון הראשון שאני עושה כעורך דין", אמר שגיב אסולין מועמד הליכוד במשבצת הצעירים, "בתקופת הפריימריס רצתי מקרית שמונה עד לדימונה, וכשהייתי חוזר הביתה בחצות הייתי לומד עד שלוש בבוקר לבחינות הלשכה, שסיימתי לאחרונה בהצלחה".
שגיב אסולין רק בן 30, אבל מאחוריו כבר שלושה תארים אקדמאיים, שנתיים כיו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית, שירות כקצין קרבי בצה"ל, ו-13 לידות כמתנדב במד"א. שבוע אחרי נצחונו במשבצת הצעירים בפריימריס בהם הוא משתתף בפעם השנייה ("בפעם הקודמת הגעתי למקום 32″) הוא מספר לנו על המסע שהביא אותו פסע מהכנסת.
קצין, דוקטור או פוליטיקאי ?
"אמא שלי אמרה לי : מה לך ולפוליטיקה? אתה אמור בכלל להיות רופא", מספר אסולין, "כנער הייתי פעיל מאוד במד"א, וכבר הייתי רשום ללימודי רפואה. זה היה בדם שלי עד שהחלטתי אחרי היציאה מלבנון שאני נכנס לפוליטיקה".
התמונה שנחרטה לאסולין בראש מאותה נסיגה שינתה למעשה את חייו. "הייתי קצין ביחידת הקישור בלבנון בזמן הנסיגה, ושלוש שנים לפניה כשהוצבתי במארג' עיון. אני זוכר שיצאנו כשמאחורינו בונקרים ונשק, וזנב בין הרגליים. ברגע האחרון ביקשו מהיחידה שלי לפוצץ בונקרים שנשכחו ושלא היה זמן לפנות אותם, פשוט ברחנו."
"יש לי בראש שתי תמונות מהעזיבה, בראשונה אנחנו נוסעים ומאחורינו כאילו לבנון בוערת באש הבונקרים שפוצצנו והחיזבאללה מזנב ויורה בנו. אנחנו היינו השיירה האחרונה שיצאה מלבנון, והתמונה השנייה שיש לי בראש היא של הצד"לניקים עומדים במאות עם מזוודות וארגזים ומבקשים לעבור לצידה השני של הגדר הטובה. אם עד אז שקלתי קריירה צבאית אחרי מה שראיתי החלטתי שחייבים לשנות ולעשות משהו."
מלבנון הגיע אסולין לדרום אמריקה עם שני חברים, ונחת אחרי שמונה חודשים באוניברסיטת בן גוריון במחלקה לפוליטיקה, ממשל והיסטוריה. "שנכנסתי לאוניברסיטה לא ידעתי מה זה פעילות סטונדטיאלית ואגודת סטודנטים. אבל כמי שנולד וגדל בדימונה, הגעתי לאוניברסיטה עם רצון לשנות ולהוכיח", אומר אסולין שנבחר לא הרבה זמן לאחר מכן כראש אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה ואחרי זה כראש האגודה הארצית. "כשנבחרתי ליו"ר ארצי היה כתוב בעיתונים כי פעם ראשונה שנבחר יו"ר ראש אגודת סטודנטים יוצא עדות המזרח - הרגשתי שנולדתי בקזבלנקה, אני בכלל חשבתי שאני ישראלי".
בשנת 2003 פגש אסולין פעם ראשונה את נתניהו על רקע המשבר הכלכלי וסוגיית שכר הלימוד שעלתה אז על הפרק. "נפגשתי איתו מספר פעמים ובסופו של דבר הוא הבין את מצב הסטודנטים והמשיך את הורדת שכר הלימוד. על הרקע הזה אני רוצה לנפץ מיתוס, שרי האוצר היחידים שבכהונתם ירד שכר הלימוד של הסטודנטים הם מהליכוד: בנימין נתניהו, וסילבן שלום."
אחרי החיים והפוליטיקה הסטודנטיאלית, המקום הראשון בו ביקש אסולין להמשיך הייתה תנועת הליכוד. "אני בה מבית ליכודי, אבא שלי חבר מרכז ליכוד, וזאת הייתה המסגרת הפוליטית הכי טבעית בשבילי. התפקדתי לליכוד מיד כשהשתחררתי, עוד לפני שהייתי סטודנט, והיה ברור לי שזה המקום שממנו ובו אבקש להשפיע."
צעירים בליכוד
אסולין הוא חלק מקבוצה של 11 מועמדים במקומות ריאליים מתחת לגיל ה-40 המהווים את "קבוצת הצעירים" המבקשת להוביל תפיסה חדשה הכוללת מעורבות גדולה יותר של צעירים בפוליטיקה. "אני מפציר בחבריי לסיעת הצעירים לא להיות פוליטיקאים אלא לדבר דוגרי ואמיתי ולייצג את מה שאנחנו אמורים לייצג, זה מה שאנשים בגילנו רוצים וחלק מהסיבה לניכור שלהם מהפוליטיקה היום נובע מההתנהלות של המערכת הפוליטית עד היום".
"חלק מהשינויים שבהם אני מעוניין כמו הרעיון של שנה אקדמית ראשונה חינם למשרתים בצה"ל, כבר התקבלו. נושאים נוספים שקדמתי בעבר הם נושא היחס למילואימניקים במוסדות ההשכלה הגבוהה ומתן נקודות זכות אקדמאיות בתמורה לפעילות חברתית."
"כמו כן, אני רוצה להקים בפעם הראשונה וועדה לענייני צעירים שתפעל כמו ועדות אחרות כגון החינוך והכלכלה, ותרכז את נושא הצעירים בישראל. ככה זה : כשיש וועדה הנושא עולה על סדר היום" אומר אסולין ומביא כדוגמא את וועדת מעמד האישה - "כמעט בכל פרלמנט באירופה יש וועדה כזו."
בחירות 2009
"אני אוהב את העם ואת הליכוד והחודש האחרון של הפריימריס היה בשבילי חוויה מדהימה. חשתי בהתעוררות האדירה בשטח, כמיהה וגעגועים לליכוד שחוזר לימיו הגדולים. מרגישים את המהפך ואני שמח שחברי הליכוד החליטו לצרף אליו הפיכה צעירה."
את הנהירה שהוא חש לליכוד מסביר אסולין בהתפכחות מדרך הנסיגות והוויתורים, ומהניסיון העגום של מלחמת לבנון השנייה. "על רקע הדיכאון העמוק מסמל הליכוד את התקווה", אומר אסולין ומספר, "אתמול בערב הלכתי לשחק כדורגל בפתח תקווה, למרות שבקשתי מהחבר שבאתי איתו אותי שלא יזכיר את זה הוא סיפר שאני מועמד בליכוד. האנשים שם לא היו מתפקדי ליכוד, אבל הפרגון, העידוד וההתלהבות שהם גילו היה מדהים. אנשים מחפשים שינוי ומנהיגות אחרת."
מנבחרת הכדורגל עובר אסולין לנבחרת הליכוד. "מלבד הרעיונות שהליכוד מייצג הליכוד מציג בבחירות הקרובות ניסיון, כישרון ומנהיגות שפשוט לא קיימים במפלגות האחרות. בנימין נתניהו הוא המנהיג הטוב ביותר שיש לישראל היום, והנבחרת שהוא גייס היא נבחרת שאיננה ברת השוואה לאף נבחרת של מפלגה אחרת".
למה החלטתי להצטרף לפוליטיקה?
מאז ומתמיד בער בי הרצון לתרום, לשנות ולהשפיע. חיידק המנהיגות קינן בי כבר בבית הספר בחיפה, כשהובלתי את מועצות התלמידים בביה"ס היסודי ובתיכון. בצבא לקחתי חלק פעיל במערך הלוחם של צה"ל ושירתתי כמדריכת חי"ר, מ"כית טירונים ומפקדת נגמ"שים, תפקידים שיוחסו לגברים באותם הימים.
את רוב חיי הקדשתי לעשייה ציבורית וחתירה למען צדק חברתי. אני נאבקת ונלחמת מידי יום בכנסת ובממשלה על המטרות שאני מאמינה בהם: למען מנהל תקין ונקי משחיתויות , לקידום נושאים חברתיים כגון: מאבק נגד העלאת שכר הלימוד של הסטודנטים, מאבקי החקלאים וההתיישבות וכן לצד העובדים בחברות הממשלתיות במאבקיהם לשמירת זכויותיהם, ועוד. בכולם ניצחתי.
אני מסתכלת על המדינה שאני חיה בה, היחלשות כוח ההרתעה שלנו, הידרדרות מערכת החינוך והגידול בפערים החברתיים, לא יכולה לשבת על הגדר. הרצון והצורך לעשות שינוי של אמת הוא הסיבה שאני בפוליטיקה, ואני כאן כדי להישאר.
דמות פוליטית מוערכת:
מי שרואים עצמם כשליחי הציבור, המקדישים, נאבקים ונלחמים למען עתידה של מדינת ישראל והגנתה, מי שרואים את טובת אזרחיה לנגד עיניהם ולא טובתם האישית.
מה אעשה אם אבחר:
אפעל למען יצירת מקומות עבודה אטרקטיביים לצעירים ומניעת בריחת מוחות מישראל, אפעל למען גיוס אנשים איכותיים לתחום ההוראה על ידי העלאת שכרם של המורים. אני מאמינה כי חינוך טוב הוא צעד ראשון לצמצום הפערים החברתיים, והחזרת הערכים למערכת החינוך.
אפעל בנחישות להחזרת תחושת הביטחון האישי הבסיסי של אזרחי המדינה והורדת מפלס האלימות בקרב בני הנוער בבתי הספר, במקומות הבילוי ובאירועי ספורט.
בנוסף, אלחם למען הצבת נושא צמצום הפערים בין המרכז לפריפריה כיעד לאומי, על ידי הזרמת תקציבים, בניית תשתיות, השקעה בפתרונות תחבורתיים והשקעה מאסיבית בתחום החינוך על מנת ליצור הזדמנויות שוות לכלל האוכלוסייה בישראל.
