הבלוג של הליכוד

המשנה לראש הממשלה השר משה יעלון נאם היום ברעננה בטקס חלוקת מלגות לחיילי מילואים הלומדים באוניברסיטה הפתוחה .בין היתר אמר:

"למערכה נגד הלגיטימיות של מדינת ישראל חברו גם כוחות פנימיים רדיקליים או נאיביים, חלקם פוסט לאומיים, בוודאי פוסט או אנטי ציוניים, המסתכלים על העימות בינינו לבין שכנינו - אויבינו, כעניין של זכויות אדם בלבד, תוך התעלמות מהיבטיו האחרים של הסכסוך. בורות באשר להיסטוריה של העם היהודי ולהיסטוריה של הציונות, או התעלמות ממנה, מאפשרות לגורמים אלה להטעות אנשים בעולם, וגם במדינת-ישראל.

הדוגמא הבולטת בימינו כמו בשנים האחרונות, היא המתרחש בערוץ הישראלי - פלסטיני:

מולנו הנהגת אש"ף שאינה מוכנה להכיר בזכותה של מדינת ישראל להתקיים כמדינת הלאום של העם היהודי, ואיננה מוכנה להתחייב שהסכם הקבע שדובר ומדובר בו, יהווה סוף סכסוך וסוף תביעות מצידם. אלה עובדות היסוד של הסכסוך, וכל השאר הוא תוצאה של עובדות יסוד אלה.

על אף שמשחר הציונות ועד עצם היום הזה הם סירבו לכל הצעה לסיים הסכסוך על-ידי חלוקת הארץ - הבורות וסיבות נוספות מאפשרות לאויבינו להטיל את האחריות לאי-השגת השלום המיוחל-עלינו. גם זה מרכיב במערכה החיצונית והפנימית, לדה-לגיטימציה של מדינת-ישראל.
לצערנו, קיימים גם גורמים באקדמיה בארץ ובעולם המגויסים למערכה זו נגד מדינת ישראל.

להלן דבריו המלאים:

סיוון תש"ע 23 במאי 2010

כנס הוקרה לחיילי מילואים סטודנטים - האוניברסיטה הפתוחה

מכובדיי, פרופ' חגית מסר-ירון, נשיאת האוניברסיטה הפתוחה; קצין מילואים ראשי, תא"ל שוקי בן-ענת; סגנית השר, חברת הכנסת גילה גמליאל; חבר הכנסת אלכס מילר; אל"מ (במיל.) אבי סייג; עו"ד מלי פולישוק-בלוך; שגיא בן חור, יו"ר אגודת הסטודנטים; סטודנטים יקרים, קהל נכבד.

ראשית, אפתח בכבוד האכסניה. האוניברסיטה הפתוחה עוסקת במלאכת הקודש של הענקת השכלה גבוהה לסטודנטים רבים שאינם מצליחים להתאים את זמנם ועיסוקיהם לאוניברסיטאות ה'רגילות'. למדינת ישראל אין אוצרות טבע או מקורות אחרים ל"כסף קל", ההון הגדול שלה הוא ההון האנושי במדע, בהשכלה, בטכנולוגיה העילית, בחקלאות ועוד. לבד מאהבת החכמה והרצון הכללי לרכוש ידע והשכלה, האוניברסיטה הפתוחה תורמת במישרין לחוסנו של העם ולביטחונו, ועל כך היא ופרנסיה ראויים לשבח גדול.

בתוך האוניברסיטה לומדים סטודנטים רבים - שנוסף על עומס הלימודים הרב, ועול הפרנסה שכל אחד מתמודד אתו בעבודות השונות, הם עוזבים את משפחותיהם ואת החברים, ונושאים בעול הביטחון השוטף של מדינת ישראל.

צה"ל, למן הקמתו, הוא "צבא העם".
תבנית זו של "מודל הצבא" היא קודם כל פועל יוצא של אילוצי נסיבות הקמתה של המדינה. מדינת ישראל נולדה בסערת הקרב של הקשה שבמלחמות ישראל עד כה - מלחמת העצמאות, ובמידה רבה, למן הקמתה ועד ימינו, נאלצה המדינה להקדיש חלק ניכר ממשאביה, וכן ממרצם, מכוחותיהם ומזמנם של טובי בניה, לנושא הביטחון.
כך באשר לשירות החובה ומעל לכל - באשר לשירות המילואים. מערך המילואים היה מאז ומתמיד גורם ההכרעה המרכזי בעוצמתו של צה"ל. הוא כוח העתודה שלו. הוא המקנה לצבא את חוסנו והוא המעצב את דמותו של צה"ל כצבא ייחודי, הן באשר לאתוס שלו, לרוח ולתרבות המפעמת בו, והן כביטוי יום-יומי לקשר החי בין העם לצבאו; קשר שהוא אחד ממקורות הכוח והחוסן החשובים ביותר לביטחון ישראל, אם לא החשוב שבהם.

מאז שהעם היהודי שב הביתה לארצו, הוא נדרש בצד העבודה החלוצית, ההתיישבות והפרחת השממה, בצד פיתוח החינוך וההשכלה, החקלאות והטכנולוגיה - גם לאחוז בחרב כדי להגן על חייו ועל מפעל חייו פה.

אנחנו עם עתיק, וגם המציאות הזאת עתיקה ואינה זרה לנו. כך היה בתקופות קדומות, וכך, למשל, היה בתקופת שיבת ציון השנייה, בתקופת עזרא ונחמיה ושבי הגולה ההיא, לפני כ-2500 שנים. כך מספר נחמיה, כיצד בנו את ירושלים: "בְּאַחַת יָדוֹ עֹשֶׂה בַמְּלָאכָה, וְאַחַת מַחֲזֶקֶת הַשָּׁלַח; וְהַבּוֹנִים - אִישׁ חַרְבּוֹ אֲסוּרִים עַל מָתְנָיו, וּבוֹנִים".

חכמינו טבעו מטבע לשון לסיטואציה הזאת: "סַפְרָא וְסַיְפָא" - ספר וחרב. האם אין זה דומה לנושא הערב פה? סטודנטים שנדרשים לא רק לַסֵּפֶר אלא גם לַחֶרֶב?

וגם זה עניין לא פשוט בימים האלה. אנחנו שומעים בשוליים על אירועים מקוממים במוסדות שונים להשכלה גבוהה נגד צה"ל, נגד הסטודנטים המשרתים במילואים, שומעים על אי התחשבות ואפילו נגד עצם השירות. ההתרסה הזאת משמעותה ערעור על עצם צדקת קיומנו פה.

צדקת קיומנו פה - צדקת וזכות העם היהודי למדינת לאום עצמאית - היא נשוא המתקפה העיקרית על מדינת ישראל מבחוץ ומבפנים.

אויבינו, המתנגדים לקיומה של מדינת ישראל כבית לאומי לעם היהודי, ניסו למנוע את הקמתה משחר הציונות, ומנסים למנוע את המשך קיומה באמצעים אלימים. אך בנוסף לכך, והיום ביתר שאת מנסים לפגוע בלגיטימיות של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.

למערכה זו חברו כוחות חיצוניים, כמו:
אסלאם ג'האדיסטי הרואה באדמת ארצנו אדמת הקדש מוסלמי (ווקף);
תנועות לאומיות ערביות שאינן מקבלות נוכחות שאינה ערבית באזורנו; ואף אנטישמיות המתועלת לאנטי ישראליות.

למערכה זו נגד הלגיטימיות של מדינת ישראל חברו גם כוחות פנימיים רדיקליים או נאיביים, חלקם פוסט לאומיים, בוודאי פוסט או אנטי ציוניים, המסתכלים על העימות בינינו לבין שכנינו - אויבינו, כעניין של זכויות אדם בלבד, תוך התעלמות מהיבטיו האחרים של הסכסוך. בורות באשר להיסטוריה של העם היהודי ולהיסטוריה של הציונות, או התעלמות ממנה, מאפשרות לגורמים אלה להטעות אנשים בעולם, וגם במדינת-ישראל.

הדוגמא הבולטת בימינו כמו בשנים האחרונות, היא המתרחש בערוץ הישראלי - פלסטיני: מולנו הנהגת אש"ף שאינה מוכנה להכיר בזכותה של מדינת ישראל להתקיים כמדינת הלאום של העם היהודי, ואיננה מוכנה להתחייב שהסכם הקבע שדובר ומדובר בו, יהווה סוף סכסוך וסוף תביעות מצידם. אלה עובדות היסוד של הסכסוך, וכל השאר הוא תוצאה של עובדות יסוד אלה.
על אף שמשחר הציונות ועד עצם היום הזה הם סירבו לכל הצעה לסיים הסכסוך על-ידי חלוקת הארץ - הבורות וסיבות נוספות מאפשרות לאויבינו להטיל את האחריות לאי-השגת השלום המיוחל-עלינו. גם זה מרכיב במערכה החיצונית והפנימית, לדה-לגיטימציה של מדינת-ישראל.
לצערנו, קיימים גם גורמים באקדמיה בארץ ובעולם המגויסים למערכה זו נגד מדינת ישראל.

מול אתגרים חיצוניים ופנימיים אלה עלינו לחזק האמונה בדרך הציונות ובצדקתה, על בסיס לימוד עברנו כעם, לימוד ההיסטוריה של העת החדשה, ובעיקר לימוד תולדות התנועה הציונית, וכן על בסיס שמירת ערכינו.

סטודנטים צעירים,
מקווה שתשכילו בלימודיכם להעמיק הידע ההיסטורי והאחר כדי שתהיו אזרחים טובים יותר, משכילים יותר, יצרניים יותר, וגם כדי שתהיו חיילי מילואים טובים יותר.

איש מאתנו לא הולך למילואים מתוך מוטיבציה לפגוע במאן דהו, או לדכא אחרים. שירות המילואים, כמו צה"ל כולו, הוא שירות הגנה על אזרחי המדינה ועל שגרת החיים כאן.

אכן, לעתים הגנה דורשת התקפת מנע, וכבר לימדונו חכמים ש"הבא להורגך - השכם להורגו", אבל הערכים המנחים אותנו הם ערכי המוסר והצדק ברוח חזונם של נביאי ישראל; בשמם גם חזרנו ארצה, ומכוחם הוקמה הציונות ומדינת ישראל.

צה"ל נשען על כוחות המילואים שלו. כך אפשר להמשיך בשגרת החיים ולדעת שבעת צרה יהיו מי שייחלצו לעזרת העם. אין לנו אפשרות אחרת, וכל אחד ואחת מאתנו צריך להכיר באמת הפשוטה והחיונית הזאת. גם לעת שלום, יהיה עלינו לקיים כאן צבא חזק ולא לסמוך על טוב לבו של מאן דְהוּ, או על כוחות זרים.

חיילי המילואים מוסיפים לצבא גם בגרות ואחריות שמקרינים הן על חיילי הסדיר והן על החברה האזרחית, שמתוכה באים המילואימניקים, ואליה הם חוזרים בתום השירות.

כאן, באוניברסיטה, שהיא משכן המדע והחכמה, חשוב לומר שלנו כעם וכמדינה, אין רצון להיות סְפַּרְטָה. שלא כמו אִי-אֵלוּ ביקורות חתרניות, החברה הישראלית אינה חברה מיליטריסטית. הישראלי הממוצע רואה בצבא ובשירות הצבאי כורח שהוא ערך, אבל לא לשם הצבאיות, לא לשם גבורה ריקה מתוכן או התאבדות בקרב אזרחים תמימים, תוך קידוש המוות, כפי שאויבינו עושים. מקדשי חיים אנחנו.

אנחנו נשענים על האתוס היהודי הידוע, המופיע במשנה בשמו של התנא שמעון בן זומא: "איזהו גיבור - הכובש את יצרו, שנאמר טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר, וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ - מִלֹּכֵד עִיר". לא את ספרטה ביקשנו לנו פה, אלא את אתונה, או נכון יותר את ירושלים - אם להשתמש במונחים סמליים.

אבל בתוך אזורנו אנחנו יושבים, וחובה עלינו ללמוד מההיסטוריה הקרובה והרחוקה: כדי לשרוד באזור הזה, עלינו להיות חזקים, ובצד טיפוח החכמה והמדע, המוסר והצדק - גם לעמוד על המשמר ולא לטעות בכוונות העמים האחרים.

אתם, סטודנטים יקרים, המשרתים במילואים, עוזרים לנו להגשים את החזון הזה ועל כך תבורכו. מדינת ישראל והחברה הישראלית חבה לכם חוב יקר ותודה עמוקה. הרעיון של אגודת הסטודנטים כאן להקצות מלגות ייחודיות לסטודנטים מקרב מערך המילואים הוא יוזמה חשובה בכיוון הנכון, שכלל המוסדות להשכלה גבוהה צריכים ללכת בעקבותיה בתמיכת ממשלת ישראל.

כרמטכ"ל לשעבר וכשר בממשלת ישראל, אני מצדיע לכם, ומאחל לכם הצלחה בחייכם, במסלולים השונים שבחרתם. מדינת ישראל גֵאָה בכם.
חזקו ואמצו!

מנכ"ל מפעל הפיס - מר שאול סוטניק; ראש היחידה להכוונת חיילים משוחררים במשרד הביטחון - מר חיים אומן; נציג דירקטוריון מפעל הפיס ויושב ראש המועצות האזוריות - מר שמואל ריפמן; חברי דירקטוריון; מנכ"ל עמותת "ידידים" - מר שמעון סיאני.
חיילים וחיילות משוחררים מקבלי "מלגות פיס להשכלה גבוהה"
קהל נכבד,

"אין לנו מכרות זהב, אין לנו נפט ולא יהלומים", אמר ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל, בטקס שבו הוענק לו תואר דוקטור של כבוד באוניברסיטת חיפה ביוני 1994. הוא המשיך ואמר: "ישראל ענייה במשאבי טבע. אבל יש לה ובה פוטנציאל אנושי נדיר. הפסיפס האנושי המגוון שהתקבץ כאן בשנים האחרונות, גם ממדינות חבר העמים, מעשיר את היכולת האינטלקטואלית הלאומית שלנו. "הראש היהודי" איננו רק אמירה. הוא אמת לאמיתה" (סוף ציטוט).

הערב הזה הוא סימן נוסף להבנת ערכו של הנכס האנושי, במדינת ישראל.
הנכס האנושי הוא שילוב של ידע ורוח, של השכלה ושל ערכים - והנכס האנושי הוא אתם, חיילים וחיילות משוחררים, סטודנטיות וסטודנטים צעירים.

ברצוני לברך את יוזמי מפעל חשוב זה: היחידה להכוונת חיילים משוחררים במשהב"ט - בראשות מר חיים אומן; (שהוא גם מנהל הקרן) ויוזם מפעל זה; אנשי מפעל הפיס; אנשי עמותת "ידידים".

אתם מקבלי "מלגות פיס להשכלה גבוהה", מהווים את הדוגמא לנכס האנושי היקר שלנו. המלגות שאתם מקבלים הערב הן כאות הוקרה של החברה לתרומתכם לביטחון מדינת ישראל בשירותכם הצבאי, והן זריקת עידוד כ"קרש קפיצה" לחיים האזרחיים. אנחנו מצפים מכם שכפי שהובלתם את צה"ל בלחימה, במלחמת לבנון השנייה, במבצע עופרת יצוקה או בלחימה השוטפת בטרור, כך תשכילו לרכוש השכלה וידע , כדי להוביל את החברה הישראלית בהתמודדותה עם אתגריה.

הענקת "מלגות פיס להשכלה גבוהה" היא נוסחה נכונה לחיזוק החוסן החברתי והלאומי של מדינת ישראל. חיזוק זה חשוב לחברה הישראלית גם מבלי להתחשב באיומים החיצוניים. יש בה מימוש של ערכים כמו "כל ישראל ערבים זה לזה", "שוויון הזדמנויות", חינוך ועידוד ללקיחת אחריות ומעורבות חברתית ועוד. בין מקבלי המלגה גם חיילים משוחררים בני העדה הדרוזית . היו שליחים נאמנים בקידום העדה ושילובה במדינת ישראל.

"מלגות פיס להשכלה גבוהה" הוא מפעל חשוב גם לנוכח האתגרים החיצוניים בפניהם מדינת ישראל ניצבת היום. אתגרים שהעסיקו אותי בהיותי במדים, והיום בתפקידי בממשלת ישראל.

המשותף בין איום הגרעין האיראני, הטרור והרקטות הוא הניסיון של אויבינו לשבור את יכולת עמידתנו ובעיקר את כוח רצוננו בהמשך קיומו של בית לאומי יהודי.
הם אומרים לנו בהתקפותיהם המילוליות והפיזיות:
רציתם בית לאומי יהודי ומקלט בטוח, אנחנו נעשה הכל כדי שלא יהיה לכם בית לאומי יהודי, ולא יהיה לכם מקלט בטוח.

כאשר הבינו שאינם יכולים לנו במלחמה בין צבאות, עברו לתקוף ישירות את אזרחינו: כך המחבל היורה או המתאבד, כך הרקטות או הטילים וכך בנשק להשמדה המונית. החברה הישראלית הוכיחה בשנים האחרונות את יכולת עמידה גם נוכח גל טרור מתאבדים וגם נוכח מטר רקטות, וצה"ל הוכיח שיודע להשיב מלחמה שערה.

המשטר האיראני מנסה לתעתע בקהילה הבינלאומית ולהמשיך ולפתח יכולת גרעינית צבאית. האפשרות שאיראן תפתח יכולת כזו מהווה איום חמור על ישראל, המזרח התיכון והעולם כולו. ישראל מצפה מהקהילה הבינלאומית בהובלת ארצות הברית לנקוט באמצעים הדרושים לבלום סכנה זו, ובמקביל עלינו להיערך כדי להגן על עצמנו ועל ביטחוננו.

גם הנהגת הרשות הפלסטינית אינה מראה סימנים של נכונות להשלמה עם קיומה של מדינת ישראל, כמדינת הלאום של העם היהודי. אי הנכונות של הנהגת ערביי ארץ ישראל משחר הציונות, ושל הנהגת אש"ף מאז אוסלו להכיר במדינת ישראל כבית הלאומי היהודי, היא הסיבה לאי הגעתנו להסכמים שמשמעותם סוף סכסוך וסוף תביעות בין הצדדים.

אי הנכונות הזו נמשכת עד עצם היום הזה. נכונות הנהגת הרש"פ ברמאללה לקיים "שיחות קירבה" בתווך האמריקני, אינה מבשרת טובות.

"שיחות קירבה" אינן תחליף למו"מ ישיר בין הצדדים. הן יכולות לעסוק בשאלת המסגרת של המו"מ הישיר אך לא בענייני מהות. ובעיקר כאשר הנהגת הרש"פ ממשיכה להכחיש כל זיקה בין העם היהודי לארץ ישראל, מנחילה תרבות של שנאה והתנגדות לקיומה של מדינת ישראל, פועלת כדי לעשות דה-לגיטימציה שלנו בעולם, ואינה מוכנה להתחייב שכל הסכם שיושג, יהיה סוף הסכסוך וסוף התביעות בין הצדדים.
איננו רוצים לשלוט בהם, אך איננו מוכנים להשתתף איתם ביישום תוכנית תורת השלבים לפירוקה של מדינת ישראל.

"לא אלמן ישראל". לאתגרים אלה יש למדינת ישראל מענה טוב.
מרכיב חשוב במענה שלנו הוא חיזוק יכולת העמידה שלנו כחברה. רק עמידה איתנה מבלי להיכנע לטרור, לאיום הרקטות, הטילים או כל איום אחר - כפי שעמדנו משחר הציונות, תשכנע אותם שאין להם ברירה, אלא להשלים עם קיומו של הבית הלאומי היהודי. לנצח נצחים. כל כניעה או נסיגה מפני איומים אלה תעודד אותם להמשיך בהתקפותיהם עלינו.

יש בינינו הטוענים, בחולשתם, כי הזמן פועל לרעתנו. אבות הציונות לימדונו שהזמן פועל לטובת מי שמנצל אותו.
כשם שאבות הציונות, בתנאים הרבה יותר קשים ממצבנו היום, ידעו לנצל הזמן כדי להפריח השממה, להתיישב, לבנות, לפתח חינוך והשכלה גבוהה, לטפח את הידע והרוח, ולהביא את מדינת ישראל להישגים כבירים במדע, בטכנולוגיה, בכלכלה המבוססת על ידע, בחקלאות מתוחכמת, ברוח, בתרבות ובביטחון. כך מופקד עליכם הדור הצעיר, להמשיך לפתח ולבנות.

צעירים וצעירות, סטודנטים וסטודנטיות, אנו תולים בכם תקווה. הפיקו התועלת המרבית מלימודיכם, וזכרו את אמירתו של אלברט אינשטיין: "מטרת החינוך צריכה להיות: אנשים המצטיינים בעצמאות, במחשבה ובמעשה - ועם זאת רואים בשירות למען הכלל את משימת חייהם העיקרית" (סוף ציטוט).
מצאו את הדרך הנכונה לרכוש את הידע ולטפח את הרוח. ללמוד ולהיות פעילים ומעורבים חברתית למען הכלל.
בכך תמשיכו לתרום לחברה ולמדינה כפי שתרמתם בשירותכם בצה"ל, למען ביטחון ישראל.

ושוב, תודה והערכה לכל השותפים למפעל חשוב זה.
ואתם הצעירים והצעירות: עלו והצליחו.

לפני ימים אחדים, עוד בטרם הורכבה ממשלת-ישראל החדשה בראשות בנימין נתניהו, הסבו שרי החוץ של האיחוד האירופי ולסעודת ערב בבריסל ו"הזהירו" את הממשלה העומדת לקום שאם לא תכיר בעיקרון של "שתי מדינות לשני עמים", כלומר הקמת מדינה פלשתינית, יהייה עליה לשאת בתוצאות חמורות. מבלי להתייחס כרגע לגופו של עניין, כלומר לשאלה כיצד הממשלה החדשה אכן מתכוונת לקדם את השלום ואת מטרותיה המדיניות, הביטחוניות והכלכליות כלפי הפלשתינים - באו האדונים מאירופה והודיעו לממשלה החדשה בלשון שבנקל ניתן לפרשה כאיום, איך יהייה עליה לנהוג בנושא מרכזי לעתידה ולבטחונה. במלים אחרות: לא הממשלה הניבחרת של הדמוקרטיה היחידה במזרח-התיכון, אלא המנדרינים בבריסל הם שיחליטו עבורנו - ובאותה הזדמנות הם גם הפרו התחייבות מפורשת לשדרג את יחסי האיחוד עם ישראל. ראש הממשלה התחיב, כידוע, שישראל תכבד את כל התחייבויותיה הבינלאומיות, בתנאי שהן אינן מסכנות את בטחונה של ישראל. לשון אחר, ישראל איננה מתכוונת לשלוט בפלשתינים והיא רוצה שאלה ינהלו את חייהם בעצמם - ניסוח שאיננו שונה במהות מהדברים ששמענו, למשל, ממזכירת המדינה האמריקנית הילרי רודהם קלינטון, לאמור שעל הפלשתינים "לשלוט בגורלם". הנוסחה "שתי מדינות לשני עמים" אינה, איפוא, יותר מסיסמה וכותרת שהממשלה היוצאת, ובעיקר שרת-החוץ לשעבר, "הצליחו" להפכן אצל חלק מידידינו למעין מנטרה אידיאולוגית, ואצל אויבינו לנבוט לחבוט בנו. אך מה שקובע באמת זה התוכן והאפשרויות הקונקרטיות לא הסיסמאות - שלגביהן תהייה לאובמה ולנתניהו הזדמנות לדון בעת פגישתם הקרובה בוושינגטון.ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון התבטא בזמנו ש"ישראל לא תהייה צ'כוסלובקייה" - מצער לכן במיוחד שהאקט הבלתי דמוקרטי והבלתי הוגן הזה על האיחוד האירופי נעשה דווקא בעת שצ'כייה למודת הנסיון ההיסטורי המר, מכהנת כנשיאת האיחוד. יתכן שהפוליטיקאים האירופים סברו שעמדתם תיזכה לתמיכה גם מממשל אובמה, אך מסתבר שטעו, שכן הנשיא האמריקני, אף שאמר מה שאמר כדי לצאת ידי חובה בעניין "אנאפוליס" דווקא פירסם הודעה ידידותית מאוד לממשלה החדשה בישראל - תוך שהוא מדגיש שהוא צופה לשיתוף פעולה טוב וקרוב עימה. מי שאגב כן התבטא ברוח דומה להחלטת האירופים היה הוגו שאווס, הרודן מוונצואלה וידידו הקרוב של אחמדניג'אד האירני…

מעניין, ואופייני, שבו בזמן ששרי החוץ של אירופה עוסקים במאמץ להכתיב לישראל את מדיניותה - הם מתעלמים לחלוטין לא רק מהחמא"ס ומהטרור האיסלמי שכפי שהנשיא אובמה העיר, מאיים בראש ובראשונה עליהם, אלא גם מאותה וועידה ערבית בקטאר שמשתתפיה יצאו ממש מגידרם כדי לאמץ לליבם את הנשיא הג'נוסיידי, פושע המילחמה מסודן (לזכותו של נשיא מצריים, מוברק, ייאמר שהוא סרב להשתתף באותה וועידה). אגב, את הנאום האנטי-ישראלי, האנטי-אמריקני והאנטי מערבי בכלל הקיצוני ביותר בקטאר נשא לא אחר מנשיא סוריה בשאר אסד, יעד החיזורים החדש של המערב. שרת החוץ הקודמת של ישראל השתבחה בשינוי החיובי שחל כביכל ביחסה של אירופה כלפי ישראל, וטענה שלכן יש להעניק לה תפקיד מרכזי יותר בתהליך המדיני עם הפלשתינים, אך מסתבר שהשבחים האלה היו מוקדמים - ושלפחות חלק ממדינות אירופה, ולא הבלתי חשובות ביניהן, ממשיכות לדבוק בגישתן המסורתית הידועה הנוטה לכיוון הצד הערבי, כולל הפלשתיני. (סימן נוסף לגישה הזאת הם סימני הפתיחות שאחדות מהן, לרבות בריטניה, מפגינות לאחרונה כלפי החמא"ס והחזבאללה). אמנם הנטייה הזאת איננה מאפיינת את כל חברות האיחוד האירופי, ובפרט לא את המדינות במיזרח-אירופה שחברו אליו, ועל ישראל להשתדל ולהעמיק את הקשרים עם הנ"ל, אך לפחות לפי שעה נראה שמשרדי-החוץ הוותיקים במערב ממשיכים לתת את הטון. כדאי אולי להזכיר לידידינו באירופה שישראל היא אחת הלקוחות המסחריים החשובים ביותר שלהם במזרח-התיכון - וכי אפשר לשקול הפניית חלק גדול יותר מרכישותינו לארה"ב ולמקורות נוספים?

כפי שכתבנו בבלוג אתמול, פרסומים רבים עולים על דפי התקשורת, אנחנו כאן, כדי לעשות סדר בדברים ולהביא לכם את העובדות:

על דוד לוי
בעקבות הפרסומים של היום ("סילבן שלום מזכיר לנתניהו את דוד לוי", מעריב, יום ג' 10.3.09) בשעות הבוקר נמסר מלשכת נתניהו: רוה"מ המיעוד לא אמר את הדברים המיוחסים לו, הוא רוחש כבוד רב לדוד לוי.

פגישות ודיונים
רוה"מ המיועד נפגש היום עם הצמרת הביטחונית והצבאית של מדינת ישראל, ובכללם שר הביטחון, הרמטכ"ל, מנכ"ל משרד הביטחון, אלופי המטכ"ל ובעלי תפקידים בכירים נוספים בזרועות הביטחון, המודיעין והתכנון.
נתניהו שמע סקירה מקיפה בכל קשת הנושאים הביטחוניים שעל סדר היום וכן על מגוון האיומים העומדים בפני ישראל.
מדובר הן בנושאים דחופים המצפים להחלטות של הדרג המדיני והן בנושאים אסטרטגיים הקשורים לבטחון המדינה.
הסקירה כללה גם את מצב החמאס בעזה, דרך לבנון, חיזבאללה וסוריה ובין היתר את נסיונותיה של סוריה להתחמש בנשק גרעיני.

בכל זאת חג
נתניהו הגיע הערב (18:15) לבית הכנסת הגדול בירושלים (ברח' המלך ג'ורג') להשתתף בקריאת המגילה.

הדברים שלא היו
בניגוד לפרסומים, רוה"מ המיועד בנימין נתניהו לא הציע את תיק האוצר לשלמה נס. כמו כן ובעניין אחר, נתניהו לא שלח את ח"כ איוב קרא לשום פגישה עם בכיר סורי ואינו יודע על שום מסר שהועבר מהממשל הסורי דרכו.

עקבו אחר עדכונים נוספים ועובדות ללא פירושים תקשורתיים, כאן אצלנו, באתר הליכוד.

Interview by Lally Weymouth
Saturday, February 28, 2009; A13

Israeli Prime Minister-designate Binyamin Netanyahu sat down last week with Newsweek-Washington Post's Lally Weymouth — his first interview with foreign media since he was asked by President Shimon Peres to form Israel's next government. Excerpts:

Q. President Peres reportedly believes that you have matured since you served as prime minister in 1996.

A. One would hope. I think time has its uses. One of them is to reflect on your experiences and those of others. I have watched carefully the successes of governments and . . . [seek] to draw from those the elements of policy and leadership that will enable me to move Israel to a better future — one of peace, security and prosperity.
I propose a [new] way, which I believe can achieve progress: to continue political talks and at the same time advance the economic development that has begun and also strengthen the Palestinian security forces.
I personally intend to take charge of a government committee that will regularly address the needs of the Palestinian economy in the West Bank.

But economic progress is not a substitute for political progress.

It's not a substitute but in Northern Ireland it was an unbelievable facilitator for the Good Friday agreement and the others that followed.

So you think you can promote economic progress and political progress at the same time? And show a real difference between the West Bank and Gaza?

This is what has happened. In the recent conflict, the West Bank did not boil over. The people there cared about the loss of life in Gaza, but they said, "We do not want to go that route. We have the beginnings of economic development in Jenin and we do not want an Islamic fundamentalist regime." They'd like a society with law and order.

Didn't President Abu Mazen and Prime Minister Salam Fayyad control the West Bank?

There was that, too. But I don't think any amount of local control could have overcome an eruptive popular sentiment.

What do you say when asked if you believe in a two-state solution as George Bush outlined in 2002?

Substantively, I think there is broad agreement inside Israel and outside that the Palestinians should have the ability to govern their lives but not to threaten ours.

Didn't you say that the recent Gaza operation did not go far enough and that Hamas should be toppled?

Hamas is incompatible with peace.

So what do you do about that?

I hope that the Palestinians in Gaza find the ability to change this regime because we want to have peace with all the Palestinians. Right now, what we should do is enable humanitarian aid to flow into Gaza but not in such a way as it enables Hamas to buy more rockets.

What kind of a signal does it send that [Sen. John] Kerry goes to Gaza, gets a letter from Hamas to President Obama and then flies off to Damascus?

Syria so far has been talking peace but has enabled Hezbollah to arm itself in contravention of U.N. Security Council resolutions with tens of thousands of rockets. Since the second Lebanon war it [has] hosted Khaled Meshal and other terrorist leaders and closely cooperated with the ayatollah regime in Iran against the interest of regional peace. . . .
I would talk to Syria about abandoning these courses of action and building confidence that they really want to move toward peace. So far they're not giving that impression. . . .
I find myself in the unusual position of being the only optimist. This has happened to me before. At the depths of the economic crisis in 2003, I had firm confidence that my policies would deliver Israel from the precipice of an economic catastrophe. And we did. Israel is now better placed than most Western countries in facing this economic storm.

That's thanks to what, your policies as finance minister?

I think it's a result of the policies we had then, which were not widely shared at the time. The banks are more solvent, and Israel's national macroeconomic position is in much better shape. In exactly the same way, I find myself advocating policies that are not yet understood. One that I'm serious about is achieving peace and security.

You're not the right-wing hawk they describe in the papers?

I'm the person who did the Wye agreement and the Hebron agreement in the search for peace. I think a lot of people at the time thought the problem was the Israeli government, specifically my own, and that Arafat was the solution and not the problem. That view has undergone some changes since then.

What about the Americans, [whose new government] may not be as friendly to your country as the Bush administration?

I've had two excellent meetings with President Obama. I've found him open to new ideas and seeking new ideas and a new path to achieve a successful outcome to the Israeli-Palestinian negotiations and [to the situation] in the Middle East as a whole. . . . [H]e said to me that Iran's quest for nuclear weapons is unacceptable to the United States. He was very much interested in the ideas that I put forward to him on advancing a new path for peace. . . .
The arming of Iran with nuclear weapons would cause a great threat not only to Israel's security but the stability of just about every Arab government in the Middle East. Many Arab governments would enter into a nuclear arms race, and this is something that is inimical to the interests of all those who seek peace and security. If [we] want to achieve progress with the Palestinians, this is indissolvably linked with the preventing of Iran from acquiring nuclear weapons. I will continue the talks for peace with the Palestinians immediately, and I do not condition them in any way on the Iranian outcome, but . . . the international community should do everything in its powers to prevent Iran from acquiring weapons of mass death.

Do you think that short of military action it's possible to halt Iran's nuclear program?

Iran is considerably weaker than it was six months ago because of the economic crisis and the precipitous drop in the price of oil. . . . This regime is vulnerable to pressure that ought to be intensified. But none of these sanctions and other measures . . . would have much of an effect if the Iranians believe that a military option is off the table.

President Peres told me that you believe that your biggest mistake was not having made a national unity government with him back in 1996.

This is absolutely true. In retrospect, I should have sought national unity, and I'm seeking to correct that today. I just hope that my colleagues in the other parties understand the requirements that Israel faces today.

http://www.washingtonpost.com/wp-dyn/content/article/2009/02/27/AR2009022702278_pf.html