המשנה לראש הממשלה השר משה יעלון נאם היום ברעננה בטקס חלוקת מלגות לחיילי מילואים הלומדים באוניברסיטה הפתוחה .בין היתר אמר:
"למערכה נגד הלגיטימיות של מדינת ישראל חברו גם כוחות פנימיים רדיקליים או נאיביים, חלקם פוסט לאומיים, בוודאי פוסט או אנטי ציוניים, המסתכלים על העימות בינינו לבין שכנינו - אויבינו, כעניין של זכויות אדם בלבד, תוך התעלמות מהיבטיו האחרים של הסכסוך. בורות באשר להיסטוריה של העם היהודי ולהיסטוריה של הציונות, או התעלמות ממנה, מאפשרות לגורמים אלה להטעות אנשים בעולם, וגם במדינת-ישראל.
הדוגמא הבולטת בימינו כמו בשנים האחרונות, היא המתרחש בערוץ הישראלי - פלסטיני:
מולנו הנהגת אש"ף שאינה מוכנה להכיר בזכותה של מדינת ישראל להתקיים כמדינת הלאום של העם היהודי, ואיננה מוכנה להתחייב שהסכם הקבע שדובר ומדובר בו, יהווה סוף סכסוך וסוף תביעות מצידם. אלה עובדות היסוד של הסכסוך, וכל השאר הוא תוצאה של עובדות יסוד אלה.
על אף שמשחר הציונות ועד עצם היום הזה הם סירבו לכל הצעה לסיים הסכסוך על-ידי חלוקת הארץ - הבורות וסיבות נוספות מאפשרות לאויבינו להטיל את האחריות לאי-השגת השלום המיוחל-עלינו. גם זה מרכיב במערכה החיצונית והפנימית, לדה-לגיטימציה של מדינת-ישראל.
לצערנו, קיימים גם גורמים באקדמיה בארץ ובעולם המגויסים למערכה זו נגד מדינת ישראל.
להלן דבריו המלאים:
סיוון תש"ע 23 במאי 2010
כנס הוקרה לחיילי מילואים סטודנטים - האוניברסיטה הפתוחה
מכובדיי, פרופ' חגית מסר-ירון, נשיאת האוניברסיטה הפתוחה; קצין מילואים ראשי, תא"ל שוקי בן-ענת; סגנית השר, חברת הכנסת גילה גמליאל; חבר הכנסת אלכס מילר; אל"מ (במיל.) אבי סייג; עו"ד מלי פולישוק-בלוך; שגיא בן חור, יו"ר אגודת הסטודנטים; סטודנטים יקרים, קהל נכבד.
ראשית, אפתח בכבוד האכסניה. האוניברסיטה הפתוחה עוסקת במלאכת הקודש של הענקת השכלה גבוהה לסטודנטים רבים שאינם מצליחים להתאים את זמנם ועיסוקיהם לאוניברסיטאות ה'רגילות'. למדינת ישראל אין אוצרות טבע או מקורות אחרים ל"כסף קל", ההון הגדול שלה הוא ההון האנושי במדע, בהשכלה, בטכנולוגיה העילית, בחקלאות ועוד. לבד מאהבת החכמה והרצון הכללי לרכוש ידע והשכלה, האוניברסיטה הפתוחה תורמת במישרין לחוסנו של העם ולביטחונו, ועל כך היא ופרנסיה ראויים לשבח גדול.
בתוך האוניברסיטה לומדים סטודנטים רבים - שנוסף על עומס הלימודים הרב, ועול הפרנסה שכל אחד מתמודד אתו בעבודות השונות, הם עוזבים את משפחותיהם ואת החברים, ונושאים בעול הביטחון השוטף של מדינת ישראל.
צה"ל, למן הקמתו, הוא "צבא העם".
תבנית זו של "מודל הצבא" היא קודם כל פועל יוצא של אילוצי נסיבות הקמתה של המדינה. מדינת ישראל נולדה בסערת הקרב של הקשה שבמלחמות ישראל עד כה - מלחמת העצמאות, ובמידה רבה, למן הקמתה ועד ימינו, נאלצה המדינה להקדיש חלק ניכר ממשאביה, וכן ממרצם, מכוחותיהם ומזמנם של טובי בניה, לנושא הביטחון.
כך באשר לשירות החובה ומעל לכל - באשר לשירות המילואים. מערך המילואים היה מאז ומתמיד גורם ההכרעה המרכזי בעוצמתו של צה"ל. הוא כוח העתודה שלו. הוא המקנה לצבא את חוסנו והוא המעצב את דמותו של צה"ל כצבא ייחודי, הן באשר לאתוס שלו, לרוח ולתרבות המפעמת בו, והן כביטוי יום-יומי לקשר החי בין העם לצבאו; קשר שהוא אחד ממקורות הכוח והחוסן החשובים ביותר לביטחון ישראל, אם לא החשוב שבהם.
מאז שהעם היהודי שב הביתה לארצו, הוא נדרש בצד העבודה החלוצית, ההתיישבות והפרחת השממה, בצד פיתוח החינוך וההשכלה, החקלאות והטכנולוגיה - גם לאחוז בחרב כדי להגן על חייו ועל מפעל חייו פה.
אנחנו עם עתיק, וגם המציאות הזאת עתיקה ואינה זרה לנו. כך היה בתקופות קדומות, וכך, למשל, היה בתקופת שיבת ציון השנייה, בתקופת עזרא ונחמיה ושבי הגולה ההיא, לפני כ-2500 שנים. כך מספר נחמיה, כיצד בנו את ירושלים: "בְּאַחַת יָדוֹ עֹשֶׂה בַמְּלָאכָה, וְאַחַת מַחֲזֶקֶת הַשָּׁלַח; וְהַבּוֹנִים - אִישׁ חַרְבּוֹ אֲסוּרִים עַל מָתְנָיו, וּבוֹנִים".
חכמינו טבעו מטבע לשון לסיטואציה הזאת: "סַפְרָא וְסַיְפָא" - ספר וחרב. האם אין זה דומה לנושא הערב פה? סטודנטים שנדרשים לא רק לַסֵּפֶר אלא גם לַחֶרֶב?
וגם זה עניין לא פשוט בימים האלה. אנחנו שומעים בשוליים על אירועים מקוממים במוסדות שונים להשכלה גבוהה נגד צה"ל, נגד הסטודנטים המשרתים במילואים, שומעים על אי התחשבות ואפילו נגד עצם השירות. ההתרסה הזאת משמעותה ערעור על עצם צדקת קיומנו פה.
צדקת קיומנו פה - צדקת וזכות העם היהודי למדינת לאום עצמאית - היא נשוא המתקפה העיקרית על מדינת ישראל מבחוץ ומבפנים.
אויבינו, המתנגדים לקיומה של מדינת ישראל כבית לאומי לעם היהודי, ניסו למנוע את הקמתה משחר הציונות, ומנסים למנוע את המשך קיומה באמצעים אלימים. אך בנוסף לכך, והיום ביתר שאת מנסים לפגוע בלגיטימיות של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.
למערכה זו חברו כוחות חיצוניים, כמו:
אסלאם ג'האדיסטי הרואה באדמת ארצנו אדמת הקדש מוסלמי (ווקף);
תנועות לאומיות ערביות שאינן מקבלות נוכחות שאינה ערבית באזורנו; ואף אנטישמיות המתועלת לאנטי ישראליות.
למערכה זו נגד הלגיטימיות של מדינת ישראל חברו גם כוחות פנימיים רדיקליים או נאיביים, חלקם פוסט לאומיים, בוודאי פוסט או אנטי ציוניים, המסתכלים על העימות בינינו לבין שכנינו - אויבינו, כעניין של זכויות אדם בלבד, תוך התעלמות מהיבטיו האחרים של הסכסוך. בורות באשר להיסטוריה של העם היהודי ולהיסטוריה של הציונות, או התעלמות ממנה, מאפשרות לגורמים אלה להטעות אנשים בעולם, וגם במדינת-ישראל.
הדוגמא הבולטת בימינו כמו בשנים האחרונות, היא המתרחש בערוץ הישראלי - פלסטיני: מולנו הנהגת אש"ף שאינה מוכנה להכיר בזכותה של מדינת ישראל להתקיים כמדינת הלאום של העם היהודי, ואיננה מוכנה להתחייב שהסכם הקבע שדובר ומדובר בו, יהווה סוף סכסוך וסוף תביעות מצידם. אלה עובדות היסוד של הסכסוך, וכל השאר הוא תוצאה של עובדות יסוד אלה.
על אף שמשחר הציונות ועד עצם היום הזה הם סירבו לכל הצעה לסיים הסכסוך על-ידי חלוקת הארץ - הבורות וסיבות נוספות מאפשרות לאויבינו להטיל את האחריות לאי-השגת השלום המיוחל-עלינו. גם זה מרכיב במערכה החיצונית והפנימית, לדה-לגיטימציה של מדינת-ישראל.
לצערנו, קיימים גם גורמים באקדמיה בארץ ובעולם המגויסים למערכה זו נגד מדינת ישראל.
מול אתגרים חיצוניים ופנימיים אלה עלינו לחזק האמונה בדרך הציונות ובצדקתה, על בסיס לימוד עברנו כעם, לימוד ההיסטוריה של העת החדשה, ובעיקר לימוד תולדות התנועה הציונית, וכן על בסיס שמירת ערכינו.
סטודנטים צעירים,
מקווה שתשכילו בלימודיכם להעמיק הידע ההיסטורי והאחר כדי שתהיו אזרחים טובים יותר, משכילים יותר, יצרניים יותר, וגם כדי שתהיו חיילי מילואים טובים יותר.
איש מאתנו לא הולך למילואים מתוך מוטיבציה לפגוע במאן דהו, או לדכא אחרים. שירות המילואים, כמו צה"ל כולו, הוא שירות הגנה על אזרחי המדינה ועל שגרת החיים כאן.
אכן, לעתים הגנה דורשת התקפת מנע, וכבר לימדונו חכמים ש"הבא להורגך - השכם להורגו", אבל הערכים המנחים אותנו הם ערכי המוסר והצדק ברוח חזונם של נביאי ישראל; בשמם גם חזרנו ארצה, ומכוחם הוקמה הציונות ומדינת ישראל.
צה"ל נשען על כוחות המילואים שלו. כך אפשר להמשיך בשגרת החיים ולדעת שבעת צרה יהיו מי שייחלצו לעזרת העם. אין לנו אפשרות אחרת, וכל אחד ואחת מאתנו צריך להכיר באמת הפשוטה והחיונית הזאת. גם לעת שלום, יהיה עלינו לקיים כאן צבא חזק ולא לסמוך על טוב לבו של מאן דְהוּ, או על כוחות זרים.
חיילי המילואים מוסיפים לצבא גם בגרות ואחריות שמקרינים הן על חיילי הסדיר והן על החברה האזרחית, שמתוכה באים המילואימניקים, ואליה הם חוזרים בתום השירות.
כאן, באוניברסיטה, שהיא משכן המדע והחכמה, חשוב לומר שלנו כעם וכמדינה, אין רצון להיות סְפַּרְטָה. שלא כמו אִי-אֵלוּ ביקורות חתרניות, החברה הישראלית אינה חברה מיליטריסטית. הישראלי הממוצע רואה בצבא ובשירות הצבאי כורח שהוא ערך, אבל לא לשם הצבאיות, לא לשם גבורה ריקה מתוכן או התאבדות בקרב אזרחים תמימים, תוך קידוש המוות, כפי שאויבינו עושים. מקדשי חיים אנחנו.
אנחנו נשענים על האתוס היהודי הידוע, המופיע במשנה בשמו של התנא שמעון בן זומא: "איזהו גיבור - הכובש את יצרו, שנאמר טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר, וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ - מִלֹּכֵד עִיר". לא את ספרטה ביקשנו לנו פה, אלא את אתונה, או נכון יותר את ירושלים - אם להשתמש במונחים סמליים.
אבל בתוך אזורנו אנחנו יושבים, וחובה עלינו ללמוד מההיסטוריה הקרובה והרחוקה: כדי לשרוד באזור הזה, עלינו להיות חזקים, ובצד טיפוח החכמה והמדע, המוסר והצדק - גם לעמוד על המשמר ולא לטעות בכוונות העמים האחרים.
אתם, סטודנטים יקרים, המשרתים במילואים, עוזרים לנו להגשים את החזון הזה ועל כך תבורכו. מדינת ישראל והחברה הישראלית חבה לכם חוב יקר ותודה עמוקה. הרעיון של אגודת הסטודנטים כאן להקצות מלגות ייחודיות לסטודנטים מקרב מערך המילואים הוא יוזמה חשובה בכיוון הנכון, שכלל המוסדות להשכלה גבוהה צריכים ללכת בעקבותיה בתמיכת ממשלת ישראל.
כרמטכ"ל לשעבר וכשר בממשלת ישראל, אני מצדיע לכם, ומאחל לכם הצלחה בחייכם, במסלולים השונים שבחרתם. מדינת ישראל גֵאָה בכם.
חזקו ואמצו!
