שר החינוך, גדעון סער, השיב השבוע (ב') להצעת אי אמון של סיעות העבודה ומרצ, אותה הציג ח"כ אילן גילאון. הצעת אי האמון עסקה במצבה של מערכת החינוך בישראל. בנאומו התייחס שר החינוך לכמה מהסוגיות הבוערות במערכת החינוך, כגון הגדלת תקציבי החינוך תחת ממשלת הליכוד, המשך רפורמת "אופק חדש", פרויקטי המחשוב והתאמת מערכת החינוך למאה ה-21, הרפורמה בהשכלה הגבוהה, שיפור מעמד המורה וכן התייחסות לסוגיית ביקורי התלמידים בחברון. להלן הנאום במליאה:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שמעתי בקשב את דבריו של חבר הכנסת גילאון, הם התפזרו כמעט על כל תחום ותחום מתחומי החינוך. בחלקים מסוימים הייתה בהם מידה רבה של כנות, עם חלקים אחרים, או למשמע חלקים אחרים, הגעתי לכלל מסקנה שחבר הכנסת גילאון איננו מכיר מספיק - ואולי הוא לא אשם כי הוא לא חבר בוועדת החינוך, למיטב זכרוני - את מה שקורה היום במערכת החינוך.
בחלק מהדברים נגע חבר הכנסת גילאון. אז כן, יש גידול תקציבי, ואם תבחן את הגידול התקציבי בתקציב הדו-שנתי בחינוך ובהשכלה הגבוהה, הוא גם יותר מ-3.5%. אז אחרי שנים שעברנו שחיקה, ומה המשמעות של זה היום? דיברת, למשל, על התפזרות על פני מקצועות. אנחנו בשנתיים החזרנו, חבר הכנסת גילאון, 100,000 שעות לימוד לילדי ישראל, שקוצצו בעשור הקודם, מתוך 250,000 שעות לימוד שקוצצו בעשור הקודם. זאת אומרת, שזה כשש שעות לילד – יום לימודים. אז במהלך שנתיים החזרתנו, ובמה החזרנו את זה? בעיקרו של דבר: מתמטיקה, מדעים, שפת אם - במקצועות הליבה.
אם אתה מסתכל על המכלול - אני לא רוצה להתמקד רק בשינוי התקציבי, אני רוצה לומר מה מתבצע בכל שכבות הגיל. דיברת על "אופק חדש", למשל. על "אופק חדש" אני רואה נכון להשיב, על אף שהרפורמה היא רפורמה של הממשלה הקודמת. אני קיבלתי החלטה, שהיא לפי דעתי ההחלטה היחידה האחראית שאפשר היה לקבל, שחייבים להמשיך ברפורמה כי הנקודה שאתה נגעת עליה, של דוח מקנזי, של הביקוש להוראה, של איך להביא מורים טובים למקצוע, שזה בסופו של דבר יסוד היסודות, היא בוודאי קשורה באופן הדוק גם עם שכר המורים, ושכר המורים, על פי הרפורמה, גדל בצורה משמעותית, וזו גם הגיונה של הרפורמה שאנחנו מנהלים עליה משא ומתן היום עם ארגון המורים. כי אני קיבלתי בירושה מערכת חינוך – אני לא אדבר על כל מה שקיבלתי בירושה, אבל אחד הדברים שקיבלתי בירושה - עם פיצול: עשו הסכם עם ארגון מורים אחד ולא עשו הסכם עם ארגון מורים שני, והדבר הזה יצר בעיות כבדות מאוד וגם יריבות מרה בתוככי המערכת כל הזמן.
לכן, אם אנחנו הולכים למהלך שהוא העלאת שכר המורים לצד דברים אחרים, חבר הכנסת גילאון, שיכול להיות שאתה לא מכיר אותם, אז אספר לך. הערכת מורים, בפעם הראשונה. הערכת מורים, סגני מנהלים ומנהלים על-פי קטגוריות ומדדים שפותחו על-ידי הרשות הארצית למדידה והערכה במערכת החינוך ומהלכים נוספים, וברפורמה של "עוז לתמורה" יהיה גם מדדי איכות ומצוינות שיאפשרו תגמול דיפרנציאלי, גם ברמה בית-ספרית וגם ברמה של המורה. אבל בסופו של דבר, כאשר אנחנו הולכים להעלאת שכר המורים אנחנו מבצעים מהלך אסטרטגי מבחינת המשמעויות שיהיו לזה על מערכת החינוך, מבחינת המשמעויות שיהיו לזה ליכולת למשוך צעירים מוכשרים, איכותיים, ולבוא ולהיות מורים ומחנכים.
ובמקביל, רפורמה בהשכלה הגבוהה, מאוד משמעותית, עם גיבוי תקציבי, עם תוכנית לשש שנים, שמטפלת בנושא הנגישות, עם דגש על המגזר החרדי ועל המגזר הערבי, עם שינוי – פעם ראשונה אחרי 20 שנה – של המודל התקציבי, ששם את הדגש על מצוינות ויחזיר את המצוינות, על-ידי פרמטרים של תקצוב, כמו פרסומים מדעיים, כמו זכייה בקרנות תחרותיות, שמדגישים את המצוינות; עם הקמה של 30 מרכזי מצוינות, שתוך פחות מחודש אנחנו נודיע על הזוכים בארבעה הראשונים, שיחזיר גם חלק מאותם כוחות שעזבו, בעיקר לארצות-הברית, של צעירים מצטיינים.
תראה, אני לא חושב שהייתה תקופה כזאת הרבה מאוד שנים במערכת החינוך, לא רק מבחינת הגידול התקציבי, אלא מבחינת היכולת להתמודד עם שורה של רפורמות בכל שכבות הגיל במקביל, וכל אחת מהן היא עבודה קשה מאוד. אז אמרת שאתה שומע תלונות. אתה יודע מה? זה נכון, גם אני שומע.
בכלל, אתה לא יכול לעשות רפורמות מבלי שאתה שומע טענות. שינוי זה דבר קשה והרפורמה מעמיסה יותר עבודה, היא שינתה את שבוע העבודה. אבל בגדול זה נכון, מי שקרא את דוחות ה-OECD ראה את מה שאומר חבר הכנסת גילאון לגבי השקעה פר תלמיד לעומת ממוצע של ה-OECD, ראה גם ממוצע שכר נמוך ביותר לעומת ה-OECD אבל גם ראה ממוצע נמוך של שעות לימוד למורה לעומת מדינות ה-OECD. והרפורמות שמשנות מצד אחד את שבוע העבודה של המורה ומצד שני את שכר המורה, נותנות מענה בדיוק לשתי הנקודות האלה. ולכן הן בכיוון הנכון.
אז אנחנו יחד, עם הסתדרות המורים, שהיא שותפה, בודקים ונתתי גם הנחיות למשרדי לייעל, לא כל אחד יוציא הנחיות - כל גורם מטה – לדווח על דבר כזה ואחר. בסופו של דבר, אני מכיר את העומס שמוטל על המורים. המערכת הייתה גם לחלוטין בלי inability, לחלוטין בלי. היום שיש תוכנית בשפת אם, יודעים מה התלמיד – גם אם זה בעברית וגם אם זה בערבית – בכיתה ג' או בכיתה ד' צריך לדעת מבחינת קריאה וכתיבה בסוף השנה ועוקבים במהלך השנה. וכן צריך לעקוב במה משקיעים בשעות הפרטניות. אז אני לא אומר שאי אפשר לתקן דברים תוך כדי תנועה. יכול להיות שהשינוי – כי אני אכנס לעוד מהלכים שאנחנו מובילים – הרבה מאוד מטלות אבל זה בגלל שיש תקופה טובה במערכת החינוך, שמשקיעים בכיווני עשייה והדבר הזה יש לו ביטוי בפעולה בשטח. היו תקופות מאוד קשות למערכת שהיא מאוד נפגעה מהן, וגם ההישגים נפגעו, אם הקטינו מדעים במחצית בחטיבת ביניים אז גם ההישגים במדעים נפגעו באותה תקופה.
לכן, אני חושב שמה שאנחנו עושים, נגע חבר הכנסת גילאון כשהוא אמר, מעמד המורה, כשאנחנו משנים את הנושא הזה של שכר המורה, אנחנו משנים באופן מהותי את אחד הפרמטרים היותר יסודיים לגבי מעמד המורה בחברה הישראלית.
אבל אני רוצה לומר גם לגבי נושאים נוספים שהוזכרו. אני רוצה להתייחס לכל הנקודות. אחת, הכבדות של הממסד של מערכת החינוך. תאמין לי, יש הרבה בעיות בתרבות הארגונית שאני מזהה ולומד, לא את כולן ניתן לתקן ביום אחד אבל הדבר האחרון שצריך לתקן זה נושא המחוזות. הגורם הכי אפקטיבי שאני מזהה היום במערכת, זה המחוזות. המחוזות עובדים טוב. הבעיות הן יותר בעיות ברמת מטה והמחוזות בסך הכול הם גורם די אפקטיבי ולא הייתי מבטל מחוזות. לפי דעתי, מי שילך לביטול של מחוזות, יקבל פחות תשומת לב ברמה בית ספרית, ברמה של בתי ספר וזה לא נכון. אבל יש הרבה מאוד בעיות. יש בהחלט בעיות של היעדר מסד נתונים. יש בעיות של משאבי אנוש, איך מנהלים את כוח האדם בהוראה. היום אני יודע בדיוק מהם הדברים שצריכים טיפול וזה לא סוגיית המחוזות.
דובר - קצת בזלזול הייתי אומר - בנושא של קימה למורה, בנושא של תלבושת אחידה, בנושא של ביקורים במערכת המכפלה. אני כופר בכל אחת מהנקודות. על כל דבר שאתה עושה אפשר לומר בציניות שמאפיינת את הימים האלה, זה מה שיושיע את מערכת החינוך? אז קודם כל, אתם רואים שמגוון העשייה מאוד רחב. אבל כן, מעמד המורה זה גם כבוד למורה. מעמד המורה זה גם לקום למורה. זה מעמד המורה ואי אפשר לחנך בלי – אי אפשר לעשות דברים כפי שהם היו לפני ארבעים שנה וחמישים שנה ושלושים שנה, להחזיר את הזמן לאחור – קצת להגיע למקום מאוזן יותר מבחינת, הייתי אומר בסקאלה בין ליברליות לשמרנות. יש לזה קשר ישיר למה שקורה בלימודים כי ברגע שאין משמעת וברגע שיש התפרעות בכיתה, גם יכולות ההוראה והלמידה האפקטיבית יורדות. ויש על זה מחקרים. אנחנו ראינו מחקרים בנושא הזה. לכן אני לא מציע לזלזל בנושאים שנוגעים למשמעת.
(בעקבות הערת ח"כ הורוביץ על סוגיית ביקורי התלמידים בחברון):
אדוני היושב-ראש וחבר הכנסת הורוביץ, מדינה לא תתקיים אם לא נחבר את בני הנוער, את דור העתיד, את דורות העתיד ליסודות, לשורשים, למקורות, למה שיצר אותנו כעם, לסיבה שבגללה ההורים שלנו והסבים שלנו הגיעו לפה והם לא שמעו באותה שעה אלא על אותם מקומות כמו מערת המכפלה בחברון. גם קבר רחל המשוררת, הרי הכול במסגרת אתרי מורשת. הרי דבר לא מוציא דבר. כשאנחנו מדברים על מורשת, אנחנו מדברים על המורשת של עמינו. אבל רבותיי, המורשת לא התחילה במאה הזאת ואפילו לא לפני מאה שנה. אתם מדברים על חברון, עיר שבה לפני יותר מ-3,000 שנה דוד המלך נמשך למלכות. לפני שמלך בירושלים, מלך בחברון. ולפני זה עוד אלף שנה.
בחברון גרו כל הדורות יהודים, למעט מספר עשורים אחרי הטבח בתרפ"ט, ועד לאחר שחזרנו למלחמת ששת הימים. ואני מציע לכם לעולם לא להשלות את הצד השני שאתו כולנו רוצים לעשות שלום, שבשביל שלום יטהרו את חברון מיהודים ולא את קריית ארבע. חברון אחת מארבע ערים קדושות, תמיד חיו שם יהודים וזה מבטא דבר עמוק מאוד מבחינה רגשית, מבחינה היסטורית, מבחינה דתית, שלנו לעיר האבות.
אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש - מחר, יחד עם ראש הממשלה, נחנוך בנצרת עילית פרויקט גדול, אחד המהלכים בנוסף לכל המהלכים שתיארתי, של התאמת מערכת החינוך למאה ה-21. ואנחנו נשקיע, משקיעים כבר בעצם כי בשנת הלימודים הזאת כבר נכנסים 220 בתי ספר יסודיים בדרום ובצפון לתכנית התאמת מערכת החינוך למאה ה-21, לתכנית התקשוב הלאומית. בשנה הבאה ייכנסו עוד כ-700 בתי ספר ואנחנו נגיע – כל מחוז דרום, כל מחוז צפון והיום אני החלטתי, גם מחוז ירושלים משום שמצאנו גם לכך אפשרות – ייכנסו כל בתי הספר היסודיים לתכנית התקשוב הלאומית. והמורים לומדים ועוברים הכשרות וגם המנהלים עוברים הכשרות. המורים עוברים הכשרות להעביר שיעורים מתוקשבים תוך שימוש בטכנולוגיות מתקדמות ואנחנו מציידים את בתי הספר ואנחנו משקיעים גם אחר כך בתחזוקה וברכזי תקשוב ובהטמעה של תכנים דיגיטליים במקצועות הליבה, וזה בוודאי משפר מאד את היכולת של המורים להיות מורים אפקטיביים. זה פעם נוספת אותו כיוון שעליו דיברתי קודם ובסופו של דבר, באותו שיעור, שהוא יהיה שיעור יותר עשיר, הוא יהיה שיעור יותר אינטראקטיבי, הוא יהיה שיעור יותר דינמי, הוא גם יהיה שיעור יותר טוב.
ואנחנו הולכים למהלך לא כפי שהיה עד היום, נגיעות – כיתה חכמה פה, כיתה חכמה שם. אנחנו הולכים לתכנית ארצית שיטתית, יסודית, שבה אנחנו מתחילים קודם בשלב בתי הספר היסודיים. היה לי משאב מוגבל ואמרתי: קודם כל לפריפריה, קודם כל לפריפריה, קודם כל לדרום ולצפון. זאת בשורה גדולה, אדוני היושב ראש, שהיא עוד מהלך שאנחנו מבצעים בנושא.
לא עם כל מה שאמר חבר הכנסת גילאון לא הסכמתי. היו כמה נקודות נכונות בדבריו. אני בהחלט מסכים אתו במהלך שנגע להוצאת האחיות מבתי הספר. הוא לא מהלך שבוצע בתקופתי, אני בלמתי את המגמות האלה שהיו. אני מצאתי מציאות מסוימת. אני מסכים, המוסד הזה של אחות בית ספר היה – אתה יודע מה? אני לא זוכר הרבה מאד מהמורים שהיו לי, אני לא אשכח אף פעם את אחות בית הספר רותי דונביץ'. זה היה מוסד חשוב ביותר ואולי נגיע לכך – היום הדבר הזה הוא בלתי אפשרי – אולי נגיע לכך בעתיד, אבל אני חוזר ואומר, זאת מציאות שפגשתי אותה. אלה לא תהליכים שקרו בתקופתי. מה שקרה בתקופתי זה רק התקנת תקנות חדשות שמחזקות את החינוך הציבורי ועל זה אנחנו הרבה מאד פעמים מותקפים מצד אותם גורמים, שבאים ומקדשים בעצם הוצאה של אוכלוסיות חזקות מתוך בתי ספר ציבוריים. ואנחנו נאבקים על זה בכל דרך שאנחנו יכולים להיאבק.
צפיפות בכיתות – אנחנו משקיעים בהקטנת מספר הילדים בכיתות 200 מיליון שקל בשנה. אנחנו עושים את זה באופן דיפרנציאלי בהתייחס למדד הטיפוח של המוסד החינוכי כדי להביא כיתות נורמטיביות בתהליך רב שנתי מ-40 ל-32 תלמידים בכיתה. אני רק רוצה לומר, אחרי שאמרתי את ההשקעה שאנחנו משקיעים בנושא הזה, אנחנו גם חייבים לדעת שני דברים כשאנחנו מדברים על זה. פעם אחת, שאנחנו מדינה עם ילודה שונה לחלוטין ממדינות ה-OECD. אנחנו, מה שלא נעשה, לא נוכל להתחרות ב-OECD במספר התלמידים לכיתה כי אנחנו בעולם של משאבים מוגבלים, אתה לא יכול להגיד גם וגם וגם וגם. שמעתי מה שאתה אומר על חטיבות הביניים. אתה יודע מה? אני גם מסכים אתך, אבל מה זה אומר היום לחזור לשמונה שנתי? הרי כשיש לך בית ספר שש שנתי אתה רוצה לעשות שש שנתי, תשקיע עוד בבינוי. אנחנו בפיגור בבינוי מסיבות שציינתי אותן, מסיבות דמוגרפיות. אז אתה עכשיו תשקיע במבנים, אתה תשקיע במבנים ארגוניים ובמבנים פיזיים במקום בלב. הלב זה המורים והתכנים. ואתה חי בעולם של משאבים מוגבלים, אתה צריך להחליט – אני משקיע בזה או בזה או בזה?
גם בסוף התכנית שלנו, של הקטנת מספר התלמידים בכיתה – אני ראיתי את הגרפים וראיתי את המספרים – אנחנו לא נחלוף על פני אף מדינה מערבית אחרת בנושא הזה. עדיין הם יהיו במקום אחר. לא רק שאין להם הוצאות ביטחון, אדוני היושב ראש, הילודה שלהם לא דומה לילודה שלנו בשום מגזר. אלה מדינות לפעמים עם דמוגרפיה שלילית אפילו. אז אין להם בכלל בעיה של בינוי. זה עולם אחר לגמרי. ובתוך זה אני מזכיר שיש שתי מדינות בעולם עם צפיפות תלמידים בכיתות יותר גדולה ממדינת ישראל, זה יפאן ודרום קוריאה, עם משמעת אחרת. ויש להם הישגים מאד טובים בחינוך, דרך אגב.
הזכרת את דוח מקנזי? דוח מקנזי הגיע למסקנה שאין קורלציה בין מספר תלמידים בכיתה לבין הישגים לימודיים. כן הגיע למסקנה שיש קשר בין רמת ההוראה לבין הישגים לימודיים. המקום היחיד שנמצאה קורלציה בין מספר תלמידים בכיתה לבין הישגים לימודיים בכיתות הנמוכות, בלימוד מקצועות היסוד ואנחנו עושים את זה. אנחנו מפצלים כיתות בכיתות א'-ב' בלימודים של חשבון ושפה, ואנחנו, באמצעות השעות הפרטניות, שזה חלק מהרפורמה שדיברתי עליה, יכולים להשקיע גם במתן סיוע גם לתלמידים מתקשים וגם לפעמים לתלמידים מצטיינים במיומנויות האלה. וזה השימוש העיקרי של השעות הפרטניות.
ולכן, העיקר שצדקת במחצית ממה שאמרת בנושא הזה, חבר הכנסת גילאון. חבר הכנסת גילאון דיבר גם תשלומי ההורים שכל שנה עולים. לא היה גידול ריאלי, היה גידול זעום ביותר שנבע מייקור של תשומות לקראת שנת הלימודים הנוכחית ולכן גם ועדת החינוך השתכנעה שהיא צריכה לתת לנו. אבל, כפי שציינתי, רק ביום רביעי האחרון, בתשובה להצעה שעלתה כאן, יש ועדה בראשות מנכ"ל משרדי. משתתף בה גם מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר, רואה החשבון משה ליאון ומשתתף בה גם נציג של אגף התקציבים, שמנסה לתת מענה אחר לכל הנושא הזה של תשלומי הורים ועלו כל מיני הצעות. למשל, היה לה רעיון ללכת לביטוח לאומי, לעשות איזה מס על כל האוכלוסייה של 0.1 אחוזים במקום זה. זה היום 1.2 מיליארד שקלים. היום אני לא יכול להוציא לבנה כזאת. אני חייב לראות מה המענה, כי אנחנו לא יכולים לעשות בלי טיולים ובלי כל אותם מרכיבים.
קשה לעשות שינוי בחינוך ושינויים בחינוך רואים על רצף של זמן. אני אומר לך שכמעט אין מוקד של עשייה שאנחנו לא מתמודדים אתו היום בשלב כזה או בשלב אחר. לא בקוסמטיקה, בדברים היסודיים ביותר.
והדבר האחרון שבו אני מסכים אתך, אבל אני לא רוצה להתיימר בו, וזה הנושא שדיברת עליו, נושא הזרמים. אני חושב על שיטת הזרמים מחשבה די קרובה למחשבה שלך. אני אינני חושב שמחר בבוקר ניתן לבטל את שיטת הזרמים, לצערי. לצערי. אינני חושב שיש ממשלה שעסקה בנושא הזה בעבר בכלל. אני מנסה לעשות את המרב ולפעמים אני גם סופג בבית הזה כאשר אני רוצה שבכל הזרמים ילדים יקבלו את מה שמגיע להם, ואני רוצה לעשות את זה בדרך הנכונה ביותר.
אני אולי אחתום בדבר שהודענו היום לבג"ץ. הגענו לסיכומים עם רשת מעיין החינוך התורני, סיכומים מאד טובים - לא בכפייה, לא בהנחתה, בדיאלוג, בהידברות והם ייכנסו למבחני המיצ"ב השנה, שיתקיימו בעוד חודשים ספורים, בחודש מאי. הם ייכנסו לתכנית התקשוב הלאומית, התאמת מערכת החינוך למאה ה-21, עם ההתאמות הרלוונטיות בשני התחומים האלה לציבור החרדי. ויש רגישויות תרבותיות שאנחנו מכבדים אותן ונכבד אותן, אבל בסופו של דבר ייהנו מאותם כלים שהם כלים שחשוב לתת לילדים.
ולכן, תאמין לי, אני נכנס לכל המקומות שקודמיי לא נכנסו. לפעמים אני קצת סופג על זה, אבל בעיניי, אני רואה את כל ילדי ישראל מכל הזרמים, שמגיע להם שיהיה להם חינוך יותר טוב כמפתח לעתיד שלהם ולעתיד החברה והמדינה.
(הנאום עבר התאמות עריכה).
