הבלוג של נתניהו

מאת: ד"ר עמנואל נבון
בגיליון האחרון של כתב העת Foreign Affairs התפרסם מאמר אשר ישפיע ללא ספק על עמדות ממשל אובמה בנוגע לסכסוך הישראלי-ערבי בכלל ולסוגיית הפליטים בפרט. המחבר, וולטר ראסל מיד, הוא עמית בכיר במועצה האמריקאית ליחסי חוץ, מומחה במדיניות החוץ של ארה"ב, ותומך במפלגה הדמוקרטית. כדאי לשמוע את מה שיש לו לומר, וכדאי עוד יותר לגבש אסטרטגיה מול העמדות הצפויות של הממשל החדש, אשר עלולות להוות אתגר רציני לאינטרסים הדיפלומטים והביטחוניים של מדינת ישראל.

מיד מציע לממשל החדש לא פחות מ "מהפכה קופרניקאית: "להחליף את התפיסה ה-"ישראלוצנטרית", לדבריו, של ממשלות ארה"ב לדורותיהן, עם תפיסה אשר מעמידה את דעת הקהל הפלשתינית במרכז "מאמצי השלום" של ארה"ב. על ארה"ב "ליישר קו עם השאיפות הפלשתיניות." בעיקר, טוען מיד, ארה"ב צריכה להתייחס לסוגיית הפליטים, שכן, לדבריו, המשפט הבינלאומי מכיר בזכות הפליטים הפלשתינים לשוב אל בתיהם. בנוסף, יש לשים קץ ל "חוסר איזון מבני" במדיניות האמריקאית, אשר תמיד נתנה עדיפות לעמדות ישראליות, לדברי מיד. למשל, מיד סובר שאין זה הוגן לדרוש מהפלשתינים להכיר בישראל כתנאי מוקדם למו"מ. יש לדרוש מישראל נסיגה מלאה מכל השטחים, עקירתם של כל הישובים היהודים שמעבר לקו הירוק, והכרה במדינה הפלשתינית. מנגד, על ישראל "להאמין ולקוות" שהפלשתינים ידאגו לביטחונה.

טענתו של מיד שיש לפליטים הפלשתינים זכות מוגנת במשפט בינלאומי לשוב אל בתיהם היא גם שגויה וגם מסוכנת. על הממשלה הישראלית הבאה להציג עמדה חד משמעית ומנומקת בעניין.

תופעת הפליטים הפלשתינים נוצרה כתוצאה מן ההתקפה הצבאית של מדינות ערב נגד ישראל ב- 1948. המופתי של ירושלים, חג' אמין אל חוסייני קרא "לרצוח את כל היהודים" ומזכ"ל הליגה הערבית אזאם פאשה קרה ל "מלחמת השמדה." כתוצאה מההתקפה הערבית, נוצרו שתי תופעות של פליטים: כ 600,000 ערבים עזבו את המנדט הבריטי (רובם לא גורשו) בעוד ו כ 900,000 יהודים גורשו ממדינות ערב ומארצות האסלאם. יו"ר הרשות הפלשתינית מחמוד עבאס עצמו אמר לעיתון וול סטריט ז'ורנאל (5 ביוני 2003) כי הצבאות הערבים "חייבו את הפלשתינים לעזוב את בתיהם". אפילו ההיסטוריון בני מוריס מאמת את העובדה ההיסטורית הזאת. בעוד וכוחות ההגנה אפשרו לערבים לברוח מן השטחים שנתפסו על ידי ישראל, הכוחות הערבים טבחו ביהודים שמצאו את עצמם בשטחים שנכבשו על ידי הלגיון הערבי (כמו בגוש עציון למשל).

היו ב- 1948 כ -60 מיליון פליטים בעולם, מתוכם כ 600,000 פליטים פלשתינים (1%). כמיליון וחצי יוונים גורשו מטורקיה ב- 1922, כ -15 מיליון גרמנים גורשו ממזרח אירופה ב- 1945, וכ- 25 הודים ופקיסטנים הפכו לפליטים כתוצאה מהחלוקה של 1947. האם מישהו מעלה על דעתו שפליטים אלו וצאצאיהם ישובו אל בתיהם? ודאי שלא. כי רק הפליטים הפלשתינים תובעים את ה "זכות" לחזור אל בתיהם, ולהעביר את ה "זכות" הזאת מדור לדור, לנצח נצחים.

יש בנושא הפליטים סטנדרט כפול שערורייתי, וקשה להבין מדוע ישראל משלימה עם המצב הזה. יש היום בעולם שני סוגים של פליטים: פליטים, ופליטים פלשתינים. כל פליטי העולם (כ- 17 מיליון), למעט הפליטים הפלשתינים, מטופלים על ידי סוכנות האו"ם לפליטים (UNHCR). רק לפליטים הפלשתינים יש מוסד נפרד משלהם באו"ם (UNWRA). אך האפליה היא לא רק מוסדית אלא גם, ובעיקר, הגדרתית. הרי בעוד וה- UNHCR מגדיר פליט כמי שגורש מארצו (ולא צאצאיו), ה UNWRA מגדיר כפליט פלשתיני לא רק הפליט עצמו אלא גם צאצאיו לנצח נצחים. לכן, בעוד ומספר הפליטים בעולם ירד מ- 60 מיליון ב- 1948 ל -17 מיליון היום, מספר ה "פליטים" הפלשתינים עלה מ- 600,000 ב- 1948 ל- 4 מיליון היום. ה UNWRA גם מגדיר כפליט פלשתיני כל תושב ערבי ששהה במנדט הבריטי לפחות שנתיים לפני מלחמת העצמאות. לכן, נכד של פועל מצרי שעבר ליפו ב- 1945 כדי למצוא עבודה ונאלץ לעזוב ב- 1947 נחשב היום כפליט פלשתיני. כמו כן, בעוד וה UNHCR פועל לקליטת הפליטים ברחבי העולם, ה UNWRA פועל להמשך והנצחת הסטאטוס של הפליטים הפלשתינים.

אם 4 מליון "פליטים" פלשתינים רשאים "לשוב" לישראל, הרי שלפי אותו הגיון (ואותו חישוב), 100 מיליון "פליטים" גרמנים צריכים לשוב לפולין ולצ'כיה, 10 מיליון "פליטים" יוונים צריכים לשוב לטורקיה, ו- 167 מיליון פליטים הודים ופקיסטנים צריכים שוב לעבור את הגבול. רק במקרה של ה "פליטים" הפלשתינים מקובל להציג את הדרישה האבסורדית הזאת.

אך האם "זכות השיבה" של הפלשתינים מוכרת במשפט הבינלאומי? התשובה היא לא. הפלשתינים מצטטים כל הזמן את ההחלטה מס' 194 מהעצרת הכללית של האו"ם (מנובמבר 1948). אך ה "החלטות" של העצרת הכללית הן בגדר המלצה בלבד ואין להן שום תוקף מחייב. ההחלטה הרלוונטית על שאלת הפליטים היא ההחלטה מס' 242 ממועצת הביטחון (נובמבר 1967). החלטה זו מתייחסת הן לפליטים הפלשתינים והן לפליטים היהודים. ההחלטה לא מכירה ב"זכות שיבה" כלשהי, אלא קוראת לפתרון "הוגן" של בעיית הפליטים.

ברור כי מימושה של "זכות השיבה" תשים קץ לעצם קיומה של מדינת ישראל, וזו בדיוק המטרה של הפלשתינים. כפי שאמר שר החוץ המצרי סלח אל דין ב- 1948: "ברור שכשמדינות ערב מדברות על 'זכות השיבה' הן מתכוונות לסילוקה של ישראל." וכפי שאמר מזכ"ל ה- UNWRA ראלף גרוואי ב -1957: "מדינות ערב לא רוצות לפתור את בעיית הפליטים. הן משתמשות בפליטים הפלשתינים כנשק נגד ישראל."

אם פלשתיני יכול לשוב ליפו כיוון שסבו ברח משם ב- 1948, למה שיהודי לא יוכל לשוב לחברון כיוון שסבו נרצח שם בפוגרום של 1929? הפלשתינים רוצים להפוך את ישראל למדינה דו לאומית, בעוד והם לא מוכנים לסבול אפילו יהודי אחד בתוך המדינה שהם מבקשים להקים.

על כן, התביעה הפלשתינית בנושא הפליטים חסרת כל בסיס היסטורי, משפטי ומוסרי. על הממשלה הבאה לעמוד בשלושת העקרונות שלהלן וליזום מהלך הסברתי בינלאומי בעניין:

1. יש לדרוש את פירוק ה- UNWRA והעברת הפליטים הפלשתינים לאחריות ולהגדרה של ה- UNHCR. אם נגדיר את הפליטים הפלשתינים כשאר פליטי העולם, הרי שמספרם יהיה כ- 200,000 בערך. על ה -UNHCR ליישם את המנדט שלו ולפעול לקליטת הפליטים הפלשתינים בארצות מגוריהם;
2. יש לדחות על הסף כל פיצוי כספי של הפליטים הפלשתינים ויורשיהם כל עוד ומדינות ערב לא יסכימו לממן את הפיצוי הכספי של הפליטים היהודים אשר גורשו מארצות האסלאם ללא רכושם;
3. מול הדרישה הפלשתינית "להחזיר" פליטים אל תוך מדינת ישראל, יש להעמיד דרישה ישראלית לקלוט פליטים יהודים במדינה שהפלשתינים מבקשים לקום. זאת על מנת לחשוף את הצביעות הפלשתינית, אשר קוראת מצד אחד לגידול המיעוט הערבי בתוך מדינת ישראל, ודורשת מצד שני את החיסול של מיעוט יהודי כלשהו במדינה שהפלשתינים מבקשים להקים.

מאת: זלמן שובל

עונת הפריימריז היא חממה לקיצוניות מילולית, להתלהמות ולהפרחת סיסמאות חסרות כיסוי. כך היה בפריימריז בארה"ב - וכך אצלנו. אלה כללי המשחק ואין לערער על כך - פרט אולי מבחינה מוסרית - ובתנאי שהכל מבינים שעם פירסום התוצאות הניבחרים צריכים "להחליף דיסקט". כך אכן היה באמריקה - והא ראייה שהנשיא הניבחר ברק אובמה מחק מלוח הבקרה הפוליטי שלו חלק גדול מהדברים שאמר בפריימריז, שינה כיוון ללוח בקרה ממלכתי - ומינה את הילרי קלינטון, את שר ההגנה גייטס, מינוי של בוש, ואת ידידו הקרוב של הסנטור מקיין, הגנרל בדימוס ג'ונס - לתפקידים הבכירים ביותר בתחום המדיני-בטחוני בממשלו.

בישראל, השאלה החשובה באמת איננה אם כתוצאה מהפריימריז ומהרשימה שנבחרה בהם הליכוד ירד (זמנית?) בסקרים - שכן המבחן האמיתי יהיה בחודש פברואר כשהציבור יצטרך לבחור בראש ובראשונה ראש-ממשלה וסביר להניח שלנתניהו יהיה יתרון ברור על שני מתחריו. עם זאת, ומבלי להיכנס כרגע לעובי הקורה של התנהלות הבחירות המוקדמות ב"ליכוד" - מה שברור - ומחוייב המציאות, הן מבחינה מדינית והן מבחינה אלקטורלית, הוא שלקראת הבחירות הכלליות על ה"ליכוד" יהיה לעבור, כבר מהיום, ממסלול ה"פריימריז" למסלול הממלכתיות והתבונה המדינית. שכן אם לא, בנימין נתניהו, אחרי שייבחר לראשות הממשלה, עלול למצוא את עצמו בנוסף לסיעה בחלקה לעומתית, עם ממשלה יותר חלשה ובעלת בסיס פרלמנטרי יותר מצומצם מכפי שיהייה זקוק לה כדי לקדם את מטרותיו המדיניות (והכלכליות) ואת האינטרסים הישראליים בכלל.

ואכן, האתגרים שיעמדו בפני ממשלת-ישראל הבאה יהיו מן המסובכים ביותר שהיו לאיזושהי ממשלה ישראלית מעולם. הוויכוח המתנהל בארץ, גם זה בעיקר לצרכי בחירות, בין אלה שלטענתם אומרים "כן לשלום" לאלה שכביכל, אומרים תמיד "לא" - הוא מזויף ומטעה. מאז "אוסלו", ובעצם עוד קודם לכן, ממשלות ישראליות שונות ובעלות צביון פוליטי שונה, הציעו לפלשתינים פשרות שהיו כרוכות בוויתורים יותר גדולים או יותר קטנים מצד ישראל - רק כדי להיתקל בקיר אטום של סרבנות. מנהלי המו"מ הישראלים לא הבינו, או שהתעלמו מכך, שחוסר הנכונות של הצד השני לפשרות אמיתיות נובע מדחיית עצם רעיון המדינה היהודית בסביבתם - ולא משנה אם זו תיצמד ל"קו הירוק" או לא. הסירוב גם של אבו-מאזן לוותר על זכות-השיבה של ה"פליטים" והסובלנות שמפגינים אפילו "המתונים" כלפי הטרור הם עדות לעמדתם הבלתי-מתפשרת של הפלשתינים.

ואולם, אף שבמבט לאחור כל הניסיונות, הן של ישראל והן של האמריקנים, לקדם את השלום - מקמפ דוויד של 1978, דרך וועידת מדריד, אוסלו, קמפ-דוויד של קלינטון וברק, וואי, וכלה באנאפוליס - עלו בתוהו, ממשלת נתניהו העתידה לקום, כשם שהוא עצמו מצהיר, לא תחדל מהמאמצים לקדם את המשא ומתן המדיני עם הפלשתינים ועם העולם הערבי בכלל - הגם שיתלוו לכך גם צעדים ורעיונות חדשים. סביר להניח שהגישה הריאליסטית והפרגמטית יותר של נתניהו לעומת זו של קודמיו המיידיים תנווט את המו"מ לקראת אפשרות של הסדרים מעשיים שאינם תואמים אמנם את חזות השלום האידיאלי שמן הסתם כנראה לא ניתן להשגה בעידן הנוכחי - אך יחד עם זאת יעניקו לישראלים מידה רבה יותר של ביטחון - ולפלשתינים חיים נורמליים יותר הן כבודדים והן כישות לאומית. מכל מקום, הפסקת התהליך המדיני איננה אופצייה, לא לגופו של דבר ולא בהתחשב במציאות הבינלאומית שאיננו יכלים להתעלם ממנה.

בסביבתו של הנשיא הנבחר ברק אובמה מתרוצצות תכניות מתכניות שונות בעניין הסיכסוך הישראלי-פלשתיני, שלא מעטות מהן מתבססות על הקונצפצייה המוטעית (או הכוזבת במתכוון) שכל בעיותיה הבינלאומיות של אמריקה, ובפרט אלה במזרח-התיכון, תיפתרנה במחי יד אם רק יושם קץ לבעיה הזאת - כשמבחינת משיאי העצות האלה הנוסחה הגואלת היא וויתורים ישראלים כמעט לכל אורך הדרך, כולל בעניין ירושלים, הישובים והגבולות וכן בנושאים ביטחוניים מסויימים. גם בעניין האיום האירני אנחנו עדים להתבטאויות בוושינגטון שצריכות לעורר דאגה. אמריקה לא תפעיל כלפינו שיטות שאולי מדינות אחרות לא היו נרתעות מהן - אך ישראל תצליח לעמוד על האינטרסים החיוניים שלה רק אם בראשה תעמוד ממשלה שבצד דבקותה במטרותיה תימצא את הנתיבים המתאימים להבנות ולשיתוף פעולה עם וושינגטון - ולא לעימותים מיותרים.

פורסם לראשונה ב"ישראל היום"

מיום שחרב הבית ניתנה הנבואה לשוטים. אני משתדל לא להימנות עם חבורה זו אך בכל זאת לוקח הימור ונותן תחזית למה שאני רואה שעומד לקרות בינואר 2009.
עד ינואר אני צופנה העמקת המשבר הכלכלי, קריסה של מספר חברות, פיטורי עובדים, ויכוחים על רשת בטחון כזו או אחרת, ניתוחי צרכים על ידי כלכלנים ואנליסטים - שאיש מהם לא צפה מראש את המצב והרבה דיבורים ופחות מעשים.

ובינואר 2009 - בארה"ב אמור להיכנס נשיא חדש. בישראל עומדים ערב בחירות. מזג האויר חורפי - מקשה על פעילות צבאית ולאור כל אלו אני צופה מלחמה. מלחמה עם החמאס בדרום, עם החיזבאללה בצפון וחימום יתר בגדה , גם בעקבות ארועי חברון הנוכחיים וגם כחלק מפעילות החמאס בגדה.

אם זה יקרה, הרי שישראל תמצא עצמה די במילכוד. ממשלה יוצאת מקרטעת. ממשלה חדשה אין. נשיא בארה"ב חדש. צה"ל מוגבל ביכולות מבצעיות ולעומת זאת שיגורי רקטות, גראדים, פצמ"רים וקטיושות הן ענין קל מאוד. לא צריך לדייק כי הן מכוונות בגדול למרכזי אוכלוסיה ולכן מנקודת ראות המשגרים - כל פגיעה היא בול. גם חטיפה איננה מחוץ לתחום.

בחזית הכלכלית קשיים. בחזית הבטחונית קשיים. בחזית הבינלאומית צריך לחמם קשרים עם המימשל החדש.

אחד משלושה מועמדים יצטרך להתמודד עם קשיים אלו. ברק, ליבני או נתניהו. האם יש בכלל ספק לגבי מי משלושתם הוא האיש שיכול, צריך וחייב להוביל את המדינה בתקופה זו.

לדעתי, אין בבחירות הקרובות פריבילגיה של בחירה אידיאולוגית או בחירה מפלגתית. הבחירות הן מי יהיה המנהיג הכלכלי - בטחוני - מדיני בעת הזו, כאשר כל אחד מהתחומים בנפרד יהיה קשה מנשוא, קל וחומר שילוב ביניהם.

בשיחות רבות עם עמיתים, בעיקר באקדמיה, שאינם תומכים בליכוד או שהם עדיין מתלבטים - אני מעלה את התיזה הזו ומשכנע לתמוך בנתניהו. ואינני מתפלא כלל - כאשר השכנוע עובד.

נתניהו מבחינתי - האיש ההכרחי במצב הנוכחי.

מאת: ד"ר גד פניני, רו"ח

אני מאמין בכלכלה חופשית להצמחת המשק ובהתערבות ממשלתית אחראית במצבי משבר קיצוניים. דעתי בעניין זה עקבית. כשר אוצר ב-2003 הנהגתי כלכלה חופשית שהזניקה את המשק מסף התרסקות לאחד המשקים היציבים והחזקים בעולם, אבל גם התערבתי כדי להציל את הפנסיות של מאות אלפי גמלאים כשקרנות הפנסיה הותיקות של ההסתדרות עמדו בפני פשיטת רגל.

כך צריך לפעול גם היום. אין תחליף לכלכלה חופשית כדי לייצר צמיחה, ולמעורבות ממשלתית כדי להגן לפי הצורך על חסכונותיהם של אזרחי ישראל. רק הצמחת המשק היא שמבטיחה את ההגנה על האזרחים, דהיינו - צמיחה מבטיחה הגנה במצב חרום.

בניגוד למה שמנסים לייחס לי, לא הלכתי בעיניים עצומות אחר הכלכלה האמריקנית. שמרנו בקפדנות על מסגרת ההוצאות של הממשלה בשעה שארה"ב צברה גירעונות ענק. שמרנו על פיקוח הדוק על הבנקים שלנו, בשעה שארה"ב לא עשתה כן. הורדנו מסים מהר יותר מארה"ב. דווקא ישראל הראתה בשנים האחרונות מהי כלכלה חופשית ואחראית.

יש מי שמנסה לטשטש עקרונות חיוניים אלה מתוך אי הבנה או ניסיונות לניגוח פוליטי. לכן מצאתי לנכון להדגיש את העקרונות שצריכים להנחות אותנו לטיפול במשבר:

1. המדינה צריכה לפרוש רשת ביטחון לחסכונות הציבור.
יש לומר זאת היום במפורש, כי בלאו הכי במקרה הצורך הממשלה תעשה זאת. מעולם לא שללתי התערבות ממשלתית במקרה הצורך. ביוני 1996 נתתי כראש ממשלה גיבוי מלא להתערבותו של בנק ישראל להצלת קופות הגמל. ב-2003 כשר אוצר הובלתי את הלאמת קופות הפנסיה הכושלות של ההסתדרות. קרן פועלי הבניין כבר קרסה ומאות אלפי גמלאים עמדו בפני הסכנה שחסכונותיהם ירדו לטמיון, ואלמלא התערבותנו היו נותרים ללא פנסיה. הבראנו את הפנסיות ע"י הזרמה לאורך שנים של 80 מיליארד ₪ ועוד תוספת של עד 15 מיליארד ₪ כרשת בטחון. הכסף הגיע בזכות המדיניות הכלכלית שהנהגנו שהצמיחה את המשק ומילאה את קופות המדינה.

2. רשת הבטחון האמיתית לאזרח היא כלכלה חזקה.
התחייבות ממשלתית לערוב לחסכונות האזרחים ללא גב כלכלי איתן אינה שווה את הנייר שהיא כתובה עליו. פושט רגל אינו יכול לערוב לשום דבר וכך גם ממשלה על סף קריסה. ואכן, כשנכנסתי לתפקיד שר האוצר נסחרו אגרות החוב של המדינה בתעריפים הקרובים לפשיטת רגל. היום המצב שונה לחלוטין. הממשלה יכולה לערוב לקופות הגמל, לפנסיות ולבנקים כתוצאה מהצמיחה שבאה מהפחתת מיסים, ריסון הוצאות הממשלה, הסרת מונופולים וקיצוץ בבירוקרטיה – כלומר ממדיניות הכלכלה החופשית שהנהגנו. הטענה כאילו קופות הגמל הוכנסו לשוק בתקופתי כשר אוצר אינה נכונה. הן היו שם קודם לכן כשנוהלו ע"י הבנקים. הוצאתן מידי הבנקים עודדה יצירת מקורות אשראי חדשים במשק החיוניים לצמיחה.

3.ישראל יכולה לצאת מחוזקת מהמשבר ע"י האצת הצמיחה.
החוכמה היא לערוך שינויים מבניים הנחוצים לצמיחה דווקא בעת משבר. עשינו זאת ב-2003 והדבר אפשרי גם היום. צריך להוריד מסים, ולא להקפיאם כפי שמציעה ממשלת קדימה. הורדת מס החברות תמשוך השקעות זרות, תפתח עסקים ותייצר מקומות עבודה במקום אבטלה. יש לחדש את תנופת פיתוח התשתיות שנעצרה מאז עזיבתי את האוצר. פיתוח רכבות וכבישים מהירים לנגב ולגליל יאיצו את הצמיחה. הנהגת רפורמות יסודיות במנהל מקרקעי ישראל ובועדות התכנון והבנייה תוריד את מחירי הדירות לחיילים, לסטודנטים ולזוגות צעירים ותאפשר להם לבנות את חייהם כאן. היא גם תסייע בפיתוח עסקים חדשים, שהם מנוע צמיחה מרכזי בכל כלכלה.

זהו המרשם ליציאה מהמשבר. אבל כדי שנלך בדרך זו דרושה מנהיגות שמגלה חזון, יכולת ביצוע ואומץ לב הדרושים להחזרת התקווה והביטחון לכלכלת ישראל.

מקור: ידיעות אחרונות, גיליון ערב חג סוכות, 13 אוקטובר, 2008.

מאת: אריאל אטיאס. התמונה באדיבות אתר Bizportal.
"אנחנו יכולים לצאת מחוזקים מהזעזועים הגדולים שפוקדים את השווקים ואנחנו יכולים לצאת חלשים", כך פתח יו"ר האופוזיציה בנימין (ביבי) נתניהו בפתיחת נאומו בכנס פורום cfo היום באילת. "משק קטן יכול לצאת מהחוף שנשטף ע"י הצונאמי, אך אם אנחנו נמשיך לדשדש לפני הצונאמי לא נצליח לצאת מחוזקים בזמן", אומר נתניהו ומוסיף, כי "לפני שיש חזון, קודם כל צריך להבין את הבעיה".
נתניהו, ראש ממשלה ושר אוצר לשעבר, חזר על דברים שאמר ב-27 במארס השנה: "הממשלה פסיבית וצריכה לנקוט בצעדים כדי לחזור לצמיחה של 5%. המשבר העולמי הוא הזדמנות, צריך לנצל אותו כדי להגדיל את מיקומנו בשוק העולמי. אנו יכולים לשפר את התחרות שלנו, ולהימצא במקום טוב יותר כאשר המשק יחזור לעצמו".

נתניהו סקר את ההתפתחויות האחרונות ואמר, כי "בנק ישראל עשה נכון שבדק את המוסדות הפיננסים בישראל ויהיה נכון להקים גם רשת ביטחון, כפי שמנסה ועושה ה'פד' בארצות הברית. בנוסף לכך, את בדיקת החשיפה חשוב להרחיב לגופים אחרים, כך שהצרכן הישראלי ידע וירגיש בטוח יותר".

פרסום"הדבר השני, שצריך לעשות כך שנוכל לנצל את המשבר וגם להיחלץ ממנו שידנו על העליונה, אנחנו חייבים לגבש מדיניות של צמיחה מהירה, דבר שהינו אפשרי גם שהמצב הכלכלי קשה", אמר נתניהו.

כדי להגדיל את הצמיחה, קובע נתניהו 3 צעדים מיידים שיש לבצע. הראשון, הפחתת מיסים, הפחתה רחבה, גם בחברות וגם בקרב הצרכנים. "איש לא המציא מנוע טוב יותר ובכלכלה הגלובלית זהו צעד חשוב ומתבקש". צעד שני, הגדלת מיקור חוץ במדינה. הדבר השלישי והאחרון, יש להגדיל את הרפורמות לתחרות, "דבר שהינו הכרחי כדי לחלק את העוגה בין כולם ולא רק בקרב המונופולים. אנחנו צריכים לשחרר את הריכוזיות, כך נקבל צמיחה חזקה מאוד", אמר נתניהו.

יו"ר האופוזיציה טוען, שאנחנו לא צריכים להסתפק בקצב צמיחה של 5-6%. "היעד שלי הוא להגיע ל7%. יש טוענים שזה בלתי אפשרי ורק מדיניות אסיאתיות יכולות להגיע לשיעור צמיחה כזה. אני אומר שלא, כיוון שאנחנו עדיין ריכוזיים וע"י פרוק הריכוזיות אנחנו נצמח בקצב מהיר יותר".

"נמחק טריליון אחד, עוד טריליון וחצי בוודאי גם ימחק", אמר נתניהו בעוד הוא חוזר על כך שאנחנו צריכים לבצע מהלכים שיקדמו את המשק ויעניקו אפשרות לצאת מחוזקים.

"אנחנו עומדים מול אתגרים גדולים מאוד. אנחנו נצטרך לעשות השקעות ענקיות, הרבה מעבר למה שהציבור מכיר", אמר נתניהו בעוד הוא מתייחס לשלושת היסודות עליהם נשענת מדינת ישראל – חינוך, ביטחון וכלכלה.

"חברי מפלגת קדימה נכשלו כמו הנהלת ליהמן ברדרס", עונה נתניהו לשאלה על השפעת הבחירות בקדימה ומוסיף, כי "הם נכשלו בכל דבר שעשו. שמישהו יבדוק מה הם עשו למען המדינה".

מקור: Bizportal