הבלוג של הליכוד

אני שמח לברך היום בכנסת ישראל, בירושלים המאוחדת בירת ישראל, את נשיא צרפת ניקולא סרקוזי ואת רעייתו הגב' קרלה סרקוזי.
אדוני הנשיא, אני יכול לקבוע ללא היסוס: אתה ידיד אמת של ישראל!

כשאתה אומר שאתה מחוייב לביטחוננו - אתה מתכוון לזה. במהלך השנים הורגלנו למנהיגים במערב שבהבל פיהם תומכים בזכותה של ישראל להגנה עצמית, אך ברגעי אמת מגנים אותנו כל פעם שאנו נאלצים לממש זכות זו.

אתה ידיד אמת של ישראל כי הראית שיש לך מצפן מוסרי. לפני חודשים אחדים הצהרת שלא תיפגש עם מי שמסרב להכיר בקיומה של ישראל -הצהרה שמעטים ממנהיגי העולם מוכנים להתחייב לה, ועוד פחות מזה לקיימה.

כשאחמדיניג'אד מכריז באו"ם ובבירות העולם על כוונתו להשמידנו, כמעט שלא קם אף אחד שיתייצב מולו ויאמר לו את המילים הישירות ברוחו של אמיל זולא – .J’accuse אני מאשים! אבל אתה קמת ודחית אותו בתקיפות, ועל כך אנו מצדיעים לך היום!

אדוני הנשיא, אתה ידיד אמת של העם היהודי משום שאתה מוכן להתעמת חזיתית עם האנטישמיות ששוב מרימה ראש בארצך. כפי שאמרת: "המאבק נגד האנטישמיות אינו עניינה של הקהילה היהודית בצרפת, אלא עניינה של הרפובליקה הצרפתית כולה".

אתה ידיד אמת של ישראל, אדוני, כפי שאתה ידיד אמת של אמריקה. כשאתה מחזק את הקשר בין ארצך לארצות הברית, אתה מחזק את כל הדמוקרטיות. כמו במאבק נגד הנאציזם והקומוניזם, המאבק נגד האסלאם הקיצוני מחייב ברית איתנה של כל מדינות העולם החופשי. כשארה"ב וצרפת מפולגות, ברית זו נחלשת. כשהן עומדות זו בצד זו, כל הדמוקרטיות מתחזקות, כולל ישראל.

האיום הגדול ביותר על העולם החופשי נובע מניסיונה של איראן להתחמש בנשק גרעיני. אנו מעודדים ממדיניותך להתייצב יחד עם ארה"ב כדי למנוע התפתחות זו.

בסופו של דבר, העימות עם איראן ימנע רק אם איראן תבין שהקהילה הבינלאומית נחושה לעשות כל דבר כדי למנוע את התחמשותה של איראן בנשק גרעיני.

אדוני הנשיא, שינית את יחסה של צרפת לישראל, ואת יחסה של ישראל לצרפת – וזאת מבלי לגרוע מיחסי צרפת והעולם הערבי.

בזה חידשת מסורת של יחסים מיוחדים בין צרפת וישראל. בשני העשורים הראשונים לעצמאותנו, זכינו לתמיכתה החיונית של צרפת בביצור כוחנו הלאומי.

שותפות זו צמחה מן המורשת התרבותית וההיסטורית המיוחדת של צרפת. תנועת ההשכלה בצרפת הייתה המנוע העיקרי של תנועת השחרור של יהודי אירופה. בצרפת הביא הדבר להופעת שורה ארוכה של יוצרים, הוגים ואישים יהודיים כמו קמיל פיזרו וז'אק אופנבאך, אנרי ברגסון וריימונד ארון, ליאון בלום ופייר מנדס פרנס – ואינספור יהודים אחרים שתרמו לצרפת מכישרונם וגאוניותם בכל התחומים, כיאה לארץ שהעמידה מתוכה גאון כמו רש"י.

היום מהווים יהודי צרפת את הקהילה היהודית הגדולה באירופה. זוהי קהילה תוססת, חזקה וגאה – גאה בזהותה היהודית, גאה בהישגיה הרבים ובתרומתה לצרפת, וגאה באהבתה למדינת ישראל.

ידידי הנשיא, זכורים לי רגעים מרגשים בהם עמדנו יחד על אותה במה מול אלפי יהודים בצרפת. ראיתי את חיבתך אליהם, וראיתי את חיבתם אליך. אין פלא שרבים מהם תומכים במאמציך לחדש את פניה של צרפת.

ידידי, אני מאחל לך הצלחה ביוזמתך לעשות רפורמות כלכליות ואחרות בארצך. מניסיון אישי, אני יכול לומר לך – זה לא יהיה קל. אך מנהיגות נבחנת ביכולתה לשחות נגד הזרם ולקבל החלטות קשות אך הנחוצה לטובת המדינה, המעז מנצח.

כולנו מאחלים גם להצלחתך ביוזמתך החשובה ליצור מסגרת של שיתוף פעולה בין מדינות הים התיכון, שלישראל מקום טבעי בה.

אין זה אומר שלא יהיו בינינו חילוקי דעות. כפי שאתה נוהג לומר: "חילוקי דעות יכולים להתקיים בין ידידים. אבל ברגעי מבחן, ידידים מתייצבים בשורה אחת זה בצד זה".

ואכן, ישראלים רבים רואים את הדברים בפרספקטיבה שונה ממה שמצטייר לעיתים בקהילה הבינלאומית. עם ישראל רוצה בשלום בכל מאודו. גם הוכחנו שאנו מוכנים לשלם מחירים עבור השלום. אבל למדנו מניסיון השנים האחרונות להבחין בין שלום אמיתי לשלום מדומה, שטומן בחובו סכנות חמורות.

הנסיגות החד-צדדיות מלבנון וחבל עזה לא קירבו את השלום אלא יצרו בסיסים איראנים בגבולנו, מהם נורו עד היום על יישובינו אלפי טילים.

הביטחונות שקיבלנו מן הקהילה הבינלאומית, כולל החלטת מועצת הביטחון 1701, כשלו לחלוטין במניעת התחמשותם מחדש של החיזבאלה והחמאס.

ואילו אצל הפלשתינאים המתונים יותר אנו מגלים לצערנו אוזלת יד וחוסר נכונות לעשות את הצעדים המינמליים הדרושים לכינון שלום אמת.
הם אינם מוכנים להלחם בטרור, להכיר בישראל כמדינה יהודית ולוותר על הדרישה להציף את ישראל במיליוני פלשתינאים.

כדי שנוכל להתקדם לשלום אמת, כל זה חייב להשתנות. אם למדנו משהו מן ההיסטוריה הרי זה שהשלום מבוסס על עוצמה ולא על חולשה.
עלינו לשמור את הביטחון בידינו ולהיאבק בטרור ללא הפסקה וללא הפוגה. הבטחון הוא התנאי הראשון והבסיסי ביותר לקיום הסדרי שלום.

בצד זה עלינו לקדם שלום כלכלי עם שכנינו – לא כתחליף להסדר מדיני אלא כפרוזדור אליו. צמיחה כלכלית תחזק את המתונים ותחליש את הקיצוניים ע"י יצירת מקומות עבודה, שיפור רמת חייהם וקידום יוזמות כלכליות, תוך בניית עתיד של שגשוג ותקווה. אדוני הנשיא, אנו מקווים שתקדם יוזמות אלה במרץ האופייני לך בתקופת נשיאותך הקרובה של האיחוד האירופי.

ידידים יקרים, הגיע הזמן להגיד לעולם את האמת ההיסטורית בקול ברור וחזק: המכשול האמיתי לשלום היה והינו הסירוב להכיר במדינת ישראל בגבולות כלשהם.

ישראל הותקפה פעם אחר פעם בקווי 67 מיהודה, שומרון, עזה ורמת הגולן, כשלא הייתה אפילו התיישבות אחת בשטחים אלה. וכשנסוגונו עד הסנטימטר האחרון מלבנון ומרצועת עזה, ממשיכים אויבינו לתקוף אותנו מן השטחים הללו.

הם מסבירים שמטרתם היא לשחרר את "כל חלקי פלשתין הכבושה": את "חיפה הכבושה", "אשקלון הכבושה", "יפו הכבושה" וכו' - כלומר לחסל את מדינת ישראל בקווי 67 המצומקים.

הם אינם רוצים מדינה פלשתינאית בצד ישראל. הם רוצים מדינה פלשתינית במקום ישראל.

על כן עלינו לדרוש הכרה אמיתית בזכותנו לחיות כעם חופשי ובטוח בארצנו. ועלינו לעמוד על גבולות בני הגנה כדי שנוכל לחיות כאן.

לא נחזור לקווי 67 ולא נרד מרמת הגולן!

אין לנו כוונה לחזור ולשלוט בריכוזי האוכלוסייה הפלשתינית, אבל גם לא נחזור לגבולות שלא יאפשרו הגנה על מדינתנו , תוך ויתור חסר אחריות על מחוזות שהם נחלת אבותינו.

נפוליאון היה בין אלה שעמדו על הקשר העמוק בין עם ישראל לארצו.
במסעו בארץ ישראל ב-1799 קרא ליהודים, אותם כינה "היורשים החוקיים" של הארץ, להצטרף לצבאו ו"להחזיר מה שנלקח מכם". במנשר ששלח להם שכתובתו ירושלים הוא מצטט מדברי הנביא ישעיהו: "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון".

ובכן, מאז ברוך השם התקיימו דברי הנביא, וחזרנו בהמונינו לציון!

ידידי הנשיא, הפלשתינאים מאמינים שעם ישראל שהתפלל במשך אלפיים שנה לחזור לירושלים יוותר על חלקים מירושלים, לרבות הר הבית.

הם טועים.
זה לא יקרה!

לעולם לא נחלק את ירושלים!

כפי שאיש לא יעלה על דעתו לחלק את פריז מסיבות אתניות או דמוגרפיות, לא ניתן לאיש לחלק את ירושלים.

בירת הנצח של עם ישראל אינה עומדת לחלוקה או למכירה!
ירושלים המאוחדת תחת ריבונות ישראלית היא הערובה היחידה להמשך שמירת חופש הפולחן לבני כל הדתות בעיר - מוסלמים, נוצרים ויהודים.

ידידי הנשיא, אני רוצה לומר לך בנימה אישית: זו לא הפעם הראשונה ששנינו נפגשים כאן בירושלים, ומן הסתם גם לא הפעם האחרונה.

אבל אני שמח במיוחד לקבל אותך כאן כנשיא הרפובליקה הצרפתית.

ועוד יותר אני שמח שכל אדם בישראל יודע היום מה שצפיתי לפני שנים: שכמדינאי תחזיר את צרפת למרכז הבמה העולמית, ושאתה ידיד אמת של מדינת ישראל ושל עם ישראל.

ברוך בואך לירושלים!

במליאת הכנסת בהשתתפות הנשיא ג'ורג' בוש

אדוני נשיא מדינת ישראל, מר שמעון פרס.
גבירתי יושבת ראש הכנסת, הגב' דליה איציק.
מכובדי ראש ממשלת ישראל, מר אהוד אולמרט.
חברי הכנסת.

אורחים יקרים מהארץ ומהעולם,

We welcome today a great friend of Israel, a great American patriot, the leader of the Free World, President George W. Bush and First Lady Mrs. Laura Bush.

Mr. President,
The rebirth of Israel is one of history's great parables. In the heart of countless people around the world, and especially in the United States, burns the hope that the Jews will continue to overcome the insurmountable obstacles strewn in their path, will continue to perform miracles. For the story of Israel is not the story of the Jews alone, but of a human spirit that refuses to succumb to history's horrors.
It is the incomparable quest of a people seeking, at the end of an unending march, to be a free people in its own land, the Land of Zion and Jerusalem.

מכובדי,
ישראל וארצות הברית הן מדינות שהוקמו סביב רעיון מכונן אחד, החרות:
חרות האדם, חופש האמונה, השאיפה להיות אור לגויים - והנכונות להיאבק על הערכים הללו מול אלה הרוצים לעקרם מן השורש.

תולדות עם ישראל מושרשים עמוק בתולדות הקמתה של ארה"ב.

החלוצים הראשונים שהגיעו לחופי אמריקה ראו עצמם כממשיכיהם של בני ישראל היוצאים מעבדות לחרות בארץ המובטחת החדשה.

הם קראו לבניהם בשמות עבריים וליישוביהם בשמות תנ"כיים – שלם, כנען, ציון, בית אל, בית לחם.

בנג'מין פרנקלין ותומאס ג'פרסון רצו שהסמל הרשמי של ארה"ב יראה את משה רבנו מוליך את עם ישראל לארץ ישראל.

ארצות הברית, להשקפת אבותיה המייסדים, הייתה ירושלים החדשה, העיר על הגבעה שממנה יפיץ מגדלור החופש את בשורת החירות לכל חלקי העולם.

אין זה מקרה שהמילים הנפלאות על החופש החרוטות על בסיס פסל החרות -
"Give me your tired, your poor, your huddled masses yearning to breathe free"
נכתבו ע"י המשוררת היהודייה אמה לזרוס, שהייתה גם הציונית הראשונה בארה"ב.

נשיאים אמריקנים דגולים, מג'ון אדמס דרך אברהם לינקולן ועד וודרו ווילסון, תמכו בהתלהבות ברעיון שיבת ציון וחידוש הריבונות היהודית בארץ ישראל.

לינקולן אמר: "אמריקנים רבים רוצים לראות בשיבת היהודים למולדתם".

ואכן, הנשיא הארי טרומן הכיר בישראל דקות ספורות אחר הכרזת העצמאות, ובכך נתן תמיכה עצומה ללידתה של מדינת ישראל.

אתה, אדוני הנשיא, ממשיך בדרכם של נשיאים אלה.
אתה מחזיק בלפיד!

ברוך בואך לכנסת ישראל, ברוך בואך לירושלים!

אדוני הנשיא, הקשר בין עם ישראל לעם האמריקני נמשך מאות בשנים, קשר של אידיאלים וערכים, של רוח ואמונה.

על כן טבעי הדבר שמאז הקמת מדינת ישראל עמדה ארה"ב לצידנו פעמים רבות, וסייעה בחיזוקה ובשגשוגה של ישראל.

על כך, אדוני הנשיא, אומרים היום כל אזרחי ישראל לך ולעמך – תודה!

בשישים השנים שחלפו הראנו מה יכול חזון החירות של עם להשיג. בנינו את מדינתנו תוך שמירה על ערכי הדמוקרטיה, בדיוק כפי שניבאה הסופרת האנגליה ג'ורג' אליוט במאה ה-19 באומרה שמדינת היהודים תהייה אי של חרות וקידמה בין משטרי העריצות של המזרח.

בנינו את ארצנו, השבנו את פזורינו, החיינו את שפתנו, פיתחנו את כלכלתנו, והושטנו יד לשלום עם שכנינו.

ראינו את הברכה בלהיות עם חופשי בארצנו, כשם שקודם לכן חווינו את הקללה של היותנו עם ללא ארץ וללא כח מגן.

הטרגדיה הנוראה ביותר בתולדות עמנו ובתולדות האנושות התרחשה במחצית הראשונה של המאה ה-20 כשמדינת ישראל עדיין לא הוקמה כדי להגן על העם היהודי, וכשארה"ב טרם קבלה על עצמה את הנהגת העולם החופשי.

הדמוקרטיות התייצבו מאוחר מדי מול אידיאולוגיה טוטליטרית רצחנית. התוצאה הייתה רציחתם של מיליונים והשמדת שליש מעמנו. אז נשבענו - לא עוד!

במחצית השנייה של המאה עשרים השתנו הגורל היהודי וגורל האנושות מן הקצה אל הקצה. בהקמת מדינת ישראל החזירו היהודים לעצמם את השליטה בגורלם ואת היכולת להגן על עצמם. ואילו ארה"ב התייצבה כמנהיגת העולם החופשי וניצחה במלחמה הקרה.

היום, בתחילתה של המאה עשרים ואחת, אנו ניצבים מול האיום הטוטאליטרי השלישי - העריצות האלימה והפנאטית של האיסלאם הקיצוני. חסידיו מנהלים מלחמת טרור וג'יהאד נגד ארה"ב וישראל, שמייצגות בעיניהם את תרבות החופש השנואה עליהם כל כך.

אתה, אדוני הנשיא, התייצבת באומץ לב מול איום זה, ומזה שבע שנים אתה עומד בראש המאבק נגדו. אתה עושה זאת כמנהיג אמיתי. אינך נכנע לרוחות האופנה ואינך מפסיק לרגע להיאבק נגד העריצות ולמען החופש.

אזרחי ישראל עומדים עמך ועם ארה"ב במאבק זה.

המשימה הראשונה שלנו היא למנוע מאיראן, שמכריזה על כוונתה להשמידנו, להתחמש בנשק גרעיני.
לפני שתיים עשרה שנה בנאומי כראש ממשלה לפני שני בתי הקונגרסים, אמרתי שהאיום הגדול ביותר העומד בפני האנושות הוא התחמשותה של איראן בנשק גרעיני. הזמן אוזל.
המשימה השנייה היא לא לאפשר לאיראן להקים בסיסים נוספים סביבנו, כדוגמת לבנון ועזה.

הנסיגות החד צדדיות רק בנו בסיסי טרור אלה, הירחיקו את השלום וקירבו את הטרור.

כך קורה לנגד עיננו מדי מדי יום עם ירי הטילים על שדרות, אשקלון ויישובי הנגב המערבי.

זה חייב להפסק!

מול הטרור, ישראל חייבת לעבור ממדיניות של התשה למדיניות של הכרעה כפי שעשית אתה, אדוני הנשיא.

והמשימה השלישית היא להביא שלום לאזורנו.

מדינת ישראל חותרת לשלום מאז הקמתה.

השלום יגיע כשהעמים עצמם ייראו בו צורך אנושי בסיסי, המאפשר להם לשפר את חייהם.

על כן, עלינו לקדם היום את השלום הכלכלי עם שכנינו הפלשתינאים. ע"י כך נחזק את המתונים ונחליש את הקיצוניים.

ישראל יכולה לקדם פיתוח כלכלי נרחב באזורנו תוך שיתוף הפלשתינאים, ירדן ומדינות ערב נוספות. אך כדי שנצליח, כדי שהקיצונים לא ישתלטו על המתונים, ישראל חייבת להמשיך להחזיק בידיה את הביטחון.

עלינו לזכור שמטרת השלום היא לחזק את הבטחון ולא להחלישו.

הבטחון והשלום הכלכלי יהוו את הפרוזדור לשלום המדיני. אבל גם בהסדר קבע תהיה חייבת ישראל להמשיך לשמור על גבולות בני הגנה, כי רק שלום שניתן להגן עליו יתקיים לאורך זמן.

ונצטרך לשמור על דבר נוסף.
דבר זה איננו מסתכם רק בגבולות בטחון או בטריטוריה, אלא מהווה חלק בלתי נפרד מייסוד קיומנו כאן - ירושלים!

אדוני הנשיא, בביקורך האחרון כאן נתתי לך מטבע עתיק מתקופת המרד הגדול נגד הרומאים. בצידו האחד הוטבעו המילים "שקל ישראל" ובצידו השני "שנה ג'" (לעצמאות ישראל), והמילים "ירושלים הקדושה".

כשמטבע זה הוטבע בשנת 70 לספירה הלגיונות הרומאים, כבר לפתו את יהודה וחנקו את ירושלים. מגיני ירושלים כבר ידעו שסופם קרב.

הם לא טבעו מטבע זה למטרות מסחר. הם טבעו אותו כמסר לדורות הבאים -כמסר לנו: שהעם היהודי יחזור לארצו ולבירתו ויחדש בהן את עצמאותו.

זהו מקור זהותנו ומשאת כיסופינו. לכן קרא הרצל לתנועת התחייה הלאומית של העם היהודי בשם "ציונות" – על שם הר ציון בליבה של ירושלים.

לכן התפללו יהודים במהלך הדורות - בטולדו ערב גרוש ספרד, ובגטו ורשה בזמן השואה – "לשנה הבאה בירושלים".

בכל שנות גלותנו וגם בראשית עצמאותנו לא שכחנו אפילו לרגע את הכותל, הר הבית והעיר העתיקה!

והנה לפני 40 שנה שחררנו את ירושלים ואיחדנו אותה. הדבר הראשון שעשינו היה להבטיח את חופש הפולחן של הדתות האחרות, שנמנע קודם לכן.

חופש דת זה, שהוא כל כך יקר לאזרחי ארה"ב וכל כך חשוב לשלום העולם, יתקיים כל עוד ירושלים תישאר מאוחדת תחת ריבונות ישראל.

Mr. President,

The promised land is a land of promise. We have shown a remarkable ability to overcome adversity and to unleash the great powers of creativity stored within us.

We can bring unimagined prosperity to ourselves and to our neighbors, we can defeat the terrorist enemies of democracy and freedom, we can achieve peace with our neighbors.
But to do so we must remain true to our principles: That freedom should be protected, that enterprise should be nurtured, that peace should be defended, that Jerusalem should remain united.

מכובדי,

תחייתו של עם ישראל היא אחד הסמלים הגדולים של האנושות.

כי סיפורה של ישראל אינו רק סיפורם של היהודים, אלא של רוח האדם הנשגבת, המסרבת בעקשנות להיכנע לאיומי ההיסטוריה.

זהו מסע שאין דומה לו, מסעו המפרך והמרומם של עם הנחוש בדעתו לשוב להיות עם חופשי בארצו, ארץ ציון וירושלים!

מאת: זלמן שובל

ממשלת ישראל מעלה בימים אלה הילוך באשר להסכם המתוכנן עם ממשלתם הווירטואלית של אבו-מאזן וסאלם פיאד – אולי כדי לרצות את ארה"ב – ואולי מסיבות הקשורות ביצר ההישרדות הפוליטי של הממשלה ושל העומד בראשה. לכאורה קיימת דיסהרמוניה מסוימת בין הנפשות הפועלות בעניין זה אולי כמשל לתפקוד הממשלה כולה: חיים רמון - הפועל "ברשות ראש-הממשלה אבל לא בסמכות" - מציע לבני-שיחו "מיסמך עקרונות"; אנשי ראש-הממשלה מדברים על "מיסמך הבנות"; שרת החוץ לבני ממשיכה לחפש "אופק מדיני", ונשיא המדינה ה"על-פוליטי" מקדם תכניות משלו. אולם, חרף הנואנסים, ולמרות ההצהרות שבינתיים "שום דבר לא הוסכם", ניתן כבר לזהות בבירור את הקווים והמכנים המשותפים לכל ההצעות – שמבחינת הויתורים שבהן, מרחיקות לכת יותר מהסכמי אוסלו. גם העובדה שכל הנקודות הרלוונטיות מופיעות כמעט באותו נוסח בכלי התקשורת השונים, מעידה שהדברים אינם פרי דמיונו הקודח של עיתונאי זה או אחר, אלא סוננו על-ידי מישהו שידע על מה הוא מדבר. מפגש פסגה

בניגוד לעבר, ישראל מוכנה כעת לדון בנושאי ה"ליבה" – לרבות ירושלים, הגבולות, הישובים והפליטים. לכאורה, צריך היה לברך על-כך – שהרי ישראל אכן מעוניינת בהסדר-שלום אמיתי – אך בפועל אין המדובר כלל בהסדר-שלום, לא כל שכן בפשרות הדדיות, אלא בקבלה פחות או יותר מלאה של כל התביעות הפלסטיניות, וויתור על עמדות ישראליות ביטחוניות, מדיניות ויהודיות מרכזיות. על סמך פרסומים שונים ה"פרטנר" הפלסטיני אינו מוכן אפילו להתחייב שבתמורה למכירת החיסול הישראלית יכריז על סוף הסכסוך בין שני העמים.

הסעיפים שהועלו בדיונים עם הנציגים הפלסטינים, והמגובים ככל הנראה גם במסמכים בכתב, מעלים שאלות לגבי נכונותה של ישראל להתפרק מנכסיה ובכללם:

ירושלים תחולק (מדובר לא רק על השכונות הערביות בפריפריה אלא על מזרח העיר כולל העיר העתיקה כך שישראל תוותר על ריבונותה בהר-הבית); ישראל תאמץ את ה"קו הירוק" כנקודת המוצא בנושא הגבולות, אך תדרוש את השארתם של שלושה גושי התיישבות (גוש עציון, מעלה אדומים, אריאל) שתמורתם ימסרו לפלסטינים שטחים מצידו המערבי של "הקו". ישראל תפנה את שאר הישובים ביהודה ושומרון - אותם ישובים שמאז "תכנית אלון" ועד "מפות הביטחון" של אריאל שרון נחשבים לנידבך אסטרטגי מרכזי בהגנה על המדינה. אין התייחסות דומה לכפרים הפלסטינים בעורפם של גושי-ההתיישבות היהודיים. ככל הנראה, מדובר גם על "מעבר בטוח" בין עזה ל"גדה" שיהיה אף הוא בשליטה פלסטינית.

סעיף חשוב אחר נוגע לעניין הפליטים: על פי הידוע, ישראל תסכים להכיר "הצהרתית" באחריותה להיווצרות בעיית הפליטים – דבר מסוכן כשלעצמו מבחינת מעמדה המוסרי של המדינה ובעל השלכות מבחינה מעשית. כמו בשעתו בהסכם טאבה, ישראל תקלוט כ- 1000 משפחות פלסטיניות כ"מחווה הומניטארית".
נראה שהפלסטינים המעודדים מחולשתה הפנימית והחיצונית של ממשלת ישראל, אינם מסתפקים גם בוויתורים האלה ודורשים לקבוע לוח זמנים מקוצר לביצוע כל הצעדים. דוברי הממשלה טוענים אמנם שאין מדובר בהסכם אלא רק ב"עקרונות". אך כפי שכל טירון מדיני יודע, עקרונות אלה יהפכו באופן בלתי נמנע לנקודת הפתיחה של כל מו"מ עתידי על הסכם-הקבע בין ישראל לפלסטינים. שלום לא יצא מכך, אך המשך הלחצים הערביים לוויתורים ישראליים נוספים הוא וודאי.

זלמן שובל לשעבר שגריר ישראל בוושינגטון וחבר המשלחת הישראלית בוועידת מדריד

מקור: אתר Ynet

ראיון עם ראש ממשלת ישראל לשעבר

מאת ג´ימס טרנטו
ניו יורק. 26 מאי 2007

כשהגיע בנימין נתניהו לפגישה עמי בחדרו במלון במנהטן, סיפר לי שקיבל זה עתה שיחה מהבית. "החמאס שיגר 15 טילים לתוך ישראל היום", אמר נתניהו, "אחד מהם פגע במכונית, והרג אישה בת 32, שיראל פרידמן שמה, שהייתה בדרכה לבקר את אימה…"

כל אירוע כזה מהווה הוכחה כואבת לצדקת דרכו של נתניהו עת פרש מממשלתו של שרון באוגוסט 2005, בשל התנגדותו ליציאה חד צדדית מעזה. "היה לי ויכוח גדול עם שרון בעניין זה", אומר נתניהו. "הוא חשב שנוכל להגיב בחופשיות ובתמיכה בינלאומית להתקפות כאלה מעזה. אני טענתי שתמיכת הקהילייה הבינלאומית כמוה ככיסוי של סדין דק מקרח, ובשעת מבחן היא תעמוד מנגד ונגדנו. אולם העובדה המדאיגה ביותר היא, שהטרור האיסלמי ואיראן קיבלו בסיס חדש קילומטרים מעטים מתל אביב, עם יכולת שיגור רקטות לעבר דרום ומרכז מדינת ישראל".

חמש שנים קודם לכן יצא אהוד ברק, רוה"מ דאז, באופן דומה מלבנון ויצר גן עדן מוגן לחיזבאללה. התוצאה הייתה ירי רקטות על צפון המדינה. "בשני המקרים", אומר נתניהו, "המנהיגים הישראלים היו שבויים בקונספציה מוטעית שנרוויח בטחון באמצעות נסיגה, שהדרך להפסיק את המתקפות על ישראל היא בכך שנשבה את לב אויבינו על ידי נסיגה חד צדדית שתבטל כביכול את המניע להתקפות עלינו. בפועל הנסיגה פורשה כחולשה, שאיפשרה מתקפות חוזרות ונישנות עלינו".

"אין הבדל משמעותי בין חמאס לחיזבאללה", אומר נתניהו."שניהם נתמכים על ידי איראן, מצויידים על ידי איראן, ומקבלים ממנה השראה והרשאה. יש להם מטרות משותפות – להוציא אותנו משטחים נוספים, לאו דווקא אלה הנקראים ´שטחים כבושים´. עבורם כל דונם בישראל הוא אדמה כבושה, ו´השחרור´ יתרחש רק כאשר מדינת ישראל תפסיק להתקיים".
"נשיא איראן, אחמניג´אד, הבהיר כבר ב-2005 ש´יש למחוק את ישראל מהמפה´, והדגיש כי ארצו מחפשת נשק המסוגל לבצע זאת", ממשיך ואומר נתניהו. "התפתחות זו יכולה להביא למשטר הראשון בעולם עם יכולת גרעינית הנשלט על-ידי אידיאולוגיה פנאטית ושאינו בר-הרתעה – מדובר בקבוצה אפוקליפטית משיחית, עם יכולת גרעינית המסוגלת לפגוע באנושות כולה".

השאלה היא כמובן כיצד לנהוג באיום הגרעיני האיראני. לדעתו של נתניהו, לאור הסיבוכים הכרוכים בפעולה צבאית נגד איראן, פעולה כזו צריכה להיות האפשרות האחרונה. עובדה זו יחד עם התוצאות הדלות של הלחץ הדיפלומטי שהופעל על איראן בשנים האחרונות, מחייבת לאמץ דרך פעולה שלישית נגד איראן. המשטר האיראני פגיע מבחינה כלכלית, ונתניהו נמצא בארה"ב בימים אלה בדיוק מסיבה זו - על מנת לקדם יוזמות חקיקה מקומיות וברמת המדינות בארה"ב, האוסרות על קרנות פנסיה להשקיע בחברות שיש להן עסקים עם איראן. "הפסקת ההשקעות של קרנות פנסיה בחברות שיש להן עסקים עם איראן עשויה לתת מענה מסויים לאיום האיראני", אומר נתניהו. "מדובר בחברות שרגישות לתנודות במחירי מניותיהן. חבילות השכר של המנכ"לים של חברות אלו קשורות למחירי המניות. הפסקת ההשקעות במניות של חברות אלו תחייב את החברות לבחון מחדש את מדיניותן באופן מיידי. מהלך זה יביא גם להפעלת לחץ על האליטות הכלכליות של איראן, אשר מה שמניע אותן הוא כסף ולא אידיאולוגיה. האליטה הזו מממנת הרבה פוליטיקאים, וכאשר הם יבינו שאחזקותיהם ועסקיהם נתונים בסכנה, הם ילחצו על המשטר לרסן את תוכנית הגרעין או יפעלו להחלפת המשטר".

נתניהו שאב השראה מהצלחת הסנקציות הכלכליות נגד החברות שעשו עסקים עם משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, והיו הגורם שהניע את תהליך הפלת המשטר. לדברי נתניהו, מאחורי מסך האיומים האיראניים נתקלת הכלכלה האיראנית בקשיים יסודיים: תפוקת הנפט באיראן צונחת כל שנה ב- 7%, רמת האבטלה קרובה ל- 20%, וניצני הסנקציות הכלכליות של המערב כבר השפיעו לרעה על השקעות של חברות זרות בשדות הנפט האיראניים, ואת הלחץ הזה צריך להכביד.

"העם האיראני בחר באחמדיניג´אד בגלל הבטחתו לעתיד כלכלי טוב יותר. עכשיו מתגלים שם סימני אכזבה, ומפלגתו של הנשיא כבר נחלה תבוסה ראשונה בבחירות ביניים שהתקיימו לאחרונה", מציין נתניהו, ומוסיף "אני מאמין שאמריקנים מכל קצוות הקשת הפוליטית יתאחדו סביב עיקרון פשוט: משטר התומך בהשמדת עם אינו יכול להנות מכספי משלם המיסים האמריקאי".

בחודש שעבר אישר בית המחוקקים של מדינת פלורידה הצעת חוק המחייבת קרנות פנסיה ציבוריות להימנע מהשקעה בחברות שיש להם קשרים עסקיים עם איראן וסודאן. הסנאטור הדמוקרטי ברק אובמה והסנאטור הרפובליקאי סם בראונבק מקדמים הצעת חוק בקונגרס אשר תיצור רשימה פדרלית של חברות שמושקעות באיראן, ותעניק למנהלי השקעות הגנה מפני תביעות משפטיות עתידיות במידה שהם יחסלו מרצונם את אחזקותיהם בחברות אלו.

"לפני כמה שבועות שוחחתי עם מושל מדינת קליפורניה, ארנולד שוורצנגר, והוא אמר שבכוונתו לבחון את העניין," אמר נתניהו, בהתייחסו להצעת חוק שתחייב את קרן הפנסיה של עובדי מדינת קליפורניה - המנהלת נכסים בהיקף של כמעט רבע מיליארד דולר - להימנע מהשקעות בחברות שמחזיקות בקשרים עסקיים עם איראן. שגרירות ישראל בוושינגטון הודיעה לי כי בעקבות פנייתו של נתניהו אמר המושל שוורצנגר כי החוק יובא לאישור עד סוף הקיץ.

ובנושא אחר, שאלתי את מר נתניהו אם ארה"ב טעתה בשחרור עיראק. נתניהו אמר כי ארה"ב לא טעתה. "אני חושב שנכון היה להפיל את סאדאם חוסיין, אשר רצח מאות אלפי אנשים חפים מפשע." אומר נתניהו, ומחזיר את השיחה לנושא האיראני. "היה זה נכון להמשיך ולהרחיב את הצלחתה של ארה"ב בעיראק ולכפות על איראן פרוק תוכניות הגרעין. כך הושג לגבי תוכניות הגרעין של לוב, שהייתה במצב מתקדם הרבה מעבר למה שהעולם חשב…ניתן היה למנף את ההצלחה בעיראק גם כלפי איראן."

גם אם נראה שנתניהו עסוק באיראן, הרי שאינו זונח את שאר האיומים, ובכלל זה את אל קאידה. "משניהם איראן יותר מסוכנת, מאחר שהכוחות המזויינים הסונים עוד לא שמו ידם על תוכניות לנשק גרעיני", הוא אומר. "אם הטאליבן ישתלט על פקיסטאן וחימושה הגרעיני, הייתי אומר שהם יהיו מסוכנים יותר מאיראן, או מסוכנים באותה מידה. בשלב זה קיימת ביניהם תחרות לגבי השליטה בלבנון. אל קאידה בצפון לבנון, וחיזבאללה בדרומה. וצריך לזכור כי לשניהם היסטוריה של מתקפות מתאבדים, של פולחן הרג, ושל שימוש בכוח ללא מעצורים נגד האויב הנבחר". עם זאת נתניהו מבחין בין האיסלאם המיליטנטי לאוכלוסיה המוסלמית הרחבה. "האיסלאם המיליטנטי הורג ופוגע קודם כל במוסלמים, המוגדרים על ידו ככופרים וכבוגדים באיסלאם ובתורתו. בשל כוחו המאיים שמחליש חברות ומוסדות בחברה הערבית, אני חושב שזו טעות לדחוק בחברות ערביות מסוימות לעבור מהר מדי למשטר דמוקרטי, כמו החברה הפלסטינית בה השתתף החמאס בבחירות האחרונות."

נתניהו מוסיף כי יש לתמוך, לחזק ולהרחיב את הכלכלה החופשית בחברות אלה. "לעיתים, הפיכתן לכלכלות חופשיות חשובה ומשמעותית יותר ממתן חופש פוליטי לחברה ללא מוסדות ותרבות דמוקרטיים". שאלתי את נתניהו אם הוא יכול להצביע על דוגמא חיובית בעולם הערבי בעניין זה, ונתניהו השיב: "מה עם דובאי? מה עם מדינות המפרץ? מה שאתה רואה שם מפתיע למדי, וזה מוכיח שערבים ומוסלמים אינם מתוכנתים גנטית להתנגד לשוק החופשי. זו הרי שטות. עם שיטה נכונה ומומרצת של כלכלה חופשית רואים שם צמיחה אדירה, שלמען האמת אני מעריך מאד".

שאלתי את נתניהו אודות המצב הפוליטי בישראל, לאחר מלחמת לבנון, ובעת שראש הממשלה אולמרט הגיע לשפל של 3% תמיכה בצבור הישראלי. "האסטרטגיה הנכונה הייתה להשתמש בעליונות צבאית נגד הנקודות הפגיעות והכואבות ביותר של אויבינו. היה עלינו להפעיל כוח קרקעי על מנת למחוק את בסיסי החזבאללה, ודבר מזה לא נעשה. הציבור הישראלי מבין את המקור לטעויות ולכישלונות, ולכן הוא רוצה להחליף את הממשלה". נתניהו מאשים את הממשלה ב"חוסר ניסיון, חוסר החלטיות, חוסר מנהיגות" והוא מודאג מאיומים משלוש חזיתות – לבנון, עזה וסוריה המתחמשת בקדחתנות.

שאלתי האם נראה קאמבק שלו בקרוב, ונתניהו השיב: "אני מקווה שהבחירות יתקיימו בהקדם האפשרי, אולם החלטה זו חייבת להתקבל על ידי 61 מתוך 120 חברי הכנסת, והם לא ייפרדו בקלות מכיסאם".

אהרון כהן- מוהליבר -יועץ כלכלי לרוה"מ לשעבר בנימין נתניהו

"על פי ההערכות הפומביות של ראש המוסד נותרו לכל היותר שלוש שנים עד להתחמשותה של אירן בנשק גרעיני, והיום הוא יום אחד פחות". באלה המילים משתמש רה"מ לשעבר בנימין נתניהו על מנת לדרבן לפעולה אישים עימם הוא נפגש, יהיו אלה מושלים, סנאטורים, חברי קונגרס, מועמדים לנשיאות, עיתונאים בכירים וקובעי דעת קהל ומדיניות בארה"ב. בשנה האחרונה ליוויתי את בנימין נתניהו בעשרות שיחות כאלו, שיחות שנועדו למנוע מהמשטר האיראני להתחמש בנשק גרעיני.

מאז הצטרפתי ללשכתו כיועץ כלכלי לפני כשנתיים, עוסק נתניהו בנושא האיום האיראני, הרבה לפני שהעיסוק בו הפך למרכיב מרכזי במדיניות החוץ של הממשלה. נתניהו פועל בשלושה מישורים: משפטי, כלכלי ומדיני. לפני כשמונה חודשים השקנו בפרלמנט הבריטי "קמפיין" בינלאומי לבידודו המשפטי של אחמדיניג´אגד. הרעיון היה פשוט - מי שקורא להשמדת עם שלם הוא פושע בינלאומי על פי האמנה נגד רצח עם של האו"ם. הרשעתו של אחמדיניג´אד בפשעים נגד האנושות תעביר מסר ברור לאיראנים על השלכות מעשיהם. באותה עת התחלנו לפעול לבידודה הכלכלי של איראן, והפעלת לחץ על חברות להפסיק לסחור עם איראן על ידי משיכת כספי קרנות הפנסיה האמריקאיות מכל חברה שעושה פעילות עסקית בה. לשני מאמצים אלה מתלווה המאמץ המתמשך לבודד את איראן מדינית.
מטרתה של הנסיעה הנוכחית הייתה לקדם את הקמפיין למשיכת ההשקעות מחברות שסוחרות עם איראן. בעבר הלא רחוק לחץ כזה מוטט את משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, והאפקטיביות של מהלך כזה יכולה להיות גבוהה גם במקרה של איראן, שעיקר הכנסותיה מגיעות מנפט וגז. בשלוש השנים האחרונות ירדה תפוקת הנפט ב-כעשרים אחוזים, דבר שמעצים את הצורך של איראן בהשקעות חדשות.

ההישגים במאבק למשיכת ההשקעות עד כה הם מרשימים. תוך תקופה קצרה התחילו מדינות רבות בהליכי חקיקה להוצאת כספי קרנות הפנסיה שלהן מחברות שסוחרות עם איראן. סטייט סנטור צעיר ונמרץ בשם ג´דסון היל העביר חקיקה כזו במדינת ג´ורג´יה, סטייט סנטור טד דויטש העביר הצעת חוק שנחתמה על ידי המושל בפלורידה בעקבות שיחות שקיים מר נתניהו עם קבוצה של מחוקקים בבית הנבחרים של פלורידה. חקיקות נוספות מקודמות בלואיזיאנה, אוהיו, מיזורי ובקליפורניה, שלה קרן הפנסיה הגדולה בעולם. נתניהו גם שוחח השבוע עם מושל טקסס ג´יימס ריצ´רד פרי ועובד איתו להעביר חקיקה דומה בטקסס.
בביקורים קודמים בניו יורק נפגש נתניהו עם רודי ג´וליאני המתמודד על נשיאות ארצות הברית שהבטיח לתמוך בחרם כלכלי על איראן. נתניהו נפגש גם עם מייקל בלומברג ראש עריית ניו יורק (והבעלים של חברת החדשות הכלכליות "בלומברג"). בלומברג הציע שנפגש עם גזבר מדינת ניו יורק, החולש על קרנות פנסיה בהיקף אדיר, 140 מיליארד דולר (בין קרנות הפנסיה הגדולות בעולם) ונבקש שימשוך את השקעותיו מחברות שסוחרות עם איראן. נפגשנו עם הגזבר, תומאס דינאפולי ביום רביעי שעבר, ועם הסנאטורית מניו יורק (והמועמדת לנשיאות) הילרי קלינטון יום לאחר מכן. שניהם השתכנעו בחשיבות העניין, הבטיחו להירתם למשימה, ולהתחיל בהליכים למשיכת ההשקעות מהקרן.
מאוחר יותר באותו יום נפגשנו עם פרד תומפסון, התובע ב "חוק וסדר" שמכהן גם (ובעיקר) כסנטור של מיזורי. תומפסון טרם הכריז על מועמדותו לנשיאות, אולם על פי הסקרים הנוכחיים, הוא יהיה מהמובילים בהתמודדות. גם תומפסון וגם הילרי קלינטון הבטיחו שניהם לדאוג להגברת הלחץ על איראן ונראה כי הם יסייעו להעלות את המודעות לסכנה האיראנית לסדר היום בארה"ב. שניהם מבינים שהעולם אינו יכול להשלים עם איראן גרעינית או עם אל-קעידה עם יכולות גרעיניות. בסוף היום נפגש נתניהו עם סגן הנשיא צייני ושוחח עימו באריכות על האיום האיראני. נתניהו דיבר עם מושל קליפורניה שוורצנגר ואנחנו מקווים שתוך מספר חודשים ימשכו גם ניו יורק וגם קליפורניה את קרנות הפנסיה שלהן מחברות שסוחרות עם איראן.

הביקור שלנו מדגיש את העובדה שהמלחמה בטרור היא נושא המאחד קואליציה ואופוזיציה, שמאל וימין, ובארה"ב גם דמוקרטים כמו הילרי קלינטון וברק אובאמה, ורפובליקאים כמו רודי ג´וליאני ופרד תומפסון. גם מספסלי האופוזיציה נתניהו ממשיך לעשות כל שביכולתו כדי להחליש את המשטר האיראני, ולא לאפשר לו להתחמש בנשק גרעיני.
ההצלחות משמעותיות, אך העבודה עוד רבה. להערכתי, פעילותנו במישור הכלכלי גרמה למשיכת השקעות במינון משמעותי מכמה חברות מרכזיות שסוחרות עם איראן. במישור המשפטי התבשרנו כי משהקונגרס האמריקאי העביר החלטה להעמיד לדין את אחמדיניג´אד על פשעי מלחמה בשל קריאתו להשמדתה של ישראל, ובמישור המדיני מספר הולך וגדל של מנהיגים נענו לקריאתו של נתניהו לבודד את איראן.
עם חזרתם של בתי המחוקקים האמריקאיים מהפגרה נמשיך את עבודתנו למשיכת ההשקעות של קרנות הפנסיה מחברות שסוחרות עם איראן. אני מקווה שתוך מספר חודשי עבודה ימשכו קליפורניה וניו יורק את השקעותיהם, ויביאו את הסך הכולל של הקרנות שאסור להן להשקיע באיראן ל חצי טריליון דולר.