פוסט אורח מאת זלמן שובל.
הפור נפל וגוש המרכז-ימין זכה ברוב - ועל-פי המצב החוקתי, ובתנאי שכל המיפלגות במחנה המרכז-ימני יעשו את מה שקהל בוחריהם מצפה מהן, תפקיד הרכבת הממשלה אכן יוטל על-ידי הנשיא פרס על בנימין נתניהו.
לפני שנים רבות העלה התיאטרון הקאמרי הצגה בשם "הערב אימפרוביזצייה". גם מערכת הבחירות היתה מעין אימפרוביזצייה או אלתור - לקראת ההצגה האמיתית שמתחילה רק עכשיו. כל עוד נמשכה מערכת-הבחירות אפשר היה לנסות, למשל, ולשכנע את הציבור התמה שבמיבצע "עופרת יצוקה" אכן הובטחה "רגיעה ארוכת טווח" (ברק) או שהושגו כל המטרות המדיניות של ישראל (לבני) - בעוד טיל גראד התפוצץ להם, או ליתר דיוק לנו, בפנים. או בעניין אחר - כשהצונאמי הכלכלי הולך וקרב אלינו, שר-האוצר (בר-און) עוד דיבר על תכניות כלכליות כביכול, שאחד מראשי המשק הגדיר אותן, ובצדק, "קישקוש" - אך החל מהשבוע תצטרך הנהגתה המתגבשת החדשה של ישראל בראשות בנימין נתניהו להיערך באופן מעשי לקראת כל האתגרים האלה בתחום הכלכלי, הביטחוני והמדיני - וסוגיית אירן שלגביה יש בקווים כלליים הסכמה בין רוב המיפלגות, בראשם.
אין דבר מסוכן יותר לאומה מהנהגה המנותקת מהמציאות ("היונה על אדן החלון" של לבני) או כזאת שמציירת לעצמה ולקהלה תמונה שבמיקרה הטוב היא סוריאליסטית לחלוטין. ולא רק ניתוק מהמציאות איפיינה את הממשלה היוצאת, אלא שקשה להשתחרר מהרושם שגם מלאכת הדיפלומטיה והמדינאות לא כל כך היתה נהירה לה; שנה שלמה התבזבזה במהלכי סרק עם הנהגה פלשתינית חסרת סמכות ונעדרת שליטה מעבר לגבולותיה המוניציפאלים של רמאללה - כשהצד הישראלי איננו מבין מה שכל תלמיד מתחיל בתורת המשאים והמתנים כבר יודע, כלומר שכשצד אחד מציע לצד השני מראש את כל מה שיש לו - כפי שמר אולמרט והגב' לבני, על-פי הודאתם שלהם עצמם, עשו בעניין הגבולות, ירושלים, הפליטים וכ"ו - מאי נפקא מנה שזו תהייה נקודת הפתיחה בכל משא ומתן עתידי.
הפרק העגום הזה בתולדות ישראל עומד לפני סיום, ולא רגע אחד מוקדם מדי. התהליכים המדיניים בינינו לבין הפלשתינים, ובמזרח התיכון כולו, מחייבים גישה מושכלת יותר ומציאותית יותר. העיתונאי הידוע טום פרידמן אמר לפני ימים אחדים ב"כנס הרצליה" שבעצם אין לישראל פרטנר בצד הפלשתיני וכי יצטרכו תחילה לבנות את המשילות הפלשתינית לפני שאפשר יהיה לחשוב על פיתרון מדיני, וגורמים בינלאומיים התבטאו שללא צעדים כלכליים בכלל יהיה קשה לחשוב על פתרונות מדיניים. הדרך שבנימין נתניהו מציע להמשך התהליך עם הפלשתינים מכוונת בדיוק למטרות האלה, תוך שהיא נישענת בראש ובראשונה, כפי שרוב הציבור הישראלי רוצה זאת, על שיקולי ביטחון.
לא במיקרה, ניראה שגם הממשל החדש בוושינגטון איננו מתלהב מהמתכונת המדינית שניסו לקדם, ללא הצלחה, קודמיו - ושלכן הוא פתוח לרעיונות חדשים - ומן הסתם, כפי ששמענו גם מהשליח מיצ'ל, הוא איננו ממהר להחליט על צעדיו, בין היתר מפני שבחדשים הקרובים ראשו ממילא יייה נתון בעיקר לבעיות הכלכלה והפנים הדחופות יותר. אין זה מבטיח שלא יהיו וויכוחים ואפילו עימותים - ויש להניח שיהיו, כשם שהיו מדי פעם לאורך כל הפרקים של יחסי ארה"ב-ישראל - אך ברור שה"חזית" האמריקנית תצטרך לעמוד לנגד עיני ממשלת-נתניהו בכל מהלכיה בתחום המדיני והביטחוני.
רוב מאסיבי בציבור הישראלי, רוב שהוכח בבחירות שיתבטא, כך יש לקוות, בהקמת ממשלה רחבה ככל שניתן, יחד עם האינטרסים הפוליטיים והמדיניים של ממשל הנשיא אובמה - יוצרים בסיס איתן ומבטיח לשיתוף פעולה פורה בין הממשלה בראשות נתניהו לאיש היושב בבית הלבן.
(פורסם לראשונה בעיתון "ישראל היום" 14.2.09)