הבלוג של הליכוד

"העם אמר את דברו". רבע לאחת בלילה, תוצאות האמת עוד רחוקות, ורב הנסתר על הגלוי. קדימה והליכוד נתפסו בפוטו פיניש שעדיין מפוענח ברגעים אלו. לקול תשואות הקהל בגני התערוכה, המוני הפעילים שלא איבדו תקווה, עולה בנימין נתניהו לנאום בסופו של מסע מפרך שהחל לפני כשלוש שנים והסתיים היום.

"תודה רבה לכם, קודם כל אני רוצה לקרוא לכל המועמדים של הליכוד לכנסת הבאה; עלו בבקשה לבמה, אתם ראויים לתודה", פתח נתניהו ולקול ג'ינגל הליכוד ומחיאות הכפיים עלו מועמדי הליכוד בזה אחר זה ומילאו את הבמה.

"בארץ ישראל קם העם היהודי והקים מדינה דמוקרטית למופת", אמר נתניהו, "כמעט ארבעה מליון אזרחים יצאו להצביע בקור, בסערה ובגשם שוטף; צעירים וזקנים, אנשים מהימין ואנשים מהשמאל; אנשים מכל חלקי העם ואנחנו אוהבים את כל העם שלנו."

"הם באו לכאן בניגוד לכל רואי השחורות והראו שאכפת להם ושהמדינה הזאת יקרה להם. זה בעיניי הדבר הראשון בחשיבותו בערב הזה. אנחנו עדיין לא יודעים ידידיי את תוצאות האמת אבל גם אם התוצאות הראשוניות חוזות בדיוק את התוצאות הסופיות אין שום ספק לגבי המסקנה העולה מהן: העם בישראל אמר את דברו באופן חד וברור, המחנה הלאומי בראשות הליכוד זכה ביתרון מובהק", אמר נתניהו והוסיף, "השאלה איננה מה אמרו הסקרים אלא מה אומרת המציאות. בכנסת היוצאת היו למחנה הלאומי רק חמישים מנדטים וכעת ללא ספק הוא עולה לרוב מוחלט בכנסת."

"ידידיי גם אין ספק לגבי הנסיקה של התנועה שלנו. בכנסת הקודמת נתנו לנו רק 12 מנדטים רק 10% מהכנסת, בכנסת הזאת הליכוד יותר מהכפיל את כוחו, הגדיל את כוחו יותר מכל מפלגה אחרת", אמר נתניהו והדגיש כי שני הנתונים הללו יחדיו (הגידול של המחנה הלאומי והעלייה של הליכוד) מצביעים על כך שהליכוד ירכיב את הממשלה הבאה.

"הממשלה בראשותנו תצטרך להביא את השינוי הזה, אנחנו נצטרך להתמודד ידידיי עם אתגרים לא קלים, הן בתחום הבטחוני והן בתחום הכלכלי. ישראל עומדת בפני איום איראני מרחוק ומקרוב.

"ובחוץ מסתובבת בחוץ סופה כלכלית והיא מאיימת על מקומות העבודה של אזרחי ישראל, ומוטל עלינו להתמודד בהצלחה עם אתגרים אלו. הבוחר אמר את דברו, הוא רוצה שאנחנו נחזיק בהגה אל מול הסערות הכלכליות והבטחוניות שפוקדות אותנו. זו תהיה מלאכה קשה, ובכדי לעמוד ביעד הזה אנחנו נשתף את כל מי שמוכן לעמוד במשימה", אמר נתניהו והדגיש, "חלק גדול מהם עומד על במה זו".

"בעזרת השם אעמוד בראש הממשלה הבאה, אני בטוח שיעלה בידי להרכיב ממשלה גדולה, רחבה ויציבה שתדע לעמוד אל מול האתגר הבטחוני והכלכלי, ולהוביל רפורמה חינוכית כפי שהבטחנו בבחירות. אני אפנה קודם כל לשותפינו הטבעיים", אמר נתניהו והדגיש כי דיבר כבר הערב עם ראשי הסיעות על הקמת ממשלה.

"אני מתכוון לפנות אחר כך לשאר המפלגות הציוניות בכדי לאחד את שאר הכוחות בעם, בכדי לצרף את שאר הכוחות בעם ולהוביל את ישראל לדרך חדשה של תקווה", אמר נתניהו, "אני רוצה להודות למשפחתי שתמכה בי והלכה איתי כל הדרך, ולחברים הטובים שנמצאים כאן גם כן, ובראשם לחברי הכנסת של סיעת הליכוד, שעשו עבודה יוצאת מהכלל", אמר נתניהו שביקש להודות גם לאנשי המטה והקמפיין.

"ואני רוצה להודות יותר מכל לאזרחי ישראל שהאמינו בנו, וגם לאלו שלא בחרו בנו", אמר נתניהו והדגיש, "זאת הדמוקרטיה, הם פעלו מתוך אמונתם. אנחנו נפעל לטובת כל קצוות העם", אמר נתניהו וצוטט את הפסוק, "אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק" בטרם הודה שוב לחברי הכנסת ולמתנדבים וסיים את נאומו.

מאת: מערכת האתר

הטור הזה לא בא להסביר למה נתניהו.
כי ב-96′ נתניהו קיבל לידיו כראש ממשלה מדינה מוכת טרור שאנשים בה פחדו לעלות על אוטובוס או להיכנס לקניון - והביא אותה לשלוש שנים כמעט ללא פיגועים. עד כדי כך שבבחירות הבאות בכלל לא דיברו על ביטחון אלא על 'הזקנה שמאושפזת במסדרון בבית חולים בנהריה';
כי ב-2003 נתניהו קיבל לידיו כשר אוצר משק על סף קריסה, אבטלה דו-ספרתית וקרנות פנסיה רגע לפני פשיטת רגל - והביא את המשק הישראלי למקום כזה, שהיום הוא מתמודד עם המשבר העולמי בפחות כאבים יחסית לעולם המערבי כולו, ועם עודפי מט"ח כאלה בקופת המדינה שיאפשרו לכל ממשלה עתידית להציל את המוסדות הפיננסיים שלנו אם בכל זאת יהיה צורך בכך;
כי נתניהו היה זה שצפה והזהיר מפני קסאמים על אשקלון ואשדוד וכל החכמים לעגו לו, והוא גם היה זה שהזהיר מפי צונאמי כלכלי עולמי חודשים לפני שמישהו אחר הבין שזה בא;
כי כולם מדברים על זה שהחינוך בראש, אבל נתניהו יודע מה לעשות בעניין, ויש לו תוכנית מעשית מפורטת של רפורמה יסודית במערכת החינוך, וזה אחרי שהוא למד את כל מה שנעשה בעולם בתחום הזה;
כי נתניהו יודע להתמודד עם המימשל האמריקני בלי להתכופף מולו מצד אחד ובלי לשבור את הכלים איתו מצד שני;
כי נתניהו הוא מר הסברה ישראלית. האיש שכל ממשלה שולחת להופיע בתקשורת העולמית, כל פעם שיש איזה משבר גדול ומוכרחים מישהו שיודע באמת לדבר עם העולם;
אבל כל זה בסוגריים ובקיצור, כי זה לא הנושא עכשיו.

אם אתה רוצה את ציפי לבני בראשות הממשלה, דלג על הטור הזה. חבל על הזמן שלך. אבל אם מבין המועמדים הרלוונטיים אתה מעדיף את נתניהו, אז תישאר פה ותקשיב רגע. יש עוד משהו חשוב לדבר עליו.

הדרך הישרה לבחור בנתניהו היא להצביע מחל. בלי חוכמות ובלי קומבינות.
נכון, אין כמו הישראלים בקומבינות והתחכמויות. תמיד אנחנו מחפשים איך לקנות שניים במחיר אחד, ואיך להיות טיפה יותר חכמים מכולם. בבחירות זה לא נכון.
גם בבחירות באים אליך ברעיונות מהסוג הזה. יש מפלגות שאומרות לך "אצלנו אתה כאילו מצביע בשני פתקים", "אצלנו תקבל נתניהו פלוס בונוס", ויש שקורצים לך בעין ואומרים "אנחנו נתניהו אבל נחזק אותו מימין נחשק אותו משמאל נקשור אותו ממזרח נעבה אותו ממערב".
אל תתפתה. אין שני פתקים ואין בחירה פלוס בונוס. זה לא הזמן.
ישראל הולכת לשנים לא קלות, גם בביטחון גם בכלכלה גם בחינוך. היא לא יכולה להרשות לעצמה עכשיו מנהיגות של עגלה רתומה לסוסים שונים שמושכים אותה לכיוונים שונים. ראש ממשלה זקוק לבסיס רחב אחרת הממשלה נוסעת בשיווי משקל של אופניים, ואי אפשר למשוך רכבת באופניים.
כמו הצדק שצריך גם להעשות וגם להראות, כך גם הניצחון בבחירות צריך להיות ברור וניכר לעין.
אם אתה רוצה את נתניהו בראשות הממשלה, תדאג שהבחירה שלך תהיה ברורה ופשוטה, כדי שכולם יבינו בדיוק במי בחרת, וכדי שהוא יוכל לעבוד.

בקיצור, סדר הדברים הוא כזה:
אחד - מי אתה רוצה לראות בראש הממשלה. השאלה הכי חשובה, שאי אפשר להתחמק ממנה. חייבים לבחור.
שתיים - איזה פתק לשים בקלפי.

אם בחרת בנתניהו, לך ישר. הדרך הישרה לבחור בנתניהו היא להצביע מחל. עם כל הכבוד לכל המפלגות הנחמדות בימין, זה לא הזמן ללכת באלכסון או באיגוף או מסביב. הדרך הישרה עוברת דרך הליכוד.
כשאתה בקלפי, זה הרגע שבו יש לך אחריות אישית על כל המדינה. עשה את זה פשוט וישר.

רציתי לשתף אותך בדו-שיח ביני לבין גולש בשם עדי שהגיב לפוסט שהעליתי על הרשת. עדי שאל אותי כך:

"אני, וכך גם רבים מחברי לא מוכנים להצביע למפלגה שאיננו בטוחים בכל מאת האחוזים שתפסיק את החרפה הנוראה הזו ותדרוש פעילות רציפה, אמיתית, רצינית, מגובה, ומתואמת עם משפחת פולארד כתנאי לכניסה לכל ממשלה. אני חושב שישנם היום בישראל הרבה מאוד אזרחים שסבורים שמי שמסוגל להפקיר כך סוכן אחד מסוגל להפקיר גם מדינה שלמה. לנוכח זה, האם יש לנו דרך לדעת בוודאות שנכון לי להצביע ליכוד? אשמח לתשובה".

הנה תשובתי לעדי המציגה את פעילות נתניהו והליכוד למען שחרורו של פולארד:

במשך שנים רבות השקעתי מאמצים בפעילויות שונות שנועדו לקדם את שחרורו של יהונתן פולארד. ארבע פעמים - יותר מכל איש ציבור אחר - נסעתי לבקר אותו בכלאו. באחד הביקורים אף צירפתי משלחת של חברי כנסת נוספים שהצטרפו אלי. פעמיים ארגנתי בעבודה סיזיפית החתמה חסרת תקדים של למעלה ממאה ועשרה חברי כנסת על מכתב לנשיא ארה"ב. עמדתי בראש השדולה בכנסת למען שחרורו של יהונתן פולארד, והשתתפתי במאות פגישות וישיבות בארץ ובחו"ל למטרה זו. בשורה התחתונה לא הצלחתי כמו אחרים לרבות ראשי ממשלה שכשלו בעניין זה.

התחייבויות במערכת הבחירות אינן בהכרח דבר שניתן לסמוך עליו, אבל אדם הגיוני מנתח את הסיכוי שהנושא שהוא רוצה לקדם - יקודם על ידי ראש ממשלה מסויים בדרך שנראית לו נכונה יותר מדרכם של מועמדים אחרים לתפקיד. בעניין זה עובדות העבר מצביעות חד משמעית שבנימין נתניהו היה ראש הממשלה שפעל גם בתקופת כהונתו וגם לאחריה יותר מכל ראש ממשלה אחר למען שחרורו של יהונתן פולארד. נתניהו כמעט הצליח במשימה זו כשקיבל הבטחה שלא מומשה מהנשיא קלינטון לשחרר את פולארד במסגרת הסכם וואי-פלנטיישן בשנת 1998.

בנימין נתניהו כראש ממשלה גם היה זה שביקש ממני, בעת שכיהנתי כשר המדע, לבקר את פולארד בכלאו בפעם הראשונה, ולסייע בקידום המאמצים לשחרורו.

חשוב להדגיש שגם ראשי ממשלות אחרים וחברי כנסת נוספים מסיעות שונות, מימין אורי אריאל למשל, ומשמאל אופיר פינס, שהיו שותפים פעילים במאמצים לשחרורו. אולם את התרומה המשמעותית בעניין זה אי אפשר לקחת מנתניהו ומהליכוד.

כישלון תפיסת אוסלו היה אמור לעורר חשיבה מחודשת ותפיסה חדשה לגבי ניהול הסכסוך הישראלי- פלסטיני. אך הצדדים הולכים לאנאפוליס כאילו לא קרה דבר בארבע עשרה השנים האחרונות, וכאילו לא למדנו דבר לאחר למעלה ממאה שנות ציונות.

תפיסת אוסלו נכשלה בשל הסירוב הפלסטיני, משחר הציונות ועד עצם היום הזה, להכיר בזכותה של מדינת ישראל להתקיים כמדינה יהודית עצמאית (או כלשון ההחלטות הבינ"ל: "בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל"). המשמעות היא שהיעד הפלסטיני אינו הקמת מדינה בגבולות 67, אלא הקמת מדינה על חורבותיה של מדינת ישראל. מכאן ההתעקשות הפלסטינית על "זכות השיבה", ועל אי הכרה בישראל כמדינה יהודית.

אלה המנסים לטשטש עובדת יסוד זו בהסברת הכישלון, מנסים לתלות את האשם, באופן מטעה, בגרירת רגליים ישראלית בישום ההסכם, ברצח רבין ז"ל, בדרישת ההדדיות של נתניהו, בחוסר הכימיה בין ברק לערפאת, בתגובה החריפה של צה"ל להתקפות הטרור לאחר ספטמבר 2000, במחסומים, בהתנחלויות וכדומה.

מאז תחילת יישום הסכם אוסלו היו לישראל הזדמנויות אחדות להתעשת, ולפעול לשינוי התפיסה. הזדמנויות אלה הוחמצו כתוצאה מהוויכוח הפנימי לגבי מהות הבעיה, והקושי של מובילי המהלך להודות בטעותם (הלגיטימית).

ההזדמנות הראשונה להתעשת הייתה כאשר ערפאת נכנס לראשונה לרצועת עזה במעבר רפיח במאי 1994, תוך הפרת ההסכם, על ידי הכנסת ארכי-מחבל שנאסרה כניסתו (ג'האד עמארין) תוך שהוא מסתירו במכוניתו, והכנסת נשק שנאסרה הכנסתו. הפרות ההסכם נמשכו באי מניעת אלימות (טרור) כלפי ישראל, והתנערות מאחריות על-ידי הקמת ישות כנופייתית, אי-העמדה לדין של רוצחי ישראלים, ואי שינוי "האמנה הפלסטינית". פתיחת מלחמת הטרור בספטמבר 2000 הייתה הזדמנות נוספת לישראל להתעשת ולהוביל ל"שבירת כלים" של התפיסה שכשלה וליזימתה של תפיסה חדשה.

ההזדמנות האחרונה (בינתיים) של ישראל לשינוי התפיסה הייתה השתלטות החמאס על רצועת-עזה בעקבות ההתנתקות. לממשלת ישראל ניתנה הזדמנות פז להוכיח שוב שהבעיה היא לא ה"כיבוש" בשטחי 67, אלא אי הנכונות להכיר בזכותנו להתקיים כמדינה יהודית.

לאחר השתלטות החמאס על רצועת עזה, ישראל הייתה יכולה ליזום מדיניות המתייחסת לרצועת עזה כאל ישות עוינת (מהלך שנעשה לאחרונה באופן חלקי), ודורשת מההנהגה הפלסטינית באיו"ש לפעול ולהוכיח שהיא מסוגלת לשלוט באוכלוסיה שהיא באחריותה בערים ובכפרים, על-ידי השלטת חוק וסדר, בטחון, רפורמה חינוכית, רפורמה כלכלית ורפורמה פוליטית, מבלי לדון כלל בסוגיות הסדר הקבע.
בישום הסכם אוסלו הניחו תומכיו שאופק מדיני ופריחה כלכלית יביאו שלום, והשלום יביא בטחון. תפיסה זו ניתן להגדירה כגישה "מלמעלה למטה"- היא כשלה. אין מנוס מטיפול בזירה הפלסטינית "מלמטה למעלה", קרי, חובתם של הפלסטינים להוכיח שהם מסוגלים לקיים ממשל עצמי: רשות אחת, חוק אחד ונשק אחד.
העיסוק בסוגיות הסדר הקבע מאפשר לפלסטינים להתחמק מאחריותם לכישלון, פוטר אותם מלעסוק ברפורמות הפנימיות, שבלעדיהן אין סיכוי לשינוי המצב, ושם את הנטל על ישראל.

ללא נכונות פלסטינית להכרה בזכות העם היהודי לבית לאומי, וללא תהליך רפורמות פנימי, אין סיכוי לשינוי בסיסי במצב.

ארבעים שנה לאחר מלחמת ששת הימים, ארבע עשרה שנה לאחר הסכם אוסלו, מצליחים הפלסטינים לנהל משא ומתן עם ישראל מבלי לתת דבר (פרט למילים), תוך קיבוע אסימטריה לטובתם: הם נלחמים על כל ארץ ישראל, ואנו נלחמים על אזור, שככלל נראה שויתרנו עליו (איו"ש). הם קיבעו בתודעה שלערבים מותר לגור בכל ארץ ישראל, ואנחנו הסכמנו שיש אזורים בארץ שאסורים ליהודים. הם הצליחו לכרסם בעמדותינו בנושא גבולות בני הגנה ביהודה, שומרון ובקעת הירדן (אי חזרה לגבולות הפגיעים של 67), ולכרסם בעמדתנו בנושא ירושלים. הנכונות הישראלית לדון על סוגיות אלה לאחר הניסיון המר עם הפלסטינים ביישום הסכם אוסלו, ולאחר השתלטות החמאס על רצועת עזה, נראית הזויה מבחינה מדינית וביטחונית.

התפיסה שנכשלה בעקבות הסכם אוסלו, צפויה להיכשל שוב באנאפוליס. מדינת ישראל, לאחר שהחמיצה הזדמנות נוספת לשינוי התפיסה, צריכה לוודא שלא תשלם מחיר מדיני ובטחוני על הכישלון הצפוי, וצריכה ליזום בהקדם את שינוי התפיסה.

את הדברים הבאים כתבתי בעקבות שאלה שנשאלתי בפורום האישי שלי בתפוז. "אזרחית מודאגת" שאלה: "מה ההבדלים שאתה רואה בין הליכוד של פעם לליכוד של היום?". להלן תשובתי: כשאנשים מדברים על "הליכוד של פעם" אינני יודע לאיזו תקופה הם מתכוונים; לימים שבהם הנהיגו את הליכוד מנחם בגין, יצחק שמיר, בנימין נתניהו, או אריאל שרון עד לפרישתו מהליכוד.

אני מניח שהכוונה היא לימי מנחם בגין ויצחק שמיר. בימים ההם הלכידות האידיאולוגית היתה חזקה יותר, וגם בימים שהליכוד קיבל 48 מנדטים, הבדלי ההשקפות בין הרוב המכריע של חברי הליכוד בכנסת במרבית הנושאים לא היו גדולים.

צריך גם לזכור שהליכוד הגיע ל-48 מנדטים בהדרגתיות. 39 מנדטים בבחירות 1973, 43 בבחירות 1977, 48 בבחירות 1981. כך שבכל פעם הגוש המרכזי במפלגה שמר לא רק על המצע שבכתב אלא גם על התורה שבעל פה, וחברי הכנסת החדשים הטמיעו את העקרונות של סיעת הליכוד עם הצטרפותם.

צילם: דיוויד כץ

בינתיים חלו שינויים בחברה, במציאות ובתנאים המדיניים. מדינת ישראל ממשיכה להיאבק על עצם קיומה, ואת מחיר המלחמה הזאת אנו משלמים בין השאר בשינויים שאנו מכניסים בעמדותינו האידיאולוגיות. חזון ארץ ישראל השלמה מקבל היום ביטויים שונים כאשר המציאות היא שחלקי מולדת ממערב לירדן מוחזקים על ידי פלסטינים, וממשלות ישראל אינן מסוגלות לעצור תהליכים שמובילים להקמתה של מדינה פלסטינית.

גם הטיעונים לשמירת השליטה ביהודה ושומרון מתבססים כמעט תמיד על נימוקים ביטחוניים, ואילו האמירות בדבר זכותנו המוסרית להיות אדוני הארץ ובעלי הזכויות היחידים עליה - אינן נשמעות עוד. לא מצאנו גם פתרון לשאלה מה עושים או כיצד מצליחים להחיל ריבונות על שטחים שבהם מתגוררים מיליוני פלסטינים מבלי לתת להם מעמד של אזרחים.

איש מאיתנו, חניכי התנועה הרוויזיוניסטית, אינו יכולים לקבל פתרון של החלת החוק הישראלי על שטח שבו מתגוררים בני אדם שהוראות החוק יחולו עליהן מצד אחד - אבל לא תהיה כל זכות להשתתף בחקיקתו מצד שני. זהו משטר אפרטהייד אותו דחינו מאז ומעולם. גם הצעות לטרנספר אינן קבילות לא מהבחינה הערכית ולא מהבחינה המעשית. איני רואה לנגד עיני אפשרות שחיילי צה"ל וכוחות הביטחון ירכזו מאות אלפי בני אדם; נשים, קשישים וילדים, יוציאו אותם בכוח מבתיהם, יעלו אותם על משאיות, וישלחו אותם אל מעבר לגבול. לאן בדיוק? מי יסכים לקבל אותם? כמה ימים יחריש העולם? כמה עריקים, מתנגדים ומפגינים יקומו מבני העם היהודי נוכח מהלך כזה?

צילם: דיוויד כץ

הליכוד החדש המתהווה

צריך לראות את המציאות בעיניים מפוקחות; מצעד הכוכבים שהצטרפו לליכוד בניצוחו של בנימין נתניהו חיזק מאוד את הליכוד, עובדה שבאה לידי ביטוי בסקרים ונותנת לנו תנופה עצומה קדימה - נגד קדימה.

לאחר הבחירות ימצאו את עצמם שנים עשר חברי הכנסת הנוכחיים של סיעת הליכוד במיעוט מבוטל לעומת עשרים וחמישה, שלושים או שלושים וחמישה חברי כנסת חדשים שלא עבדו יחד ובאו מרקע שונה. המבחן האמיתי של הליכוד החדש יהיה ביכולת לגבש מצע רלוונטי, להתייצב מול הבוחר כשלכולם יש מחוייבות לאותו מצע, ולאחר שננצח בעזרת השם בבחירות - לפעול ליישומו בהתאם. זאת משימה לא קלה, אבל בהחלט אפשרית ואפילו חיונית להצלחתה של מדינת ישראל.