נאומו המלא של שר החינוך, גדעון סער, בדיון הצעת אי האמון של סיעות קדימה, העבודה, מרצ, האיחוד הלאומי והסיעות הערביות, אתמול (ב') במליאת הכנסת:
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להביע את צערי על כך שמנהג חדש, או לא יודע אם הוא חדש, קם לו בכנסת ישראל – אדם מציג הצעת אי-אמון, יוצא, ולא שומע את התשובה. בקדנציה הקודמת הגשתי לא פעם ולא פעמיים, לא קרה שהצגתי בפני הבית הצעת אי-אמון ולא שמעתי מה היה לממשלה להשיב. אדוני היושב-ראש, אני גם נוהג לסכם את עיקרי הדברים כדי לדעת על מה להשיב, על מה לא להשיב, אבל לפחות לבוא ולהקשיב לדברי התשובה זה ראוי, אבל – בכך אסתפק.
למה אני פותח כך, אדוני היושב ראש? שמעתי את נאומה של חברת הכנסת רוחמה אברהם. אני חייב להגיד, ואני אומר את זה בלשון המעטה, היו בו מלים – אני אולי אצטט, כדי שאני לא אצטרך לתאר את המלים – היה בו מן ההתלהמות ונקיטת מלים כמו "כחש", "כזב", "יהירות" – הייתי אומר, בהיקפים או בכמויות גדולות מאוד. אבל ניסיתי למצוא בדברים תוכן; ניסיתי, אדוני היושב-ראש, למצוא משפט אחד שתציג לנו דוברת סיעת האופוזיציה הראשית, שבו היא חולקת על דברים שאמר ראש הממשלה – או במפגש עם הנשיא אובמה בפומבי, או בפני איפא"ק, או בפני שני בתי הקונגרס, ולא מצאתי, אדוני היושב-ראש, משפט אחד כזה בנאום של יותר מעשר דקות. משפט אחד כזה של ויכוח, על מה המחלוקת? קודם כל, מחלוקת לשם שמים – אתה מתווכח. ואני חושב שלא בכדי לא מצאתי.
אני לא מדבר על הלעג. הלעג איננו במקומו משני טעמים: כי כאשר אתם לועגים לנאום הזה, אתם לועגים לתחושה של גאווה שחשו הרוב הגדול של אזרחי ישראל, הרוב הגדול, המכריע, כולל המצביעים שלכם, ח"כ מולה, כולל המצביעים שלכם, ואני בטוח שאתם לא יכולים להצביע על שום אדם אחר, ודאי לא בבית הזה, ואני לא חושב שגם מחוץ לו, שיכול באופן הזה לעמוד ולייצג את ישראל, את הקייס שלה, את הנרטיב שלה, את האמת שלה, את הצדק שלה, כפי שעשה ראש הממשלה לפני שבוע בוושינגטון.
אני אגע בדבר אחרי דבר, תוך ניסיון להבין מהי בכלל המדיניות שלכם, כי בשביל להתווכח אתם צריכים להגיד על מה אתם חולקים בנאום. מהי הנקודה – אתם מקבלים את קווי 67′ או לא מקבלים? אתם בעד אחדות ירושלים או לא בעד אחדות ירושלים? דבר מאוד פשוט, כדי ללבן את מה שטוענים שבמחלוקת. אני שמעתי אדם אחד הגון, שישב בספסלים האלה עד לפני כמה חודשים, צחי הנגבי, אומר: אני מאמץ כל מלה שראש הממשלה אמר. כל מלה. אני לא מאמץ את עיקרי הדברים, אומר צחי הנגבי - אני מאמץ כל מלה שראש הממשלה אמר. ולכן אני מעריך, בזהירות, שצחי הנגבי מבטא את עמדת מצביעי קדימה.
(עונה לשאלה)
אני מעריך. אני אסביר לך איך, חבר הכנסת מולה. אני רואה סקר. אני רואה בסקר שיותר משני-שלישים של הציבור תומך, ואז אני אומר: הליכוד, עדיין אין לו 80 מושבים בבית הזה, אז כדי להגיע לרוב כזה אנחנו צריכים לקבל את תמיכת מצביעי קדימה, פשוט מאוד. אבל אני חייב לומר, שאיך שפעלתם בשבוע שעבר היה חריג במה שמקובל במדינת ישראל; לפחות היה מקובל הדבר – וזה שורש הסיבה גם, אדוני היושב-ראש, שבעת שראש הממשלה נמצא בשליחות מדינית בחוץ-לארץ גם לא מגישים הצעות אי-אמון – בעבר היה מקובל המנהג הזה של איפוק בביקורת, של ריסון, לפחות לפרק הזמן שראש הממשלה נמצא בשליחות מדינית. אפילו בזה לא עמדתם. עד כדי כך איבדתם את הממלכתיות, עד כדי כך איבדתם את האחריות, שאפילו בכלל הזה – להמתין. אני לא מדבר על האי-אמון. אמרתי – מכאן שורש המנהג, אבל המנהג לא נגע, אדוני היושב-ראש, רק באי-אמון, וכאשר – בזמן שראש הממשלה מייצג את מדינת ישראל בחוץ-לארץ, אתם באים – תחת כל עץ רענן, ובכל אולפן טלוויזיה - מנגחים את מדינת ישראל. אתם חורגים מהפרקטיקה שהייתה מקובלת בזמן שכל ראשי הממשלה היו בשליחויות מדיניות. תאמינו לי, אתם טועים בגדול גם לשיטת המצביעים שלכם. אתם הרי תראו, אם אתם תמשיכו בדרך הזאת, אתם תראו בדיוק לאן אתם תגיעו.
אני מבקש גישה ממלכתית ואחראית, אבל מעבר לכללים של הממלכתיות אני רוצה לגעת גם בשורש של הדברים. מדוע העמדה והעמידה שהציג ראש הממשלה בארצות-הברית לאחר נאום נשיא ארצות-הברית הייתה כל כך קריטית, הייתה כל כך חיונית? כי החומרה שהייתה בראייתנו, ואני מדבר היום על מדינת ישראל ובמדינת ישראל אנחנו חיים במשטר דמוקרטי. היום יש ממשלה כזאת, אתמול הייתה ממשלה אחרת, אנחנו יודעים שתמיד שלטון מתחלף. כשבא נשיא אמריקני, וארצות-הברית היא ידידת ישראל ואנחנו מכבדים את הנשיא ואנחנו רואים חיוניות, חשיבות ברצון שלו לקדם את השלום במזרח התיכון. יכולות להיות לנו מחלוקות, אבל אנחנו מכבדים.
כשבא נשיא ארצות-הברית והציג את המשוואה של קווי 67′ כבסיס, עם חילופי שטחים מוסכמים, דהיינו קיבל בנושא הטריטוריאלי בהגדרה הזאת את העמדה הפלסטינית וגם אתם לא מקבלים את העמדה הזאת, לפחות לא באופן רשמי, ואם תגידו שאתם מקבלים אז יהיה לנו על מה להתווכח בבחירות, אבל הדבר היותר חמור לא היה רק העניין הזה כשלעצמו אלא העובדה שבמקביל לא הובעה עמדה דומה בסוגיית הפליטים, כמו שלמשל הובעה במכתב של נשיא ארצות-הברית ג'ורג' בוש לראש הממשלה דאז אריאל שרון, שהתייחס לפתרון בעיית הפליטים במדינה פלסטינית ולא במדינת ישראל.
אז למה הדבר דומה? אנחנו בעצם היינו צריכים לקבל מצב שבו אנחנו מקבלים מראש את עקרון הנסיגה המלאה לקווי 67′. אנחנו מאמינים שהם קווים שאינם בני-הגנה, אני חושב שגם אתם מאמינים בזה, שהם אינם קווים בני-הגנה, לפחות הרוב שלכם כפי שאני מכיר את עמדותיכם, ואחר כך לעמוד בפני תביעה להצפת ישראל בפליטים פלסטינים, כאשר אנחנו ראינו רק לפני שבועיים, ואנחנו עוד לא יודעים מה נראה, שהתביעה הזאת – ביום הנכבה ראינו – אצל הפלסטינים היא תביעה חיה וקיימת. אם ראש הממשלה לא היה עומד בצורה הברורה ביותר ואם ממשלת ישראל לא הייתה עומדת ולא תעמוד בעתיד בצורה הברורה ביותר במצב כזה היא פוגעת בעתיד ישראל. והוא היה חייב – הוא היה חייב לעמוד על העניין הזה בצורה הברורה ביותר והוא שירת בכך את האינטרס הישראלי. והרבה יותר נוח לפעמים לטייח דברים.
בראייתנו, חבר הכנסת שטרית, נשיא ארצות-הברית אמר – אתה יודע מה? אני לוקח את מרצ, לא את קדימה וקל וחומר לא את הליכוד. גם היא יש לה עמדה בסוגיית הפליטים, זאת אומרת אין אף אחד שיגיד: בואו נסכים בנושא הטריטוריאלי ונשאיר את נושא הפליטים פתוח, אבל זה מה שנאמר. אז איך ראש ממשלת ישראל יכול לא לומר דברים ברורים? ולכן נאמרו דברים ברורים ביותר.
ואני חושב שזה חשוב ביותר ליצור מצב – אני אתייחס פה לאיזו נקודה מההיסטוריה הלא-רחוקה – שאסור ליצור את הרושם שאפשר לדחוק את ישראל עד הסוף, כי אם ישראל תידחק עד הסוף, גם שלום לא יהיה, ואתם יודעים את זה. ואני רוצה להזכיר מה קרה לפני קצת פחות מעשר שנים, בתקופת ראש הממשלה אריאל שרון שהיה אז יושב-ראש הליכוד ואחר כך היה גם יושב-ראש קדימה, כאשר היה לו חשש שהולכים להקריב אינטרסים ישראליים בתקופה של נשיא סופר-ידידותי כמו נשיא ארצות-הברית ג'ורג' בוש, והוא נשא אז את הנאום שכונה אחר כך "נאום צ'כוסלובקיה". והוא לא חשש לעמוד גם, גם מול נשיא ארצות-הברית בדבר שהוא ראה חיוני לעתיד ישראל. למה אתם מבזים בגלל זה את ראש הממשלה? למה אתם מלמדים עליו קטגוריה? הייתם צריכים לחזק אותו בנושא.
אני רוצה להגיד מה אמר אריאל שרון באותו נאום, שבו הוא התחיל לדבר מנקודת המוצא של ההכשלה של הפלסטינים להגיע להפסקת אש. היינו באמצע האינתיפאדה השנייה. אומר אז אריאל שרון: "אנחנו עומדים גם במערכה מדינית מורכבת וקשה. אני פונה אל הדמוקרטיות המערביות ובראש ובראשונה למנהיגת העולם החופשי, ארצות-הברית – אל תחזרו על הטעות הנוראה של שנת 1938″, ושימו לב גם על מה מדבר אריאל שרון, כי אם היה אומר את זה ראש ממשלה אחר, אולי היו לועגים לו. "אז החליטו דמוקרטיות נאורות באירופה להקריב את צ'כוסלובקיה למען פתרון זמני נוח. אל תנסו לפייס את הערבים על חשבוננו. לא נוכל לקבל זאת. ישראל לא תהיה צ'כוסלובקיה". אמר את זה יושב-ראש קדימה הראשון.
אני מציע לכם, כאשר יש גורמים בעולם המערבי שרוצים להקריב אינטרסים של מדינת ישראל –האינטרסים שלנו, אלו לא אינטרסים מפלגתיים, אלה נכסים של מדינת ישראל – כדי להגיע לאיזה איזון שהוא לא – ואנחנו רואים את זה במקומות מסוימים באירופה. אנחנו רואים את זה במקומות מסוימים באירופה, את הנטייה הזאת. אנחנו לא יכולים לקבל את הדבר הזה. ואני אומר, אם אתם באמת, באמת, ואני חושב שאלה העמדות שלכם, זאת אומרת אני חושב שאנחנו, הרוב הגדול, אולי לא סיעת מרצ, אולי לא חלק מסיעת העבודה, לא המפלגות הערביות, אבל הרוב הגדול של הבית הזה יכול להתאחד מאחורי העמדות שראש הממשלה הציג בנאום בפני שני בתי הקונגרס.
במה אנחנו לא יכולים להתאחד מתוך הנאום הזה? ואנחנו הולכים לתקופה קשה מאוד. למה שלא נציג פעם אחת אחדות ישראלית מול אחדות פלסטינית וערבית? הרי אתם רואים מה קורה, אתם רואים את הברית בין ה"חמאס" לבין ה"פתח", וכשאתם רואים את הברית בין ה"חמאס" ל"פתח", אני שומע את כל הדוברים שלכם, אתם אף פעם לא אומרים מילת ביקורת אחת על הרשות הפלסטינית, כל הביקורת זה ממשלת ישראל. היא אשמה שאין תהליך שלום, היא אשמה שהכול תקוע. הכול?
יש כאלה שעולים עליכם בזה. שמעתי ביום שישי את עמרם מצנע, אז הוא באמת סניגור גדול יותר מכם של הפלסטינים. אתם – אני לא יכול להגיד, אתם לא מסנגרים על הפלסטינים בלהט שלו, אבל בכל זאת אתם לא אומרים מלה אחת, מה שאנחנו תמיד דורשים, מה שחבר הכנסת נחמן שי או סגן שר החוץ לשעבר, מגלי והבה. כשהוא היה סגן שר החוץ היה דורש בכל מפגש מדיני בחוץ-לארץ, הוא היה אומר: תגלו איזון. אל תהיו פרו-ישראלים. תגלו איזון. אז אני אומר, אתם, חברי כנסת ישראלים, תגלו איזון בביקורת, בין הביקורת שלכם על ממשלת ישראל, שאתם אומרים שהיא סרבנית, לבין הפלסטינים שאתם יודעים ששנתיים לא באים למשא-ומתן, מציבים תנאי מוקדם אחרי תנאי מוקדם אחרי תנאי מוקדם. שהולכים וכורתים ברית עם ה"חמאס". מי שכורת ברית עם ה"חמאס" רוצה לבוא לתהליך שלום? אז אתם יודעים.
אני הולך הכי רחוק לטובתכם. אתם יודעים שלא כל האשמה מוטלת לפתחה של ממשלת ישראל. אני חושב שהיא בכלל לא מוטלת לפתחה, אבל אני הולך, מקל עליכם. לפחות תציגו עמדה שיש בה איזון ויושר פנימי.
אני התחלתי בזה – נמצאת פה חברת הכנסת אברהם, היא לא הייתה בראשית דברי – אני בטוח שאם הייתי נותן לך את נאום ראש הממשלה בפני שני בתי הקונגרס ואומר לך, תסמני במרקר צהוב את המשפטים שאת לא מסכימה עליהם, וקחי כמה זמן שאת רוצה, היה לך קשה. אתם כבר שופטים את הכוונות. עכשיו אתם לא מגישים אי-אמון על הנאום, עכשיו אתם שופטים את הכוונות. , זה באמת דבר חדש. אני מציע לכם, מה שמנסים היום הפלסטינים לעשות במהלך חד-צדדי, מתוך זה שהם אימצו אסטרטגיה, כשהם לא רוצים תהליך מדיני כי הם רוצים להגיע להישגים מדיניים בלי לשלם את המחיר של הפשרה. וראש הממשלה אמר שהוא מוכן ללכת לפשרות מרחיקות לכת, אבל הם לא רוצים את זה כי הם לא רוצים להתעמת עם ה"חמאס" ויש להם השיקולים שלהם. יש גל של מהפכות בעולם הערבי. הם קונים את האופוזיציה, הם עושים קואופטציה של האופוזיציה לתוך השלטון. זה עניין פוליטי פלסטיני, ואתם יודעים שהפלסטינים הם הסרבנים בסיפור הזה. והם הולכים לעצרת האו"ם. האם זה לא הזמן להתאחד? כמו שאנחנו, כשאנחנו ישבנו בספסלים שאתם יושבים, והיינו קטנים יותר, והייתה מלחמה בלבנון, מלחמה, בוא נגיד, לכל אחד מאתנו הייתה ביקורת על ההתנהלות של המלחמה. לא אמרנו מלה אחת. לא אמרנו מלה אחת, נתנו גיבוי מוחלט, יחד עם חברת הכנסת אברהם ניסחנו אז את הודעת הסיכום במושב הכנסת בפגרה, לתמוך בממשלת ישראל. למה? אנחנו עומדים במערכה. מערכה זה גם מערכה מדינית.
אותו הדבר ב"עופרת יצוקה", היינו תוך כדי מערכת בחירות, זה היה ינואר, ב-10 בפברואר היו בחירות. עשינו פוליטיקה? לא עשינו פוליטיקה בעניין הזה. גילינו גישה ממלכתית ונתנו גיבוי כי עמדנו במערכה. ואני אומר היום - אל תעשו את העוול הזה למדינת ישראל. לי אין ספק שאנחנו נגבר עליכם גם במערכת הבחירות הבאה. למה אני אומר לכם את זה? כי אני רואה איך אתם מתנהלים, אז לי אין ספק בזה. אבל אני אומר לכם, אל תעשו את העוול הזה למדינת ישראל. בואו נעמוד ביחד כמו שאומה גאה צריכה לעמוד כשהאויבים שלה מטילים עליה – לא מצור ביטחוני, ברוך השם אנחנו יותר חזקים – מצור מדיני. בואו ביחד נמצא את הדברים סביב הנאום הזה של ראש הממשלה, עם מה שיש בו. אני יודע שהרוב הגדול שלכם חושב שהדברים הם נכונים ואמיתיים. ואז גם נוכל לעבור את התקופה הזאת, כי בסופו של דבר אלה דברים שהם יסוד היסודות. כל הדברים שנגע בהם ראש הממשלה, אלה דברים שהם האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל, שכל ממשלה אחראית שתרצה לעמוד מתוך ראייה לאומית נכונה, תעמוד על אותם הדברים. תודה רבה.
