הבלוג של הליכוד

ביום חמישי הקרוב בשעה 19:00 יתקיים כנס הסברה והרמת כוסית של שר החינוך גדעון סער - בגני התערוכה בת"א (ביתן 14) - כולם מוזמנים.

נאומו של שר החינוך, גדעון סער, במסגרת דיון במליאת הכנסת אתמול (ב') בהצעות אי האמון של סיעות קדימה, העבודה, מרצ, חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד.

גברתי היו"ר, כנסת נכבדה, אני מבקש בתחילת הדברים להתייחס לדברים שאמרה חברת הכנסת וילף, שהתייחסו לרפורמת "עוז לתמורה". הנושא של הערכת מורים בכלל, וברפורמה הזאת בפרט, הוא בין הדברים החשובים ביותר על סדר-היום של מערכת החינוך, ואין שר חינוך שאני פוגש במדינה מתוקנת שלא רואה את החשיבות שבנושא של הערכת מורים. ואם יש ליקוי בסיסי שהשתרש במערכות חינוך, כולל במערכת החינוך אצלנו, זה הנושא של היעדר accountability, דהיינו, היעדר קשר בין הישגים לבין מעמד, וקודם כול, המשך ביצוע התפקיד. זה לא מתחיל מרמת המורה, זה יכול להיות גם מנהלים.

ולכן התפיסה שבאה ואומרת: בואו ננתק את הדברים מהערכה וגם מנושא של הישגים – היא תפיסה לא נכונה, היא תפיסה שגויה. ודאי שצריך להיזהר וצריך למצוא את הדרך איך, ובהזדמנות, אני מציע שתראי איך זה בוצע במסגרת הערכת מורים בבתי-ספר יסודיים, וזה די מצליח, הנושא הזה, וודאי שבעל-יסודי יהיו שינויים. אני חושב שגם מחויבות להישגים זה דבר חשוב, כשלמורה יש מחויבות להישגים של תלמידים, אבל הנושא הזה עוד לא קיים בהסכם.

הוטל על הרשות הארצית למדידה והערכה, שהוקמה בתקופת כהונתה של השרה לימור לבנת, שרת החינוך בשנת 2005, לגבש את המדדים, את הפרמטרים, כפי שעשתה בנושא הערכת מורים בבתי-הספר היסודיים, לצורך ביצוע הערכה לאותם מענקים ולאותו תגמול דיפרנציאלי שיהיה על-פי רפורמת "עוז לתמורה". אבל אני חושב שאסור לנו לברוח. עכשיו אני מזהה איזה טרנד חדש, מסוכן, שבא ואומר: יותר מדי הישגים, יותר מדי מדידות, יותר מדי מבחנים. זה במלים אחרות: תורידו את הרף.

אנחנו, חברת הכנסת וילף, ואת יודעת את זה, מאוד נוקשים, מאוד מאוד נוקשים, לפחות בקדנציה הזאת, בנושא של טוהר הבחינות. מאוד נוקשים. ואני חושב שזה לקח חינוכי. אנחנו הלכנו ועשינו בחינת בגרות במתמטיקה בהתראה של 36 שעות, כי ידענו שהטופס מסתובב בחוץ, ולא רצינו, כשידענו על זה מראש, שאנשים ייהנו מרמאות, ואנחנו נאבקים בזה בכל תוקף. וצריך גם למצוא את כל הדרכים להתמודד עם מניפולציות על הערכה. בהחלט צריך לעשות את זה, אבל לא להתנתק מסוגיה של הערכת מורים, שהיא מאוד מאוד חשובה, והערכת מנהלים והערכת סגני מנהלים כמו שיש. זה לא הפרמטר היחיד, אבל זה בהחלט פרמטר חשוב מאוד, לפי דעתי, ואני מאוד שמח שהגענו לזה שבהסכם עם ארגון המורים הגענו להבנה בנושא הזה.

אני רוצה להעיר לחברי האופוזיציה, לפחות עד לאותו שלב שבו יו"ר הקואליציה יעיר לי את הערתו. מכובדי היו"ר, אין שום ספק, בפני יש כמה נקודות שרשמתי, פתחתי בהערה היחידה שנגעה לתחום משרדי ושעלתה במהלך הדיון בהצעות האי-אמון על-ידי חברת הכנסת וילף. וכעת אני רוצה להזכיר כמה עובדות, או כמו שאומרים במקצוע שאליו השתייכנו, גם מכובדי וגם אני, לרענן את זיכרונם של חברי האופוזיציה בכמה עובדות יסודיות, בסיסיות. ובאותה הזדמנות גם לצופים בבית - להביא לידיעתם כמה עובדות חדשות.

עובדה מס' 1: הוצאת מוצרי החלב מהפיקוח נעשתה על-ידי ממשלת קדימה. ביוזמת קדימה, בתקופת כהונתו – גם אם אני אגיד דברים שמרגיזים אתכם, תשתדלו לשמוע במידה של סובלנות, של דרך ארץ. כאילו, כשאתם קופצים הצופים יכולים לחשוב שאתם לא בטוחים בעצמכם, שאתם מבקשים להסתיר איזה משהו. למה לכם? תקשיבו.

עכשיו אני גם שם לב לעוד עובדה: מה משותף, אדוני היו"ר, בין חבר הכנסת שי לבין חברת הכנסת זוארץ לבין חבר הכנסת מולה, כלומר אותם חברים שקוראים לי את קריאות הביניים? הם כולם, בשעה ששר האוצר דאז מטעם קדימה, השר אברהם הירשזון, הביא לכנסת את ההצעה להסרת הפיקוח ממוצרי החלב, הם לא היו בכנסת. אני, אדוני שר האוצר לשעבר (לח"כ בר-און), מתייחס לא לתקופת כהונתך אלא לקודמך בתפקיד, השר אברהם הירשזון. אני מתייחס באופן ענייני, מביא עובדות שנוגעות להסרת הפיקוח על מוצרי החלב, ואני מביא עובדות שגם חברת הכנסת אבסדזה היא לא היתה חברת הכנסת באותה שעה. ולכן מוזר בעיני שאותם אלה שקוראים קריאות ביניים הם כל אותם חברים שלא היו חברי הבית באותה שעה. אחרת, הייתם יכולים להעמיד אותי על טעותי באיזה דבר.

ואני רוצה להגיד דבר נוסף – איך אומרים באותו מקצוע? לא זו אף זו. לא רק שהבאתם את נושא הסרת הפיקוח על מוצרי החלב, עיקר העלייה של מחיר אותו מוצר שהובא לשולחן הזה מולי בשבוע שעבר הייתה בתקופת ממשלתכם. אני רק מביא עובדות. חבר הכנסת מולה, אני לא נותן פרשנות לעובדות אפילו, מה שיכולתי לעשות. אני בסך הכול מביא עובדות.

אני הייתי מצפה למידה של צניעות מצד חברי סיעת האופוזיציה הראשית כאשר הם מדברים על הנושא הזה. כאשר יטען לעניין זה חבר הכנסת ברכה או חבר הכנסת אחמד טיבי, אני יודע שאלה סיעות שישבו באופוזיציה, לא היו שותפות לאחריות כפי שאתה שותף כאשר אתה חבר בממשלה ובקואליציה. אבל כאשר אתה שותף, לא שותף, אתה מוביל, האם אתה יכול לקבול כנגד אותו דבר שאתה מוביל? הרי מיד באים אליך ומציגים בפניך את העובדות – אבל אתה הרי הצבעת בעד הדבר הזה שעכשיו אתה קובל כנגדו. אני יוצא מנקודת הנחה שאתם בודקים לפני שאתם מוציאים הודעות לתקשורת ואתם לומדים את הנושא. תנו קצת קרדיט לאינטליגנציה של הציבור. אשראי, אשראי, אמר לוי אשכול.

בניגוד לאותם דברים שאותם ציינתי, היתה זאת דווקא הממשלה הנוכחית שהביאה לכנסת חוק, שנמצא כאן בהליכי השלמה בימים האלה, ומאפשר לממונה על ההגבלים העסקיים, אדוני היו"ר, להתערב גם כשהוא איננו מצליח להוכיח קרטל אבל המציאות הכלכלית היא כזאת שמעידה על מעין תיאום. לדוגמה, זאת אומרת, היא מחפשת את אותם דברים שיעמדו לטובת הצרכן. ולמה זה קונסיסטנטי? כי מי הוביל את המאבקים למען הצרכן בקדנציה הקודמת?

אדוני היו"ר, אני מבקש להביא או להזכיר לבית מי גם בקדנציה הקודמת היה זה אשר נאבק על אותו קו למען הצרכנים. גם אז, אמנם אז היינו סיעה מאוד קטנה, אכלסנו רק חלק קטן מהספסלים שמאכלסים היום חברי סיעת קדימה, אבל בראשות ועדת הכלכלה ישב, וכאן אני מתחבר לאחד השמות שהוזכרו כמה פעמים – אדוני השר כחלון. אני מבקש להזכיר שם שעלה כמה פעמים במהלך הדיון, ולומר שגם בקדנציה הקודמת, בעת ששירתנו את העם על-פי אמונה באופוזיציה, מי שהובילו את הנושא הצרכני היו יו"ר ועדת הכלכלה דאז, ידידי השר כחלון, ויו"ר ועדת הכלכלה דאז, ידידי השר גלעד ארדן. גם אז אנחנו הובלנו את הנושא הצרכני ולא אתם, כאשר הייתם בשלטון.

ועל כן, אדוני היו"ר, מי שנע בתזזית מנושא לנושא, ואנחנו זוכרים איך בכך שלא אפשרה את שיווק הקרקעות במרכז הארץ, חלה אותה תנופה במחירי הדיור בתקופת הממשלה הקודמת, ואותו דבר בנושא שבו התחלתי. אנחנו הגענו למציאות מסוימת. אתם קלקלתם ואנחנו ניאלץ ונצטרך לעבוד קשה כדי לתקן.

נאומו המלא של שר החינוך, גדעון סער, בדיון הצעת אי האמון של סיעות קדימה, העבודה, מרצ, האיחוד הלאומי והסיעות הערביות, אתמול (ב') במליאת הכנסת:

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להביע את צערי על כך שמנהג חדש, או לא יודע אם הוא חדש, קם לו בכנסת ישראל – אדם מציג הצעת אי-אמון, יוצא, ולא שומע את התשובה. בקדנציה הקודמת הגשתי לא פעם ולא פעמיים, לא קרה שהצגתי בפני הבית הצעת אי-אמון ולא שמעתי מה היה לממשלה להשיב. אדוני היושב-ראש, אני גם נוהג לסכם את עיקרי הדברים כדי לדעת על מה להשיב, על מה לא להשיב, אבל לפחות לבוא ולהקשיב לדברי התשובה זה ראוי, אבל – בכך אסתפק.

למה אני פותח כך, אדוני היושב ראש? שמעתי את נאומה של חברת הכנסת רוחמה אברהם. אני חייב להגיד, ואני אומר את זה בלשון המעטה, היו בו מלים – אני אולי אצטט, כדי שאני לא אצטרך לתאר את המלים – היה בו מן ההתלהמות ונקיטת מלים כמו "כחש", "כזב", "יהירות"  – הייתי אומר, בהיקפים או בכמויות גדולות מאוד. אבל ניסיתי למצוא בדברים תוכן; ניסיתי, אדוני היושב-ראש, למצוא משפט אחד שתציג לנו דוברת סיעת האופוזיציה הראשית, שבו היא חולקת על דברים שאמר ראש הממשלה – או במפגש עם הנשיא אובמה בפומבי, או בפני איפא"ק, או בפני שני בתי הקונגרס, ולא מצאתי, אדוני היושב-ראש, משפט אחד כזה בנאום של יותר מעשר דקות. משפט אחד כזה של ויכוח, על מה המחלוקת? קודם כל, מחלוקת לשם שמים – אתה מתווכח. ואני חושב שלא בכדי לא מצאתי.

אני לא מדבר על הלעג. הלעג איננו במקומו משני טעמים: כי כאשר אתם לועגים לנאום הזה, אתם לועגים לתחושה של גאווה שחשו הרוב הגדול של אזרחי ישראל, הרוב הגדול, המכריע, כולל המצביעים שלכם, ח"כ מולה, כולל המצביעים שלכם, ואני בטוח שאתם לא יכולים להצביע על שום אדם אחר, ודאי לא בבית הזה, ואני לא חושב שגם מחוץ לו, שיכול באופן הזה לעמוד ולייצג את ישראל, את הקייס שלה, את הנרטיב שלה, את האמת שלה, את הצדק שלה, כפי שעשה ראש הממשלה לפני שבוע בוושינגטון.

אני אגע בדבר אחרי דבר, תוך ניסיון להבין מהי בכלל המדיניות שלכם, כי בשביל להתווכח אתם צריכים להגיד על מה אתם חולקים בנאום. מהי הנקודה – אתם מקבלים את קווי 67′ או לא מקבלים? אתם בעד אחדות ירושלים או לא בעד אחדות ירושלים? דבר מאוד פשוט, כדי ללבן את מה שטוענים שבמחלוקת. אני שמעתי אדם אחד הגון, שישב בספסלים האלה עד לפני כמה חודשים, צחי הנגבי, אומר: אני מאמץ כל מלה שראש הממשלה אמר. כל מלה. אני לא מאמץ את עיקרי הדברים, אומר צחי הנגבי - אני מאמץ כל מלה שראש הממשלה אמר. ולכן אני מעריך, בזהירות, שצחי הנגבי מבטא את עמדת מצביעי קדימה.

(עונה לשאלה)
אני מעריך. אני אסביר לך איך, חבר הכנסת מולה. אני רואה סקר. אני רואה בסקר שיותר משני-שלישים של הציבור תומך, ואז אני אומר: הליכוד, עדיין אין לו 80 מושבים בבית הזה, אז כדי להגיע לרוב כזה אנחנו צריכים לקבל את תמיכת מצביעי קדימה, פשוט מאוד. אבל אני חייב לומר, שאיך שפעלתם בשבוע שעבר היה חריג במה שמקובל במדינת ישראל; לפחות היה מקובל הדבר – וזה שורש הסיבה גם, אדוני היושב-ראש, שבעת שראש הממשלה נמצא בשליחות מדינית בחוץ-לארץ גם לא מגישים הצעות אי-אמון – בעבר היה מקובל המנהג הזה של איפוק בביקורת, של ריסון, לפחות לפרק הזמן שראש הממשלה נמצא בשליחות מדינית. אפילו בזה לא עמדתם. עד כדי כך איבדתם את הממלכתיות, עד כדי כך איבדתם את האחריות, שאפילו בכלל הזה – להמתין. אני לא מדבר על האי-אמון. אמרתי – מכאן שורש המנהג, אבל המנהג לא נגע, אדוני היושב-ראש, רק באי-אמון, וכאשר – בזמן שראש הממשלה מייצג את מדינת ישראל בחוץ-לארץ, אתם באים – תחת כל עץ רענן, ובכל אולפן טלוויזיה - מנגחים את מדינת ישראל. אתם חורגים מהפרקטיקה שהייתה מקובלת בזמן שכל ראשי הממשלה היו בשליחויות מדיניות. תאמינו לי, אתם טועים בגדול גם לשיטת המצביעים שלכם. אתם הרי תראו, אם אתם תמשיכו בדרך הזאת, אתם תראו בדיוק לאן אתם תגיעו.

אני מבקש גישה ממלכתית ואחראית, אבל מעבר לכללים של הממלכתיות אני רוצה לגעת גם בשורש של הדברים. מדוע העמדה והעמידה שהציג ראש הממשלה בארצות-הברית לאחר נאום נשיא ארצות-הברית הייתה כל כך קריטית, הייתה כל כך חיונית? כי החומרה שהייתה בראייתנו, ואני מדבר היום על מדינת ישראל ובמדינת ישראל אנחנו חיים במשטר דמוקרטי. היום יש ממשלה כזאת, אתמול הייתה ממשלה אחרת, אנחנו יודעים שתמיד שלטון מתחלף. כשבא נשיא אמריקני, וארצות-הברית היא ידידת ישראל ואנחנו מכבדים את הנשיא ואנחנו רואים חיוניות, חשיבות ברצון שלו לקדם את השלום במזרח התיכון. יכולות להיות לנו מחלוקות, אבל אנחנו מכבדים.

כשבא נשיא ארצות-הברית והציג את המשוואה של קווי 67′ כבסיס, עם חילופי שטחים מוסכמים, דהיינו קיבל בנושא הטריטוריאלי בהגדרה הזאת את העמדה הפלסטינית וגם אתם לא מקבלים את העמדה הזאת, לפחות לא באופן רשמי, ואם תגידו שאתם מקבלים אז יהיה לנו על מה להתווכח בבחירות, אבל הדבר היותר חמור לא היה רק העניין הזה כשלעצמו אלא העובדה שבמקביל לא הובעה עמדה דומה בסוגיית הפליטים, כמו שלמשל הובעה במכתב של נשיא ארצות-הברית ג'ורג' בוש לראש הממשלה דאז אריאל שרון, שהתייחס לפתרון בעיית הפליטים במדינה פלסטינית ולא במדינת ישראל.

אז למה הדבר דומה? אנחנו בעצם היינו צריכים לקבל מצב שבו אנחנו מקבלים מראש את עקרון הנסיגה המלאה לקווי 67′. אנחנו מאמינים שהם קווים שאינם בני-הגנה, אני חושב שגם אתם מאמינים בזה, שהם אינם קווים בני-הגנה, לפחות הרוב שלכם כפי שאני מכיר את עמדותיכם, ואחר כך לעמוד בפני תביעה להצפת ישראל בפליטים פלסטינים, כאשר אנחנו ראינו רק לפני שבועיים, ואנחנו עוד לא יודעים מה נראה, שהתביעה הזאת – ביום הנכבה ראינו – אצל הפלסטינים היא תביעה חיה וקיימת. אם ראש הממשלה לא היה עומד בצורה הברורה ביותר ואם ממשלת ישראל לא הייתה עומדת ולא תעמוד בעתיד בצורה הברורה ביותר במצב כזה היא פוגעת בעתיד ישראל. והוא היה חייב – הוא היה חייב לעמוד על העניין הזה בצורה הברורה ביותר והוא שירת בכך את האינטרס הישראלי. והרבה יותר נוח לפעמים לטייח דברים.

בראייתנו, חבר הכנסת שטרית, נשיא ארצות-הברית אמר – אתה יודע מה? אני לוקח את מרצ, לא את קדימה וקל וחומר לא את הליכוד. גם היא יש לה עמדה בסוגיית הפליטים, זאת אומרת אין אף אחד שיגיד: בואו נסכים בנושא הטריטוריאלי ונשאיר את נושא הפליטים פתוח, אבל זה מה שנאמר. אז איך ראש ממשלת ישראל יכול לא לומר דברים ברורים? ולכן נאמרו דברים ברורים ביותר.

ואני חושב שזה חשוב ביותר ליצור מצב – אני אתייחס פה לאיזו נקודה מההיסטוריה הלא-רחוקה – שאסור ליצור את הרושם שאפשר לדחוק את ישראל עד הסוף, כי אם ישראל תידחק עד הסוף, גם שלום לא יהיה, ואתם יודעים את זה. ואני רוצה להזכיר מה קרה לפני קצת פחות מעשר שנים, בתקופת ראש הממשלה אריאל שרון שהיה אז יושב-ראש הליכוד ואחר כך היה גם יושב-ראש קדימה, כאשר היה לו חשש שהולכים להקריב אינטרסים ישראליים בתקופה של נשיא סופר-ידידותי כמו נשיא ארצות-הברית ג'ורג' בוש, והוא נשא אז את הנאום שכונה אחר כך "נאום צ'כוסלובקיה". והוא לא חשש לעמוד גם, גם מול נשיא ארצות-הברית בדבר שהוא ראה חיוני לעתיד ישראל. למה אתם מבזים בגלל זה את ראש הממשלה? למה אתם מלמדים עליו קטגוריה? הייתם צריכים לחזק אותו בנושא.

אני רוצה להגיד מה אמר אריאל שרון באותו נאום, שבו הוא התחיל לדבר מנקודת המוצא של ההכשלה של הפלסטינים להגיע להפסקת אש. היינו באמצע האינתיפאדה השנייה. אומר אז אריאל שרון: "אנחנו עומדים גם במערכה מדינית מורכבת וקשה. אני פונה אל הדמוקרטיות המערביות ובראש ובראשונה למנהיגת העולם החופשי, ארצות-הברית – אל תחזרו על הטעות הנוראה של שנת 1938″, ושימו לב גם על מה מדבר אריאל שרון, כי אם היה אומר את זה ראש ממשלה אחר, אולי היו לועגים לו. "אז החליטו דמוקרטיות נאורות באירופה להקריב את צ'כוסלובקיה למען פתרון זמני נוח. אל תנסו לפייס את הערבים על חשבוננו. לא נוכל לקבל זאת. ישראל לא תהיה צ'כוסלובקיה". אמר את זה יושב-ראש קדימה הראשון.

אני מציע לכם, כאשר יש גורמים בעולם המערבי שרוצים להקריב אינטרסים של מדינת ישראל –האינטרסים שלנו, אלו לא אינטרסים מפלגתיים, אלה נכסים של מדינת ישראל – כדי להגיע לאיזה איזון שהוא לא – ואנחנו רואים את זה במקומות מסוימים באירופה. אנחנו רואים את זה במקומות מסוימים באירופה, את הנטייה הזאת. אנחנו לא יכולים לקבל את הדבר הזה. ואני אומר, אם אתם באמת, באמת, ואני חושב שאלה העמדות שלכם, זאת אומרת אני חושב שאנחנו, הרוב הגדול, אולי לא סיעת מרצ, אולי לא חלק מסיעת העבודה, לא המפלגות הערביות, אבל הרוב הגדול של הבית הזה יכול להתאחד מאחורי העמדות שראש הממשלה הציג בנאום בפני שני בתי הקונגרס.

במה אנחנו לא יכולים להתאחד מתוך הנאום הזה? ואנחנו הולכים לתקופה קשה מאוד. למה שלא נציג פעם אחת אחדות ישראלית מול אחדות פלסטינית וערבית? הרי אתם רואים מה קורה, אתם רואים את הברית בין ה"חמאס" לבין ה"פתח", וכשאתם רואים את הברית בין ה"חמאס" ל"פתח", אני שומע את כל הדוברים שלכם, אתם אף פעם לא אומרים מילת ביקורת אחת על הרשות הפלסטינית, כל הביקורת זה ממשלת ישראל. היא אשמה שאין תהליך שלום, היא אשמה שהכול תקוע. הכול?

יש כאלה שעולים עליכם בזה. שמעתי ביום שישי את עמרם מצנע, אז הוא באמת סניגור גדול יותר מכם של הפלסטינים. אתם – אני לא יכול להגיד, אתם לא מסנגרים על הפלסטינים בלהט שלו, אבל בכל זאת אתם לא אומרים מלה אחת, מה שאנחנו תמיד דורשים, מה שחבר הכנסת נחמן שי או סגן שר החוץ לשעבר, מגלי והבה. כשהוא היה סגן שר החוץ היה דורש בכל מפגש מדיני בחוץ-לארץ, הוא היה אומר: תגלו איזון. אל תהיו פרו-ישראלים. תגלו איזון. אז אני אומר, אתם, חברי כנסת ישראלים, תגלו איזון בביקורת, בין הביקורת שלכם על ממשלת ישראל, שאתם אומרים שהיא סרבנית, לבין הפלסטינים שאתם יודעים ששנתיים לא באים למשא-ומתן, מציבים תנאי מוקדם אחרי תנאי מוקדם אחרי תנאי מוקדם. שהולכים וכורתים ברית עם ה"חמאס". מי שכורת ברית עם ה"חמאס" רוצה לבוא לתהליך שלום? אז אתם יודעים.

אני הולך הכי רחוק לטובתכם. אתם יודעים שלא כל האשמה מוטלת לפתחה של ממשלת ישראל. אני חושב שהיא בכלל לא מוטלת לפתחה, אבל אני הולך, מקל עליכם. לפחות תציגו עמדה שיש בה איזון ויושר פנימי.

אני התחלתי בזה – נמצאת פה חברת הכנסת אברהם, היא לא הייתה בראשית דברי – אני בטוח שאם הייתי נותן לך את נאום ראש הממשלה בפני שני בתי הקונגרס ואומר לך, תסמני במרקר צהוב את המשפטים שאת לא מסכימה עליהם, וקחי כמה זמן שאת רוצה, היה לך קשה. אתם כבר שופטים את הכוונות. עכשיו אתם לא מגישים אי-אמון על הנאום, עכשיו אתם שופטים את הכוונות. , זה באמת דבר חדש. אני מציע לכם, מה שמנסים היום הפלסטינים לעשות במהלך חד-צדדי, מתוך זה שהם אימצו אסטרטגיה, כשהם לא רוצים תהליך מדיני כי הם רוצים להגיע להישגים מדיניים בלי לשלם את המחיר של הפשרה. וראש הממשלה אמר שהוא מוכן ללכת לפשרות מרחיקות לכת, אבל הם לא רוצים את זה כי הם לא רוצים להתעמת עם ה"חמאס" ויש להם השיקולים שלהם. יש גל של מהפכות בעולם הערבי. הם קונים את האופוזיציה, הם עושים קואופטציה של האופוזיציה לתוך השלטון. זה עניין פוליטי פלסטיני, ואתם יודעים שהפלסטינים הם הסרבנים בסיפור הזה. והם הולכים לעצרת האו"ם. האם זה לא הזמן להתאחד? כמו שאנחנו, כשאנחנו ישבנו בספסלים שאתם יושבים, והיינו קטנים יותר, והייתה מלחמה בלבנון, מלחמה, בוא נגיד, לכל אחד מאתנו הייתה ביקורת על ההתנהלות של המלחמה. לא אמרנו מלה אחת. לא אמרנו מלה אחת, נתנו גיבוי מוחלט, יחד עם חברת הכנסת אברהם ניסחנו אז את הודעת הסיכום במושב הכנסת בפגרה, לתמוך בממשלת ישראל. למה? אנחנו עומדים במערכה. מערכה זה גם מערכה מדינית. 

אותו הדבר ב"עופרת יצוקה", היינו תוך כדי מערכת בחירות, זה היה ינואר, ב-10 בפברואר היו בחירות. עשינו פוליטיקה? לא עשינו פוליטיקה בעניין הזה. גילינו גישה ממלכתית ונתנו גיבוי כי עמדנו במערכה. ואני אומר היום - אל תעשו את העוול הזה למדינת ישראל. לי אין ספק שאנחנו נגבר עליכם גם במערכת הבחירות הבאה. למה אני אומר לכם את זה? כי אני רואה איך אתם מתנהלים, אז לי אין ספק בזה. אבל אני אומר לכם, אל תעשו את העוול הזה למדינת ישראל. בואו נעמוד ביחד כמו שאומה גאה צריכה לעמוד כשהאויבים שלה מטילים עליה – לא מצור ביטחוני, ברוך השם אנחנו יותר חזקים – מצור מדיני. בואו ביחד נמצא את הדברים סביב הנאום הזה של ראש הממשלה, עם מה שיש בו. אני יודע שהרוב הגדול שלכם חושב שהדברים הם נכונים ואמיתיים. ואז גם נוכל לעבור את התקופה הזאת, כי בסופו של דבר אלה דברים שהם יסוד היסודות. כל הדברים שנגע בהם ראש הממשלה, אלה דברים שהם האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל, שכל ממשלה אחראית שתרצה לעמוד מתוך ראייה לאומית נכונה, תעמוד על אותם הדברים. תודה רבה.

שר החינוך, גדעון סער, השיב השבוע (ב') להצעת אי אמון של סיעות העבודה ומרצ, אותה הציג ח"כ אילן גילאון. הצעת אי האמון עסקה במצבה של מערכת החינוך בישראל. בנאומו התייחס שר החינוך לכמה מהסוגיות הבוערות במערכת החינוך, כגון הגדלת תקציבי החינוך תחת ממשלת הליכוד, המשך רפורמת "אופק חדש", פרויקטי המחשוב והתאמת מערכת החינוך למאה ה-21, הרפורמה בהשכלה הגבוהה, שיפור מעמד המורה וכן התייחסות לסוגיית ביקורי התלמידים בחברון. להלן הנאום במליאה:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שמעתי בקשב את דבריו של חבר הכנסת גילאון, הם התפזרו כמעט על כל תחום ותחום מתחומי החינוך. בחלקים מסוימים הייתה בהם מידה רבה של כנות, עם חלקים אחרים, או למשמע חלקים אחרים, הגעתי לכלל מסקנה שחבר הכנסת גילאון איננו מכיר מספיק - ואולי הוא לא אשם כי הוא לא חבר בוועדת החינוך, למיטב זכרוני - את מה שקורה היום במערכת החינוך.

בחלק מהדברים נגע חבר הכנסת גילאון. אז כן, יש גידול תקציבי, ואם תבחן את הגידול התקציבי בתקציב הדו-שנתי בחינוך ובהשכלה הגבוהה, הוא גם יותר מ-3.5%. אז אחרי שנים שעברנו שחיקה, ומה המשמעות של זה היום? דיברת, למשל, על התפזרות על פני מקצועות. אנחנו בשנתיים החזרנו, חבר הכנסת גילאון, 100,000 שעות לימוד לילדי ישראל, שקוצצו בעשור הקודם, מתוך 250,000 שעות לימוד שקוצצו בעשור הקודם. זאת אומרת, שזה כשש שעות לילד – יום לימודים. אז במהלך שנתיים החזרתנו, ובמה החזרנו את זה? בעיקרו של דבר: מתמטיקה, מדעים, שפת אם - במקצועות הליבה.

אם אתה מסתכל על המכלול - אני לא רוצה להתמקד רק בשינוי התקציבי, אני רוצה לומר מה מתבצע בכל שכבות הגיל. דיברת על "אופק חדש", למשל.  על "אופק חדש" אני רואה נכון להשיב, על אף שהרפורמה היא רפורמה של הממשלה הקודמת. אני קיבלתי החלטה, שהיא לפי דעתי ההחלטה היחידה האחראית שאפשר היה לקבל, שחייבים להמשיך ברפורמה כי הנקודה שאתה נגעת עליה, של דוח מקנזי, של הביקוש להוראה, של איך להביא מורים טובים למקצוע, שזה בסופו של דבר יסוד היסודות, היא בוודאי קשורה באופן הדוק גם עם שכר המורים, ושכר המורים, על פי הרפורמה, גדל בצורה משמעותית, וזו גם הגיונה של הרפורמה שאנחנו מנהלים עליה משא ומתן היום עם ארגון המורים. כי אני קיבלתי בירושה מערכת חינוך – אני לא אדבר על כל מה שקיבלתי בירושה, אבל אחד הדברים שקיבלתי בירושה - עם פיצול: עשו הסכם עם ארגון מורים אחד ולא עשו הסכם עם ארגון מורים שני, והדבר הזה יצר בעיות כבדות מאוד וגם יריבות מרה בתוככי המערכת כל הזמן.

לכן, אם אנחנו הולכים למהלך שהוא העלאת שכר המורים לצד דברים אחרים, חבר הכנסת גילאון, שיכול להיות שאתה לא מכיר אותם, אז אספר לך. הערכת מורים, בפעם הראשונה. הערכת מורים, סגני מנהלים ומנהלים על-פי קטגוריות ומדדים שפותחו על-ידי הרשות הארצית למדידה והערכה במערכת החינוך ומהלכים נוספים, וברפורמה של "עוז לתמורה" יהיה גם מדדי איכות ומצוינות שיאפשרו תגמול דיפרנציאלי, גם ברמה בית-ספרית וגם ברמה של המורה. אבל בסופו של דבר, כאשר אנחנו הולכים להעלאת שכר המורים אנחנו מבצעים מהלך אסטרטגי מבחינת המשמעויות שיהיו לזה על מערכת החינוך, מבחינת המשמעויות שיהיו לזה ליכולת למשוך צעירים מוכשרים, איכותיים, ולבוא ולהיות מורים ומחנכים.

ובמקביל, רפורמה בהשכלה הגבוהה, מאוד משמעותית, עם גיבוי תקציבי, עם תוכנית לשש שנים, שמטפלת בנושא הנגישות, עם דגש על המגזר החרדי ועל המגזר הערבי, עם שינוי – פעם ראשונה אחרי 20 שנה – של המודל התקציבי, ששם את הדגש על מצוינות ויחזיר את המצוינות, על-ידי פרמטרים של תקצוב, כמו פרסומים מדעיים, כמו זכייה בקרנות תחרותיות, שמדגישים את המצוינות; עם הקמה של 30 מרכזי מצוינות, שתוך פחות מחודש אנחנו נודיע על הזוכים בארבעה הראשונים, שיחזיר גם חלק מאותם כוחות שעזבו, בעיקר לארצות-הברית, של צעירים מצטיינים.

תראה, אני לא חושב שהייתה תקופה כזאת הרבה מאוד שנים במערכת החינוך, לא רק מבחינת הגידול התקציבי, אלא מבחינת היכולת להתמודד עם שורה של רפורמות בכל שכבות הגיל במקביל, וכל אחת מהן היא עבודה קשה מאוד. אז אמרת שאתה שומע תלונות. אתה יודע מה? זה נכון, גם אני שומע.

בכלל, אתה לא יכול לעשות רפורמות מבלי שאתה שומע טענות. שינוי זה דבר קשה והרפורמה מעמיסה יותר עבודה, היא שינתה את שבוע העבודה.  אבל בגדול זה נכון, מי שקרא את דוחות ה-OECD ראה את מה שאומר חבר הכנסת גילאון לגבי השקעה פר תלמיד לעומת ממוצע של ה-OECD, ראה גם ממוצע שכר נמוך ביותר לעומת ה-OECD אבל גם ראה ממוצע נמוך של שעות לימוד למורה לעומת מדינות ה-OECD. והרפורמות שמשנות מצד אחד את שבוע העבודה של המורה ומצד שני את שכר המורה, נותנות מענה בדיוק לשתי הנקודות האלה. ולכן הן בכיוון הנכון.

אז אנחנו יחד, עם הסתדרות המורים, שהיא שותפה, בודקים ונתתי גם הנחיות למשרדי לייעל, לא כל אחד יוציא הנחיות - כל גורם מטה – לדווח על דבר כזה ואחר. בסופו של דבר, אני מכיר את העומס שמוטל על המורים. המערכת הייתה גם לחלוטין בלי inability, לחלוטין בלי. היום שיש תוכנית בשפת אם, יודעים מה התלמיד – גם אם זה בעברית וגם אם זה בערבית – בכיתה ג' או בכיתה ד' צריך לדעת מבחינת קריאה וכתיבה בסוף השנה ועוקבים במהלך השנה. וכן צריך לעקוב במה משקיעים בשעות הפרטניות. אז אני לא אומר שאי אפשר לתקן דברים תוך כדי תנועה. יכול להיות שהשינוי – כי אני אכנס לעוד מהלכים שאנחנו מובילים – הרבה מאוד מטלות אבל זה בגלל שיש תקופה טובה במערכת החינוך, שמשקיעים בכיווני עשייה והדבר הזה יש לו ביטוי בפעולה בשטח.  היו תקופות מאוד קשות למערכת שהיא מאוד נפגעה מהן, וגם ההישגים נפגעו, אם הקטינו מדעים במחצית בחטיבת ביניים אז גם ההישגים במדעים נפגעו באותה תקופה.

לכן, אני חושב שמה שאנחנו עושים, נגע חבר הכנסת גילאון כשהוא אמר, מעמד המורה, כשאנחנו משנים את הנושא הזה של שכר המורה, אנחנו משנים באופן מהותי את אחד הפרמטרים היותר יסודיים לגבי מעמד המורה בחברה הישראלית.

אבל אני רוצה לומר גם לגבי נושאים נוספים שהוזכרו. אני רוצה להתייחס לכל הנקודות. אחת, הכבדות של הממסד של מערכת החינוך. תאמין לי, יש הרבה בעיות בתרבות הארגונית שאני מזהה ולומד, לא את כולן ניתן לתקן ביום אחד אבל הדבר האחרון שצריך לתקן זה נושא המחוזות. הגורם הכי אפקטיבי שאני מזהה היום במערכת, זה המחוזות. המחוזות עובדים טוב. הבעיות הן יותר בעיות ברמת מטה והמחוזות בסך הכול  הם גורם די אפקטיבי ולא הייתי מבטל מחוזות. לפי דעתי, מי שילך לביטול של מחוזות, יקבל פחות תשומת לב ברמה בית ספרית, ברמה של בתי ספר וזה לא נכון. אבל יש הרבה מאוד בעיות. יש בהחלט בעיות של היעדר מסד נתונים. יש בעיות של משאבי אנוש, איך מנהלים את כוח האדם בהוראה. היום אני יודע בדיוק מהם הדברים שצריכים טיפול וזה לא סוגיית המחוזות.

דובר - קצת בזלזול הייתי אומר - בנושא של קימה למורה, בנושא של תלבושת אחידה, בנושא של ביקורים במערכת המכפלה. אני כופר בכל אחת מהנקודות. על כל דבר שאתה עושה אפשר לומר בציניות שמאפיינת את הימים האלה, זה מה שיושיע את מערכת החינוך?  אז קודם כל, אתם רואים  שמגוון העשייה מאוד רחב. אבל כן, מעמד המורה זה גם כבוד למורה. מעמד המורה זה גם לקום למורה. זה מעמד המורה ואי  אפשר לחנך בלי – אי אפשר לעשות דברים כפי שהם היו לפני ארבעים שנה וחמישים שנה ושלושים שנה, להחזיר את הזמן לאחור – קצת להגיע למקום מאוזן יותר מבחינת, הייתי אומר בסקאלה בין ליברליות לשמרנות. יש לזה  קשר ישיר למה שקורה בלימודים כי ברגע שאין משמעת וברגע שיש התפרעות בכיתה, גם יכולות ההוראה והלמידה האפקטיבית יורדות. ויש על זה מחקרים. אנחנו ראינו  מחקרים בנושא הזה. לכן אני לא מציע לזלזל בנושאים שנוגעים למשמעת.

(בעקבות הערת ח"כ הורוביץ על סוגיית ביקורי התלמידים בחברון):

אדוני היושב-ראש וחבר הכנסת הורוביץ, מדינה לא תתקיים אם לא נחבר את בני הנוער, את דור העתיד, את דורות העתיד ליסודות, לשורשים, למקורות, למה שיצר אותנו כעם, לסיבה שבגללה ההורים שלנו והסבים שלנו הגיעו לפה והם לא שמעו באותה שעה אלא על אותם מקומות כמו מערת המכפלה בחברון. גם קבר רחל המשוררת, הרי הכול במסגרת אתרי מורשת. הרי דבר לא מוציא דבר. כשאנחנו מדברים על מורשת, אנחנו מדברים על המורשת של עמינו. אבל רבותיי, המורשת לא התחילה במאה הזאת ואפילו לא לפני מאה שנה. אתם מדברים על חברון, עיר שבה לפני יותר מ-3,000  שנה דוד המלך נמשך למלכות. לפני שמלך בירושלים, מלך בחברון. ולפני זה עוד אלף שנה.

בחברון גרו כל הדורות יהודים, למעט מספר עשורים אחרי הטבח בתרפ"ט, ועד לאחר שחזרנו למלחמת ששת הימים.  ואני מציע לכם לעולם לא להשלות את הצד השני שאתו כולנו רוצים לעשות שלום, שבשביל שלום יטהרו את חברון מיהודים ולא את קריית ארבע. חברון אחת מארבע ערים קדושות, תמיד חיו שם יהודים וזה מבטא דבר עמוק מאוד מבחינה רגשית, מבחינה היסטורית, מבחינה דתית, שלנו לעיר האבות.

אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש - מחר, יחד עם ראש הממשלה, נחנוך בנצרת עילית פרויקט גדול, אחד המהלכים בנוסף לכל המהלכים שתיארתי, של התאמת מערכת החינוך למאה ה-21.  ואנחנו נשקיע, משקיעים כבר בעצם כי בשנת הלימודים הזאת כבר נכנסים 220 בתי ספר יסודיים בדרום ובצפון לתכנית התאמת מערכת החינוך למאה ה-21, לתכנית התקשוב הלאומית. בשנה הבאה ייכנסו עוד כ-700 בתי ספר ואנחנו נגיע – כל  מחוז דרום, כל מחוז צפון והיום אני החלטתי, גם מחוז ירושלים משום שמצאנו גם לכך אפשרות – ייכנסו כל בתי הספר היסודיים לתכנית התקשוב הלאומית. והמורים לומדים ועוברים הכשרות וגם המנהלים עוברים הכשרות. המורים עוברים הכשרות להעביר שיעורים מתוקשבים תוך שימוש בטכנולוגיות מתקדמות ואנחנו מציידים את בתי הספר ואנחנו משקיעים גם אחר כך בתחזוקה וברכזי תקשוב ובהטמעה של תכנים דיגיטליים במקצועות הליבה, וזה בוודאי משפר מאד את היכולת של המורים להיות מורים אפקטיביים. זה פעם נוספת אותו כיוון שעליו דיברתי קודם ובסופו של דבר, באותו שיעור, שהוא יהיה שיעור יותר עשיר, הוא יהיה שיעור יותר אינטראקטיבי, הוא יהיה שיעור יותר דינמי, הוא גם יהיה שיעור יותר טוב.

ואנחנו הולכים למהלך לא כפי שהיה עד היום, נגיעות – כיתה חכמה פה, כיתה חכמה שם. אנחנו הולכים לתכנית ארצית שיטתית, יסודית, שבה אנחנו מתחילים קודם בשלב בתי הספר היסודיים. היה לי משאב מוגבל ואמרתי: קודם כל לפריפריה, קודם כל לפריפריה, קודם כל לדרום ולצפון. זאת בשורה גדולה, אדוני היושב ראש, שהיא עוד מהלך שאנחנו מבצעים בנושא.

לא עם כל מה שאמר חבר הכנסת גילאון לא הסכמתי. היו כמה נקודות נכונות בדבריו. אני בהחלט מסכים אתו במהלך שנגע להוצאת האחיות מבתי הספר. הוא לא מהלך שבוצע בתקופתי, אני בלמתי את המגמות האלה שהיו. אני מצאתי מציאות מסוימת. אני מסכים, המוסד הזה של אחות בית ספר היה – אתה יודע מה? אני לא זוכר הרבה מאד מהמורים שהיו לי, אני לא אשכח אף פעם את אחות בית הספר רותי דונביץ'. זה היה מוסד חשוב ביותר ואולי נגיע לכך – היום הדבר הזה הוא בלתי אפשרי – אולי נגיע לכך בעתיד, אבל אני חוזר ואומר, זאת מציאות שפגשתי אותה. אלה לא תהליכים שקרו בתקופתי. מה שקרה בתקופתי זה רק התקנת תקנות חדשות שמחזקות את החינוך הציבורי ועל זה אנחנו הרבה מאד פעמים מותקפים מצד אותם גורמים, שבאים ומקדשים בעצם הוצאה של אוכלוסיות חזקות מתוך בתי ספר ציבוריים. ואנחנו נאבקים על זה בכל דרך שאנחנו יכולים להיאבק.

צפיפות בכיתות – אנחנו משקיעים בהקטנת מספר הילדים בכיתות 200 מיליון שקל בשנה. אנחנו עושים את זה באופן דיפרנציאלי בהתייחס למדד הטיפוח של המוסד החינוכי כדי להביא כיתות נורמטיביות בתהליך רב שנתי מ-40 ל-32 תלמידים בכיתה. אני רק רוצה לומר, אחרי שאמרתי את ההשקעה שאנחנו משקיעים בנושא הזה, אנחנו גם חייבים לדעת שני דברים כשאנחנו מדברים על זה. פעם אחת, שאנחנו מדינה עם ילודה שונה לחלוטין ממדינות ה-OECD. אנחנו, מה שלא נעשה, לא נוכל להתחרות ב-OECD במספר התלמידים לכיתה כי אנחנו בעולם של משאבים מוגבלים, אתה לא יכול להגיד גם וגם וגם וגם. שמעתי מה שאתה אומר על חטיבות הביניים. אתה יודע מה? אני גם מסכים אתך, אבל מה זה אומר היום לחזור לשמונה שנתי? הרי כשיש לך בית ספר שש שנתי אתה רוצה לעשות שש שנתי, תשקיע עוד בבינוי. אנחנו בפיגור בבינוי מסיבות שציינתי אותן, מסיבות דמוגרפיות. אז אתה עכשיו תשקיע במבנים, אתה תשקיע במבנים ארגוניים ובמבנים פיזיים במקום בלב. הלב זה המורים והתכנים. ואתה חי בעולם של משאבים מוגבלים, אתה צריך להחליט – אני משקיע בזה או בזה או בזה?

גם בסוף התכנית שלנו, של הקטנת מספר התלמידים בכיתה – אני ראיתי את הגרפים וראיתי את המספרים – אנחנו לא נחלוף על פני אף מדינה מערבית אחרת בנושא הזה. עדיין הם יהיו במקום אחר. לא רק שאין להם הוצאות ביטחון, אדוני היושב ראש, הילודה שלהם לא דומה לילודה שלנו בשום מגזר. אלה מדינות לפעמים עם דמוגרפיה שלילית אפילו. אז אין להם בכלל בעיה של בינוי. זה עולם אחר לגמרי. ובתוך זה אני מזכיר שיש שתי מדינות בעולם עם צפיפות תלמידים בכיתות יותר גדולה ממדינת ישראל, זה יפאן ודרום קוריאה, עם משמעת אחרת. ויש להם הישגים מאד טובים בחינוך, דרך אגב.

הזכרת את דוח מקנזי? דוח מקנזי הגיע למסקנה שאין קורלציה בין מספר תלמידים בכיתה לבין הישגים לימודיים. כן הגיע למסקנה שיש קשר בין רמת ההוראה לבין הישגים לימודיים. המקום היחיד שנמצאה קורלציה בין מספר תלמידים בכיתה לבין הישגים לימודיים בכיתות הנמוכות, בלימוד מקצועות היסוד ואנחנו עושים את זה. אנחנו מפצלים כיתות בכיתות א'-ב' בלימודים של חשבון ושפה, ואנחנו, באמצעות השעות הפרטניות, שזה חלק מהרפורמה שדיברתי עליה, יכולים להשקיע גם במתן סיוע גם לתלמידים מתקשים וגם לפעמים לתלמידים מצטיינים במיומנויות האלה. וזה השימוש העיקרי של השעות הפרטניות.

ולכן, העיקר שצדקת במחצית ממה שאמרת בנושא הזה, חבר הכנסת גילאון. חבר הכנסת גילאון דיבר גם תשלומי ההורים שכל שנה עולים. לא היה גידול ריאלי, היה גידול זעום ביותר שנבע מייקור של תשומות לקראת שנת הלימודים הנוכחית ולכן גם ועדת החינוך השתכנעה שהיא צריכה לתת לנו. אבל, כפי שציינתי, רק ביום רביעי האחרון, בתשובה להצעה שעלתה כאן, יש ועדה בראשות מנכ"ל משרדי. משתתף בה גם מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר, רואה החשבון משה ליאון ומשתתף בה גם נציג של אגף התקציבים, שמנסה לתת מענה אחר לכל הנושא הזה של תשלומי הורים ועלו כל מיני הצעות. למשל, היה לה רעיון ללכת לביטוח לאומי, לעשות איזה מס על כל האוכלוסייה של 0.1 אחוזים במקום זה. זה היום 1.2 מיליארד שקלים. היום אני לא יכול להוציא לבנה כזאת. אני חייב לראות מה המענה, כי אנחנו לא יכולים לעשות בלי טיולים ובלי כל אותם מרכיבים.

קשה לעשות שינוי בחינוך ושינויים בחינוך רואים על רצף של זמן. אני אומר לך שכמעט אין מוקד של עשייה שאנחנו לא מתמודדים אתו היום בשלב כזה או בשלב אחר. לא בקוסמטיקה, בדברים היסודיים ביותר.

והדבר האחרון שבו אני מסכים אתך, אבל אני לא רוצה להתיימר בו, וזה הנושא שדיברת עליו, נושא הזרמים. אני חושב על שיטת הזרמים מחשבה די קרובה למחשבה שלך. אני אינני חושב שמחר בבוקר ניתן לבטל את שיטת הזרמים, לצערי. לצערי. אינני חושב שיש ממשלה שעסקה בנושא הזה בעבר בכלל. אני מנסה לעשות את המרב ולפעמים אני גם סופג בבית הזה כאשר אני רוצה שבכל הזרמים ילדים יקבלו את מה שמגיע להם, ואני רוצה לעשות את זה בדרך הנכונה ביותר.

אני אולי אחתום בדבר שהודענו היום לבג"ץ. הגענו לסיכומים עם רשת מעיין החינוך התורני, סיכומים מאד טובים - לא בכפייה, לא בהנחתה, בדיאלוג, בהידברות והם ייכנסו למבחני המיצ"ב השנה, שיתקיימו בעוד חודשים ספורים, בחודש מאי. הם ייכנסו לתכנית התקשוב הלאומית, התאמת מערכת החינוך למאה ה-21, עם ההתאמות הרלוונטיות בשני התחומים האלה לציבור החרדי. ויש רגישויות תרבותיות שאנחנו מכבדים אותן ונכבד אותן, אבל בסופו של דבר ייהנו מאותם כלים שהם כלים שחשוב לתת לילדים.

ולכן, תאמין לי, אני נכנס לכל המקומות שקודמיי לא נכנסו. לפעמים אני קצת סופג על זה, אבל בעיניי, אני רואה את כל ילדי ישראל מכל הזרמים, שמגיע להם שיהיה להם חינוך יותר טוב כמפתח לעתיד שלהם ולעתיד החברה והמדינה.

(הנאום עבר התאמות עריכה).

שר החינוך וחבר הקבינט המדיני-ביטחוני, גדעון סער, היה אורח ועידת הנשיאים של יהדות ארה"ב. השר סער נאם בפני הועידה בניו יורק ואמר כי "ההתפתחויות הפוליטיות האחרונות מבהירות שהממשלה בראשות בנימין נתניהו יציבה ותישאר יציבה. רק נתניהו יכול לקדם את התהליך המדיני".

השר סער הוסיף במהלך דבריו בפני ועידת הנשיאים כי "על הגורמים בקהילה הבינלאומית המעוניינים בחידוש התהליך המדיני לעבוד עם ממשלת ישראל כדי לקדם מטרה זאת ולבלום את הניסיונות הפלסטיניים לבנאם את הסכסוך".