הבלוג של הליכוד

שמחתי להיפגש ולשוחח עימך שוב הבוקר. דנו בנושאים חשובים לשתי מדינותינו- ולעולם כולו.

עכשיו אני שמח לקבל אותך כאן בכנסת בשם האופוזיציה, וע"י כך להבהיר בשם כל חלקי העם שאת אורחת רצויה.

אמנם, כמה מחברינו אינם נמצאים כאן באולם המליאה, ואפשר להבין את כאבם. למיטב ידיעתי, זו אינה התרסה אישית נגדך וממשלתך. את זוכה להערכה רבה על ידידותך לישראל.

אני יודע שהחברה הגרמנית מתמודדת עם עברה ואינה מכחישה אותו, ושהיא נאבקת בתופעה של אנטישמיות וניאו-נאציזם.

אבל צלקות העבר הן עמוקות מאוד, והן אינן מתרפאות בשנות דור- אם בכלל.
העם שלנו עדיין זוכר את הטראומה הגדולה של חורבן הבית לפני כ-2000 שנה, וכיצד לא נזכור את חורבן עמנו על אדמת אירופה לפני פחות מ-70 שנה!
יש בינינו אנשים שמספרים טבועים על זרועותיהם, כפי שהם חקוקים בליבותינו ובזיכרון הלאומי שלנו.
עם זאת, אין בינינו איש שאינו יודע שקמה גרמניה אחרת. כפי שאמר בן גוריון: "גרמניה של אדנאור איננה גרמניה של היטלר."
יתר על כן, יחסי גרמניה-ישראל הושפעו במידה מכרעת ע"י המחויבות המוסרית של גרמניה המתחדשת למדינת ישראל.
מאז ימיו של אדנאור, דרך הלמוט קוהל ועד כהונתך שלך גילתה גרמניה יחס של ידידות מיוחדת כלפינו.

אני יכול להעיד שבתקופת כהונתי כראש ממשלה, תמיד מצאתי תמיכה חמה ועקבית בנו אצל הקנצלר קוהל, שפעל גם רבות לגבש עמדה אירופית ידידותית לישראל, מסורת שנמשכת עד ימים אלה בממשלתך.

אנו מעריכים את הקשרים המדיניים, הכלכליים והבטחוניים בינינו.

אבל עננה כבדה מרחפת מעל כולנו, ואני אומר זאת דווקא לקראת חג פורים הבא עלינו לטובה.

בחג זה אנו מציינים את כשלון הניסיון של צורר קדום שניסה לפני אלפי שנים להכחיד את העם היהודי. לשמחתנו הוא לא הצליח בזה.

והנה קם באותה ארץ, בפרס - איראן דהיום - משטר חדש, שגם הוא מבקש להכחידנו

שיהיה ברור: ישראל היא רק התחנה הראשונה בתכנית המסוכנת של קיצוניים אלה.

הם מכוונים את המשטמה שלהם גם נגד משטרים ערבים המזוהים עם המערב, ובסופו של דבר נגד המערב עצמו- נגדכם באירופה ונגד ידידתנו ארה"ב.

קיצונים אלה אינם שונאים את המערב בגלל ישראל. הם שונאים את ישראל בגלל המערב. כי הם רואים בנו נציגים מובהקים של תרבות החופש המערבית, אותה הם דוחים כבר מאות שנים.

מה עלינו לעשות בזירה הבינלאומית מול איום זה?

ראשית, עלינו להבהיר שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני. נקודה. זאת חייבת להיות העמדה של גרמניה ושל אירופה.

שנית, עלינו להפעיל ביתר שאת את הסנקציות הכלכליות והמדיניות נגד איראן. גרמניה יכולה לגבש ולהנהיג את החזית האירופית בעניין זה.
שלישית, על כולנו להבהיר שאם הסנקציות לא יעצרו את תכנית הגרעין, ישנן אופציות אחרות להפסקתה, כולל אופציה צבאית.

רק אם איראן תדע שיש נחישות כזאת במערב, רק אז יתכן שהסנקציות האחרות יצליחו.

גבירתי, זוהי שעתם של מנהיגים. כולנו נבחנים היום ביכולת לראות את המציאות, לומר את האמת לעצמנו ולעמנו, ולהוציא אל הפועל מדיניות שתבלום את ההתחמשות של האיסלאם הקיצוני בנשק גרעיני.

צ'רצ'יל כתב על שנות ה-,30 ואני מצטט, "איך באוולתם, בקלות דעתם ובטוב מזגם הניחו העמים דוברי האנגלית לרשעים לחדש את חימושם".

דבריו תקפים היום יותר מאי–פעם לכל העמים ולכל דוברי השפות.

בינתיים הזמן מתקצר ועלינו לפעול מתוך הכרה באחריות הרובצת על מדינותינו.
ועלינו לעשות דבר נוסף. אנו פה בולמים את באי-כוחה של איראן. אל לנו לאפשר הקמתם של בסיסים נוספים לאיראן סביבנו ובליבה של ירושלים, כפי שקרה בלבנון ובעזה.

מדיניות של חולשה הוכיחה שהיא אינה מובילה להסכמים מדיניים יציבים ולשלום, אלא לטרור.

על כן, אנו מאמינים בשמירת הבטחון בידינו, בפיתוח שלום כלכלי עם המתונים יותר מבין שכנינו, ובקידום שיתוף פעולה אזורי, ותחילה עם ירדן. אלה יעדים ריאליים, ומדיניות צריכה להיות מבוססת על קריאה ריאלית ופרגמטית של המציאות.

אני רוצה לברך אותך ואת שרי ממשלתך שבאו אתך לכנסת היום.

אנו מעריכים את פעולתכם המתמשכת למען שחרור חיילנו המוחזקים בשבי האוייב.
אתם מתקבלים כאן כשותפים שלנו, כנציגים של הדמוקרטיה הגרמנית וכמייצגים של העולם החופשי.
ואכן גרמניה יכולה לפעול יותר מכל מדינה אחרת לשדרג ולמסד את קשריה של ישראל עם ברית נאטו והאיחוד האירופי.
הדבר יהיה המשך טבעי של הידוק הקשרים ביננו, שביקורך מסמל כאן היום.
ברוכים הבאים לכנסת ישראל, בירושלים המאוחדת בירת ישראל.

"הרצאת - ז'בוטינסקי" השנתית
לציון יום השנה ה-67 לפטירת ראש בית"ר
כ"ט בתמוז תשס"ז

תורה אקטואלית - לקחים לעמנו.

מורשתו של ז'בוטינסקי שרירה וקיימת. היא קיימת במשפחה שלנו, של כל אחד ואחת מאיתנו, והיא קיימת במשפחת בית"ר. השאלה היא - האם היא קיימת בעם? נדמה לי שהיא קיימת חלקית, רק חלקית. אבל עלינו להנחילה לרבים, כי אין תקפה ממנה לעמידה באתגרים שעומדים בפני עמנו.

אנו עומדים בפני מצוקות קיומיות, ובכל זאת נראה שהיכולת להסתכל על המציאות כפי שהיא, על כל האימה שבה, ולפעול על מנת להרחיק את הסכנה ולגבור עליה, היא יכולת שהעם היהודי אינו מצטיין בה. עם ישראל שרד את אלפיים השנים האחרונות, אך שרידותו קטנה מזו של כמה עמים עתיקים אחרים.

אנו אומרים "עם ישראל חי", אבל העם הסיני חי עם מיליארד ורבע סינים, והעם ההודי חי עם מיליארד הודים. גם העם היהודי חי, אבל הוא חי עם פחות יהודים. הרבה פחות. לאורך הדורות לא הצטיינו היהודים בראיית הסכנות לקיומם הקולקטיבי, ובנקיטת פעולה בזמן כדי להדוף אותו. בסופו של דבר מבחנם של מנהיגים הוא באיתור ובניצול הזדמנויות לטובת עמם ובאיתור והדיפת הכוחות שמסכנים אותם.

איתור הסכנות הוא התנאי הראשון לקיומו של כל גוף חי. כל אורגניזם חי חייב לזהות סכנה בזמן, אחרת הוא ייטרף ויעלם. דבר זה נכון לגבי אורגניזם ביולוגי, לגבי קולקטיב אנושי ולגבי אומה. אנו כעם לוקים כנראה ביכולת זו.

לפני כחמישים שנים כתב אבי ספר על המנהיג היהודי דון יצחק אברבנאל. אברבנאל היה תיאולוג, פילוסוף, איש מדינה ואיש פיננסים דגול. הוא שימש כשר האוצר למלך פורטוגל אלפונסו החמישי, ולפרדיננד ואיזבלה מלכי ספרד. גאוניותו עמדה במבחן הדורות. אבל איש אשכולות זה קבע כמה שנים לפני גירוש ספרד שהיהודים בה שוכנים לבטח. לטעמו, מצבם של היהודים היה תקין, שעה שהאינקוויזיציה כבר פעלה, והגירוש עמד בפתח. אף שהיה מבורך בכישרונות אין קץ, אברבנאל לא ראה את הקטסטרופה הקרבה ובאה.

בנימין זאב הרצל, להבדיל, ניחן בכושר ראייה נבואי מן הזן התנ"כי. הוא זיהה היטב את סכנת האנטישמיות בסוף המאה התשע עשרה, כמעט חמישים שנה לפני השואה. איש מלבדו לא זיהה אותה בבהירות ובחדות דומה. חרף התלקחויות אנטישמיות כמו במשפט דרייפוס בפריס, התחושה הכללית של היהודים במערב אירופה בסוף המאה התשע עשרה הייתה שמצבם נפלא. הם יצאו מהגטאות למרחב ההשכלה ולמרחב העשייה, התערו בכל חלקי החברה, ועלו כפורחים. כשהרצל זיהה את הסכנה וחזה את השואה, הוא התריע, הוא התגייס, והיה מוכן אפילו ללכת אל אותה תחנת לילה רחוקה – אוגנדה. הרצל פעל כך משום שהבין שהסכנות כבר נכנסו להילוך שבמהלך הזמן יאיים על עצם הקיום היהודי באירופה.

כידוע, הוא לא הצליח לגייס את עמו בזמן. אם היה מצליח, לא הייתה מתרחשת השואה. היה אז מספיק כוח וזמן לפרוץ את שערי הארץ. כי מי ששלט בה באותם ימים הייתה אימפריה עותומנית חלולה וחלשה, שכבר עמדה על סף קריסה.

הרצל אמר, אני עומד עם שעון עצר ביד וממתין להתמוטטות זאת, ואז נוכל לממש את הקמת מדינת היהודים.

הוא מת ב-1904, וכעשור שנים מאוחר יותר התמוטטה האימפריה העותומאנית, בדיוק כפי שחזה.

בועידת וורסיי אחר המלחמה ביקש חיים ויצמן להבטיח את זכויות היהודים בארצות מושבם, אך לא השכיל לתבוע את הקמתה של המדינה היהודית בארץ ישראל. ישראל זנגוויל, תלמידו המובהק של הרצל, שהיה מגדולי הסופרים בבריטניה, הטיח בויצמן: מדוע לא דרשת את המדינה היהודית? זוהי הרי ההזדמנות לקבל תמורה על תרומתם של מאות אלפי חיילים יהודים בצבאות בעלות הברית לניצחון על התורכים. ויצמן ענה תשובה רפה - לא ביקשתי כי לא הייתי מקבל.

לנשיאה הראשון של מדינת ישראל היו סגולות רבות, אבל סגולה של מדינאי לא הייתה לו. ויצמן היה דיפלומט מוכשר, ידע לחבר בין אנשים ולהתחבב עליהם, אבל חסרה בו המדינאות – ובראש וראשונה זיהוי הסכנות ואיתור ההזדמנויות.

ביסודו של דבר קמה מדינת ישראל לא בגלל הסכנה, ולא בגלל האש האנטישמית. היא קמה בגלל חיבת ציון, בגלל הגעגועים לארץ ישראל, בגלל שרידותו של החלום של עמנו לשוב למולדתו. אבל כוחות אלה אפשרו לנו להקים כאן ראש גשר של כמה מאות אלפי יהודים בלבד.

כיצד אפשרי הדבר, שמיליוני יהודים לא הבינו באיזו סכנה איומה הם נמצאו (ומשום כך כלל לא ניסו להצטרף אל אחיהם במולדת). הרי אילו היו מזהים את הסכנה בעוד מועד הייתה לעמנו יכולת לרכז כוח עצום גם אל מול הספר הלבן, וגם אל מול כל המחסומים שהציבה אחר כך בריטניה. אך רוב העם היהודי לא ראה ולא רצה לראות.

המדינאי היחיד שקם ליהודים אחר הרצל היה ז'בוטינסקי, אך כמו במקרה של הרצל התברר שמנהיג אחד בודד, מוכשר וגאוני ככל שיהיה, אינו מספיק כדי להציל את העם כולו. כמו הרצל, ז'בוטינסקי ניחן ביכולת להישיר מבט אל המציאות ולראות אותה דרך ערפילי ההווה והעתיד. לראות את הסכנה כפי שהיא, וגם את ההזדמנויות כפי שהן. בשעה שאחרים, אף שדברו על בית לאומי, ואפילו על מדינה יהודית, איבדו זמן יקר, ז'בוטינסקי התגייס ולחם כי הבין שהזמן לרשות עמנו הולך ומתכלה. עם זאת, אף הוא לא הצליח להחדיר אצל רוב היהודים את תחושת הסכנה. הוא נתפס אז כנביא זעם. ההתנגדות העזה ביותר לז'בוטינסקי לא באה מהבונד, אלא מתוך שורות הציונים, שהטיחו בו הטחות שונות- אתה מגזים, אתה מפריז, אתה זורע פאניקה.

בראייה לאחור הסיבה למתקפה זו אינה מובנת מאליה. ז'בוטינסקי היה ברוך כישרונות, איש הדר וכבוד. למה התעוררה שנאה כזאת כלפי אדם שבסה"כ התריע על סכנה שהתממשה אחת לאחת לפי תחזיותיו? קשה למצוא תופעה דומה אצל עמים אחרים. זוהי תופעה יהודית מאוד: הדחקת הסכנה, בצד ההתקפה על המתריע בשער.

ז'בוטינסקי סבל רבות מנטיות אלה בעמנו, אך הוא לא התכופף כתוצאה מכך אפילו לרגע אחד. היו לו סגולות נפש כבירות. כמו נביאי ישראל, הוא זעק את הזעקה, גם כשלא הצליח להניע את עמו. זעקת הלב שלו בוורשה בשנת 1938 היא זעקה של נביא.

היא נענתה רק על ידי מעטים. חלקם הגיע ארצה, וייצר את הבסיס לתנועות המרי, שבסופו של דבר שחררו את הארץ משלטון הבריטים. המטרה ההרצליאנית והז'בוטינסקאית להציל את רוב רובו של העם לא הושגה. אך הושג ראש הגשר להקמת מדינת היהודים, שהוא המפתח להבטחת עתיד העם.

אף שלא הודו בכך, ספגו מנהיגי היישוב רעיונות מרכזיים שז'בוטינסקי הטיף להם - למשל רעיון הצבא היהודי, שהתחיל בגדוד נהגי הפרדות בגליפולי, ובפעולות אל מול אנשי הצבא הבריטי. רעיון זה שבוטל וגוחך על ידי יהודים, הפך לאבן יסוד בקיום שלנו. האם מישהו מאמין היום שאנו יכולים להתקיים כאן בלי צה"ל? עד כמה שזה נראה מוזר היום, לפני 90 שנים נחשב רעיון זה למטורף.

אך ז'בוטינסקי גם ראה בבהירות את הצורך בניהול מערכה על דעת הקהל הבינלאומית. הוא הבין שלא ניתן לבסס ניצחון צבאי ללא ניצחון מדיני, ושלא ניתן לבסס ניצחון מדיני ללא ניצחון בדעת הקהל.

האם מורשתו של ז'בוטינסקי רלוונטית היום? ועוד איך! אתחיל במרכיבה הראשון - זיהוי הסכנה. אנו עומדים היום בפני סכנת קיום. במערכת הבחירות לפני שנה וחצי חברי ואני התרענו עליה, אבל אזהרותינו בוטלו וגוכחו ע"י יריבנו הפוליטיים.

הזהרנו שנטישה חד-צדדית של שטח בשליטתנו ללא הסכם וללא הסדרי ביטחון היא בבחינת הסרת סכר בפני הנחשול האיסלאמי, שימלא מיד כל שטח שנפנה ויתקוף אותנו ממנו. זהו בדיוק מה שקרה לנו, תחילה בלבנון, אחר כך ברצועת עזה, ואם היינו ממשיכים בדרך זו, היה הדבר קורה גם ביהודה ושומרון.

אנו עומדים בחזית הקדמית של מאבק של העולם הדמוקרטי מול כוחות עולמיים תוקפניים. חווינו ארבעה מאבקים גדולים כאלה ב- 100 השנים האחרונות: נגד המיליטריזם הפרוסי במלחמת העולם הראשונה, נגד המיליטריזם הנאצי במלחמת העולם השנייה ונגד במיליטריזם הסובייטי במלחמת העולם השלישית, שהייתה מלחמה קרה והוכרעה ללא שפיכות דמים. עכשיו אנו נמצאים במלחמת העולם הרביעית נגד המיליטריזם של האיסלם הקיצוני, המאיים על ערבים ומוסלמים, על אירופים ועל אמריקנים, אך בראש ובראשונה עלינו. אנו נמצאים בסכנה קיומית ועלינו לרתום את המאמצים העיקריים של עמנו להדיפתה. דרושים לכך חמישה מרכיבי מדיניות.

ראשית, כפי שציינתי, הרצל וז'בוטינסקי היו מתמודדים עם הבעיה קודם כל על ידי זיהויה בזמן. אבל רבים בעמנו התעוררו לבעיה רק לאחרונה שעה שניתן היה לזהותה היטב לפני עשור שנים ויותר.

שנית, הם היו מחפשים בעלי ברית. למען מטרה עליונה צריך להקים חזית רחבה ככל האפשר של שותפים לאינטרס או שותפים לערכים. כשהרצל רצה לפתוח את שערי הארץ, הוא ניסה לייצר שותפות אינטרסים כזו עם הקייזר הגרמני ועם הסולטן העותומאני. בפניה לאינטרסים שלהם הוא ניסה להרחיב את מערך הכוחות שיתמכו בציונות. ז'בוטינסקי ניסה לרתום לציונות את דעת הקהל בארצות הברית. הוא הבין ששם עולה כוח חדש שיש לגייסו לתמוך בהקמת מדינת היהודים.

גם היום אנו חייבים לגייס כוחות נוספים. השותפים הטבעיים שלנו הם אלה שגם הם מאוימים על ידי האיסלאם הקיצוני. לכן הפעולה הראשונה שלנו צריכה להיות בשדה הבינלאומי, וקודם כל בפניה שיטתית למנהיגים. יש כיום כמה מנהיגים בעולם החשובים לעניין זה: מנהיגי גרמניה, צרפת, בריטניה, אבל מעל אלה נשיא ארצות הברית ושני האנשים שעשויים להחליפו. אליהם צריך להוסיף גם את נשיא רוסיה, כי גם היא נמצאת על הכוונת של האיסלאם הקיצוני. צריך למקם מאמץ מיוחד לשכנע מנהיגים אלה שהמדינות שלהם נתונות בסכנה ממשית ומתקרבת מהתפשטות הטרור האיסלאמי ומהתחמשות של מדינות פאנאטיות כמו איראן בנשק הגרעיני. סכנה זו תאיים על אספקת הנפט לכלכלתה של סין, שגם למנהיגיה יש לפנות.

שלישית, ז'בוטינסקי היה פונה לדעת הקהל. הוא לימד אותנו שבעולם הדמוקרטי (והעולם הופך ליותר ויותר דמוקרטי ופתוח) החלטות של מנהיגים מושפעות באופן מכריע על ידי דעת הקהל. לכן עלינו לגייס את דעת הקהל בראש וראשונה בארה"ב, אבל לא הייתי מוותר על אירופה. ניתן היום לשכנע אירופים רבים שסכנת האיסלאם הקיצוני אורבת גם להם.

רביעית, ז'בוטינסקי היה מפעיל מגוון של לחצים נגד מקור הסכנה העיקרי – איראן. עלינו לפעול היום באמצעות סנקציות כלכליות, שיכולות לערער את משטר האייטולות ליצור לו דה-לגיטימציה. הסנקציות הכלכליות מערערות את המשטר וגם יוצרות דעת קהל לקראת אפשרות של פעולה תקיפה יותר, שבמקרה הצורך תידרש להסרת האיום מעל ראשינו.

חמישית, ז'בוטינסקי היה מדגיש את הצורך בבניית כח כלכלי עצמאי למדינת ישראל. הצעדים הביטחוניים שעלינו לנקוט על מנת להגן על עצמנו בעולם חדש זה של אסלאם קיצוני, טילים וגרעין, מחייבים השקעות כבירות, ואף אחד לא ייתן לנו את מלוא הכסף הנדרש כדי ליצור לנו את ההגנות הראויות ביבשה, באוויר ובים. על כן אנו נדרשים גם למרכיב נוסף - כלכלה חזקה, שתייצר בין השאר את המשאבים החומריים הדרושים לבטחון. אנו זקוקים לכלכלה עם תנופת צמיחה אדירה, לא רק כדי לפתור את בעיות החברה, החינוך, הקליטה וכו'. אנו צריכים כלכלה חזקה בראש ובראשונה כי אנו צריכים ביטחון, וביטחון לאומי חזק עולה הרבה מאוד כסף.

אלה הם חמשת מרכיביה של מדיניות ריאליסטית ברוחו של ז'בוטינסקי הדרושה לנו היום. מדיניות זו תאפשר לנו להדוף את הסכנה הקרבה ובאה.

איננו מפריזים ואיננו מייצרים כאן מצג שווא. ברוחו של זאב ז'בוטינסקי אנו מזהים את הסכנה, ומציעים פתרונות מעשיים להרחיקה, ולגבור עליה במקרה הצורך.

האם משנתם של הרצל וז'בוטינסקי תקפה היום? היא אינה רק תקפה, היא סם החיים שלנו, ואני בוחר את מילותיי בקפידה.

* המאמר מבוסס על הרצאה שניתנה במוזיאון ז'בוטינסקי, ו היא מתפרסמת במלואה בגיליון החדש של הבימה למחשבה לאומית - "האומה".

ראיון עם ראש ממשלת ישראל לשעבר

מאת ג´ימס טרנטו
ניו יורק. 26 מאי 2007

כשהגיע בנימין נתניהו לפגישה עמי בחדרו במלון במנהטן, סיפר לי שקיבל זה עתה שיחה מהבית. "החמאס שיגר 15 טילים לתוך ישראל היום", אמר נתניהו, "אחד מהם פגע במכונית, והרג אישה בת 32, שיראל פרידמן שמה, שהייתה בדרכה לבקר את אימה…"

כל אירוע כזה מהווה הוכחה כואבת לצדקת דרכו של נתניהו עת פרש מממשלתו של שרון באוגוסט 2005, בשל התנגדותו ליציאה חד צדדית מעזה. "היה לי ויכוח גדול עם שרון בעניין זה", אומר נתניהו. "הוא חשב שנוכל להגיב בחופשיות ובתמיכה בינלאומית להתקפות כאלה מעזה. אני טענתי שתמיכת הקהילייה הבינלאומית כמוה ככיסוי של סדין דק מקרח, ובשעת מבחן היא תעמוד מנגד ונגדנו. אולם העובדה המדאיגה ביותר היא, שהטרור האיסלמי ואיראן קיבלו בסיס חדש קילומטרים מעטים מתל אביב, עם יכולת שיגור רקטות לעבר דרום ומרכז מדינת ישראל".

חמש שנים קודם לכן יצא אהוד ברק, רוה"מ דאז, באופן דומה מלבנון ויצר גן עדן מוגן לחיזבאללה. התוצאה הייתה ירי רקטות על צפון המדינה. "בשני המקרים", אומר נתניהו, "המנהיגים הישראלים היו שבויים בקונספציה מוטעית שנרוויח בטחון באמצעות נסיגה, שהדרך להפסיק את המתקפות על ישראל היא בכך שנשבה את לב אויבינו על ידי נסיגה חד צדדית שתבטל כביכול את המניע להתקפות עלינו. בפועל הנסיגה פורשה כחולשה, שאיפשרה מתקפות חוזרות ונישנות עלינו".

"אין הבדל משמעותי בין חמאס לחיזבאללה", אומר נתניהו."שניהם נתמכים על ידי איראן, מצויידים על ידי איראן, ומקבלים ממנה השראה והרשאה. יש להם מטרות משותפות – להוציא אותנו משטחים נוספים, לאו דווקא אלה הנקראים ´שטחים כבושים´. עבורם כל דונם בישראל הוא אדמה כבושה, ו´השחרור´ יתרחש רק כאשר מדינת ישראל תפסיק להתקיים".
"נשיא איראן, אחמניג´אד, הבהיר כבר ב-2005 ש´יש למחוק את ישראל מהמפה´, והדגיש כי ארצו מחפשת נשק המסוגל לבצע זאת", ממשיך ואומר נתניהו. "התפתחות זו יכולה להביא למשטר הראשון בעולם עם יכולת גרעינית הנשלט על-ידי אידיאולוגיה פנאטית ושאינו בר-הרתעה – מדובר בקבוצה אפוקליפטית משיחית, עם יכולת גרעינית המסוגלת לפגוע באנושות כולה".

השאלה היא כמובן כיצד לנהוג באיום הגרעיני האיראני. לדעתו של נתניהו, לאור הסיבוכים הכרוכים בפעולה צבאית נגד איראן, פעולה כזו צריכה להיות האפשרות האחרונה. עובדה זו יחד עם התוצאות הדלות של הלחץ הדיפלומטי שהופעל על איראן בשנים האחרונות, מחייבת לאמץ דרך פעולה שלישית נגד איראן. המשטר האיראני פגיע מבחינה כלכלית, ונתניהו נמצא בארה"ב בימים אלה בדיוק מסיבה זו - על מנת לקדם יוזמות חקיקה מקומיות וברמת המדינות בארה"ב, האוסרות על קרנות פנסיה להשקיע בחברות שיש להן עסקים עם איראן. "הפסקת ההשקעות של קרנות פנסיה בחברות שיש להן עסקים עם איראן עשויה לתת מענה מסויים לאיום האיראני", אומר נתניהו. "מדובר בחברות שרגישות לתנודות במחירי מניותיהן. חבילות השכר של המנכ"לים של חברות אלו קשורות למחירי המניות. הפסקת ההשקעות במניות של חברות אלו תחייב את החברות לבחון מחדש את מדיניותן באופן מיידי. מהלך זה יביא גם להפעלת לחץ על האליטות הכלכליות של איראן, אשר מה שמניע אותן הוא כסף ולא אידיאולוגיה. האליטה הזו מממנת הרבה פוליטיקאים, וכאשר הם יבינו שאחזקותיהם ועסקיהם נתונים בסכנה, הם ילחצו על המשטר לרסן את תוכנית הגרעין או יפעלו להחלפת המשטר".

נתניהו שאב השראה מהצלחת הסנקציות הכלכליות נגד החברות שעשו עסקים עם משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, והיו הגורם שהניע את תהליך הפלת המשטר. לדברי נתניהו, מאחורי מסך האיומים האיראניים נתקלת הכלכלה האיראנית בקשיים יסודיים: תפוקת הנפט באיראן צונחת כל שנה ב- 7%, רמת האבטלה קרובה ל- 20%, וניצני הסנקציות הכלכליות של המערב כבר השפיעו לרעה על השקעות של חברות זרות בשדות הנפט האיראניים, ואת הלחץ הזה צריך להכביד.

"העם האיראני בחר באחמדיניג´אד בגלל הבטחתו לעתיד כלכלי טוב יותר. עכשיו מתגלים שם סימני אכזבה, ומפלגתו של הנשיא כבר נחלה תבוסה ראשונה בבחירות ביניים שהתקיימו לאחרונה", מציין נתניהו, ומוסיף "אני מאמין שאמריקנים מכל קצוות הקשת הפוליטית יתאחדו סביב עיקרון פשוט: משטר התומך בהשמדת עם אינו יכול להנות מכספי משלם המיסים האמריקאי".

בחודש שעבר אישר בית המחוקקים של מדינת פלורידה הצעת חוק המחייבת קרנות פנסיה ציבוריות להימנע מהשקעה בחברות שיש להם קשרים עסקיים עם איראן וסודאן. הסנאטור הדמוקרטי ברק אובמה והסנאטור הרפובליקאי סם בראונבק מקדמים הצעת חוק בקונגרס אשר תיצור רשימה פדרלית של חברות שמושקעות באיראן, ותעניק למנהלי השקעות הגנה מפני תביעות משפטיות עתידיות במידה שהם יחסלו מרצונם את אחזקותיהם בחברות אלו.

"לפני כמה שבועות שוחחתי עם מושל מדינת קליפורניה, ארנולד שוורצנגר, והוא אמר שבכוונתו לבחון את העניין," אמר נתניהו, בהתייחסו להצעת חוק שתחייב את קרן הפנסיה של עובדי מדינת קליפורניה - המנהלת נכסים בהיקף של כמעט רבע מיליארד דולר - להימנע מהשקעות בחברות שמחזיקות בקשרים עסקיים עם איראן. שגרירות ישראל בוושינגטון הודיעה לי כי בעקבות פנייתו של נתניהו אמר המושל שוורצנגר כי החוק יובא לאישור עד סוף הקיץ.

ובנושא אחר, שאלתי את מר נתניהו אם ארה"ב טעתה בשחרור עיראק. נתניהו אמר כי ארה"ב לא טעתה. "אני חושב שנכון היה להפיל את סאדאם חוסיין, אשר רצח מאות אלפי אנשים חפים מפשע." אומר נתניהו, ומחזיר את השיחה לנושא האיראני. "היה זה נכון להמשיך ולהרחיב את הצלחתה של ארה"ב בעיראק ולכפות על איראן פרוק תוכניות הגרעין. כך הושג לגבי תוכניות הגרעין של לוב, שהייתה במצב מתקדם הרבה מעבר למה שהעולם חשב…ניתן היה למנף את ההצלחה בעיראק גם כלפי איראן."

גם אם נראה שנתניהו עסוק באיראן, הרי שאינו זונח את שאר האיומים, ובכלל זה את אל קאידה. "משניהם איראן יותר מסוכנת, מאחר שהכוחות המזויינים הסונים עוד לא שמו ידם על תוכניות לנשק גרעיני", הוא אומר. "אם הטאליבן ישתלט על פקיסטאן וחימושה הגרעיני, הייתי אומר שהם יהיו מסוכנים יותר מאיראן, או מסוכנים באותה מידה. בשלב זה קיימת ביניהם תחרות לגבי השליטה בלבנון. אל קאידה בצפון לבנון, וחיזבאללה בדרומה. וצריך לזכור כי לשניהם היסטוריה של מתקפות מתאבדים, של פולחן הרג, ושל שימוש בכוח ללא מעצורים נגד האויב הנבחר". עם זאת נתניהו מבחין בין האיסלאם המיליטנטי לאוכלוסיה המוסלמית הרחבה. "האיסלאם המיליטנטי הורג ופוגע קודם כל במוסלמים, המוגדרים על ידו ככופרים וכבוגדים באיסלאם ובתורתו. בשל כוחו המאיים שמחליש חברות ומוסדות בחברה הערבית, אני חושב שזו טעות לדחוק בחברות ערביות מסוימות לעבור מהר מדי למשטר דמוקרטי, כמו החברה הפלסטינית בה השתתף החמאס בבחירות האחרונות."

נתניהו מוסיף כי יש לתמוך, לחזק ולהרחיב את הכלכלה החופשית בחברות אלה. "לעיתים, הפיכתן לכלכלות חופשיות חשובה ומשמעותית יותר ממתן חופש פוליטי לחברה ללא מוסדות ותרבות דמוקרטיים". שאלתי את נתניהו אם הוא יכול להצביע על דוגמא חיובית בעולם הערבי בעניין זה, ונתניהו השיב: "מה עם דובאי? מה עם מדינות המפרץ? מה שאתה רואה שם מפתיע למדי, וזה מוכיח שערבים ומוסלמים אינם מתוכנתים גנטית להתנגד לשוק החופשי. זו הרי שטות. עם שיטה נכונה ומומרצת של כלכלה חופשית רואים שם צמיחה אדירה, שלמען האמת אני מעריך מאד".

שאלתי את נתניהו אודות המצב הפוליטי בישראל, לאחר מלחמת לבנון, ובעת שראש הממשלה אולמרט הגיע לשפל של 3% תמיכה בצבור הישראלי. "האסטרטגיה הנכונה הייתה להשתמש בעליונות צבאית נגד הנקודות הפגיעות והכואבות ביותר של אויבינו. היה עלינו להפעיל כוח קרקעי על מנת למחוק את בסיסי החזבאללה, ודבר מזה לא נעשה. הציבור הישראלי מבין את המקור לטעויות ולכישלונות, ולכן הוא רוצה להחליף את הממשלה". נתניהו מאשים את הממשלה ב"חוסר ניסיון, חוסר החלטיות, חוסר מנהיגות" והוא מודאג מאיומים משלוש חזיתות – לבנון, עזה וסוריה המתחמשת בקדחתנות.

שאלתי האם נראה קאמבק שלו בקרוב, ונתניהו השיב: "אני מקווה שהבחירות יתקיימו בהקדם האפשרי, אולם החלטה זו חייבת להתקבל על ידי 61 מתוך 120 חברי הכנסת, והם לא ייפרדו בקלות מכיסאם".

אהרון כהן- מוהליבר -יועץ כלכלי לרוה"מ לשעבר בנימין נתניהו

"על פי ההערכות הפומביות של ראש המוסד נותרו לכל היותר שלוש שנים עד להתחמשותה של אירן בנשק גרעיני, והיום הוא יום אחד פחות". באלה המילים משתמש רה"מ לשעבר בנימין נתניהו על מנת לדרבן לפעולה אישים עימם הוא נפגש, יהיו אלה מושלים, סנאטורים, חברי קונגרס, מועמדים לנשיאות, עיתונאים בכירים וקובעי דעת קהל ומדיניות בארה"ב. בשנה האחרונה ליוויתי את בנימין נתניהו בעשרות שיחות כאלו, שיחות שנועדו למנוע מהמשטר האיראני להתחמש בנשק גרעיני.

מאז הצטרפתי ללשכתו כיועץ כלכלי לפני כשנתיים, עוסק נתניהו בנושא האיום האיראני, הרבה לפני שהעיסוק בו הפך למרכיב מרכזי במדיניות החוץ של הממשלה. נתניהו פועל בשלושה מישורים: משפטי, כלכלי ומדיני. לפני כשמונה חודשים השקנו בפרלמנט הבריטי "קמפיין" בינלאומי לבידודו המשפטי של אחמדיניג´אגד. הרעיון היה פשוט - מי שקורא להשמדת עם שלם הוא פושע בינלאומי על פי האמנה נגד רצח עם של האו"ם. הרשעתו של אחמדיניג´אד בפשעים נגד האנושות תעביר מסר ברור לאיראנים על השלכות מעשיהם. באותה עת התחלנו לפעול לבידודה הכלכלי של איראן, והפעלת לחץ על חברות להפסיק לסחור עם איראן על ידי משיכת כספי קרנות הפנסיה האמריקאיות מכל חברה שעושה פעילות עסקית בה. לשני מאמצים אלה מתלווה המאמץ המתמשך לבודד את איראן מדינית.
מטרתה של הנסיעה הנוכחית הייתה לקדם את הקמפיין למשיכת ההשקעות מחברות שסוחרות עם איראן. בעבר הלא רחוק לחץ כזה מוטט את משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, והאפקטיביות של מהלך כזה יכולה להיות גבוהה גם במקרה של איראן, שעיקר הכנסותיה מגיעות מנפט וגז. בשלוש השנים האחרונות ירדה תפוקת הנפט ב-כעשרים אחוזים, דבר שמעצים את הצורך של איראן בהשקעות חדשות.

ההישגים במאבק למשיכת ההשקעות עד כה הם מרשימים. תוך תקופה קצרה התחילו מדינות רבות בהליכי חקיקה להוצאת כספי קרנות הפנסיה שלהן מחברות שסוחרות עם איראן. סטייט סנטור צעיר ונמרץ בשם ג´דסון היל העביר חקיקה כזו במדינת ג´ורג´יה, סטייט סנטור טד דויטש העביר הצעת חוק שנחתמה על ידי המושל בפלורידה בעקבות שיחות שקיים מר נתניהו עם קבוצה של מחוקקים בבית הנבחרים של פלורידה. חקיקות נוספות מקודמות בלואיזיאנה, אוהיו, מיזורי ובקליפורניה, שלה קרן הפנסיה הגדולה בעולם. נתניהו גם שוחח השבוע עם מושל טקסס ג´יימס ריצ´רד פרי ועובד איתו להעביר חקיקה דומה בטקסס.
בביקורים קודמים בניו יורק נפגש נתניהו עם רודי ג´וליאני המתמודד על נשיאות ארצות הברית שהבטיח לתמוך בחרם כלכלי על איראן. נתניהו נפגש גם עם מייקל בלומברג ראש עריית ניו יורק (והבעלים של חברת החדשות הכלכליות "בלומברג"). בלומברג הציע שנפגש עם גזבר מדינת ניו יורק, החולש על קרנות פנסיה בהיקף אדיר, 140 מיליארד דולר (בין קרנות הפנסיה הגדולות בעולם) ונבקש שימשוך את השקעותיו מחברות שסוחרות עם איראן. נפגשנו עם הגזבר, תומאס דינאפולי ביום רביעי שעבר, ועם הסנאטורית מניו יורק (והמועמדת לנשיאות) הילרי קלינטון יום לאחר מכן. שניהם השתכנעו בחשיבות העניין, הבטיחו להירתם למשימה, ולהתחיל בהליכים למשיכת ההשקעות מהקרן.
מאוחר יותר באותו יום נפגשנו עם פרד תומפסון, התובע ב "חוק וסדר" שמכהן גם (ובעיקר) כסנטור של מיזורי. תומפסון טרם הכריז על מועמדותו לנשיאות, אולם על פי הסקרים הנוכחיים, הוא יהיה מהמובילים בהתמודדות. גם תומפסון וגם הילרי קלינטון הבטיחו שניהם לדאוג להגברת הלחץ על איראן ונראה כי הם יסייעו להעלות את המודעות לסכנה האיראנית לסדר היום בארה"ב. שניהם מבינים שהעולם אינו יכול להשלים עם איראן גרעינית או עם אל-קעידה עם יכולות גרעיניות. בסוף היום נפגש נתניהו עם סגן הנשיא צייני ושוחח עימו באריכות על האיום האיראני. נתניהו דיבר עם מושל קליפורניה שוורצנגר ואנחנו מקווים שתוך מספר חודשים ימשכו גם ניו יורק וגם קליפורניה את קרנות הפנסיה שלהן מחברות שסוחרות עם איראן.

הביקור שלנו מדגיש את העובדה שהמלחמה בטרור היא נושא המאחד קואליציה ואופוזיציה, שמאל וימין, ובארה"ב גם דמוקרטים כמו הילרי קלינטון וברק אובאמה, ורפובליקאים כמו רודי ג´וליאני ופרד תומפסון. גם מספסלי האופוזיציה נתניהו ממשיך לעשות כל שביכולתו כדי להחליש את המשטר האיראני, ולא לאפשר לו להתחמש בנשק גרעיני.
ההצלחות משמעותיות, אך העבודה עוד רבה. להערכתי, פעילותנו במישור הכלכלי גרמה למשיכת השקעות במינון משמעותי מכמה חברות מרכזיות שסוחרות עם איראן. במישור המשפטי התבשרנו כי משהקונגרס האמריקאי העביר החלטה להעמיד לדין את אחמדיניג´אד על פשעי מלחמה בשל קריאתו להשמדתה של ישראל, ובמישור המדיני מספר הולך וגדל של מנהיגים נענו לקריאתו של נתניהו לבודד את איראן.
עם חזרתם של בתי המחוקקים האמריקאיים מהפגרה נמשיך את עבודתנו למשיכת ההשקעות של קרנות הפנסיה מחברות שסוחרות עם איראן. אני מקווה שתוך מספר חודשי עבודה ימשכו קליפורניה וניו יורק את השקעותיהם, ויביאו את הסך הכולל של הקרנות שאסור להן להשקיע באיראן ל חצי טריליון דולר.

רשמים ממסעי האחרון בארה"ב
בביקוריי האחרונים בבריטניה, צרפת וארה"ב, המשכתי במאמציי להפנות את תשומת לבה של דעת הקהל העולמית והאמריקנית לסכנות הנובעות מחימושה הגרעיני של איראן.

במהלך פגישותיי בארה"ב, בהן נפגשתי עם סגן נשיא ארה"ב ריצ´רד צ´ייני ונציגים בכירים של הממשל האמריקני, עם מועמדים בולטים של שתי המפלגות במרוץ לנשיאות, רודי ג´וליאני וברק אובמה, עם סטודנטים וקהל גדול של תומכי ישראל נלהבים, שבתי והדגשתי את חשיבותו ומשקלו של לחץ כלכלי ודיפלומטי על המשטר בטהרן. עמדתי על כך שיש לפעול במהירות כל עוד יש משמעות לפעילות זו.

מצאתי אוזן קשבת בקרב מנהיגים רפובליקנים ודמוקרטים כאחד, המכירים בסכנה המוחשית של איראן מחומשת בנשק גרעיני. מצאתי אצלם אף נכונות לפעול לסיכול סכנה זו, בהאמינם שלחץ כלכלי אכן יכול לגרום לאיראן או לנטוש את תוכניות הגרעין שלה או לערער את המשטר של אחמדיניג´אד עצמו.

לחצים כלכליים – האופציה המיידית
בשיחותיי עימם, שבתי והבהרתי שבנושא האיראני פתוחות בפני הקהילה הבינלאומית שלוש דרכים:
האחת, "שב ואל תעשה", מה שיבטיח שאיראן תפתח נשק גרעיני. זו היא אופציה שבשום מצב איננו יכולים לקבלה או להשלים עמה.
השנייה, שימוש באמצעים צבאיים לעצור את תוכנית הגרעין האיראנית. בעוד שאין לבטל אפשרות זאת, יש לשמרה כאופציה אחרונה.
השלישית, היכולת להפעיל לחצים חזקים שאינם צבאיים והם כלכליים בעיקרם.

המשטר האיראני רגיש ביותר ללחצים כלכליים אלה. למעלה מ-60% מהכנסות הממשלה מתקבלות מיצוא הנפט; ייצור הנפט התכווץ בכ-10% בשנים האחרונות, וזקוק נואשות להשקעות חדשות. איראן מסבסדת בשיעור ניכר את הגז לאוכלוסיה; והתעשייה האיראנית זקוקה להשקעות הון וטכנולוגיות חיצוניות זרות. כשבוחנים נתונים אלה, מגיעים למסקנה שהמשק האיראני פגיע מאוד.

לפני שלושה חודשים נקט האו"ם צעד עונשי מזערי, בהטילו סנקציות מוגבלות על איראן. אך אפילו סנקציות מוגבלות אלו חשפו את פגיעותה של הכלכלה האיראנית. כתוצאה מכך, ספג אחמדינאג´ד ביקורת חסרת תקדים מבית, מפלגתו הפסידה מכוחה בבחירות למועצה האיראנית העליונה, ומחיריהם של מוצרים רבים האמירו.

למרות שעדיין לא ברור אם האו"ם ימשיך בהרחבת מדיניות הטלת הסנקציות, בשל אי שיתוף הפעולה של סין ורוסיה בתהליך בידודה של איראן, עדיין יש מקום לעידודה של לפעילות בינלאומית מסוג זה.

משרד האוצר האמריקני מנסה להנהיג מערכת בנקאות בינלאומית שתעריך מחדש את הסיכונים שחברות נוטלות על עצמן בעשיית עסקים עם איראן. מהלך זה זוכה להצלחה רבה ומצר את הפעילות הכלכלית של זרים באיראן.

מנקודת ראותי, יש מכשיר נוסף שיכול להוליד לחץ כלכלי עצום על איראן, והוא - משיכת ההשקעות מאיראן.

המסר לארה"ב – למנוע השקעות באיראן
אזרחים אמריקנים רבים מושקעים היום באיראן באורח עקיף , באמצעות קרנות הפנסיה ותוכניות חיסכון. כסף אמריקני מושקע באיראן גם באמצעות חברות אירופיות הסוחרות עם איראן. אם תופנה תשומת ליבו של הציבור האמריקני לעובדה זו, והוא מצידו יתבע שהשקעותיו לא תגענה לאיראן, יהיה בכך מסר חזק ואפקטיבי מאוד נגד הכלכלה האיראנית.

המשמעות המעשית של לחץ מסוג זה לגבי איראן - משיכת ההשקעות - יכולה להיות הרסנית. יותר ויותר חברות תחסלנה את פעילותן הכלכלית באיראן, ופחות חברות תיכנסנה לפעילות כלכלית בה. כתוצאה מכך תפחתנה גם השקעות ההון החיצוני והטכנולוגיות המושקעות בה. איראן תועמד בפני הברירה הקשה לקיים את מדיניותה או להסתכן בקריסה כלכלית. יש להבין, שמהלך זה יכול להיות אפקטיבי כבר בטווח הקצר.

מעט אנשים במערב יודעים שהם תומכים באופן עקיף במשטר הטרור האיראני, המסית להשמדת-עם (ג´נוסייד). אין בלבי ספק שכשאנשים אלה יגלו את מידת מעורבותם במשק האיראני, הם ישאפו להפסיק תמיכה עקיפה זו.

מאמצים ברוח זו נעשים כיום ע"י הממשל האמריקני כלפי מדינת רשע נוספת – סודן.
בדרפור מתרחש בעצם ימים אלה מרחץ דמים איום שתוצאתו הקונקרטית היא - השמדת-עם.

משיכת ההשקעות מאיראן ומסודן היא מוצדקת, ממש כשם שעשויה הייתה להיות מוצדקת, לו ניתנה לנו אז הברירה, כלפי המשטר הנאצי בשנות ה-30. עלינו לפעול היום כלפי איראן מתוך זיכרון מצב הדברים המר שבו להורינו ולסבינו לא הייתה בחירה. היום יש לנו בחירה ויש לנו כושר פעולה.

הסנדלר אינו יכול להיות יחף
נוכל לתבוע מאחרים להימנע מהשקעות באיראן רק אם נתבע זאת קודם כל מעצמנו. הסנדלר במקרה זה אינו יכול ללכת יחף. לפיכך, הבאתי בפני הכנסת הצעת חוק שתוציא אל מחוץ לחוק השקעות ישראליות בחברות המשקיעות באיראן.

יש החוששים מקמפיין ישראלי של משיכת השקעות ברוח זו בטענה שנשק זה הופנה פעם כלפי ישראל, ושבעמדתנו זו אנו יוצרים תקדים שבמוקדם או במאוחר יופנה כלפינו שוב. אבל לא הנשק פסול אלא היעד שכלפיו הוא הופנה.

בניגוד לסודן ואיראן, מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית ושוחרת שלום, המנסה להגיע להסדרי שלום עם אויביה במשך כל השנים. לא ממנה צריך למנוע השקעות אלא מאלה שרוצים למחוק אותה מעל פני האדמה.

לכן, עלינו להניע את העולם החופשי לעימות עם הסכנה הטמונה במדיניותה הגרעינית של איראן כל עוד הדבר בידינו. זהו מהלך שעיקרו בחירה בחיים ובשלום.

המסר של נסיעתי לארה"ב היה בהיר וחד: משיכת ההשקעות מאיראן הוא לחץ כלכלי מעשי, מהיר ובר ביצוע, שיכול לאלץ את איראן לעבור למדיניות אחרת, ובדרך זו לחזק את בטחון ישראל והעולם.