הבלוג של נתניהו

חלק א'

חלק ב'

"הרצאת - ז'בוטינסקי" השנתית
לציון יום השנה ה-67 לפטירת ראש בית"ר
כ"ט בתמוז תשס"ז

תורה אקטואלית - לקחים לעמנו.

מורשתו של ז'בוטינסקי שרירה וקיימת. היא קיימת במשפחה שלנו, של כל אחד ואחת מאיתנו, והיא קיימת במשפחת בית"ר. השאלה היא - האם היא קיימת בעם? נדמה לי שהיא קיימת חלקית, רק חלקית. אבל עלינו להנחילה לרבים, כי אין תקפה ממנה לעמידה באתגרים שעומדים בפני עמנו.

אנו עומדים בפני מצוקות קיומיות, ובכל זאת נראה שהיכולת להסתכל על המציאות כפי שהיא, על כל האימה שבה, ולפעול על מנת להרחיק את הסכנה ולגבור עליה, היא יכולת שהעם היהודי אינו מצטיין בה. עם ישראל שרד את אלפיים השנים האחרונות, אך שרידותו קטנה מזו של כמה עמים עתיקים אחרים.

אנו אומרים "עם ישראל חי", אבל העם הסיני חי עם מיליארד ורבע סינים, והעם ההודי חי עם מיליארד הודים. גם העם היהודי חי, אבל הוא חי עם פחות יהודים. הרבה פחות. לאורך הדורות לא הצטיינו היהודים בראיית הסכנות לקיומם הקולקטיבי, ובנקיטת פעולה בזמן כדי להדוף אותו. בסופו של דבר מבחנם של מנהיגים הוא באיתור ובניצול הזדמנויות לטובת עמם ובאיתור והדיפת הכוחות שמסכנים אותם.

איתור הסכנות הוא התנאי הראשון לקיומו של כל גוף חי. כל אורגניזם חי חייב לזהות סכנה בזמן, אחרת הוא ייטרף ויעלם. דבר זה נכון לגבי אורגניזם ביולוגי, לגבי קולקטיב אנושי ולגבי אומה. אנו כעם לוקים כנראה ביכולת זו.

לפני כחמישים שנים כתב אבי ספר על המנהיג היהודי דון יצחק אברבנאל. אברבנאל היה תיאולוג, פילוסוף, איש מדינה ואיש פיננסים דגול. הוא שימש כשר האוצר למלך פורטוגל אלפונסו החמישי, ולפרדיננד ואיזבלה מלכי ספרד. גאוניותו עמדה במבחן הדורות. אבל איש אשכולות זה קבע כמה שנים לפני גירוש ספרד שהיהודים בה שוכנים לבטח. לטעמו, מצבם של היהודים היה תקין, שעה שהאינקוויזיציה כבר פעלה, והגירוש עמד בפתח. אף שהיה מבורך בכישרונות אין קץ, אברבנאל לא ראה את הקטסטרופה הקרבה ובאה.

בנימין זאב הרצל, להבדיל, ניחן בכושר ראייה נבואי מן הזן התנ"כי. הוא זיהה היטב את סכנת האנטישמיות בסוף המאה התשע עשרה, כמעט חמישים שנה לפני השואה. איש מלבדו לא זיהה אותה בבהירות ובחדות דומה. חרף התלקחויות אנטישמיות כמו במשפט דרייפוס בפריס, התחושה הכללית של היהודים במערב אירופה בסוף המאה התשע עשרה הייתה שמצבם נפלא. הם יצאו מהגטאות למרחב ההשכלה ולמרחב העשייה, התערו בכל חלקי החברה, ועלו כפורחים. כשהרצל זיהה את הסכנה וחזה את השואה, הוא התריע, הוא התגייס, והיה מוכן אפילו ללכת אל אותה תחנת לילה רחוקה – אוגנדה. הרצל פעל כך משום שהבין שהסכנות כבר נכנסו להילוך שבמהלך הזמן יאיים על עצם הקיום היהודי באירופה.

כידוע, הוא לא הצליח לגייס את עמו בזמן. אם היה מצליח, לא הייתה מתרחשת השואה. היה אז מספיק כוח וזמן לפרוץ את שערי הארץ. כי מי ששלט בה באותם ימים הייתה אימפריה עותומנית חלולה וחלשה, שכבר עמדה על סף קריסה.

הרצל אמר, אני עומד עם שעון עצר ביד וממתין להתמוטטות זאת, ואז נוכל לממש את הקמת מדינת היהודים.

הוא מת ב-1904, וכעשור שנים מאוחר יותר התמוטטה האימפריה העותומאנית, בדיוק כפי שחזה.

בועידת וורסיי אחר המלחמה ביקש חיים ויצמן להבטיח את זכויות היהודים בארצות מושבם, אך לא השכיל לתבוע את הקמתה של המדינה היהודית בארץ ישראל. ישראל זנגוויל, תלמידו המובהק של הרצל, שהיה מגדולי הסופרים בבריטניה, הטיח בויצמן: מדוע לא דרשת את המדינה היהודית? זוהי הרי ההזדמנות לקבל תמורה על תרומתם של מאות אלפי חיילים יהודים בצבאות בעלות הברית לניצחון על התורכים. ויצמן ענה תשובה רפה - לא ביקשתי כי לא הייתי מקבל.

לנשיאה הראשון של מדינת ישראל היו סגולות רבות, אבל סגולה של מדינאי לא הייתה לו. ויצמן היה דיפלומט מוכשר, ידע לחבר בין אנשים ולהתחבב עליהם, אבל חסרה בו המדינאות – ובראש וראשונה זיהוי הסכנות ואיתור ההזדמנויות.

ביסודו של דבר קמה מדינת ישראל לא בגלל הסכנה, ולא בגלל האש האנטישמית. היא קמה בגלל חיבת ציון, בגלל הגעגועים לארץ ישראל, בגלל שרידותו של החלום של עמנו לשוב למולדתו. אבל כוחות אלה אפשרו לנו להקים כאן ראש גשר של כמה מאות אלפי יהודים בלבד.

כיצד אפשרי הדבר, שמיליוני יהודים לא הבינו באיזו סכנה איומה הם נמצאו (ומשום כך כלל לא ניסו להצטרף אל אחיהם במולדת). הרי אילו היו מזהים את הסכנה בעוד מועד הייתה לעמנו יכולת לרכז כוח עצום גם אל מול הספר הלבן, וגם אל מול כל המחסומים שהציבה אחר כך בריטניה. אך רוב העם היהודי לא ראה ולא רצה לראות.

המדינאי היחיד שקם ליהודים אחר הרצל היה ז'בוטינסקי, אך כמו במקרה של הרצל התברר שמנהיג אחד בודד, מוכשר וגאוני ככל שיהיה, אינו מספיק כדי להציל את העם כולו. כמו הרצל, ז'בוטינסקי ניחן ביכולת להישיר מבט אל המציאות ולראות אותה דרך ערפילי ההווה והעתיד. לראות את הסכנה כפי שהיא, וגם את ההזדמנויות כפי שהן. בשעה שאחרים, אף שדברו על בית לאומי, ואפילו על מדינה יהודית, איבדו זמן יקר, ז'בוטינסקי התגייס ולחם כי הבין שהזמן לרשות עמנו הולך ומתכלה. עם זאת, אף הוא לא הצליח להחדיר אצל רוב היהודים את תחושת הסכנה. הוא נתפס אז כנביא זעם. ההתנגדות העזה ביותר לז'בוטינסקי לא באה מהבונד, אלא מתוך שורות הציונים, שהטיחו בו הטחות שונות- אתה מגזים, אתה מפריז, אתה זורע פאניקה.

בראייה לאחור הסיבה למתקפה זו אינה מובנת מאליה. ז'בוטינסקי היה ברוך כישרונות, איש הדר וכבוד. למה התעוררה שנאה כזאת כלפי אדם שבסה"כ התריע על סכנה שהתממשה אחת לאחת לפי תחזיותיו? קשה למצוא תופעה דומה אצל עמים אחרים. זוהי תופעה יהודית מאוד: הדחקת הסכנה, בצד ההתקפה על המתריע בשער.

ז'בוטינסקי סבל רבות מנטיות אלה בעמנו, אך הוא לא התכופף כתוצאה מכך אפילו לרגע אחד. היו לו סגולות נפש כבירות. כמו נביאי ישראל, הוא זעק את הזעקה, גם כשלא הצליח להניע את עמו. זעקת הלב שלו בוורשה בשנת 1938 היא זעקה של נביא.

היא נענתה רק על ידי מעטים. חלקם הגיע ארצה, וייצר את הבסיס לתנועות המרי, שבסופו של דבר שחררו את הארץ משלטון הבריטים. המטרה ההרצליאנית והז'בוטינסקאית להציל את רוב רובו של העם לא הושגה. אך הושג ראש הגשר להקמת מדינת היהודים, שהוא המפתח להבטחת עתיד העם.

אף שלא הודו בכך, ספגו מנהיגי היישוב רעיונות מרכזיים שז'בוטינסקי הטיף להם - למשל רעיון הצבא היהודי, שהתחיל בגדוד נהגי הפרדות בגליפולי, ובפעולות אל מול אנשי הצבא הבריטי. רעיון זה שבוטל וגוחך על ידי יהודים, הפך לאבן יסוד בקיום שלנו. האם מישהו מאמין היום שאנו יכולים להתקיים כאן בלי צה"ל? עד כמה שזה נראה מוזר היום, לפני 90 שנים נחשב רעיון זה למטורף.

אך ז'בוטינסקי גם ראה בבהירות את הצורך בניהול מערכה על דעת הקהל הבינלאומית. הוא הבין שלא ניתן לבסס ניצחון צבאי ללא ניצחון מדיני, ושלא ניתן לבסס ניצחון מדיני ללא ניצחון בדעת הקהל.

האם מורשתו של ז'בוטינסקי רלוונטית היום? ועוד איך! אתחיל במרכיבה הראשון - זיהוי הסכנה. אנו עומדים היום בפני סכנת קיום. במערכת הבחירות לפני שנה וחצי חברי ואני התרענו עליה, אבל אזהרותינו בוטלו וגוכחו ע"י יריבנו הפוליטיים.

הזהרנו שנטישה חד-צדדית של שטח בשליטתנו ללא הסכם וללא הסדרי ביטחון היא בבחינת הסרת סכר בפני הנחשול האיסלאמי, שימלא מיד כל שטח שנפנה ויתקוף אותנו ממנו. זהו בדיוק מה שקרה לנו, תחילה בלבנון, אחר כך ברצועת עזה, ואם היינו ממשיכים בדרך זו, היה הדבר קורה גם ביהודה ושומרון.

אנו עומדים בחזית הקדמית של מאבק של העולם הדמוקרטי מול כוחות עולמיים תוקפניים. חווינו ארבעה מאבקים גדולים כאלה ב- 100 השנים האחרונות: נגד המיליטריזם הפרוסי במלחמת העולם הראשונה, נגד המיליטריזם הנאצי במלחמת העולם השנייה ונגד במיליטריזם הסובייטי במלחמת העולם השלישית, שהייתה מלחמה קרה והוכרעה ללא שפיכות דמים. עכשיו אנו נמצאים במלחמת העולם הרביעית נגד המיליטריזם של האיסלם הקיצוני, המאיים על ערבים ומוסלמים, על אירופים ועל אמריקנים, אך בראש ובראשונה עלינו. אנו נמצאים בסכנה קיומית ועלינו לרתום את המאמצים העיקריים של עמנו להדיפתה. דרושים לכך חמישה מרכיבי מדיניות.

ראשית, כפי שציינתי, הרצל וז'בוטינסקי היו מתמודדים עם הבעיה קודם כל על ידי זיהויה בזמן. אבל רבים בעמנו התעוררו לבעיה רק לאחרונה שעה שניתן היה לזהותה היטב לפני עשור שנים ויותר.

שנית, הם היו מחפשים בעלי ברית. למען מטרה עליונה צריך להקים חזית רחבה ככל האפשר של שותפים לאינטרס או שותפים לערכים. כשהרצל רצה לפתוח את שערי הארץ, הוא ניסה לייצר שותפות אינטרסים כזו עם הקייזר הגרמני ועם הסולטן העותומאני. בפניה לאינטרסים שלהם הוא ניסה להרחיב את מערך הכוחות שיתמכו בציונות. ז'בוטינסקי ניסה לרתום לציונות את דעת הקהל בארצות הברית. הוא הבין ששם עולה כוח חדש שיש לגייסו לתמוך בהקמת מדינת היהודים.

גם היום אנו חייבים לגייס כוחות נוספים. השותפים הטבעיים שלנו הם אלה שגם הם מאוימים על ידי האיסלאם הקיצוני. לכן הפעולה הראשונה שלנו צריכה להיות בשדה הבינלאומי, וקודם כל בפניה שיטתית למנהיגים. יש כיום כמה מנהיגים בעולם החשובים לעניין זה: מנהיגי גרמניה, צרפת, בריטניה, אבל מעל אלה נשיא ארצות הברית ושני האנשים שעשויים להחליפו. אליהם צריך להוסיף גם את נשיא רוסיה, כי גם היא נמצאת על הכוונת של האיסלאם הקיצוני. צריך למקם מאמץ מיוחד לשכנע מנהיגים אלה שהמדינות שלהם נתונות בסכנה ממשית ומתקרבת מהתפשטות הטרור האיסלאמי ומהתחמשות של מדינות פאנאטיות כמו איראן בנשק הגרעיני. סכנה זו תאיים על אספקת הנפט לכלכלתה של סין, שגם למנהיגיה יש לפנות.

שלישית, ז'בוטינסקי היה פונה לדעת הקהל. הוא לימד אותנו שבעולם הדמוקרטי (והעולם הופך ליותר ויותר דמוקרטי ופתוח) החלטות של מנהיגים מושפעות באופן מכריע על ידי דעת הקהל. לכן עלינו לגייס את דעת הקהל בראש וראשונה בארה"ב, אבל לא הייתי מוותר על אירופה. ניתן היום לשכנע אירופים רבים שסכנת האיסלאם הקיצוני אורבת גם להם.

רביעית, ז'בוטינסקי היה מפעיל מגוון של לחצים נגד מקור הסכנה העיקרי – איראן. עלינו לפעול היום באמצעות סנקציות כלכליות, שיכולות לערער את משטר האייטולות ליצור לו דה-לגיטימציה. הסנקציות הכלכליות מערערות את המשטר וגם יוצרות דעת קהל לקראת אפשרות של פעולה תקיפה יותר, שבמקרה הצורך תידרש להסרת האיום מעל ראשינו.

חמישית, ז'בוטינסקי היה מדגיש את הצורך בבניית כח כלכלי עצמאי למדינת ישראל. הצעדים הביטחוניים שעלינו לנקוט על מנת להגן על עצמנו בעולם חדש זה של אסלאם קיצוני, טילים וגרעין, מחייבים השקעות כבירות, ואף אחד לא ייתן לנו את מלוא הכסף הנדרש כדי ליצור לנו את ההגנות הראויות ביבשה, באוויר ובים. על כן אנו נדרשים גם למרכיב נוסף - כלכלה חזקה, שתייצר בין השאר את המשאבים החומריים הדרושים לבטחון. אנו זקוקים לכלכלה עם תנופת צמיחה אדירה, לא רק כדי לפתור את בעיות החברה, החינוך, הקליטה וכו'. אנו צריכים כלכלה חזקה בראש ובראשונה כי אנו צריכים ביטחון, וביטחון לאומי חזק עולה הרבה מאוד כסף.

אלה הם חמשת מרכיביה של מדיניות ריאליסטית ברוחו של ז'בוטינסקי הדרושה לנו היום. מדיניות זו תאפשר לנו להדוף את הסכנה הקרבה ובאה.

איננו מפריזים ואיננו מייצרים כאן מצג שווא. ברוחו של זאב ז'בוטינסקי אנו מזהים את הסכנה, ומציעים פתרונות מעשיים להרחיקה, ולגבור עליה במקרה הצורך.

האם משנתם של הרצל וז'בוטינסקי תקפה היום? היא אינה רק תקפה, היא סם החיים שלנו, ואני בוחר את מילותיי בקפידה.

* המאמר מבוסס על הרצאה שניתנה במוזיאון ז'בוטינסקי, ו היא מתפרסמת במלואה בגיליון החדש של הבימה למחשבה לאומית - "האומה".

אהרון כהן- מוהליבר -יועץ כלכלי לרוה"מ לשעבר בנימין נתניהו

"על פי ההערכות הפומביות של ראש המוסד נותרו לכל היותר שלוש שנים עד להתחמשותה של אירן בנשק גרעיני, והיום הוא יום אחד פחות". באלה המילים משתמש רה"מ לשעבר בנימין נתניהו על מנת לדרבן לפעולה אישים עימם הוא נפגש, יהיו אלה מושלים, סנאטורים, חברי קונגרס, מועמדים לנשיאות, עיתונאים בכירים וקובעי דעת קהל ומדיניות בארה"ב. בשנה האחרונה ליוויתי את בנימין נתניהו בעשרות שיחות כאלו, שיחות שנועדו למנוע מהמשטר האיראני להתחמש בנשק גרעיני.

מאז הצטרפתי ללשכתו כיועץ כלכלי לפני כשנתיים, עוסק נתניהו בנושא האיום האיראני, הרבה לפני שהעיסוק בו הפך למרכיב מרכזי במדיניות החוץ של הממשלה. נתניהו פועל בשלושה מישורים: משפטי, כלכלי ומדיני. לפני כשמונה חודשים השקנו בפרלמנט הבריטי "קמפיין" בינלאומי לבידודו המשפטי של אחמדיניג´אגד. הרעיון היה פשוט - מי שקורא להשמדת עם שלם הוא פושע בינלאומי על פי האמנה נגד רצח עם של האו"ם. הרשעתו של אחמדיניג´אד בפשעים נגד האנושות תעביר מסר ברור לאיראנים על השלכות מעשיהם. באותה עת התחלנו לפעול לבידודה הכלכלי של איראן, והפעלת לחץ על חברות להפסיק לסחור עם איראן על ידי משיכת כספי קרנות הפנסיה האמריקאיות מכל חברה שעושה פעילות עסקית בה. לשני מאמצים אלה מתלווה המאמץ המתמשך לבודד את איראן מדינית.
מטרתה של הנסיעה הנוכחית הייתה לקדם את הקמפיין למשיכת ההשקעות מחברות שסוחרות עם איראן. בעבר הלא רחוק לחץ כזה מוטט את משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, והאפקטיביות של מהלך כזה יכולה להיות גבוהה גם במקרה של איראן, שעיקר הכנסותיה מגיעות מנפט וגז. בשלוש השנים האחרונות ירדה תפוקת הנפט ב-כעשרים אחוזים, דבר שמעצים את הצורך של איראן בהשקעות חדשות.

ההישגים במאבק למשיכת ההשקעות עד כה הם מרשימים. תוך תקופה קצרה התחילו מדינות רבות בהליכי חקיקה להוצאת כספי קרנות הפנסיה שלהן מחברות שסוחרות עם איראן. סטייט סנטור צעיר ונמרץ בשם ג´דסון היל העביר חקיקה כזו במדינת ג´ורג´יה, סטייט סנטור טד דויטש העביר הצעת חוק שנחתמה על ידי המושל בפלורידה בעקבות שיחות שקיים מר נתניהו עם קבוצה של מחוקקים בבית הנבחרים של פלורידה. חקיקות נוספות מקודמות בלואיזיאנה, אוהיו, מיזורי ובקליפורניה, שלה קרן הפנסיה הגדולה בעולם. נתניהו גם שוחח השבוע עם מושל טקסס ג´יימס ריצ´רד פרי ועובד איתו להעביר חקיקה דומה בטקסס.
בביקורים קודמים בניו יורק נפגש נתניהו עם רודי ג´וליאני המתמודד על נשיאות ארצות הברית שהבטיח לתמוך בחרם כלכלי על איראן. נתניהו נפגש גם עם מייקל בלומברג ראש עריית ניו יורק (והבעלים של חברת החדשות הכלכליות "בלומברג"). בלומברג הציע שנפגש עם גזבר מדינת ניו יורק, החולש על קרנות פנסיה בהיקף אדיר, 140 מיליארד דולר (בין קרנות הפנסיה הגדולות בעולם) ונבקש שימשוך את השקעותיו מחברות שסוחרות עם איראן. נפגשנו עם הגזבר, תומאס דינאפולי ביום רביעי שעבר, ועם הסנאטורית מניו יורק (והמועמדת לנשיאות) הילרי קלינטון יום לאחר מכן. שניהם השתכנעו בחשיבות העניין, הבטיחו להירתם למשימה, ולהתחיל בהליכים למשיכת ההשקעות מהקרן.
מאוחר יותר באותו יום נפגשנו עם פרד תומפסון, התובע ב "חוק וסדר" שמכהן גם (ובעיקר) כסנטור של מיזורי. תומפסון טרם הכריז על מועמדותו לנשיאות, אולם על פי הסקרים הנוכחיים, הוא יהיה מהמובילים בהתמודדות. גם תומפסון וגם הילרי קלינטון הבטיחו שניהם לדאוג להגברת הלחץ על איראן ונראה כי הם יסייעו להעלות את המודעות לסכנה האיראנית לסדר היום בארה"ב. שניהם מבינים שהעולם אינו יכול להשלים עם איראן גרעינית או עם אל-קעידה עם יכולות גרעיניות. בסוף היום נפגש נתניהו עם סגן הנשיא צייני ושוחח עימו באריכות על האיום האיראני. נתניהו דיבר עם מושל קליפורניה שוורצנגר ואנחנו מקווים שתוך מספר חודשים ימשכו גם ניו יורק וגם קליפורניה את קרנות הפנסיה שלהן מחברות שסוחרות עם איראן.

הביקור שלנו מדגיש את העובדה שהמלחמה בטרור היא נושא המאחד קואליציה ואופוזיציה, שמאל וימין, ובארה"ב גם דמוקרטים כמו הילרי קלינטון וברק אובאמה, ורפובליקאים כמו רודי ג´וליאני ופרד תומפסון. גם מספסלי האופוזיציה נתניהו ממשיך לעשות כל שביכולתו כדי להחליש את המשטר האיראני, ולא לאפשר לו להתחמש בנשק גרעיני.
ההצלחות משמעותיות, אך העבודה עוד רבה. להערכתי, פעילותנו במישור הכלכלי גרמה למשיכת השקעות במינון משמעותי מכמה חברות מרכזיות שסוחרות עם איראן. במישור המשפטי התבשרנו כי משהקונגרס האמריקאי העביר החלטה להעמיד לדין את אחמדיניג´אד על פשעי מלחמה בשל קריאתו להשמדתה של ישראל, ובמישור המדיני מספר הולך וגדל של מנהיגים נענו לקריאתו של נתניהו לבודד את איראן.
עם חזרתם של בתי המחוקקים האמריקאיים מהפגרה נמשיך את עבודתנו למשיכת ההשקעות של קרנות הפנסיה מחברות שסוחרות עם איראן. אני מקווה שתוך מספר חודשי עבודה ימשכו קליפורניה וניו יורק את השקעותיהם, ויביאו את הסך הכולל של הקרנות שאסור להן להשקיע באיראן ל חצי טריליון דולר.

רשמים ממסעי האחרון בארה"ב
בביקוריי האחרונים בבריטניה, צרפת וארה"ב, המשכתי במאמציי להפנות את תשומת לבה של דעת הקהל העולמית והאמריקנית לסכנות הנובעות מחימושה הגרעיני של איראן.

במהלך פגישותיי בארה"ב, בהן נפגשתי עם סגן נשיא ארה"ב ריצ´רד צ´ייני ונציגים בכירים של הממשל האמריקני, עם מועמדים בולטים של שתי המפלגות במרוץ לנשיאות, רודי ג´וליאני וברק אובמה, עם סטודנטים וקהל גדול של תומכי ישראל נלהבים, שבתי והדגשתי את חשיבותו ומשקלו של לחץ כלכלי ודיפלומטי על המשטר בטהרן. עמדתי על כך שיש לפעול במהירות כל עוד יש משמעות לפעילות זו.

מצאתי אוזן קשבת בקרב מנהיגים רפובליקנים ודמוקרטים כאחד, המכירים בסכנה המוחשית של איראן מחומשת בנשק גרעיני. מצאתי אצלם אף נכונות לפעול לסיכול סכנה זו, בהאמינם שלחץ כלכלי אכן יכול לגרום לאיראן או לנטוש את תוכניות הגרעין שלה או לערער את המשטר של אחמדיניג´אד עצמו.

לחצים כלכליים – האופציה המיידית
בשיחותיי עימם, שבתי והבהרתי שבנושא האיראני פתוחות בפני הקהילה הבינלאומית שלוש דרכים:
האחת, "שב ואל תעשה", מה שיבטיח שאיראן תפתח נשק גרעיני. זו היא אופציה שבשום מצב איננו יכולים לקבלה או להשלים עמה.
השנייה, שימוש באמצעים צבאיים לעצור את תוכנית הגרעין האיראנית. בעוד שאין לבטל אפשרות זאת, יש לשמרה כאופציה אחרונה.
השלישית, היכולת להפעיל לחצים חזקים שאינם צבאיים והם כלכליים בעיקרם.

המשטר האיראני רגיש ביותר ללחצים כלכליים אלה. למעלה מ-60% מהכנסות הממשלה מתקבלות מיצוא הנפט; ייצור הנפט התכווץ בכ-10% בשנים האחרונות, וזקוק נואשות להשקעות חדשות. איראן מסבסדת בשיעור ניכר את הגז לאוכלוסיה; והתעשייה האיראנית זקוקה להשקעות הון וטכנולוגיות חיצוניות זרות. כשבוחנים נתונים אלה, מגיעים למסקנה שהמשק האיראני פגיע מאוד.

לפני שלושה חודשים נקט האו"ם צעד עונשי מזערי, בהטילו סנקציות מוגבלות על איראן. אך אפילו סנקציות מוגבלות אלו חשפו את פגיעותה של הכלכלה האיראנית. כתוצאה מכך, ספג אחמדינאג´ד ביקורת חסרת תקדים מבית, מפלגתו הפסידה מכוחה בבחירות למועצה האיראנית העליונה, ומחיריהם של מוצרים רבים האמירו.

למרות שעדיין לא ברור אם האו"ם ימשיך בהרחבת מדיניות הטלת הסנקציות, בשל אי שיתוף הפעולה של סין ורוסיה בתהליך בידודה של איראן, עדיין יש מקום לעידודה של לפעילות בינלאומית מסוג זה.

משרד האוצר האמריקני מנסה להנהיג מערכת בנקאות בינלאומית שתעריך מחדש את הסיכונים שחברות נוטלות על עצמן בעשיית עסקים עם איראן. מהלך זה זוכה להצלחה רבה ומצר את הפעילות הכלכלית של זרים באיראן.

מנקודת ראותי, יש מכשיר נוסף שיכול להוליד לחץ כלכלי עצום על איראן, והוא - משיכת ההשקעות מאיראן.

המסר לארה"ב – למנוע השקעות באיראן
אזרחים אמריקנים רבים מושקעים היום באיראן באורח עקיף , באמצעות קרנות הפנסיה ותוכניות חיסכון. כסף אמריקני מושקע באיראן גם באמצעות חברות אירופיות הסוחרות עם איראן. אם תופנה תשומת ליבו של הציבור האמריקני לעובדה זו, והוא מצידו יתבע שהשקעותיו לא תגענה לאיראן, יהיה בכך מסר חזק ואפקטיבי מאוד נגד הכלכלה האיראנית.

המשמעות המעשית של לחץ מסוג זה לגבי איראן - משיכת ההשקעות - יכולה להיות הרסנית. יותר ויותר חברות תחסלנה את פעילותן הכלכלית באיראן, ופחות חברות תיכנסנה לפעילות כלכלית בה. כתוצאה מכך תפחתנה גם השקעות ההון החיצוני והטכנולוגיות המושקעות בה. איראן תועמד בפני הברירה הקשה לקיים את מדיניותה או להסתכן בקריסה כלכלית. יש להבין, שמהלך זה יכול להיות אפקטיבי כבר בטווח הקצר.

מעט אנשים במערב יודעים שהם תומכים באופן עקיף במשטר הטרור האיראני, המסית להשמדת-עם (ג´נוסייד). אין בלבי ספק שכשאנשים אלה יגלו את מידת מעורבותם במשק האיראני, הם ישאפו להפסיק תמיכה עקיפה זו.

מאמצים ברוח זו נעשים כיום ע"י הממשל האמריקני כלפי מדינת רשע נוספת – סודן.
בדרפור מתרחש בעצם ימים אלה מרחץ דמים איום שתוצאתו הקונקרטית היא - השמדת-עם.

משיכת ההשקעות מאיראן ומסודן היא מוצדקת, ממש כשם שעשויה הייתה להיות מוצדקת, לו ניתנה לנו אז הברירה, כלפי המשטר הנאצי בשנות ה-30. עלינו לפעול היום כלפי איראן מתוך זיכרון מצב הדברים המר שבו להורינו ולסבינו לא הייתה בחירה. היום יש לנו בחירה ויש לנו כושר פעולה.

הסנדלר אינו יכול להיות יחף
נוכל לתבוע מאחרים להימנע מהשקעות באיראן רק אם נתבע זאת קודם כל מעצמנו. הסנדלר במקרה זה אינו יכול ללכת יחף. לפיכך, הבאתי בפני הכנסת הצעת חוק שתוציא אל מחוץ לחוק השקעות ישראליות בחברות המשקיעות באיראן.

יש החוששים מקמפיין ישראלי של משיכת השקעות ברוח זו בטענה שנשק זה הופנה פעם כלפי ישראל, ושבעמדתנו זו אנו יוצרים תקדים שבמוקדם או במאוחר יופנה כלפינו שוב. אבל לא הנשק פסול אלא היעד שכלפיו הוא הופנה.

בניגוד לסודן ואיראן, מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית ושוחרת שלום, המנסה להגיע להסדרי שלום עם אויביה במשך כל השנים. לא ממנה צריך למנוע השקעות אלא מאלה שרוצים למחוק אותה מעל פני האדמה.

לכן, עלינו להניע את העולם החופשי לעימות עם הסכנה הטמונה במדיניותה הגרעינית של איראן כל עוד הדבר בידינו. זהו מהלך שעיקרו בחירה בחיים ובשלום.

המסר של נסיעתי לארה"ב היה בהיר וחד: משיכת ההשקעות מאיראן הוא לחץ כלכלי מעשי, מהיר ובר ביצוע, שיכול לאלץ את איראן לעבור למדיניות אחרת, ובדרך זו לחזק את בטחון ישראל והעולם.