הבלוג של נתניהו

במליאת הכנסת בהשתתפות הנשיא ג'ורג' בוש

אדוני נשיא מדינת ישראל, מר שמעון פרס.
גבירתי יושבת ראש הכנסת, הגב' דליה איציק.
מכובדי ראש ממשלת ישראל, מר אהוד אולמרט.
חברי הכנסת.

אורחים יקרים מהארץ ומהעולם,

We welcome today a great friend of Israel, a great American patriot, the leader of the Free World, President George W. Bush and First Lady Mrs. Laura Bush.

Mr. President,
The rebirth of Israel is one of history's great parables. In the heart of countless people around the world, and especially in the United States, burns the hope that the Jews will continue to overcome the insurmountable obstacles strewn in their path, will continue to perform miracles. For the story of Israel is not the story of the Jews alone, but of a human spirit that refuses to succumb to history's horrors.
It is the incomparable quest of a people seeking, at the end of an unending march, to be a free people in its own land, the Land of Zion and Jerusalem.

מכובדי,
ישראל וארצות הברית הן מדינות שהוקמו סביב רעיון מכונן אחד, החרות:
חרות האדם, חופש האמונה, השאיפה להיות אור לגויים - והנכונות להיאבק על הערכים הללו מול אלה הרוצים לעקרם מן השורש.

תולדות עם ישראל מושרשים עמוק בתולדות הקמתה של ארה"ב.

החלוצים הראשונים שהגיעו לחופי אמריקה ראו עצמם כממשיכיהם של בני ישראל היוצאים מעבדות לחרות בארץ המובטחת החדשה.

הם קראו לבניהם בשמות עבריים וליישוביהם בשמות תנ"כיים – שלם, כנען, ציון, בית אל, בית לחם.

בנג'מין פרנקלין ותומאס ג'פרסון רצו שהסמל הרשמי של ארה"ב יראה את משה רבנו מוליך את עם ישראל לארץ ישראל.

ארצות הברית, להשקפת אבותיה המייסדים, הייתה ירושלים החדשה, העיר על הגבעה שממנה יפיץ מגדלור החופש את בשורת החירות לכל חלקי העולם.

אין זה מקרה שהמילים הנפלאות על החופש החרוטות על בסיס פסל החרות -
"Give me your tired, your poor, your huddled masses yearning to breathe free"
נכתבו ע"י המשוררת היהודייה אמה לזרוס, שהייתה גם הציונית הראשונה בארה"ב.

נשיאים אמריקנים דגולים, מג'ון אדמס דרך אברהם לינקולן ועד וודרו ווילסון, תמכו בהתלהבות ברעיון שיבת ציון וחידוש הריבונות היהודית בארץ ישראל.

לינקולן אמר: "אמריקנים רבים רוצים לראות בשיבת היהודים למולדתם".

ואכן, הנשיא הארי טרומן הכיר בישראל דקות ספורות אחר הכרזת העצמאות, ובכך נתן תמיכה עצומה ללידתה של מדינת ישראל.

אתה, אדוני הנשיא, ממשיך בדרכם של נשיאים אלה.
אתה מחזיק בלפיד!

ברוך בואך לכנסת ישראל, ברוך בואך לירושלים!

אדוני הנשיא, הקשר בין עם ישראל לעם האמריקני נמשך מאות בשנים, קשר של אידיאלים וערכים, של רוח ואמונה.

על כן טבעי הדבר שמאז הקמת מדינת ישראל עמדה ארה"ב לצידנו פעמים רבות, וסייעה בחיזוקה ובשגשוגה של ישראל.

על כך, אדוני הנשיא, אומרים היום כל אזרחי ישראל לך ולעמך – תודה!

בשישים השנים שחלפו הראנו מה יכול חזון החירות של עם להשיג. בנינו את מדינתנו תוך שמירה על ערכי הדמוקרטיה, בדיוק כפי שניבאה הסופרת האנגליה ג'ורג' אליוט במאה ה-19 באומרה שמדינת היהודים תהייה אי של חרות וקידמה בין משטרי העריצות של המזרח.

בנינו את ארצנו, השבנו את פזורינו, החיינו את שפתנו, פיתחנו את כלכלתנו, והושטנו יד לשלום עם שכנינו.

ראינו את הברכה בלהיות עם חופשי בארצנו, כשם שקודם לכן חווינו את הקללה של היותנו עם ללא ארץ וללא כח מגן.

הטרגדיה הנוראה ביותר בתולדות עמנו ובתולדות האנושות התרחשה במחצית הראשונה של המאה ה-20 כשמדינת ישראל עדיין לא הוקמה כדי להגן על העם היהודי, וכשארה"ב טרם קבלה על עצמה את הנהגת העולם החופשי.

הדמוקרטיות התייצבו מאוחר מדי מול אידיאולוגיה טוטליטרית רצחנית. התוצאה הייתה רציחתם של מיליונים והשמדת שליש מעמנו. אז נשבענו - לא עוד!

במחצית השנייה של המאה עשרים השתנו הגורל היהודי וגורל האנושות מן הקצה אל הקצה. בהקמת מדינת ישראל החזירו היהודים לעצמם את השליטה בגורלם ואת היכולת להגן על עצמם. ואילו ארה"ב התייצבה כמנהיגת העולם החופשי וניצחה במלחמה הקרה.

היום, בתחילתה של המאה עשרים ואחת, אנו ניצבים מול האיום הטוטאליטרי השלישי - העריצות האלימה והפנאטית של האיסלאם הקיצוני. חסידיו מנהלים מלחמת טרור וג'יהאד נגד ארה"ב וישראל, שמייצגות בעיניהם את תרבות החופש השנואה עליהם כל כך.

אתה, אדוני הנשיא, התייצבת באומץ לב מול איום זה, ומזה שבע שנים אתה עומד בראש המאבק נגדו. אתה עושה זאת כמנהיג אמיתי. אינך נכנע לרוחות האופנה ואינך מפסיק לרגע להיאבק נגד העריצות ולמען החופש.

אזרחי ישראל עומדים עמך ועם ארה"ב במאבק זה.

המשימה הראשונה שלנו היא למנוע מאיראן, שמכריזה על כוונתה להשמידנו, להתחמש בנשק גרעיני.
לפני שתיים עשרה שנה בנאומי כראש ממשלה לפני שני בתי הקונגרסים, אמרתי שהאיום הגדול ביותר העומד בפני האנושות הוא התחמשותה של איראן בנשק גרעיני. הזמן אוזל.
המשימה השנייה היא לא לאפשר לאיראן להקים בסיסים נוספים סביבנו, כדוגמת לבנון ועזה.

הנסיגות החד צדדיות רק בנו בסיסי טרור אלה, הירחיקו את השלום וקירבו את הטרור.

כך קורה לנגד עיננו מדי מדי יום עם ירי הטילים על שדרות, אשקלון ויישובי הנגב המערבי.

זה חייב להפסק!

מול הטרור, ישראל חייבת לעבור ממדיניות של התשה למדיניות של הכרעה כפי שעשית אתה, אדוני הנשיא.

והמשימה השלישית היא להביא שלום לאזורנו.

מדינת ישראל חותרת לשלום מאז הקמתה.

השלום יגיע כשהעמים עצמם ייראו בו צורך אנושי בסיסי, המאפשר להם לשפר את חייהם.

על כן, עלינו לקדם היום את השלום הכלכלי עם שכנינו הפלשתינאים. ע"י כך נחזק את המתונים ונחליש את הקיצוניים.

ישראל יכולה לקדם פיתוח כלכלי נרחב באזורנו תוך שיתוף הפלשתינאים, ירדן ומדינות ערב נוספות. אך כדי שנצליח, כדי שהקיצונים לא ישתלטו על המתונים, ישראל חייבת להמשיך להחזיק בידיה את הביטחון.

עלינו לזכור שמטרת השלום היא לחזק את הבטחון ולא להחלישו.

הבטחון והשלום הכלכלי יהוו את הפרוזדור לשלום המדיני. אבל גם בהסדר קבע תהיה חייבת ישראל להמשיך לשמור על גבולות בני הגנה, כי רק שלום שניתן להגן עליו יתקיים לאורך זמן.

ונצטרך לשמור על דבר נוסף.
דבר זה איננו מסתכם רק בגבולות בטחון או בטריטוריה, אלא מהווה חלק בלתי נפרד מייסוד קיומנו כאן - ירושלים!

אדוני הנשיא, בביקורך האחרון כאן נתתי לך מטבע עתיק מתקופת המרד הגדול נגד הרומאים. בצידו האחד הוטבעו המילים "שקל ישראל" ובצידו השני "שנה ג'" (לעצמאות ישראל), והמילים "ירושלים הקדושה".

כשמטבע זה הוטבע בשנת 70 לספירה הלגיונות הרומאים, כבר לפתו את יהודה וחנקו את ירושלים. מגיני ירושלים כבר ידעו שסופם קרב.

הם לא טבעו מטבע זה למטרות מסחר. הם טבעו אותו כמסר לדורות הבאים -כמסר לנו: שהעם היהודי יחזור לארצו ולבירתו ויחדש בהן את עצמאותו.

זהו מקור זהותנו ומשאת כיסופינו. לכן קרא הרצל לתנועת התחייה הלאומית של העם היהודי בשם "ציונות" – על שם הר ציון בליבה של ירושלים.

לכן התפללו יהודים במהלך הדורות - בטולדו ערב גרוש ספרד, ובגטו ורשה בזמן השואה – "לשנה הבאה בירושלים".

בכל שנות גלותנו וגם בראשית עצמאותנו לא שכחנו אפילו לרגע את הכותל, הר הבית והעיר העתיקה!

והנה לפני 40 שנה שחררנו את ירושלים ואיחדנו אותה. הדבר הראשון שעשינו היה להבטיח את חופש הפולחן של הדתות האחרות, שנמנע קודם לכן.

חופש דת זה, שהוא כל כך יקר לאזרחי ארה"ב וכל כך חשוב לשלום העולם, יתקיים כל עוד ירושלים תישאר מאוחדת תחת ריבונות ישראל.

Mr. President,

The promised land is a land of promise. We have shown a remarkable ability to overcome adversity and to unleash the great powers of creativity stored within us.

We can bring unimagined prosperity to ourselves and to our neighbors, we can defeat the terrorist enemies of democracy and freedom, we can achieve peace with our neighbors.
But to do so we must remain true to our principles: That freedom should be protected, that enterprise should be nurtured, that peace should be defended, that Jerusalem should remain united.

מכובדי,

תחייתו של עם ישראל היא אחד הסמלים הגדולים של האנושות.

כי סיפורה של ישראל אינו רק סיפורם של היהודים, אלא של רוח האדם הנשגבת, המסרבת בעקשנות להיכנע לאיומי ההיסטוריה.

זהו מסע שאין דומה לו, מסעו המפרך והמרומם של עם הנחוש בדעתו לשוב להיות עם חופשי בארצו, ארץ ציון וירושלים!

שמחתי להיפגש ולשוחח עימך שוב הבוקר. דנו בנושאים חשובים לשתי מדינותינו- ולעולם כולו.

עכשיו אני שמח לקבל אותך כאן בכנסת בשם האופוזיציה, וע"י כך להבהיר בשם כל חלקי העם שאת אורחת רצויה.

אמנם, כמה מחברינו אינם נמצאים כאן באולם המליאה, ואפשר להבין את כאבם. למיטב ידיעתי, זו אינה התרסה אישית נגדך וממשלתך. את זוכה להערכה רבה על ידידותך לישראל.

אני יודע שהחברה הגרמנית מתמודדת עם עברה ואינה מכחישה אותו, ושהיא נאבקת בתופעה של אנטישמיות וניאו-נאציזם.

אבל צלקות העבר הן עמוקות מאוד, והן אינן מתרפאות בשנות דור- אם בכלל.
העם שלנו עדיין זוכר את הטראומה הגדולה של חורבן הבית לפני כ-2000 שנה, וכיצד לא נזכור את חורבן עמנו על אדמת אירופה לפני פחות מ-70 שנה!
יש בינינו אנשים שמספרים טבועים על זרועותיהם, כפי שהם חקוקים בליבותינו ובזיכרון הלאומי שלנו.
עם זאת, אין בינינו איש שאינו יודע שקמה גרמניה אחרת. כפי שאמר בן גוריון: "גרמניה של אדנאור איננה גרמניה של היטלר."
יתר על כן, יחסי גרמניה-ישראל הושפעו במידה מכרעת ע"י המחויבות המוסרית של גרמניה המתחדשת למדינת ישראל.
מאז ימיו של אדנאור, דרך הלמוט קוהל ועד כהונתך שלך גילתה גרמניה יחס של ידידות מיוחדת כלפינו.

אני יכול להעיד שבתקופת כהונתי כראש ממשלה, תמיד מצאתי תמיכה חמה ועקבית בנו אצל הקנצלר קוהל, שפעל גם רבות לגבש עמדה אירופית ידידותית לישראל, מסורת שנמשכת עד ימים אלה בממשלתך.

אנו מעריכים את הקשרים המדיניים, הכלכליים והבטחוניים בינינו.

אבל עננה כבדה מרחפת מעל כולנו, ואני אומר זאת דווקא לקראת חג פורים הבא עלינו לטובה.

בחג זה אנו מציינים את כשלון הניסיון של צורר קדום שניסה לפני אלפי שנים להכחיד את העם היהודי. לשמחתנו הוא לא הצליח בזה.

והנה קם באותה ארץ, בפרס - איראן דהיום - משטר חדש, שגם הוא מבקש להכחידנו

שיהיה ברור: ישראל היא רק התחנה הראשונה בתכנית המסוכנת של קיצוניים אלה.

הם מכוונים את המשטמה שלהם גם נגד משטרים ערבים המזוהים עם המערב, ובסופו של דבר נגד המערב עצמו- נגדכם באירופה ונגד ידידתנו ארה"ב.

קיצונים אלה אינם שונאים את המערב בגלל ישראל. הם שונאים את ישראל בגלל המערב. כי הם רואים בנו נציגים מובהקים של תרבות החופש המערבית, אותה הם דוחים כבר מאות שנים.

מה עלינו לעשות בזירה הבינלאומית מול איום זה?

ראשית, עלינו להבהיר שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני. נקודה. זאת חייבת להיות העמדה של גרמניה ושל אירופה.

שנית, עלינו להפעיל ביתר שאת את הסנקציות הכלכליות והמדיניות נגד איראן. גרמניה יכולה לגבש ולהנהיג את החזית האירופית בעניין זה.
שלישית, על כולנו להבהיר שאם הסנקציות לא יעצרו את תכנית הגרעין, ישנן אופציות אחרות להפסקתה, כולל אופציה צבאית.

רק אם איראן תדע שיש נחישות כזאת במערב, רק אז יתכן שהסנקציות האחרות יצליחו.

גבירתי, זוהי שעתם של מנהיגים. כולנו נבחנים היום ביכולת לראות את המציאות, לומר את האמת לעצמנו ולעמנו, ולהוציא אל הפועל מדיניות שתבלום את ההתחמשות של האיסלאם הקיצוני בנשק גרעיני.

צ'רצ'יל כתב על שנות ה-,30 ואני מצטט, "איך באוולתם, בקלות דעתם ובטוב מזגם הניחו העמים דוברי האנגלית לרשעים לחדש את חימושם".

דבריו תקפים היום יותר מאי–פעם לכל העמים ולכל דוברי השפות.

בינתיים הזמן מתקצר ועלינו לפעול מתוך הכרה באחריות הרובצת על מדינותינו.
ועלינו לעשות דבר נוסף. אנו פה בולמים את באי-כוחה של איראן. אל לנו לאפשר הקמתם של בסיסים נוספים לאיראן סביבנו ובליבה של ירושלים, כפי שקרה בלבנון ובעזה.

מדיניות של חולשה הוכיחה שהיא אינה מובילה להסכמים מדיניים יציבים ולשלום, אלא לטרור.

על כן, אנו מאמינים בשמירת הבטחון בידינו, בפיתוח שלום כלכלי עם המתונים יותר מבין שכנינו, ובקידום שיתוף פעולה אזורי, ותחילה עם ירדן. אלה יעדים ריאליים, ומדיניות צריכה להיות מבוססת על קריאה ריאלית ופרגמטית של המציאות.

אני רוצה לברך אותך ואת שרי ממשלתך שבאו אתך לכנסת היום.

אנו מעריכים את פעולתכם המתמשכת למען שחרור חיילנו המוחזקים בשבי האוייב.
אתם מתקבלים כאן כשותפים שלנו, כנציגים של הדמוקרטיה הגרמנית וכמייצגים של העולם החופשי.
ואכן גרמניה יכולה לפעול יותר מכל מדינה אחרת לשדרג ולמסד את קשריה של ישראל עם ברית נאטו והאיחוד האירופי.
הדבר יהיה המשך טבעי של הידוק הקשרים ביננו, שביקורך מסמל כאן היום.
ברוכים הבאים לכנסת ישראל, בירושלים המאוחדת בירת ישראל.

נציגי הווטרנים, הלוחמים היהודים הגיבורים במלחמת העולם השנייה,

אנו פה בזכותכם, משום שכחיילים יהודיים בצבא האדום תרמתם תרומה מכרעת להביס את צבאות גרמניה, ואלמלא תבוסה זו היה העם היהודי מושמד. אנו פה בזכותכם משום שכחיילים בצבא, כפרטיזנים במחתרות וביערות עיצבתם מורשת קרב יהודית שמשמשת אותנו עד היום להגנה על המולדת.

לכן הדור שלנו חייב לכם חוב גדול, וזה אומר שאנו צריכים לאפשר לכם לחיות בכבוד. נעשה באופזיציה, ובבית כולו, כל הנדרש כדי שתוכלו לחיות את שארית ימיכם ברווחה ובכבוד.

נלחמתם לא רק בעד עצמכם, אלא בעד הילדים והנכדים שלכם, בעד הדורות הבאים. נלחמתם לא רק עבור שלום העולם אלא כדי שלעם היהודי יהיה עתיד, כלומר מדינה חזקה ומשגשגת משלו.

אבל הבטחת העתיד אפשרית רק על-ידי הפקת הלקחים הנכונים מן העבר ויישומם בהווה. זהו המבחן העליון של מנהיגות ושל מדינאות.

ומה הם לקחי העבר?

ביום זה שמציין 62 שנה לניצחון על הנאצים, לעמים רבים יש סיבה לחגוג. לבריטים, לרוסים, לאמריקנים היה ניצחון גדול. אך לנו, היהודים, זו אינה עוד חגיגת נצחון. זהו ציון יום של ישועה שמהולה בעצב שאין דומה לו בתולדות העמים. העמים האחרים שילמו מחיר יקר, לפעמים יקר מאוד. אבל המחיר ששילם עמנו אינו דומה למחיר ששילם שום עם. שליש מעמנו אבד.

יש היום לפחות אותו מספר או יותר של בריטים, צרפתים, הולנדים, ואמריקנים לעומת מספרם לפני המלחמה. אבל יש פחות יהודים, הרבה פחות, ממה שהיו אז.

הטרגדיה של השואה היא עוד יותר נוראה כי אפשר היה למנוע אותה. אילו הייתה קמה מדינת ישראל לפני מלחמת העולם השנייה, לא הייתה מתרחשת השמדת יהודי אירופה. מדינת היהודים הייתה משמשת להם מגן ומקלט.

זה מה שהרצל חזה ותכנן, אך רוב ממשיכיו בהנהגה הציונית לא הבינו זאת. אילו היו תובעים את הקמת המדינה היהודית בין שתי מלחמות העולם, אילו היו פורצים את מחסומי השלטון הבריטי בעוד מועד, לא הייתה מתרחשת השואה.

שנית, אפשר היה למנוע את הטרגדיה אם מנהיגי העולם הדמוקרטי היו מתייצבים בזמן מול היטלר. אבל הם לא התייצבו. מול הרטוריקה הרצחנית שלו, הם הגיבו בביטול, מול החוצפה שלו גילו חולשה, מול התעוזה שלו נהגו בפחדנות.

ועד שהעולם הבין שחייבים להתייצב מול הרודן, כבר היה מאוחר מדי. עשרות מיליוני בני אדם נהרגו ועלו באש בהריסות סטלינגרד, בחופי נורמנדיה והגרוע מכל - בכבשני אושוויץ.

אומנם התייצבות מוקדמת מול היטלר גם היא הייתה גובה מחיר, אך מחיר זה היה לעין ערוך קטן יותר ממה שנגבה ע"י אי-התייצבות.

העמים החופשיים לא הבינו שמדיניות של פייסנות וחולשה מול טרור רצחני והצהרות השמדה היא איוולת מסוכנת. להיפך, צ´יימברלין, שמוצג היום כקריקטורה, נחשב אז כגיבור, גיבור השלום.

הלקח של זיהוי מוקדם של הסכנה הוא חשוב במיוחד לכל מי שמנהיג את מדינת ישראל. אנו מדינה קטנה. אין לנו מרווחים לטעויות.

בשנים האחרונות חווינו טרגדיות שבאו עלינו בגלל מנהיגות שהתעלמה מן הסכנות, נכנעה למשאלות לב, קראה באופן שגוי את המציאות, וכמו בימים שקדמו למלחמת העולם השנייה ביטלה את אלה שמתריעים על הסכנות כנביאי זעם ורואי שחורות.

ידידי הווטרנים, כדי למנוע שואה נוספת, אנו צריכים להצטייד בגבורה שלכם, ובמנהיגות שתזהה עכשיו את האיומים על קיומנו ותארגן את הכוחות בארץ ובעולם כדי להדפם ולהרחיקם מעל ראשינו.

מדינת ישראל נוצרה מתוך הסערה. על רקע השואה, לאחר עשרות שנים של פעולת התיישבות בארץ ישראל, ומתוך כיסופים עזים לציון שקיימו אותנו בשנות גלותנו הארוכות, מדינת ישראל העוברית נלחמה על נפשה מול שבעה צבאות ערב שאיימו לקפד את פתיל חייה.

מלחמת העצמאות הייתה מלחמה אכזרית של מעטים מול רבים והיא גבתה מחיר דמים כבד. מאז, חרף התקווה העזה לשלום, נדרשנו להגן על עצמנו ועל קיומנו במלחמות חוזרות ונשנות, כשהשכול הוא בן לוויה תמידי, הגוזר עלינו פרידה מלוחמים, מחברים, בנים, אחים ואף מאזרחים חפים מפשע שנלכדו במעשי טרור נפשעים.

המלחמה האחרונה ודברי הנאצה והקריאות להשמדת מדינת ישראל הנשמעות מאיראן, מלמדים אותנו שאויבינו לא איבדו את התקווה להשמידנו ולא את הרצון ללחום בנו. לפיכך עומדים בפנינו עוד מבחנים קשים.

אך אני גם יודע שאויבינו יחדלו ממאבקם זה ויעשו עמנו שלום רק כשיבינו שאין שום תוחלת למשטמה שלהם, שישראל היא מדינה חזקה דיו כדי שתישאר כאן לנצח.
הם יכירו בזכות קיומינו רק כשיכירו בעובדת קיומנו הבלתי ניתנת לערעור. על כן עלינו לעשות כל מה שדרוש במדיניות, בכלכלה, בביטחון ובחברה, בחינוך ובטיפוח ערכי הלאום כדי לבצר את עוצמתה של מדינת ישראל ולהבטיח את עתידה.

נכון, המלחמות התכופות וההתנסות בשלום-כזב התישו חלקים מסוימים בחברה הישראלית וחשפו גם גילויים של רפיון. אך צריך לזכור שדווקא בשעות מצוקה באים לידי ביטוי בעמנו הגילויים העזים ביותר של הקרבה, חברות ומסירות לזולת.

אני מאמין בכוח החיות שבנו, ביכולתנו לעמוד במבחנים נוקבים וביכולתנו לצאת מהם מחוזקים ומנצחים. אני משוכנע שאנחנו יכולים לתקן את הדרוש תיקון, ולהנהיג שינויים מרחיקי לכת בתחומים המרכזיים של חיינו שיהפכו את ישראל לאחת המדינות החזקות, המפותחות והמשגשגות בעולם.

ביום העצמאות הזה, דווקא לאור התחושה הקשה המלווה אזרחים רבים לגבי הפגמים שנתגלו בתוכנו, אני קורא לכולנו לפעול לתיקונם ולהתאחד סביב זכותנו להתקיים כאומה חופשית, עצמאית וחזקה בארצנו.