הבלוג של נתניהו

פעם…
לפני הרבה שנים… היה דבר שנקרא "שיעור חברה", (אני יודעת שחלק מכם מרימים עכשיו גבה ותוהים בת כמה הכותבת, אבל לצורך העניין, נניח שהכותבת מספיק מבוגרת כדי לזכור את שיעורי החברה).
שיעורי החברה בבתי הספר (יסודיים ועל יסודיים כאחד) הוקדשו על פי רוב לפעילות חברתית, שתפקידה היה בעיקר ליצור גיבוש בין תלמידי הכיתה. גיבוש שכזה, העניק לתלמידים הזדמנות להתנסות בחוויה של חיים בקהילה כמו המבוגרים - הכרות עם הסביבה הקרובה, התיידדות עם השכנים ויצירת מערכות יחסים המהוות את אבני היסוד לקהילה פעילה, בריאה וערכית.

הפועל היוצא של שיעורי החברה והגיבוש הקהילתי היה, בין אם במישרין או בעקיפין, הגברת תחושת האכפתיות וההדדיות בין תלמידי הכיתה. תחושה זו הועתקה גם אל מחוץ לכותלי בית הספר ולא פעם היו מתגייסים תלמידי הכיתה לטובת חבר או חברה שנזקקו להם (לא, זה לא מיתוס, יש כמה וכמה סיפורים מרגשים שאף הגיעו לעיתונות בזמנם, המעידים בדיוק על כך).

עם השנים השתנתה מערכת החינוך, צומצמו שעות הלימוד ושיעורי החברה נעלמו ממערכת השעות של התלמידים. אלו הוחלפו עם הזמן בשיעורים מיוחדים עם יועצת בית הספר, המכונים לפעמים "ידע עולם" וניתנים רק בחלק משנות בית הספר היסודי. מטרתם של שיעורים אלו היא להקנות לילדים - כמובן - מיומנויות חברתיות, ידע טריוויאלי והרחבת אופקים, מה שהיה יכול לקרות באופן טבעי - אם ילדינו היו קוראים…

עולות מספר שאלות: מדוע יש צורך בשיעור מיוחד, בהנחיית יועצת בית הספר, להקניית מיומנויות חברתיות קהילתיות, במיוחד לאור העובדה ששיעורי החברה הישנים והטובים, הניבו את אותה התוצאה?

ואיני יכולה שלא לתהות אף על קנקנו של הקיצוץ - אם אכן יש צורך בהקניית מיומנויות חברתיות, מדוע תלמידי המערכת העל יסודית אינם זוכים לאותם שיעורים?

נדמה שהחברה הישראלית הופכת להיות מנוכרת יותר ויותר. מנוכרת מחבריה, מנוכרת מהערכים הישנים והטובים… כבר היום מוכרים לנו ביטויים כמו "מדינת תל אביב", המעידים על הנתק החברתי - תרבותי בין אזורים גיאוגרפיים שונים במדינתנו. הייתכן שהדבר נעוץ גם בהעדרם של אותם שיעורי חברה? אולי, במסגרת רפורמה יסודית שתיערך במערכת החינוך, נזכה לראותם שוב.

מאת: אוריאל לין, 30.1.2008

לפני ימים אחדים פורסם על ירידה תלולה באבטלה בישראל לרמה כמעט היסטורית של 6.6%. נתון זה עורר תחושה כללית של הישג המהול במידה של הפתעה. כמובן שגם היו כאלה שהזדרזו לומר שהירידה בשיעור האבטלה אינה בעלת משמעות כה גדולה, שכן לא כל העובדים שהצטרפו למעגל העבודה עובדים במשרה מלאה, וכי חלק לא מועט מהם מועסק במשרות חלקיות. ואולם, אין מדובר במקרה, אלא בתוצאה ישירה של מדיניות כלכלית לאומית.

אפילו אם חלק מהמצטרפים למעגל העבודה הם במשרה חלקית, אין ספק כי מדובר בהישג לאומי, כלכלי וחברתי מהמדרגה הראשונה. במבט לאחור, יש לזקוף הישג זה במידה רבה למדיניות הכלכלית של יוני 2003, שעוצבה על ידי שר האוצר דאז, בנימין נתניהו. לא מעט ויכוחים ניטשו באשר לנכונותה וצדקתה של המדיניות הכלכלית אותה הנהיג נתניהו, ואולם, זו היתה בחירה ברורה של דרך שבמרכזה עמדו שתי מטרות יסוד: להחזיר את המשק למסלול הצמיחה הכלכלית ולהניע גושים גדולים באוכלוסייה להשתלב במעגל העבודה.

מדיניותו של נתניהו התבססה על צמצום המגזר הציבורי והורדת רמת ההוצאה הממשלתית בהיקפים משמעותיים וכן אימוץ הגישה הדוגלת בעידוד העבודה אל מול משטר הקצבאות. הושקה גם תוכנית ויסקונסין, שהיוותה התמודדות ראשונית ומעמיקה בהסבת עובדים אל מעגל העבודה; והיקף מספרם של העובדים הזרים צומצם הדרגתית. מדיניות זו חייבה קיצוץ גם במערכת הקצבאות האדירה, שהזינה גם את אלה שיש ביכולתם לעבוד. כצעד משלים לקיצוץ בקצבאות, הופחת גם נטל המס הישיר, בעיקר לשכבות השכר הנמוכות. בצד זאת אף הופחת נטל המס לעסקים.

מידת הנחישות של נתניהו, שהתפרסה אף אל רפורמות כמו ביטול קרנות הפנסיה הוותיקות של ההסתדרות שעמדו בפני קריסה, ביטול ריכוזיות הבנקים בשוק ההון, הפרטת חברות ממשלתיות והשינוי המבני בנמלי ישראל, שיכנעו את המגזר העסקי והציבור באמינות המדיניות הכלכלית של הממשלה.

משק שחוזר לצמיחה הוא משק שיוצר מקומות עבודה. המדיניות שהונהגה ב-2003 הביאה ליצירת מקומות עבודה בהיקף ששינה את מפת התעסוקה בישראל. רמת האבטלה בסוף 2003 היתה 10.9%. עם המעבר לצמיחה הופחת שיעור האבטלה ל-9.6% בסוף 2004; 9.1% בסוף 2005; 7.7% בסוף 2006 ו-6.6% בשלהי 2007. על פני התקופה כולה המשק ייצר לא פחות מ-300 אלף מקומות עבודה חדשים. המדיניות הכלכלית שהתווה נתניהו לא היתה מניבה פירות אם שרי האוצר שכיהנו אחריו והפקידות הבכירה באוצר לא היו שומרים על עיקריה.

שום מדיניות של הרחבת קצבאות לאלה שביכולתם לעבוד אינה יכולה לתרום חברתית כמדיניות היוצרת מקומות עבודה. אי אפשר לסכם כי אכן הגענו ליעדנו המבוקש, שכן השתתפות האוכלוסייה בכוח העבודה עדיין נמוכה בישראל בהשוואה לאירופה. ואולם, ההכרעה בשאלה אם אנו רוצים להיות מדינת סעד או מדינת עבודה, כבר נעשתה. אכן אין מדובר בהכרעה בין שני ערכים מוחלטים, אלא באיזון בין השניים - ובקביעת איזון זה המשק הישראלי בחר באופן מוחלט במדיניות כלכלית המעודדת צמיחה והיוצרת מקומות עבודה.

הכותב הוא נשיא איגוד לשכות המסחר

מקור: אתר דה-מרקר.

חלק א'

חלק ב'

בנימין נתניהו: שנה חלפה - להחליף עכשיו את ממשלת המחדל!

כמעט שנה חלפה מאז הבוקר בו הפתיע החיזבאללה מדינה שלמה וכפה עלינו מלחמה.
לפתע מצאו עצמם מיליון אזרחים בצפון תחת מטר טילים ורקטות שכמותו לא ידע העורף הישראלי בכל שנות קיומה של המדינה.
כמעט שנה חלפה מאז הקיץ שעבר בו היה העם כולו עד לשרשרת מחדלים של ממשלה כושלת.
עם פרוץ המלחמה, הציבה הממשלה יעדים נכונים ובראשם הרחקת איום הטילים והשמדתם והחזרת חיילינו החטופים – אלדד רגב ואודי גולדווסר – הביתה. לצערי, היא כשלה: חיילינו החטופים בצפון, כמו גלעד שליט בדרום – לא חזרו. והחיזבאללה? הוא כבר התחמש מעבר ליכולותיו ערב המלחמה, תוך התעלמות בוטה שלו ושל פטרוניו – איראן וסוריה - מהחלטת האו"ם 1701. בדרום, כמו בגבול הצפון, קמה ,בדיוק כפי שהתרענו, מובלעת פרו איראנית שנייה, חמאסטן. בשתי החזיתות לא הייתה שום התקדמות של ממש בתיקון ליקויי מיגון העורף שנתגלו במלחמה.
עברה שנה והתחושה שנותרה בעם היא של מועקה קשה. המדינה תקועה. רבים בציבור חשים היום שאין מנהיגות. שראשי המדינה עוסקים בהישרדות אישית במקום במדינאות. במקום להנהיג את העם לחוף מבטחים, תוך קריאת המציאות, אנו שומעים על תוכניות לויתורים נוספים.
בשבע השנים האחרונות טעתה ישראל פעמיים בנסיגות חד צדדיות ללא תמורה- קודם בלבנון ואחר כך ברצועת עזה. מדיניות חד צדדית לא קירבה את השלום המיוחל לאזורינו. אלא הרחיקה אותו. אסור לחזור על הטעויות הללו!
עלינו להכיר בעובדת יסוד פשוטה: העוצמה מרחיקה את המלחמה ומקרבת את השלום, החולשה עושה את ההיפך. הפלשתינים ושכנינו האחרים יעברו לנתיב של דו קיום ושלום רק שיבינו שקיומה של ישראל היא עובדה מוגמרת. שהם עומדים מול מדינה חזקה מאין כמוה מבחינה מדינית, צבאית, כלכלית וחברתית.

עוצמה מדינית, תנופה כלכלית
על כן מה שדרוש היום הוא תוכנית של התעצמות לאומית שמורכבת מביצור עוצמתנו הביטחונית והתעצמות בחזית הבינלאומית על ידי הנעת ממשלות ודעת הקהל העולמית לפעולה נגד איראן וגרורותיה. אבל דומה שבעניין זה נעשה מעט מדי ובקול רפה מדי. נשיא אירן מצהיר חדשות לבקרים על כוונתו למחוק את ישראל מעל פני האדמה. איש אינו פוצה פה, וגם קולה של ישראל נשמע חלש והססני.
אנו זקוקים למהפך בתחום זה, כמו גם להמשך התנופה הכלכלית כדי לבסס את האינטרסים החיוניים שלנו. כלכלה חזקה תבטיח גם מענה לצרכים החברתיים של ישראל. רק כלכלה חופשית מאפשרת לקיים מדינה וחברה מודרנית. כלכלה חופשית לצד רגישות חברתית – זהו המפתח הנכון. וזוהי המדיניות שלנו.
כל אזרח שיכול לצאת לשוק העבודה – שיצא לעבוד. כי רק כך אפשר לעזור לחלשים באמת, כמו לקשישים, לנכים, לחולים. על הממשלה לעודד תעסוקה, להוריד מיסים, לחזק את מעמד הביניים ולספק חינוך מעולה לכולם.
יש לאמץ את הגישה של עזרה הדדית, לצד אחריות אישית. כל זה הממשלה הנוכחית אינה עושה. היא מדשדשת באין מדיניות. דומה שכל מערכות השלטון משותקות.
מממשלה יונקת את סמכותה מן העם. שורשי הסמכות של ממשלה זו יבשו. אנו חייבים לחזור לעם ולקבל את אמונו מחדש.
אני מאמין שבבחירות אלה ייתן את העם את אמונו בתנועת הליכוד שהוכיחה שהיא ורק היא ראתה את הנולד במדיניות שקולה שפויה ואחראית. במקרה זה אפנה לכל ראשי המפלגות הציוניות כדי להקים ממשלת אחדות לאומית שתפעל בדרכו של הליכוד ותתמודד עם האתגרים הגדולים שעוד ניצבים לפנינו.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3419477,00.html

מדינת ישראל נוצרה מתוך הסערה. על רקע השואה, לאחר עשרות שנים של פעולת התיישבות בארץ ישראל, ומתוך כיסופים עזים לציון שקיימו אותנו בשנות גלותנו הארוכות, מדינת ישראל העוברית נלחמה על נפשה מול שבעה צבאות ערב שאיימו לקפד את פתיל חייה.

מלחמת העצמאות הייתה מלחמה אכזרית של מעטים מול רבים והיא גבתה מחיר דמים כבד. מאז, חרף התקווה העזה לשלום, נדרשנו להגן על עצמנו ועל קיומנו במלחמות חוזרות ונשנות, כשהשכול הוא בן לוויה תמידי, הגוזר עלינו פרידה מלוחמים, מחברים, בנים, אחים ואף מאזרחים חפים מפשע שנלכדו במעשי טרור נפשעים.

המלחמה האחרונה ודברי הנאצה והקריאות להשמדת מדינת ישראל הנשמעות מאיראן, מלמדים אותנו שאויבינו לא איבדו את התקווה להשמידנו ולא את הרצון ללחום בנו. לפיכך עומדים בפנינו עוד מבחנים קשים.

אך אני גם יודע שאויבינו יחדלו ממאבקם זה ויעשו עמנו שלום רק כשיבינו שאין שום תוחלת למשטמה שלהם, שישראל היא מדינה חזקה דיו כדי שתישאר כאן לנצח.
הם יכירו בזכות קיומינו רק כשיכירו בעובדת קיומנו הבלתי ניתנת לערעור. על כן עלינו לעשות כל מה שדרוש במדיניות, בכלכלה, בביטחון ובחברה, בחינוך ובטיפוח ערכי הלאום כדי לבצר את עוצמתה של מדינת ישראל ולהבטיח את עתידה.

נכון, המלחמות התכופות וההתנסות בשלום-כזב התישו חלקים מסוימים בחברה הישראלית וחשפו גם גילויים של רפיון. אך צריך לזכור שדווקא בשעות מצוקה באים לידי ביטוי בעמנו הגילויים העזים ביותר של הקרבה, חברות ומסירות לזולת.

אני מאמין בכוח החיות שבנו, ביכולתנו לעמוד במבחנים נוקבים וביכולתנו לצאת מהם מחוזקים ומנצחים. אני משוכנע שאנחנו יכולים לתקן את הדרוש תיקון, ולהנהיג שינויים מרחיקי לכת בתחומים המרכזיים של חיינו שיהפכו את ישראל לאחת המדינות החזקות, המפותחות והמשגשגות בעולם.

ביום העצמאות הזה, דווקא לאור התחושה הקשה המלווה אזרחים רבים לגבי הפגמים שנתגלו בתוכנו, אני קורא לכולנו לפעול לתיקונם ולהתאחד סביב זכותנו להתקיים כאומה חופשית, עצמאית וחזקה בארצנו.