הבלוג של הליכוד

לפני ימים אחדים, עוד בטרם הורכבה ממשלת-ישראל החדשה בראשות בנימין נתניהו, הסבו שרי החוץ של האיחוד האירופי ולסעודת ערב בבריסל ו"הזהירו" את הממשלה העומדת לקום שאם לא תכיר בעיקרון של "שתי מדינות לשני עמים", כלומר הקמת מדינה פלשתינית, יהייה עליה לשאת בתוצאות חמורות. מבלי להתייחס כרגע לגופו של עניין, כלומר לשאלה כיצד הממשלה החדשה אכן מתכוונת לקדם את השלום ואת מטרותיה המדיניות, הביטחוניות והכלכליות כלפי הפלשתינים - באו האדונים מאירופה והודיעו לממשלה החדשה בלשון שבנקל ניתן לפרשה כאיום, איך יהייה עליה לנהוג בנושא מרכזי לעתידה ולבטחונה. במלים אחרות: לא הממשלה הניבחרת של הדמוקרטיה היחידה במזרח-התיכון, אלא המנדרינים בבריסל הם שיחליטו עבורנו - ובאותה הזדמנות הם גם הפרו התחייבות מפורשת לשדרג את יחסי האיחוד עם ישראל. ראש הממשלה התחיב, כידוע, שישראל תכבד את כל התחייבויותיה הבינלאומיות, בתנאי שהן אינן מסכנות את בטחונה של ישראל. לשון אחר, ישראל איננה מתכוונת לשלוט בפלשתינים והיא רוצה שאלה ינהלו את חייהם בעצמם - ניסוח שאיננו שונה במהות מהדברים ששמענו, למשל, ממזכירת המדינה האמריקנית הילרי רודהם קלינטון, לאמור שעל הפלשתינים "לשלוט בגורלם". הנוסחה "שתי מדינות לשני עמים" אינה, איפוא, יותר מסיסמה וכותרת שהממשלה היוצאת, ובעיקר שרת-החוץ לשעבר, "הצליחו" להפכן אצל חלק מידידינו למעין מנטרה אידיאולוגית, ואצל אויבינו לנבוט לחבוט בנו. אך מה שקובע באמת זה התוכן והאפשרויות הקונקרטיות לא הסיסמאות - שלגביהן תהייה לאובמה ולנתניהו הזדמנות לדון בעת פגישתם הקרובה בוושינגטון.ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון התבטא בזמנו ש"ישראל לא תהייה צ'כוסלובקייה" - מצער לכן במיוחד שהאקט הבלתי דמוקרטי והבלתי הוגן הזה על האיחוד האירופי נעשה דווקא בעת שצ'כייה למודת הנסיון ההיסטורי המר, מכהנת כנשיאת האיחוד. יתכן שהפוליטיקאים האירופים סברו שעמדתם תיזכה לתמיכה גם מממשל אובמה, אך מסתבר שטעו, שכן הנשיא האמריקני, אף שאמר מה שאמר כדי לצאת ידי חובה בעניין "אנאפוליס" דווקא פירסם הודעה ידידותית מאוד לממשלה החדשה בישראל - תוך שהוא מדגיש שהוא צופה לשיתוף פעולה טוב וקרוב עימה. מי שאגב כן התבטא ברוח דומה להחלטת האירופים היה הוגו שאווס, הרודן מוונצואלה וידידו הקרוב של אחמדניג'אד האירני…

מעניין, ואופייני, שבו בזמן ששרי החוץ של אירופה עוסקים במאמץ להכתיב לישראל את מדיניותה - הם מתעלמים לחלוטין לא רק מהחמא"ס ומהטרור האיסלמי שכפי שהנשיא אובמה העיר, מאיים בראש ובראשונה עליהם, אלא גם מאותה וועידה ערבית בקטאר שמשתתפיה יצאו ממש מגידרם כדי לאמץ לליבם את הנשיא הג'נוסיידי, פושע המילחמה מסודן (לזכותו של נשיא מצריים, מוברק, ייאמר שהוא סרב להשתתף באותה וועידה). אגב, את הנאום האנטי-ישראלי, האנטי-אמריקני והאנטי מערבי בכלל הקיצוני ביותר בקטאר נשא לא אחר מנשיא סוריה בשאר אסד, יעד החיזורים החדש של המערב. שרת החוץ הקודמת של ישראל השתבחה בשינוי החיובי שחל כביכל ביחסה של אירופה כלפי ישראל, וטענה שלכן יש להעניק לה תפקיד מרכזי יותר בתהליך המדיני עם הפלשתינים, אך מסתבר שהשבחים האלה היו מוקדמים - ושלפחות חלק ממדינות אירופה, ולא הבלתי חשובות ביניהן, ממשיכות לדבוק בגישתן המסורתית הידועה הנוטה לכיוון הצד הערבי, כולל הפלשתיני. (סימן נוסף לגישה הזאת הם סימני הפתיחות שאחדות מהן, לרבות בריטניה, מפגינות לאחרונה כלפי החמא"ס והחזבאללה). אמנם הנטייה הזאת איננה מאפיינת את כל חברות האיחוד האירופי, ובפרט לא את המדינות במיזרח-אירופה שחברו אליו, ועל ישראל להשתדל ולהעמיק את הקשרים עם הנ"ל, אך לפחות לפי שעה נראה שמשרדי-החוץ הוותיקים במערב ממשיכים לתת את הטון. כדאי אולי להזכיר לידידינו באירופה שישראל היא אחת הלקוחות המסחריים החשובים ביותר שלהם במזרח-התיכון - וכי אפשר לשקול הפניית חלק גדול יותר מרכישותינו לארה"ב ולמקורות נוספים?

"אנחנו כולנו תקווה ותפילה שנתניהו יקים ממשלה גדולה וחזקה לארבע השנים הבאות ואם ירצה השם גם למעלה מזה". באחוזת דניאל שבפאתי נתיבות, התקבל נתניהו על ידי מארגני כנס תומכי הליכוד בנתיבות "כראש ממשלת ישראל אם ירצה השם". בשולחן המכובדים ישבו איציק דנינו, נציג הדרום ברשימת הליכוד, אפי איתם, ח"כ מיקי איתן והמועמדים ציפי חוטובלי, דני דנון, וגילה גמליאל.

מאות אנשים גדשו את האולם כשראש עיריית נתיבות יחיאל זוהר פתח את האירוע ורתם בנאום מחשמל את הנוכחים להתנדבות למען הליכוד בשבוע שנותר עד לבחירות. "המטרה של הכנס הזה היא לארגן את כולם, את ראשי הסניפים… לצאת מכאן ולהכין את הרשימות, את הרכבים, את הפעילים ולעשות את העבודה". זוהר הוסיף ופנה לנתניהו : "אלה אנשים שנשארו איתך ועם הליכוד. יחד נוביל את הליכוד לנצחון בעזרת השם ביום שלישי הקרוב. הסקרים לא מביאים את הנצחון אלא כל אחת ואחד מכם".

לקול ג'ינגל הליכוד המתנגן בעוצמה, הזמין הכרוז את "ראש ממשלת ישראל" לשאת דברים.

"את היום פתחתי באשקלון," סיפר נתניהו. "עמדתי במרכז העיר במקום בו נפל טיל גראד. התקהלו שם אזרחים, אתם יכולים להבין מה הם הרגישו. אך בניהם שבתה את ליבי אמא עם ילדה בת שנתיים שאמרה לי 'תציל אותנו נתניהו', תציל את הבת שלי". זה קרע את ליבי", אמר נתניהו, "איפה אנחנו חיים?"

"לפני שלוש שנים הליכוד ירדו במספר המנדטים לעשרה אחוז מהכנסת כי אמרנו שאשקלון ואשדוד יחטפו טילים. ציפי ליבני וקדימה אמרו שאנחנו הוזים הזיות. הם לא ראו, הם לא הבינו, הם לא עשו כלום", אמר נתניהו, "הם יצרו מבצר לטרור המוסלמי האיראני ואחרי כל זה הם פרצו את הציר (פילדלפי) ונתנו לאוטוסטרדת הטילים להכנס לעזה. כל הדברים שאמרנו התקיימו אחד לאחד."

"בסופו של דבר נאלצנו לפעול וצה"ל פעל יוצא מן הכלל. וכשצה"ל עמד לכרות את ראש הנחש מה הם עשו?", "הפסיקו", נשמע קריאה מהקהל. "הפסיקו." הסכים נתניהו. "הרבה מממשלות אירופה ייחלו שנעשה את זה."

"הבחירות האלה הן קודם כל על השאלה מי ישלים את המלאכה ואת זה נעשה. אנחנו - לא אף אחד אחר, רק הליכוד".

"אני לא רוצה להגזים בגודל האתגרים העומדים לפנינו", אמר נתניהו וציין את שני "מבצרי הטרור" של החיזבאללה והחמאס ואת מבצר הטרור שיצר אותם: "איראן."

"יש גם איום כלכלי חמור מאוד, וגם את זה הם (קדימה) לא יודעים לעשות", אמר נתניהו, "אין להם אפילו תוכנית. אנחנו חייבים להציל את החלשים, את מקומות העבודה של מאות אלפים", אמר נתניהו, "לשמור על מקומות העבודה ולשמור על החלשים."

נתניהו פנה לקהל ושאל אותו איך יכול להיות שהגענו למצב בו אנו סובלים מחולשת דעת כזאת. "זה מתחיל באתגר השלישי, בחינוך", "אנחנו נוציא את הנאקבה מתוכנית הלימוד ונכניס בחזרה את מורשת ישראל והציונות. בסופו של דבר הכל מתנקז לדברים האלה : לצדק, לזכות. כשאדם יודע שהוא נלחם על ארצו ומולדתו - אין גבול לכוחו של העם שלנו."

"יש רק גורם אחד שיצוק את מורשת ישראל ואהבת הארץ, יחזיר את הביטחון ויאושש את הכלכלה. רק הליכוד. אתם צריכים להגיד לכולם, לכל הידידים והידידות, החברים והחברות. בעזרתכם, בעזרת כל אחד מכם אנחנו ננצח ועם ישראל ינצח."

במוקד הפגישה שהתקיימה הבוקר בין יו"ר הליכוד בנימין נתניהו, לבין מזכ"ל נאט"ו יאפ דה הופ סחפר במלון דן בתל אביב, עמדה הסוגייה האיראנית.
נתניהו שב והזהיר כי זו היתה ונשארה הבעיה המרכזית של ארה"ב, נאט"ו והקהילייה הבינלאומית. נתניהו ציין שחמסטאן בעזה הוא מוצב קדמי של התחמשותה הגרעינית של איראן, כמו גם חיזבאללה בלבנון. נתניהו הוסיף ואמר כי: "השתיים הן גרורות איראניות וצריך לטפל בשורש הבעיה. קיים הבדל תהומי אם מדינת האם נותנת החסות היא בעלת יכולת גרעינית."

מאת: אופיר אקוניס.

בשבוע שעבר אמרה ציפי לבני בטלוויזיה שהיא רוצה ויכולה להיות ראש ממשלה. אז אמרה. גם השכן שלי מקומה ראשונה אמר. לא ציפי ולא השכן היקר שלי יכולים להיות ראש ממשלה בישראל. כדי לזכות באמון העם לתפקיד החשוב הזה, צריך להיות מנהיג ולהוכיח עשייה. ללבני , אין את זה!

ציפי לבני מתרוצצת בין אולפני הטלוויזיה ומזיעה מאורות הזרקורים. אין תוכנית שהיא לא מופיעה בה. מופיעה וכהרגלה לא אומרת כלום. כמו כוכבת הילדים ציפי שביט שקיבלה תוכנית בטלוויזיה הלימודית בתחילת שנות השמונים: ציפיטפוט. מפטפטת ומפטפטת, אך לא אומרת דבר משמעותי אחד.

לבני ישבה בממשלות ישראל מאז מרץ 2001. מה היא השיגה בשמונה שנים ליד שולחן הממשלה. שרת קליטה? לא קולטת. שרת חקלאות? לא נטעה, לא שתלה, לא קטפה. פיתוח אזורי? לא פיתחה מאומה. שרת המשפטים? פטפטה כמה מילים. שרת החוץ? בהסברת המדינה בחו"ל- ישראל בחוץ.

ואולי, היא כן עשתה משהו בימיה כשרה בממשלה? לאחר פישפוש קצר בזכרוני אני נזכר: לבני קשורה בשתיים מהטרגדיות הגדולות ביותר בתחום הביטחון והחוץ שהובילה קדימה בשלוש השנים האחרונות.
הראשונה, ההתנתקות שהסתכמה בגשם של רקטות וטרור תלול מסלול מרצועת עזה לאשקלון, שדרות, קיבוצי ומושבי הנגב המערבי וחבל אשכול.

השנייה, החלטה 1701 בה מתגאה לבני בכל מקום כצעד החשוב ביותר בקריירה הפוליטית שלה. החלטה מדינית אומללה של שרת חוץ חסרת ניסיון ומנהיגות, על רקע מלחמה שנוהלה בצורה אומללה לא פחות. לפני שנה אמר קצין בכיר באמ"ן "הגדיל החיזבאללה כמותית ואיכותית את טווח וכמות הרקטות שלו בהשאווה למה שהיה בידיו ערב המלחמה". תארו לעצמכם, מה המצב כיום.
שגריר ארצות הברית באו"ם לשעבר הוסיף ואמר ש"חיזבאללה לא פורק מנשקו…הוא עדיין איום על ישראל כמו בעבר". האם על כל אלה יש לציפיטפוט במה להתגאות.

ציפי לבני יכולה להמשיך ולפטפט. אבל איך אומרים החבר'ה ב"שבוע סוף"? היא רק טפט. מדקלמת סיסמאות שמכתיבים לה קופירייטרים ממשרד פרסום בתל אביב. זוהי לא מנהיגות. אלה לא עמדות של מי שמבקש להנהיג שבעה מיליון ישראלים. אין לה יכולת ביצוע. אין לה את זה.

מדינת ישראל צריכה, הייתי אומר חייבת, את המנהיגות של הליכוד בראשות בנימין נתניהו כדי להחזיר אותנו לדרך בטוחה ושפויה. הדרך שישראל ראויה לה!

אני שמח לברך היום בכנסת ישראל, בירושלים המאוחדת בירת ישראל, את נשיא צרפת ניקולא סרקוזי ואת רעייתו הגב' קרלה סרקוזי.
אדוני הנשיא, אני יכול לקבוע ללא היסוס: אתה ידיד אמת של ישראל!

כשאתה אומר שאתה מחוייב לביטחוננו - אתה מתכוון לזה. במהלך השנים הורגלנו למנהיגים במערב שבהבל פיהם תומכים בזכותה של ישראל להגנה עצמית, אך ברגעי אמת מגנים אותנו כל פעם שאנו נאלצים לממש זכות זו.

אתה ידיד אמת של ישראל כי הראית שיש לך מצפן מוסרי. לפני חודשים אחדים הצהרת שלא תיפגש עם מי שמסרב להכיר בקיומה של ישראל -הצהרה שמעטים ממנהיגי העולם מוכנים להתחייב לה, ועוד פחות מזה לקיימה.

כשאחמדיניג'אד מכריז באו"ם ובבירות העולם על כוונתו להשמידנו, כמעט שלא קם אף אחד שיתייצב מולו ויאמר לו את המילים הישירות ברוחו של אמיל זולא – .J’accuse אני מאשים! אבל אתה קמת ודחית אותו בתקיפות, ועל כך אנו מצדיעים לך היום!

אדוני הנשיא, אתה ידיד אמת של העם היהודי משום שאתה מוכן להתעמת חזיתית עם האנטישמיות ששוב מרימה ראש בארצך. כפי שאמרת: "המאבק נגד האנטישמיות אינו עניינה של הקהילה היהודית בצרפת, אלא עניינה של הרפובליקה הצרפתית כולה".

אתה ידיד אמת של ישראל, אדוני, כפי שאתה ידיד אמת של אמריקה. כשאתה מחזק את הקשר בין ארצך לארצות הברית, אתה מחזק את כל הדמוקרטיות. כמו במאבק נגד הנאציזם והקומוניזם, המאבק נגד האסלאם הקיצוני מחייב ברית איתנה של כל מדינות העולם החופשי. כשארה"ב וצרפת מפולגות, ברית זו נחלשת. כשהן עומדות זו בצד זו, כל הדמוקרטיות מתחזקות, כולל ישראל.

האיום הגדול ביותר על העולם החופשי נובע מניסיונה של איראן להתחמש בנשק גרעיני. אנו מעודדים ממדיניותך להתייצב יחד עם ארה"ב כדי למנוע התפתחות זו.

בסופו של דבר, העימות עם איראן ימנע רק אם איראן תבין שהקהילה הבינלאומית נחושה לעשות כל דבר כדי למנוע את התחמשותה של איראן בנשק גרעיני.

אדוני הנשיא, שינית את יחסה של צרפת לישראל, ואת יחסה של ישראל לצרפת – וזאת מבלי לגרוע מיחסי צרפת והעולם הערבי.

בזה חידשת מסורת של יחסים מיוחדים בין צרפת וישראל. בשני העשורים הראשונים לעצמאותנו, זכינו לתמיכתה החיונית של צרפת בביצור כוחנו הלאומי.

שותפות זו צמחה מן המורשת התרבותית וההיסטורית המיוחדת של צרפת. תנועת ההשכלה בצרפת הייתה המנוע העיקרי של תנועת השחרור של יהודי אירופה. בצרפת הביא הדבר להופעת שורה ארוכה של יוצרים, הוגים ואישים יהודיים כמו קמיל פיזרו וז'אק אופנבאך, אנרי ברגסון וריימונד ארון, ליאון בלום ופייר מנדס פרנס – ואינספור יהודים אחרים שתרמו לצרפת מכישרונם וגאוניותם בכל התחומים, כיאה לארץ שהעמידה מתוכה גאון כמו רש"י.

היום מהווים יהודי צרפת את הקהילה היהודית הגדולה באירופה. זוהי קהילה תוססת, חזקה וגאה – גאה בזהותה היהודית, גאה בהישגיה הרבים ובתרומתה לצרפת, וגאה באהבתה למדינת ישראל.

ידידי הנשיא, זכורים לי רגעים מרגשים בהם עמדנו יחד על אותה במה מול אלפי יהודים בצרפת. ראיתי את חיבתך אליהם, וראיתי את חיבתם אליך. אין פלא שרבים מהם תומכים במאמציך לחדש את פניה של צרפת.

ידידי, אני מאחל לך הצלחה ביוזמתך לעשות רפורמות כלכליות ואחרות בארצך. מניסיון אישי, אני יכול לומר לך – זה לא יהיה קל. אך מנהיגות נבחנת ביכולתה לשחות נגד הזרם ולקבל החלטות קשות אך הנחוצה לטובת המדינה, המעז מנצח.

כולנו מאחלים גם להצלחתך ביוזמתך החשובה ליצור מסגרת של שיתוף פעולה בין מדינות הים התיכון, שלישראל מקום טבעי בה.

אין זה אומר שלא יהיו בינינו חילוקי דעות. כפי שאתה נוהג לומר: "חילוקי דעות יכולים להתקיים בין ידידים. אבל ברגעי מבחן, ידידים מתייצבים בשורה אחת זה בצד זה".

ואכן, ישראלים רבים רואים את הדברים בפרספקטיבה שונה ממה שמצטייר לעיתים בקהילה הבינלאומית. עם ישראל רוצה בשלום בכל מאודו. גם הוכחנו שאנו מוכנים לשלם מחירים עבור השלום. אבל למדנו מניסיון השנים האחרונות להבחין בין שלום אמיתי לשלום מדומה, שטומן בחובו סכנות חמורות.

הנסיגות החד-צדדיות מלבנון וחבל עזה לא קירבו את השלום אלא יצרו בסיסים איראנים בגבולנו, מהם נורו עד היום על יישובינו אלפי טילים.

הביטחונות שקיבלנו מן הקהילה הבינלאומית, כולל החלטת מועצת הביטחון 1701, כשלו לחלוטין במניעת התחמשותם מחדש של החיזבאלה והחמאס.

ואילו אצל הפלשתינאים המתונים יותר אנו מגלים לצערנו אוזלת יד וחוסר נכונות לעשות את הצעדים המינמליים הדרושים לכינון שלום אמת.
הם אינם מוכנים להלחם בטרור, להכיר בישראל כמדינה יהודית ולוותר על הדרישה להציף את ישראל במיליוני פלשתינאים.

כדי שנוכל להתקדם לשלום אמת, כל זה חייב להשתנות. אם למדנו משהו מן ההיסטוריה הרי זה שהשלום מבוסס על עוצמה ולא על חולשה.
עלינו לשמור את הביטחון בידינו ולהיאבק בטרור ללא הפסקה וללא הפוגה. הבטחון הוא התנאי הראשון והבסיסי ביותר לקיום הסדרי שלום.

בצד זה עלינו לקדם שלום כלכלי עם שכנינו – לא כתחליף להסדר מדיני אלא כפרוזדור אליו. צמיחה כלכלית תחזק את המתונים ותחליש את הקיצוניים ע"י יצירת מקומות עבודה, שיפור רמת חייהם וקידום יוזמות כלכליות, תוך בניית עתיד של שגשוג ותקווה. אדוני הנשיא, אנו מקווים שתקדם יוזמות אלה במרץ האופייני לך בתקופת נשיאותך הקרובה של האיחוד האירופי.

ידידים יקרים, הגיע הזמן להגיד לעולם את האמת ההיסטורית בקול ברור וחזק: המכשול האמיתי לשלום היה והינו הסירוב להכיר במדינת ישראל בגבולות כלשהם.

ישראל הותקפה פעם אחר פעם בקווי 67 מיהודה, שומרון, עזה ורמת הגולן, כשלא הייתה אפילו התיישבות אחת בשטחים אלה. וכשנסוגונו עד הסנטימטר האחרון מלבנון ומרצועת עזה, ממשיכים אויבינו לתקוף אותנו מן השטחים הללו.

הם מסבירים שמטרתם היא לשחרר את "כל חלקי פלשתין הכבושה": את "חיפה הכבושה", "אשקלון הכבושה", "יפו הכבושה" וכו' - כלומר לחסל את מדינת ישראל בקווי 67 המצומקים.

הם אינם רוצים מדינה פלשתינאית בצד ישראל. הם רוצים מדינה פלשתינית במקום ישראל.

על כן עלינו לדרוש הכרה אמיתית בזכותנו לחיות כעם חופשי ובטוח בארצנו. ועלינו לעמוד על גבולות בני הגנה כדי שנוכל לחיות כאן.

לא נחזור לקווי 67 ולא נרד מרמת הגולן!

אין לנו כוונה לחזור ולשלוט בריכוזי האוכלוסייה הפלשתינית, אבל גם לא נחזור לגבולות שלא יאפשרו הגנה על מדינתנו , תוך ויתור חסר אחריות על מחוזות שהם נחלת אבותינו.

נפוליאון היה בין אלה שעמדו על הקשר העמוק בין עם ישראל לארצו.
במסעו בארץ ישראל ב-1799 קרא ליהודים, אותם כינה "היורשים החוקיים" של הארץ, להצטרף לצבאו ו"להחזיר מה שנלקח מכם". במנשר ששלח להם שכתובתו ירושלים הוא מצטט מדברי הנביא ישעיהו: "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון".

ובכן, מאז ברוך השם התקיימו דברי הנביא, וחזרנו בהמונינו לציון!

ידידי הנשיא, הפלשתינאים מאמינים שעם ישראל שהתפלל במשך אלפיים שנה לחזור לירושלים יוותר על חלקים מירושלים, לרבות הר הבית.

הם טועים.
זה לא יקרה!

לעולם לא נחלק את ירושלים!

כפי שאיש לא יעלה על דעתו לחלק את פריז מסיבות אתניות או דמוגרפיות, לא ניתן לאיש לחלק את ירושלים.

בירת הנצח של עם ישראל אינה עומדת לחלוקה או למכירה!
ירושלים המאוחדת תחת ריבונות ישראלית היא הערובה היחידה להמשך שמירת חופש הפולחן לבני כל הדתות בעיר - מוסלמים, נוצרים ויהודים.

ידידי הנשיא, אני רוצה לומר לך בנימה אישית: זו לא הפעם הראשונה ששנינו נפגשים כאן בירושלים, ומן הסתם גם לא הפעם האחרונה.

אבל אני שמח במיוחד לקבל אותך כאן כנשיא הרפובליקה הצרפתית.

ועוד יותר אני שמח שכל אדם בישראל יודע היום מה שצפיתי לפני שנים: שכמדינאי תחזיר את צרפת למרכז הבמה העולמית, ושאתה ידיד אמת של מדינת ישראל ושל עם ישראל.

ברוך בואך לירושלים!