הבלוג של הליכוד

נפל דבר בישראל.
ראש ממשלה שכשל במלחמה בורח מאחריות.

מעולם לא החליטה ממשלה בישראל לצאת למלחמה עם תמיכה לאומית ובינלאומית כה רחבה, כולל ההתגייסות שלנו באופוזיציה להדוף את ההתקפות על ישראל בזירה הבינלאומית.

מעולם לא יצאה ישראל למלחמה כשבידיה יתרונות כה גדולים על האויב הניצב מולה.

מעולם, מאז מלחמת העצמאות, לא ניתן בידי ממשלה זמן רב כל כך כדי להביא הכרעה בשדה קרב.

אולם על אף יתרונות אלה, כפי שקבעה ועדת וינוגרד, לראשונה במלחמות ישראל מלחמה שישראל הייתה מעורבת בה, ושהיא עצמה יזמה, הסתיימה בלי שישראל ניצחה בה .

לוחמי צה"ל נלחמו בגבורה. ממשלה חובבנית אחראית לכשלון.

מי שאחראי על הצבא הוא הדרג המדיני! הוא זה שצריך לשאול את השאלות הנכונות ולקבל את ההחלטות הנכונות.
הוא זה שמנחה את הצבא, ולא להיפך. והוא זה שכשל במלחמה הזו כשלון מוחלט.

זהו הממצא העיקרי של דו"ח וינוגרד על שני חלקיו, ואי אפשר לטייח אותו. מי שמנסה להיתפס רק לחלק קטן ממנו אינו יכול לבטל את הקביעות על כלל המלחמה. זהו דו"ח אחד על מלחמה אחת.

כדברי השופט וינוגרד אמש האחריות לכשלים מונחת לפתחם של הדרג המדיני וצמרת הדרג הצבאי.
"הוועדה קבעה: "הטלנו אחריות אישית על שלושת הקברניטים."

אבל בעוד ששניים מהקברניטים הללו- שר הביטחון עמיר פרץ והרמטכ"ל דן חלוץ - פינו את מקומם, מסרב הדרג המדיני והעומד בראשו מר אולמרט לעשות זאת.

הוא מסרב לקחת אחריות, מסרב לגלות יושרה אישית ומנהיגותית, ולעשות מה שרוב מכריע בציבור מצפה ממנו לעשות.

כי יש משמעות למושג אחריות. כשמערכת כלשהי כושלת כשל עמוק שתוצאותיו כה חמורות, ראשי המערכת שכשלו חייבים להתחלף.

זה קרה אחרי כישלונות גדולים אחרים בתולדות המדינה, וזה קרה במלחמה זו בצמרת הדרג הצבאי.

אבל היחיד שאצלו זה לא קורה הוא דווקא זה שנושא באחריות העליונה לכישלון - ראש הממשלה, שמרוקן מתוכן את המושג אחריות.

אחריות זה לא לדבר על אחריות. אלא לעשות מעשה. - ובמקרה זה לנהוג כפי שנהגו הרמטכ"ל ושר הביטחון.

אזרחי ישראל יודעים היום שהמדינה מונהגת ע"י ראש ממשלה שאינו כשיר ואינו ראוי להנהיגה.
גם מר ברק יודע זאת, והציבור מצפה ממנו שיקיים את התחייבותו לא לאפשר למנהיגות כושלת זו להמשיך.

הטיעון שמי שעשה טעויות גורליות כאלה יתקן את עצמו הוא מופרך מיסודו.

מי היה מפקיד את עצמו בידי רופא מנתח שכשל בניתוח?

מי היה עולה לאוטובוס שהנוהג בו עשה תאונה קטלנית?

הממשלה בוחרת להיתנתק מרצון העם וכאבו. נשבר פה ערך האחריות הממלכתית שעד אתמול קיווינו שהוא נר לרגלינו. הציניות השתלטה על הציונות.

השבר גדול אך, אל לנו אזרחי ישראל לאבד תקווה.

הדמוקרטיה הישראלית חזקה. אני סומך עליה, ובעיקר אני שם את מבטחי בשכל הישר של העם ובעוצמתו.

דוברי הממשלה אומרים לנו שהמצב נפלא. האומנם?

בצפון החיזבאללה מכפיל את חימושו בטילים וברקטות. בדרום החמאס יורה אלפי קסאמים על יישובינו, והגבול עם מצריים נפרץ לרווחה. ושאר המערכות המרכזיות בחיינו, כמו מערכת החינוך, מדשדשות או קורסות אף הן ללא חזון וללא מעש.

האם זו היא ההנהגה שבידיה נפקיד את ביטחוננו?

האם בה יתנו חיילנו את אמונם אם יכפה עלינו סיבוב נוסף?

האם זו ההנהגה שיכולה לדרוש מהפלשתינים את התנאים המינימליים הדרושים לקיום שלום אמת?

אזרחי המדינה חשים שהנהגה זו דואגת רק להישרדותה.הם שומעים על אנחת הרווחה בלשכת ראש הממשלה, על חגיגות השמחה, והם מתמלאים עצב וכעס. מה קרה לערכי המנהיגות שהובילו פעם את המדינה? האם לנורמות אלה של בריחה מאחריות נחנך את ילדינו?

דובריו של ראש הממשלה מדברים על רציפות השלטון, אבל למעשה הם מדברים על רציפות שלטונו — שלטון כושל, חסר עכבות וחסר אחריות שמייאש את רוב הציבור בישראל.

והמיואשים והנפגעים אינם רק ההורים השכולים וחיילי המילואים שנלחמו בגבורה, ושעלולים להיקרא להילחם שוב.

מדובר בהמוני אזרחים לרוחב הקשת הפוליטית שמבקשים מנהיגות טובה ואחראית למדינת ישראל. ומנהיגות זאת ניתן להשיג רק ע"י בחירות חדשות.

אמר דוד בן גוריון: "תדע כל אם עברייה כי הפקידה את גורל בנה בידי מפקדים הראויים לכך."- ואני אומר: "תדע כל אם עברייה שהפקידה את גורל בניה ומפקדיה בידי הנהגה הראויה לכך".
מקצה הארץ ועד קצה המוני אזרחי ישראל אומרים ביום זה לראש הממשלה בקול גדול:

אינך ראוי.

אינך ראוי להנהיג עוד את עם ישראל.

אזרחי ישראל צריכים היום לשאול לשלומה של ציון. כי ממשלה בישראל מבקשת להסגיר מרצון חלקים נרחבים של ירושלים ליידי אויבנו.
דבר כזה עוד לא קרה לנו.
היו פרקים בתולדות עמנו שירושלים נלקחה מאיתנו, אבל לא זכור לי מקרה שיהודים התנדבו למסור חלקים ממנה לידי זרים.

איני מדבר רק על כוונת הממשלה למסור שכונות במזרח העיר, דבר שהיא עושה תוך עצימת עיניים לסכנה הביטחונית הוודאית שצעד זה יביא עמו. הרי כל מי שעיניו בראשו מבין שאם צה"ל ייצא החמאס יכנס, ואם החמאס ייכנס למזרח העיר, הוא ימטיר קאסמים על מערב העיר. החיים בירושלים כולה יהפכו לבלתי נסבלים, כפי שקורה יום יום בשדרות. צריך להבין: מזרח ירושלים מגינה על מערב ירושלים!

דוברי הממשלה משיבים בהיתממות: האם לשכונות במזרח העיר התפללנו בשנות גלותנו?
התפללנו לחזור לירושלים כולה, ובוודאי להר הבית ולעיר העתיקה– וגם עליהם מוכנה הממשלה לוותר במחי יד! אלה המקומות שבהם נצרבה הזהות היהודית, שבהם הילכו נביאים ומלכים, ושהיו מושא לתפילות היהודים בכל הדורות.

כלומר, הממשלה מוכנה לוותר גם על הביטחון וגם על המורשת! ולמי ימסרו את הר הבית והעיר העתיקה? לשכנים רודפי שלום? למישהו שרוצה בדו-קיום עמנו? לא! הם מוכנים למסור אותם לגרועים שבאויבינו, לאלה שרצחו רק לפני זמן קצר למעלה מ- 1,000 ישראלים בערינו, לאלה שמשליכים רקטות על יישובינו, ומכריזים השכם וערב שמטרתם היא השמדתנו.

אמנם טוענים דוברי הממשלה ש"האגן הקדוש" – מילים אופנתיות, לא יהודיות, לכנות את הר הבית והעיר העתיקה – יעבור כביכול לערבות בינלאומית. אבל כולנו ראינו מה קרה לערבות הבינלאומית שהבטיחו לנו בדרום לבנון אחר המלחמה האחרונה.

החיזבאללה חוזר לשלוט שם, והחמאס ישלוט כאן – אם רק נצא.

כיצד אפשר להסביר איוולת זאת?

ללא ספק, ממשלה זו נגועה בעיוורון המדיני והבטחוני שבו לוקים ראשיה זה זמן רב, אותו עיוורון שהביא אותם לנסיגה החפוזה והבלתי אחראית מלבנון וההתנתקות החד צדדית מגוש קטיף וצפון הרצועה, שני צעדים שהקימו בסיסים מסוכנים לאסלאם הקיצוני על סף דלתנו בדרום ובצפון.

הממשלה לא למדה מזה דבר, ועכשיו היא מתכוונים להמשיך בצעדי התקפלות דומים שיכניסו את החמאס לליבה של ירושלים, יסכנו אותנו וגם את חופש הפולחן של הדתות השונות.

אבל בנוסף לעיוורון מדיני, פועל כאן גם גורם נוסף: אובדן דרך מוסרי, רעיוני וערכי - התנתקות מערכי הנצח של עם ישראל.

ומה הפלא? הרי בממשלה הזאת מכניסה שרת החינוך לתכנית הלימודים של ילדי ישראל את לימודי ה"נעכבה", אותה מסכת כזבים פלשתינאית שמשכתבת את ההיסטוריה, שוללת את זכותה של ישראל להתקיים ומכשירה את הקרקע להשמדתה.

מה הפלא שממשלה שמוכנה ללמד את ילדינו את תעמולת הכזבים של אויבינו מוכנה גם למסור להם את הר-הבית!

זהו סימן להתדרדרות מוסרית עמוקה, חוליה רופפת שנתגלתה בשרשרת הדורות שהייתה איתנה עד עכשיו. אחרי הכל, למה התפללו היהודים בשנות גלותנו? "לשנה הבאה בירושלים", כלומר להר הבית, להר ציון, לכותל המערבי.

לסמלים לאומיים יש משמעות עמוקה בחיי אומות. כשהרומאים רצו להנציח את חורבן יהודה, הם חרתו על שער טיטוס את דמות חייליהם הנושאים את המנורה מבית המקדש העשן בירושלים החרבה.

ובמהופך - כשרצה הרצל לסמל את תקומת היהודים ושובם לארצם, הוא בחר לקרוא לתנועת התקומה היהודית שהקים בשם ציונות, על שם הר ציון בליבה של ירושלים (שגם אותו כוללים יועצי הממשלה ב"אגן הקדוש" שיש למסרו לידי זרים).

שאלו את נתן שרנסקי וחבריו על שום מה נקראו "אסירי ציון"?
שאלו את חיילי צה"ל עבור מה חרפו נפשם בסמטאות העיר העתיקה?
שאלו את עצמכם מהו החג שאנו חוגגים היום, אם לא החזרת הר הבית לעמנו בזכות גבורת המכבים?

עם ישראל לא שפך ים של דמעות ודם, לא הקריב את מיטב בניו בתקופה העתיקה והחדשה, לא נתקבץ ממאה גלויות כדי שממשלה זו תוותר על ירושלים.

אסור לתת לדבר לקרות!
הר הבית בידינו, והר הבית חייב להישאר בידינו!

לעם ישראל נתונה הבחירה.
אני קורא לו לעשות את הבחירה הנכונה ולשמור על ביטחוננו ועל עירנו - - למען מורשת עמנו, למען עתיד ילדינו, למען הדורות שיבואו אחרינו.

בנימין נתניהו: שנה חלפה - להחליף עכשיו את ממשלת המחדל!

כמעט שנה חלפה מאז הבוקר בו הפתיע החיזבאללה מדינה שלמה וכפה עלינו מלחמה.
לפתע מצאו עצמם מיליון אזרחים בצפון תחת מטר טילים ורקטות שכמותו לא ידע העורף הישראלי בכל שנות קיומה של המדינה.
כמעט שנה חלפה מאז הקיץ שעבר בו היה העם כולו עד לשרשרת מחדלים של ממשלה כושלת.
עם פרוץ המלחמה, הציבה הממשלה יעדים נכונים ובראשם הרחקת איום הטילים והשמדתם והחזרת חיילינו החטופים – אלדד רגב ואודי גולדווסר – הביתה. לצערי, היא כשלה: חיילינו החטופים בצפון, כמו גלעד שליט בדרום – לא חזרו. והחיזבאללה? הוא כבר התחמש מעבר ליכולותיו ערב המלחמה, תוך התעלמות בוטה שלו ושל פטרוניו – איראן וסוריה - מהחלטת האו"ם 1701. בדרום, כמו בגבול הצפון, קמה ,בדיוק כפי שהתרענו, מובלעת פרו איראנית שנייה, חמאסטן. בשתי החזיתות לא הייתה שום התקדמות של ממש בתיקון ליקויי מיגון העורף שנתגלו במלחמה.
עברה שנה והתחושה שנותרה בעם היא של מועקה קשה. המדינה תקועה. רבים בציבור חשים היום שאין מנהיגות. שראשי המדינה עוסקים בהישרדות אישית במקום במדינאות. במקום להנהיג את העם לחוף מבטחים, תוך קריאת המציאות, אנו שומעים על תוכניות לויתורים נוספים.
בשבע השנים האחרונות טעתה ישראל פעמיים בנסיגות חד צדדיות ללא תמורה- קודם בלבנון ואחר כך ברצועת עזה. מדיניות חד צדדית לא קירבה את השלום המיוחל לאזורינו. אלא הרחיקה אותו. אסור לחזור על הטעויות הללו!
עלינו להכיר בעובדת יסוד פשוטה: העוצמה מרחיקה את המלחמה ומקרבת את השלום, החולשה עושה את ההיפך. הפלשתינים ושכנינו האחרים יעברו לנתיב של דו קיום ושלום רק שיבינו שקיומה של ישראל היא עובדה מוגמרת. שהם עומדים מול מדינה חזקה מאין כמוה מבחינה מדינית, צבאית, כלכלית וחברתית.

עוצמה מדינית, תנופה כלכלית
על כן מה שדרוש היום הוא תוכנית של התעצמות לאומית שמורכבת מביצור עוצמתנו הביטחונית והתעצמות בחזית הבינלאומית על ידי הנעת ממשלות ודעת הקהל העולמית לפעולה נגד איראן וגרורותיה. אבל דומה שבעניין זה נעשה מעט מדי ובקול רפה מדי. נשיא אירן מצהיר חדשות לבקרים על כוונתו למחוק את ישראל מעל פני האדמה. איש אינו פוצה פה, וגם קולה של ישראל נשמע חלש והססני.
אנו זקוקים למהפך בתחום זה, כמו גם להמשך התנופה הכלכלית כדי לבסס את האינטרסים החיוניים שלנו. כלכלה חזקה תבטיח גם מענה לצרכים החברתיים של ישראל. רק כלכלה חופשית מאפשרת לקיים מדינה וחברה מודרנית. כלכלה חופשית לצד רגישות חברתית – זהו המפתח הנכון. וזוהי המדיניות שלנו.
כל אזרח שיכול לצאת לשוק העבודה – שיצא לעבוד. כי רק כך אפשר לעזור לחלשים באמת, כמו לקשישים, לנכים, לחולים. על הממשלה לעודד תעסוקה, להוריד מיסים, לחזק את מעמד הביניים ולספק חינוך מעולה לכולם.
יש לאמץ את הגישה של עזרה הדדית, לצד אחריות אישית. כל זה הממשלה הנוכחית אינה עושה. היא מדשדשת באין מדיניות. דומה שכל מערכות השלטון משותקות.
מממשלה יונקת את סמכותה מן העם. שורשי הסמכות של ממשלה זו יבשו. אנו חייבים לחזור לעם ולקבל את אמונו מחדש.
אני מאמין שבבחירות אלה ייתן את העם את אמונו בתנועת הליכוד שהוכיחה שהיא ורק היא ראתה את הנולד במדיניות שקולה שפויה ואחראית. במקרה זה אפנה לכל ראשי המפלגות הציוניות כדי להקים ממשלת אחדות לאומית שתפעל בדרכו של הליכוד ותתמודד עם האתגרים הגדולים שעוד ניצבים לפנינו.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3419477,00.html

ראיון עם ראש ממשלת ישראל לשעבר

מאת ג´ימס טרנטו
ניו יורק. 26 מאי 2007

כשהגיע בנימין נתניהו לפגישה עמי בחדרו במלון במנהטן, סיפר לי שקיבל זה עתה שיחה מהבית. "החמאס שיגר 15 טילים לתוך ישראל היום", אמר נתניהו, "אחד מהם פגע במכונית, והרג אישה בת 32, שיראל פרידמן שמה, שהייתה בדרכה לבקר את אימה…"

כל אירוע כזה מהווה הוכחה כואבת לצדקת דרכו של נתניהו עת פרש מממשלתו של שרון באוגוסט 2005, בשל התנגדותו ליציאה חד צדדית מעזה. "היה לי ויכוח גדול עם שרון בעניין זה", אומר נתניהו. "הוא חשב שנוכל להגיב בחופשיות ובתמיכה בינלאומית להתקפות כאלה מעזה. אני טענתי שתמיכת הקהילייה הבינלאומית כמוה ככיסוי של סדין דק מקרח, ובשעת מבחן היא תעמוד מנגד ונגדנו. אולם העובדה המדאיגה ביותר היא, שהטרור האיסלמי ואיראן קיבלו בסיס חדש קילומטרים מעטים מתל אביב, עם יכולת שיגור רקטות לעבר דרום ומרכז מדינת ישראל".

חמש שנים קודם לכן יצא אהוד ברק, רוה"מ דאז, באופן דומה מלבנון ויצר גן עדן מוגן לחיזבאללה. התוצאה הייתה ירי רקטות על צפון המדינה. "בשני המקרים", אומר נתניהו, "המנהיגים הישראלים היו שבויים בקונספציה מוטעית שנרוויח בטחון באמצעות נסיגה, שהדרך להפסיק את המתקפות על ישראל היא בכך שנשבה את לב אויבינו על ידי נסיגה חד צדדית שתבטל כביכול את המניע להתקפות עלינו. בפועל הנסיגה פורשה כחולשה, שאיפשרה מתקפות חוזרות ונישנות עלינו".

"אין הבדל משמעותי בין חמאס לחיזבאללה", אומר נתניהו."שניהם נתמכים על ידי איראן, מצויידים על ידי איראן, ומקבלים ממנה השראה והרשאה. יש להם מטרות משותפות – להוציא אותנו משטחים נוספים, לאו דווקא אלה הנקראים ´שטחים כבושים´. עבורם כל דונם בישראל הוא אדמה כבושה, ו´השחרור´ יתרחש רק כאשר מדינת ישראל תפסיק להתקיים".
"נשיא איראן, אחמניג´אד, הבהיר כבר ב-2005 ש´יש למחוק את ישראל מהמפה´, והדגיש כי ארצו מחפשת נשק המסוגל לבצע זאת", ממשיך ואומר נתניהו. "התפתחות זו יכולה להביא למשטר הראשון בעולם עם יכולת גרעינית הנשלט על-ידי אידיאולוגיה פנאטית ושאינו בר-הרתעה – מדובר בקבוצה אפוקליפטית משיחית, עם יכולת גרעינית המסוגלת לפגוע באנושות כולה".

השאלה היא כמובן כיצד לנהוג באיום הגרעיני האיראני. לדעתו של נתניהו, לאור הסיבוכים הכרוכים בפעולה צבאית נגד איראן, פעולה כזו צריכה להיות האפשרות האחרונה. עובדה זו יחד עם התוצאות הדלות של הלחץ הדיפלומטי שהופעל על איראן בשנים האחרונות, מחייבת לאמץ דרך פעולה שלישית נגד איראן. המשטר האיראני פגיע מבחינה כלכלית, ונתניהו נמצא בארה"ב בימים אלה בדיוק מסיבה זו - על מנת לקדם יוזמות חקיקה מקומיות וברמת המדינות בארה"ב, האוסרות על קרנות פנסיה להשקיע בחברות שיש להן עסקים עם איראן. "הפסקת ההשקעות של קרנות פנסיה בחברות שיש להן עסקים עם איראן עשויה לתת מענה מסויים לאיום האיראני", אומר נתניהו. "מדובר בחברות שרגישות לתנודות במחירי מניותיהן. חבילות השכר של המנכ"לים של חברות אלו קשורות למחירי המניות. הפסקת ההשקעות במניות של חברות אלו תחייב את החברות לבחון מחדש את מדיניותן באופן מיידי. מהלך זה יביא גם להפעלת לחץ על האליטות הכלכליות של איראן, אשר מה שמניע אותן הוא כסף ולא אידיאולוגיה. האליטה הזו מממנת הרבה פוליטיקאים, וכאשר הם יבינו שאחזקותיהם ועסקיהם נתונים בסכנה, הם ילחצו על המשטר לרסן את תוכנית הגרעין או יפעלו להחלפת המשטר".

נתניהו שאב השראה מהצלחת הסנקציות הכלכליות נגד החברות שעשו עסקים עם משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, והיו הגורם שהניע את תהליך הפלת המשטר. לדברי נתניהו, מאחורי מסך האיומים האיראניים נתקלת הכלכלה האיראנית בקשיים יסודיים: תפוקת הנפט באיראן צונחת כל שנה ב- 7%, רמת האבטלה קרובה ל- 20%, וניצני הסנקציות הכלכליות של המערב כבר השפיעו לרעה על השקעות של חברות זרות בשדות הנפט האיראניים, ואת הלחץ הזה צריך להכביד.

"העם האיראני בחר באחמדיניג´אד בגלל הבטחתו לעתיד כלכלי טוב יותר. עכשיו מתגלים שם סימני אכזבה, ומפלגתו של הנשיא כבר נחלה תבוסה ראשונה בבחירות ביניים שהתקיימו לאחרונה", מציין נתניהו, ומוסיף "אני מאמין שאמריקנים מכל קצוות הקשת הפוליטית יתאחדו סביב עיקרון פשוט: משטר התומך בהשמדת עם אינו יכול להנות מכספי משלם המיסים האמריקאי".

בחודש שעבר אישר בית המחוקקים של מדינת פלורידה הצעת חוק המחייבת קרנות פנסיה ציבוריות להימנע מהשקעה בחברות שיש להם קשרים עסקיים עם איראן וסודאן. הסנאטור הדמוקרטי ברק אובמה והסנאטור הרפובליקאי סם בראונבק מקדמים הצעת חוק בקונגרס אשר תיצור רשימה פדרלית של חברות שמושקעות באיראן, ותעניק למנהלי השקעות הגנה מפני תביעות משפטיות עתידיות במידה שהם יחסלו מרצונם את אחזקותיהם בחברות אלו.

"לפני כמה שבועות שוחחתי עם מושל מדינת קליפורניה, ארנולד שוורצנגר, והוא אמר שבכוונתו לבחון את העניין," אמר נתניהו, בהתייחסו להצעת חוק שתחייב את קרן הפנסיה של עובדי מדינת קליפורניה - המנהלת נכסים בהיקף של כמעט רבע מיליארד דולר - להימנע מהשקעות בחברות שמחזיקות בקשרים עסקיים עם איראן. שגרירות ישראל בוושינגטון הודיעה לי כי בעקבות פנייתו של נתניהו אמר המושל שוורצנגר כי החוק יובא לאישור עד סוף הקיץ.

ובנושא אחר, שאלתי את מר נתניהו אם ארה"ב טעתה בשחרור עיראק. נתניהו אמר כי ארה"ב לא טעתה. "אני חושב שנכון היה להפיל את סאדאם חוסיין, אשר רצח מאות אלפי אנשים חפים מפשע." אומר נתניהו, ומחזיר את השיחה לנושא האיראני. "היה זה נכון להמשיך ולהרחיב את הצלחתה של ארה"ב בעיראק ולכפות על איראן פרוק תוכניות הגרעין. כך הושג לגבי תוכניות הגרעין של לוב, שהייתה במצב מתקדם הרבה מעבר למה שהעולם חשב…ניתן היה למנף את ההצלחה בעיראק גם כלפי איראן."

גם אם נראה שנתניהו עסוק באיראן, הרי שאינו זונח את שאר האיומים, ובכלל זה את אל קאידה. "משניהם איראן יותר מסוכנת, מאחר שהכוחות המזויינים הסונים עוד לא שמו ידם על תוכניות לנשק גרעיני", הוא אומר. "אם הטאליבן ישתלט על פקיסטאן וחימושה הגרעיני, הייתי אומר שהם יהיו מסוכנים יותר מאיראן, או מסוכנים באותה מידה. בשלב זה קיימת ביניהם תחרות לגבי השליטה בלבנון. אל קאידה בצפון לבנון, וחיזבאללה בדרומה. וצריך לזכור כי לשניהם היסטוריה של מתקפות מתאבדים, של פולחן הרג, ושל שימוש בכוח ללא מעצורים נגד האויב הנבחר". עם זאת נתניהו מבחין בין האיסלאם המיליטנטי לאוכלוסיה המוסלמית הרחבה. "האיסלאם המיליטנטי הורג ופוגע קודם כל במוסלמים, המוגדרים על ידו ככופרים וכבוגדים באיסלאם ובתורתו. בשל כוחו המאיים שמחליש חברות ומוסדות בחברה הערבית, אני חושב שזו טעות לדחוק בחברות ערביות מסוימות לעבור מהר מדי למשטר דמוקרטי, כמו החברה הפלסטינית בה השתתף החמאס בבחירות האחרונות."

נתניהו מוסיף כי יש לתמוך, לחזק ולהרחיב את הכלכלה החופשית בחברות אלה. "לעיתים, הפיכתן לכלכלות חופשיות חשובה ומשמעותית יותר ממתן חופש פוליטי לחברה ללא מוסדות ותרבות דמוקרטיים". שאלתי את נתניהו אם הוא יכול להצביע על דוגמא חיובית בעולם הערבי בעניין זה, ונתניהו השיב: "מה עם דובאי? מה עם מדינות המפרץ? מה שאתה רואה שם מפתיע למדי, וזה מוכיח שערבים ומוסלמים אינם מתוכנתים גנטית להתנגד לשוק החופשי. זו הרי שטות. עם שיטה נכונה ומומרצת של כלכלה חופשית רואים שם צמיחה אדירה, שלמען האמת אני מעריך מאד".

שאלתי את נתניהו אודות המצב הפוליטי בישראל, לאחר מלחמת לבנון, ובעת שראש הממשלה אולמרט הגיע לשפל של 3% תמיכה בצבור הישראלי. "האסטרטגיה הנכונה הייתה להשתמש בעליונות צבאית נגד הנקודות הפגיעות והכואבות ביותר של אויבינו. היה עלינו להפעיל כוח קרקעי על מנת למחוק את בסיסי החזבאללה, ודבר מזה לא נעשה. הציבור הישראלי מבין את המקור לטעויות ולכישלונות, ולכן הוא רוצה להחליף את הממשלה". נתניהו מאשים את הממשלה ב"חוסר ניסיון, חוסר החלטיות, חוסר מנהיגות" והוא מודאג מאיומים משלוש חזיתות – לבנון, עזה וסוריה המתחמשת בקדחתנות.

שאלתי האם נראה קאמבק שלו בקרוב, ונתניהו השיב: "אני מקווה שהבחירות יתקיימו בהקדם האפשרי, אולם החלטה זו חייבת להתקבל על ידי 61 מתוך 120 חברי הכנסת, והם לא ייפרדו בקלות מכיסאם".

ב-8 באוגוסט קיבלה הכנסת ברוב סוחף הצעת החלשה של סיעת קדימה: "הכנסת מחזקת את ידי הממשלה, צה"ל וכוחות הביטחון להמשיך במאמץ המלחמתי עד להשגת היעדים שנקבעו על-ידי הממשלה - פירוק החיזבאללה מנשקו, הסרת האיום הארטילרי המופנה אל יישובי הצפון ואזרחי ישראל, ושחרור ללא תנאי של חיילי צה"ל שנחטפו משטחה הריבוני של מדינת ישראל".
אלה היעדים שהממשלה הציבה,ואנו כאופוזיציה אחראית וממלכתית נתנו לה את מלוא הגיבוי להשגתם. אבל הממשלה נכשלה בהשגת כל אחד משלושת היעדים הללו. בניגוד למה שטוען מר אולמרט, הויכוח אינו על הצבת היעדים הצודקים הללו, אלא על אי-השגתם על-ידי הממשלה והעומד בראשה.

בדו"ח וינוגרד נמצא פירוט נרחב לכישלונות השונים. לדעתי הכשל הגדול ביותר הוא שכתוצאה ממלחמת לבנון השנייה נפגע כושר ההרתעה של ישראל באופן חמור ביותר. מכל מסקנות המלחמה זוהי ללא ספק החמורה מכולן.

מר אולמרט טוען שהמלחמה שינתה את פני המזרח התיכון. הוא צודק, אבל לא באופן שאליו התכוון. השינוי הוא לרעה. בעת מלחמת לבנון השנייה עמדנו מול חזית אחת. היום אנו עומדים מול שלוש חזיתות.

ראשית, בלבנון השלים החיזבאללה ואף הגדיל את מאגר הנשק שהיה לו לפני המלחמה. הוא גם גיוון את כלי הנשק, ויש לו היום אמצעים שלא היו לו קודם לכן.

שנית, מאז המלחמה הופכת רצועת עזה ללבנון שנייה. נחפרו ונבנו בה ערי מחילות ובונקרים. ציר פילדלפי, בדיוק כפי שהתרענו, הפך לאוטוסטראדה להזרמת כלי נשק לתוך הרצועה. לפני ההתנתקות העריכו גורמי הביטחון שטון אחד של חומר נפץ הוברח לעזה דרך סיני בשנה. ההערכה כעת היא שבשנה החולפת מאז המלחמה הגיע היקף לכשלושים טון בשנה!

שלישית, נוספה החזית הסורית: מאז המלחמה סוריה מתחמשת בקצב מואץ. בעשרות השנים שקדמו למלחמה סוריה הוציאה מדי שנה כ-50 מיליון דולר להתחמשות. השנה היא תוציא למעלה ממליארד דולר על נשק חדיש!

שלוש חזיתות סביבנו במקום אחת, וכן גם החזית האיראנית, הרחוקה גיאוגרפית אך המתקרבת בזמן. זהו היפוך של מגמה אסטרטגית. במשך רוב שנות קיום המדינה המגמה הייתה הפוכה: מספר החזיתות מולנו הלך והצטמצם. ב-1948, במלחמת השחרור, תקפו אותנו שבעה צבאות ערב. ב-1967 לחמנו מול שלוש מדינות ערב, שהסתייעו בחיל משלוח עיראקי. ב-1973 מספר המדינות התוקפות ירד לשתים. ב-1982, במלחמת לבנון, עמדנו מול גורם אחד, סוריה. שינוי זה אירע כתוצאה מהעוצמה וכושר ההרתעה שלנו, שהוכחו במלחמה אחר מלחמה.

עד 1967 האמינו מדינות ערב שאפשר לדחוק את מדינת היהודים הצרה לים. אחר הנצחון הגדול במלחמת ששת הימים, והרחקת הגבול לירדן מעבר לקיר הברזל של הרי יהודה ושומרון ,הבינו שכנינו שישראל היא עובדה קיימת ובלתי ניתנת למחיקה. הבנה זו התחזקה במלחמת יום כיפור, כשעל אף ההפתעה הצליח צה"ל להגיע לפאתי קהיר ודמשק תוך 21 יום. ישראל נתפסה כבלתי מנוצחת. הבנה זו היתה המפתח למעבר של חלק מן העולם הערבי ממלחמה לשלום. היא הביאה את הסכמי השלום עם מצרים וירדן, גם את ניצני שלום עם הפלסטינים, או לפחות עם חלק מהם, כתוצאה מהבנתם שיצטרכו להתפשר עם קיומנו.

עתה, בפעם הראשונה מזה עשרות שנים וודאות זו לגבי ניצחיות קיומנו, שהצלחנו לנסוך אצל אויבנו, התערערה. גם ידידנו אינם בטוחים עוד. התוצאה מאיבוד כושר ההרתעה שלנו היא הצטברות ענני המלחמה סביבינו.

המסקנה המתבקשת היא זו: העוצמה מביאה שלום, החולשה מביאה מלחמה.

איבוד כושר ההרתעה אינו בעיה של הצבא. הלוחמים שלנו אמיצים. והם נלחמו בחירוף נפש, והם גם ילחמו בחירוף נפש. שחיקת ההרתעה היא קודם כל תוצאה של חולשת המדיניות וחולשת הדעת של המנהיגים. זה התחיל בנסיגה החד-צדדית מלבנון וזה נמשך אחר כך בנסיגה החד-צדדית מעזה.

היו לי חילוקי דעות בעניין הנסיגה החד צדדית עם רה"מ שרון. הצבעתי נגדה ויצאתי מן הממשלה לפני ביצועה. היה לי אז ויכוח עם ידידי, המשנה לראש הממשלה, שמעון פרס. שאלתי אותו מה יקרה בשטחים שנפנה. מר פרס השיב שיקומו שם כפרי נוער. אני אמרתי: משם ימטירו עלינו אש טילים. אפשר לשפוט היום מי בינינו צדק. הנסיגות החד צדדיות מלבנון ומעזה ערערו מאד את כוחנו, אבל נקודת המפנה הגדולה ביותר בהבלטת חולשתנו הייתה מלחמת לבנון השנייה.

חולשתה של הממשלה הרחיקה את הסיכוי לשלום, חיזקה את הקיצונים שבאויבנו, אפשרה להם להתחמש, נתנה להם קני שילוח לרקטות ומתאבדים, שחקה את כושר ההרתעה שלנו ויצרה סימן שאלה על עתידנו.

מצער לומר, אך האויבים שלנו חוגגים היום. בחזבאללה, בסוריה, באיראן לועגים לממשלת ישראל. ידידינו, גם בין שכנינו הערבים, מדברים בצער על הממשלה החלשה בישראל. גם בוושינגטון מודאגים.

בממשלה אומרים שהם יכולים לתקן זאת. אני שואל - איך תתקנו? הרי אתם הקלקול. בדו"ח וינוגרד נכתב: "הממשלה נכשלה בהפעלת שיקול דעת, באחריות ובזהירות". סעיף 103 בדו"ח אומר על ראש הממשלה: "ראש הממשלה כשל בכך שלא נתן משקל מספיק, כשניגש לקבל החלטות בעלות השלכות מרחיקות לכת, לחוסר ניסיונו ולמגבלה של יכולתו לאתגר את מערכות הצבא ולבקרן בצורה מושכלת, לחוסר הידע העמוק שלו עצמו בקשר בין הפעלת כוח צבאי ובין השגת תכליות המדינה".

ואני שואל את ממשלת ישראל - עכשיו תפעילו שיקול דעת? האם כבר צברתם את הידע העמוק שחסר לכם? עכשיו תגלו אחריות וזהירות?

ראש הממשלה אומר: "אנחנו נתקן". אז הבה נראה מה הוא והממשלה תיקנו בשנה שחלפה מאז המלחמה. מה עשיתם בשנה זאת לעצור את הזרימה האדירה של נשק לחזבאללה? מה עשיתם כדי לעצור את הזרימה האדירה של נשק לעזה? תשאלו את תושבי שדרות! מה עשיתם למגן את הגליל? מה עשיתם למקלט את שדרות? הגענו למצב אבסורדי בו בג"צ נותן תאריכים לממשלה לביצוע המיגון בשדרות.

זו היתה שנה מבוזבזת. לא הפקתם לקחים, כי הלקח העיקרי שיש להפיקו הוא הצורך להחליף אתכם בהנהגת המדינה. במה עסוקה הממשלה? אומר שר בכיר: "אנחנו עסוקים בנאומים בקבינט. אנחנו מדברים וינוגרדית." כל אחד מארגן לעצמו אליבי, כסת"ח בלשון הצבא. אינכם שואלים מה נחוץ למדינה, מה טוב למדינה, מה הכרחי למדינה. שר בממשלה מודה בפה מלא שאתם עסוקים בבניית אליבי. האם זהו הלקח שהפקתם מדוח וינוגרד?
אכן, אתם ללא ספק עסוקים בהישרדות הפרטית שלכם, בתמרונים ובתרגילים פוליטיים. אך בדבר אחד אינכם עוסקים – בתיקון הקלקולים ובשינוי כוון עמוק שיביא בטחון לאזרחי ישראל. אומר שר אחר: "אין לנו אסטרטגיה. אנחנו עוסקים במסוק פה, מסוק שם. הממשלה מתנהלת כמו חנות מכולת".

הדבר היחיד שמתפקד היום כראוי ומציל את הממשלה הזאת, וכרגע גם מחזיק את המדינה, זו הכלכלה, שגם אותה לא אתם תיקנתם, אבל עובדה זו אינה מונעת מכם לנסות לקחת את הקרדיט.

העם מבין זאת היטב. הוא הבין זאת לפני כולנו, והוא הבין זאת לפני דו"ח וינוגרד. אתם אולי מקשיבים אחד לשני אבל אינכם מקשיבים לרחשי הלב של העם. ואני אומר לכם: הקשיבו לעם. גלו קמצוץ של אחריות לאומית. תרצו או לא תרצו, הבחירות תבואנה, ויותר מהר ממה שאתם חושבים. בבחירות אלה, העם יחליף הנהגה ומדיניות. הוא יחליף רתיעה בהרתעה, דשדוש בתנופה, חולשה בעוצמה.

ממשלת ישראל נמצאת בהלם קרב. כל יום שעובר עם ממשלה כזו שוחק את כוח ההרתעה של ישראל ומסכן את ביטחונה.

הממשלה הזאת צריכה ללכת אל העם. הממשלה הזאת צריכה ללכת. נקודה.