נאומו של שר החינוך גדעון סער ביום הזכרון לשואה ולגבורה תש"ע
יום שלישי, 13 באפריל, 2010נשבענו לזכור את ששת המיליונים הנרצחים בני עמנו.
התחייבנו להזכיר ולהנחיל לדורות הבאים את זכרון אותם ימים אפלים ונוראים בתולדות עמנו והאנושות כולה.
נדרנו גם – והלא זה העיקר שבעיקר – "לעולם לא עוד!"
בית לוחמי הגטאות, כ"ח ניסן תש"ע, 12 באפריל 2010
מתוך "פוגת מוות" של פאול צלאן:
"חָלָב שַׁחֹר שֶׁל שַׁחַר אנַחְנוּ שׁוֹתִים אוֹתְךָ לַיְלָה
שׁוֹתִים צָהֳרַיִם וָבֹקֶר שׁוֹתִים עִם עֶרֶב
שׁוֹתִים וְשׁוֹתִים
אִישׁ גָּר בַּבַּיִת זְהַב שְׂעָרֵךְ מַרְגָּרִיטָה
אֵפֶר שְׂעָרֵךְ שׁוּלַמִּית וְהוּא מְנַגֵּן בִּנְחָשִׁים
הוּא קוֹרֵא הַמְתִּיקוּ יוֹתֵר לְנַגֵּן אֶת הַמָּוֵת, הַמָּוֵת אָמָּן מִגֶּרְמַנְיָה
הוּא קוֹרֵא הַאפִילוּ יוֹתֵר לִפְרֹט עַל כִּנוֹר וְאַחַר תַּעלוּ כֶּעָשָׁן בָּאוִיר
וּבוֹר קֶבֶר לָכֶם בֶּעָנָן שָׁם שׁוֹכְבִים לֹא צָפוּף"
***
גבירותי ורבותי,
גדעון האוזנר, התובע במשפט אייכמן ניסה, בנאום הפתיחה של המשפט, לאפיין
את הייחוד ההסטורי ואת היקף ועוצמת הרוע השטני שביסוד מזימת ומכונת
ההשמדה הנאצית (אני מצטט):
"הרצח אינו תופעה חדשה עלי אדמות והרי הוא ידוע למין האנושי מימי
בראשית של קין והבל. אבל צריך היה להגיע למאה ה-20 בכדי לחזות במו עינינו
ברצח מסוג חדש:
לא עקב התלקחות יצרים רגעית או איפול נפשי, אלא מתוך החלטה מחושבת ותכנון
מושלם; לא על פי מזימת-יחיד, אלא בקנוניית-פשע אדירה ששותפו בה אלפים,
לא כלפי קורבן אחד שרוצחו החליט להעבירו מהעולם, אלא כלפי אומה שלמה.
החלטה זו, שנתקבלה בקור-רוח וביישוב-הדעת, להשמיד עם, היא מהלכת-
אימים ובלתי נתפסת כל-כך, שקשה לתארה במילים. כי המלים נוצרו להביע את
אשר שכלו של אדם יכול להשיג וליבו של אדם יכול להכיל…אך כך אירע: נחרץ
דין-מוות על מיליונים, לא על חטא שחטאו ולא על מעשה שעשו, אלא רק
בגלל היותם יהודים".
נשבענו לזכור את ששת המיליונים הנרצחים בני עמנו.
התחייבנו להזכיר ולהנחיל לדורות הבאים את זכרון אותם ימים אפלים ונוראים בתולדות עמנו והאנושות כולה.
נדרנו גם - והלא זה העיקר שבעיקר - "לעולם לא עוד!"
מהם הלקחים שעלינו ללמוד כדי שנוכל לעמוד בנדרנו?
ראשית - השמדת עמנו על אדמת אירופה במאה ה- 20 נבטה על הקרקע הדשנה של האנטישמיות. רעל השנאה הכשיר את הלבבות ברחבי אירופה שנים לפני השימוש בגז הציקלון. השנאה הזו טופחה מעל דפי העיתונים, במשפחה, בשיחות סלון ובתי-הספר. אנשי ציבור ליבו אותה. בזמן אמת-מעטים התנגדו. רבים ידעו, שיתפו פעולה או עמדו מנגד.
היום עלינו לשאול - האם הסתלקה האנטישמיות ממציאות חיינו? האם היא שייכת כבר לספרי ההיסטוריה?
האמת היא שהאנטישמיות מעולם לא עברה מהעולם!
היא הייתה בעבר והינה כיום כח הרסני רב עוצמה. מפלצת זאת הרכינה לפרק זמן קצר מאד את ראשה. ועם השנים חלפה לה גם הבושה.
אנו עדים לאנטישמיות חדשה, שאחד ממלבושיה הוא החלפת הדה-לגיטימציה של היהודי בדה-לגיטימציה של המדינה היהודית .
המאבק באנטישמיות הוא בגדר משימה גדולה, חשובה ואקטואלית. במאבק הזה, יש לשלב לצד בני עמנו כוחות נאורים והגונים בעולם כולו.
***
שנית - עלינו להיות עירנים ומציאותיים בזיהוי הסכנות והאיומים.
העדר קיום ריבוני לאורך דורות רבים טבע בעמנו תכונות. אחת מהן - חולשה בזיהוי נכון של סכנות. מי שאינו מזהה נכון סכנות ואומד איומים כערכם - אינו יכול גם להיערך כראוי לקדם את פניהם.
כאשר אויבינו מצהירים בגלוי על שאיפתם להשמיד את מדינת היהודים - יש לקחת את דבריהם כפשוטם.
לא לפרשם. לא להקל בהם ראש. לא להניח שאין הם מתכוונים ברצינות.
הלקח שלמדנו על בשרנו הוא כי יש להתייחס לאיומים כאלה במלוא החומרה הטבועה בהם ולהיערך למנוע מהאויב לבצע את זממו בנחישות, בתבונה ובשיקול-דעת.
***
שלישית - להבין אל-נכון, כי על אף ייחודה בהיקף ובשטניות, הייתה השואה שיאה האכזרי של היסטוריה של עם נרדף. לפניה עמד עמנו באינספור פעמים חסר-אונים במהלך אלפיים שנות גלות בפני רדיפות, רציחות ופרעות בהיקפים שונים.
במובן זה השואה היא גם חלק מרצף היסטורי.
השואה הייתה שיאה של דרמה היסטורית של עם חסר ישע בשל היותו חסר קיום ריבוני, מנותק ממולדתו ונטול כח מגן.
נכון, גם מתוך אימת השואה - קמה לה הגבורה. היא המונצחת בין היתר במוזיאון זה.
נזכור את אומץ ליבם של חברי הארגון היהודי הלוחם (אי"ל) ושל חברי הארגון הצבאי היהודי (אצ"י) שהגיחו מתוך האפלה של הגטו לתוך אור הלחימה בצבא הנאצי.
לא נשכח את לוחמי הארגונים הללו במרד גטו ורשה : את מרדכי אנילביץ', ציבְיה לוּבֶּטְקין, יצחק צוקרמן, פאוול פרנקל, דוד אפלבאום חבריהם לנשק, יהודים לוחמים.
חובתנו לזכור את לוחמי הגטאות שחרפו נפשם וגילו עוז-נפש שבמדרגות הגבורה אין גבוה ממנו.
אנו - שזכינו ונולדנו לפלא של מדינה יהודית במולדתנו ההיסטורית;
שזכינו להגן על בני עמנו, לשרת בצבא עברי ולהיות מוגנים על ידו -
עלינו מוטלת החובה ההיסטורית לשמור על מדינת ישראל ולחזקה; להגן על הקיום הריבוני שלנו ולהבטיח את עתידנו כאן.
נזכור, איפוא: החיה האנטישמית חיה ונושמת. רק כוחנו, תבונתנו ושיקול-דעתנו יעמדו לנו למנוע את הרעה.
אנו כאן מתוקף זכות היסטורית, אך לא נוכל להבטיח את מימושה אם נאבד את כוחנו.
נשבענו "לעולם לא עוד!" - אבל נוכל לקיים את השבועה רק אם נגלה את מסירות הנפש וההתמדה להיאבק על קיום המדינה ולחזקה.
התקומה איננה רק מעשה הנס של התחדשות האומה על אדמתה לאחר אלפיים שנות גלות; התקומה היא הערובה למנוע הישנות הטרגדיה - שלא הייתה כמוה בתולדות אנוש - שפקדה את עמנו במאה הקודמת.
***
בתוך כך, אחריותנו לשמור אמונים למורשת התרבותית והערכית עתיקת-היומין של עמנו. לחנך לאורה את ילדינו ולפעול לבניית חברת-מופת המבוססת על ערכים אנושיים וחברתיים החותרת לצדק ולשלום.
נזכור את הנרצחים. נזכור את גבורת הלוחמים.
ננחיל לבנינו ולבנותינו את הזיכרון ואת לקחיו.
נקיים את נדרנו: "לעולם לא עוד!"



















