הבלוג של הליכוד

נשבענו לזכור את ששת המיליונים הנרצחים בני עמנו.

התחייבנו להזכיר ולהנחיל לדורות הבאים את זכרון אותם ימים אפלים ונוראים בתולדות עמנו והאנושות כולה.

נדרנו גם – והלא זה העיקר שבעיקר – "לעולם לא עוד!"

 

בית לוחמי הגטאות, כ"ח ניסן תש"ע, 12 באפריל 2010
מתוך "פוגת מוות" של פאול צלאן:

"חָלָב שַׁחֹר שֶׁל שַׁחַר אנַחְנוּ שׁוֹתִים אוֹתְךָ לַיְלָה
שׁוֹתִים צָהֳרַיִם וָבֹקֶר שׁוֹתִים עִם עֶרֶב
שׁוֹתִים וְשׁוֹתִים
אִישׁ גָּר בַּבַּיִת זְהַב שְׂעָרֵךְ מַרְגָּרִיטָה
אֵפֶר שְׂעָרֵךְ שׁוּלַמִּית וְהוּא מְנַגֵּן בִּנְחָשִׁים
הוּא קוֹרֵא הַמְתִּיקוּ יוֹתֵר לְנַגֵּן אֶת הַמָּוֵת, הַמָּוֵת אָמָּן מִגֶּרְמַנְיָה
הוּא קוֹרֵא הַאפִילוּ יוֹתֵר לִפְרֹט עַל כִּנוֹר וְאַחַר תַּעלוּ כֶּעָשָׁן בָּאוִיר
וּבוֹר קֶבֶר לָכֶם בֶּעָנָן שָׁם שׁוֹכְבִים לֹא צָפוּף"

***

 

גבירותי ורבותי,

גדעון האוזנר, התובע במשפט אייכמן ניסה, בנאום הפתיחה של המשפט, לאפיין

את הייחוד ההסטורי ואת היקף ועוצמת הרוע השטני שביסוד מזימת ומכונת

ההשמדה הנאצית (אני מצטט):

 

"הרצח אינו תופעה חדשה עלי אדמות והרי הוא ידוע למין האנושי מימי

בראשית של קין והבל. אבל צריך היה להגיע למאה ה-20 בכדי לחזות במו עינינו

ברצח מסוג חדש:

לא עקב התלקחות יצרים רגעית או איפול נפשי, אלא מתוך החלטה מחושבת ותכנון

מושלם; לא על פי מזימת-יחיד, אלא בקנוניית-פשע אדירה ששותפו בה אלפים,

לא כלפי קורבן אחד שרוצחו החליט להעבירו מהעולם, אלא כלפי אומה שלמה.

 

החלטה זו, שנתקבלה בקור-רוח וביישוב-הדעת, להשמיד עם, היא מהלכת-

אימים ובלתי נתפסת כל-כך, שקשה לתארה במילים. כי המלים נוצרו להביע את

אשר שכלו של אדם יכול להשיג וליבו של אדם יכול להכיל…אך כך אירע: נחרץ

דין-מוות על מיליונים, לא על חטא שחטאו ולא על מעשה שעשו, אלא רק

בגלל היותם יהודים".

 

נשבענו לזכור את ששת המיליונים הנרצחים בני עמנו.

 

התחייבנו להזכיר ולהנחיל לדורות הבאים את זכרון אותם ימים אפלים ונוראים בתולדות עמנו והאנושות כולה.

 

נדרנו גם - והלא זה העיקר שבעיקר - "לעולם לא עוד!"

 

מהם הלקחים שעלינו ללמוד כדי שנוכל לעמוד בנדרנו?

 

ראשית - השמדת עמנו על אדמת אירופה במאה ה- 20 נבטה על הקרקע הדשנה של האנטישמיות. רעל השנאה הכשיר את הלבבות ברחבי אירופה שנים לפני השימוש בגז הציקלון. השנאה הזו טופחה מעל דפי העיתונים, במשפחה, בשיחות סלון ובתי-הספר. אנשי ציבור ליבו אותה. בזמן אמת-מעטים התנגדו. רבים ידעו, שיתפו פעולה או עמדו מנגד.

 

היום עלינו לשאול - האם הסתלקה האנטישמיות ממציאות חיינו? האם היא שייכת כבר לספרי ההיסטוריה?

 

האמת היא שהאנטישמיות מעולם לא עברה מהעולם!

 

היא הייתה בעבר והינה כיום כח הרסני רב עוצמה. מפלצת זאת הרכינה לפרק זמן קצר מאד את ראשה. ועם השנים חלפה לה גם הבושה.

אנו עדים לאנטישמיות חדשה, שאחד ממלבושיה הוא החלפת הדה-לגיטימציה של היהודי בדה-לגיטימציה של המדינה היהודית .

 

המאבק באנטישמיות הוא בגדר משימה גדולה, חשובה ואקטואלית. במאבק הזה, יש לשלב לצד בני עמנו כוחות נאורים והגונים בעולם כולו.

***

שנית - עלינו להיות עירנים ומציאותיים בזיהוי הסכנות והאיומים.

 

העדר קיום ריבוני לאורך דורות רבים טבע בעמנו תכונות. אחת מהן - חולשה בזיהוי נכון של סכנות. מי שאינו מזהה נכון סכנות ואומד איומים כערכם - אינו יכול גם להיערך כראוי לקדם את פניהם.

 

כאשר אויבינו מצהירים בגלוי על שאיפתם להשמיד את מדינת היהודים - יש לקחת את דבריהם כפשוטם.

 

לא לפרשם. לא להקל בהם ראש. לא להניח שאין הם מתכוונים ברצינות.

 

הלקח שלמדנו על בשרנו הוא כי יש להתייחס לאיומים כאלה במלוא החומרה הטבועה בהם ולהיערך למנוע מהאויב לבצע את זממו בנחישות, בתבונה ובשיקול-דעת.

***

 

שלישית - להבין אל-נכון, כי על אף ייחודה בהיקף ובשטניות, הייתה השואה שיאה האכזרי של היסטוריה של עם נרדף. לפניה עמד עמנו באינספור פעמים חסר-אונים במהלך אלפיים שנות גלות בפני רדיפות, רציחות ופרעות בהיקפים שונים.

במובן זה השואה היא גם חלק מרצף היסטורי.

 

השואה הייתה שיאה של דרמה היסטורית של עם חסר ישע בשל היותו חסר קיום ריבוני, מנותק ממולדתו ונטול כח מגן.

 

נכון, גם מתוך אימת השואה - קמה לה הגבורה. היא המונצחת בין היתר במוזיאון זה.

נזכור את אומץ ליבם של חברי הארגון היהודי הלוחם (אי"ל) ושל חברי הארגון הצבאי היהודי (אצ"י) שהגיחו מתוך האפלה של הגטו לתוך אור הלחימה בצבא הנאצי.

 

לא נשכח את לוחמי הארגונים הללו במרד גטו ורשה : את מרדכי אנילביץ', ציבְיה לוּבֶּטְקין, יצחק צוקרמן, פאוול פרנקל, דוד אפלבאום חבריהם לנשק, יהודים לוחמים.

 

 

חובתנו לזכור את לוחמי הגטאות שחרפו נפשם וגילו עוז-נפש שבמדרגות הגבורה אין גבוה ממנו.

 

 

אנו - שזכינו ונולדנו לפלא של מדינה יהודית במולדתנו ההיסטורית;

שזכינו להגן על בני עמנו, לשרת בצבא עברי ולהיות מוגנים על ידו -

 

עלינו מוטלת החובה ההיסטורית לשמור על מדינת ישראל ולחזקה; להגן על הקיום הריבוני שלנו ולהבטיח את עתידנו כאן.

 

נזכור, איפוא: החיה האנטישמית חיה ונושמת. רק כוחנו, תבונתנו ושיקול-דעתנו יעמדו לנו למנוע את הרעה.

 

אנו כאן מתוקף זכות היסטורית, אך לא נוכל להבטיח את מימושה אם נאבד את כוחנו.

 

נשבענו "לעולם לא עוד!" - אבל נוכל לקיים את השבועה רק אם נגלה את מסירות הנפש וההתמדה להיאבק על קיום המדינה ולחזקה.

 

התקומה איננה רק מעשה הנס של התחדשות האומה על אדמתה לאחר אלפיים שנות גלות; התקומה היא הערובה למנוע הישנות הטרגדיה - שלא הייתה כמוה בתולדות אנוש - שפקדה את עמנו במאה הקודמת.

***

בתוך כך, אחריותנו לשמור אמונים למורשת התרבותית והערכית עתיקת-היומין של עמנו. לחנך לאורה את ילדינו ולפעול לבניית חברת-מופת המבוססת על ערכים אנושיים וחברתיים החותרת לצדק ולשלום.

 

נזכור את הנרצחים. נזכור את גבורת הלוחמים.

 

ננחיל לבנינו ולבנותינו את הזיכרון ואת לקחיו.

 

נקיים את נדרנו: "לעולם לא עוד!"

נאומו של שר החינוך בישיבת הכנסת המיוחדת לזכרם של עולי הגרדום

אדוני היושב ראש,
מכובדי ראש הממשלה בנימין נתניהו,
גברתי יושבת ראש האופוזיציה ציפי לבני,
גברתי נשיאת בית המשפט העליון השופטת דורית בייניש,
נשיא בית המשפט העליון לשעבר השופט מאיר שמגר,
מכובדי מבקר המדינה השופט לינדנשטראוס,
ותיקי המחתרות הלוחמות,
משפחות עולי הגרדום.שלמה בן-יוסף, אליהו בית-צורי, אליהו חכים, דב גרונר, מרדכי אלקחי, יחיאל דרזנר, אליעזר קשאני, משה ברזני, מאיר פינשטיין, יעקב וייס, אבשלום חביב, מאיר נקר.

שמות קסומים ונוראי-הוד. שמות הגיבורים שמסרו את נפשם, ובכל זאת בני-אלמוות הם.
שמות שהם אגדות שעליהן גדלנו. שמות הלוחמים שהתוו את הדרך לתקומת-ישראל והדהימו את הכובש הזר ואת העולם כולו באומץ-ליבם. במעמד זה, אדוני היושב-ראש, פורעת כנסת-ישראל חוֹב של כבוד לִנְפילי המאבק לעצמאות עמנו, שבמשך שנים רבות הוצנע חלקם במערכה לקוממיות ישראל.

סיפורם של עולי הגרדום אינו סיפור גבורה או תעוזה של רגע. אמת, הם היו לוחמים שביצעו משימות נועזות כנגד הכובש הזר. הם עמדו בגאווה מול שופטיהם, התריסו מולם ונשבעו מחדש אמונים לדרך שבה הלכו. הם סרבו לבקש חנינה.

קריאת התגר הזאת סימלה את נחישות הרוח להביס את השלטון הזר ולהקים מדינה יהודית. במשפט השלטון-הזר הם הורשעו ונדונו למוות. ב"משפט ההיסטוריה" של תולדות ישראל רקומים שמותיהם באותיות-זהב.

על הנחשון שביניהם, שלמה בן יוסף, אמר ראש בית"ר זאב ז'בוטינסקי: "הוא היה בית"רי פשוט, שאלוקים הוציא מן השורה בעיניים עצומות. אין אני ראוי לדבר על אודותיו. ורק זאת אומַר לכם, שהעולם הבריטי כולו הזדעזע והחל להבין מה תוכנו של המושג "הדר".
בן יוסף קיים את נדרו. בתא-המוות שלו הוא כתב על הכותל: "למות או לכבוש את ההר"".

אדוני היושב-ראש, לראשונה ציינה מערכת החינוך את גבורתם של שנים-עשר עולי-הגרדום לוחמי המחתרות במסגרת תוכנית ייחודית לתלמידי כיתות ח'-ט', שכללה שיעורים המתייחסים לדמויות ולאירועים מכוננים מתקופת התקומה, כמו גם דיון בערכים של חירות, הקרבה, שליחות ואהבת הארץ.

במהלך משותף עם בית מורשת אורי צבי גרינברג, ואני רוצה להודות במיוחד למורתי, כלת פרס ישראל וחברת הכנסת לשעבר גאולה כהן, שבלי האנרגיות האדירות שלה, המפעל הזה לא היה יוצא לדרך ומצליח באופן שהוא הצליח.

התוכנית הזו, אדוני היושב ראש כללה תחרות עבודות תלמידים שעסקו בסיפורם של "עולי הגרדום". במשך תקופה קצרה, אדוני ראש הממשלה, של פחות מחודש ימים הוגשו 750 עבודות בתחומים של מלל, אומנות פלסטית ומדיה. אתמול, במרכז מורשת בגין, חילקנו את הפרסים לזוכים.

אבל הדבר המעניין ביותר היה להיווכח פעם נוספת בצמא שקיים בנוער שלנו לחיבור לשורשים שלנו ולַמאבק של התנועה הלאומית להקמת מדינה יהודית. היקף ההשתתפות בתחרות מלמד שאין מקום לקטרוּג על הנוער שלנו. עלינו, על החברה הישראלית, על ההנהגה הישראלית לבחון כיצד היא נותנת כלים לחיים שיש בהם תוכן, משמעות, ערכים ואידיאלים לדור העתיד שלנו. וזה הכיוון בו נתמיד להוביל את מערכת החינוך - העמקת החינוך לערכים.

חברות וחברי הכנסת, זהו סיפורה של יציאת עם ישראל מעבדות לחרות. החרות לא הייתה מושגת בלי תעוזת הנפש של יחידים שהשליכו, פשוטו כמשמעו, חיים מנגד. מסירות הנפש לא הייתה קמה אלא על יסודות של אמונה עזה ובלתי מתפשרת גם בזכותנו לחיים של חרות ובזכותנו על הארץ הזאת.

עלינו, שזכינו בזכות אותה הקרבה לחיות במדינה יהודית בארצנו, מוטלות שלוש חובות:
האחת - לזכור את הגיבורים ואת הגבורה; השנייה - לספר לבנותינו ולבנינו פרקי זהב אלה בתולדות עמנו, וכל המרבה הרי זה משובח; השלישית - לשאת את הרעיון והאידיאלים שלמענם היו מוכנים למסור את חייהם: אהבת המולדת, אהבת ישראל ואהבת החרות.

הם חיו חיים קצרים ועלו לגרדום צעירים, אבל הם קנו לעצמם מקום בנצח. תהילת עם לעולם. מתוך "שיר לעֲדֵי עַד" של אורי צבי גרינברג:

"בוכים למת - ושוכחים. זה דינו של המת לעולם

אבל שקידש את השם, שהמוקד -בלב שרפו והוא חי,

נוטף דם לאפרו והוא עוד בעורו ולבושיו

חז חזון אל מעבר גוף החוזה בעולם.

בוכים למת - ושוכחים. זהו דינו של מת בעולם

אבל שקם בעם כקם עמוד השחר בלב העם

ונודע שלא מאתמול שמו קורן באדיר

הרוג מלכות - דינו דין חי לעולם

אין לשכוח דם זה הגוף, אין שוכחים, השוכח - בוגד".

יהי זכרם ברוך וצרוב לעד בזיכרון האומה.

"תפקיד בית הספר הוא לשנות ולהקנות ערכים"

שר החינוך, גדעון סער, מבקר היום בגוש עציון. במהלך הביקור חונך סער חדר תנ"ך בעיר אפרת. ביומן ערוץ 7 הוא שב וקובע: אין הקפאה בתחום מבני החינוך ביהודה ושומרון.

השר סער מציין לשבח את אופי הלימוד בישוב תקוע, שם הייתה אחת מתחנותיו היום. "יש שם עשייה מרשימה מאוד בבית הספר 'אחדות ישראל'. לומדים שם יחד ילדים דתיים וילדים שאינם כאלה, ילדים דתיים מזרמים וגישות שונות. האווירה הזו מבטאת דברים טובים שיש בעם שלנו, את המאחד ולא את המפריד".

בביקורו זה בגוש עציון רואה השר סער עדות נוספת לכך שהבניה בתחומי החינוך ברחבי השומרון ויהודה לא הוקפאה למעט מגבלות בנייה הקיימות בכל רשות מוניציפאלית אחרת ברחבי הארץ. "הבניה בתחום מבני החינוך לא פסקה ביו"ש ואין כל הקפאה בהקשר הזה", הוא אומר. עם זאת מציין שר החינוך שבאופן יחסי הבנייה בתחומי החינוך ביו"ש רבה השנה יותר משנים קודמות. "אם משווים, תהיה יותר בניה של מבנים בתחום החינוך מאשר בשנים קודמות, גם ברמה השוואתית לבניה בשאר הארץ - תהיה בניה ראויה ביהודה ושומרון".

שר החינוך מתייחס בדבריו גם להחלטת הממשלה אתמול לאשר את תכנית מורשת האתרים ברחבי הארץ, וההחלטה שהתקבלה ברגע האחרון להוספת קבר רחל ומערת המכפלה לרשימת האתרים. לדבריו "ברמה הערכית לא יכול להיות ספק שמערת המכפלה היא נדבך יסודי במורשת שלנו", הוא אומר ודוחה את הטענות על פוליטיזציה של מפת האתרים כפי שנשמעה על ידי ארגוני שמאל שונים "זו אמירה מופרכת", הוא קובע. "לכן שמחתי שראש הממשלה הבהיר כבר בתחילת הישיבה שקבר רחל ומערת המכפלה יהיו חלק מהתכנית הזו. זה מבטא דעה של רבים".

ובאשר לעצם ההחלטה הראשונית שלא לכלול את שני האתרים הללו ברשימת האתרים מעדיף השר סער להעריך שהצוות בראשותו של מזכיר הממשלה התכוון לכלול את קידמום ופיתוחם במסגרת אחרת. "אני לא יודע אם הכוונה הייתה לטפל במקומות הללו דרך תכנית אחרת", הוא אומר ומוסיף כי משיחותיו עם מזכיר הממשלה הידוע כתומך ההתיישבות וחפץ בפיתוחה - אין לו ספק שלא הייתה לו כוונה לדחוק את מעמדם ההיסטורי של מקומות אלו.

 לכתבה המלאה שפורסמה בערוץ שבע, לחץ כאן

השר החל את ביקורו בבית הספר "יקיר". בהמשך ביקר בבית הספר שבי שומרון שם צפה בהופעה של כיתות המוסיקה בבית הספר.

לאחר ישיבת עבודה מקצועית ביקר השר בישוב ברקן, שם הניח יחד עם ראש המועצה גרשון מסיקה אבן פינה לארבעה גני ילדים במסגרת החינוך הממלכתי בישוב.

מגילת היסוד, שנגללה לתוך אבן הפינה, נחתמה ע"י שר החינוך גדעון סער, ראש המועצה גרשון מסיקה, מנהל אגף החינוך במועצה יוחאי דמרי, יו"ר ועד הישוב בקרן יוסי בכר ומנהלת מחוז מרכז של משרד החינוך ד"ר סולי נתן.

נוסח המגילה הוקרא על ידי הילד ענבר ברג, בן 5 תושב הישוב ברקן: "זוכים אנו להניח אבן פינה לגן ילדים בישוב ברקן במעמד שר החינוך ,ראש המועצה ונציגי ישובי השומרון. אנו ילדי הישוב ברקן יחד עם כלל ילדי השומרון ותושביו, מניחים אבן זו מתוך תפילה ותקווה כי גן זה יבנה יחד עם עוד מאות ואלפי בתים, גנים ובתי ספר שישמשו את תושבי השומרון אשר רק ילך ויגדל יחד עם כל חלקי ארץ ישראל השלמה".

שר החינוך סער התייחס בדבריו למצוקת מוסדות החינוך ואמר: "הנושא של בינוי מוסדות חינוך הוא לא נושא פוליטי, הוא איננו שינוי במחלוקת. יש בנושא הזה מחוייבות של הממשלה כלפי האזרחים ואני מתכווןן לעמוד על כך שהצרכים יקבלו מענה".

לאחר הטקס התקיימה בחדר המליאה במועעצת שומרון ישיבה מיוחדת של שר החינוך בהשתתפות ראשי המועצות וראשי מועצת יש"ע.

על רקע האתגרים הרבים והמורכבים העומדים בפני הממשלה הנכנסת ביקש בנימין נתניהו משר האוצר (חבר הכנסת דאז), ד"ר יובל שטייניץ, להכין תוכנית פעולה וסדרי עדיפויות לפעילות הממשלה בחודשים הראשונים לכהונתה. פעולותיה האחרונות (ולמעשה הראשונות) של ממשלת נתניהו מצביעות על כך שעבודתה של הוועדה משמשות להתווית דפוס פעולה נמרץ ונחוש. הנורמה השלטונית החדשה שהציג צוות מאה הימים מוכיחה את עצמה.

"הניסיון מוכיח, שתוכניות לביצוע שינויים משמעותיים צריכות להתחיל במאה הימים הראשונים של הממשל הנכנס", כתב אריק כרמון, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה כבר במאה הקודמת. ואכן ההיסטוריה מוכיחה כי בכדי לחולל שינויים אמיתיים, יש לנצל את ימי החסד המעטים להם זוכות ממשלות בישראל, לפעלתנות וקביעת עובדות בשטח שמעצבות במידה רבה את אופיו של המשטר.

"השאיפה לתכליתיות הובילה להתמקדות בשבעה נושאים", פותח שטייניץ את חוברת מסקנות הוועדה ומציין בנוסף כי דחיפותם של הנושאים נכפתה על ידי הנסיבות. כותב ומפרט: "העברת תקציב 2009; הטיפול במשבר האשראי; יצירת הממשק עם הממשל החדש בוושינגטון, ונושאים שדחיפותם נובעת מהכוונה לזרז את הגשמת הרפורמות שגובשו ע"י מר נתניהו: התנעת הרפורמות בתחומי החינוך וביטחון הפנים; הגשמת הרפורמה לייצוב המשטר והגברת המשילות; הגשמת הרפורמה בתחום מנהל מקרקעי ישראל וועדות התכנון והבניה; והתנעת "השלום הכלכלי" עם הרשות הפלסטינית".

ממשלה על פי הספר
"הצורך להתמודד בדחיפות עם המצב הנוכחי הוביל להצבת סוגיית התקציב בראש הרשימה", במילים אלו, נפתח פרק א' העוסק בסוגיה הבוערת של הנהגת הכלכלה הישראלית בתקופה זו. התוכנית מוגשת לנתניהו בטקס חגיגי בסוף מרץ (26.03), ואכן כבר ב-06.04, פחות משבועיים לאחר מכן מעביר שטייניץ (הפעם כשר אוצר) את המלצות הוועדה בישיבת הממשלה ומעריך את התקופה העומדת לרשות הממשלה בהעברת התקציב מ-45 ל-106 יום. החלטה זו מאפשרת לממשלה ולשר האוצר להתאים תקציב דו שנתי שיענה על צרכי המשק אל מול המשבר העולמי וכן, להוסיף על כך רפורמות וצעדים נחוצים.

מספר ימים לאחר מכן עולה לסדר היום גם רפורמה להגברת הביטחון האישי. במסגרת מערכת הבחירות האחרונה העלה הליכוד על נס את נושא המלחמה באלימות ובפשיעה, ונושא זה נידון אף הוא במסגרת הוועדה. על פי ההמלצות של צוות מאה הימים, יושג יעד זה על ידי הקמת משטרות עירוניות שיתגברו את הרחובות בנוכחות של כחולי מדים. שר ביטחון הפנים יצחק אהרונוביץ' כבר סמך ידיו על התוכנית ופרויקט חשוב נוסף יצא לדרך.

רשימת המשימות והאתגרים בפניהם עומדים הממשלה והעם בישראל אינסופית, והטיפול בהם רק החל. אך בהמולת המרכבה והמעש של השלטון החדש מבצבצת כבר תובנה אחת - צוות מאה הימים הוכיח שככל הנראה אין תחליף למחשבה תחילה.