מאת: ד"ר דורי גולד.
מידת ההבנה המוגבלת לה זוכה ישראל בקרב חוגים דיפלומטיים ותקשורתיים בעולם ביחס לפעולה הצבאית בעזה עלולה להיות קצרת מועד. בזירה הבינלאומית ישנם קולות חזקים הטוענים כי ישראל עושה שימוש בכוח לא-מידתי במאבקה בחמאס. אך לטענה זו אין יסוד משפטי.מרכזי אוכלוסיה ישראלים בדרום הארץ הפכו מאז 2001 ליעד ליותר מ-4000 טילים ואלפי פצמ"רים ששוגרו על ידי החמאס וארגוני טרור אחרים.
הטענה שישראל משתמשת בכוח לא - מידתי שבה ועולה כאשר היא נאלצת להגן על אזרחיה ממתקפותיהם של ארגוני טרור. המבצע הצבאי הנוכחי של ישראל בעזה הינו מוצדק לחלוטין מבחינה משפטית. על פי החוק הבינלאומי ישראל איננה נדרשת להתאמה מדוייקת בין השימוש בכוח לבין עוצמתו או טווח פעולתו של הנשק המופעל כנגדה.
אברהים ברזאק ואיימי טייבל כתבו עבור סוכנות איי.פי. ב-28 בדצמבר כי רוב ההרוגים הפלשתינאים היו מ"כוחות הבטחון" ומקורות פלשתינאים דיווחו כי "לפחות 15 אזרחים נמנו בין ההרוגים". הטלוויזיה של החמאס הודיעה באותו יום כי 180 הרוגים הינם מכוחות המזויינים של החמאס. נתונים אלו מצביעים בבירור על כך כי לא הייתה כל כוונה לגרימת נזק משני לא מידתי בקרב אזרחים. נקודת המוצא החיונית לבחינת חוקיות הפעולה מנקודת ראותו של המשפט הבינלאומי היא הקביעה, כי כאשר נעשה מאמץ למזער פגיעה באזרחים - הרי גם אם נגרם נזק רב בעקבות תקיפה - אשר מכוונת נגד יעד בעל חשיבות צבאית משמעותית - תהיה זו פעולה חוקית לכל דבר.
לואיס מורנו - אורמפו (Luis Moreno-Orampo) התובע הראשי של בית הדין הפלילי הבינלאומי הסביר כי החוק ההומניטרי הבינלאומי ואמנת רומא של בית הדין הפלילי הבינלאומי "מאפשרים פעולה מידתית נגד יעדים צבאיים, גם כאשר ידוע כי ייגרמו גם פגיעות מסויימות בגוף או בנפש בקרב אזרחים" ההתקפה הופכת לפשע מלחמה כאשר היא מכוונת נגד אזרחים (כפי שאכן עושה החמאס נגד ישראל).
לאחר מיתקפת הטרור של 9/11 כאשר המערב התאחד במאמץ להפיל את שלטון הטליבאן באפגניסטן, איש לא ערך משוואה מספרית בין ההרוגים באפגניסטן ב-2001 לבין מספר ההרוגים בפיגועי אל-קעידה. ברור כי העולם אינו מצפה כי תיווצר משוואה של אחד לאחד בין ההרוגים של שני הצדדים. מי שדורש מישראל להימנע משימוש בכוח צבאי משמעותי כנגד יעדים צבאיים לגיטמיים בעזה - גוזר עליה מלחמת התשה ממושכת עם החמאס.
ברגע זה נהנית המתקפה של ישראל כנגד החמאס שהחלה ב-27/12 ממידה מסויימת של הבנה בקרב הקהילה הבינלאומית והתקשורת, אולם אין להתעלם מקולות אחרים הנשמעים מגורמים בינלאומיים, הטוענים כי ישראל עושה שימוש בכוח לא- מידתי במאבקה נגד החמאס.
ריכוזי אוכלוסיה ישראליים תחת מתקפת טילים
לעובדה שהביקורת הראשונית נגד ישראל נשמעה בקול ענות חלושה, אם בכלל, ישנן סיבות טובות. ריכוזי אוכלוסיה בדרום ישראל הפכו ליעד ליותר מ-4000 טילים ואלפי פצמ"רים ששוגרו על ידי החמאס וארגוני טרור אחרים מאז 2001. רובן של התקפות אלו התרחשו לאחר ההתנתקות באוגוסט 2005 ובשנים שבין 2005 ל-2006 חלה עלייה של 500 אחוז (מ-179 - ל-946) במספר הטילים שנפלו באזור זה.
יתר על כן, החמאס אף הגדיל לאחרונה את טווח הפגיעה של הטילים בעזרת אספקה חדשה שהגיעה מאיראן. החמאס עשה שימוש לראשונה ב-28 במרץ 2008 בטיל גראד (קטיושה) בטווח של 20.4 ק'מ , ובכך נכנסה גם העיר אשקלון לטווח הטילים. שדרוג זה העלה את מספר הישראלים תחת אש מ-200,000 אלף לחצי מיליון. ב-21 בדצמבר 2001 הודיע ראש השב"כ יובל דיסקין לממשלת ישראל כי בידי החמאס נמצאים עתה טילים המסוגלים להגיע לאשדוד, קרית גת ואפילו לפרברי באר שבע. ואכן הגראד הראשון נחת באשדוד ב-28 בדמצבר. בין ישראל לחמאס לא שררה הפסקת אש רשמית אך במהלך תקופת הרגיעה הבלתי רשמית שהוקצבה לשישה חודשים, נורו 215 טילים לעבר ישראל. ב-21 בדצמבר הכריז החמאס באופן חד צדדי על תום "התהדיה".
ביקורת נגד ישראל
ב-27 בדצמבר 2008 הודיע דוברו של מזכ"ל האו"ם באן-קי-מאן כי בעוד שמזכ"ל האו"ם מכיר ב"איום הביטחוני על ישראל עקב ירי הטילים המתמשך מעזה" הוא שב ומזכיר את "מחויבותה של ישראל לשמור על החוק הבינלאומי ההומניטרי ועל זכויות האדם". הצהרה זו ציינה במפורש כי הוא "מגנה שימוש מופרז בכוח המוביל להרג ולפגיעה באזרחים (הדגשה שלי - ד"ג)".
למחרת הודיע נבי פילאי, הנציב העליון של האו"ם לזכויות האדם כי הוא "מגנה בחריפות את השימוש הבלתי מידתי בכוח של ישראל ". נשיא צרפת , ניקולאי סרקוזי, המכהן גם כנשיא תורן של האיחוד האירופי גינה אף הוא את "השימוש הבלתי מידתי בכוח של ישראל " אך באותה עת "דרש את הפסקת מתקפת הטילים נגד ישראל ". גם קולה של ברזיל נוסף למקהלה בדברי ביקורת על "תגובתה הבלתי מידתית של ישראל". אכן כותרות העיתונים המערביים הגדולים המתארים בהרחבה את התקפות חיל האוויר הישראלי בעזה ללא הסברים להבנת הנסיבות שהובילו לכך - עשו את פעולתן.
מידתיות והמשפט הבינלאומי : הגנה על אזרחים חפים מפשע
הטענה שישראל עושה שימוש בכוח לא-מידתי שבה ועולה כל אימת שהיא נאלצת להגן על אזרחיה מפני מיתקפותיהם של ארגוני טרור. הפעולה הצבאית הנוכחית של ישראל בעזה מוצדקת לחלוטין מבחינת המשפט הבינלאומי. על פי החוק הבינלאומי ישראל איננה נדרשת להתאים במדויק את השימוש בכוח על פי עוצמתו או טווח פעולתו של הנשק המופעל כנגדה.
כאשר מומחים למשפט בינלאומים משתמשים במונח "שימוש לא מידתי בכוח" הם מתכוונים למשמעות מסויימת ביותר. כפי שציינה רוזלין היגינס, נשיאת בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג (ICJ )- מידתיות "איננה יכולה להיות יחסית לפגיעה קודמת ספציפית ; עליה להיות יחסית למטרה הלגיטימית הכוללת של הפסקת האלימות " ;כלומר אם מדינה, כמו ישראל מתמודדת עם תוקפנות, נוגעת המידתיות בשאלה האם ישראל עושה שימש בכוח על מנת לשים קץ למתקפה הצבאית כנגדה. ניתן להסיק מכך כי השימוש בכוח נחשב מופרז כאשר הוא מיועד למטרה אחרת, כמו למשל גרימת נזק בלתי נחוץ לאזרחים. נקודת המפתח לפסיקה לגבי כוח מופרז היא הכוונה המנחה את מפקד הכוח הצבאי. בהקשר זה יש לבחון את כוונותיו של המפקד לגבי נזק משני לאזרחים.
באשר לדיווחים על נפגעים בנפש בקרב אזרחים , ישנן סוכניות ידיעות בינלאומיות אשר הדגישו כי רוב ההרוגים בשלב הראשון של הפעולה הנוכחית בעזה היו אנשי חמאס. איברהים ברזאק ואיימי טייבל כתבו עבור סוכנות איי. פי. ב-28 בדצמבר כי רוב 230 ההרוגים הפלשתינאים היו "אנשי כוחות הביטחון" ומקורות פלשתינאים אמרו כי לפחות 15 אזרחים נמנו בין ההרוגים". הטלוויזיה של החמאס הודיעה באותו יום כי 180 הרוגים הינם מהכוחות המזויינים של החמאס. עדיין מוקדם להעריך את מספר הנפגעים הפלשתינאים , אך גם אם מספרם יגדל, ברור כי נתונים אלה מצביעים בבירור על כך כי אין כל כוונה לגרימת נזק משני לא מידתי בקרב אזרחים.
במהלך מלחמת לבנון השניה ניהל פרופ' מייקל ניוטון מאוניברסיטת ונדרבילט תכתובת במייל עם ויליאם ספייר מה"ניו יורק טיימס" לגבי מידתיות ומשפט בינלאומי : ניוטון צוטט על ידי הוועדה ליחסי חוץ כאשר הציע את המבחן הבא לקביעת מידתיות : "אם מישהו מכה בפניך באגרוף לא תשרוף בתגובה את ביתו". ניוטון שירת בבגדד כמומחה למשפט הפלילי הבינלאומי ופעל לתקן את הרושם המתקבל מציטוט זה. לדבריו, אף מפקד צבאי אחראי אינו פוגע במכוון באזרחים וכך אכן פועלת ישראל. הנקודה המכריעה על פי המשפט הבינלאומי היא השאלה האם נעשה מאמץ ל"מזער פגיעה באזרחים - שכן במקרה שכזה גם אם מתקפה גורמת לנזק רב - אך היא מכוונת כנגד יעד בעל ערך צבאי משמעותי - הרי היא חוקית לחלוטין". לא המספרים קובעים אלא הכוונה מאחורי השימוש בכוח. ישראל טוענת כי היעדים להתקפותיה הם מיתקנים המשרתים את משטר החמאס ומאפשרים את ירי הטילים המתמשך על ישראל : מפקדות, מיתקני אימונים, מחסני נשק, חפ"קים, רשתות תקשורת ומנהרות להברחת נשק. באופן זה מכבדת ישראל את הדרישה הבינלאומית למידתיות.
לעומת זאת, חוסר מידתיות עשוי להתרחש כאשר הצבא מבקש לתקוף יעד בעל ערך שולי עם סיכון עצום לנזק משני אזרחי. נקודה זו הועלתה על ידי לואיס מורנו -אורמפו, התובע הראשי של בית הדין הפלילי הבינלאומי ב-9 בפברואר 2006. כאשר ניתח את המלחמה בעירק. הוא הסביר כי החוק ההומניטרי הבינלאומי ואמנת רומא של בית הדין הפלילי הבינלאומי "מאפשרים לבצע מתקפות מידתיות ( ההדגשה שלי - ד"ג ) כנגד יעדים צבאיים גם כאשר ברור כי כתוצאה מכך ייפגעו או ייפצעו מספר אזרחים", המתקפה הופכת לפשע מלחמה כאשר היא מכוונת כנגד אזרחים (כפי שאכן עושה החמאס), או כאשר "הפגיעות האקראיות באזרחים יהיו מופרזות באופן ברור ביחס לתועלת הצבאית הצפויה" . בפועל , מומחי משפט בישראל לאורך כל שדרת הפיקוד בתוך צה"ל עושים שקלול זה לפני כל פעולה צבאית מסוג זה.
מידתיות כסוגיה אסטרטגית
מעבר לשאלות המשפטיות - יש לבחון בקפדנות את הטענה שישראל משתמשת בכוח לא מידתי כתוצאה מדיווחים על נפגעים פלשתינאים. ישראלים רבים הרהרו בינם לבין עצמם במהלך שבע השנים האחרונות כי ישראל תפעל בסופו של דבר נגד החמאס רק לאחר פגיעה ישירה בבית ספר או בגן ילדים. תרחיש זה מעלה את השאלה, האם הדוקטרינה של מידתיות מחייבת כי ישראל תמתין לאסון כזה או מאפשרת לה לפעול לאור היכולות הקטלניות של החמאס, הצהרות הכוונות המתלהמות של מנהיגיו והנכונות המוכחת לשימוש בפועל בטילים. פרופ' אלן דרשוביץ ציין לפני שנתיים כי "יש להגדיר מידתיות על פי האיום מצד האוייב ולא על פי הנזק שהוא זורע בפועל". לדבריו כאשר ישראל ממתינה לנפילה של טיל החמאס על בית ספר, היא מאפשרת לאויביה לשחק ברולטה רוסית עם ילדיה .
לאחר המתקפה על ארה'ב ב-9/11 התאחדו מדינות המערב למאמץ משותף להפיל את שלטון הטליבאן באפגניסטן ; איש לא השווה בין מספר ההרוגים האפגניים ב-2001 עם מספר ההרוגים במתקפת אל קעידה. מכיוון שאל קעידה שאפה להשיג יכולות לא-קונבנציונליות היה צורך חיוני לשלול ממנה את המקלט ממנו נהנתה באפגניסטן - גם אם המלחמה נמשכת עד לעצם ימים אלו. מידתיות התגובה של המערב, נמדדה לפי היקף האיום העתידי של אל-קעידה ולא לפי היקף הפיגוע שבוצע.
האם ישנה מידתיות נגד כוחות צבא ?
רוב הצבאות עוסקים במאבק נגד הטרור, שואפים להשיג ניצחון צבאי על ידי תבוסה של היכולות הצבאיות של היריב - ביעילות רבה ככל האפשר. ברור כי אין כל ציפיה בינלאומית כי ההרוגים בקרב כוחות הצבא הלוחמים יהיו על בסיס של אחד לאחד. רוב הצבאות מעוניינים לחסל לוחמי אויב רבים ככל האפשר ולמזער באותה עת את מספר הנפגעים בקרב יחידותיהם. ישנן חברות בנאט"ו המבקרות את "השימוש הבלתי מידתי בכוח של ישראל" בעוד צבאות נאט"ו מתפארים ב"שיעורי ההרג" (kill ratio) נגד הטליבאן באפגניסטן. יתר על כן, לפעולה צבאית משמעותית נגד התוקפן ישנה תועלת נוספת : הגדלת ההתרעה. הציפיה מישראל לאיפוק ושימוש מוגבל בכוחה הצבאי נגד מטרות צבאיות לגיטימיות בעזה פירושה לגזור עליה מלחמת התשה ממושכת עם החמאס.
אבדן חיי אזרחים אכן מצער. ישראל ביטלה מבצעים צבאיים רבים עקב החשש מפגיעה באזרחים, אך אם נפגעים אזרחים על אף המאמצים הכנים של ישראל למנוע זאת, האחריות איננה נופלת על כתפיה של ישראל. כפי שהעיר הפילוסוף המדיני מייקל וולצר ב-2006 : "כאשר מחבלים פלשתינאים משגרים טילים מתוך ריכוזים אזרחיים - הם אחראים בעצמם ולא איש מלבדם - לאזרחים הרוגים עקב אש נגדית של צה"ל".
מבקריה של ישראל בעולם עשויים לנסח הודעות מאוזנות המחלקות את האשמה בסכסוך הנוכחי בין שני הצדדים . אך במקום להשקיע את מאמציהם בתרגילים כאלה עדיף להבחין באופן ברור ומפורש בין הצד התוקפן דהיינו החמאס, לבין הצד המתגונן ומנסה להביס את התוקף - ישראל.
פורסם לראשונה באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה