הבלוג של הליכוד

שר התחבורה, ישראל כ"ץ, אמר אמש כי לא צריכה לקום ועדת חקירה נוספת בנושא השריפה בכרמל: "מבקר המדינה עשה עבודה ראויה, כשהגיש את הדו"ח בנושא הכבאות ובו פרט את השתלשלות העניינים. ראש הממשלה ביקש מהמבקר להגיש דו"ח נוסף על מה שהתרחש בשבוע שעבר וזה יכול לתת לנו את התמונה האמיתית. בנושא הכבאות, יש להקים כעת ארגון כבאות ארצי ומערך כבאות מוטס, שבוטל", אמר השר כ"ץ בתוכנית "פגוש את העיתונות" בערוץ 2.

עוד אמר השר כ"ץ בתוכנית, כי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, תיפקד בצורה יוצאת מן הכלל בשריפה: "נתניהו איתר את הבעיה המרכזית, הכיבוי האווירי; הפגין מנהיגות, פעל נכון ופתר את הבעיה הקשה". בנושא המדיני, טען השר כי הקפאת הבנייה ביהודה ובשומרון היתה טעות, שגרמה סבל רב למתישבים ומצד שני מנעה את קידום התהליך המדיני. "הממשלה עמדה על קו נכון של ניהול מו"מ, כשלא הסכימה לתנאים מוקדמים של שרטוט הגבולות. נתניהו הוא ראש הממשלה הראשון מהליכוד המוכן לנהל מו"מ עם הפלסטינים ואם הם יהיו מוכנים לכך, אפשר יהיה לחדשו במהרה".

בנושא השיחות עם טורקיה לנוכח המשבר ביחסים בין המדינות, אמר השר כ"ץ כי אין מקום להתנצלות מצד ישראל, אך יש צורך למצוא הסדר שיביא לשיפור היחסים עימם: "טורקיה אומנם מדינה חשובה, אך צריך לשמור על הכבוד הלאומי יחד עם כבודם של חיילי צה"ל. שיפור היחסים חשוב גם לישראל וגם לטורקיה", אמר השר כ"ץ.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני חייבת להודות שאני קודם כול שמחה שהחגיגה נמשכת. ואכן, ביום שני בערב היה יום חג – יום חג לעיר אריאל, יום חג לתושבי אריאל והסביבה, יום חג לכל מי שהתרבות היא בראש מעייניו, כי לתרבות אין גבולות, לתרבות אין שום חפץ ושום עניין להציב גבולות ולברור את הקהל שלה. אמנים ואמנות שמחליטים לברור או לבחור את הקהל שלהם ולהגיד "אנחנו מופיעים, אבל רק בפני קהל מסוים. אנחנו לא מופיעים בפני קהל אחר" – אמנות כזו דווקא היא, חבר הכנסת דב חנין, אמנות מגויסת. אמנות שאיננה מגויסת היא אמנות שמופיעה בפני כל קהל, והיא אמנות שמופיעה בפני כל אדם, כל איש וכל אשה, ואיננה מסכימה לגייס עמדות פוליטיות בשביל אותה אמנות.

חברי חברי הכנסת, יום שני בערב, חנוכת היכל התרבות החדש באריאל – מי היה יודע, מי היה שומע, חוץ מכמה מאות מנויים תושבי אריאל והסביבה, אלמלא כמה אמנים מעטים החליטו לעשות מעשה פסול, מקומם – ומייד אעמוד על כך – ולהחליט להחרים את אותם אזרחי ישראל שגרים באריאל, אזרחים טובים, נקיי כפיים, אזרחים שמשלמים את מסיהם, אזרחים שמשרתים בצבא, בניגוד לחלק מאותם חותמים על אותה עצומה שאינם טורחים לשרת בצבא מסיבות אלה ואחרות שהם מרשים לעצמם לומר אותן או לא לומר אותן. אזרחים שכפי שאמרתי משלמים את מסיהם, אבל לא רק שהם משלמים את מסיהם אלא מסיהם משמשים, בין היתר, לסבסוד מוסדות התרבות, אלה שמפרנסים את השחקנים, אלה שמפרנסים את כותבי המחזות, אלה שמפרנסים את כל מי שעוסקים במלאכה הזאת, ביצירה הזאת, בתרבות ובאמנות. האם אפשר לשים קו מבחין, האם אפשר בכלל להבדיל, האם אפשר בכלל לברור, האם אפשר באמת לקום ולומר "עד כאן. כאן אני מופיע. כאן אינני מופיע"?

ובכן, אמרתי שיום שני בערב היה יום חג, ואגב לא רק אנחנו התרגשנו ולא רק המנויים התרגשו – גם השחקנים התרגשו, שחקני תיאטרון באר-שבע שהעלו את ההצגה הנפלאה "פיאף", ומי שלא ראה אני ממליצה מאוד, בכיכובה של יונית טובי, זמרת נפלאה ושחקנית נהדרת. גם הם התרגשו. הם התרגשו מקהל נפלא שהתרגש, צחק, בכה, מחא כפיים ועמד על רגליו דקות ארוכות לאחר ההצגה.

ידידי חברי הכנסת, אמרתי שהתרבות נטולת מקום, נטולת זמן, חוצת גבולות, ובכוחה דווקא לגשר על מחלוקות, על פערים, בין בני-אדם בכל מקום שבו הם גרים. תכליתן של האמנות, של התרבות, דווקא להביא להתרוממות רוח, להביא לשמחה, לקהל השוחרים של התרבות והאמנות. כשרת תרבות, כמי שדווקא גדלה בבית של תרבות, כמי שגדלה על מוזיקה, תיאטרון, ספר ושירה, כמי שאוהבת את תפקידה כשרת תרבות ושמחה בתפקיד הזה מאוד גם בקדנציה הזו וגם בזו שלפניה, כמי שנלחמה ונאבקה כדי להשיג עוד ועוד תקציבים לתרבות, והצלחתי בכך גם בקדנציה הקודמת וגם בקדנציה הזאת, אני נבוכה ומצטערת על אותם אלה שראו לעצמם איזו זכות, רשות, לקום ולומר: "אנחנו כאן בפני הציבור הזה לא מופיעים. אנחנו מחרימים ציבור שלם, ציבור ישר ונקי כפיים, רק כי הוא גר במקום שלא מקובל עלינו ומצוי, מבחינתנו, בעימות פוליטי". אסור היה להכניס את זה לתוך המקום הזה. אין לכך שום הצדקה. זהו צעד אנטי-דמוקרטי מובהק, שנקטו מי שמתיימרים לדבר בשם חופש הביטוי וחופש היצירה.

כן, חבר הכנסת דב חנין, בישראל יש חופש ביטוי, חופש יצירה, חופש דיבור וחופש אמנותי. כאן לא מצנזרים אמנים, כאן לא מצנזרים תרבות: לא מחזות, לא טלוויזיה ולא סרטים, גם כשהם מרגיזים. כל אמן, כל יוצר, כל סופר, כל רקדן, כל שחקן, כל שחקנית, כל מחזאי, גם זה שהופך לפוליטיקאי ושהשותף שלו עובד עם עיריית אריאל ומקבל מהם שכר. כל אחד כזה רשאי לדבר, להפגין, למחות, לנאום, לגנות, להביע דעה ולהשמיע ורשאי גם להצביע במדינת ישראל, שלא כמו במדינות הסובבות אותנו. אבל יש דבר אחד שאי-אפשר להסכים עליו בשום פנים ואופן. אתה יודע מה? שני דברים: דבר אחד – אי-אפשר להסכים להחרמה. זה פסול. בוודאי לא בעיר אריאל – נאמר כאן כבר קודם על-ידי חברתי חברת הכנסת ציפי חוטובלי – שהוקמה על-ידי ממשלת המערך אז, עבודה היום, וטופחה על-ידי כל ממשלות ישראל.

יש דבר שני – חברי חברי הכנסת, ובמיוחד חבר הכנסת חנין שאמר את הדברים כאן קודם: מי שממש לא יכול, ממש לא מסוגל, שמעתי את המחזאית ענת גוב אומרת שבשבילה זה כמו בשביל יהודי שומר שבת, ממש-ממש לא יכולה – אתה יודע מה? מי שלא יכול, אל יפשוט את ידו ויבקש מהמדינה תמיכה. אז הוא או היא לא יכולים – יממנו בעצמם. מדינה איננה חייבת לתמוך – הייתי אומרת הפוך: אסור למדינה לתמוך במי שאינו עומד בכל הכללים והקריטריונים השוויוניים בפני כל אזרחיה. ומי שלא רוצה תמיכה, מי שלא רוצה לעמוד בכל הכללים השוויוניים, יתמודד עם זה בכוחות עצמו.

 אנחנו במדינה שבה אנחנו פועלים – אנחנו לא פועלים, אנחנו מתלוננים, אנחנו מדברים, אנחנו פונים לעמיתינו בעולם לבל יחרימו כאן את האקדמיה, לבל יחרימו כאן אוניברסיטאות. אנחנו פונים לעמיתינו לבל יחרימו סחורות ישראליות, אבל פה בתוכנו מחרימים חלק מהציבור הישראלי. זהו דבר כמובן בלתי מתקבל על הדעת.

ולכן, חבר הכנסת חנין, לשחקנים יש חופש בחירה לא לקבל תמיכה תקציבית מהמדינה. אמרת שיש להם חופש בחירה; בהחלט. ועובדים אינם עבדים, חלילה וחס. וכי מי מדבר פה על עבדים? חופש הבחירה נתון בידיהם, אין כאן שום התקפה על תיאטרון כמו שאמרת, אין פה שום התקפה, לא על קולנוע, לא על אקדמיה, לא על "המרחב הדמוקרטי", כפי שקראת לזה, אין כאן שום מקום שבו לא מאפשרים להם להביע, כפי שטענת, את דעתם באופן חופשי. אתה אמרת שאתה מצפה ממני להגן על התרבות. אני מגינה על התרבות כך שהיא תוכל להופיע בכל מקום, בפני כל אזרחי ישראל. מי שמנסה למנוע את זה זה מי שמגן על חוסר תרבות. זה לא תרבותי להחרים.

ולכן בשבוע הבא יתכנסו המדור לתיאטרון, ולאחר מכן המועצה לתרבות, שהם הגופים הסטטוטוריים, ובפניהם תובא ההצעה להוסיף לקריטריונים שעל-פיהם נקבעת התמיכה במוסדות התרבות – להוסיף להם תנאי אחד, פשוט מאוד, מאוד-מאוד הגיוני, בכלל התנאים האחרים, והוא שכל מוסד תרבות חייב יהיה להופיע בכל מקום, בפני כל אזרחי ישראל.

אנחנו לא נכנסים כאן להרכב של שחקנים. ואגב, צריך כאן לומר דבר שלא אמרתי בפתח דברי, ואני רוצה לחזור; אמרתי אותו הרבה מאוד פעמים גם בכל אמצעי התקשורת, אומר אותו גם כאן. צריך לומר לכל מנהלי התיאטראות: יישר כוח. אף אחד לא לחץ עליהם, אף אחד לא כפה עליהם, אף אחד לא איים עליהם. ביום שבו התפרסמה העצומה הראשונה, לא זו הממוחזרת, אלא הראשונה, זה קרה לראשונה ביום שישי בערב באתר אינטרנט, למחרת, בבית, הם התקשרו אלי, מבלי שאיש דיבר אתם – לא דיברתי עם אף אדם, ואיש ממשרדי לא דיבר אתם – ואמרו: אנחנו מייד נופיע בכל מקום, כולנו, בכל מקום שהוא. מנהלי המוסדות ומנהלי התיאטראות, כולם, אמרו מראש: אנחנו נופיע בכל מקום שהוא.

אף על פי כן, יש צורך להכניס את התיקון הזה למבחני התמיכה, כדי שהדברים יהיו ברורים. היום יש מנהל תיאטרון אחד כזה, מחר יכול להיות מישהו אחר, אולי מבין אלה שחתמו על העצומה. הדבר דרוש ונחוץ. וכך אנחנו נוודא שאכן כל אזרחי ישראל, בין אם הם תושבי אריאל או תושבי מקום אחר, לא יקום מחר מישהו, אולי מכיוון אחר, אגב, ויאמר: אני לא מופיע כאן, התיאטרון הזה לא מופיע שם, שחקן אחד לא מופיע שם. אנחנו לא תומכים בשחקנים בודדים או באמנים בודדים, אלא כמובן במוסדות תרבות.

הדבר הוא חשוב, חבל שכך נהגו שחקנים בודדים. אין לזה מקום בדמוקרטיה. דעות פוליטיות, תודה לאל, כל אחד יכול להשמיע, כל אחד יכול להביע, אבל חרמות, לא במקומותינו. תודה.

נאום ח"כ ציפי חוטובלי במליאת הכנסת, במסגרת דיון בנושא היערכות ישראל למקרה של הכרזת מדינה פלסטינית בצורה חד-צדדית:

גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הקשבתי לחברים שנאמו לפני, ואני שמחה שהקשבתי, כי כשמדברים על כיבוש, חשוב שנזכור למה הם מתכוונים כשהם מדברים על כיבוש.

עמד כאן חבר הכנסת (מוחמד) ברכה ואמר – הכיבוש הראשון, הכיבוש של 48′. הם רוצים להחזיר אותנו ל-47′. שאף אחד לא יטעה שהסכסוך כאן הוא על 67′. אנחנו חוזרים אחורה, הם כל כך מתרפקים על אותה החלטה של עצרת האו"ם בכ"ט בנובמבר 47′.

ובכן, חברים, אי-אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. מי שהחמיץ את ההזדמנות ב-47′ וסירב לקבל מדינה קטנה, סופו שיישאר בלא כל מדינה.

במשפט שלמה המפורסם, גברתי היושבת-ראש, יש אמא אחת שאומרת: גם לי גם לך לא יהיה. ושלמה המלך אומר שמי שלא מוכנה לתת את הילד החי ורוצה לחתוך ולגזור אותו כדי שלאף אחד לא יהיה, היא לא האמא האמיתית.

החברים כאן שאומרים גם לעם היהודי וגם לעם הפלסטיני לא תהיה מדינה – כפי שהם החליטו פעם אחר פעם – זאת ההוכחה הטובה ביותר שהם לא בעלי הארץ, שהם לא בעלי הזכות על הארץ הזאת.

הם חוזרים פעם אחר פעם על המונח שטח כבוש. ובכן, שטח כבוש, על-פי המשפט הבין-לאומי, שיירשם בפרוטוקול, זה לא המעמד המשפטי של יהודה ושומרון. יהודה ושומרון לא נכבשו ממדינת פלסטין כי לא היתה מדינת פלסטין. היתה מדינת ירדן, ומדינת ירדן סירבה לקבל את השטחים הללו כמו שכולנו יודעים, ולכן אין לראות בשטחים האלה שטח כבוש, והחזרה פעם אחר פעם על השקר הזה לא הופכת אותו לאמיתי יותר.

אז הם מנסים לשכתב את ההיסטוריה, מנסים לחפות על ההחמצות – על ההחמצה של 47′, על ההחמצה של שנת 2000, גם על ההחמצה היום – כשהם מנסים בכל דרך אפשרית להימלט משולחן המשא-ומתן. ומצאו דרך חדשה, באמת הברקה מדהימה – בואו נכריז על הקמת מדינה.

ואני חושבת על הצד הישראלי, מה צריך לעשות הצד הישראלי במקרה כזה. ובכן, במשך הרבה מאוד שנים שתקה הזירה הלאומית הישראלית בכל מה שנוגע למעמדם המשפטי של יהודה ושומרון. לא אמרנו בקול חד וצלול שאם הצד השני מתמהמה ולא מתקדם ופניו אינם לשלום, כפי שמוכח פעם אחר פעם, יש מחיר להתמהמהות, יש מחיר לסירוב.

כפי שהם הפסידו ב-48′, כפי שהם הפסידו ב-67′, סופם להפסיד גם ב-2010. ומי שינסה היום להכריז באופן חד-צדדי, הכרזה שאין לה שום משמעות בזירה הבין-לאומית, כמובן, זאת דקלרציה עקרה, סופו בסופו של דבר לעמוד בפני מציאות שבה מדינת ישראל היא זו שתכריז באופן חד-צדדי על סיפוח יהודה ושומרון.

אני חושבת שזה צריך להיות המתווה. אנחנו נמצאים היום ערב נסיעתו של ראש הממשלה – ראש הממשלה נסע ונמצא בוושינגטון, הוא מדבר שם עם הבכירים על המשך המשא-ומתן. די ברור לנו כאן היושבים בארץ שאין היתכנות אמיתית למשא-ומתן, כשחברי הפרלמנט כאן בעצמם חוזרים ואומרים שבלי מזרח-ירושלים אין הסדר, וברור לחלוטין שהעם היהודי לא יוותר על ירושלים בשום חלק שלה. ברור לחלוטין שהעם היהודי מכל חלקי הבית הזה לא ייתן יד לחזרת פליטים והרס המדינה היהודית במו-ידיו. ברור לחלוטין שהמשא-ומתן הזה הוא לא פתיר.

אנחנו נמצאים בראש חודש כסלו, כבר נאמר, בסוף החודש הזה אנחנו נחגוג את חג החנוכה. יש ציטוט שמרבים לצטט אותו מפי שמעון החשמונאי, וראוי להגיד אותו גם היום. כשהוא פנה לשליחו של אנטיוכוס שבא אליו בדיוק באותה תביעה – אתם כבשתם שטחים לא-לכם. אמר שמעון החשמונאי: לא ארץ נוכרייה לקחנו, לא רכוש זרים כבשנו, כי אם את נחלת אבותינו אשר נלקחה על-ידי שונאינו בלא משפט. ואנחנו, משהזדמן לנו, השבנו את נחלתנו.

אין מנוס מלדבר היום על החלת ריבונות. בערב שבו אנחנו חונכים את היכל התרבות החדש באריאל, אני רוצה לומר שאריאל יכולה להיות התחלה טובה למהלך הזה של החלת ריבונות חד-צדדית על-ידי ממשלת ישראל, בהיעדר צד שני שמוכן להידבר אתנו בשלום.

בקבלת פנים שערך בסוכתו במושב כפר אחים בתחילת השבוע, אמר השר ישראל כ"ץ כי "אנו נמצאים באופן מעשי וסמלי בסיום ההקפאה, ומהלילה בחצות יוכלו המתיישבים שבידיהם היתרי בניה כחוק, לבנות את בתיהם ביהודה ושומרון".

"אני רוצה לברך את נשיא ארה"ב ברק אובמה, שבנאומו האחרון, הכיר בישראל כמולדתו של העם היהודי. אני משוכנע שאפילו אובמה יודע כי מקומות כמו חברון, בית אל ושילה הם חלק מהמורשת של העם היהודי" אמר השר כ"ץ, שגם ברך את ראש הממשלה נתניהו על עמידתו האיתנה על עמדתו לפיה משא ומתן מנהלים ללא תנאים מוקדמים.

כמו כן, הוסיף כ"ץ כי עלינו לעמוד במו"מ עם הפלסטינים על מספר עקרונות: שמירה על ירושלים מאוחדת תחת ריבונות ישראל, השגת גבולות בני הגנה עם סידורי בטחון, שמירה על המקומות הקדושים, שמירה על היישובים והמתיישבים כחלק מהמדינה, וכן עמידה על כך שלא תהיה זכות שיבה של פליטים לתוך הארץ.

כ-3,500 איש התארחו בסוכתו של השר ישראל כ"ץ ובהם השרים דן מרידור, לימור לבנת, יוסי פלד ויולי אדלשטיין, סגני השרים איוב קרא, גילה גמליאל ולאה נס, וכן חברי הכנסת אופיר אקוניס, כרמל שאמה, ציון פיניאן, דני דנון וזאב אלקין ועשרות ראשי רשויות.

בעקבות פיגוע הירי אמש ליד הר חברון, בו נרצחו ארבעה ישראלים, אמר היום ראש צוות התגובות של הליכוד, ח"כ אופיר אקוניס, כי "הפיגוע הקשה מוכיח שוב שפניהם של הפלסטינים אינם לשלום. בכל פעם שישראל מושיטה את ידה לשלום, הפלסטינים עושים כל מאמץ כדי לגדוע אותה באכזריות". כמו כן, הוסיף ח"כ אקוניס כי עם פתיחת השיחות בוושינגטון, "העולם כולו רואה שפניה של ישראל לשלום ופניהם של הפלסטינים לאלימות וטרור".