//

הבלוג של הליכוד

משנים את התמונה

ארכיון פוסטים עם התג "ירושלים"

מחזקים את ירושלים: הצעת חוק ירושלים-רבתי

יום רביעי, 16 בפברואר, 2011

אתמול (ג') נערך במשכן הכנסת כנס "ירושלים רבתי", ביוזמתה של חברת הכנסת ציפי חוטובלי. בכנס השתתפו חברי כנסת, ראשי ערים ויישובים, במטרה לקדם את מעמדה של ירושלים באמצעות "הצעת חוק ירושלים רבתי", עליה חתומים חברי כנסת מסיעות הקואליציה והאופוזיציה.

הצעת החוק קוראת להקים את "מועצת ירושלים רבתי" אשר תפעל לקידום העיר בתחומי הבנייה והדיור, התיירות, התעשייה, המסחר והתחבורה בעיר. בדברי ההסבר לחוק, נכתב כי מטרת החוק היא לשנות את מגמת ההגירה השלילית בבירה, "להחזיר לירושלים את מעמדה כסמל וכליבו של העם היהודי ולגייס את מיטב הכוחות בקרב ישראל ויהדות העולם  לחיזוקה של ירושלים. החוק המוצע יוסיף לירושלים אוכלוסייה שתאפשר לשמור על איזון דמוגראפי, שטחים רבים שיאפשרו תוספת בנייה למגורים, מסחר ותיירות תוך שמירה על ריאות ירוקות. החוק יקדם את הפיכתה של ירושלים, מעיר שמרכזיותה הולכת ופוחתת, לעיר מטרופולין - מרכזית לסביבותיה, במרקם החיים ובנגישות אליה". לפי ההצעה, החוק יאפשר ליישובים בסביבת הבירה לשמור על אוטונומיה מוניציפאלית ויחד עם זאת להיות חלק מירושלים רבתי, כפי שמקובל במקומות אחרים בעולם.

"הבעיה המרכזית כיום היא בעיית הדיור", אמרה ח"כ ציפי חוטובלי, יוזמת הכנס ואחת מיוזמות הצעת החוק. "הדור הצעיר אינו יכול לרכוש דירות בירושלים בגלל היעדר עתודות קרקע לבניה בעיר. כמו כן, הצעת החוק ירושלים רבתי משקפת בהיבט המדיני קונצנזוס רחב הרואה ביישובים ביתר עילית, מעלה אדומים, גבעת זאב, מבשרת ציון, גוש עציון ואפרת, חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל". ח"כ חוטובלי הוסיפה כי "יש פוטנציאל להפוך את המגמה בירושלים, מהגירה שלילית ליצירת הגירה חיובית.  צירי הגישה לעיר מכל הכיוונים ברמה נמוכה דבר אשר פוגע קשות באזורי התעשייה במרחב ירושלים רבתי".

 הליכוד בפייסבוק

"העולם הערבי לא מקבל את ויתורי ממשלת קדימה"

יום שלישי, 1 בפברואר, 2011

נאומה של ח"כ ציפי חוטובלי במליאת הכנסת, במסגרת דיון הצעה לסדר היום בנושא חשיפת מסמכי המשא-ומתן עם הפלסטינים על-ידי רשת "אל-ג'זירה".

אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, יש כמה עיתונאים וחברים מהשמאל שממש התרגשו לגלות את הוויתורים הפלסטיניים, ממש נפעמו מהנכונות של אבו-מאזן לוותר בעניין ירושלים. רק כדי להזכיר כאן איזושהי תזכורת היסטורית, שאולי דרושה לבית הזה מפעם לפעם – באתרי האינטרנט אפשר למצוא סרט מ-1918, סרט שנמצא באמסטרדם, והסרט הזה מתאר בצורה מאוד יפה את ירושלים של שנת 1918. גרו בה ערבים, ומעל בתיה היפים של ירושלים וגם על הר-הבית לא התנוסס דגל פלסטין. היה שלטון טורקי גאה, והערבים שגרו שם לא דרשו עצמאות. המחשבה שאתה יכול לוותר על משהו שמעולם לא היה שלך, זה כנראה איזשהו עיוות של ההיסטוריה, כפי שרק יהודים יכולים לייצר במוחם.

כתב יפה העיתונאי חגי סגל היום, שמי שחושב שאבו-מאזן יכול לוותר על ירושלים, אז כנראה באותה מידה יכול להגיד שמדינת ישראל יכולה לוותר על הזכויות שלה במכה. זה פשוט מגוחך, זה פשוט אבסורד. העובדה שאנחנו מתרגשים ונפעמים מזה שירושלים, על-פי אותו הסכם, שכפי שנראה לפנינו האגן הקדוש בה, כולל הר הבית, היה אמור להיות תחת ריבונות בין-לאומית. מעולם לא היתה ריבונות פלסטינית בירושלים, ולכן המחשבה שהם יכולים לוותר על משהו שמעולם לא היה שלהם – למען האמת ההיסטורית הדבר הזה צריך להיאמר.

ולכן אני לא מתרגשת מהוויתורים, שאינם ויתורים, בעיקר לאור העובדה שהעולם הערבי לא מקבל את זה. העולם הערבי, אם "אל ג'זירה" היא סמל לעולם התקשורתי של העולם הערבי, ו"אל ג'זירה" מגנה את אותם, לכאורה, ויתורים של אבו-מאזן, ברור לנו לחלוטין שבאמת אין מה לעשות. אם ברגע ההיסטורי, מרחיק הלכת ביותר שממשלת אולמרט הגיעה אליו – הרגע שבו ממשלת קדימה הסכימה לוותר על חברון, העיר העברית הראשונה; ממשלת ישראל הסכימה לוותר על אלון מורה, העיר שאליה הגיע אברהם אבינו; ממשלת ישראל הסכימה לוותר על עפרה ועל שילה, עיר המשכן; ממשלת ישראל הסכימה ללכת לכל הוויתורים מרחיקי הלכת האלה; ויותר מזה, אחרי שמכרו לנו במשך שנים שגושי ההתיישבות הם ההישג הגדול של השמאל, שבזכות החלוקה אנחנו נצליח להציל את אריאל ומעלה-אדומים, ואנחנו רואים שבסופו של יום הפלסטינים לא הסכימו לקבל לא את מעלה אדומים, ולא את גבעת זאב ולא את אריאל, אלא כל היישובים הנפלאים האלה יצטרכו להיות תחת ריבונות פלסטין, חלילה – ברור לנו לחלוטין, היום יותר מתמיד, בעקבות הגילויים האלה, שהמקסימום שהישראלים רצו לתת וממשלת אולמרט הסכימה לתת, זה הרבה פחות מהמינימום שאיזושהי ממשלה פלסטינית תהיה מוכנה לקבל.

עם האמת ההיסטורית הזאת מדינת ישראל היום צריכה להתמודד. זה לא לחינם שהפלסטינים היום אינם הולכים במתווה של משא-ומתן; כי הם יודעים שכשלא מוכנים לשלם מחיר, הדרך הקלה והנוחה היא הדרך אל האו"ם. את זה אולי ידע השגריר הבא שלנו באו"ם – כבוד השר, אני מניחה שאתה תוכל להתמודד יותר בקלות עם העובדה שפלסטינים היום לא מוכנים לשלם שום מחיר, הם רק רוצים לקבל תמורה מלאה בלי לשלם דבר, ללכת ישר למועצת הביטחון, לבקש הכרה בין-לאומית במדינה פלסטינית בגבולות 67′. מדינת ישראל צריכה לעשות היום הרבה יותר כדי להשתמש בכל הגילויים האלה, כדי לומר: העולם הערבי אינו מקבל שום סוג של חלוקה. ומדינת ישראל צריכה לומר שבין הים לירדן יש מקום למדינה אחת בלבד, מדינת ישראל, מדינתו של העם היהודי.

"הפלסטינים דחו הצעות קדימה הנדיבות - והם מאשימים אותנו בהיעדר שלום"

יום שלישי, 1 בפברואר, 2011

נאומה של חברת הכנסת ציפי חוטובלי במליאת הכנסת, בתשובה להצעת האי אמון שהגישו אתמול (ב') סיעות האופוזיציה:

אדוני היושב ראש, חברי חברי הכנסת, השבוע הזה היה שבוע של וידויים מחדרי המשא-ומתן. אחרי שבשבוע שעבר היו פרסומים ב"אל-ג'זירה", השבוע פתחו את סגור לבם אהוד אולמרט ויושבת-ראש האופוזיציה ציפי לבני, והתחילו לדבר על השלום שכמעט היה. ממש "שם הרי גולן הושט היד וגע בם", כמעט ונגעו בשלום.

והנה התיאור הדרמטי של אהוד אולמרט על השלום שכמעט היה: הוא יושב עם אבו מאזן בחדר, מושיט לו את העט ומבקש ממנו לחתום, אומר לו - הצעה יותר טובה לא תקבל; לא תקבל הצעה צודקת יותר והוגנת יותר. ורק להזכירכם, במסגרת ההצעה הזאת הסכים אהוד אולמרט לכרסם בזכות השיבה, אותו עיקרון קדוש שמנהיגי השמאל נשבעו שלעולם לא ייכנעו לו, אפילו עקרון ההכרה במדינה היהודית הלך ונגוז, והוסכם לחלק את ירושלים.

ולמרות הדרמה הגדולה שמתרחשת בחדר, למרות העט המושט – אדוני אהוד ברק, שר הביטחון, מי כמוך יודע מהו הרגע שבו מושיטים את העט לצד השני, מבקשים ממנו לחתום, אבל הצד השני משום מה בורח ומסרב.

ועומדת ציפי לבני, שהסכימה לוותר על מעלה אדומים, ומתארת את הדו-שיח הסוריאליסטי הבא. אומר לה אבו עלא: תוותרו על מעלה אדומים, וציפי לבני אומרת: תשמע, זה דבר לא ריאלי, כי אם יישארו תושבי מעלה אדומים תחת ריבונות פלסטין, ירצחו אותם ביום שאחרי. תראו איזה שלום, איזה אמון בצד השני שהוא רוצה שלום. ואומר לה אבו עלא: אין בעיה, כמו שגירשתם אותם מעזה תגרשו אותם גם משם.

זה השלום, אלה תשתיות השלום שהביאו איתם אנשי קדימה, ועכשיו הם מאשימים אותנו בהיעדר שלום, כשהפלסטינים כל כך מתנערים ולא הסכימו אפילו להצעות הנדיבות ביותר. ונראה לי שהמפלגה שחרתה על דגלה את העובדה שצריך לשמר את הקיים ולא לשמור על כל ההישגים המדהימים שמדינת ישראל השיגה ב-40 שנות קיומנו ביהודה ושומרון, צריכה ללמוד קצת מבן-גוריון. וכך אמר בן-גוריון במאמר מופתי ששואל על מה אנו מגינים; בן-גוריון אמר: עלינו לראות בבירור מהי מטרתו של האויב. הפעם אין זו התנקשות ביישוב זה או אחר, במספר יישובים או אפילו ביישוב כולו. האויב מבקש לעקור את הסכנה הציונית כולה. מלחמתנו אינה הגנה על הקיים, כי לדעתי אין קיים בארץ, במובן ההיסטורי של המלה הזו, כי אם רק על הקיים בלבד נגן, הרי שהקיים אינו אלא בית קלפים שיתפזר על-ידי כל רוח מצויה ובלתי מצויה.

כך אמר בן-גוריון שביקש ליישב את הנגב, ואמר: מי שעלה לארץ לא עלה ליהנות מן הקיים. הקיים אינו מספיק גם עכשיו. כל בני דורי שבאו לארץ לא באו ליהנות מתל-אביב כי תל-אביב לא היתה קיימת אלא בדמיון, ולא באו ליהנות מפתח תקווה כי היא לא היתה קיימת אלא בדמיון. ולכן, מי שרוצה לשמר את תל אביב ואת פתח תקווה, חייב – כך אמר בן-גוריון – להרחיב את הקיים ולא רק לשמר את הקיים.

אבל אותה מפלגה שחרתה על דגלה, איבדה גם את הקיים. וכשאנו רואים את הרוחות שמגיעות מצפון ומדרום – ממצרים, מחמאס, ומלבנון, מחיזבאללה – אנו יודעים שהסכסוך אצלנו אינו טריטוריאלי, והצד השני, כשהוא מדבר על ויתורים שהוא עושה למעננו, אינו יכול לוותר על מה שמעולם לא היה שלו.

וראוי לנו ללמוד מבן-גוריון שאמר, שבמידת היכולת שלנו לרצות באמת את מה ששלנו, כך תיקבע מידת היכולת שלנו להיות באמת כאן בעלי הארץ הזאת, כי הדבר שעליו אנו נלחמים – כך אמר בן-גוריון – קובע את מידת היכולת. מטרה מצומצמת מצמצמת את יכולתנו, מטרה מורחבת מרחיבה, ובגודל הרצון תלוי גודל הכוח. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

יו"ר ועדת הכלכלה: "לא נאפשר לחברות כחול לבן לפעול בשחור ירוק"

יום שני, 10 בינואר, 2011

יו"ר ועדת הכלכלה בכנסת, ח"כ כרמל שאמה הכהן, יזם היום (ב') דיון בוועדה על כוונת החברות הישראליות ליטול חלק בבניית העיר הפלסטינית החדשה רוואבי, המתוכננת להיבנות מצפון לרמאללה. חברות אלו הסכימו לדרישה הפלסטינית שלא לרכוש שירותים או מוצרים מיהודה ושומרון, מזרח ירושלים ורמת הגולן. 
 
ח"כ כרמל שאמה הכהן, אמר היום בפתח הישיבה כי "חברות ישראליות אמורות להחרים את מחרימי ישראל, ולא להצטרף לגל עכור של השחרת פני ישראל בעולם, תוך פגיעה בכלכלת המדינה. עלינו להפוך את המהלך ללא משתלם עבור חברות שהסכימו לדרישה הפלסטינית להחרים מוצרים ושירותים מיהודה ושומרון, מזרח ירושלים ורמת הגולן. לפני שהמנופים של החברות יתחילו לבנות את רוואבי, מנופי ועדת הכלכלה יהפכו את הסכמת חברות הבנייה ללא משתלמת. פעם הייתה סיסמא, 'לא איטונג לא קונה'. אולי כעת נצטרך לשנות את הסיסמא". איטונג, כך נחשף היום בגלי צה"ל, היא אחת החברות שחתמה על ההתחייבות בפני הרשות הפלסטינית. 

במהלך הישיבה ציין ח"כ שאמה הכהן כי בכוונתו לפנות עוד היום באופן דחוף ליועץ המשפטי לממשלה בנושא. בהחלטת הסיכום של הועדה, שהתקבלה פה אחד, נכתב כי הועדה רואה בשיתוף פעולה כלכלי בין הרשות לבין מדינת ישראל כבסיס לנורמליזציה וכי ועדת הכלכלה דורשת מהמנהל האזרחי לחשוף את שמות החברות שנכנעו לחרם הפלסטיני. כמו כן, קראה הועדה לממשלה לגבש מדיניות שלטונית מול משתפי פעולה ישראלים עם החרם הפלסטיני ודורשת מהממשלה להציג בפניה בישיבתה הבאה את צעדי התגובה הכלכליים שתנקוט כלפי הרש"פ, כל עוד נמשכת מדיניות החרם. כמו כן, צוין בהחלטת ועדת הכלכלה על הקריאה להימנע מכל התקשרות עסקית עם החברות שנכנעו לחרם הפלסטני, בהתאם לקריאתם של 48 ח"כים שחתמו על עצומה דומה בשבועות האחרונים.

ח"כ חוטובלי במליאת הכנסת: "יהודה ושומרון אינם שטח כבוש"

יום רביעי, 10 בנובמבר, 2010

נאום ח"כ ציפי חוטובלי במליאת הכנסת, במסגרת דיון בנושא היערכות ישראל למקרה של הכרזת מדינה פלסטינית בצורה חד-צדדית:

גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הקשבתי לחברים שנאמו לפני, ואני שמחה שהקשבתי, כי כשמדברים על כיבוש, חשוב שנזכור למה הם מתכוונים כשהם מדברים על כיבוש.

עמד כאן חבר הכנסת (מוחמד) ברכה ואמר – הכיבוש הראשון, הכיבוש של 48′. הם רוצים להחזיר אותנו ל-47′. שאף אחד לא יטעה שהסכסוך כאן הוא על 67′. אנחנו חוזרים אחורה, הם כל כך מתרפקים על אותה החלטה של עצרת האו"ם בכ"ט בנובמבר 47′.

ובכן, חברים, אי-אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. מי שהחמיץ את ההזדמנות ב-47′ וסירב לקבל מדינה קטנה, סופו שיישאר בלא כל מדינה.

במשפט שלמה המפורסם, גברתי היושבת-ראש, יש אמא אחת שאומרת: גם לי גם לך לא יהיה. ושלמה המלך אומר שמי שלא מוכנה לתת את הילד החי ורוצה לחתוך ולגזור אותו כדי שלאף אחד לא יהיה, היא לא האמא האמיתית.

החברים כאן שאומרים גם לעם היהודי וגם לעם הפלסטיני לא תהיה מדינה – כפי שהם החליטו פעם אחר פעם – זאת ההוכחה הטובה ביותר שהם לא בעלי הארץ, שהם לא בעלי הזכות על הארץ הזאת.

הם חוזרים פעם אחר פעם על המונח שטח כבוש. ובכן, שטח כבוש, על-פי המשפט הבין-לאומי, שיירשם בפרוטוקול, זה לא המעמד המשפטי של יהודה ושומרון. יהודה ושומרון לא נכבשו ממדינת פלסטין כי לא היתה מדינת פלסטין. היתה מדינת ירדן, ומדינת ירדן סירבה לקבל את השטחים הללו כמו שכולנו יודעים, ולכן אין לראות בשטחים האלה שטח כבוש, והחזרה פעם אחר פעם על השקר הזה לא הופכת אותו לאמיתי יותר.

אז הם מנסים לשכתב את ההיסטוריה, מנסים לחפות על ההחמצות – על ההחמצה של 47′, על ההחמצה של שנת 2000, גם על ההחמצה היום – כשהם מנסים בכל דרך אפשרית להימלט משולחן המשא-ומתן. ומצאו דרך חדשה, באמת הברקה מדהימה – בואו נכריז על הקמת מדינה.

ואני חושבת על הצד הישראלי, מה צריך לעשות הצד הישראלי במקרה כזה. ובכן, במשך הרבה מאוד שנים שתקה הזירה הלאומית הישראלית בכל מה שנוגע למעמדם המשפטי של יהודה ושומרון. לא אמרנו בקול חד וצלול שאם הצד השני מתמהמה ולא מתקדם ופניו אינם לשלום, כפי שמוכח פעם אחר פעם, יש מחיר להתמהמהות, יש מחיר לסירוב.

כפי שהם הפסידו ב-48′, כפי שהם הפסידו ב-67′, סופם להפסיד גם ב-2010. ומי שינסה היום להכריז באופן חד-צדדי, הכרזה שאין לה שום משמעות בזירה הבין-לאומית, כמובן, זאת דקלרציה עקרה, סופו בסופו של דבר לעמוד בפני מציאות שבה מדינת ישראל היא זו שתכריז באופן חד-צדדי על סיפוח יהודה ושומרון.

אני חושבת שזה צריך להיות המתווה. אנחנו נמצאים היום ערב נסיעתו של ראש הממשלה – ראש הממשלה נסע ונמצא בוושינגטון, הוא מדבר שם עם הבכירים על המשך המשא-ומתן. די ברור לנו כאן היושבים בארץ שאין היתכנות אמיתית למשא-ומתן, כשחברי הפרלמנט כאן בעצמם חוזרים ואומרים שבלי מזרח-ירושלים אין הסדר, וברור לחלוטין שהעם היהודי לא יוותר על ירושלים בשום חלק שלה. ברור לחלוטין שהעם היהודי מכל חלקי הבית הזה לא ייתן יד לחזרת פליטים והרס המדינה היהודית במו-ידיו. ברור לחלוטין שהמשא-ומתן הזה הוא לא פתיר.

אנחנו נמצאים בראש חודש כסלו, כבר נאמר, בסוף החודש הזה אנחנו נחגוג את חג החנוכה. יש ציטוט שמרבים לצטט אותו מפי שמעון החשמונאי, וראוי להגיד אותו גם היום. כשהוא פנה לשליחו של אנטיוכוס שבא אליו בדיוק באותה תביעה – אתם כבשתם שטחים לא-לכם. אמר שמעון החשמונאי: לא ארץ נוכרייה לקחנו, לא רכוש זרים כבשנו, כי אם את נחלת אבותינו אשר נלקחה על-ידי שונאינו בלא משפט. ואנחנו, משהזדמן לנו, השבנו את נחלתנו.

אין מנוס מלדבר היום על החלת ריבונות. בערב שבו אנחנו חונכים את היכל התרבות החדש באריאל, אני רוצה לומר שאריאל יכולה להיות התחלה טובה למהלך הזה של החלת ריבונות חד-צדדית על-ידי ממשלת ישראל, בהיעדר צד שני שמוכן להידבר אתנו בשלום.