הצעת חוק מיסוי רווחי נפט, המבוססת על מסקנות ועדת ששינסקי, עברה אתמול (ב') בקריאה ראשונה במליאת הכנסת, ברוב של 36 תומכים מול שמונה מתנגדים. את הדיון במליאה פתח שר האוצר, ד"ר יובל שטייניץ, והציג את עיקרי החוק. להלן דבריו במליאה:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. כשנכנסתי לתפקידי כשר אוצר, גונב לאוזני שמשטר המסים והתמלוגים על תגליות גז ונפט במדינת ישראל, הוא בעייתי. הסתבר שרמת המסים והתמלוגים שהמדינה ואזרחיה מקבלים מאוצרות הטבע שלהם, נמוכה ביחס לחלק גדול ממדינות העולם, כך נאמר לי. בספטמבר 2009 ביקשתי מהצוות האישי שלי, להביא לי נתונים ראשוניים. לבדוק, ולהביא לי טבלה השוואתית, מה מצבה של ישראל ביחס למדינות אחרות בעולם.
אדוני היושב-ראש, כשראיתי את הנתונים, חשכו עיני. התייעצתי, לפיכך, עם שלושה אנשי אקדמיה מהאוניברסיטה העברית, מהחוג לכלכלה, שלושה אנשי אקדמיה מכובדים. ביקשתי מהם להכין עבודה השוואתית. התוצאה שלה הייתה שמדינת ישראל נמצאת אחרונה או במקום הכי נמוך בעולם מבחינת חלקה של המדינה ואזרחיה במשאבי הגז והנפט שלה. לשון אחרת, הסתבר שחוץ ממס חברות רגיל כמו שמקבלים בכל חברה – משטראוס, מתנובה, מכל חברה, המדינה איננה מקבלת דבר נוסף מעצם העובדה שחברות האנרגיה משתמשות במשאב, באוצר טבע של המדינה.
אמנם היה שיעור של 12.5% תמלוגים, אבל היה גם סעיף ייחודי לחוק הישראלי – ניכוי אזילה, החזר, על ניכוי אזילה שבעצם ביטל את התמלוגים כך שנשארנו רק עם מס חברות. אילולא היינו עושים דבר ללא החוק שמונח כאן לפניכם, היינו מגיעים בתחילת 2016 שמס החברות יורד ל-18% ל-government tech לחלק של המדינה באוצרות הטבע שלה באזור ה-20%, הנמוך ביותר על פני כדור הארץ כולו. דהיינו, מצב שערורייתי אבסורדי שטעון תיקון.
כשחוקק חוק הנפט והגז בשנות החמישים המצב היה טוב בהרבה, כי מס החברות בשנות ה-50 היה מעל 50%, ולכן, מס החברות פלוס קצת תמלוגים ה-government tech. בשנות החמישים אבל מס החברות בעצמו כבר היה 50%, זאת אומרת, ה-government tech – חלקה של הממשלה היה גבוה מ-50%. מה קרה במהלך חמישים שנה? מס חברות ירד וירד וממשיך לרדת, אבל אף אחד לא תיקן ולא העלה תמלוגים או מסים אחרים כדי לשמור על חלקה של המדינה באוצרות הנפט והגז שלה. דרך אגב, תהליך דומה קרה במדינות אחרות בעולם, אבל שם תיקנו בהתאם כי לא רצו להוריד את חלקה של המדינה באוצרות הטבע שלה ושל האזרחים, שם תיקנו בהתאם מסים אחרים כאשר מס החברות ירד.
כך הגענו למצב שחלקה של המדינה ירד לאזור שבין 30% ל-20% נכון להיום, ואמור לרדת לאזור ה-20% ב-2016, זאת אומרת, שדה-פקטו אזרחי ישראל מקבלים אפס מאוצרות הטבע של מדינת ישראל, מאוצרות הנפט והגז.
ואז כאשר ראינו כמה הנושא סבוך, חשוב, בעל השפעות מאקרו כלכליות - הרי ישראל הפכה לא למעצמת גז, אבל למדינה בהחלט שנמצאת על המפה הבינלאומית מבחינת תגליות הגז. תגליות הגז קודם של ים-תטיס, לאחר מכן של תמר - 250 BCM מיליארדי מטרים מעוקבים, ומאגר לוויתן שהתגלה לאחרונה - 450 BCM. – 450 מיליארד מטר מעוקבים. בסך הכול קרוב ל800 מיליארד מטרים מעוקבים של גז, שמות את ישראל במועדון של מדינות עתירות במשאבי גז, גם באופן אבסולוטי גם ודאי בהשוואה לגודל האוכלוסייה.
לכן, השאלה שחלקה של המדינה היא שאלה בעלת חשיבות עצומה, כלכלית וחברתית, ואפילו הייתי אומר ערכית ונורמטיבית עצומה. בתחילת שנת 2010 גמלה בליבי ההחלטה שבגלל העוצמה, החשיבות, המורכבות של הנושא, ראוי להקים ועדה מקצועית לעילא ולעילא שלא תהיה מחלוקת לגבי מקצועיותה שתבחן את הנושא. ואז במרץ 2010 פניתי לפרופסור איתן ששינסקי מהאוניברסיטה העברית, מומחה בעל שם בארץ ובעולם בתחום משאבי טבע ומיסוי, משטר המסים על משאבי טבע, ביקשתי ממנו לעמוד בהתנדבות בראש הוועדה שידועה היום כועדת ששינסקי. לשמחתי הוא נעתר לבקשתי, כך שבאפריל 2010 לפני כתשעה חודשים, כמעט עשרה חודשים בעצם, הוקמה ועדת ששינסקי.
אני רוצה להודות בהזדמנות זו לפרופסור איתן ששינסקי ולכל חברי הוועדה, מלבדו חברים בוועדה היו ד"ר אודי ניסן, ראש אגף תקציבים באוצר. מר יהודה נסרדישי מנהל רשות המסים, פרופסור יוג'ין קנדל, ראש המועצה הכלכלית במשרד ראש הממשלה, מומחה בעל שם למימון. מר שאול צמח, מנכ"ל משרד התשתיות, וד"ר יעקב מימרן, הממונה על חיפושי הנפט והגז במשרד התשתיות - ועדה מקצועית לעילא ולעילא. מלבדה שימש בוועדה משקיף מטעם בנק ישראל, ומשקיף מטעם היועץ המשפטי לממשלה, המשנה ליועץ עורך דין אבי ליכט.
ועדת ששינסקי ישבה תשעה חודשים, תשעה ירחי לידה, בחנה את המצב בארץ ובעולם, הזמינה מומחים מהעולם כולו, ביצעה שני סבבים של שימוע לחברות האנרגיה, פעם בכתב - הוגשו אלפי מסמכים, אלפי עמודים, ולאחר מכן פעם שנייה בעל פה ובכתב. אין סוד הדבר שהוועדה גם עמדה בפני התקפות ביקורת שחלקה לגיטימית וחלקה עברה את קו הלגיטימיות, את הקו האדום, כולל ביקורת אישית והתקפות אישיות והפגנות ומודעות ענק בעיתונים, אבל הוועדה לא נרתעה והשלימה את עבודתה. בסוף שנת 2010 כפי שנקבע, והחוק שמוצע כאן לכנסת הוא חוק על בסיס דוח ששינסקי, דוח הוועדה שהוגש לי בתחילת חודש ינואר.
אגב, אני רוצה לומר מלה על פרופסור ששינסקי שהוא באמת היה האדם המתאים למשימה, למשימה הכבדה הזו, כי אין זה סוד בעולם כולו וגם בישראל חברות האנרגיה הם גופים בעלי עוצמה והשפעה, ולעתים הלובי הוא אגרסיבי וזה ידוע לא רק בארץ גם באירופה ואמריקה. הייתי צריך אדם שמשלב שתי תכונות – קודם כל מומחה, שאין ספק לגבי מומחיותו ופרופסור ששינסקי כפי שנאמר מומחה בעל שם עולמי בנושא הזה של מיסוי מאגרי טבע. שנית, אדם אמיץ. אדם שלא נרתע בקלות מביקורת, מהתקפות אישיות, במידה מסוימת אין מה לומר, היו גם היתקלויות ממש.
כשפרופסור ששינסקי היה אדם צעיר, סיפור ששמעתי, בינתיים אישרו לי שיש בו מן האמת. הוא טייל בפארק יוסמיטי בארצות-הברית בקליפורניה, בשעה שהוא ישב עם חברו על שפת אגם, הגיע דב גריזלי וסחב את התיק שלו. מה עושה בחור נורמאלי שדב גריזלי לוקח את התיק שלו ומתחיל ללכת, הוא שמח שהוא הסתפק בתיק ולא בו עצמו. מה עשה פרופסור ששינסקי כאדם צעיר שדב הגריזלי לקח את התיק שלו והתחיל לברוח עם התיק שלו - הוא תפס מוט עץ שהיה מוטל שם ורץ אחרי הדוב והכה את הדוב באחוריו, עד שהדוב נבהל ושמט את התיק וברח. זה אולי מעיד על אופיו של פרופסור ששינסקי. לא כל אדם רב עם דוב על תיק, ולא כל אדם מעז לרדוף אחרי דוב גריזלי עם מקל. אז כנראה שהוא באמת היה האדם המתאים למשימה, כי בדיוק כמו שהוא לא נרתע מהדוב, הוא גם לא נרתע מהביקורת וההפגנות והמודעות וההשמצות והעתירות וההטרדות, למרות שהיה לו לא קל, והשלים את המלאכה.
אני חייב את תודתי גם למי שנתן למהלך של הקמת ועדת ששינסקי, ואחר כך למהלך של העברת מסקנותיה בממשלה גיבוי מוחלט מהרגע הראשון - וזהו ראש הממשלה בנימין נתניהו. בניגוד למה שנאמר על-ידי מספר דוברים, אני פשוט מעמיד דבר על דיוקו. מהיום שהחלטתי על הקמת ועדת ששינסקי, ראש הממשלה בנימין נתניהו נתן למהלך הזה של בחינה מחדש של הנושא הזה גיבוי מלא וגם העברת המסקנות בממשלה בצורה כל כך חלקה, עם רוב כל כך גדול לא הייתה מתאפשרת בלי גיבוי מלא של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו.
על כל פנים, אני רוצה להציג את עיקרי החוק שמוצע כאן ולומר בפתח הדבר: אנחנו במדינת ישראל מעודדים יזמות, מעודדים השקעות, מעודדים תעוזה, מעודדים שוק פרטי, וכך צריך להיות. ואין לי כשר אוצר, ואני בטוח גם שלכולכם או לרובכם, דבר וחצי דבר נגד יזמים ומשקיעים. כך המשק שלנו מתפתח. ומגיע יישר-כוח לאותם יזמים וחלוצים שהשקיעו בחיפושי הגז ומצאו. ואני תמיד אומר: יגעת ומצאת – תאמין וגם תרוויח. מי שחיפש ולקח סיכונים והשקיע, צריך גם להרוויח. ועדת ששינסקי, בהנחיות שהיא קיבלה ממני, וכך היא עבדה, לקחה בחשבון את הצורך להבטיח רווח נאה, יפה, מכובד מאוד, לחברות האנרגיה ולמשקיעים שהשקיעו, שיגעו ומצאו. לא רק כדי שישתלם להם לפתח, אלא כדי שישתלם להם ולבאים אחריהם להמשיך בחיפושי גז ונפט בשטח מדינת ישראל, בשטח הימי והיבשתי.
אבל גם אזרחי מדינת ישראל וגם מדינת ישראל – מגיע להם ליהנות מאוצרות הטבע של המדינה, ולכן הוועדה הייתה צריכה למצוא את האיזון המתאים בין עידוד המגזר הפרטי, חברות האנרגיה ורווחיות חברות האנרגיה, לבין הנתח הנכון והמתאים מהרווחים לאזרחי מדינת ישראל. והדרך הטובה והנכונה ביותר – נאמר במקורותינו, הרי, חכמה בגויים תאמין – היא להסתכל גם מה עושים הגויים. מה עשו בעניין הזה בקנדה ובארצות-הברית, בהולנד ובריטניה, בנורבגיה וניו-זילנד, ובמדינות אחרות. בסך הכול מה שוועדת ששינסקי עשתה, היא עשתה נורמליזציה של משטר המסים על גז ונפט בישראל ביחס למה שקורה בעולם. לא המצאנו את הגלגל. זו גם הייתה ההנחיה, ללכת בעקבות העולם, עם התאמות מיוחדות, אם התנאים דורשים זאת, תנאים מיוחדים בארץ. היא עשתה נורמליזציה. דרך אגב, רוב המדינות שבהן התגלה גז ונפט במערב, קנדה ואלסקה, בארצות-הברית זה שונה ממדינה למדינה, באנגליה והולנד, זה בדיוק מה שהם עשו ב-30-20 שנים האחרונות. כשהתגלו מרבצי גז ונפט משמעותיים וגילו שהמסים נמוכים מדי, מקפחים את המדינה ואת אזרחיה, העלו אותם.
ה-government tech, חלקה של המדינה הממוצע במדינות ה-OECD הוא באזור ה-60%. חלקה של המדינה לאחר אימוץ מסקנות ועדת ששינסקי במדינת ישראל יהיה בין 50% ל-60%, תלוי בגובה המאגר. הממוצע יהיה באזור ה-57%-56%, קצת נמוך יותר, טיפה נמוך יותר מאשר הממוצע במדינות ה-OECD שיש בהן מרבצי גז. אי-אפשר להשוות לשווייץ, שאין בה מרבצי גז אז מעולם לא תיקנו שם את החקיקה, אבל אפשר להשוות להולנד ובריטניה, לנורבגיה ודנמרק, לארצות-הברית וקנדה, למקסיקו ואוסטרליה, שבהן התגלו מרבצי גז ונפט ב-30-20 שנים האחרונות, ולכן מה שעניין אותנו זה מה רמת המיסוי באותן מדינות מתוקנות שיש בהן מרבצי גז משמעותיים. מעל 200 BCM, מעל 200 מיליארד קוב קילומטר מרובע. וזה מה שעשתה ועדת ששינסקי, היא עשתה נורמליזציה של המערכת בישראל והקפיצה אותה מ- government tech שבאזור 20%, שזה הצפי עם סיום ירידת מס החברות ב-2016, לרמה ממוצעת שמתקרבת ל-60%, עדיין מתחת ל-60%, 58%-57%, שהיא פחות או יותר הרמה הממוצעת, קצת פחות מהממוצע במדינות ה-OECD.
אני אסביר איך הדבר הזה מתבצע. יש שלושה סעיפים מרכזיים בחקיקה ובמיסוי. הראשון הוא תמלוגים. כשהחוק חוקק בשנת 52′, נקבעו תמלוגים בגובה 12.5%. תמלוגים לוקחים מההכנסות בפי הבאר, זאת הכנסה מיידית של המדינה, ללא כל קשר לרווחים ולמחירים. התמלוגים – ועדת ששינסקי החליטה להשאיר אותם במקומם. הוועדה ראתה שזה גם המצב בחלק גדול ממדינות העולם, תמלוגים בגובה 12.5%, היא החליטה לא לגעת באלמנט הזה.
שני האלמנטים שהוועדה נגעה בהם הם ניכוי האזילה ומס רווחי-יתר, שזה אלמנט חדש. אני אגיד על זה שתי מלים, ובזה אני אסכם. ניכוי אזילה הוא ניכוי פחת על המאגר. הפחת הזה הוא אבסורדי, כי פחת אתה נותן על ציוד ששייך למשקיע. הוא מאבד את הציוד הזה, הציוד הולך ומתבלה עם השנים, מתקלקל, נשחק. המאגר עצמו, אוצר הטבע, שייך לעם ישראל, לכן אם למישהו מגיע פחת על המאגר על זה שהמאגר הולך ומידלדל עם השנים, זה למדינת ישראל ולעם ישראל. לא מצאנו שום ניכוי אזילה דומה בשום מדינה אחרת, חוץ מארצות-הברית, וזה רק במקרים שקונים במיליארדי דולרים, או במכרז שלפעמים מגיע למיליארדי דולרים, את המאגר. לכן ועדת ששינסקי החליטה פה-אחד לבטל את ניכוי האזילה, מה שמחזיר את התמלוגים, הופך אותם לריאליים.
הדבר השני, הוועדה המליצה על מס רווחי-יתר, והחוק מציע להטיל מס רווחי-יתר. אחרי שהמשקיעים מחזירים 150% מההשקעה, אז מתחיל מיסוי נוסף על רווחים עודפים בגובה 20%, והוא עולה עד לגובה של 50% לאחר החזר של מעל פי שניים ומעלה מההשקעה. כלומר, המס הזה נכנס לתוקף רק אחרי החזר מלא על ההשקעה, והוא מגיע לשיאו לאחר החזר שהוא יותר מכפול על ההשקעה. זה מס רווחי היתר. שני הדברים האלה ביחד, שאנחנו מורידים מהם גם פחת מסוים, מובילים אותנו לרמת government tech של בין 50% ל-60%, תלוי בגודל המאגר וברווחיות שלו.
אני רוצה לציין חברים, שכל הטענות בדבר שינויים רטרו-אקטיביים הם עורבא פרח. כדי לא להאריך בדברים, אני מציע לחברים הנכבדים לקרוא לא רק את הדוח, אלא את הנספח הראשון לדוח שנכתב על-ידי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט, נספח מבריק שמצביע על כך, שגם על-פי כל התקדימים בעולם, דרך אגב, בכל מקום בעולם שהעלו את המסים והתמלוגים עשו את זה על כולם פלייט, לא עשו הבחנות בין מי שכבר מצא, מי שלא מצא, מי שחיפש, מי שלא חיפש - השתכנענו. לכן, אני מציע לכולם לקרוא את הנספח המשפטי של מר אבי ליכט שדוחה את הטענות בדבר רטרו-אקטיביות, גם על סמך התקדימים הבינלאומיים, גם על סמך החוק הישראלי, גם על סמך מה שכתוב ברישיונות של הנפט והגז.
אני מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק הזאת בקריאה ראשונה. אנחנו מקווים גם להביא אותה לקריאה שנייה ושלישית במושב הזה, כדי לסיים את אי הבהירות ולהכניס ודאות לשוק הנפט והגז והאנרגיה. זה חשוב לנו מאוד, למדינת ישראל. ואני רוצה לומר לכנסת, אנחנו עושים כאן משהו שאת עיקר התוצאה אנחנו לא נראה במשמרת הזו של הכנסת הזו ושל הממשלה הזו. בשנתיים-שלוש הקרובות תהיה תוספת הכנסה של מאות מיליוני שקלים בודדים. אני לא מזלזל גם בזה, אבל תוספת קטנה. התוספת בהכנסות תהפוך למשמעותית יותר באזור 2015, ולמשמעותית מאוד באזור 2020, ואז במשך 30 שנה יהיו תגמולים של מיליארדי שקלים. זה יכול להגיע בין חמישה ל-10 מיליארדי שקלים בשנה, תוספת על-פי החקיקה הקיימת. בסך הכול כשאנחנו מדברים על 40-30 שנה, אנחנו מדברים פה על הכנסות למדינה בסדר-גודל של כמה מאות מיליארדי שקלים.
זה אומנם מתפזר על 30-40 שנה, כך שהסכום השנתי הוא לא משנה סדרי עולם, אבל בסופו של דבר כשמסתכלים על המכלול, זה סכום אדיר שיכול לשרת את החינוך ואת הרווחה, את הביטחון ואת החוסן הלאומי שלנו ואת המפעל הציוני כולו. אנחנו עושים כאן משהו שאנחנו, ילדינו ואולי גם נכדינו נהנה ממנו, משהו צודק, משהו נכון, משהו שאין בו פגיעה בלתי מידתית במשקיעים ויש בו תרומה נכונה ומתחייבת, עם ישראל ומדינת ישראל זכאים וחייבים ליהנות מאוצרות הטבע של מדינת ישראל.
(הנאום עבר התאמת עריכה).
