נאומו של השר המשיב בשם הממשלה, השר מיכאל איתן בפני מליאת הכנסת, במהלך דיון על הצעות אי האמון שהגישו היום (ב') סיעות האופוזיציה:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אבקש בדברי תשובתי להתייחס לשני החלקים של הצעת האי-אמון כפי שנוסחה על-ידי חבר הכנסת אורון. בחלק הראשון אני רוצה להעיר להשגות של חבר הכנסת אורון בנושא המדיניות הכלכלית והפערים בשוויון.
קו ההסברה של חבר הכנסת אורון – הוא חזר פעם אחר פעם להראות שאנחנו, המדיניות הכלכלית שלנו הולכת הפוך. אבל אני רוצה להזכיר לו שגם התוצאות שלנו הן הפוכות - בזמן משבר, מדינות רבות בעולם, לא כולו, אבל מדינות רבות בעולם, חלקן כאלה שאתה הבאת דוגמאות מהן, נמצאות במשבר, במצב של צמיחה נמוכה. ישראל במצב הפוך - במצב שבו הצמיחה גבוהה ביותר, במצב שבו המשבר עבר בצורה החלקה ביותר, ומבלי לפגוע בכבודם של שרי אוצר שהם כיהנו לאורך כל התקופה ולכל אחד ואחד מהם יש חלק, בחלק המרכזי לטוב ולרע - נושא בנימין נתניהו כשר האוצר וכראש ממשלה. אני חושב שאת ההישג הזה אי-אפשר לקחת ממנו.
לגופו של עניין, כשאתה מדבר על הרגרסיביות בהעלאת הבלו (המס המשפיע על מחיר הדלק), ואתה מודה בהגינותך שהממוצע של הבלו בישראל עדיין נמוך במעט מהממוצע של מערב אירופה, או של ה-OECD, אבל אתה אומר יש לי אינדיקטור לכך שמדד אי-השוויון הוא גרוע משום שהמסים העקיפים הם הגבוהים ביותר במדינת ישראל, ומאחר ומסים עקיפים מטבע בריאתם הם רגרסיביים אני אומר שהמדיניות היא לא נכונה, והעברת המיסוי מכאן לכאן גורמת לקושי נוסף על השכבות החלשות.
בקשר למדד אי-השוויון, למה חבר הכנסת אורון צריך אינדיקטורים? שייקח את המדד עצמו ויבדוק במשך השנים מתי עלו ובאיזה שיעורים מדדי השוויון, והוא ימצא שזה לא קרה בהכרח דווקא בממשלות הליכוד. ואני מקווה מאוד, וזאת מדיניות הממשלה הנוכחית - להביא לכך שאנחנו נמדוד את זה בתום תקופת כהונתה של הממשלה, וניתן דין וחשבון ראוי האם הממשלה הזאת נוקטת צעדים נרחבים על מנת לצמצם גם מבחינה חברתית את מדעי השוויון, אבל כל זה על בסיס הצורך בהגדלת הצמיחה.
כאשר אנחנו מדברים על הסטת תקציבים בצורה כזאת שאנחנו רוצים להקל על המגזר היצרני והמשקיע והעסקי, לעודד את הפעילות - אנחנו מביאים למצב של הגדלת הצמיחה. התוצר בישראל - אין ביקורת. אני לא שמעתי אף חבר באופוזיציה קם ואומר: אנחנו צומחים מעט מדי. כולם גומרים את ההלל על כך שבמאזן הזה הצלחנו, כלומר הצלחנו לעודד את הכוחות היצרניים, לשמר אותם בזמן משבר, לעודד אותם ולהביא לצמיחה.
כאשר יש צמיחה - אני רוצה להדגיש - נוצר מצב שלכולם יש יותר. אלא מה, יכול להיות המצב שעליו התריע חבר הכנסת אורון, שגם אם השכבות החלשות מצבן יותר טוב, אבל החזקות צומחות הרבה יותר, הפער מתרחב ויש לנו כאן בעיה מבחינה חברתית שצריך לטפל בה. מדד אי-השוויון הוא מדד יחסי. במצב שבו נעשה יותר לשכבות החלשות, יותר טוב אבסולוטית לשכבות החלשות, אבל השכבות החזקות נעשה הרבה יותר טוב, אז מדד אי-השוויון גדֵל. זה לא אומר שלא צריך לטפל במדד אי-השוויון, אלא כל הטיעון שלי בא ואומר כך: הממשלה ערה לנקודה הזאת, והממשלה מנסה באמצעות מס הכנסה שלילי, באמצעות תוכניות נוספות - לצמצם, להתערב בתוצאות הכלכליות על מנת לעדן את הנושא, את הבעיה החברתית החריפה שאני מודה שקיימת - ואף אחד לא רווה ממנה נחת של אי-שוויון.
מה שביקשתי זה רק לומר דבר אחד: את מדדי אי-השוויון אנחנו נמדוד בתום תקופת כהונתה של הממשלה ונראה האם הממשלה הנוכחית מצליחה בכוונותיה ובמעשיה לצמצם את ממדי אי-השוויון ואני בטוח שהיא תצליח.
אני רוצה לומר לגבי החלק המדיני: חבר הכנסת אורון, אתה, פעם נוספת, אני יכול לכבד ולקבל, יכול להיות שהייתי עושה במקומך אותו דבר. תקפת את מי שמוביל את המדיניות, את בנימין נתניהו והאשמת אותו בדבר אחד שאמרת – חוסר יכולת להגיד לציבור מהי המדיניות ולהוביל אותה. אני סבור שראש הממשלה בנימין נתניהו כבר בתחילת תקופת כהונתו הלך לבר-אילן ואמר בצורה המפורשת ביותר דברים שמבחינת חברים רבים בליכוד, ואחד מהם נמצא קרוב מאוד אלי ברגע זה, היו כפירה בעיקר ועוררו מחלוקת עצומה. אבל הוא אמר: "המדיניות שלנו שאני מוביל היא להגיע לפתרון של שתי מדינות לשני עמים".
נעצום רגע את העיניים, נשכח רגע שאנחנו כאן קואליציה ואופוזיציה. אתה אדם אינטליגנטי. בוא דקה אחת נעשה תרגיל אינטלקטואלי. אני אומר: הנה, ראש הממשלה אמר, קרא והציע מדיניות. לא רק זאת, אלא כשהוא נדרש לעשות דבר עוד יותר חמור מכך - ללכת להקפאה, הוא הלך, לקח על אחריותו ועל כתפיו את המהלך ואמר נלך. מה הייתה התגובה של הפלסטינים? חודשים ארוכים של ההקפאה שיחקו במשחקים, בסופו של דבר כשעמד להסתיים, התחיל סוף כל סוף המשא ומתן הישיר, נגמרה תקופת ההקפאה, הפלסטינים נעלמו.
עכשיו לאן זה מחזיר אותי? אני רוצה לקרוא לכם את הכותרות של המסקנות של אהוד אולמרט שישב מול הפלסטינים, ניהל איתם משא ומתן, היה מוכן לויתורים מפליגים, ואז הוא אומר לאבו מאזן, הכותרת – "גם לי זה קשה, קח את העט ותחתום עכשיו" - משאלת לב. בהמשך מה קרה? אומר לו אבו מאזן - "תן לי כמה ימים". אומר אולמרט שאבו מאזן אמר: "תן לי כמה ימים. אני לא מתמצא במפות. אני מציע כי כבר מחר", כך אומר לו אבו-מאזן, "ניפגש עם שני מומחים למפות, אחד מהצד שלכם ואחד מהצד שלנו. אם הם יגידו לי שהכול בסדר, נוכל לחתום". "כבר מחר ניפגש", כך הוא אומר לאולמרט.
מספר אולמרט שלמחרת התקשרו ואמרו שאבו מאזן שכח שהוא צריך להיות באותו יום בעמאן, והם ביקשו לדחות את הפגישה בשבוע. ומוסיף אולמרט ואומר: מאז לא נפגשנו, המפה נשארה אצלי. מה אני רוצה לומר? אולי נחשוב לרגע אחד שנתניהו הלך לבר-אילן, הלך להקפאה, ביקש שיחות ישירות, הפלסטינים ניצלו את ההזדמנות, את העילה הזאת שנגמרה תקופת ההקפאה והם לא מעוניינים לחתום. ואז, הם "שיחקו אותה", אמרו בגלל ההקפאה. אם לא היה בגלל ההקפאה, זה היה בגלל סיבה אחרת.
ואני שואל איפה הפרופורציות? אם הבנייה היתה נמשכת עוד כמה חודשים והיו בינתיים יכולים להגיע באמת לרגע החתימה ולהגיע להסכם או לפחות לעמוד עם שתי הצעות, אחת מול השנייה, פעם אחת שהעולם ואנחנו נדע. מה אתם רוצים? להתחמק? לברוח? להאשים את ישראל? לשים אותה כל פעם בפינה כסרבנית? מי הסרבן?
ובכל אופן, אני גם חייב להתייחס לאירועים שאנחנו חווים. כל אחד יכול לראות ולהסיק את המסקנות. כולנו מאוחדים בצורך להבטיח את ביטחונה של מדינת ישראל, ואני בטוח שאף אחד לא ייקח סיכון, כפי שראיתי גם בעמדות של אולמרט, שהוא עשה ויתורים מרחיקי לכת, אבל ענייני הביטחון עמדו, ואני בטוח שהם יעמדו מול כל מנהיג ערבי מצדו של כל ראש ממשלה ישראלי. אבל אני רוצה לומר שהיום שיקולי הביטחון נוטים למחשבה נוספת, כשאנחנו רואים שאנחנו נמצאים במצבים שבהם היציבות רחוקה מאוד. ישראל היא אי של יציבות לא רק ביחס לעצמה, כמדינה דמוקרטית עם שלטון יציב ומשטר יציב, היא אי יציבות לא רק לתושביה, היא לא רק לקהילייה הדמוקרטית העולמית, היא אי של יציבות שעל היציבות הזאת נשענות מדינות מתונות באזור כאן. אנחנו לא רק צרכני סמים של ארצות הברית, כמו שניסה לתאר את זה עיתונאי יהודי כמובן, שלוקחים, כביכול, כל מיני הטבות. אנחנו חיים כאן, אנחנו מקיימים כאן משטר דמוקרטי, אנחנו כאן אי של יציבות, שמשפיע על כל האזור והדבר הזה בולט היום.
על מנת שנמשיך להיות אי של יציבות, אנחנו צריכים להמשיך ולחתור לשלום. להמשיך ולקיים את המדיניות ששואפת להגיע לפתרונות עם שכנינו אבל אנחנו צריכים גם להיות זהירים, מדודים ואת הסיכונים שאנחנו צריכים לקחת, לקחת במחשבה ובמסורה, והכי חשוב, לא לשכוח לתבוע גם מהפרטנרים שלנו לעשות מעשים ולא רק לדבר דיבורים.
אתמול (ג') נערך במשכן הכנסת כנס "ירושלים רבתי", ביוזמתה של חברת הכנסת ציפי חוטובלי. בכנס השתתפו חברי כנסת, ראשי ערים ויישובים, במטרה לקדם את מעמדה של ירושלים באמצעות "הצעת חוק ירושלים רבתי", עליה חתומים חברי כנסת מסיעות הקואליציה והאופוזיציה.
