תודה רבה, אדוני היושב ראש, חברי הכנסת. היום מתקיימים ברחבי העולם טקסים רבים לציון יום השואה הבין-לאומי. מדובר בטקסים, בכנסים ובעצרות, בדיונים בפרלמנטים, אבל הרבה יותר חשוב - לימודים בבתי הספר כולם. באירופה בתוכניות הלימוד מאז 2005 מייחדים ביום זה ובימים שקודמים לכך פרק נרחב ללימוד מאורעות השואה.
העובדה שאנחנו מציינים היום בעולם את יום השואה הבין-לאומי היא לא דבר של מה בכך. רבים שאלו ושואלים עד היום, מדוע רק היהודים. גם אז נשאלנו, האם לא נהרגו רבים אחרים, האם לא היו עשרות מיליונים ששילמו בחייהם בזמן מלחמת העולם השנייה, אבל תשובתנו הייתה תמיד אחת - מה שקרה לעם היהודי, מה שקרה ליהדות אירופה ולחלקה של יהדות צפון אפריקה הוא דבר שלא קרה מעולם לאף עם אחר, כאשר המטרה הייתה להשמיד את העם היהודי כולו.
כמי שהייתה לו הזכות הגדולה להוביל את היוזמה לקביעת יום השואה הבין-לאומי, אני יכול לומר לכם שהיה זה אחד הימים והרגעים המרגשים ביותר בחיי, כאשר עצרת האו"ם הצביעה, ללא מתנגדים, 141 מדינות תומכות, ויש לציין בהן גם מדינות ערביות ומוסלמיות, כאשר גם איראן לא העזה להתנגד. היה זה באמת ציון דרך אמיתי, ציון דרך שבא 60 שנה אחרי, אבל ציון דרך שמאפשר לא להשכיח את מה שקרה באותה תקופה נוראה.
עלול היה להיות, חלילה, שהדברים האלה יישכחו. בעוד שנים לא ארוכות ניצולי השואה כבר לא יהיו אתנו, ואז לא יהיה מי שיספר את אותם סיפורים. חשוב שבני הנוער, שרואים את העצרות, משתתפים בטקסים ולומדים בבתי הספר באירופה או במדינות אחרות, יידעו מה שקרה על אדמתם.
ההחלטה הזאת היא פרי מאמץ יוצא דופן של משרד החוץ, וברצוני לציין שניים מהעושים במלאכה דאז, סמנכ"ל ארגונים בין-לאומיים רוני לשנו-יער, ושגרירנו המצוין באו"ם דני גילרמן.
כאשר אנחנו היום משתאים לנוכח תרומתם של הניצולים לאנושות, אנחנו יכולים לשער מה היה קורה, אם אכן אותם מיליונים שלא שרדו היו עדיין כאן. אנו מבכים את אובדנם מדי יום, מבכים את אובדנם של הקרובים לנו והרחוקים לנו, מתוך ידיעה שהם נרצחו רק בשל היותם יהודים.
כולנו נוגעים בשואה. במשפחתי שלי מצד רעייתי נהרגו סבה וסבתה וכל אחיה, מלבד אחד שהגיע קודם - של אימה. הייתה זו אימה של אשתי פולה, שהצליחה לברוח בגיל 14, בגיל כל כך צעיר, ליערות ולהצטרף לפרטיזנים וכך להינצל.
גם אימא שלי שרדה את החיה הנאצית. כאשר הנאצים ושולחיהם האיטלקים הגיעו גם לתוניס, הגיעו גם לעיר ממנה הגיעה משפחתי גאבס, היה זה אך נס שמשפחתי שרדה את החיה הנאצית. כאשר הם הגיעו ודפקו על הדלת וסבתי שפתחה את הדלת וראתה אותם שם, מיהרה לסגור את שער הברזל כאשר היא שוברת את אצבעה. וכאשר רצו לירות לעבר הדלת, היה זה דווקא השכן הערבי, יחד עם עוד יהודי שהיה שם שלא ידעו שהוא יהודי, שאמרו להם: היא לא סוגרת את זה בגללכם, היא סוגרת את השער בגלל שהיא חונכה מטעמי צניעות, שאסור לה לפתוח את השער לגברים זרים. הציעו להם לבוא מאוחר יותר, וכך אכן היה, אבל בינתיים הצליחה משפחתי להינצל. רבים אחרים לא שרדו. היו רבים שהלכו למחנות עבודה, מחנות כפייה, וחלק מהם היו דודיי, גם טרנספורטים. לצערנו הרב, מיהדות תוניס נשלחו למחנות הריכוז, כמו גם כאלה שלא שרדו בהפצצות, אבל המזל, המזל הגדול, היה עמם. המזל הגדול, שאותם קרבות שהיו במקום אחר הצליחו למנוע את החיה הנאצית מלהשלים את מלאכתה גם בצפון אפריקה. אותם קרבות בסטלינגרד ובאל-עלמיין היו אלה שהכריחו אותם ללכת למקום אחר. הגיע הזמן להכיר גם את הפרק הזה בשואה והגבורה.
הודיתי לשר החינוך בישיבת הממשלה על כך שהכניס את הפרק הזה לתוכנית הלימוד. אמרה השרה לימור לבנת, שגם היא תרמה לכך כשרת חינוך, ואני רוצה להודות לה גם על כך, אבל לצערי גם היום, 65 שנה אחרי, יש רבים שעדיין מרגישים, שלא הוכרה תקופת שהייתם גם בתוניס וגם בלוב, כאשר היו תחת אותו שלטון. בישיבת הממשלה האחרונה הוחלט, לבקשתי, כי שר התפוצות יולי אדלשטיין יגבש תוכנית לטיפול בתגמולים ובפיצויים לאותם ניצולים, שעדיין שרדו ועדיין חיים, שהגיעו מצפון אפריקה.
יום השואה הבין-לאומי נועד כדי להנחיל את זיכרון השואה בעולם כולו, ללא פשרות. היום בשעות האלה נמצא נשיא המדינה בגרמניה, שם הוא אמור לדבר בעוד שעה קלה בפני שני בתי המחוקקים, בפני שני הפרלמנטים בגרמניה, בהשתתפות נשיא גרמניה והקנצלרית מרקל. ראש הממשלה עושה שעות אלה באושוויץ יחד עם משלחת נכבדה של חברי כנסת. גם משם תצא הבשורה ותהדהד בקול רם בשפה העברית. שר התפוצות, יולי אדלשטיין, ישתתף הערב בכינוס המיוחד של עצרת האו"ם, שנקבע מדי שנה ל-27 בינואר. כך גם יעשו שרים אחרים נוספים, שר החוץ בצ'כיה, שרת התרבות בפאריז, כולם יאמרו את דברו של העם היהודי ודברה של מדינת ישראל.
יום זה, אדוני היושב ראש, לא נבחר סתם. היה קשה מאוד לקבוע את יום השואה שלנו כיום השואה הבין-לאומי, מאחר שהוא מצוין לפי התאריך העברי, והם רצו תאריך שלא משתנה כל שנה. 27 בינואר הוא סמל, סמל אמיתי לשחרור מחנות ההשמדה. יצא לי להיות שם בשנה שעברה ולעמוד בראש מצעד החיים. יחד אתי צעד הרב ישראל לאו ועוד רבים אחרים. רק כאשר אנחנו נמצאים שם, אנחנו מבינים את גודל הזוועה, אנחנו מבינים בעצם מה קרה ומה עלול היה לקרות, אם החיה הנאצית הייתה ממשיכה בהרס ובחיסול העם היהודי כולו.
לצערי הרב, גם היום, 65 שנים אחרי, יש עדיין רבים ולא טובים, שלא השכילו להבין את הלקח החשוב ביותר מהשואה. ישנה עלייה מדאיגה בחילול מצבות, באלימות כלפי יהודים, בכתבות ובקריקטורות נוטפות שנאה וגזענות כלפי היהודים, רק בשל היותם יהודים.
השואה מלמדת, אדוני היושב ראש, שהיהודים הם הראשונים לסבול מהשנאה ההרסנית של האנטישמיות, אבל הם לא יהיו האחרונים שהשנאה הזאת תפגע בהם. לצערנו, גם בימים אלה ישנם אחרים שמרימים ראש וקוראים להשמדת מדינת ישראל, קוראים להשמדת המדינה היהודית.
במשך שנים ארוכות האמין העולם, שטרור ואיראן הן בעיות של ישראל בלבד. רק לאחר הפיגוע ב-11 בספטמבר בניו-יורק, ולאחר מכן הפיגועים שהיו במדריד, בלונדון ובבסלאן שברוסיה, הבין העולם שטרור יכול להכות בכל מקום וכנגד כל אחד. מאז החל העולם לפעול בנחישות כדי לפגוע באותן תשתיות טרור, וההצלחה היא הצלחה לא מבוטלת.
גם בנוגע לאיראן חשבו שהבעיה היא בעיה של ישראל בלבד, וכאשר העולם הבין שהאיראנים מפתחים טילים ארוכי טווח הרבה מעבר למדינת ישראל, של 2,500 ו-3,000 קילומטר, הבין העולם שכל בירות אירופה נמצאות באותו טווח.
הימים הם ימים של הכרעה. הימים הם ימים של הכרעה אמיתית, האם יתאפשר למדינה שחברה באו"ם, אשר נשבעה לקיים את מגילת האו"ם, להמשיך ולאיים על קיומה של מדינה אחרת, כל מדינה, מבחינתנו בעיקר כאשר מדובר על מדינתנו שלנו ישראל.
אנחנו מצפים בימים אלה, שההחלטות שתתקבלנה הן החלטות ברורות וחד-משמעיות להטיל סנקציות חשובות ובלתי מתפשרות כדי להביא את איראן לידי הבנה שעליה לזנוח את תוכנית הגרעין השטנית שלה, שמאיימת על קיומנו. הגיע הזמן לקבל את ההחלטה הזאת, אחרי תקופה ארוכה של השהיה. רק הפסקת הגמגום ונחישות בין-לאומית יכריעו את איראן. כך קרה הדבר עם דרום-אפריקה בעבר, כך קרה הדבר עם לוב, ובמידה מסוימת הדברים מתרחשים היום גם מול צפון-קוריאה. האפשריות לסנקציות הן רבות ומגוונות, ובימים אלה כדאי להבין, סנקציות צריכות להיות מוטלות גם על הגופים המשפיעים באיראן, אותם אלה שיכולים באמת להוביל להספקת תוכנית הגרעין.
בשבוע שעבר, בביקורי באיטליה, נפגשתי עם כל ראשי המדינה וביקשתי מהם: כפי שסייעתם לי אז, כאשר הייתי שר החוץ ואתם הייתם נשיאי האיחוד האירופי, להכניס את ה"חמאס" לרשימת ארגוני הטרור, יש לכם עכשיו ההזדמנות הגדולה להכניס לרשימת ארגוני הטרור גם את משמרות המהפכה באיראן. הדבר כבר נעשה בהולנד, שם התקבלה חקיקה על-ידי הפרלמנט. הדבר נעשה גם בארצות-הברית. הגיע הזמן לעשות זאת גם באיטליה ובאיחוד האירופי כולו, שלאחר מכן יצטרפו, אני מאמין, קנדה, אוסטרליה, יפן ומדינות נוספות. הדבר הזה יעלה גם בביקור החשוב שיהיה בשבוע הבא, של ראש ממשלת איטליה, יחד עם שרים רבים מממשלתו, 10 שרים, שיבואו לכאן בשבוע הבא.
יום השואה הבין-לאומי, חברי הכנסת, הוא לא מס שפתיים. ההחלטה על יום זה היא נקודת מפנה דרמטית ביחסו של העולם לעם היהודי לעברו ולעתידו. אנו חייבים לראות ביום הזה הזדמנות לא רק לזיכרון, אלא גם לפעולה. אין ספק שאם מדינת ישראל היתה קיימת עוד לפני השואה, השואה לא היתה מתקיימת. מאז הקמתה משמשת מדינת ישראל מקלט בטוח ליהודים מפני רדיפות בכל רחבי העולם, ומאפשרת ליהודים גם להגיע להישגים גדולים מבלי מורא ומבלי פחד. בה בשעה צמחה בישראל חברה דמוקרטית, המבוססת על ערכים של חופש לכל אזרחיה, מקום בו העם היהודי יכול לחיות, לשגשג ולפתח את תרבותו, ספרותו, דתו ומחשבתו. העובדה שרבים כל כך מהניצולים השתקעו בישראל ונטלו חלק בבניינה היא עצמה דרך ראויה לציון, דרך מימוש נבואת הנביא יחזקאל. וכדברי הנביא: כה אמר ה' אלוקים, הנה אני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל.
התכנסנו כאן, אדוני היושב-ראש, כדי לזכור שמגילת היסוד של ארגון האומות המאוחדות, כמו גם הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, נכתבו בדם קורבנות השואה. התכנסנו כאן היום, כמו בחלקים רחבים בעולם, כדי לתת ביטוי חוזר למחויבותנו לעקרונות הנאצלים שעליהם נוסד ארגון האו"ם ועליהם נוסדה מדינת ישראל. התכנסנו כאן היום, כמו בכל העולם, כדי להתחייב כי לא ניתן לשנאה לנצח. מדי שנה נזכור את הנספים ונכבד את הניצולים. מדי שנה נזכיר לאלו ששכחו ונלמד את אלו שעדיין לא ידעו את שהיה, וחשוב מכל - מדי שנה נזכור כי לא מספיק הזיכרון, אנו מחויבים גם לפעולה למען זוועות אלו לא יחזרו לעולם.
