הבלוג של הליכוד

"יש תחושה של שליחות. של מחויבות. אני מגיע כנציגה של ממשלת מדינת היהודים". ליום הזיכרון מגיע השר יוסי פלד עמוס בזיכרונות של חברים לנשק. מי שהקדיש חלק משמעותי מחייו להגנת המדינה, ואף כיהן כאלוף פיקוד הצפון ייצג היום את ממשלת ישראל בטקס יום הזיכרון בחדרה. כשר, ולא פחות מכך כחברם, וכמפקדם של נופלים רבים."בראש ובראשונה…", צוחק פלד. אנחנו שואלים את השר מהי התמונה הראשונה שקופצת לראשו בפתח יום הזיכרון. "הזכרונות מתחילים משנות השישים ועד היום", פותח פלד, "מהיותי קצין צעיר במלחמת ששת הימים, דרך מלחמת ההתשה, יום הכיפורים והגנת הצפון", אומר השר ומדגיש את החשיבות הרבה שהוא רואה במועד זה - "זה יום של חשבון נפש. יום בו אנו צריכים לזכור שאנחנו עדיין נלחמים על זכותנו לקיום פיזי במדינת היהודים"

פלד איננו מוכן לשתף בסיפור, תמונה או אנקדוטה, עם זאת הוא מבטיח "יש אלף סיפורים", "לא יהיה הגון לספר סיפור אחד כלשהו. הסיבה היא שיש לי יותר מדי סיפורים, כל מי ששירת תקופה כה ארוכה ביחידות קרביות הכיר חברים רבים שנפלו". פלד אינו מוכן גם למראית עין שתרמוז לאפליה בין דם לדם. כל אחד מהנופלים שילם את המחיר הגבוה ביותר לטובת שלומה וביטחונה של ישראל.

"מדובר במעמד מחייב", אומר פלד, ולמרות שכבר השתתף בטקסי יום הזיכרון בתפקיד הרם של אלוף פיקוד מרגיש איזו צביטה. "יש תחושה של שליחות. של מחויבות. אני מגיע כנציגה של ממשלת מדינת היהודים - זה עושה משהו"

לוין אמנם משמש כחבר כנסת רק מעט יותר מחודש, אך הזירה הציבורית לא חדשה לו. לשאלתנו מהם הנושאים בהם הוא מתכוון להתמקד בכנסת הקרובה, עונה מי שכיהן עד לא מזמן כממלא מקום ראש לשכת עורכי הדין כי הוא מבקש להמשיך ולקדם רפורמות מבניות בטחנות הצדק הישראליות .מאבק לשינוי מערכת המשפט.

"הגענו להישגים רבים בלשכה, אך בסופו של דבר היא איננה גוף מחוקק", אומר לוין ומפרט ללא נשימה את הנושאים והשינויים אותם הוא מבקש להוביל: הכנסת ערכים ציוניים ויהודיים למערכת המשפט, הגבלת יכולתו של בית המשפט העליון לבקר את פעולות הכנסת והממשלה, הפרדה בין תפקיד היועץ המשפטי לממשלה והתובע הכללי, הכנסת דם חדש לפרקליטות ולמערכת בתי המשפט בדמות עורכי דין מהמגזר הפרטי, וגם - שיפור השירות לאזרח.

"השירות שמקבלים כיום אזרחי ישראל מהמערכת המשפטית גורם לעוול ולעיוות דין לאנשים רבים", מציין לוין, המבקש לתקן את מה שהוא רואה כאחת מהרעות החולות של המערכת - עינויי דין. "אפעל לכך שיהיה ניתן לשמוע ראיות באופן רציף", אומר לוין שמסביר כי השופטים בימינו שומעים את הראיות לאורך מספר פגישות שבניהן נפערים פעמים רבות חודשים ואף שנים. "זה מצב שאיננו סביר", אומר לוין ומספק דוגמא, "נגיד ואני חייב לך כ-50 אלף שקלים, ואינני מעוניין לשלם לך. אני אומר לך - תבע אותי! בידיעה כי המשפט ימשך שנים ארוכות, ובשלב כלשהו לאורך הדרך פונה אלייך ומציע לך סכום נמוך יותר בכדי לסיים את ההליכים"

לוין חוזר לכנסת
"לפני כ-14 שנים הייתי העוזר הפרלמנטרי של יעקב שמאי", מחייך לוין לשמע שאלתנו, אחרי הכל מסתבר כי עבודתו וסדר יומו של חבר כנסת אינם זרים לו. "אני לא יכול להגיד שמשהו מפתיע אותי", הוא אומר ומציין למעשה כי הוא כבר רואה נושאים שטיפול בהם יכול לשפר משמעותית את עבודת חברי הכנסת. "הייתי משפר את הפן המקצועי של העבודה, אחת הבעיות היא שאין בכנסת גוף שתומך בחברי הכנסת מבחינה מחקרית". עם כניסתו לכנסת העביר לוין רשימה ארוכה של נושאים אותם הוא מבקש לבדוק. במרכז המידע הודיע לו כי לא יוכלו לטפל ברובם.

"העדרו של עורף מקצועי לחברי הכנסת כופה עלינו בסופו של דבר להכריע בין שתי דרכי פעולה", אומר לוין, "האחת היא התפשרות על איכות, ואת זאת אינני מוכן לעשות, והשנייה, התמקדות במספר מצומצם של נושאים". לוין שבחר בנושא המשפטי מתכוון להוסיף עליו גם את תחום התחבורה הציבורית, "הקמתי שדולה למען קידום התחבורה הציבורית שלעיסוק בה ישנם היבטים כלכליים, חברתיים וכן היבטים הקשורים לתחום איכות הסביבה. מטרתי היא לדחוף לשינויים שישפרו הן את טיב השירות והן את תדירותו", אומר לוין המציין מהלך שיקל על אישור הקווים, ואת קידום מוניות השירות כדוגמא לצעדים שעשויים לתמוך את השינויים בתחום חשוב זה.

הנושא השלישי בסדר (אך לא בחשיבות) הוא נושא חיזוק ההתיישבות בכל ארץ ישראל. "יש לפעול להחזרת הצביון היהודי והציוני למדינה", אומר לוין הרואה בסיוע ליוצאי צבא ושירות לאומי קריאת כיוון חשובה בתחום זה. "בסופו של דבר אנו חיים במדינה יהודית המקיימת חיים דמוקרטיים", אומר לוין ומציין את החשיבות שבשמירה על הזיקה הגדרתה כיהודית.

"אני מאחל לכולנו שנעסוק בשנה הקרובה לא רק במניעת הריסות ופינויים אלא בבנייה", מסכם לוין, "שנדע לא רק לקחת את השלטון אלא גם לשלוט בפועל, שלא נרתע לומר את האמת שלנו, להאבק עליה, ולוודא שגם הממשלה בפעולותיה, גם הכנסת בפעולותיה, וגם המערכת המשפטית יבטאו דרך יהודית וציונית". אמן.

החצוצרות ותופי הטקס קיבלו את בנימין נתניהו ראש הממשלה הנכנס, הנשיא שמעון פרס, וראש הממשלה היוצא אהוד אולמרט. לאחר שירת התקווה נכנסו האישים במבואת אולם הטקסים של בית הנשיא.

עובד יחזקאל, מזכיר הממשלה היוצא נשא דברים והסביר את משמעות הטקס החדש של חילופי ראשי ממשלה. "קשה להנהיג את העם היהודי", אמר יחזקאל וציין כי מטרת הטקס החגיגי היא לציין את משמעותו של האירוע ההיסטורי.

אולמרט שנשא דברים ראשונים ברך תחילה את נתניהו ואת רעייתו וסקר בנאומו את השגיו בתקופת כהונתו כראש ממשלה, דרך סיפור מפגשיו עם אזרחים ישראלים שונים. "אני מאחל לך הצלחה, הצלחתך היא הצלחת כולנו", אמר אולמרט בסוף נאומו והודה למשפחתו ולקרוביו שליוו אותו בדרכו הציבורית ובתפקידו כראש ממשלה.

ראש ממשלת ישראל עלה לאחר מכן. "אנחנו נפרדים היום מראש הממשלה אהוד אולמרט. אהוד אתה אחד מהאנשים המוכשרים ביותר במקומותינו, הוכחת זאת בתפקידיך השונים כחבר כנסת, כשר וראש העיר"

"הוכחנו שהגיל והניסיון לא תמיד עושים רע. כמה שנים מאוחר יותר, כשאני נכנסתי לתפקיד כראש הממשלה ואתה נכנסת לתפקיד ראש עיריית ירושלים שיתפנו פעולה בנושא בירתנו, ונושאים חשובים נוספים", אמר נתניהו שציין כי הדיאלוג בינו לבין אולמרט למרות שלא היה נקי ממחלוקות היה חיובי ופורה.
"משנוצר האמון מצאתי בך אדם פתוח, מקשיב, מתייעץ ולא רק מדווח. את הדברים החשובים יותר מכל בקשת לשמוע, בקשת לשמוע מנסיוני", אמר נתניהו וציין כי אנו מצויים "במעמד של ארבעה אנשים שכיהנו כראש ממשלה".
נתניהו פנה לפרס וציין כי ישמח להתייעץ איתו ולהיעזר בניסיונו, הודה לברק על הצטרפותו לממשלת האחדות, ולאולמרט איתו ביקש להתייעץ במקרים חשובים. לחברי ממשלתו פנה נתניהו ואמר - "עמסנו על כתפנו משימה גדולה ואני בטוח שנוכל לה, אני רוצה לברך את אהוד אולמרט ורעייתו עליזה ולהודות להם על תרומתם למדינה ולאחל לכם דרך צלחה, אני רוצה להודות לבני שמחברים אותי לדור הצעיר ולקרקע המציאות".

"אני מבקש לומר מילת תודה לרעייתי האהובה, אם ילדיי. שרה, את סייעת לי כל כך הרבה בחכמתך, בליבך החם והחכם, בעצתך הטובה. עמדת לצידי ברגעי שפל ומשבר, וביקשתי לחזק אותך כלפי דברים שנאמרו עליך על ידי אנשים שלא הכירו אותך", הודה לה וציין כי היא מחברת אותו למצוקות החברתיות בהן מצויים אנשים רבים בישראל.

"ברגעי הכרעה בהם יש מחלוקת באה לידי ביטוי עוצמתה של כנסת ישראל", הקדים ראובן ריבלין יו"ר הכנסת את ההצבעה על אישור הרכב הממשלה, ועקרונותיה. לבקשת סיעות האופוזיציה ההצבעה שמית - שמותיהם של חברי הכנסת נקראים בזה אחר זה והם מכריזים "בעד", "נגד". ההצבעה האלקטרונית התארכה לעשר דקות; חברי הכנסת נמנעו כמעט מקריאות ביניים.

"69 בעד, 45 נגד". עם סיום ההצבעה קמו חברי הממשלה הקודמת ותפסו את מקומותיהם בין חברי הכנסת. נתניהו עלה לפודיום בכדי להישבע אמונים לממשלת ישראל. "אני בנימין נתניהו בן צילה זיכרה לברכה ובן ציון יבדל לחיים ארוכים ובריאים, מתחייב כראש הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כראש ממשלה ולמלא את החלטות הכנסת", אמר נתניהו, וחתם בלחיצת יד עם ראובן ריבלין לקול מחיאות הכפיים שמילאו את אולם המליאה.

"אתם מתכבדים לכבד את הכנסת", אמר ריבלין שהקפיד וציין כי בכנסת לא מוחאים כפיים. נתניהו ירד מן הפודיום אל חברי הסיעה שלחצו את ידו, התחבקו וברכו. במשך דקות ארוכות השתהו חברי סיעת הליכוד למרות הפצרותיו של ריבלין לתפוס את מקומם, בכדי להמשיך את הטקס. לבסוף תפס נתניהו את מקומו לצד שולחן הממשלה. בסדר האלף בית עלו בזה אחר זה חברי הממשלה החדשה והצהירו אמונים למדינת ישראל.

לאחר ששלום שמחון, אחרון השרים עלה והצהיר אמונים הסתיימה השבעת הממשלה. ב-23:56, ריבלין נעל את ישיבת הכנסת. כעבור ארבע דקות ננעל היום, וברביעי יפציע שחר של יום חדש עם ממשלה חדשה לישראל.

ממלא יו"ר הכנסת ח"כ מיכאל איתן פתח את ישבת הכנסת. על סדר היום - בחירת יושב ראש הכנסת. "אני רוצה להציג את מועמדותו של חבר הכנסת רובי ריבלין, יושב ראש הכנסת ה-16″, הכריז גדעון סער מטעם סיעת הליכוד.

תשעים חברי הכנסת שגדשו את המליאה הצביעו איש אחד לאישור מועמדותו של ריבלין, מהוותיקים, האהובים והמוערכים שבחברי הבית. עם סיומה של ההצבעה ניגשו חברי כנסת מכל סיעות הבית ולחצו את ידו של ריבלין. מרידור לחץ את ידו בחמימות, אלי ישי, יולי אדלשטיין וגדעון עזרא החליפו נשיקות על הלחי עם הנבחר הטרי, פואד העניק לו חיבוק דובי תוך שהוא אוחז בעורפו.

לאחר הפתיחה החגיגית נמשכה הישיבה. נקרא רובי שעמד כבר בצידי האולם לתפוס את כס יושב הראש. "הבחירות העידו כי המועמד הראוי לעמוד בראש הבית", ברך אותו איתן לקול מחיאות הכפיים של החברים. ריבלין תפס את מקומו הטבעי על הבמה ונשא את נאומו הראשון בתפקיד:

"אוחילה לאל, אחלה פניו
אשאלה ממנו מענה לשון.
לאדם מערכי לב
ומה' מענה לשון.
יהיו לרצון אמרי פי,
והגיון לבי - לפניך,
ה' צורי וגואלי.

כבוד הנשיא,
אדוני, ראש הממשלה,
חבריי , חברי הכנסת השמונה-עשרה,
חברתי , יושבת -ראש הכנסת השבע -עשרה .

—אזכור אחמי"ם—

לפני שש שנים זכיתי לראשונה באמונכם,
כאשר בחרתם אותי
לכהונת יושב-ראש הכנסת השש-עשרה .

לקראת היום הזה, שבתי לרגע אל הדברים שאמרתי אז, בהתרגשות רבה, בהתרגשות אמתית,
בדחילו ורחימו.

שבתי אל התקווה;
אל תפילתי, "שלא תארע תקלה על ידי ";
אל האמירה, לפיה הכנסת היא בית זכוכית,
שיושביו עומדים בכל יום ויום מחדש למשפט הציבור;
אל הקריאה לדיאלוג מכובד ומכבד,
אך נטול מורך -עם הרשות השופטת;

ואל דבריו של זאב ז'בוטינסקי,
במאמרו "על מיוריזציה",
על כך ש"תמיד צריך לדאוג
כי גם המיעוט ירגיש,
שהבית המשותף הוא גם ביתו שלו
- ולא מבצר של שונאיו ואויביו".

ושבתי , אחיי ורעיי ,
גם אל הימים הרעים של קיץ 2005,
אל הימים שבהם סבור הייתי כי הנסיבות מחייבות אותי
להביע, כאן - ומכאן, את כאב הקריעה,
למרות תפקידי, ודווקא בגלל תפקידי,
כשבאוזניי מהדהדת אזהרתו-שבועתו
של מנחם בגין,
מן הימים שבהם טעמה הארץ
מעט מטעמה האיום
של מלחמת אחים,
ומצפוני מחייב אותי לעשות הכול,
כדי שלעולם לא נגיע לידי כך.
האמנתי אז, ואני מאמין בכך, בכל לבי,
גם היום,
(כאשר הנני שב ומקבל מידכם , שוב
בדחילו ורחימו,
את פיקדון הישיבה בראש הבית הזה),
כי הכנסת איננה רק בימה של טקסים,
אלא זירת הויכוח, המחלוקת - וההכרעה.

המשנה במסכת תמיד מספרת,
כי ברגלים נהגו שלא לדשן את המזבח,
מפני שהוא "נוי למזבח".
כלומר, ברגלים, כאשר הצטבר על המזבח
אפרם של הקרבנות
שהביאו עולי הרגל הרבים,
שבאו לעלות, להיראות,

ולהשתחוות לפני אדון-כל,
דווקא אז נמנעו
מלפנות את האפר מעל המזבח,
מפני שדווקא האפר הזה,
השחור, המלוכלך, שלכאורה אינו אלא הפסולת,
דווקא הוא יפה למזבח יותר מכל קישוט,
בהיותו מבטא נאמנה,
את תכליתו של המזבח,
את תכליתה של העלייה לרגל,
ואת תכליתו של בית המקדש כולו..

ובכן, האמנתי לפני שש שנים,
ואני מאמין גם היום,
כי המחלוקת, הויכוח, הדיון הנוקב,
ואף זעקת המחאה והתסכול של המיעוט -
כל אלה יפים לבמה זו, יפים למליאה זו,
טובים לה, לכנסת,
מאלפי זהב וכסף.

אני מאמין, כי לא נבחרנו כדי לשמש ניצבים,
אלא כדי ליטול חלק פעיל, חלק מרכזי, במעשה הדמוקרטיה.

ומהו מעשה הדמוקרטיה?
מה תכלית ישיבתנו כאן?

מספרת הגמרא בברכות דף ד',
על הפסוק בתהלים
"לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני":
כך אמר דוד לפני הקדוש-ברוך-הוא:
ריבונו של עולם, לא חסיד אני?
שכל מלכי מזרח ומערב
יושבים אגודות-אגודות בכבודם,

ואני - ידיי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליה,
כדי לטהר אישה לבעלה.

ובכן, חברי הכנסת,
לא נבחרנו כדי לשבת אגודות-אגודות בכבודנו.

נבחרנו, כדי " ללכלך" את ידינו בקשייו, בצרותיו,
בזעקתו, בכאבו,
של הציבור ששלח אותנו לכאן.

אולי זה לא תמיד אסתטי.
אולי זה לא תמיד נעים.
ואולי יש הסבורים שזה לא "ממלכתי".
אבל זו האמת.
הבית הזה, הוא ביתו של העם -
לא של נבחרי העם.

ואם בבית הזה, על תפארתו, לא יישמע קולו של העם,
מה בצע לנו בו?

מה בצע לנו באולמותיו הממוזגים,
רחבי הידיים?
האם רק כדי להראות את עושר כבוד מלכותנו
ואת יקר תפארת גדולתנו?

יעודו של הבית הזה הוא -
לעבודה,
לכובד- ראש,
ולשליחים, אשר אינם שוכחים לרגע
את שליחותם
ואת שולחיהם.

אם תהיה זאת שאיפתנו,
כפי ששאפו גם בכנסות הקודמות,
אזי - נשיב ימיו של הבית הזה, כקדם!
אזי, נשיב את איתנותו
ואת עצמתו של המשכן הזה,
בעיני העם!
נשוב ונהיה אנחנו - שליחי העם -
ראויים להכריע בשאלות ,
שברומם של עם, ושל מדינה.

וברשותכם,
אני רוצה להודות לחברתי,
יושבת ראש הכנסת השבע -עשרה -
חברת הכנסת דליה איציק -
אשר השכילה לגדל ולפאר את הכנסת,
כראוי למשכנה של הדמוקרטיה.
ואת הכול עשתה,
- בממלכתיות ובמכובדות מופתיים -
כדי לרומם את הכנסת בעיני העם,
ולהשיב ימיה כבראשונה.

ותודה מיוחדת לידידי ורעי ,
חבר הכנסת מיכאל איתן,
אשר בששת השבועות
שבהם ניהל את הכנסת ביד רמה,
הוכיח לכולנו, שעדיין מצויים בקרבנו
פרלמנטרים,
בעלי יכולת ושיעור קומה
יוצאי דופן.
ועל כך גאוותנו.

ואסיים בתפילה הנאמרת במוסף ראש השנה ויום הכיפורים:
אלוהינו ואלוהי אבותינו ,
היה עם פיפיות שלוחי עמך בית ישראל.
הורם מה שיאמרו .
הבינם מה שידברו .
השיבם מה שישאלו.
ידעם איך יפארו.
שלא ייכשלו בלשונם,
ולא ינקשו בשינונם,
ולא יבושו במשענם,
ולא ייכלמו בם שאונם,
ואל יאמר פיהם דבר שלא כרצונך.
כן יהי רצון.