"אנחנו כולנו תקווה ותפילה שנתניהו יקים ממשלה גדולה וחזקה לארבע השנים הבאות ואם ירצה השם גם למעלה מזה". באחוזת דניאל שבפאתי נתיבות, התקבל נתניהו על ידי מארגני כנס תומכי הליכוד בנתיבות "כראש ממשלת ישראל אם ירצה השם". בשולחן המכובדים ישבו איציק דנינו, נציג הדרום ברשימת הליכוד, אפי איתם, ח"כ מיקי איתן והמועמדים ציפי חוטובלי, דני דנון, וגילה גמליאל.
מאות אנשים גדשו את האולם כשראש עיריית נתיבות יחיאל זוהר פתח את האירוע ורתם בנאום מחשמל את הנוכחים להתנדבות למען הליכוד בשבוע שנותר עד לבחירות. "המטרה של הכנס הזה היא לארגן את כולם, את ראשי הסניפים… לצאת מכאן ולהכין את הרשימות, את הרכבים, את הפעילים ולעשות את העבודה". זוהר הוסיף ופנה לנתניהו : "אלה אנשים שנשארו איתך ועם הליכוד. יחד נוביל את הליכוד לנצחון בעזרת השם ביום שלישי הקרוב. הסקרים לא מביאים את הנצחון אלא כל אחת ואחד מכם".
לקול ג'ינגל הליכוד המתנגן בעוצמה, הזמין הכרוז את "ראש ממשלת ישראל" לשאת דברים.
"את היום פתחתי באשקלון," סיפר נתניהו. "עמדתי במרכז העיר במקום בו נפל טיל גראד. התקהלו שם אזרחים, אתם יכולים להבין מה הם הרגישו. אך בניהם שבתה את ליבי אמא עם ילדה בת שנתיים שאמרה לי 'תציל אותנו נתניהו', תציל את הבת שלי". זה קרע את ליבי", אמר נתניהו, "איפה אנחנו חיים?"
"לפני שלוש שנים הליכוד ירדו במספר המנדטים לעשרה אחוז מהכנסת כי אמרנו שאשקלון ואשדוד יחטפו טילים. ציפי ליבני וקדימה אמרו שאנחנו הוזים הזיות. הם לא ראו, הם לא הבינו, הם לא עשו כלום", אמר נתניהו, "הם יצרו מבצר לטרור המוסלמי האיראני ואחרי כל זה הם פרצו את הציר (פילדלפי) ונתנו לאוטוסטרדת הטילים להכנס לעזה. כל הדברים שאמרנו התקיימו אחד לאחד."
"בסופו של דבר נאלצנו לפעול וצה"ל פעל יוצא מן הכלל. וכשצה"ל עמד לכרות את ראש הנחש מה הם עשו?", "הפסיקו", נשמע קריאה מהקהל. "הפסיקו." הסכים נתניהו. "הרבה מממשלות אירופה ייחלו שנעשה את זה."
"הבחירות האלה הן קודם כל על השאלה מי ישלים את המלאכה ואת זה נעשה. אנחנו - לא אף אחד אחר, רק הליכוד".
"אני לא רוצה להגזים בגודל האתגרים העומדים לפנינו", אמר נתניהו וציין את שני "מבצרי הטרור" של החיזבאללה והחמאס ואת מבצר הטרור שיצר אותם: "איראן."
"יש גם איום כלכלי חמור מאוד, וגם את זה הם (קדימה) לא יודעים לעשות", אמר נתניהו, "אין להם אפילו תוכנית. אנחנו חייבים להציל את החלשים, את מקומות העבודה של מאות אלפים", אמר נתניהו, "לשמור על מקומות העבודה ולשמור על החלשים."
נתניהו פנה לקהל ושאל אותו איך יכול להיות שהגענו למצב בו אנו סובלים מחולשת דעת כזאת. "זה מתחיל באתגר השלישי, בחינוך", "אנחנו נוציא את הנאקבה מתוכנית הלימוד ונכניס בחזרה את מורשת ישראל והציונות. בסופו של דבר הכל מתנקז לדברים האלה : לצדק, לזכות. כשאדם יודע שהוא נלחם על ארצו ומולדתו - אין גבול לכוחו של העם שלנו."
"יש רק גורם אחד שיצוק את מורשת ישראל ואהבת הארץ, יחזיר את הביטחון ויאושש את הכלכלה. רק הליכוד. אתם צריכים להגיד לכולם, לכל הידידים והידידות, החברים והחברות. בעזרתכם, בעזרת כל אחד מכם אנחנו ננצח ועם ישראל ינצח."
אנשים - אל תאשימו את המחשבים
אחת הסיבות המרכזיות לאחוז ההצבעה הנמוך היתה התורים הארוכים שהשתרכו בקלפיות ברחבי הארץ. רבים התייאשו וויתרו. היו שהאשימו את מערכת המחשוב אבל את המחשבים קל להאשים - ממילא אין להם יכולת להגיב. לטעמי מערכת המחשוב עבדה היטב, היא אפשרה לבוחר להצביע בכל קלפי בכל רחבי הארץ, וכך נחסכו זמן יקר והוצאות נסיעה מציבור המצביעים. תהליך ההצבעה היה נפלא. ראיתי אלפי בני אדם מתמודדים בהצלחה בפעם הראשונה בחייהם עם אתגרי ההצבעה המקוונת באמצעות מסך מגע, המערכת הממוחשבת סיפקה תוצאות בתוך מספר דקות לאחר סגירת הקלפי האחרונה, וחסכה שעות ארוכות של ספירה ידנית על ידי מאות עובדי הקלפיות. ובנוסף, ראו איזה פלא, הכל קיבלו את התוצאות שסיפקה המערכת הממוחשבת ללא ערעור, מה שבדרך כלל לא קורה בהצבעות ידניות. לסיכום, חגיגה נהדרת לדמוקרטיה הדיגיטלית.והתורים הארוכים? אלה נגרמו בגלל מספר קטן מדי של עמדות הצבעה. הטעות הזו שנבעה להערכתי משיקולים תקציביים הוכיחה שמי שחוסך במקומות הלא נכונים - משלם אחר כך עשרות מונים באובדן שם טוב ובגרימת מפח נפש לרבבות בני אדם שעמדו ביחד רבבות שעות מבוזבזות בתורים.
שיעור ההצבעה הנמוך שיחק לידיהם של בעלי הקולות המאורגנים. את התופעה הזו לא היה אפשר לנבא בסקרים שבוצעו בקרב כלל מתפקדי הליכוד. הבוסים ששולטים בקולות המאורגנים על בסיס אידיאולוגי או על בסיס כלכלי, מסוגלים להכתיב למי שנתון למרותם רשימות הצבעה ולתבוע משמעת עיוורת.
אלפי המצביעים המשועבדים, לא רק שאינם מפעילים שיקול דעת אישי, אלא מתוך נאמנות לבוסים מתמידים יותר מאחרים לעמוד בתור להצביע ולהירשם על מנת לעמוד בנורמה של הקבוצה אליה הם משתייכים. בכל מערכת בחירות יש תופעות כאלו כשאחוז ההצבעה הכללי גבוה הן מאבדות משמעות מול הכרעת הרוב הגדול, אבל כשמספר המצביעים קטן, מי שנתפס כלא רצוי בעיניהם של כמה בוסים ששלטו על אלפי קולות - הרגיש בנסיבות שנוצרו את התוצאות על בשרו.
הקמפיין האינטרנטי - פריצת דרך
במבט לאחור - יתכן ששגיתי כשבחרתי להתמקד בקמפיין אינטרנטי במערכת בחירות שבה מרבית בעלי זכות הבחירה אינם פעילים ברשת על בסיס יומי.
קשה להתווכח עם התוצאות, ובכל אופן במסגרת מסע הבחירות האינטרנטי, רשמתי לזכותי מספר הישגים: גייסתי כ-50 אלף שקלים ממאות תורמים, המסר שלי בדבר הצורך לנתק את התלות של פוליטיקאים מתרומות גדולות נקלט, ואני מקווה, שבעתיד אלפי תורמים קטנים יתפסו בעזרת רשת האינטרנט ויכולותיה את מקומם של התורמים הגדולים, ויחזקו את הדמוקרטיה.
קיבלתי גם תגובות מבוחרים, שבני משפחתם או מכריהם הגולשים באינטרנט השפיעו עליהם להצביע עבורי כתוצאה מהקמפיין באינטרנט, וגם לאמצעי התקשורת חדרתי בתקופה האחרונה בעיקר בהקשר הזה. בשורה התחתונה אני שמח שהיה לי קמפיין עם מסר.
את הדברים הבאים כתבתי בעקבות שאלה שנשאלתיבפורום האישי שלי בתפוז. "אזרחית מודאגת" שאלה: "מה ההבדלים שאתה רואה בין הליכוד של פעם לליכוד של היום?". להלן תשובתי: כשאנשים מדברים על "הליכוד של פעם" אינני יודע לאיזו תקופה הם מתכוונים; לימים שבהם הנהיגו את הליכוד מנחם בגין, יצחק שמיר, בנימין נתניהו, או אריאל שרון עד לפרישתו מהליכוד.
אני מניח שהכוונה היא לימי מנחם בגין ויצחק שמיר. בימים ההם הלכידות האידיאולוגית היתה חזקה יותר, וגם בימים שהליכוד קיבל 48 מנדטים, הבדלי ההשקפות בין הרוב המכריע של חברי הליכוד בכנסת במרבית הנושאים לא היו גדולים.
צריך גם לזכור שהליכוד הגיע ל-48 מנדטים בהדרגתיות. 39 מנדטים בבחירות 1973, 43 בבחירות 1977, 48 בבחירות 1981. כך שבכל פעם הגוש המרכזי במפלגה שמר לא רק על המצע שבכתב אלא גם על התורה שבעל פה, וחברי הכנסת החדשים הטמיעו את העקרונות של סיעת הליכוד עם הצטרפותם.
צילם: דיוויד כץ
בינתיים חלו שינויים בחברה, במציאות ובתנאים המדיניים. מדינת ישראל ממשיכה להיאבק על עצם קיומה, ואת מחיר המלחמה הזאת אנו משלמים בין השאר בשינויים שאנו מכניסים בעמדותינו האידיאולוגיות. חזון ארץ ישראל השלמה מקבל היום ביטויים שונים כאשר המציאות היא שחלקי מולדת ממערב לירדן מוחזקים על ידי פלסטינים, וממשלות ישראל אינן מסוגלות לעצור תהליכים שמובילים להקמתה של מדינה פלסטינית.
גם הטיעונים לשמירת השליטה ביהודה ושומרון מתבססים כמעט תמיד על נימוקים ביטחוניים, ואילו האמירות בדבר זכותנו המוסרית להיות אדוני הארץ ובעלי הזכויות היחידים עליה - אינן נשמעות עוד. לא מצאנו גם פתרון לשאלה מה עושים או כיצד מצליחים להחיל ריבונות על שטחים שבהם מתגוררים מיליוני פלסטינים מבלי לתת להם מעמד של אזרחים.
איש מאיתנו, חניכי התנועה הרוויזיוניסטית, אינו יכולים לקבל פתרון של החלת החוק הישראלי על שטח שבו מתגוררים בני אדם שהוראות החוק יחולו עליהן מצד אחד - אבל לא תהיה כל זכות להשתתף בחקיקתו מצד שני. זהו משטר אפרטהייד אותו דחינו מאז ומעולם. גם הצעות לטרנספר אינן קבילות לא מהבחינה הערכית ולא מהבחינה המעשית. איני רואה לנגד עיני אפשרות שחיילי צה"ל וכוחות הביטחון ירכזו מאות אלפי בני אדם; נשים, קשישים וילדים, יוציאו אותם בכוח מבתיהם, יעלו אותם על משאיות, וישלחו אותם אל מעבר לגבול. לאן בדיוק? מי יסכים לקבל אותם? כמה ימים יחריש העולם? כמה עריקים, מתנגדים ומפגינים יקומו מבני העם היהודי נוכח מהלך כזה?
צילם: דיוויד כץ
הליכוד החדש המתהווה
צריך לראות את המציאות בעיניים מפוקחות; מצעד הכוכבים שהצטרפו לליכוד בניצוחו של בנימין נתניהו חיזק מאוד את הליכוד, עובדה שבאה לידי ביטוי בסקרים ונותנת לנו תנופה עצומה קדימה - נגד קדימה.
לאחר הבחירות ימצאו את עצמם שנים עשר חברי הכנסת הנוכחיים של סיעת הליכוד במיעוט מבוטל לעומת עשרים וחמישה, שלושים או שלושים וחמישה חברי כנסת חדשים שלא עבדו יחד ובאו מרקע שונה. המבחן האמיתי של הליכוד החדש יהיה ביכולת לגבש מצע רלוונטי, להתייצב מול הבוחר כשלכולם יש מחוייבות לאותו מצע, ולאחר שננצח בעזרת השם בבחירות - לפעול ליישומו בהתאם. זאת משימה לא קלה, אבל בהחלט אפשרית ואפילו חיונית להצלחתה של מדינת ישראל.
בשבוע הבא תתכנס הכנסת לישיבה מיוחדת לדיון בחידוש ירי הקסאמים על שדרות ועוטף עזה. המאבק על שדרות נמשך כבר שמונה שנים ולא צריך להכביר מילים כאן בדבר התוצאות החמורות של נטישת העיר, ובדבר ההשלכות הקשות של תבוסה בשדרות על יכולת עמידתה של מדינת ישראל בפני אויביה. בינתיים הטרור זכה להצלחה חלקית; אלפי תושבים עזבו את העיר ואחרים שנשארו, חשים מופקרים.
לפני שנה, בעיצומה של מתקפת הקסאמים על שדרות, החלטתי לעבור להתגורר בעיר. עוד לפני כן, בכל פעם שצפיתי בכתבות על שדרות אמרתי לעצמי "לו רק יכולתי לעשות משהו", אבל כמו אצל רבים רבים זה פשוט לא הסתדר… הבנתי שרק התייצבות בגופי בקרב תושבי העיר תיצוק תוכן ממשי בביטוי "שדרות של כולנו", ביטוי שתושבי שדרות שבעו מלשמוע מפי נבחרי ציבור ואחרים שהגיעו לעיר לסיורי הזדהות מלאי כוונות טובות אבל לא משכנעות.
בשנות ה-70 העתיק יוסי שריד את מקום מגוריו לקריית שמונה. המהלך הזה נחרט בזיכרוני כמהלך ראוי של פוליטיקאי שאינו מסתפק רק בהטפה לאחרים אלא גם דורש מעצמו. לימים יאמר יוסי שריד כי יותר משתרם במעברו לקריית שמונה ולתושביה הוא זכה לקבל מהם. כיום לאחר שנה בשדרות אני מבין בדיוק למה התכוון.
בתחילת חודש ינואר 2008 עברתי להתגורר בשדרות. שכרתי דירת שלושה חדרים בשכונה הנקראת בפי תושביה על שמה של החברה שבנתה אותה; "קסדור". השכונה נבנתה במהלך שנות ה-90 במסגרת מבצע הבנייה הנרחב לקליטת גלי העלייה מברית המועצות לשעבר ברחבי הארץ. מרבית השכנים שלי הם בני משפחות העולים מקווקז, בוכרה, ומיעוטם תושבים ותיקים.
קבלת הפנים לה זכיתי כבחור חדש שבא לשכונה היתה חמה וכללה הצעות לסיוע בהעברת הציוד, הזמנות לארוחות בערבי שבת, ובהמשך למשלוחי מנות של אושפלוב, בחש, דג חריף או חמין, היו גם הזמנות לבתי הכנסת ולמסיבות משפחתיות. ככלל הזכירה לי האווירה של שכונת "קסדור" בשדרות את ימי ילדותי בשכונה שבה גדלתי. מרגש לקלוט את הטעמים והריחות, לשמוע את בליל הלשונות, לצפות במנהגים הייחודיים, ולעקוב אחר בטויי התרבות השונים במקום. מתוך כל השונות הזו - צף המכנה המשותף היהודי, המסורת, ארץ ישראל וירושלים שיחד עם החרדה האישית והקולקטיבית מאימת הקסאמים - הופכים את הביטוי הערטילאי" שותפות גורל" למשהו כל כך מוחשי שכמעט וניתן לגעת בו.
לא הייתי צריך לחכות הרבה זמן כדי להיכנס לשגרת הקסאמים. בתקופה ההיא כמעט כל יום היו מספר נפילות אחרי הכרזות מקפיאות דם ברמקולים "צבע אדום, צבע אדום".
כשנשמעת הכריזה צבע אדום, גם אם אתה לא ממש מפחד, אתה נכנס לעמדת המתנה; הגוף שלך נדרך באורח בלתי רצוני, אתה סופר עד 15 וממתין בקוצר רוח לנפילה ולקול ההתפוצצות הגואל שמחזיר אותך לשגרה. הרציונליזציה היא כנראה אחד מדרכי ההתגוננות שלי להדחקת החרדה. כך למשל אני מתחזק מסטטיסטיקות של אחוזי הפגיעה הנמוכים מול מבול הקסאמים: כשאני בבית אני מרגיע את עצמי שמרבית הנפגעים נפגעו בשטחים פתוחים, וכשאני בשטח פתוח אני דבק בחישוב הסיכוי שמכל המרחב הגדול הזה ייפול הקסאם בדיוק על מכוניתי…
בבניין שלנו יש מקלט אבל הוא משמש לאחסון חפצים ישנים, ממילא אי אפשר להגיע אליו מהדירה ב-15 שניות, וגם אם כן - כמה פעמים ביום או בלילה אפשר לקפוץ הלוך וחזור בדילוגי קרב מהדירה בקומה השנייה או השלישית למקלט בקומת הקרקע?
תקופת הרגיעה היתה נהדרת לכולנו. החיים ללא הצבע האדום נראו הרבה יותר יפים. מה שנחשב כשגרה במקום אחר - נחשב בשדרות כתקופה שראוי להשתבח בה. והנה עכשיו, עוד בטרם הספקנו לשכוח את חוויות הצבע האדום, התחדשו מטחי הקסאמים, חזרה התחושה שאנחנו בני ערובה. מצד אחד כולם מחזקים את הצבא ורוצים שיפעל נגד הטרוריסטים, ומצד שני הכל יודעים שמיד לאחר כל פעילות בעזה "צבע אדום" הוא רק שאלה של זמן.
כששמעתי אתמול את סגן שר הביטחון מכריז שישראל לא תרשה את הרחבת הירי מעבר לחגורת הישובים, נתיבות, קריית גת, אשדוד, חשתי זעם. בנוסף לאמירה הזו, הממשלה החליטה השבוע שלא להקצות כספים למיגון בעוטף עזה. האמירה וההחלטה מייצרות תחושת ייאוש וניכור בקרב תושבי האזור.
בכל הקשור לאופן טיפולה של הממשלה בנושא ההגנה על שדרות אני משתדל לנהוג באיפוק וממלכתיות, ולא לנצל את העובדה שאני שם כדי להתבטא בצורה קיצונית ומזווית מפלגתית צרה. אבל אני חושב שההיגיון הפשוט וההסכמה הכללית עומדים מאחוריי כאשר אני מבקר את הממשלה שמצד אחד אינה עושה דבר על מנת לחסל את מקורות הירי או את הסיבות לירי (ואני יודע שזו לא משימה פשוטה), ומצד שני, היא אינה מקצה כספים למיגון. גם לטעמי המיגון אינו פתרון, אבל אי אפשר גם לא לעשות דבר וגם לא למגן. כשזה המצב - מה אמורים להרגיש התושבים?
המאבק על שדרות הוא לא רק מאבק בטחוני, שדרות היא גם סמל לחזית החברתית של עם ישראל. שדרות כמו עיירות פיתוח אחרות וכמו שכונות מסויימות בערים הגדולות סובלת ממצוקה כלכלית חברתית. בהגיעי לשדרות הבאתי איתי יוזמה לתכנית חלוץ בתחום צמצום הפערים הדיגיטליים. אספתי תרומות ומענקים מגורמים ציבוריים ובראשם שר האוצר רוני בר-און ומגורמים פרטיים כדי ליזום, להקים ולהפעיל בשיתוף פעולה עם מנכ"ל הפרוייקט שמוליק שם טוב (שגם הוא הגיע לגור בשדרות ממניעים ערכיים) את הפרוייקט שלו קראתי "שדרות שלנו".
פרוייקט "שדרות שלנו" מתבצע ב-16 כיתות בשני בתי ספר ובשבעה מקלטים שאותם הפכנו למרכזי מחשבים שכונתיים. בנוסף אנו מסייעים למאות תלמידים בהדרכה מרחוק ולקשישים במרכז יום לקשיש. "שדרות שלנו" הנו פרוייקט בעל חשיבות עצומה, ואם אכן נצליח בו נוכיח שאפשר אחרת גם בתחום החינוך, ומשדרות תצא בשורת המהפכה הטכנולוגית לצמצום הפערים.
הודעה זו מתעדכנת במשך כל היום, בהתאם להודעות הלשכה. רעננו את המסך בלחיצה על F5
