הבלוג של הליכוד

שר התחבורה, ישראל כ"ץ, העריך היום (ד') כי הממשלה בראשות בנימין נתניהו תכהן עד תום הקדנציה בהתאם לחוק, בעוד שלוש שנים פחות חודש, עד נובמבר 2013. "בנסיבות הקיימות", אמר שר התחבורה, "בנימין נתניהו, ראש הממשלה, מנווט היטב את הממשלה. היחסים עם האמריקנים והאירופאים טובים, אין בינינו לבינם שום קרע, והעיקר הוא שנתניהו שומר על האינטרסים הישראליים, בדגש על תחום הביטחון". השר כ"ץ אמר את הדברים בתוכנית "המשחק המרכזי", ששודרה בערוץ 2 ובערוץ הכנסת.

באשר לסיטואציה הפוליטית במפלגת העבודה, אמר השר כ"ץ כי הוא מקווה שהעבודה תמשיך להיות חלק מהקואליציה ולא תפרוש מן הממשלה, למרות האיומים של כמה מחבריה: "במפלגת העבודה יש בעיות פנימיות, ואני מקווה שלבסוף יתגברו עליהן והם יישארו בממשלה. בכל מקרה, הקואליציה בראשות הליכוד חזקה והבחירות יתקיימו להערכתי רק בעוד שלוש שנים".

ועדת הכלכלה של הכנסת אישרה לקריאה ראשונה את ההצעה לתיקון חוק הדגל, הסמל וההמנון (ייצור תוצרת הארץ), שיזם יו"ר הוועדה, ח"כ אופיר אקוניס, בצוותא עם ח"כים מסיעות שונות בכנסת: שלי יחימוביץ', אלכס מילר ומגלי והבה. יו"ר הוועדה אקוניס הקציב לאוצר שבוע ימים להגשת אומדן עלות לחוק, לקראת המשך הליך החקיקה בכנסת.

בדברי ההסבר לחוק מציינים המציעים, כי "בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה המצערת של ייצור סמלי המדינה ודגל הלאום מחוץ למדינת ישראל,  במדינות כמו סין ותורכיה". לפיכך מבקשים המציעים לתקן את החוק ולקבוע כי דגל ישראל ייוצר במדינת ישראל, שכן "דגל המדינה וכל דבר אחר ובו סמל המדינה אינם 'מוצרים', 'סחורות' או טובין רגילים. הם משקפים משמעות עמוקה של ערכי המדינה - ערכים לאומיים, ציוניים, חברתיים ומוסריים". בין היתר הוחלט, בהסכמת הממשלה ומציעי החוק, החובה לרכישת הדגל מתוצרת ישראל תחול על המדינה, כל תאגיד ממשלתי וכל גוף שחל עליו חוק חובת המכרזים (בכלל זה הרשויות המקומיות).
 
בפתח הדיון אמר יו"ר הוועדה אקוניס, כי החוק אושר בקריאה טרומית ברוב של 46 תומכים וללא מתנגדים או נמנעים. "אני חושב שאם במקרה הזה שיקול הרווח גובר על ערכי המדינה אז הדבר הוא פסול", אמר אקוניס. "החוק הוא טוב ונכון, והוא יעודד תעשייה ותעסוקה בעיקר בפריפריה". במהלך הדיון, הוסיף אקוניס כי "נמשיך לקדם את החוק במרץ, על מנת שייושם כבר ביום העצמאות הקרוב".

חברת הכנסת יחימוביץ' הוסיפה, כי "לא בכדי חברו להצעה הזו חברי כנסת מסיעות שונות. החורבן שמתרחש בתעשיית הטקסטיל הביא לאבטלה ואנחנו כמחוקקים משתדלים לתקן את העיוות הזה – אפילו ארה"ב מגנה על תעשיית הטקסטיל שלה". יחימוביץ' אמרה עוד כי "חוק הדגל הוא גם סימבולי וגם ייצור מקומות עבודה. זה אבסורד שבנאומים של ראש הממשלה ונשיא המדינה מתנוסס מאחוריהם דגל שמיוצר בסין או בכל מדינה אחרת".

אני מודה ומתוודה: לא הצטערתי שהסרט "וואלס עם באשיר" לא זכה בפרס האוסקר. גם לא אזיל דמעה אם הגברות אחינועם ניני ומירה עווד והשיר שלהן יגיעו למקום האחרון בתחרות האירוויזיון. שני המקרים הם דוגמא למה שמתרחש בחלק מעולם הפסבדו-תרבות שלנו במטרה לתת את ישראל לראווה ולשימצה בעיני העולם. גם העיתונאי שריאיין את שתי הזמרות הנ"ל במוסף "מעריב" (1.5.09) איננו נקי מאשמה, שכן הוא אומר על המרואיינות שלו שהן "מנסות להוכיח שלמרות תוצאות הבחירות, בישראל 2009 יש עדיין מי שרוצים שלום…" - במלים אחרות, לדעתו שבעים האחוזים פלוס שהצביעו בעד המיפלגות שמרכיבות את הממשלה הניבחרת הם כנראה שואפי מלחמות. מכל מקום, זהו המסר של השיר אותו עומדות הזמרות לפזם באוזני העולם. לדעתה של הגב' ניני, למשל, "המצב בישראל קטסטרופלי" והממשלה היא "חרא של דבר", והיא מוסיפה כלאחר יד, שהיא חושבת ש"יש רבים שמקריבים את חייהם למען השלום משני הצדדים" - אך מבלי שתהייה, כמובן, מסוגלת לנקוב ולו בשם אחד ויחיד של מישהו בצד הפלשתיני שעשה זאת, כלומר "הקריב את חייו למען השלום" עם היהודים. אין זו הפעם הראשונה שאחינועם ניני מוציאה את דיבת עמה ברבים - אף שבחדשים האחרונים לפני שניבחרו היא וחברתה לייצג את ישראל בתחרות היא כנראה החליטה שמוטב לה להחריש - עד עכשיו, כמובן, כשהיא כבר איננה זקוקה לקולותיהם של הישראלים אלא דווקא לאלה של הגויים (מילה שהגב' ניני חושבת שהיא "מגעילה" - כנראה שלא שמעה על הפסוק "לא ישא גוי אל גוי חרב"). אגב, לזכותה של עמיתתה של ניני, מירה עווד הערבייה למחצה, יש לומר שדווקא התבטאויותיה שלה הן בדרך כלל קצת יותר מתונות ותרבותיות מאלה של חברתה היהודייה. למותר להוסיף שלא ראינו את שמה של אחינועם ניני בין האמנים שהופיעו בחג העצמאות או במהלך "עופרת יצוקה" בפני חיילי צה"ל…אך מה נעסוק באבק הנישא בשמי הבידור - אם יש "כוכבים" כבדים הרבה יותר! כך נערך לאחרונה במועדון "צוותא" ערב תמיכה והזדהות, בהשתתפות מי שעיתון "הארץ" מכנה אנשי תיאטרון בולטים, משפטנים ופעילי זכויות אדם, עם המחזאי והבמאי הפרו-פלשתיני סמיח ג'בארין שהושם במעצר בית אחרי שהתפרע ותקף שוטרים ביום העצמאות - וזמן לא רב לפני כן חוגים דומים, ואולי אותם חוגים, הספידו בצער גדול את מחמוד דרוויש המשורר הערבי-ישראלי שעשה בזמנו חגיגה ממותם של לוחמים ישראלים במלחמת יום-הכיפורים. אין אלה הביטויים היחידים לאנטי-אינטלקטואליזם השמאלני שכלפי חוץ אינו חוסך מאמצים לפגוע במעמדה של ישראל בין הגויים (שוב הביטוי השנוא כל כך על אחינועם ניני!) וכאן בבית מנסה לערער את גאוותנו בעברנו ואת בטחוננו בעתידנו. כך, למשל, הציג תיאטרון בית ליסין מחזה המערער על תקינותו של משפט אייכמן - אולי בהשראת הפילוסופית היהודייה חנה ארנדט, תלמידתו של הפילוסוף הנאצי היידגר, שטענה בזמנו שכלל לא היה צריך להעמיד את הרוצח אייכמן למשפט, שכן הלה רק היה בורג "בנאלי" במכונת ההשמדה.

יש אצלנו מי שליברלים כלפי כל העולם - פרט לעם ישראל, כמובן. האם זו אותה שנאה עצמית שאיננה נעדרת לפעמים מאופיו של העם היהודי, או שמא זה פשוט עוד מיקרה של האנטי-פטריוטיות שהיא, כידוע, מיפלטו האחרון של המנוול? הזכרנו את "וואלס עם באשיר", אך אפשר בנקל להרחיב את היריעה אל הקולנוע הישראלי כולו ולשאול: מדוע סרטים ישראלים כה רבים הם אנטי-ישראליים במסרם וברוחם? וכמה מהם, אגב, מופקים בסיוע הנדיב של משלם המסים הישראלי? איננו מתגעגעים דווקא לסרטים כגון "אכסודוס" וגם איננו מייחלים לקולנוע מגמתי של ניפנוף דגלים או ציחצוח חרבות - אבל קצת אמת היסטורית והכרה בגודל האפוס הציוני גם לא היו מזיקות מדי פעם בקולנוע הישראלי! ומעניין לעניין באותו עניין, והכוונה היא המיקרה של האופרה "שמשון ודלילה" באנטוורפן שבבלגיה. בית-האופרה "פלנדריה" שם יעלה החודש את האופרה הידועה של סאן סנס בבימויו של עמרי ניצן, במאי מוכשר המכהן גם כמנהל האמנותי של התיאטרון הקאמרי, בתל-אביב. עלילת האופרה הפופולארית הזאת מתבססת על החזיון התנכי של סיפור האהבים והבגידה של שמשון העברי ודלילה הפלישתית, על רקע מאבק הגבורה של היהודים בצורריהם הפלישתים. אך לא בגירסה שניצן מביים (יחד עם במאי ערבי ניזאר זועבי)! אצלם שמשון הוא "שאהיד" - כפי שהחמא"ס מכנה, כידוע, את המחבלים המתאבדים ואת הרוצחים האחרים שלו. בתחילה נימסר שההפקה גם תיכלול את שריפת דגל ישראל - אך בלחץ הקהילה היהודית לפחות רעיון נואל זה בוטל. בקיצור: הישראלים של היום הם המדכאים - ואילו הפלשתינאים המסכנים בעזה הם היהודים של תקופת השופטים. הסילוף הזה הוא, כמובן, לא רק בלתי מוסרי אלא גם בלתי תרבותי, אך יכל להיות שניצן התקנא במלחין האמריקני ג'והן אדמס שחיבר אופרה שבה היהודי הנכה קלינגהופר הוא האיש הרע ורוצחיו הפלשתיניים הם הגיבורים - ומי יודע מה עוד צפוי לנו - אולי מחזה שגיבוריו הם ערפאת, אחמדינג'אד או סמיר קונטאר…? לא ברור כיצד קהל אוהדי התרבות והמוסיקה באנטוורפן יגיבו, אך מה שבטוח זה שהפורעים הערביים שמדי כמה חדשים מתנכלים ליהודי העיר ייהנו הנאה רבה! בפלנדרייה הבלגית לא חסרים אנטישמים - אך בוודאי גם הם לא ציפו לסיוע דווקא מבמאי ישראלי. משכתבי היסטוריה קיימים לא רק אצלנו, כך יש במערב אנשים הטוענים שהיטלר כלל לא רצה במלחמה ושצרצי'ל ורוזוולט "מחרחרי המלחמה" הם שגררו אותו בעל כורחו. אבל הנ"ל לפחות עיכבו את מלאכת הסילוף שלהם עד לאחר המילחמה - ולא בתקופה שארצם עדיין נאבקת על בטחונה ועל קיומה.

לימור לבנת: לתשומת ליבך!

* פורסם לראשונה בעיתון "מקור ראשון", 4.5.09

על רקע האתגרים הרבים והמורכבים העומדים בפני הממשלה הנכנסת ביקש בנימין נתניהו משר האוצר (חבר הכנסת דאז), ד"ר יובל שטייניץ, להכין תוכנית פעולה וסדרי עדיפויות לפעילות הממשלה בחודשים הראשונים לכהונתה. פעולותיה האחרונות (ולמעשה הראשונות) של ממשלת נתניהו מצביעות על כך שעבודתה של הוועדה משמשות להתווית דפוס פעולה נמרץ ונחוש. הנורמה השלטונית החדשה שהציג צוות מאה הימים מוכיחה את עצמה.

"הניסיון מוכיח, שתוכניות לביצוע שינויים משמעותיים צריכות להתחיל במאה הימים הראשונים של הממשל הנכנס", כתב אריק כרמון, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה כבר במאה הקודמת. ואכן ההיסטוריה מוכיחה כי בכדי לחולל שינויים אמיתיים, יש לנצל את ימי החסד המעטים להם זוכות ממשלות בישראל, לפעלתנות וקביעת עובדות בשטח שמעצבות במידה רבה את אופיו של המשטר.

"השאיפה לתכליתיות הובילה להתמקדות בשבעה נושאים", פותח שטייניץ את חוברת מסקנות הוועדה ומציין בנוסף כי דחיפותם של הנושאים נכפתה על ידי הנסיבות. כותב ומפרט: "העברת תקציב 2009; הטיפול במשבר האשראי; יצירת הממשק עם הממשל החדש בוושינגטון, ונושאים שדחיפותם נובעת מהכוונה לזרז את הגשמת הרפורמות שגובשו ע"י מר נתניהו: התנעת הרפורמות בתחומי החינוך וביטחון הפנים; הגשמת הרפורמה לייצוב המשטר והגברת המשילות; הגשמת הרפורמה בתחום מנהל מקרקעי ישראל וועדות התכנון והבניה; והתנעת "השלום הכלכלי" עם הרשות הפלסטינית".

ממשלה על פי הספר
"הצורך להתמודד בדחיפות עם המצב הנוכחי הוביל להצבת סוגיית התקציב בראש הרשימה", במילים אלו, נפתח פרק א' העוסק בסוגיה הבוערת של הנהגת הכלכלה הישראלית בתקופה זו. התוכנית מוגשת לנתניהו בטקס חגיגי בסוף מרץ (26.03), ואכן כבר ב-06.04, פחות משבועיים לאחר מכן מעביר שטייניץ (הפעם כשר אוצר) את המלצות הוועדה בישיבת הממשלה ומעריך את התקופה העומדת לרשות הממשלה בהעברת התקציב מ-45 ל-106 יום. החלטה זו מאפשרת לממשלה ולשר האוצר להתאים תקציב דו שנתי שיענה על צרכי המשק אל מול המשבר העולמי וכן, להוסיף על כך רפורמות וצעדים נחוצים.

מספר ימים לאחר מכן עולה לסדר היום גם רפורמה להגברת הביטחון האישי. במסגרת מערכת הבחירות האחרונה העלה הליכוד על נס את נושא המלחמה באלימות ובפשיעה, ונושא זה נידון אף הוא במסגרת הוועדה. על פי ההמלצות של צוות מאה הימים, יושג יעד זה על ידי הקמת משטרות עירוניות שיתגברו את הרחובות בנוכחות של כחולי מדים. שר ביטחון הפנים יצחק אהרונוביץ' כבר סמך ידיו על התוכנית ופרויקט חשוב נוסף יצא לדרך.

רשימת המשימות והאתגרים בפניהם עומדים הממשלה והעם בישראל אינסופית, והטיפול בהם רק החל. אך בהמולת המרכבה והמעש של השלטון החדש מבצבצת כבר תובנה אחת - צוות מאה הימים הוכיח שככל הנראה אין תחליף למחשבה תחילה.

"ברגעי הכרעה בהם יש מחלוקת באה לידי ביטוי עוצמתה של כנסת ישראל", הקדים ראובן ריבלין יו"ר הכנסת את ההצבעה על אישור הרכב הממשלה, ועקרונותיה. לבקשת סיעות האופוזיציה ההצבעה שמית - שמותיהם של חברי הכנסת נקראים בזה אחר זה והם מכריזים "בעד", "נגד". ההצבעה האלקטרונית התארכה לעשר דקות; חברי הכנסת נמנעו כמעט מקריאות ביניים.

"69 בעד, 45 נגד". עם סיום ההצבעה קמו חברי הממשלה הקודמת ותפסו את מקומותיהם בין חברי הכנסת. נתניהו עלה לפודיום בכדי להישבע אמונים לממשלת ישראל. "אני בנימין נתניהו בן צילה זיכרה לברכה ובן ציון יבדל לחיים ארוכים ובריאים, מתחייב כראש הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כראש ממשלה ולמלא את החלטות הכנסת", אמר נתניהו, וחתם בלחיצת יד עם ראובן ריבלין לקול מחיאות הכפיים שמילאו את אולם המליאה.

"אתם מתכבדים לכבד את הכנסת", אמר ריבלין שהקפיד וציין כי בכנסת לא מוחאים כפיים. נתניהו ירד מן הפודיום אל חברי הסיעה שלחצו את ידו, התחבקו וברכו. במשך דקות ארוכות השתהו חברי סיעת הליכוד למרות הפצרותיו של ריבלין לתפוס את מקומם, בכדי להמשיך את הטקס. לבסוף תפס נתניהו את מקומו לצד שולחן הממשלה. בסדר האלף בית עלו בזה אחר זה חברי הממשלה החדשה והצהירו אמונים למדינת ישראל.

לאחר ששלום שמחון, אחרון השרים עלה והצהיר אמונים הסתיימה השבעת הממשלה. ב-23:56, ריבלין נעל את ישיבת הכנסת. כעבור ארבע דקות ננעל היום, וברביעי יפציע שחר של יום חדש עם ממשלה חדשה לישראל.