תושבי השומרון היקרים, קהל נכבד.בסערת הימים האחרונים, שעה שמדינת ישראל ניצבת מול גל עכור של התנגדויות לקיומה ולזכותה להגנה עצמית, התכנסנו כאן כדי לחגוג את תמצית הקיום הציוני בארץ ישראל: ההתיישבות במרחבי הארץ.
לא קלה הייתה דרכנו, מאז שבנו ארצה לא הונח לנו. עמי האזור לא הסכינו עד היום עם קיומנו הטבעי כאן בארצנו העתיקה שבה היינו לעם ודת אלפי שנים לפני שנולד האסלאם.
במשך מאה וחמישים השנים האחרונות, מאז היציאה מחומות ירושלים, דרך ייסוד פתח תקווה ומושבות העלייה הראשונה בואכה ייסוד העיר העברית הראשונה ועד הקמת המדינה ולאחריה - נאלצנו להתמודד בצד השממה, העזובה, המחלות והביצות, גם באלה שהתנכלו לשיבת ציון ולהתיישבותנו כאן - בין אם ילידי המקום ובין אם מבקשי עבודה שמצאו פרנסתם ביישובים העבריים.
לא משנָה הסיבה, אבל אבותינו נאלצו לאחוז לא רק באֵת, מכוש טורייה וקלשון - אלא גם בחרב וחנית, ברובים ואקדחים. כמו בימי שיבת ציון השנייה, בזמן עזרא ונחמיה: "בְּאַחַת יָדוֹ עֹשֶׂה בַמְּלָאכָה, וְאַחַת מַחֲזֶקֶת הַשָּׁלַח; וְהַבּוֹנִים - אִישׁ חַרְבּוֹ אֲסוּרִים עַל מָתְנָיו וּבוֹנִים, וְהַתּוֹקֵעַ בַּשּׁוֹפָר אֶצְלִי" .
חכמינו דיברו על שני טיפוסים של אויבים: האחד בא עלינו בחרב ומבקש להשמיד את הגוף, ואילו האחר מבקש לפגוע בנפש, ברוח, במוסר, בצדקת דרכנו ולעתים אף להעביר אותנו על דתנו.
בתקופתנו אנחנו עדים לסוג נוסף של אויב, שהוא מעין שילוב של שני הטיפוסים הקודמים: אויב המערער על עצם זכותנו לחיים ריבוניים יהודיים בארצנו בתואנות שווא של גזלת אדמה, קולוניאליזם, או דיכוי אוכלוסייה.
הערעור על עצם קיומנו מערער ממילא גם על זכותנו להגנה עצמית וממילא מתיר את דמנו באשר הוא מספק עילה שקרית להצדקת הטרור נגדנו.
זוהי אפוא מערכה משולבת של פגיעה בגוף הפרטי והלאומי ופגיעה ברוח ובמורל של כל יהודי בעולם ובארץ.
דוגמה מובהקת לכך ראינו בימים האחרונים. תעמולת הכזב שהתקבלה בעולם ואף בקרב רפי אמונה בקרבנו דיברה על "משט שלום" לשם העברת "סיוע הומניטארי" כדי "לשבור את המצור של ישראל על עזה".
נתחיל מהסוף: אין מצור על עזה. יש סגר ימי, לצורך הגנה עצמית. ישראל מספקת מדי שבוע מיליוני ליטרים של דלק לרצועה, אלפי טונות של מזון, תרופות. חולים מגיעים אלינו להתרפא, משלחות נכנסות ויוצאות משם. אפשר לשאול שאלות רבות, אף לגבי ההיבט המוסרי של אספקה זו לישות חמאסית עוינת, הקוראת להשמידנו. אך לא זה המקום והזמן לדון בכך.
ישראל איננה מונעת כניסה ויציאה אל רצועת עזה וממנה, דרך מצרים.
נכון הוא שאנחנו משתדלים לפקח על מה שנכנס לרצועת עזה, שכן שלטון החמאס אינו מעוניין ברווחת אזרחיו אלא בבניין הכוח הצבאי שלו. כל חומר לבנייה הנכנס, מועבר, בראש ובראשונה, לבניין בונקרים וביצורים דוגמת החיזבאללה בדרום לבנון. שלא לדבר על אמצעי לחימה המוברחים לרצועה מאיראן וסוריה.
פתיחת נתיב ימי לעזה תהווה סכנה עצומה לביטחון אזרחינו. משום כך, לא נאפשר כניסת ספינות לעזה, ללא אישורנו ופיקוחנו.
אבל כפי שראינו, לא הסיוע ההומניטארי עמד לנגד עיניהם של מארגני המשט אלא הרצון לייצר דה-לגיטימציה לישראל, לפגוע במעמדנו הבינלאומי ולמעשה להצדיק את הטרור המופעל נגדנו. הייתה פה קריאת תיגר נוספת של הג'יהאד העולמי נגד העולם המערבי והערבי כולו. האחים המוסלמים מאיימים לא רק עלינו אלא על טורקיה, ירדן, מצרים ומדינות נוספות.
התמונות שכולנו ראינו הוכיחו גם את מה שידענו קודם - שלא היה זה "משט שלום" אלא משט של אלימות והכרזת מלחמה עלינו. חמש הספינות הראשונות היו מאוכלסות, בעיקר, באירופים - חלקם נאיבים, חלקם שונאי ישראל - שמאמינים לתעמולת הכזב, אבל לא התנגדו להשתלטות ולהובלת הספינות לבדיקה בנמל אשדוד.
לא כך אירע בספינה האחרונה שהייתה מאוכלסת בג'יהאדיסטים תומכי טרור שאכן היו מצוידים בכלי משחית, ולולא פעולתם הנחושה של לוחמינו, היו ללא ספק מבצעים בהם לינץ'.
ההחלטה שלא לאפשר למשט להגיע לעזה היא החלטה של הגנה עצמית, וגם החלטת הלוחמים לפתוח באש, נבעה מהגנה עצמית.
המפקדים והלוחמים ראויים לכל שבח ולהערכה רבה על אומץ ליבם, קור רוחם, שיקול דעתם ומקצועיותם. נאחל מכאן החלמה לפצועים.
נדע לתחקר המבצע על כל היבטיו. נדע להפיק לקחים וליישמם. אסור שתהליך נדרש של הפקת לקחים יהפוך לפסטיבל של האשמה עצמית.
ולאלה מבחוץ הקוראים להקמת וועדת חקירה בינלאומית, צריך להבהיר, בלי לגמגם, שמדינת ישראל היא דמוקרטיה עצמאית, ולא "רפובליקת בננות".
האירועים האחרונים לא היו מנותקים מהמאבק הכולל נגד ישראל, אלא חלק ממנו. אבל הם הדגישו את העובדה שהדיון הציבורי אצלנו מחמיץ את העיקר: אנחנו מתווכחים בינינו לבין עצמנו מהו הפתרון הרצוי לסכסוך בינינו לשכנינו, אבל מטשטשים את לב הבעיה שאינה "מה הפתרון" אלא אי קבלתה של ישראל במרחב כאן כביתו הלאומי של העם היהודי. שכנינו אינם מוכנים להכיר בזכותו של עם ישראל אפילו על חלק מארץ ישראל. למעשה, הם אינם מכירים בנו כעם אלא רק כדת, ומתוך כך גם מכחישים כל זיקה היסטורית בין עם ישראל לארץ ישראל.
משום כך, יש להשתחרר מתסמונת ה"פתרוניזם" וה"עכשיוויזם" ולהיאזר בסבלנות היסטורית ארוכת טווח, כיאה לעם עתיק כמונו. "עם הנצח רגיל לדרך ארוכה". "פתרון" יהיה רק כאשר שכנינו יפנימו עמוק עמוק בתוכם שהעם היהודי חזר הביתה לתמיד ואי אפשר להזיזנו מכאן, לא באמצעות הכוח, וגם לא באמצעות הערעור על זכותנו לבית לאומי.
הדברים נוגעים בפתיחת דבריי ובנושא החשוב של הערב הזה: ההתיישבות ביהודה ושומרון. יהודה ושומרון לא נכבשו מהפלשתינים, ואתם יודעים שלפני 48 ולפני 67 לא הייתה כאן "מדינה פלשתינית" שעל חורבותיה קמה מדינת ישראל. קשה להאמין, אבל ישנם אנשים לא מעטים במערב, המשוכנעים בבדיה הזאת.
כאן, בשומרון וביהודה, התגבשה הלאומיות היהודית לממלכה אדירה שהגיעה לשיאה בימי שאול, דוד ושלמה, אבל גם בהמשך, בימי חזקיהו ויאשיהו. גם לאחר הפיצול בין יהודה לישראל הוסיפו הממלכות האחיות להתפתח, וכך מספר התנ"ך בספר מלכים:
בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה, מָלַךְ עָמְרִי עַל יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה. בְּתִרְצָה מָלַךְ שֵׁשׁ שָׁנִים; וַיִּקֶן אֶת הָהָר שֹׁמְרוֹן מֵאֶת שֶׁמֶר בְּכִכְּרַיִם כָּסֶף, וַיִּבֶן אֶת הָהָר, וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הָעִיר אֲשֶׁר בָּנָה, עַל שֶׁם שֶׁמֶר אֲדֹנֵי הָהָר שֹׁמְרוֹן.
יישובי השומרון הם חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. אחת הטענות השקריות המופרחת תדיר באירועים שונים היא ש"ההתנחלויות הן מכשול לשלום". בדיוק ההפך: דווקא ההתעקשות הערבית לנקות את השטח מיהודים היא לב הבעיה: היא מוכיחה שהדיבורים על שלום ריקים מתוכן, שכן אין נכונות לדו-קיום אתנו, כי הטענה השקרית הנוספת שהזכרנו קודם אינה מכירה בקשר שבין העם היהודי לארץ ישראל. משום כך, ההתעקשות הפלשתינית לנקות את יהודה ושומרון מיהודים היא שלב אחד בתורת השלבים הידועה.
האתוס הציוני היה תמיד אתוס של בנייה והתיישבות, לעומת האתוס הפלשתיני שביקש בעיקר להרוס ולעקור את מה שבנינו ויצרנו כאן.
ההתיישבות היהודית בשומרון תופסת כיום מקום נכבד בקרב ההנהגה הצעירה של החברה הישראלית והיא נושאת בנטל העול הביטחוני וההתיישבותי הרבה הרבה מעבר לכוחה היחסי באוכלוסייה הישראלית. ממש כפי שעשתה זאת ההתיישבות העובדת בעשורים הראשונים להקמת המדינה. יישובי גב ההר שומרים על יישובי השפלה ומישור החוף. רוב העם יודע זאת ומכיר בערכם של מתיישבי השומרון.
במקום הזה וסביבו נמצאים שורשינו הלאומיים והרוחניים. התכחשות לזכותנו להתיישבות פה היא התכחשות לעצם קיומנו ולערכי הנצח שאנחנו מגלמים כעם.
איננו מתכחשים לעובדה שלאחר שגורשנו מכאן ושהינו תקופה בארצות זרות, באו אחרים לכאן והתיישבו במקומותינו. אבל עליהם לדעת מהיכן מתחיל הדיאלוג שלנו אִתָּם - מִצִדקת קיומנו כעם יהודי בארצו העתיקה, מזכותנו הבלתי ניתנת לערעור על כל מרחבי ארצנו - זכות היסטורית, המעוגנת גם בחוק הבינלאומי כפי שהוכח במאה השנים האחרונות.
אנחנו אומרים גם לידידותינו בעולם, שאיננו אטומים לשינויים שאירעו פה במאות השנים האחרונות, אבל צריך לזכור את נקודת המוצא שהיא האמת היסודית שעליה נוסדה הציונות: העם היהודי חזר הביתה לתמיד, וזכותו הטבעית והמוסרית להתיישב במעט הקרקע שנותרה לו מהבית הלאומי שקיבל מחבר הלאומים בתום מלחמת העולם הראשונה. אנחנו - העם היהודי - ולא אחר, הפכנו את ירושלים לעיר עולם שעיני העולם נשואות אליה, אנחנו הפכנו את כנען - והשומרון בתוכה - לארץ הקודש. מכאן באנו ולכאן אנחנו שבים.
איננו רוצים לשלוט בשכנינו.
מתוך כך, ביקשנו לחדש את הדיאלוג עם שכנינו ובחירוק שיניים הסכמנו להשעייה זמנית של הבנייה בשומרון וביהודה למשך 10 חודשים. שום ממשלה לא הסכימה למה שהממשלה הנוכחית הסכימה. כפי שרואים, ההשעייה לא ממש הועילה, שכן היא הובילה לתביעות נוספות שמצדן תָּבֵאנָה תביעות נוספות וכן הלאה.
אשר על כן, בתום תקופת ההשעייה, נחזור לבנות במקום כמקודם. זה טבעה של המדינה היהודית, טבעה של התנועה הציונית: בנייה והתיישבות, פיתוח והתרחבות.
השלום המיוחל יבוא כשנפנים זאת כולנו.
30 שנים עברו מאז נוסדה המועצה האזורית שומרון - דור שלם שהוא חוליה ברצף הדורות, שלשלת ההתיישבות היהודית שנותקה וחוברה לה יחדיו בעזרתכם, תושבי שומרון היקרים.
חכמינו לימדו במסכת אבות ש"בן שלושים - לְְכוחַ". בגיל שלושים יכול אדם כבר ליטול על גבו משימות נוספות ואף לשאת אחרים על גבו. אתם אנשי השומרון עושים זאת כבר שלושים שנה.
אני מאחל לכם עוד דורות רבים של שגשוג ופיתוח, התרחבות ובניין, ביטחון ושלום. החברה הישראלית חבה לכם חוב עמוק. כנציג ממשלת ישראל אני מברך אתכם ביום חגכם. החג שלכם הוא החג של כולנו.
היו ברוכים.
מעל 50 צעירים מובילים מישראל ומהעולם הגיעו לדיון המשך של כנס ישראל לצעירים בנושא צעירים והסברה בינלאומית. את הדיון הובילו המשנה לראש הממשלה, סילבן שלום- יוזם כנס ישראל לצעירים ,שר ההסברה והתפוצות יולי אדלשטיין נציגים ממשרד החוץ, ד"ר רענן גיסין, אהרון די-קאסטרו סמנכ"ל גוגל ישראל ומנכלי"ם של ארגונים בינלאומיים מישראל ומהעולם.
