הבלוג של נתניהו

"אתמול נפל דבר. לנגד עינינו קמה מדינת חמאסטן, גרורה של איראן. היא קמה לא במרחק של אלף קילומטר מאיתנו אלא במרחק אלף מטר. בטווח נסיעה מנמל התעופה בן-גוריון, מרעננה, מעפולה, מכפר-סבא ומחדרה.

זוהי מדינת איסלאם קיצונית, החורטת על דגלה את השמדת מדינת ישראל ושידי כל מנהיגיה מגואלות בדם ישראלים. היום שבו הוקמה צריך להיות עבורנו הישראלים יום של חשבון נפש. הכתובת הייתה על הקיר. מדיניות נסיגות החינם נתנה פרס לטרור, לטרוריסטים ונתנה קלף מנצח בידי חמאס."

לפני שנה וחצי הזהרתי, יחד עם הרמטכ"ל לשעבר משה יעלון ואחרים, שמדיניות ההתנתקות תביא לעלייתה של חמאס ולהחלשתו של אבו-מאזן - וזה בדיוק מה שקרה.
ואיך מתכוונים מר אולמרט וחבריו להתמודד עם עליית חמאס? הם ימסרו עוד שטחים לשליטת מדינת חמאס, עוד פרסים לטרור. אני יודע שיש כבר אלה האומרים שעכשיו תנועת חמאס תשתנה, שהיא כביכול תיעשה מתונה יותר, שהנמר הזה יחליף חברבורותיו.

וזה גם מה שאמרו על האייתולות כשתפסו את השלטון באיראן ועל הטליבאן כשהשתלטו על אפגניסטן. זה לא קרה שם, ולא יקרה כאן. לא חשוב כמה איפור ימרחו על פניה של תנועת חמאס. היא תישאר אותה חמאס.
אסור להיתפס לאשליה שאם רק תשנה חמאס את המצע שלה, אפשר יהיה להגיע עימה ל"הבנות". אי אפשר להגיע עם החמאס להבנות כי מהותה ותכלית קיומה מכוונות למטרה אחת: השמדת מדינת ישראל. מדינת חמאס תהיה מדינת חסות של איראן, וכמו מדינת האם, גם היא מחויבת למחוק את ישראל מעל פני האדמה.

בנסיבות אלה, כל שטח יהפוך לבסיס להתקפה מחודשת נגד ישראל. כל נסיגה תקרב את הקאסמים, את הטילים, את הקלצ'ניקובים ואת המטענים לבתים שלנו.

במצב הזה חייבים להחליף דיסקט, לשנות את המדיניות מן היסוד. חייבים להפסיק את מדיניות הנסיגות שנותנת רוח גבית לטרור ולהציג בפניו קיר ברזל. ממשלה של הליכוד לא תנהל משא ומתן עם חמאס. היא תפעל לביצור גבולות הביטחון.

"אנחנו פה כי העולים חשובים לנו, לא רק להכרעת הבחירות, אלא גם להנהגת המדינה. הם מהווים מיליון איש שתורמים תרומה מכרעת לעיצוב בטחונה, תרבותה וכלכלתה של מדינת ישראל"

"אנחנו מיוצגים פה עם שניים מהם שנבחרו ברשימת הליכוד: זאב אלדקין ויולי אדלשטיין, והם יהיו יחד איתי יהיה הנציג השלישי", אמר נתניהו והבטיח, "לא פחות נאמן, בכדי שנוכל להניע את הדברים שחשובים לנו"
נתניהו הזכיר את הקשר העמוק שלו עם קהילת העולים, קשר שבא לידי ביטוי כבר בשנת 96′, אז מינה נתניהו לראשונה שרים מחבר העמים לממשלתו, וגם מנכ"ל משרד ראש הממשלה שהיה גם הוא מחבר העמים. "מה שאמיתי פה זה שיש פה שותפות אמיתית לדרך, זהות בדרך", אמר נתניהו, "גם בגישה הביטחונית, תקיפות ביטחונית, ותקיפות בניהול משא ומתן. גם בגישה הפתוחה יותר לניהול הכלכלה, מי כמו העולים מחבר העמים יודעים מה המחיר של כלכלה בירוקרטית וסגורה", אמר נתניהו וציין, "הרפורמות הגדולות שהנהגנו זכו להד נרחב בציבור זה. כמו כן אנחנו מאמינים במצוינות בחינוך, ואנו רוצים למגר את מגיפת הפשע"

זהות מוחלטת בנושאים המרכזיים
"ביטחון, כלכלה, חינוך, מלחמה בפשע. יש לנו זהות מוחלטת בנושאים המרכזיים שמעניינים את אזרחי המדינה והם יכריעו את הבחירות האלו", אמר נתניהו וציין, כי השאלות הן מי יצליח להנהיג את המדינה באתגרים אלו.
"העולים מחבר המדינות לשעבר יודעים שאני והליכוד נעשה את זה יותר טוב מכל קבוצה אחרת, אבל יש נושאים שהם ספציפיים לציבור העולים, ואני רוצה להגיד משהו בעניין הזה - רק ממשרד ראש הממשלה אפשר לטפל בהם באמת", אמר נתניהו והצביע על כך שרק ראש ממשלה נחוש יכול לבקוע את מחסום הבירוקרטיה.

"אנחנו צריכים את הקולות של העולים בליכוד ולטובת הליכוד, כיוון שבסופו של דבר בשיטה הפוליטית שלנו הנשיא הטיל ויטיל את הרכבת הממשלה על הסיעה הגדולה ביותר", אמר נתניהו שרמז כי תמיכה בשלטון הליכוד איננה יכולה לבוא לידי ביטוי בהצבעה למפלגת לווין.

"מי שרוצה פה שינוי בכלכלה, מי שרוצה פה שינוי בביטחון, מי שרוצה שינוי בחינוך, מי שרוצה את מיגור הפשע, ומי שרוצה לענות על הצרכים המיוחדים של ציבור העולים חייב להצביע לליכוד בשביל להבטיח שאנחנו נרכיב את הממשלה, ושנרכיב את הממשלה אני מבטיח שנציגי ציבור העולים יהיו לידי", סיכם נתניהו.

שדרות
"להחזיר את הביטחון לתושבי שדרות" אמר נתניהו וסיפר על ביקורו בשדרות, "חייבים לעבור ממדיניות של ספיגה למדיניות תקיפה. גם בכדי לשקם את כושר ההרתעה וגם בכדי לשקם את הכבוד הלאומי. יש מושג כזה", אמר נתניהו והבטיח: "נפעל להפסקת הזרמת הכסף, שממשלת ישראל עושה עכשיו, דבר שהוא בלתי יאומן", אמר נתניהו וציין כי ממשלת ישראל תדאג לביטחון תושבי שדרות, באר שבע, ואשקלון.
"בסופו של דבר נביא גם להפלת שלטון החמאס, תושבי ישראל אינם יכולים לקבל בסיס של איראן בנגב, בסיס צמוד לשפלת החוף", אמר נתניהו והוסיף, כי ממשלת ישראל צריכה לדאוג לביטחונם של תושבי ישראל 365 יום בשנה.

לאחר דברים שנשא יו"ר מטה הבחירות חבר הכנסת יולי אדלשטיין, וכן ראש מטה השטח של מאה העולים, חבר הכנסת זאב אלקין, הופנו שאלות מקהל העיתונאים שהתאסף בקומה ה-14 של מצודת זאב.

מאת: רותם סלע

"אני כבר לא יכול לתרום כלוחם בסיירת מטכ"ל, אחרי הכל גילי הוא כגילה של המדינה, אך אני אוכל לתרום בעשייה פרלמנטארית". אהוד יתום מתמודד ברשימת הליכוד אחרי הפסקה כפויה בכנסת האחרונה. "לא עזבתי את הזירה הפוליטית ואת הבית הליכודי גם לאחר שלא נבחרתי לכנסת ולמרות שהציעו לי תפקידים בכירים במפלגות אחרות". יתום, ששילם מחיר יקר בשל עמידתו על עקרונותיו בתקופת ההתנתקות, מבקש לשוב ולתרום מניסיונו בתחום הבטחוני ובעיקר בתחום הטרור. בראיון שכלל שאלות וסוגיות שביקשו להעלות הגולשים פעילי הליכוד, הוא פרש את תפיסת עולמו הבטחונית.

מה הכשלים של ישראל במדיניותה בזירה הצפונית?
"גילינו איפוק וחוסר נחרצות בכל הטיפול בסוגיית דרום לבנון וחיזבאללה, וזה מתחיל בליל הבריחה הגדולה של אהוד ברק מלבנון", פותח יתום, "אני יכול להגיד שכל זמן שנכנענו למקסם שווא של שקט תיירותי, שהתעלמנו מפיגועים של החמאס ושל החיזבאללה תמיד הפסדנו"

"אחרי חמש שנים של שקט מדומה בגבול הצפון, נכפתה עלינו מלחמה בצפון ופתאום גילינו שהחיזבאללה בנה עיר תחתית של טרור והתחפר בלבנון, ובנה לעצמו עיר תחתית של טרור", מצב זה, טוען יתום, הוביל את ישראל למלחמה הראשונה שלא נצחנו בה", אמירה אותה מבקש יתום לגבות.

לא הגענו למטרות

"לא נצחנו במלחמה משני טעמים, הראשון לא הגענו למטרות אותן הגדירה ממשלת ישראל, ביניהן החזרת הבנים וסילוק חיזבאללה על ציודו וגיסיותיו מרצועת הביטחון, והשני הוא שנכפתה עלינו הפסקת אש. לאחר שלא השלמנו את הפסקת האש, גם היום האחרון גבה מאיתנו קורבנות רבים, וכשנכנסה הפסקת האש לתוקפה לא השגנו אף אחת ממטרותינו"

התוצאות על פי יתום עגומות, "נכון לרגע זה, הדגלים של חיזבאללה שוב מתנוססים וארגון הטרור שילש וריבע את כוחותיו ואמצעי הירי שלו לעבר ישובינו ואף הגדיל את הטווחים כך, שלא רק שלא ניצחנו במלחמה, אנו הרבה יותר מאוימים". כמו מציין יתום, "החיזבאללה הוא רק חתיכה אחת בפאזל הטרור, מורה הדרך למחבלי החמאס והג'יאהד האיסלאמי שמכינים את עצמם למלחמה נגדנו, בבניית תשתיות".

נטישה רשלנית

זירה נוספת שעל נטישתה אנו משלמים את המחיר היא רצועת עזה, "עשינו טעות חמורה ביציאה החד צדדית, לא רק שיצאנו ללא תמורה תוך כדי גירוש 10,000 יהודים, אלא גם הפקרנו את נושא הביטחון של מה שנותר. עזבנו את התוחמת הצפונית של אלי סיני, דוגית וניסנית ובכך אפשרנו לחמאס להתקרב עד לגדר של נתיב העשרה ולירות לעבר אשקלון שקיימת סכנה גם לאשדוד בשל הגדלת טווח הגראדים, ובנוסף נטשנו ברשלנות, את ציר פילדלפי ובכך הפקרנו את גורלנו בידיים מצריות ופלסטיניות, והתוצאה לא אחרה לבוא, החדרות בלתי פוסקות של אמצעי לחימה תחת עיניהם של המצרים ובמנהרות מעל ומתחת לגדר", טעויות העבר עשויות לגבות מאיתנו מחיר כבד בעתיד, "התשתית החבלנית של החמאס כיום, בתוך האוכלוסייה הפלסטינית הופכת את זירת הקרב העתידית לקשה מסובכת ומורכבת, דבר שהתרחש בשל הנטישה של רצועת עזה"

מה יש לעשות

"אנו מפגינים מדיניות של איפוק וחוסר אונים ויש לבצע פעולות אקטיביות, בעיקר עכשיו ברצועת עזה, שמהכיוון של הרצועה אין רגע דל של הפסקת ירי הקסאמים, פעולות שצריכות להיות מושתתות גם על אוויר וים אך גם באמצעים יבשתיים, שחייבים לעמוד לרשותינו לפעולות ממוקדות כנגד תשתיות טרור", אומר יתום, "יתכן וניאלץ לפעול ולקיים פעולה כוללת לא של כיבוש של רצועת עזה, אך של כיבוש זמני בכדי לעבור מנהרה מנהרה ותשתית טרוריסטית אחת לאחת בכדי להרוס אותה, לדכא אותה וליצור מצב שבו שכנעזוב השטח יהיה נקי. אני לא משלה את עצמי שכשנעזוב לא תהיה תשתית טרוריסטית חדשה אך זה יקח להם שנים"

"בחזית הצפונית עלינו להיות דרוכים, לא הייתי מציע היום לפתוח במלחמה בצפון מיוזמתנו, אך אנו חייבים להגיב על כל פעולה של החיזבאללה, יש להגיב על כל מהלך כזה בנחרצות וצריך לפעול לכך שראשי המחבלים ובראשם נאסרללה יהיו תחת איום תמידי. לא יעלה על הדעת שמנהיג כמו נאסרללה ימשיך להנהיג ארגון טרור שכזה מבלי שנפעל כנגדו כפי שעשינו לקודמו מוסאווי", אומר יתום, "יתכן ויקום מנהיג אחריו, אך כוח ההרתעה הישראלי ישוב, מי שקם להורגך השכם להורגו"

מטייל, כותב ובעיקר, רוצה לסייע

בשלוש השנים האחרונות ניצל יתום את הזמן בכדי להוציא לאור שני ספרים על אהבת הארץ והרצאות בנושא המאבק בטרור ומנהיגות. "היה לי הרבה יותר נוח להשאר בבית, להרצות ולהמשיך לטייל ולהגיש פינה ברדיו אך חשתי שאני יכול לתרום ולסייע"

בפריימריס הוא בחר במסע בחירות מינימלי מלווה באישתו ובלי עוזרים ומנגנון. הוא מנסה להגיע לחברי מרכז ופעילים בכל הארץ ומקבל תגובות חמות."אנחנו נמצאים לקראת סוף המערכה של הפריימריס, שהתקיימו לפני פחות משבוע, אני פוגש, מטלפן ורואה הרבה אנשים, זה קשה להגיע ל-98,000 איש. המצב הכלכלי לא מאפשר, גם מטעמים של דוגמא אישית לנהל מערכת בחירות שהיא פחות מצנועה". מעודד מהתגובות הוא אופטימי, "אני שומע דברים מאוד טובים מהאנשים שאני פוגש בשטח, אנשים מבינים שהדרך אותה הובלתי בכנסת ה-16 היא הדרך הנכונה".

ערב חג החירות אנו מייחלים לשובם של שבויינו, אלדד, גלעד ואודי.
ערב חג הפסח אנו אומרים לאזרחי ישראל: מדינת ישראל יכולה להצליח!

היא יכולה להחזיר את הביטחון, לחדש את תנופת הצמיחה הכלכלית, להעלות את רמת החינוך, ולהחזיר את הגאווה לאזרחי ישראל.

אני יודע שאזרחים רבים מרגישים שמהמדינה אינה מנוהלת בכיוון זה, ושבמקום להשיג יעדים אלה אנו מתרחקים מהם:

הביטחון מקרטע, המדיניות מנותקת מהמציאות, הכלכלה בנסיגה, החינוך בקריסה.

זה הכל נכון. אבל זוהי תוצאה של חולשת המנהיגות ולא של חולשת העם. ליתר דיוק, זוהי תוצאה של היעדר מנהיגות ודרך!

של ממשלה מדשדשת, שבורחת מאחריות, ושכל עניינה הוא עיסוק ציני למען בהישרדותה הפוליטית.

אנו מאמינים שאפשר להוביל את המדינה בדרך אחרת, דרך טובה יותר, דרך של הצלחה!

דרך זו מחייבת אותנו להישיר מבט אל המציאות ולומר לעם את האמת!

קודם כל בתחום המדיני: כי השגיאות המדיניות של מנהיגים הן שמייצרות ומעצימות את הבעיות הביטחוניות. טעות של מדינאי, אלף גנרלים לא יכולים לתקן!

כך שגה אהוד ברק ביציאה החפוזה מלבנון בשנת 2000, שהביאה לעלייה עצומה בכוחו של החיזבאללה.

כך שגה אהוד אולמרט בהתנתקות שהביאה לעלייה עצומה בכוחו של החמאס, ולעלייתו לשלטון בעזה.

שתי השגיאות הללו, של אהוד ברק ואהוד אולמרט, הקימו על סף דלתנו שני בסיסים של האסלאם הקיצוני בחסות איראן- בסיס צפוני בלבנון, בסיס דרומי בעזה.

מבסיסים אלה הומטרו על תושבי ישראל עד היום כ-8000 רקטות וטילים. בצפון ובדרום מתחמשים אויבנו בקצב מזורז בנשק איראני קטלני.

עכשיו מנסים אולמרט וברק לגייס את צה"ל כדי לתקן את המפולת הביטחונית שיצרו במו ידיהם. אבל עיוורונם המדיני הוא שיצר את הבעיות הביטחוניות מלכתחילה!

ולשגיאות הללו הם מעיזים לקרוא "מדיניות" - ועוד מדיניות של שלום!
אבל רוב העם כבר יודע את האמת: מדיניות הנסיגות של אולמרט וברק רק מקרבת את הטרור ומרחיקה את השלום.

כנראה שאצל אולמרט וברק טעות לעולם חוזרת. כי הם מתחרים ביניהם היום על נסיגות נוספות שרק יקימו בסיס איראני שלישי, והפעם במרכז הארץ.

אולמרט מתכנן לחזור על הטעות שעשה ברק בקמפ דיויד כשויתר על הכול, וקיבל בתמורה טרור.

רבותי, כולנו רוצים בשלום. הליכוד היא מפלגת שלום. אבל השגיאה הראשונה במדיניות היא להתנתק מהמציאות ולהיכנע למשאלות לב.

יריבינו הפוליטיים בוחרים לדמיין מציאות שאינה קיימת, להמציא פרטנר שאינו קיים ולחתום על הסכם שלא יקוים!

כי בצד השני לא כולם רוצים שלום. ולייתר דיוק, הפלשתינים שאולי רוצים בשלום אינם יכולים להביאו, ואלה ביניהם שיכולים להביאו אינם רוצים בו.

אני שואל את אולמרט וברק: למי תמסרו את שטחי המולדת שעליהם אתם מוכנים לוותר בנדיבות כה מפליגה? יש לכם פרטנר לשלום אמיתי בצד השני?

קראתי השבוע שאולמרט אומר שאבו מאזן לא יכול אפילו להחליט בעצמו לבנות קומה אחת נוספת בביתו.

אם אתה חושב כך, מר אולמרט, איך אתה רוצה לתת לאבו מאזן לבנות מדינה, כשהוא אינו מסוגל לבנות אפילו חדר בביתו?

הרי ברור לכולנו שאם צה"ל יוצא, החמאס נכנס - ואיראן משתלטת.

זה בדיוק מה שיקרה אם אולמרט ימשיך בעיוורונו לקדם הסכם נסיגות, מה שקרוי כביכול "הסכם המדף" עם אבו מאזן.

מצאו להם מונח: "הסכם מדף"! כאילו שניתן לקנות שלום בסופרמרקט של אבו מאזן. אלא שבסופרמארקט הזה ישראל משלמת על הכל מראש, ולא מקבלת דבר בתמורה.

זו אינה מדינאות, זו חובבנות מדינית שמביאה להפקרות ביטחונית המסכנת את המדינה כולה, לרבות גוש דן וירושלים.

מר אולמרט אמר לנו: אתם לא תלמדו אותנו איך לשמור על ירושלים. ואילו אנו אומרים: אתכם כבר אי-אפשר ללמד, כי אתם מוותרים סדרתיים על ירושלים.

ברק וויתר על ירושלים בגלוי בועידת קמפ דיויד. מאוחר יותר הוא התוודה: "אולמרט היה אצלי לפני קמפ דיויד, פתח מפות ותצלומי אויר והציע לי עמדות שפירושן המעשי חלוקת ירושלים".

זה היה זמן קצר אחרי שאולמרט הבטיח לנו ש"ברק לא יחלק את ירושלים!"

כשאולמרט הגיע לראשות הממשלה, אחת הפעולות הראשונות שלו הייתה לאפשר את השתתפות החמאס בבחירות בירושלים.
ואותו קו ותרני נמשך היום בדיונים הקדחתניים על חלוקת העיר ובינאום הר הבית.

פירוש הויתורים הללו הוא סיום הריבונות הישראלית על ירושלים המאוחדת - ומסירת חלקים מבירת ישראל, כולל הר הבית, לידי אויבנו.

כדי לתעתע בעם, מתכנן אולמרט במקרה הצורך לפרוס את הנסיגה לכמה שנים, ובכך להמתיק את גלולת הנסיגות.
בכל תולדותיו, עם ישראל לחם וחלם להחזיק בירושלים. היו מקרים שירושלים נגזלה מאיתנו בכוח הכיבוש. היו מקרים שהיא הוחרבה. היו מקרים שהוגלינו ממנה.

אבל מעולם – מעולם! - לא היה מקרה אחד שבו התנדבנו אנו למסור את ירושלים, או חלקים ממנה, לידי זרים. עד שבאו ממשלות אולמרט וברק!

זהו גודל פשיטת הרגל של הממשלה הזו. ומה הפלא? זוהי ממשלה שמקפיאה את ההתיישבות היהודית ומעודדת התיישבות פלשתינית!

ערב חג הפסח אני שואל את חברינו בש"ס: עד מתי תשבו בממשלה הזו? עד שיחתם חוזה שיחזיר אותנו לקוי 67′? עד שדגל פלשתיני יונף בהר הבית? כך רוצה ש"ס להירשם בתולדות ישראל? צאו משם!

הברירה אינה בין לא לעשות כלום, לבין לתת הכל.

רבותי, יש לנו דרך אחרת - טובה יותר, בטוחה יותר, מציאותית יותר.

אנחנו נקדם שלום כלכלי עם שכנינו.

נקדם פרויקטים כלכליים בתחומי התעשייה ,התיירות והחקלאות עם אותם פלשתינים שרוצים בשלום.

אנו רוצים לחזק את המתונים ולהחליש את הקיצונים –לסייע בשיפור רמת חייהם, בעידוד תעסוקה ושכר טוב יותר, במתן אפשרות לחיים בכבוד - להם ולנו.

כדי ששני העמים ירצו בשלום, עלינו לעשות שלום בין העמים ולא רק בין המנהיגים.

שלום כלכלי יקדם את השלום המדיני יותר מאלף ועידות בינלאומיות ואלף "הסכמי מדף". לא השלום יביא את השגשוג. השגשוג יבנה את התנאים לשלום.

וכמובן יש לכך תנאי אחד חיוני: הביטחון חייב להישאר בידינו.
זה לא שצה"ל יצא ואבו מאזן יגן עלינו. להיפך: צהל יישאר והוא שיגן עלינו, ואגב כך גם על אבו מאזן.

שלום כלכלי, הביטחון בידינו, ושיתוף פעולה אזורי עם שכנינו בירדן- זוהי התוכנית המדינית שלנו.

גם בתחומים אחרים נפעל בדרך ריאלית ואחראית. בתחום הכלכלי נחדש את תנופת הצמיחה.

ממשלה זו ירשה מאתנו משק צומח שבו היא מתהדרת, אף שלא עשתה דבר כדי להמשיך את הצמיחה. תראו לי רפורמה אחת שהם עשו!
אבל גם את הצמיחה שהשארנו לה מצליחה ממשלת אולמרט למסמס בניהול חובבני.

בניגוד לה, ממשלת הליכוד לא תיתן לצמיחה לרדת מ- 5% ל-2%. נחדש את הרפורמות, נתיר חסמים ביורוקראטיים ונפחית מיסים.

בתחום החברתי נעזור לחלשים באמת.

כשכיהנתי כשר אוצר, עמדה ישראל בפני קריסה כלכלית וחברתית.

קיבלתי החלטות קשות ונכונות. תקפו אותי אישית. אני רוצה לומר לכם, זה לא היה קל, אך זהו תפקידו של מנהיג.

ידעתי שאפגע באופן אישי בבחירות, אך טובת המדינה, המשק וכלל האזרחים עמדה לנגד עיניי.

אני מאמין בכלכלה חופשית עם רגישות חברתית. בניגוד להתקפות המושמעות חדשות לבקרים, מעולם לא קיצצתי לקשישים, לנכים, לבעלי מוגבלויות, ולחולים.

להיפך. בשנת 2005 הגדלתי את סל התרופות בכ-400 מליון שקל, יצרנו את תוכנית ארוחה חמה ל- 150,000 ילדים נזקקים בבתי הספר, והיגדלנו את הסבסוד למעונות יום.
את זה עשה שלטון הליכוד - לא קדימה ולא מפלגת העבודה. חברים…. סיסמאות לחוד ומציאות לחוד!

גם היום אנו בעד לעזור לנזקקים באמת! וגם היום, אני נגד עזרה למתחזים ולאלה שיכולים לעבוד, אך רוצים לחיות על חשבונכם.

היום מדינת ישראל צריכה ויכולה להשתמש בפירות הצמיחה הכלכלית שהמדיניות שלנו הביאה כדי לשקם את החברה בישראל.

הממשלה צריכה להגדיל את קצבת הזקנה במאות שקלים לחודש מהכספים שמילאנו בקופה. אם הם חברתיים, למה הם לא הגדילו יותר את הקצבאות לקשישים ?

אנו נעודד נשים לצאת לעבוד ע"י הכרה לצורכי מס בהוצאות הטיפול בילדים, וע"י הגדלת הסבסוד למעונות יום למי שאינו מגיע לרף המס. היום אפשר להכיר בהוצאות המס כי המדיניות שלנו הביאה לעודף מסים היסטורי בקופת המדינה.

לפני שנה הביא הליכוד, בהובלת יושב ראש הסיעה, הצעת חוק לעשות זאת, ומי שסיכל אותה היו קדימה והעבודה. ממשלה שלנו תעביר אותה.

הדרך הטובה ביותר לצמצום הפערים בחברה היא בביצוע מהפכה אמיתית בחינוך. אנו נבצע מהפיכה זו שתיתן לכל ילד וילדה בישראל הזדמנות שווה בחיים.
המהפכה שנביא תחזיר את ילדי ישראל לעשירייה הפותחת במבחנים הבינלאומיים.

היא תתמקד בשילוב של ציונות ומצוינות, והיא תתבסס על חמישה עקרונות:

נביא את הטובים להוראה, ניתן למנהלים לנהל, נעזור בזמן אמיתי לחלשים, נתמקד במקצועות הליבה ונחזיר את הערכים לחינוך!

רבותי, אלה העקרונות של הליכוד: הביטחון בידינו, שלום כלכלי עם שכנינו, מהפיכה אמיתית בחינוך, רגישות חברתית עם כלכלה חופשית, וחידוש תנופת הצמיחה במשק — אלה הדברים שנעשה כשנחזור ב"ה, כפי שכולנו מאמינים, להנהיג את המדינה!

לצד כל זה נגן על שלטון החוק. "יש שופטים בירושלים", אמר מורנו מנחם בגין- ואנו מכבדים מורשת זו.

רפורמות במערכת המשפט - כן! אבל בהדברות, בהסכמה ובזהירות.

אמרתי שישראל יכולה להצליח. העם הזה הוא עם מוכשר. הוא עם של יזמות, עם של יצירה, עם שחולל ניסים, ועם שעוד יחולל נפלאות.

העם הזה מייחל לגדולות, והוא גם מייחל לחיים נורמאלים, בהם נוכל לגדל את ילדינו בביטחון, ברווחה ובשגשוג.

מסיבות אלה אני מאמין שבבחירות הבאות עם ישראל ירים ראש ויחזור להאמין בעצמו. כולנו יחד נוביל אותו לשם, בממשלה בראשות הליכוד.

חג חירות שמח לכם, למשפחותיכם, ולכל עם ישראל!

היום אני מביא לאישור הכנסת הצעת חוק למניעת השקעות ישראליות באיראן, ואני מודה מראש לחברי הכנסת מכל סיעות הבית על תמיכתם בחוק חשוב זה.

בחוק זה תבהיר הכנסת שישראל נאה דורשת ונאה מקיימת – שהיא אינה רק דורשת ממדינות אחרות לפעול באמצעים כלכליים ואחרים נגד תכנית הגרעין האיראנית, אלא שהיא מתייצבת בראש המדינות הנוקטות צעדים קונקרטיים לממש יעד זה גם בתוך הכלכלות שלהן, ולא רק בכלכלות של אחרים.

חוק זה משקף מה שאמרתי מעל במה זו פעמים רבות: בנושא הגרעין האיראני אין אופוזיציה ואין קואליציה. בהדיפת איום זה אנו מאוחדים ופועלים במשותף.

אבל האיום האיראני אינו מתמצה רק בסכנה הגרעינית, חמורה ככל שתהייה. איראן מעמידה בפנינו איומים חמורים אחרים, שכבר היכו ומכים בערינו וביישובינו.

רק לפני ימים אחדים פורסם שהנשיא מובארק אמר: "למצרים יש היום גבול משותף עם איראן".

הוא התייחס לרצועת עזה, שהפכה לבסיס איראני לכל דבר. ואם בסיס זה נחשב לאיום על מצרים, שחצי האי סיני מפריד בין ריכוזי האוכלוסייה שלה לרצועה, על אחת כמה וכמה שהוא מהווה איום על ישראל שיישוביה ועריה ממש נושקים לעזה, לגבול החדש עם איראן.

ואכן, שדרות, יישובי הנגב המערבי ואשקלון כבר סופגים דרך קבע טילים ורקטות, וגם אשדוד כבר נמצאת בתוך טווח הטילים והנשק שהולך ונערם בחסות איראן בחמאסטן.

במקביל מתרחשת התעצמות צבאית דומה בלבנון. שם אוגר החיזבאללה כבר כ–40,000 טילים בחסות איראן שיכולים לפגוע כמעט בכל נקודה בישראל. איראן זה כאן.

אם אמרתי שאין לנו מחלוקת בצורך לטפל באיום הגרעיני האיראני, יש גם יש לנו מחלוקת כיצד למנוע את התפשטות איום הטרור והטילים האיראניים.

נכון, צה"ל מתבקש להיערך עתה לטפל באיום זה, ואנו אומרים כבר זמן רב שבמדיניות נכונה ובהפעלת כח מחץ ניתן לנטרלו.

צריך לעבור ממדיניות של התשה למדיניות של הכרעה!

אבל כיצד איפשרה ישראל למאחזים איראניים אלה להתפתח מלכתחילה? ומה צריכה להיות המדיניות שלנו כדי למנוע הקמת בסיסים איראניים נוספים שיסכנו את מדינת ישראל?

איננו יכולים להתעלם משאלות אלה. חלק ניכר מבעיית הביטחון של ישראל הן תוצאה של קריאה שגוייה של המציאות ע"י ממשלת ישראל, ושל עיוורון מדיני שהביא בעקבותיו איום בטחוני.

האנשים שמובילים היום את המדינה שגו פעם אחר פעם במדיניות שלהם, ואח"כ הם צריכים להפעיל את צה"ל כדי לנסות לתקן את המפולת הביטחונית שיצרו במו ידיהם.

ייתר על כן, הם אינם מסתפקים בשגיאת העבר אלא שוב רצים קדימה כדי לחזור על אותה שגיאה פעם נוספת – הפעם בלב הארץ, מעל גוש דן ובתוך ירושלים.

זה התחיל בנסיגה החפוזה מלבנון, המשיך בהתנתקות, עבר לתכנית ההתכנסות, ועכשיו הגיע לשלום המדומה עם אבו מאזן.

על כן, השאלה הייסודית ביותר העומדת בפני הציבור בישראל היא: מה היו כשלי המדיניות עד היום, ומהי המדיניות הנכונה שיש להמשיך בה מכאן והלאה?
כשלי העבר הן שוב ושוב תוצאה של קריאה שגוייה של המציאות מצד מנהיגים. זוהי חובבנות מדינית שמביאה להפקרות בטחונית.

הנסיגה מלבנון בשנת 2000 והנסיגה מרצועת עזה בשנת 2005 היו מוקד לויכוח ציבורי נוקב.

היו אלה, כמו אהוד אולמרט ואהוד ברק, שהבטיחו שצעדים אלה יגבירו את הביטחון ויקרבו את השלום, והיו אחרים – ובראשם חברי ואני - שהזהרנו שצעדים אלה יקרבו את הטרור ויגבירו את האיום על אזרחי ישראל. מי צדק?

מר אולמרט אמר:
• "ההתנתקות תביא יותר בטחון, יותר שגשוג ויותר אושר לעמי האזור… אנו בטוחים שההתנתקות תהייה הצלחה, שחר של תקווה גדולה יאיר באזורנו…" (IPF 09.06.08).
האומנם?
• "יהיה צמצום משמעותי בטרור… יהיו פארקים תעשייתיים".
(ידיעות אחרונות 05.12.03).
האומנם?
• "אין שום קשר בין היציאות מעזה לבין התחזקות החמאס" (משעל חם 07.02.06).
האומנם?
מר אולמרט משתמש בשני טיעונים חבוטים כדי להצדיק את דרכו השגוייה, כאילו היינו בבית משפט וירטואלי ולא בבית משפט אמיתי של החיים.

לטיעון הראשון של מר אולמרט אני קורא: טענת "הטרור בכל מקרה". בכל מקרה, אומר ראש הממשלה, היה פה טרור ויהיה פה טרור, אז מה זה כבר משנה אם נעשה עוד נסיגות? הנה דוגמא לשימוש בטענה זאת שמר אולמרט עשה מעל במת הכנסת ב-22.08.05:
"לטעון שכשאנחנו יוצאים מהשטחים יהיה טרור, כאילו שלא היה טרור כל זמן שהיינו בשטחים, זה להוליך את עצמנו שולל".

מר אולמרט, הנסיגות הביאו טרור ולא בטחון, ובוודאי שלא את השלום. יש הבדל עצום בהיקף ובעוצמת הטרור שאנו סופגים לאחר הנסיגה מאשר הטרור שידענו לפניה. כי ברגע שצה"ל יוצא החמאס נכנס וממטיר אש תופת על יישובינו.

בחמש השנים לפני הנסיגה, מינואר 2000 ועד אוגוסט 2005, נורו מהרצועה 513 קאסמים. לעומת זאת, בשנתיים וחצי לאחר הנסיגה, מספטמבר 2005 ועד מרץ 2008, נורו כבר למעלה מ-4,000 טילים - פי ארבעה טילים בחצי הזמן, כלומר קצב של פי שמונה!

ואילו לטיעון השני של ראש הממשלה אני קורא: "טיעון מהלכי האימים". למשל, הוא אמר לפני הבחירות לרשות הפלשתינית שהעלו את החמאס: "איני שותף למהלכי האימים שמספרים לנו כמה קשה יהיה כאן אחרי הבחירות לרשות הפלסטינית", או: כמה מסוכן יהיה כאן אחרי ההתנתקות, או אחרי ההתכנסות. כלומר אין דיון מהותי בטענות יריבים ומבקרים, אלא ביטול והקנטה שלהם ללא בסיס עובדתי, ובניגוד לעובדות שמכות על פנינו פעם אחר פעם!

לטקטיקה זאת שותף לצערי שר הביטחון ברק. כשהיה ברק ראש הממשלה אמר ביחס לנסיגה החפוזה מלבנון:
"אין שחר לנבואות האימה של הקיצונים שאיימו עלינו בקטיושות בזמן חתימת אוסלו" (הכנסת,10.07.00).

ועוד הבטיח לנו מר ברק:
"הטרגדיה הלבנונית באה אל סיומה… כל מי שינסה לפגוע בנו – אין לו הזדמנות, סיבה או תירוץ לעשות זאת." דברים אלו אמר ברק כמה חודשים לפני חטיפת שלושת חיילי צה"ל ע"י החיזבאללה.

וביחס לשטחי יש"ע אמר לנו מר ברק: "שום דבר שיקרה בשטחים של הרשות לא יסכן אותנו. כמה אלפי רובים זו סכנה למדינת ישראל? מה הבדיחה הזו"?

ועל כן, אין פלא שברק קבע מאוחר יותר: "ההתנתקות היא צעד חשוב בכיוון הנכון" (הארץ 20.05.05).

בניגוד לדברים הללו, חברי ואני קראנו את המציאות לגמרי אחרת. מעל במה זו אמרתי:
"הכנסתם את עזה לכל נקודה במדינת ישראל. אל תגידו בקריית גת ואל תבשרו בחוצות אשקלון שהפתח יגן עליכם מפני הקטיושות של החמאס" (11.05.94). ובהזדמנות אחרת אמרתי: "לצערי הדברים שאמרתי מתממשים. יש זרימה אדירה של נשק וטילים. זה כבר לא קאסמים, זה נשק אחר. עזה הולכת והופכת ללבנון שנייה ולבסיס דרומי של האיסלאם הקיצוני תחת איראן". (נוב' 2006, הלוחם)

אבל כאמור, אולמרט וברק חשבו אחרת. טעות רודפת טעות, ועם ישראל משלם את המחיר. ישראל נתפסת כבורחת, החיזבאללה מתעצם. צה"ל יוצא, החמאס נכנס.

לא יאומן, אבל ממשלת אולמרט ברק עומדת לחזור על הטעות פעם שלישית. היא מתכוונת בחודשים הקרובים להביא הסכם שאת עקרונותיו אנו שומעים מהפלשתינאים ומגורמים בינלאומיים:
1. נסיגה לקווי 67 עם תיקונים מזעריים.
2. חלוקת ירושלים.
3. אפשרות של הצגת כח בינלאומי כזה או אחר שאמור להגן על ישראל.

אם חלילה תכנית זו תיושם, כל חלקי ישראל יעמדו בפני סכנה עצומה. ברור שבצד הפלשתינאי אין פרטנר, ומי שיתפוס את השטח הזה הוא החמאס בחסות איראן.

כמו כן, ברור לנו שאין קבלני משנה לבטחון שלנו. רק צה"ל וכוחות הבטחון יכולים להגן עלינו, ואי אפשר למסור את המשימה למישהו אחר.

מה האלטרנטיבה? כמו הממשלה, אפשר לעצום עיניים ולהמשיך באותה טעות שתביא לאותה תוצאה: הקמת בסיס איראני שלישי, והפעם בלב הארץ. אפשר לא לעשות דבר. אנו פוסלים את שתי האפשרויות הללו ובוחרים בדרך אחרת.

התכנית שלנו היא לשמור על הבטחון בידינו, לקדם שלום כלכלי עם הרשות הפלשתינית, וליזום שיתוף פעולה אזורי, תחילה עם ירדן בתחום הכלכלי.

רק כך נמנע מהאיסלאם הקיצוני כר נרחב לגיוס עוד פעילים. רק כך תקום אולי הנהגה פלשתינית שמסוגלת ורוצה להלחם בטרור ולהכיר במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. אם יהיה לנו פרטנר אמיתי, נוכל לנהל עמו משא ומתן מדיני. זוהי תכנית ריאלית, בניגוד לתכנית הממשלה שהיא מנותקת מן המציאות.

הלוואי שבשאר התחומים התמונה הייתה פחות קודרת. אבל הדשדוש ואובדן הדרך מכה בחינוך, בתשתיות - בכל תחום.

עד לאחרונה היה לפחות תחום אחד שהיה יוצא מכלל זה – הכלכלה! הממשלה בראשית דרכה נהנתה מתנופת הצמיחה והקופה המלאה שהשארנו. אבל כמו רכב שנגמר לו הדלק, המכונית הכלכלית מאיטה, ועוד מעט היא תהייה תקועה.

בתחום הכלכלי הממשלה לגמרי פאסיבית. היא מקבלת בשיוויון נפש את המשבר הכלכלי העולמי, מודיעה לנו כלאחר יד שהצמיחה תרד מממוצע של 5% בשלוש השנים האחרונות ל-2%, ואינה עושה דבר. חוסר פעולה זה יפגע בכיס של כל אזרח ואזרח, בתקציב הרווחה, בתקציב הבטחון. הממשלה יושבת ביציע, זה לא נוגע לה.

מדינת ישראל חייבת לחזור למדיניות שמעודדת את תנופת הצמיחה, לעודד תחרות, לפרוס תשתיות, להוריד מיסים!

ישראל זקוקה למדיניות אחרת ולממשלה אחרת.

היא זקוקה לתנופה כלכלית, למהפך אמיתי בחינוך, לבניית תשתיות ומעל לכל – למדיניות שפויה, שקולה ונחושה שתחזיר את הבטחון לאזרחי המדינה.