הבלוג של הליכוד

מלחמת לבנון השנייה הייתה כישלון, והאחריות העליונה לכישלון היא של ראש-הממשלה, אהוד אולמרט.

כדברי ועדת וינוגרד: "האחריות הכוללת לניהול המלחמה הייתה מוטלת על הדרג המדיני, ובראשו ראש-הממשלה… האחריות לכישלון מונחת לפתחם של הדרג המדיני וצמרת הדרג הצבאי… היטלנו אחריות אישית על שלושת הקברניטים".

האחראים לכישלון הם אפוא ראש-הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל. אם יש משמעות למושג אחריות, ראש-הממשלה חייב גם הוא ללכת. אם אין משמעות למושג זה, יש להחזיר לאלתר את דן חלוץ ועמיר פרץ לתפקידיהם.

בסרבו לפנות את מקומו, ראש-הממשלה בורח מאחריותו. לא יעזרו כל התירוצים: לא ההיתפסות לחלק קטן מהדו"ח, לא העלאת דוגמאות של כשלים נקודתיים מן העבר, וגם לא יועיל הניסיון של ראש-הממשלה לגלגל את האחריות לעם, לאופוזיציה ועלי אישית.

כן, ראש הממשלה, כולנו תמכנו בייעדי המלחמה וגם היום לא חזרנו בנו; התנהגנו בממלכתיות מופתית ואיננו זקוקים להטפות בעניין הזה. אבל לא תמכנו בניהול הכושל של המלחמה.

ראש-הממשלה, לא אנו ניהלנו את המלחמה. אתה ניהלת אותה! לא אנו ניהלנו את החטיבות, האוגדות, הסיוע האווירי, גיוס המילואים או אי-גיוס המילואים. אתה היית זה שהיה צריך לבדוק את מוכנות הצבא והפעלתו וגם את הגנת העורף, ודבר זה חבריי ואני היינו בטוחים שעשית.

ידידי חברי הכנסת, השתתפתי בהרבה פעולות צבאיות. עם כמה מכם הלכתי שכם אל שכם בלילות חשוכים מעבר לקווי האויב, פיקדתי על כמה וכמה מבצעים ונטלתי חלק בקרבות. אני חייב להגיד לכם: גלגול כזה של אחריות מצד המפקד לאחרים לא ראיתי מימי!
נוהגים לומר שהכישלון הוא יתום. לא אצלך, מר אולמרט. אצלך לכישלון יש הרבה אבות, חוץ מאב אחד. כולם אשמים, חוץ ממך, אהוד אולמרט.

אתה מדבר על אחריות, אבל אחריות זה לא לדבר על אחריות; אחריות זה לשאת באחריות, להיות מוכן לשלם את המחיר על דרך ואמונה– וגם על כישלונות.

אבל אתה אינך מגלה אחריות כי אתה אינך מוכן לשלם שום מחיר. להיפך. אתה קובל על כך שמישהו אפילו מעלה על דעתו שאתה צריך לשלם מחיר כלשהו. במקום זה, נשאת נאום של עורך-דין, אבל לצערי לא של מנהיג.

כשהכישלון במלחמה הוא כל כך רחב, כל כך יסודי, כשהוא עולה בחייהם של כל כך הרבה חיילים ואזרחים, כשחלקים שלמים של הארץ נתונים במשך שבועות לאש טילים — הצעד ההכרחי והמתבקש הוא החלפתו של ראש-הממשלה.

מר אולמרט ואנשיו אומרים לנו בציניות: מי שכשל הוא זה שיתקן, אסור להחליף את הקברניט. זה בערך כמו להגיד אחרי אסון ה"טיטאניק" שאם הקברניט היה שורד, צריך היה לתת לו עוד אוניה.

אבל יש משמעות עמוקה יותר לכישלון מאשר גורלו של הקברניט, של ראש-הממשלה. חיי האומה אינם מסלול הישרדות אישי של ראש-הממשלה. חיי האומה שלנו הם מסעו המופלא והמיוסר של העם היהודי במשך אלפי שנים. עברנו, ואנו עדיין עוברים, באוקיינוס הזמן הסוער, שגליו מאיימים לעיתים להטביע את ספינת עמנו – ועדיין לא הגענו לחוף מבטחים. מאבקים ואתגרים רבים עוד נכונו לו.

על הסיפון מתחלפים הקברניטים האוחזים בהגה, אבל מטרתם חייבת תמיד להיות אחת — לא הישרדותם האישית, אלא הבטחת קיומו, ביטחונו ושגשוגו של עם ישראל.

מהו הדבר החשוב ביותר הנדרש מראש-הממשלה בישראל? וועדת וינוגרד השיבה על כך בבהירות: "אמות המידה העיקריות לבחינת פועלם של נבחרי ציבור הן שיקול דעת, אחריות, מנהיגות, ראייה אסטרטגית וכשירות במובן הרחב".

אכן, מנהיגי העם חייבים להיות בעלי חזון המבוסס על קריאה נכונה של המציאות. עליהם להיות בעלי תבונה מדינית וחשיבה אסטרטגית מפוכחת. עליהם לזהות ולהדוף בזמן את הסכנות הנשקפות לעמנו, ועליהם לממש את ההזדמנויות הנפתחות לפניו.

זו הייתה תרומתם הכבירה של הרצל ונורדאו, ז'בוטינסקי ובן גוריון. זו הייתה גם תרומתם של ראשי ממשלה אחרים בישראל שקראו נכון את המפה במדיניות, בביטחון ובכלכלה.

הם שמרו על בטחון המדינה, עשו שלום עם מצרים וירדן, קלטו את גלי העלייה, נערכו להדוף את סכנת הטרור האסלאמי, והתאימו את כלכלת ישראל לעולם המחר.

כל פעולה כזו דרשה שיקול דעת בזמן אמת וראייה שצופה את פני עתיד - כלומר, מחשבה אסטרטגית, יכולת מפותחת לקרוא את מפת המציאות ולהתאים לה מענה.

ואלה בדיוק הן היכולות שוועדת וינוגרד קבעה שלא היו קיימות אצל ההנהגה הנוכחית — לא לפני המלחמה, לא בזמן המלחמה, ולא בסופה. כדברי ועדת וינוגרד:"לא מצאנו ראייה אסטרטגית מדינית ביטחונית שהייתה אמורה להוות תשתית וקו מנחה להחלטות".

ראש-הממשלה, אחרי שקוראים את הדברים החמורים האלה של הועדה שאתה מינית — נשאלת קודם כל השאלה:
מה עשית שם?
לא קבעת אסטרטגיה,
לא התווית מדיניות,
לא נתת קו מנחה.
אז מה עשית שם?

בצה"ל קוראים לזה לדשדש במקום, או בשפת הלוחמים - להתברבר בשטח!

איך יכולה הייתה להיות הכרעה אם אתה, האחראי למערכה, כלל לא ידעת מה אתה עושה?

אין פלא שהוועדה הגדירה את מלחמת לבנון השנייה כ"החמצה גדולה וחמורה". וזו לא הייתה ההחמצה היחידה של האנשים שמובילים היום את המדינה:

הנסיגה החפוזה מלבנון – החמצה!
הנסיגה החד צדדית בדרום – החמצה!
התמוטטות ציר פילדלפי – החמצה!

ההחמצות הללו יצרו עד עכשיו שני בסיסי טרור איסלאמים בצפון הארץ ובדרומה, התחמשות מוגברת של החיזבאללה, ועכשיו גם זרימה אדירה של נשק לידי החמאס וסכנה של זרימת מחבלים מעזה בתנועה סיבובית חזרה לתוך ישראל!

זה מה שקורה כשלראש-הממשלה אין שיקול דעת וראייה אסטרטגית — כשהכל רדוד, חסר עומק ותועלתני, ומשתנה חדשות לבקרים.

לא יאומן, אבל שבועיים אחרי תחילת מלחמת לבנון השנייה, פורסם בעיתון הארץ: "אהוד אולמרט אמר אתמול שתוצאות המלחמה בצפון יאפשרו לו לקדם את תכנית ההתכנסות בגדה".

בינתיים, לאור התוצאות ההרסניות של שתי הנסיגות החד-צדדיות שכבר בוצעו, ולאור ההתנגדות הציבורית הגורפת לנסיגה חד צדדית שלישית, נטש ראש-הממשלה תכנית זאת והחליף אותה בתכנית אחרת, הזויה ומסוכנת לא פחות:

הוא יעשה הסכם שלום מדומה עם פרטנר שאין בכוחו לקיים את ההסכם - ויקרא לזה שלום.

הרי הרשות הפלסטינאית לא רק שאינה מסוגלת להילחם בחמאס. היא אפילו אינה מסוגלת לטפל באנשי המנגנון שלה שרצחו ישראלים לאור יום רק לפני שבועות אחדים.

איזה תוקף יש להסכם עם גורם שאינו מוכן אפילו לומר את המילים "מדינה יהודית", ואינו מסוגל לנקוף אצבע להילחם בטרור?

אנחנו רוצים בשלום אמיתי, ולא בשלום מדומה שלא יחזיק מעמד. כל ההתמקדות בשלום מדומה זה בחודשים האחרונים באה כדי לשרת שתי מטרות:

1. להשאיר בתפקידו ראש-ממשלה שכשל.
2. להצדיק את הפרת התחייבותו של אהוד ברק.

אהוד ברק התחייב ואמר כמה פעמים שלפני פרסום הדו"ח הסופי של וועדת וינוגרד הוא יפעל להחליף את ראש-הממשלה - או שיקבע תאריך לבחירות. כך הוא אמר. אז הוא אמר!

ב-23.9.07 אמר אהוד ברק: "אני עומד במילתי". כך הוא אמר.
אז הוא אמר!

"מילה זו מילה," הוא אמר. אז הוא אמר!

ואני שואל את מר אולמרט ומר ברק: איזה הסבר אתם נותנים לציבור כשאתם נצמדים למשרדיכם?

אתם אומרים שטובת המדינה לנגד עיניכם, כשבעצם - אתם מתכוונים לטובתכם האישית.

אתם אומרים שאתם רוצים אתם ביציבות שלטונית, כשבעצם - אתם מתכוונים ליציבות שלטונכם.

אתם אומרים שמטרתכם היא שמירה על הביטחון, כשבעצם - אתם מתכוונים לשמירה על כיסאותיכם.

ובכלל, באיזו יציבות ובאיזה ביטחון מדובר? הרי ממשלה שעוסקת רק בהישרדות תמשיך להיטלטל בין הרפתקנות מדינית והרפתקנות צבאית, ושני הקטבים מסוכנים באותה מידה למדינת ישראל!

אין לנו ברגע זה פרטנר פלסטיני שמסוגל להביא את עמו לשלום.
הגורם המרכזי שמאיים היום על קיומנו, משגר כלפינו טרור ומונע שלום עם שכנינו - הוא האיסלאם הקיצוני. עלינו להרחיקו ולא לקרבו, להחלישו ולא לחזקו.

בצד הסרת האיום האיראני, עלינו למנוע הקמת בסיסי טרור איראנים נוספים סביבנו כדוגמת חמאסטן בעזה ומעוז החיזבאללה בצפון.

אבל המדיניות של קברניטי הממשלה, שכבר הביאה לנו את שני הבסיסים הללו, עוד מכינה לנו בסיס איראני שלישי, והפעם בלב הארץ ובלב ירושלים .

כי יש עובדה אחת פשוטה: כשצה"ל יוצא - החמאס נכנס.

הממשלה מתעלמת מעובדה זו פעם אחר פעם. היא מוציאה את צה"ל ונסוגה - ואחר כך מחפשת פתרונות לטילים ולמפגעים שמשוגרים אלינו מבסיסי הטרור שהיא עצמה עזרה להקים.

מעל כל זה, עלינו להכיר באמת יסודית שנחשפה בכישלון של מלחמת לבנון השנייה. כדברי הוועדה: "ישראל לא תוכל לשרוד באזור זה, ולא תוכל להתקיים בו בשלום או ברגיעה, בלי שבה עצמה ובסביבתה יאמינו כי יש לישראל מנהיגות מדינית וצבאית … שתרתיע את אלה משכניה שירצו לפגוע בה …"

"לראשונה במלחמות ישראל, מלחמה שישראל הייתה מעורבת בה שהסתיימה בלי שישראל ניצחה בה בבירור. קשה להגזים בהשלכות מרחיקות הלכת של תוצאה זו בעינינו, כמו גם בעיני אויבינו".

ואכן, בעייני אוייבנו הלקח הוא פשוט: מלחמה עבורם היא כבר לא אופציה מפחידה.

ואת זה אנו חייבים לשנות!

מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להמשיך עם מנהיגות כושלת וחסרת אחריות — מנהיגות רשלנית שמאפשרת חודשים ושנים ירי טילים על יישובינו, אזרחינו וילדינו.

אזרחים רבים מכל חלקי העם מבקשים מנהיגות אחרת: מנהיגות ערכית שאומרת לעם את האמת, שמציבה בפניו יעדים ריאליים, שמקיימת את הבטחותיה, שמובילה בבטחה, שאינה משנה את דרכה על פי צרכי ההישרדות שלה.

שאיפה זו מאחדת היום אנשים רבים בעלי דעות שונות מימין ומשמאל, כולל חברים אמיצים בתוך הבית הזה. הם מאסו בתרגילים ובתכסיסים, בעולם שבו הפוליטיקה היא חזות הכל.

כי על השיח הציבורי בישראל השתלטה לאחרונה תרבות של טשטוש ורמיה שאסור לנו לקבלה: שקר הוא אמת, רע הוא טוב, כשלון הוא הצלחה.

איפה הערכים והאידיאלים שהנחו אותנו כל השנים?

האם מנהיגות צינית וחסרת אחריות זו היא הדוגמא שניתן לילדינו?

אמר דוד בן-גוריון: "תדע כל אם עבריה שמסרה את גורל בניה בידי המפקדים הראויים לכך". ראוי להוסיף לדברים החשובים הללו: "תדע כל אם עבריה שמסרה את גורל בניה ומפקדיה בידי ההנהגה הראויה לכך".

צדקה ועדת וינוגרד כשאמרה שהדרך להחלפת מנהיגות כושלת במנהיגות ראויה עוברת בסופו של דבר דרך הציבור, דרך הקלפי, דרך העם.

רוב העם מסכים עם הקביעה המרכזית של ועדת וינוגרד: אהוד אולמרט נושא באחריות העליונה לכישלון. ועל כן אהוד אולמרט חייב ללכת.

ראש-הממשלה, לא תוכל לאורך זמן לחמוק מן האמת הזאת וממשפט הציבור. הבחירות יגיעו, ושם נפגוש כולנו את רצון העם.

והעם הזה, שהוא חפץ חיים, יחליף את הכישלון בהצלחה ואת הציניות בציונות.

בעזרת השם,נאחד את הכוחות העצומים של כולנו, נהדוף את הסכנות, ונממש את ההזדמנויות הגדולות שהעתיד טומן בחובו לעמנו.

נפל דבר בישראל.
ראש ממשלה שכשל במלחמה בורח מאחריות.

מעולם לא החליטה ממשלה בישראל לצאת למלחמה עם תמיכה לאומית ובינלאומית כה רחבה, כולל ההתגייסות שלנו באופוזיציה להדוף את ההתקפות על ישראל בזירה הבינלאומית.

מעולם לא יצאה ישראל למלחמה כשבידיה יתרונות כה גדולים על האויב הניצב מולה.

מעולם, מאז מלחמת העצמאות, לא ניתן בידי ממשלה זמן רב כל כך כדי להביא הכרעה בשדה קרב.

אולם על אף יתרונות אלה, כפי שקבעה ועדת וינוגרד, לראשונה במלחמות ישראל מלחמה שישראל הייתה מעורבת בה, ושהיא עצמה יזמה, הסתיימה בלי שישראל ניצחה בה .

לוחמי צה"ל נלחמו בגבורה. ממשלה חובבנית אחראית לכשלון.

מי שאחראי על הצבא הוא הדרג המדיני! הוא זה שצריך לשאול את השאלות הנכונות ולקבל את ההחלטות הנכונות.
הוא זה שמנחה את הצבא, ולא להיפך. והוא זה שכשל במלחמה הזו כשלון מוחלט.

זהו הממצא העיקרי של דו"ח וינוגרד על שני חלקיו, ואי אפשר לטייח אותו. מי שמנסה להיתפס רק לחלק קטן ממנו אינו יכול לבטל את הקביעות על כלל המלחמה. זהו דו"ח אחד על מלחמה אחת.

כדברי השופט וינוגרד אמש האחריות לכשלים מונחת לפתחם של הדרג המדיני וצמרת הדרג הצבאי.
"הוועדה קבעה: "הטלנו אחריות אישית על שלושת הקברניטים."

אבל בעוד ששניים מהקברניטים הללו- שר הביטחון עמיר פרץ והרמטכ"ל דן חלוץ - פינו את מקומם, מסרב הדרג המדיני והעומד בראשו מר אולמרט לעשות זאת.

הוא מסרב לקחת אחריות, מסרב לגלות יושרה אישית ומנהיגותית, ולעשות מה שרוב מכריע בציבור מצפה ממנו לעשות.

כי יש משמעות למושג אחריות. כשמערכת כלשהי כושלת כשל עמוק שתוצאותיו כה חמורות, ראשי המערכת שכשלו חייבים להתחלף.

זה קרה אחרי כישלונות גדולים אחרים בתולדות המדינה, וזה קרה במלחמה זו בצמרת הדרג הצבאי.

אבל היחיד שאצלו זה לא קורה הוא דווקא זה שנושא באחריות העליונה לכישלון - ראש הממשלה, שמרוקן מתוכן את המושג אחריות.

אחריות זה לא לדבר על אחריות. אלא לעשות מעשה. - ובמקרה זה לנהוג כפי שנהגו הרמטכ"ל ושר הביטחון.

אזרחי ישראל יודעים היום שהמדינה מונהגת ע"י ראש ממשלה שאינו כשיר ואינו ראוי להנהיגה.
גם מר ברק יודע זאת, והציבור מצפה ממנו שיקיים את התחייבותו לא לאפשר למנהיגות כושלת זו להמשיך.

הטיעון שמי שעשה טעויות גורליות כאלה יתקן את עצמו הוא מופרך מיסודו.

מי היה מפקיד את עצמו בידי רופא מנתח שכשל בניתוח?

מי היה עולה לאוטובוס שהנוהג בו עשה תאונה קטלנית?

הממשלה בוחרת להיתנתק מרצון העם וכאבו. נשבר פה ערך האחריות הממלכתית שעד אתמול קיווינו שהוא נר לרגלינו. הציניות השתלטה על הציונות.

השבר גדול אך, אל לנו אזרחי ישראל לאבד תקווה.

הדמוקרטיה הישראלית חזקה. אני סומך עליה, ובעיקר אני שם את מבטחי בשכל הישר של העם ובעוצמתו.

דוברי הממשלה אומרים לנו שהמצב נפלא. האומנם?

בצפון החיזבאללה מכפיל את חימושו בטילים וברקטות. בדרום החמאס יורה אלפי קסאמים על יישובינו, והגבול עם מצריים נפרץ לרווחה. ושאר המערכות המרכזיות בחיינו, כמו מערכת החינוך, מדשדשות או קורסות אף הן ללא חזון וללא מעש.

האם זו היא ההנהגה שבידיה נפקיד את ביטחוננו?

האם בה יתנו חיילנו את אמונם אם יכפה עלינו סיבוב נוסף?

האם זו ההנהגה שיכולה לדרוש מהפלשתינים את התנאים המינימליים הדרושים לקיום שלום אמת?

אזרחי המדינה חשים שהנהגה זו דואגת רק להישרדותה.הם שומעים על אנחת הרווחה בלשכת ראש הממשלה, על חגיגות השמחה, והם מתמלאים עצב וכעס. מה קרה לערכי המנהיגות שהובילו פעם את המדינה? האם לנורמות אלה של בריחה מאחריות נחנך את ילדינו?

דובריו של ראש הממשלה מדברים על רציפות השלטון, אבל למעשה הם מדברים על רציפות שלטונו — שלטון כושל, חסר עכבות וחסר אחריות שמייאש את רוב הציבור בישראל.

והמיואשים והנפגעים אינם רק ההורים השכולים וחיילי המילואים שנלחמו בגבורה, ושעלולים להיקרא להילחם שוב.

מדובר בהמוני אזרחים לרוחב הקשת הפוליטית שמבקשים מנהיגות טובה ואחראית למדינת ישראל. ומנהיגות זאת ניתן להשיג רק ע"י בחירות חדשות.

אמר דוד בן גוריון: "תדע כל אם עברייה כי הפקידה את גורל בנה בידי מפקדים הראויים לכך."- ואני אומר: "תדע כל אם עברייה שהפקידה את גורל בניה ומפקדיה בידי הנהגה הראויה לכך".
מקצה הארץ ועד קצה המוני אזרחי ישראל אומרים ביום זה לראש הממשלה בקול גדול:

אינך ראוי.

אינך ראוי להנהיג עוד את עם ישראל.

אזרחי ישראל צריכים היום לשאול לשלומה של ציון. כי ממשלה בישראל מבקשת להסגיר מרצון חלקים נרחבים של ירושלים ליידי אויבנו.
דבר כזה עוד לא קרה לנו.
היו פרקים בתולדות עמנו שירושלים נלקחה מאיתנו, אבל לא זכור לי מקרה שיהודים התנדבו למסור חלקים ממנה לידי זרים.

איני מדבר רק על כוונת הממשלה למסור שכונות במזרח העיר, דבר שהיא עושה תוך עצימת עיניים לסכנה הביטחונית הוודאית שצעד זה יביא עמו. הרי כל מי שעיניו בראשו מבין שאם צה"ל ייצא החמאס יכנס, ואם החמאס ייכנס למזרח העיר, הוא ימטיר קאסמים על מערב העיר. החיים בירושלים כולה יהפכו לבלתי נסבלים, כפי שקורה יום יום בשדרות. צריך להבין: מזרח ירושלים מגינה על מערב ירושלים!

דוברי הממשלה משיבים בהיתממות: האם לשכונות במזרח העיר התפללנו בשנות גלותנו?
התפללנו לחזור לירושלים כולה, ובוודאי להר הבית ולעיר העתיקה– וגם עליהם מוכנה הממשלה לוותר במחי יד! אלה המקומות שבהם נצרבה הזהות היהודית, שבהם הילכו נביאים ומלכים, ושהיו מושא לתפילות היהודים בכל הדורות.

כלומר, הממשלה מוכנה לוותר גם על הביטחון וגם על המורשת! ולמי ימסרו את הר הבית והעיר העתיקה? לשכנים רודפי שלום? למישהו שרוצה בדו-קיום עמנו? לא! הם מוכנים למסור אותם לגרועים שבאויבינו, לאלה שרצחו רק לפני זמן קצר למעלה מ- 1,000 ישראלים בערינו, לאלה שמשליכים רקטות על יישובינו, ומכריזים השכם וערב שמטרתם היא השמדתנו.

אמנם טוענים דוברי הממשלה ש"האגן הקדוש" – מילים אופנתיות, לא יהודיות, לכנות את הר הבית והעיר העתיקה – יעבור כביכול לערבות בינלאומית. אבל כולנו ראינו מה קרה לערבות הבינלאומית שהבטיחו לנו בדרום לבנון אחר המלחמה האחרונה.

החיזבאללה חוזר לשלוט שם, והחמאס ישלוט כאן – אם רק נצא.

כיצד אפשר להסביר איוולת זאת?

ללא ספק, ממשלה זו נגועה בעיוורון המדיני והבטחוני שבו לוקים ראשיה זה זמן רב, אותו עיוורון שהביא אותם לנסיגה החפוזה והבלתי אחראית מלבנון וההתנתקות החד צדדית מגוש קטיף וצפון הרצועה, שני צעדים שהקימו בסיסים מסוכנים לאסלאם הקיצוני על סף דלתנו בדרום ובצפון.

הממשלה לא למדה מזה דבר, ועכשיו היא מתכוונים להמשיך בצעדי התקפלות דומים שיכניסו את החמאס לליבה של ירושלים, יסכנו אותנו וגם את חופש הפולחן של הדתות השונות.

אבל בנוסף לעיוורון מדיני, פועל כאן גם גורם נוסף: אובדן דרך מוסרי, רעיוני וערכי - התנתקות מערכי הנצח של עם ישראל.

ומה הפלא? הרי בממשלה הזאת מכניסה שרת החינוך לתכנית הלימודים של ילדי ישראל את לימודי ה"נעכבה", אותה מסכת כזבים פלשתינאית שמשכתבת את ההיסטוריה, שוללת את זכותה של ישראל להתקיים ומכשירה את הקרקע להשמדתה.

מה הפלא שממשלה שמוכנה ללמד את ילדינו את תעמולת הכזבים של אויבינו מוכנה גם למסור להם את הר-הבית!

זהו סימן להתדרדרות מוסרית עמוקה, חוליה רופפת שנתגלתה בשרשרת הדורות שהייתה איתנה עד עכשיו. אחרי הכל, למה התפללו היהודים בשנות גלותנו? "לשנה הבאה בירושלים", כלומר להר הבית, להר ציון, לכותל המערבי.

לסמלים לאומיים יש משמעות עמוקה בחיי אומות. כשהרומאים רצו להנציח את חורבן יהודה, הם חרתו על שער טיטוס את דמות חייליהם הנושאים את המנורה מבית המקדש העשן בירושלים החרבה.

ובמהופך - כשרצה הרצל לסמל את תקומת היהודים ושובם לארצם, הוא בחר לקרוא לתנועת התקומה היהודית שהקים בשם ציונות, על שם הר ציון בליבה של ירושלים (שגם אותו כוללים יועצי הממשלה ב"אגן הקדוש" שיש למסרו לידי זרים).

שאלו את נתן שרנסקי וחבריו על שום מה נקראו "אסירי ציון"?
שאלו את חיילי צה"ל עבור מה חרפו נפשם בסמטאות העיר העתיקה?
שאלו את עצמכם מהו החג שאנו חוגגים היום, אם לא החזרת הר הבית לעמנו בזכות גבורת המכבים?

עם ישראל לא שפך ים של דמעות ודם, לא הקריב את מיטב בניו בתקופה העתיקה והחדשה, לא נתקבץ ממאה גלויות כדי שממשלה זו תוותר על ירושלים.

אסור לתת לדבר לקרות!
הר הבית בידינו, והר הבית חייב להישאר בידינו!

לעם ישראל נתונה הבחירה.
אני קורא לו לעשות את הבחירה הנכונה ולשמור על ביטחוננו ועל עירנו - - למען מורשת עמנו, למען עתיד ילדינו, למען הדורות שיבואו אחרינו.

ראיון עם ראש ממשלת ישראל לשעבר

מאת ג´ימס טרנטו
ניו יורק. 26 מאי 2007

כשהגיע בנימין נתניהו לפגישה עמי בחדרו במלון במנהטן, סיפר לי שקיבל זה עתה שיחה מהבית. "החמאס שיגר 15 טילים לתוך ישראל היום", אמר נתניהו, "אחד מהם פגע במכונית, והרג אישה בת 32, שיראל פרידמן שמה, שהייתה בדרכה לבקר את אימה…"

כל אירוע כזה מהווה הוכחה כואבת לצדקת דרכו של נתניהו עת פרש מממשלתו של שרון באוגוסט 2005, בשל התנגדותו ליציאה חד צדדית מעזה. "היה לי ויכוח גדול עם שרון בעניין זה", אומר נתניהו. "הוא חשב שנוכל להגיב בחופשיות ובתמיכה בינלאומית להתקפות כאלה מעזה. אני טענתי שתמיכת הקהילייה הבינלאומית כמוה ככיסוי של סדין דק מקרח, ובשעת מבחן היא תעמוד מנגד ונגדנו. אולם העובדה המדאיגה ביותר היא, שהטרור האיסלמי ואיראן קיבלו בסיס חדש קילומטרים מעטים מתל אביב, עם יכולת שיגור רקטות לעבר דרום ומרכז מדינת ישראל".

חמש שנים קודם לכן יצא אהוד ברק, רוה"מ דאז, באופן דומה מלבנון ויצר גן עדן מוגן לחיזבאללה. התוצאה הייתה ירי רקטות על צפון המדינה. "בשני המקרים", אומר נתניהו, "המנהיגים הישראלים היו שבויים בקונספציה מוטעית שנרוויח בטחון באמצעות נסיגה, שהדרך להפסיק את המתקפות על ישראל היא בכך שנשבה את לב אויבינו על ידי נסיגה חד צדדית שתבטל כביכול את המניע להתקפות עלינו. בפועל הנסיגה פורשה כחולשה, שאיפשרה מתקפות חוזרות ונישנות עלינו".

"אין הבדל משמעותי בין חמאס לחיזבאללה", אומר נתניהו."שניהם נתמכים על ידי איראן, מצויידים על ידי איראן, ומקבלים ממנה השראה והרשאה. יש להם מטרות משותפות – להוציא אותנו משטחים נוספים, לאו דווקא אלה הנקראים ´שטחים כבושים´. עבורם כל דונם בישראל הוא אדמה כבושה, ו´השחרור´ יתרחש רק כאשר מדינת ישראל תפסיק להתקיים".
"נשיא איראן, אחמניג´אד, הבהיר כבר ב-2005 ש´יש למחוק את ישראל מהמפה´, והדגיש כי ארצו מחפשת נשק המסוגל לבצע זאת", ממשיך ואומר נתניהו. "התפתחות זו יכולה להביא למשטר הראשון בעולם עם יכולת גרעינית הנשלט על-ידי אידיאולוגיה פנאטית ושאינו בר-הרתעה – מדובר בקבוצה אפוקליפטית משיחית, עם יכולת גרעינית המסוגלת לפגוע באנושות כולה".

השאלה היא כמובן כיצד לנהוג באיום הגרעיני האיראני. לדעתו של נתניהו, לאור הסיבוכים הכרוכים בפעולה צבאית נגד איראן, פעולה כזו צריכה להיות האפשרות האחרונה. עובדה זו יחד עם התוצאות הדלות של הלחץ הדיפלומטי שהופעל על איראן בשנים האחרונות, מחייבת לאמץ דרך פעולה שלישית נגד איראן. המשטר האיראני פגיע מבחינה כלכלית, ונתניהו נמצא בארה"ב בימים אלה בדיוק מסיבה זו - על מנת לקדם יוזמות חקיקה מקומיות וברמת המדינות בארה"ב, האוסרות על קרנות פנסיה להשקיע בחברות שיש להן עסקים עם איראן. "הפסקת ההשקעות של קרנות פנסיה בחברות שיש להן עסקים עם איראן עשויה לתת מענה מסויים לאיום האיראני", אומר נתניהו. "מדובר בחברות שרגישות לתנודות במחירי מניותיהן. חבילות השכר של המנכ"לים של חברות אלו קשורות למחירי המניות. הפסקת ההשקעות במניות של חברות אלו תחייב את החברות לבחון מחדש את מדיניותן באופן מיידי. מהלך זה יביא גם להפעלת לחץ על האליטות הכלכליות של איראן, אשר מה שמניע אותן הוא כסף ולא אידיאולוגיה. האליטה הזו מממנת הרבה פוליטיקאים, וכאשר הם יבינו שאחזקותיהם ועסקיהם נתונים בסכנה, הם ילחצו על המשטר לרסן את תוכנית הגרעין או יפעלו להחלפת המשטר".

נתניהו שאב השראה מהצלחת הסנקציות הכלכליות נגד החברות שעשו עסקים עם משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, והיו הגורם שהניע את תהליך הפלת המשטר. לדברי נתניהו, מאחורי מסך האיומים האיראניים נתקלת הכלכלה האיראנית בקשיים יסודיים: תפוקת הנפט באיראן צונחת כל שנה ב- 7%, רמת האבטלה קרובה ל- 20%, וניצני הסנקציות הכלכליות של המערב כבר השפיעו לרעה על השקעות של חברות זרות בשדות הנפט האיראניים, ואת הלחץ הזה צריך להכביד.

"העם האיראני בחר באחמדיניג´אד בגלל הבטחתו לעתיד כלכלי טוב יותר. עכשיו מתגלים שם סימני אכזבה, ומפלגתו של הנשיא כבר נחלה תבוסה ראשונה בבחירות ביניים שהתקיימו לאחרונה", מציין נתניהו, ומוסיף "אני מאמין שאמריקנים מכל קצוות הקשת הפוליטית יתאחדו סביב עיקרון פשוט: משטר התומך בהשמדת עם אינו יכול להנות מכספי משלם המיסים האמריקאי".

בחודש שעבר אישר בית המחוקקים של מדינת פלורידה הצעת חוק המחייבת קרנות פנסיה ציבוריות להימנע מהשקעה בחברות שיש להם קשרים עסקיים עם איראן וסודאן. הסנאטור הדמוקרטי ברק אובמה והסנאטור הרפובליקאי סם בראונבק מקדמים הצעת חוק בקונגרס אשר תיצור רשימה פדרלית של חברות שמושקעות באיראן, ותעניק למנהלי השקעות הגנה מפני תביעות משפטיות עתידיות במידה שהם יחסלו מרצונם את אחזקותיהם בחברות אלו.

"לפני כמה שבועות שוחחתי עם מושל מדינת קליפורניה, ארנולד שוורצנגר, והוא אמר שבכוונתו לבחון את העניין," אמר נתניהו, בהתייחסו להצעת חוק שתחייב את קרן הפנסיה של עובדי מדינת קליפורניה - המנהלת נכסים בהיקף של כמעט רבע מיליארד דולר - להימנע מהשקעות בחברות שמחזיקות בקשרים עסקיים עם איראן. שגרירות ישראל בוושינגטון הודיעה לי כי בעקבות פנייתו של נתניהו אמר המושל שוורצנגר כי החוק יובא לאישור עד סוף הקיץ.

ובנושא אחר, שאלתי את מר נתניהו אם ארה"ב טעתה בשחרור עיראק. נתניהו אמר כי ארה"ב לא טעתה. "אני חושב שנכון היה להפיל את סאדאם חוסיין, אשר רצח מאות אלפי אנשים חפים מפשע." אומר נתניהו, ומחזיר את השיחה לנושא האיראני. "היה זה נכון להמשיך ולהרחיב את הצלחתה של ארה"ב בעיראק ולכפות על איראן פרוק תוכניות הגרעין. כך הושג לגבי תוכניות הגרעין של לוב, שהייתה במצב מתקדם הרבה מעבר למה שהעולם חשב…ניתן היה למנף את ההצלחה בעיראק גם כלפי איראן."

גם אם נראה שנתניהו עסוק באיראן, הרי שאינו זונח את שאר האיומים, ובכלל זה את אל קאידה. "משניהם איראן יותר מסוכנת, מאחר שהכוחות המזויינים הסונים עוד לא שמו ידם על תוכניות לנשק גרעיני", הוא אומר. "אם הטאליבן ישתלט על פקיסטאן וחימושה הגרעיני, הייתי אומר שהם יהיו מסוכנים יותר מאיראן, או מסוכנים באותה מידה. בשלב זה קיימת ביניהם תחרות לגבי השליטה בלבנון. אל קאידה בצפון לבנון, וחיזבאללה בדרומה. וצריך לזכור כי לשניהם היסטוריה של מתקפות מתאבדים, של פולחן הרג, ושל שימוש בכוח ללא מעצורים נגד האויב הנבחר". עם זאת נתניהו מבחין בין האיסלאם המיליטנטי לאוכלוסיה המוסלמית הרחבה. "האיסלאם המיליטנטי הורג ופוגע קודם כל במוסלמים, המוגדרים על ידו ככופרים וכבוגדים באיסלאם ובתורתו. בשל כוחו המאיים שמחליש חברות ומוסדות בחברה הערבית, אני חושב שזו טעות לדחוק בחברות ערביות מסוימות לעבור מהר מדי למשטר דמוקרטי, כמו החברה הפלסטינית בה השתתף החמאס בבחירות האחרונות."

נתניהו מוסיף כי יש לתמוך, לחזק ולהרחיב את הכלכלה החופשית בחברות אלה. "לעיתים, הפיכתן לכלכלות חופשיות חשובה ומשמעותית יותר ממתן חופש פוליטי לחברה ללא מוסדות ותרבות דמוקרטיים". שאלתי את נתניהו אם הוא יכול להצביע על דוגמא חיובית בעולם הערבי בעניין זה, ונתניהו השיב: "מה עם דובאי? מה עם מדינות המפרץ? מה שאתה רואה שם מפתיע למדי, וזה מוכיח שערבים ומוסלמים אינם מתוכנתים גנטית להתנגד לשוק החופשי. זו הרי שטות. עם שיטה נכונה ומומרצת של כלכלה חופשית רואים שם צמיחה אדירה, שלמען האמת אני מעריך מאד".

שאלתי את נתניהו אודות המצב הפוליטי בישראל, לאחר מלחמת לבנון, ובעת שראש הממשלה אולמרט הגיע לשפל של 3% תמיכה בצבור הישראלי. "האסטרטגיה הנכונה הייתה להשתמש בעליונות צבאית נגד הנקודות הפגיעות והכואבות ביותר של אויבינו. היה עלינו להפעיל כוח קרקעי על מנת למחוק את בסיסי החזבאללה, ודבר מזה לא נעשה. הציבור הישראלי מבין את המקור לטעויות ולכישלונות, ולכן הוא רוצה להחליף את הממשלה". נתניהו מאשים את הממשלה ב"חוסר ניסיון, חוסר החלטיות, חוסר מנהיגות" והוא מודאג מאיומים משלוש חזיתות – לבנון, עזה וסוריה המתחמשת בקדחתנות.

שאלתי האם נראה קאמבק שלו בקרוב, ונתניהו השיב: "אני מקווה שהבחירות יתקיימו בהקדם האפשרי, אולם החלטה זו חייבת להתקבל על ידי 61 מתוך 120 חברי הכנסת, והם לא ייפרדו בקלות מכיסאם".