הבלוג של הליכוד

המשנה לראש הממשלה, השר סילבן שלום: "אין מקום להצבת דרישות מוקדמות למשא ומתן, שולחן הדיונים הוא המקום בו ידונו הסוגיות ותביעות שני הצדדים""החלטת הקבינט לגבי הקלה במעבר הסחורות לרצועה מיושמת במלאה. הגענו למצב בו עוברות יותר סחורות לרצועה מאשר הצד השני מסוגל לקלוט, דבר המעיד על כך שאין משבר הומניטארי ברצועה." הבהיר השר שלום

המשנה לראש הממשלה, השר לשיתוף פעולה אזורי, סילבן שלום סייר היום במעבר כרם שלום ובמעבר ארז יחד עם מתאם הפעולות בשטחים, האלוף איתן דנגוט, מפקד אוגדת עזה תא"ל אייל איזנברג וראש מנהלת המעברים, כאמיל אבו רוקון.

השר שלום קיבל סקירה על מעבר הסחורות בכרם שלום וסייר בשטחי המעבר. השר שלום: "אנו עדים לכך שהחלטת הקבינט להקלות במעבר הסחורות מיושמת במלאה. כיום עוברות בין 250 ל - 280 משאיות לעומת 80 שעברו בעבר. הרחבת מעבר הסחורות שאנו מאפשרים הוא מעבר לביקוש ברצועת עזה." עוד הוסיף השר כי הרחבת מעבר הסחורות הינה עבור אזרחי הרצועה "המדיניות של ישראל נכונה ונותנת מענה לטווח ארוך הן לצרכים ההומניטאריים של האזרחים ברצועה, הן מבחינה בינלאומית והן כמענה למשטים עתידיים אשר היום ברור לכולם שהם משטים פוליטיים אשר אין להם כל צידוק ואין בהם דבר מלבד יצירת פרובוקציה."

השר שלום: "הבעיה ההומניטארית היחידה ברצועת עזה היא שגלעד שליט עדיין בשבי, ללא ביקורים ובבידוד מוחלט. אני מצפה מהקהילה הבינלאומית שדואגת למעבר הסחורות לפעול באותו המרץ לשחרורו של החייל החטוף" .

השר שלום ציין גם כי ניכר שכל הגורמים הרלוונטיים פועלים על מנת שמעבר הסחורות יתבצע בצורה היעילה והמקצועית ביותר ושיבח את מתאם הפעולות בשטחים ואת ראש מנהלת המעברים במשרד הביטחון, על הפעולות שם נוקטים. "כבר היום מתכוננים במעבר לחורף ומניחים את התשתית כך שהמעבר יהיה פעיל גם בשעות הלילה." בנוגע לעובדה שהמעברים מהווים מטרה לירי מהצד הפלסטיני אמר שלום כי אלה המנסים לפגוע במעבר הם בעלי אינטרסים. תפקודו של המעבר גורם לפגיעה בסחורות מוברחות שהם מעבירים ומחליש את כוחם. ישראל הגיבה בעבר ותמשיך להגיב בתקיפות על כל ירי טילים לכיוונה, "לא ניתן לזרמים קיצוניים ולארגוני הטרור הפועלים ברצועה לחזק את כוחם ברצועה תוך פגיעה בראש ובראשונה באזרחים החיים שם". אמר השר שלום.

בהתייחסו לשיחות הישירות עם הפלסטינים אמר השר שלום כי אין כל מקום לדרישות מוקדמות מצד הפלסטינים "דרישות מסוג זה לא הועלו בעבר, לא ע"י עראפת ולא ע"י אבו מאזן עצמו והדבר לא פגע באפשרות להגיע להישגים, כפי שאנו למדים ממגעים שהתקיימו בעבר בין הצדדים" הוסיף השר שלום. "מקומן של תביעות ודרישות הינו על שולחן המשא ומתן, בעת שיחות ישירות בין הצדדים" אמר השר שלום והוסיף כי "גם לנו יש דרישות כמו הכרה במדינת ישראל, הפסקת ההסתה ועוד, אך אנו לא מציבים אותן כתנאי מוקדם להידברות".

השר שלום הדגיש כי הוא יעמוד על כך שההחלטה על הקפאת הבנייה תסתיים בתום עשרת החודשים עליהם הוחלט בהחלטת הקבינט "כל שינוי מהחלטה זו פרושו הכרעה לגבי הסדר הקבע ולא יתכן שהכרעה מסוג זה תתקבל שלא כחלק מתהליך המשא ומתן" הבהיר השר.

"אני מקווה שבעקבות חידוש השיחות יוסר הוטו הפלסטיני על שיחות בדרגים מיניסטרילים ונוכל לשוב ולעבוד על שיתופי פעולה כלכליים לטובת האזור כולו" סיכם השר שלום.

השר ישראל כ"ץ קרא הבוקר בישיבת שרי הליכוד, שרינו,לבחון מחדש את מהות הקשר בין ישראל לבין עזה. "מאז סיום ההתנתקות, הקשר בין ישראל לעזה לא הגיוני ולא נכון.אנחנו כבר לא שם אבל אנחנו עדיין האחראים ולכן זו הזדמנות לפעול כדי לנתק כל קשר בינינו לבין עזה למעט פיקוח למניעת הכנסת נשק אסטרטגי", אמר השר כ"ץ.

"צריך למצוא פתרון להעביר את כל הסחורות האזרחיות לעזה דרך רפיח ומצרים בשיתוף גורמים בינלאומיים, כמו ארה"ב שמוכנים לסייע".

השר כ"ץ הביע התנגדות להקמת ועדת חקירה ממשלתית ואמר שיש להתמקד במציאת פתרון למהות הקשר בינינו לבין עזה.

השר כ"ץ גם קרא בישיבה להעניק צל"ש ללוחמי השייטת שביצעו את הפעולה על האוניה התורכית 'מרמרה' בנחישות ואחריות.

תושבי השומרון היקרים, קהל נכבד.בסערת הימים האחרונים, שעה שמדינת ישראל ניצבת מול גל עכור של התנגדויות לקיומה ולזכותה להגנה עצמית, התכנסנו כאן כדי לחגוג את תמצית הקיום הציוני בארץ ישראל: ההתיישבות במרחבי הארץ.
לא קלה הייתה דרכנו, מאז שבנו ארצה לא הונח לנו. עמי האזור לא הסכינו עד היום עם קיומנו הטבעי כאן בארצנו העתיקה שבה היינו לעם ודת אלפי שנים לפני שנולד האסלאם.
במשך מאה וחמישים השנים האחרונות, מאז היציאה מחומות ירושלים, דרך ייסוד פתח תקווה ומושבות העלייה הראשונה בואכה ייסוד העיר העברית הראשונה ועד הקמת המדינה ולאחריה - נאלצנו להתמודד בצד השממה, העזובה, המחלות והביצות, גם באלה שהתנכלו לשיבת ציון ולהתיישבותנו כאן - בין אם ילידי המקום ובין אם מבקשי עבודה שמצאו פרנסתם ביישובים העבריים.
לא משנָה הסיבה, אבל אבותינו נאלצו לאחוז לא רק באֵת, מכוש טורייה וקלשון - אלא גם בחרב וחנית, ברובים ואקדחים. כמו בימי שיבת ציון השנייה, בזמן עזרא ונחמיה: "בְּאַחַת יָדוֹ עֹשֶׂה בַמְּלָאכָה, וְאַחַת מַחֲזֶקֶת הַשָּׁלַח; וְהַבּוֹנִים - אִישׁ חַרְבּוֹ אֲסוּרִים עַל מָתְנָיו וּבוֹנִים, וְהַתּוֹקֵעַ בַּשּׁוֹפָר אֶצְלִי" .
חכמינו דיברו על שני טיפוסים של אויבים: האחד בא עלינו בחרב ומבקש להשמיד את הגוף, ואילו האחר מבקש לפגוע בנפש, ברוח, במוסר, בצדקת דרכנו ולעתים אף להעביר אותנו על דתנו.
בתקופתנו אנחנו עדים לסוג נוסף של אויב, שהוא מעין שילוב של שני הטיפוסים הקודמים: אויב המערער על עצם זכותנו לחיים ריבוניים יהודיים בארצנו בתואנות שווא של גזלת אדמה, קולוניאליזם, או דיכוי אוכלוסייה.
הערעור על עצם קיומנו מערער ממילא גם על זכותנו להגנה עצמית וממילא מתיר את דמנו באשר הוא מספק עילה שקרית להצדקת הטרור נגדנו.
זוהי אפוא מערכה משולבת של פגיעה בגוף הפרטי והלאומי ופגיעה ברוח ובמורל של כל יהודי בעולם ובארץ.
דוגמה מובהקת לכך ראינו בימים האחרונים. תעמולת הכזב שהתקבלה בעולם ואף בקרב רפי אמונה בקרבנו דיברה על "משט שלום" לשם העברת "סיוע הומניטארי" כדי "לשבור את המצור של ישראל על עזה".
נתחיל מהסוף: אין מצור על עזה. יש סגר ימי, לצורך הגנה עצמית. ישראל מספקת מדי שבוע מיליוני ליטרים של דלק לרצועה, אלפי טונות של מזון, תרופות. חולים מגיעים אלינו להתרפא, משלחות נכנסות ויוצאות משם. אפשר לשאול שאלות רבות, אף לגבי ההיבט המוסרי של אספקה זו לישות חמאסית עוינת, הקוראת להשמידנו. אך לא זה המקום והזמן לדון בכך.
ישראל איננה מונעת כניסה ויציאה אל רצועת עזה וממנה, דרך מצרים.
נכון הוא שאנחנו משתדלים לפקח על מה שנכנס לרצועת עזה, שכן שלטון החמאס אינו מעוניין ברווחת אזרחיו אלא בבניין הכוח הצבאי שלו. כל חומר לבנייה הנכנס, מועבר, בראש ובראשונה, לבניין בונקרים וביצורים דוגמת החיזבאללה בדרום לבנון. שלא לדבר על אמצעי לחימה המוברחים לרצועה מאיראן וסוריה.
פתיחת נתיב ימי לעזה תהווה סכנה עצומה לביטחון אזרחינו. משום כך, לא נאפשר כניסת ספינות לעזה, ללא אישורנו ופיקוחנו.
אבל כפי שראינו, לא הסיוע ההומניטארי עמד לנגד עיניהם של מארגני המשט אלא הרצון לייצר דה-לגיטימציה לישראל, לפגוע במעמדנו הבינלאומי ולמעשה להצדיק את הטרור המופעל נגדנו. הייתה פה קריאת תיגר נוספת של הג'יהאד העולמי נגד העולם המערבי והערבי כולו. האחים המוסלמים מאיימים לא רק עלינו אלא על טורקיה, ירדן, מצרים ומדינות נוספות.
התמונות שכולנו ראינו הוכיחו גם את מה שידענו קודם - שלא היה זה "משט שלום" אלא משט של אלימות והכרזת מלחמה עלינו. חמש הספינות הראשונות היו מאוכלסות, בעיקר, באירופים - חלקם נאיבים, חלקם שונאי ישראל - שמאמינים לתעמולת הכזב, אבל לא התנגדו להשתלטות ולהובלת הספינות לבדיקה בנמל אשדוד.
לא כך אירע בספינה האחרונה שהייתה מאוכלסת בג'יהאדיסטים תומכי טרור שאכן היו מצוידים בכלי משחית, ולולא פעולתם הנחושה של לוחמינו, היו ללא ספק מבצעים בהם לינץ'.
ההחלטה שלא לאפשר למשט להגיע לעזה היא החלטה של הגנה עצמית, וגם החלטת הלוחמים לפתוח באש, נבעה מהגנה עצמית.
המפקדים והלוחמים ראויים לכל שבח ולהערכה רבה על אומץ ליבם, קור רוחם, שיקול דעתם ומקצועיותם. נאחל מכאן החלמה לפצועים.
נדע לתחקר המבצע על כל היבטיו. נדע להפיק לקחים וליישמם. אסור שתהליך נדרש של הפקת לקחים יהפוך לפסטיבל של האשמה עצמית.
ולאלה מבחוץ הקוראים להקמת וועדת חקירה בינלאומית, צריך להבהיר, בלי לגמגם, שמדינת ישראל היא דמוקרטיה עצמאית, ולא "רפובליקת בננות".
האירועים האחרונים לא היו מנותקים מהמאבק הכולל נגד ישראל, אלא חלק ממנו. אבל הם הדגישו את העובדה שהדיון הציבורי אצלנו מחמיץ את העיקר: אנחנו מתווכחים בינינו לבין עצמנו מהו הפתרון הרצוי לסכסוך בינינו לשכנינו, אבל מטשטשים את לב הבעיה שאינה "מה הפתרון" אלא אי קבלתה של ישראל במרחב כאן כביתו הלאומי של העם היהודי. שכנינו אינם מוכנים להכיר בזכותו של עם ישראל אפילו על חלק מארץ ישראל. למעשה, הם אינם מכירים בנו כעם אלא רק כדת, ומתוך כך גם מכחישים כל זיקה היסטורית בין עם ישראל לארץ ישראל.
משום כך, יש להשתחרר מתסמונת ה"פתרוניזם" וה"עכשיוויזם" ולהיאזר בסבלנות היסטורית ארוכת טווח, כיאה לעם עתיק כמונו. "עם הנצח רגיל לדרך ארוכה". "פתרון" יהיה רק כאשר שכנינו יפנימו עמוק עמוק בתוכם שהעם היהודי חזר הביתה לתמיד ואי אפשר להזיזנו מכאן, לא באמצעות הכוח, וגם לא באמצעות הערעור על זכותנו לבית לאומי.
הדברים נוגעים בפתיחת דבריי ובנושא החשוב של הערב הזה: ההתיישבות ביהודה ושומרון. יהודה ושומרון לא נכבשו מהפלשתינים, ואתם יודעים שלפני 48 ולפני 67 לא הייתה כאן "מדינה פלשתינית" שעל חורבותיה קמה מדינת ישראל. קשה להאמין, אבל ישנם אנשים לא מעטים במערב, המשוכנעים בבדיה הזאת.
כאן, בשומרון וביהודה, התגבשה הלאומיות היהודית לממלכה אדירה שהגיעה לשיאה בימי שאול, דוד ושלמה, אבל גם בהמשך, בימי חזקיהו ויאשיהו. גם לאחר הפיצול בין יהודה לישראל הוסיפו הממלכות האחיות להתפתח, וכך מספר התנ"ך בספר מלכים:
בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה, מָלַךְ עָמְרִי עַל יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה. בְּתִרְצָה מָלַךְ שֵׁשׁ שָׁנִים; וַיִּקֶן אֶת הָהָר שֹׁמְרוֹן מֵאֶת שֶׁמֶר בְּכִכְּרַיִם כָּסֶף, וַיִּבֶן אֶת הָהָר, וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הָעִיר אֲשֶׁר בָּנָה, עַל שֶׁם שֶׁמֶר אֲדֹנֵי הָהָר שֹׁמְרוֹן.

יישובי השומרון הם חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. אחת הטענות השקריות המופרחת תדיר באירועים שונים היא ש"ההתנחלויות הן מכשול לשלום". בדיוק ההפך: דווקא ההתעקשות הערבית לנקות את השטח מיהודים היא לב הבעיה: היא מוכיחה שהדיבורים על שלום ריקים מתוכן, שכן אין נכונות לדו-קיום אתנו, כי הטענה השקרית הנוספת שהזכרנו קודם אינה מכירה בקשר שבין העם היהודי לארץ ישראל. משום כך, ההתעקשות הפלשתינית לנקות את יהודה ושומרון מיהודים היא שלב אחד בתורת השלבים הידועה.
האתוס הציוני היה תמיד אתוס של בנייה והתיישבות, לעומת האתוס הפלשתיני שביקש בעיקר להרוס ולעקור את מה שבנינו ויצרנו כאן.
ההתיישבות היהודית בשומרון תופסת כיום מקום נכבד בקרב ההנהגה הצעירה של החברה הישראלית והיא נושאת בנטל העול הביטחוני וההתיישבותי הרבה הרבה מעבר לכוחה היחסי באוכלוסייה הישראלית. ממש כפי שעשתה זאת ההתיישבות העובדת בעשורים הראשונים להקמת המדינה. יישובי גב ההר שומרים על יישובי השפלה ומישור החוף. רוב העם יודע זאת ומכיר בערכם של מתיישבי השומרון.
במקום הזה וסביבו נמצאים שורשינו הלאומיים והרוחניים. התכחשות לזכותנו להתיישבות פה היא התכחשות לעצם קיומנו ולערכי הנצח שאנחנו מגלמים כעם.
איננו מתכחשים לעובדה שלאחר שגורשנו מכאן ושהינו תקופה בארצות זרות, באו אחרים לכאן והתיישבו במקומותינו. אבל עליהם לדעת מהיכן מתחיל הדיאלוג שלנו אִתָּם - מִצִדקת קיומנו כעם יהודי בארצו העתיקה, מזכותנו הבלתי ניתנת לערעור על כל מרחבי ארצנו - זכות היסטורית, המעוגנת גם בחוק הבינלאומי כפי שהוכח במאה השנים האחרונות.
אנחנו אומרים גם לידידותינו בעולם, שאיננו אטומים לשינויים שאירעו פה במאות השנים האחרונות, אבל צריך לזכור את נקודת המוצא שהיא האמת היסודית שעליה נוסדה הציונות: העם היהודי חזר הביתה לתמיד, וזכותו הטבעית והמוסרית להתיישב במעט הקרקע שנותרה לו מהבית הלאומי שקיבל מחבר הלאומים בתום מלחמת העולם הראשונה. אנחנו - העם היהודי - ולא אחר, הפכנו את ירושלים לעיר עולם שעיני העולם נשואות אליה, אנחנו הפכנו את כנען - והשומרון בתוכה - לארץ הקודש. מכאן באנו ולכאן אנחנו שבים.
איננו רוצים לשלוט בשכנינו.
מתוך כך, ביקשנו לחדש את הדיאלוג עם שכנינו ובחירוק שיניים הסכמנו להשעייה זמנית של הבנייה בשומרון וביהודה למשך 10 חודשים. שום ממשלה לא הסכימה למה שהממשלה הנוכחית הסכימה. כפי שרואים, ההשעייה לא ממש הועילה, שכן היא הובילה לתביעות נוספות שמצדן תָּבֵאנָה תביעות נוספות וכן הלאה.
אשר על כן, בתום תקופת ההשעייה, נחזור לבנות במקום כמקודם. זה טבעה של המדינה היהודית, טבעה של התנועה הציונית: בנייה והתיישבות, פיתוח והתרחבות.
השלום המיוחל יבוא כשנפנים זאת כולנו.
30 שנים עברו מאז נוסדה המועצה האזורית שומרון - דור שלם שהוא חוליה ברצף הדורות, שלשלת ההתיישבות היהודית שנותקה וחוברה לה יחדיו בעזרתכם, תושבי שומרון היקרים.
חכמינו לימדו במסכת אבות ש"בן שלושים - לְְכוחַ". בגיל שלושים יכול אדם כבר ליטול על גבו משימות נוספות ואף לשאת אחרים על גבו. אתם אנשי השומרון עושים זאת כבר שלושים שנה.
אני מאחל לכם עוד דורות רבים של שגשוג ופיתוח, התרחבות ובניין, ביטחון ושלום. החברה הישראלית חבה לכם חוב עמוק. כנציג ממשלת ישראל אני מברך אתכם ביום חגכם. החג שלכם הוא החג של כולנו.
היו ברוכים.

Interview by Lally Weymouth
Saturday, February 28, 2009; A13

Israeli Prime Minister-designate Binyamin Netanyahu sat down last week with Newsweek-Washington Post's Lally Weymouth — his first interview with foreign media since he was asked by President Shimon Peres to form Israel's next government. Excerpts:

Q. President Peres reportedly believes that you have matured since you served as prime minister in 1996.

A. One would hope. I think time has its uses. One of them is to reflect on your experiences and those of others. I have watched carefully the successes of governments and . . . [seek] to draw from those the elements of policy and leadership that will enable me to move Israel to a better future — one of peace, security and prosperity.
I propose a [new] way, which I believe can achieve progress: to continue political talks and at the same time advance the economic development that has begun and also strengthen the Palestinian security forces.
I personally intend to take charge of a government committee that will regularly address the needs of the Palestinian economy in the West Bank.

But economic progress is not a substitute for political progress.

It's not a substitute but in Northern Ireland it was an unbelievable facilitator for the Good Friday agreement and the others that followed.

So you think you can promote economic progress and political progress at the same time? And show a real difference between the West Bank and Gaza?

This is what has happened. In the recent conflict, the West Bank did not boil over. The people there cared about the loss of life in Gaza, but they said, "We do not want to go that route. We have the beginnings of economic development in Jenin and we do not want an Islamic fundamentalist regime." They'd like a society with law and order.

Didn't President Abu Mazen and Prime Minister Salam Fayyad control the West Bank?

There was that, too. But I don't think any amount of local control could have overcome an eruptive popular sentiment.

What do you say when asked if you believe in a two-state solution as George Bush outlined in 2002?

Substantively, I think there is broad agreement inside Israel and outside that the Palestinians should have the ability to govern their lives but not to threaten ours.

Didn't you say that the recent Gaza operation did not go far enough and that Hamas should be toppled?

Hamas is incompatible with peace.

So what do you do about that?

I hope that the Palestinians in Gaza find the ability to change this regime because we want to have peace with all the Palestinians. Right now, what we should do is enable humanitarian aid to flow into Gaza but not in such a way as it enables Hamas to buy more rockets.

What kind of a signal does it send that [Sen. John] Kerry goes to Gaza, gets a letter from Hamas to President Obama and then flies off to Damascus?

Syria so far has been talking peace but has enabled Hezbollah to arm itself in contravention of U.N. Security Council resolutions with tens of thousands of rockets. Since the second Lebanon war it [has] hosted Khaled Meshal and other terrorist leaders and closely cooperated with the ayatollah regime in Iran against the interest of regional peace. . . .
I would talk to Syria about abandoning these courses of action and building confidence that they really want to move toward peace. So far they're not giving that impression. . . .
I find myself in the unusual position of being the only optimist. This has happened to me before. At the depths of the economic crisis in 2003, I had firm confidence that my policies would deliver Israel from the precipice of an economic catastrophe. And we did. Israel is now better placed than most Western countries in facing this economic storm.

That's thanks to what, your policies as finance minister?

I think it's a result of the policies we had then, which were not widely shared at the time. The banks are more solvent, and Israel's national macroeconomic position is in much better shape. In exactly the same way, I find myself advocating policies that are not yet understood. One that I'm serious about is achieving peace and security.

You're not the right-wing hawk they describe in the papers?

I'm the person who did the Wye agreement and the Hebron agreement in the search for peace. I think a lot of people at the time thought the problem was the Israeli government, specifically my own, and that Arafat was the solution and not the problem. That view has undergone some changes since then.

What about the Americans, [whose new government] may not be as friendly to your country as the Bush administration?

I've had two excellent meetings with President Obama. I've found him open to new ideas and seeking new ideas and a new path to achieve a successful outcome to the Israeli-Palestinian negotiations and [to the situation] in the Middle East as a whole. . . . [H]e said to me that Iran's quest for nuclear weapons is unacceptable to the United States. He was very much interested in the ideas that I put forward to him on advancing a new path for peace. . . .
The arming of Iran with nuclear weapons would cause a great threat not only to Israel's security but the stability of just about every Arab government in the Middle East. Many Arab governments would enter into a nuclear arms race, and this is something that is inimical to the interests of all those who seek peace and security. If [we] want to achieve progress with the Palestinians, this is indissolvably linked with the preventing of Iran from acquiring nuclear weapons. I will continue the talks for peace with the Palestinians immediately, and I do not condition them in any way on the Iranian outcome, but . . . the international community should do everything in its powers to prevent Iran from acquiring weapons of mass death.

Do you think that short of military action it's possible to halt Iran's nuclear program?

Iran is considerably weaker than it was six months ago because of the economic crisis and the precipitous drop in the price of oil. . . . This regime is vulnerable to pressure that ought to be intensified. But none of these sanctions and other measures . . . would have much of an effect if the Iranians believe that a military option is off the table.

President Peres told me that you believe that your biggest mistake was not having made a national unity government with him back in 1996.

This is absolutely true. In retrospect, I should have sought national unity, and I'm seeking to correct that today. I just hope that my colleagues in the other parties understand the requirements that Israel faces today.

http://www.washingtonpost.com/wp-dyn/content/article/2009/02/27/AR2009022702278_pf.html

"שיהיה בהצלחה", איחל דורון מועד ישובי גוש קטיף בפתח פגישתו של יו"ר הליכוד נתניהו ונציגי עקורי גוש קטיף. אך הרוח הטובה שנחה על חדר הזית שבמלון קינג דיוויד, לא פוגגה את התחושה הקשה של אנשי הישובים סביב השולחן.
"אם יש רצון יש יכולת", סיכם נתניהו את הפגישה והבטיח להפעיל את כל כובד משקלו בכדי לסיים את חרפת העקורים אותה כינה (יחד עם ההתנתקות עצמה) "שערורייה וטרגדיה".

 
הסוגיות שהעלו הנציגים נגעו למצבם של החקלאים, העסקים הקטנים וישובי הקבע בהם מבקשים העקורים "להתחיל מחדש את חייהם". חלק מישובים אלו נמצאים בהליכי בנייה, הנגררים בשל בירוקרטיה ובחלקם עדיין לא הותקנו תשתיות בסיסיות. נתניהו ביקש מהנציגים שלא להכנס לסוגיות הטכניות אלא לספק תשובה רחבה לשאלה : "מהי התוצאה המתבקשת?"

הנוכחים בפגישה פרשו בפני נתניהו את מסכת הייסורים של אנשים שלא הצליחו למצוא את מקומם מאז העקירה. גרירת רגליים של הממשלה בכל הנוגע לפיצויים המגיעים לחקלאים ועסקים קטנים שביתם ומקור לחמם נגדע. קהילות הנאלצות לחיות בהמתנה אינסופית לחלקת קרקע עליה יוכלו להתיישב. בירוקרטיה קטנה, חוסר מנהיגות וקטנוניות שמונעים מאנשים אלו לקבל את המגיע להם.

"העקירה היא טרגדיה ושערוריה. טרגדיה כי זה שירת רק דבר אחד - את האויבים שלנו, וקרע את החיים שלכם לגזרים", אמר נתניהו. "זה שצריך לפצות אתכם זה ברור וזה שצריך למנוע עקירה נוספת זה ברור", "וזה שצריך לפתור את הטרגדיה הזו זה ברור וזאת טרגדיה".

"אשתי היא במקרה פסיכולוגית" סיפר נתניהו. "והיא סיפרה לי על החוויות הקשות של משפחות שנהרסו בעקבות העקירה", אמר נתניהו וסיכם, "אם יש רצון יש יכולת. הכל אפשרי".