בעקבות החלטת בית המשפט לאפשר את פתיחת כביש 443 לתנועת פלשתינים, פנה ח"כ אופיר אקוניס במכתב ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, בבקשה לקיים דיון נוסף בנושא.
להלן מכתבו של ח"כ אקוניס ליועץ המשפטי בעניין החלטת בית המשפט:
לכבוד: מנחם מזוז, עו"ד
היועץ המשפטי לממשלה
משרד המשפטים
רח' צלאח א דין 29
ירושלים
הנדון: פסק-דין בתיק בג"ץ 2150/07 הגשת בקשה לדיון נוסף
נכבדי,
1. ביום 29.12.09 ניתן פסק דין סופי בבג"ץ 2150/07 עלי אבו מוחמד חוסין ו- 24 אח' נ' שר הביטחון ואח'.
2. בפסק הדין קיבל השופט עוזי פוגלמן את בקשת העותרים וקבע כי מגבלות התנועה בכביש 443 המוטלות כיום על הפלסטינים על-ידי מערכת הביטחון אינן יכולות להיוותר במתכונתן הנוכחית ודינן להתבטל. משמעות הפסיקה היא למעשה פתיחת הכביש לתנועת כלי רכב פלסטינים ופגיעה אנושה בביטחון המשתמשים הישראליים בכביש.
3. בשנים האחרונות הלכה חשיבותו של הכביש כעורק תנועה ראשי לירושלים וגדלה. משאבים הושקעו בהפיכתו לדרך דו-מסלולית, בשיפורו ואף במיגונו. כתוצאה מכך העדיפו ישראלים רבים, ובמיוחד תושבי המרכז והשפלה, את הנסיעה בו לירושלים על פני כביש 1.
4. במחצית הראשונה על העשור בשוּרה של אירועים חמורים מצאו אזרחים תמימים את מותם בכביש רק עקב העובדה כי בנסיעתם בו ובסביבתו הם היוו מטרה נוחה למחבלים פלסטינים. לכן ,אין להתעלם מכך כי קיימת סכנה מהותית ומיידת לחיי אדם באם תוצא לפועל כלשונה החלטת בג"צ.
5. זאת ועוד, ההרכב לא קיבל את עמדת השופט פוגלמן פה אחד, ואת דעת המיעוט ביטא השופט אדמונד לוי אשר חלק על תוצאות על פסק הדין הקשה של ההרכב מנימוקים שונים.
6. בהתאם לכך ולאור הסיכון לחיי אדם - ואין להכביר עוד במילים - אבקשך לשקול הגשת בקשה לקיום דיון נוסף בנושא לבית המשפט העליון.
על רקע פעולת צה"ל בעזה השהה בנימין נתניהו את קמפיין הבחירות לטובת המערכה על הסברת עמדתה של ישראל בעולם. לאחר למעלה מ-13 ראיונות לערוצי חדשות מרכזיים ב-48 השעות האחרונות ערך היום (יום ד') נתניהו סיור באשדוד ואשקלון בכדי לחזק את ידיהם של תושבי הדרום ולהמחיש לעיתונאים הזרים שהתלוו לסיור את מציאות החיים הבלתי אפשרית תחת איום הטילים ואת חיי האזרחים עליהם מחויבת מדינת ישראל להגן.
תחילת הסיור - אשדוד 11:00
הסיור החל במפגש ראשון עם אנשי התקשורת שהצטרפו לסיור והתגודדו בחדר ההתכנסות בבניין עיריית אשדוד, אך ההתחלה האמיתית שלו הייתה אזעקה שנשמעה רק דקות קודם לכן, ובעקבותיה נפילתם של שני טילי גראד נוספים בשכונה באשדוד וביישוב שתולים הסמוך.
נתניהו הודה לראש העיר יחיאל לסרי שהתנדב להוביל את הקבוצה מבניין העירייה למקום הנפילה והדגיש את החשיבות שהוא רואה ביום זה: "זאת הזדמנות להסביר לציבור גדול בעולם תחת איזה טרור חיים כעת אזרחי ישראל", אמר נתניהו, "נצא מכאן לאזור הנפילה ומשם נמשיך לעיר אשקלון שספגה גם היא לא מעט".
על גבעה קטנה בגן ציבורי
העיתונאים מיהרו לאוטובוס שזינב אחרי שיירת המכוניות של נתניהו למקום הנפילה בלב אשדוד. שם, לצידה של תחנת האוטובוס הגובלת במדשאה גדולה נהרגה אתמול אירית שטרית תושבת אשדוד מרסיסי טיל גראד שפגע בה בשעה שניסתה לתפוס מחסה. נתניהו עמד על גבעה לא רחוק מהתחנה השוממה. דבר בגן הירוק והשקט לא הסגיר את הזוועה שהתרחשה לידו רק שעות ספורות קודם לכן. "זה נותן לכם הבנה של מה שקורה פה", אמר נתניהו לכתבים, "עשרות אלפי ילדים בערי ישראל לא הולכים לבתי הספר, מאות אלפי אזרחים ישראלים חיים תחת טרור מתמיד."
עיתונאית זרה נדחקה לראש הדבוקה: "מאות פלסטינאים נהרגים כעת, האם פעולת צה"ל הינה פרופורציונאלית?". "בעוד הטרור עומד מאחורי אזרחים בכדי לגרום לכך שיותר אנשים יפגעו, אנחנו עושים ככל שביכולתנו בכדי להוריד את מספר חפי הפשע הנפגעים. שיפוט המתבסס על חשבון כזה יביא אותך למסקנה כי בריטניה טעתה וגרמניה צדקה במלחמת העולם השנייה, הרי מספר האזרחים הבריטים שנפלו היה קטן בהרבה".
"יש לנו 40 שניות להגיע למקלט" מהגבעה עברה הקבוצה לתחנת האוטובוס בה ביקשה שטרית למצוא מחסה, אותו מבנה קטן שלא יכל לספק לה הגנה אל מול עוצמת פגיעתו של הגראד. " גברת שטרית ישבה פה, והטיל נכנס דרך המתכת ופגע", הסביר נתניהו לנציגי התקשורת הזרה, "אם יש עכשיו סירנה יש לנו 40 שניות להגיע למקלט, וכיוון שהמבנה הזה איננו מקלט נכון לעכשיו אתם לא תוכלו להגיע לאחד גם אם הייתם אצנים אולימפיים."
אשקלון 13:00
לאחר הסיור באשדוד פגש נתניהו את בני וקנין בפתח מתנ"ס כצנלסון. הלימודים באשקלון הופסקו לאחר שהעיר הפכה ליעד יומיומי של מחבלי החמאס ברצועה. בכדי להמשיך עד כמה שניתן את שגרת החיים גם במצב הנוכחי, ארגנה עיריית אשקלון פעילויות לילדים בשמונה מקלטים מוגנים אליהם מגיעים מדי יום כ-1,700 תלמידים. מקלט תת קרקעי שכזה ממוקם תחת מתנ"ס כצנלסון, אך עוד לפני שנתניהו מספיק להחליף מספר מילים ולקבל סקירה מווקנין מופיע לצד נתניהו אדם חובש כיפה,שם את ידו על נתניהו ומתחיל לקרוא בקול מתוך ספר תנ"ך.
"תביא לי בבקשה את המשקפיים", אומר נתניהו לאחד מאנשי הלשכה. מעלעל בתנ"ך ופונה לבעל המצווה המזדמן, "ראה מה כתוב פה. על שלושה פשעי עזה ועל ארבעה לא ישיבנו", וקנין מתעניין ונתניהו מציין פסוק רלוונטי נוסף מספר עמוס, "שלחתי אש בחומות עזה".
במקלט עם ילדים, נחשים ועז אחת לאחר סקירה קצרה של המצב באשקלון יורדים נתניהו, וקנין ועשרות אנשי התקשורת למקלט הגדול העמוס בעשרות ילדים, צבעי פנדה, ניירות, שני נחשים, עז ומדריכים עם חולצות ירוקות המבהירות לבאים כי הגיעו למעשה ל-"חי פארק". "הגענו לפה מגן החיות של קרית מוצקין ואנחנו מתכוונים לבקר היום בעוד חמישה מקלטים", מספרת אחת מהמדריכות, שהתנדבה להדרים מחיפה הרחוקה (כמו המדריכים האחרים) בכדי להנעים לילדים את השהות במקלט.
וקנין ממשיך את הסקירה ומספר כי חמישים טילי גראד נחתו כבר באשקלון. ההמולה התקשורתית מסיטה את תשומת הלב של הילדים מגן החיות שמעסיק אותם. בת שלוש מתעניינת אצל נתניהו עד מתי הטילים יפלו, ילד אחר מסביר לו בדיוק מה עושים במקרה של אזעקה, וקבוצת ילדים נשאלת על ידי יו"ר הליכוד: "האם אתם רוצים לחזור לבית הספר?". "לא", "כן", "הייתי רוצה שיפסיקו לזרוק עלינו טילים". מתקשים הילדים לספק תשובה חד משמעית.
על רקע איום הטילים הצליחה רוח ההתנדבות, השמחה והחיבוק שקיבלו ילדי אשקלון ממתנדבי ונחשי הצפון לעשות את הבלתי אפשרי ולהוכיח שדבר לא יכול לנצח את רוחו של עם מאוחד. גורלנו בידינו.
"אותם חיילים שהובילו בתקופתי כרמטכ"ל מלחמה מוצלחת בטרור, שנלמדה בכל העולם, הם אלו שנלחמו במלחמת לבנון השנייה", מזכיר הרמטכ"ל לשעבר ומועמד הליכוד משה (בוגי) יעלון, "ראינו את ממשלת קדימה נכשלת במלחמת לבנון השנייה ובמקום לקחת אחריות, מאשימה את קודמיה ואת החיילים למטה", הוא אומר וחוזר, "היא הייתה צריכה להתפטר אחרי מלחמת לבנון השנייה, אבל פשוט לא לקחה אחריות".
בוגי רק חודשיים בפוליטיקה, אבל את הבטן המלאה שלו על ממשלת קדימה, על התנהלותה מול הפלשתינאים ועל כישלונה במלחמת לבנון הוא כבר סוחב הרבה זמן. חלק מממטרותיה של מנהיגות חדשה יהיה לתקן את הנזק הזה.
"ממשלת ליכוד צריכה לעצור את הסחף, את השיח התבוסתני, ואת המשא ומתן לנסיגה מרמת הגולן ומהשטחים", אומר בוגי ומונה את תוצאותיה של תפיסת ההתנתקות: "יש לנו את רצועת עזה שהיא הרפובליקה האיסלאמית השנייה בזירה המזרח תיכונית אחרי איראן, ועלינו להתייחס אליה כרשות עוינת, כל עוד היא משגרת רקטות לעבר אזרחנו".
עצירת הסחף והנזק, שגרמה תפיסת עולם קלוקלת שהובילה קדימה, לא נולדו לתפיסתו במלחמת לבנון, למעשה הם נטועים עמוק יותר בסדר היום שהיא ביקשה להציג, המתעלם מהניסיון וממציאות חיינו בזירה הפלשתינאית. "סדר היום שלה היה כבר בהתחלה המשך של תהליך ההתנתקות והשיח התבוסתני", אומר בוגי ושואל רטורית - מה למדנו מאוסלו ומההתנתקות? "ברור שהעניין פה הוא לא סכסוך שמתחיל ב-67′, הרי טרור פלסטינאי היה לפני, וההתנגדות הייתה לפני, אז למה אנחנו ממשיכים להשלות את עצמנו?".
"אני מסתכל על המשא ומתן עם אבו עלא ואבו מאזן ורואה איך הם מדברים על חזרה לגבולות 67′", אומר בוגי ומבטיח "הרי ברור שאם נצא משם תהיה שם חמאסטן שתאיים ברקטות על מרכז הארץ, ועל שדה התעופה בן גוריון".
"אנחנו יודעים שבממשל האמריקאי חשבו שיהיה שינוי אסטרטגי בעמדה הישראלית אחרי שהתגלו התוצאות העגומות של ההתנתקות", במקום לנצל את ההזדמנות הזאת, מציין בוגי, בחרה ממשלת קדימה רק להאיץ באותה דרך קלוקלת. "ומה אולמרט הציע במקום? לחזק את אבו מאזן, הוא וציפי ליבני הובילו לאנאפוליס, שהיא למעשה כמו אוסלו".
"ממשלת הליכוד צריכה להביא לשינוי", אומר בוגי שרואה במסירת שטחים צעד אחרון ורחוק בתהליך של פיוס, השלמה והתפכחות של החברה הפלסטינאית. "במקום להביא לשלום מלמעלה, שאין לו גיבוי בצד הפלסטינאי, צריכים להתחיל אותו מלטה. כי בעוד ואצלנו מכינים את העם לשלום אצלם מכינים ומחנכים אותו למלחמה. צריכים להביא למפת דרכים מלמטה שהיעד שלה הוא האוכלוסייה הפלסטינאית ביהודה ושומרון. תוכנית כזו צריכה לכלול ביסוס של אוטונומיה בשטחי A ו-B שתהפוך את הפלשתינאים לגורם אחראי שעושה רפורמה חינוכית, כלכלית, פוליטית, חוק וסדר וביטחון".
הכניסה לפוליטיקה
את המשנה הסדורה שלו פיתח בוגי הרבה לפני שהצטרף לפני כחודשיים לפוליטיקה, כשגם עליה הוא מוכן לשחרר עכשיו התרשמות ראשונית, "החוויה ראשונית עד עכשיו היא הרבה יותר טובה ממה משציפיתי", הוא אומר, "קבלת הפנים החמה של אנשי התנועה, בהנהגה בשטח הייתה מעודדת מאוד"
"שאמרתי שהראש אומר כן והלב אומר לא באמת התכוונתי לכך". ערב כניסתו לפוליטיקה סיפר בוגי על הקושי שלו בקפיצה לחיים הפוליטיים, כעת הוא חושף שתחושת האחריות ורצונו להשפיע על מה שנראה לו כתפיסות מוטעות הפכו למעשה את הקפיצה רק לשאלה זמן. "לאחר השחרור מצה"ל היה לי ברור למרות הצעות שקבלתי שאני לא הולך לעסקים, חשתי שיש לי אחריות", אומר בוגי, "ראיתי שהשיח בישראל מצריך שינוי".
ליכודניק
"בשלושים ושבע שנותיי במדים ראיתי את הפוליטיקה מהצד, כשהמדים מגינים עליי". רק לפני שלוש שנים השתחרר יעלון מצה"ל לאחר שירות ארוך, עם שחרורו פנה לעשייה חינוכית, לפעילות במסגרת מכון המחקר של מרכז שלם ולכתיבת התובנות אותן גיבש במהלך השנים בהן כיהן בדרגות בכירות בצה"ל, ונחשף בין השאר לפוליטיקה ולתקשורת.
"היום אני כבר יכול לספר שזו לא תהיה הפעם הראשונה שאני מצביע ליכוד, את המהפך הרעיוני עברתי עוד בהיותי במדים", מספר בוגי, " כמי שגדל בקריית חיים, הרקע שלי היה נטוע במפא"י ובתנועת העבודה. השינוי התרחש לאחר כניסתי לתפקיד כראש אמ"ן, אז ראיתי את הפער עצום בין המציאות לבין השיח הפוליטי-ציבורי שדיבר על כך שמצאנו פרטנר, דבר שאני כלל לא ראיתי".
"כשהתחלתי לשאול את השאלות, התחלתי לזהות את אותו פער שמאוד הדאיג אותי בנוגע למה שסיפרנו לעצמנו על הסכסוך הישראלי-פלסטינאי, לא רק אל מול החמאס אלא גם מול הפת"ח. למעשה מאז הקמתה של מדינת ישראל לא היה מנהיג פלסטינאי אחד שהכיר בקיומה של מדינת ישראל", אומר יעלון, "ההבדל בין אבו מאזן לחמאס הוא בטקטיקה, לא בטווח הארוך. הוא רוצה לנצל את המסלול המדיני בשביל להכריע את ישראל, היעד הוא אותו יעד".
הדרך שעבר מאופטימיות זהירה בתקופת אוסלו, דרך התפכחות ועד להתבוננות כואבת בהשלכות ההרסניות של אשליית השלום המהיר. התגובות שקיבל סיפרו העוסק בדרכו הרעיונית, הראו לו כי רבים מזדהים לא רק עם רעיונותיו - אלא גם עם הדרך שעבר ושעברה ישראל - ממדינה עם מפלגות בעלות סדר יום ציוני חוצה מחנות, לדגל של הליכוד. "אנשים שקראו את הספר פנו אליי ואמרו לי זאת מה שהייתה פעם מפא"י, עם כל המחלוקות, הליכוד הוא הגילום של החיבור בין מפא"י לחירות. פה נמצאים אנשים שאכפת להם מהבית היהודי".
"לא מזמן אמרתי למישהו שאם בן גוריון היה חי היום הוא היה מצביע ליכוד. תנועות אחרות איבדו את ההכרה בייחודיות ובצדקתה של הציונות והן מובילות את הכרסום בחוסן שלו", אומר בוגי, "בנושאים מדינים שאתה קורא את ז'בוטינסקי, בן גוריון וכצנלסון כל אחד מהם כותב אחרת אבל כולם מדברים על קיר הברזל. התנועה היחידה כיום שהיא ציונית ופרגמטית, היא תנועת הליכוד".
השיחות שקיים יעלון עם נתניהו, נדרשו בין השאר בכדי להבהיר לו מה מידת החיבור בין הרעיונות בהם האמין לאנשים האמורים לייצג אותם, "כל הזמן אומרים דברים שרואים מכאן לא רואים משם. רואים פוליטיקאים שאומרים משהו אחד ועושים דברים אחרים, רציתי להיות בטוח שהאדם שמנהיג את התנועה הולך באותה דרך, וכך גיליתי אצל נתניהו".
מקיבוץ גרופית למצודת הליכוד
איך להגדיר אותך? אני תוהה האם יעלון המפא"יניק הצעיר שהלך להגשים ציונות בהקמת קיבוץ גרופית בערבה, מקדש את אותם הרעיונות של בוגי הרמטכ"ל במילואים שהתפקד לליכוד. "אני תופס את עצמי כיהודי, ציוני וישראלי שמאמין שצריך שתהיה בעולם מדינה יהודית. ראיתי כרסום בעמדה הזאת בשמאל, ואני רואה בזה בעיה. למעשה אני לא מקבל את החלוקה שיש בין שמאל לימין", אומר בוגי המחלק את המגרש הרעיוני החדש ללאומיים ופוסט לאומיים. יעלון המפא"יניק ובוגי הרמטכ"ל מאמינים ככל הנראה באותם רעיונות.
"יצרנו בשיח שלנו א-סימטריה מסוכנת, בה הפלסטינאים מדברים על זכותם על הארץ ועל שלום מלא וצודק, ואנחנו מדברים רק על ביטחון במדינת תל אביב. התוצאות של השיח הזה הם כי כיום מקובלת על כל העולם התפיסה, כי לפלסטינאים מותר לחיות בכל הארץ הזאת בעוד ליהודים יש מקומות שאסור לחיות בהם".
גידולי מים והידלדלות הרוח
שיח, רעיונות ונרטיבים הם כלי נשק רבי עוצמה בתפיסת העולם של בוגי, שביקש לשתף אנשים נוספים בעמדותיו: "כשהשתחררתי אמרתי לעצמי שאני חייב לעסוק בזה, וכך כתבתי את הספר ופרקתי מעצמי את המטען הכבד. מה שביקשתי לעשות הוא לתאר את האיום הגדול הקיים בכרסום באמונה בישראל ובצדקתה".
למעשה נקודת חולשה מרכזית בה מתמקד בוגי הוא דווקא מצבו של החינוך היוצר לדבריו נוער חסר שורשים אותו הוא מכנה גידולי מים, "אינו יודע מהיכן אנו באים, איננו יודע מה זה להיות יהודי ציוני".
כך, הרמטכ"ל לשעבר שבחן את בעיותיה של ישראל דרך קנה הרובה, איננו חושב כי הבעיה המרכזית שלנו היא בניין כוחו של צה"ל או גודלו של תקציב הביטחון. רעיונות ואמונות הוא מזהה, הם הכוח החזק ביותר שקיים.
"העימות בינינו לבין הערבים מגיע בסופו של דבר להתנגשות של נרטיבים, ואם לא ברור לך למה הגעת לכאן אחרי אלפיים שנות גלות לא תוכל לנצח אותו. הגענו לעוצמה צבאית וכלכלית, אנחנו יכולים להיות גאים בהישגים שלנו בתעשייה, ובמדע. אין לנו בעיה של כוח פיזי".
שעות אחדות לפני טיסתו לצרפת לפגישה עם ניקולא סרקוזי, כינס נתניהו מסיבת עיתונאים בה פרש את תפיסתו בנוגע לשינויים הנדרשים בהתנהלותה המדינית והבטחונית של ישראל, אל מול הפלסטינאים ולנוכח התקפות הקסאמים הבלתי פוסקות על הישובים בדרום הארץ.
"אני יוצא לצרפת שם אפגוש מחר את נשיא צרפת ניקולא סרקוזי, אני הולך להבהיר לו שם דבר אחד מרכזי. שעידן החולשה של ממשלת לבני-אולמרט הולכת להסתיים", "מה שתושבי ישראל רואים בחודשים האחרונים זה חולשה מתמשכת, נכונות לוותר על הכל תמורת לא כלום"
"רק היום נפלו תשעה קסמאים ונוחת גשם של קסאמים במשך חודשים על תושבי אשקלון ועל ישובי הנגב, ללא כל מענה", אמר נתניהו וציין כי הממשלה הנוכחית לא רק שלא הגיבה בפעולה, אלא הציעה ויתורים מרחיקי לכת. "הממשלה משחררת אלף מחבלים ללא קבלת שום תמורה, היא מוותרת בירושלים, היא מוותרת וחוזרת לקווי 67 ומוכנה לוותר על כל האזורים, והדבר הלא יאומן, שהיא מוכנה להכניס אלפי פליטים פלסטינאים לתחומה של מדינת ישראל. אני אבהיר לנשיא סרקוזי, ולכל ידידינו ואויבנו בעולם, המדיניות הזאת עומדת להסתיים"
"ממשלת ליכוד בראשותי תחזיר את הביטחון לתושבי ישראל, תחזיר את הגאווה והתקיפות לעמדות שלנו. בכל מסגרת מדינית אנחנו נעמוד בתקיפות על ירושלים מאוחדת, ועל גבולות ברי הגנה ולא נסכים אפילו שפליט אחד מפליטי 48′ יכנס לתחומה של מדינת ישראל לא לאשקלון, לא ליפו, לא לעכו לא לשום מקום", הדגיש נתניהו, "עידן החולשה עומד להסתיים וחברי בליכוד ואני נשנה אותו ונחזיר בחזרה את הביטחון לאזרחי מדינת ישראל", סיכם נתניהו.
בתשובה לשאלות הכתבים התייחס נתניהו להתנהלותה של ישראל אל מול החמאס: "את המצב בעזה נשנה ממעבר למדיניות פאסיבית למדיניות אקטיבית. היום אין לישראל יכולת הרתעה יש יכולת ספיגה", ציין נתניהו והדגיש כי העולם יקבל את רצונה להגן על עצמה במילים "העולם מכבד עם שמכבד את עצמו".
כישלון תפיסת אוסלו היה אמור לעורר חשיבה מחודשת ותפיסה חדשה לגבי ניהול הסכסוך הישראלי- פלסטיני. אך הצדדים הולכים לאנאפוליס כאילו לא קרה דבר בארבע עשרה השנים האחרונות, וכאילו לא למדנו דבר לאחר למעלה ממאה שנות ציונות.
תפיסת אוסלו נכשלה בשל הסירוב הפלסטיני, משחר הציונות ועד עצם היום הזה, להכיר בזכותה של מדינת ישראל להתקיים כמדינה יהודית עצמאית (או כלשון ההחלטות הבינ"ל: "בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל"). המשמעות היא שהיעד הפלסטיני אינו הקמת מדינה בגבולות 67, אלא הקמת מדינה על חורבותיה של מדינת ישראל. מכאן ההתעקשות הפלסטינית על "זכות השיבה", ועל אי הכרה בישראל כמדינה יהודית.
אלה המנסים לטשטש עובדת יסוד זו בהסברת הכישלון, מנסים לתלות את האשם, באופן מטעה, בגרירת רגליים ישראלית בישום ההסכם, ברצח רבין ז"ל, בדרישת ההדדיות של נתניהו, בחוסר הכימיה בין ברק לערפאת, בתגובה החריפה של צה"ל להתקפות הטרור לאחר ספטמבר 2000, במחסומים, בהתנחלויות וכדומה.
מאז תחילת יישום הסכם אוסלו היו לישראל הזדמנויות אחדות להתעשת, ולפעול לשינוי התפיסה. הזדמנויות אלה הוחמצו כתוצאה מהוויכוח הפנימי לגבי מהות הבעיה, והקושי של מובילי המהלך להודות בטעותם (הלגיטימית).
ההזדמנות הראשונה להתעשת הייתה כאשר ערפאת נכנס לראשונה לרצועת עזה במעבר רפיח במאי 1994, תוך הפרת ההסכם, על ידי הכנסת ארכי-מחבל שנאסרה כניסתו (ג'האד עמארין) תוך שהוא מסתירו במכוניתו, והכנסת נשק שנאסרה הכנסתו. הפרות ההסכם נמשכו באי מניעת אלימות (טרור) כלפי ישראל, והתנערות מאחריות על-ידי הקמת ישות כנופייתית, אי-העמדה לדין של רוצחי ישראלים, ואי שינוי "האמנה הפלסטינית". פתיחת מלחמת הטרור בספטמבר 2000 הייתה הזדמנות נוספת לישראל להתעשת ולהוביל ל"שבירת כלים" של התפיסה שכשלה וליזימתה של תפיסה חדשה.
ההזדמנות האחרונה (בינתיים) של ישראל לשינוי התפיסה הייתה השתלטות החמאס על רצועת-עזה בעקבות ההתנתקות. לממשלת ישראל ניתנה הזדמנות פז להוכיח שוב שהבעיה היא לא ה"כיבוש" בשטחי 67, אלא אי הנכונות להכיר בזכותנו להתקיים כמדינה יהודית.
לאחר השתלטות החמאס על רצועת עזה, ישראל הייתה יכולה ליזום מדיניות המתייחסת לרצועת עזה כאל ישות עוינת (מהלך שנעשה לאחרונה באופן חלקי), ודורשת מההנהגה הפלסטינית באיו"ש לפעול ולהוכיח שהיא מסוגלת לשלוט באוכלוסיה שהיא באחריותה בערים ובכפרים, על-ידי השלטת חוק וסדר, בטחון, רפורמה חינוכית, רפורמה כלכלית ורפורמה פוליטית, מבלי לדון כלל בסוגיות הסדר הקבע.
בישום הסכם אוסלו הניחו תומכיו שאופק מדיני ופריחה כלכלית יביאו שלום, והשלום יביא בטחון. תפיסה זו ניתן להגדירה כגישה "מלמעלה למטה"- היא כשלה. אין מנוס מטיפול בזירה הפלסטינית "מלמטה למעלה", קרי, חובתם של הפלסטינים להוכיח שהם מסוגלים לקיים ממשל עצמי: רשות אחת, חוק אחד ונשק אחד.
העיסוק בסוגיות הסדר הקבע מאפשר לפלסטינים להתחמק מאחריותם לכישלון, פוטר אותם מלעסוק ברפורמות הפנימיות, שבלעדיהן אין סיכוי לשינוי המצב, ושם את הנטל על ישראל.
ללא נכונות פלסטינית להכרה בזכות העם היהודי לבית לאומי, וללא תהליך רפורמות פנימי, אין סיכוי לשינוי בסיסי במצב.
ארבעים שנה לאחר מלחמת ששת הימים, ארבע עשרה שנה לאחר הסכם אוסלו, מצליחים הפלסטינים לנהל משא ומתן עם ישראל מבלי לתת דבר (פרט למילים), תוך קיבוע אסימטריה לטובתם: הם נלחמים על כל ארץ ישראל, ואנו נלחמים על אזור, שככלל נראה שויתרנו עליו (איו"ש). הם קיבעו בתודעה שלערבים מותר לגור בכל ארץ ישראל, ואנחנו הסכמנו שיש אזורים בארץ שאסורים ליהודים. הם הצליחו לכרסם בעמדותינו בנושא גבולות בני הגנה ביהודה, שומרון ובקעת הירדן (אי חזרה לגבולות הפגיעים של 67), ולכרסם בעמדתנו בנושא ירושלים. הנכונות הישראלית לדון על סוגיות אלה לאחר הניסיון המר עם הפלסטינים ביישום הסכם אוסלו, ולאחר השתלטות החמאס על רצועת עזה, נראית הזויה מבחינה מדינית וביטחונית.
התפיסה שנכשלה בעקבות הסכם אוסלו, צפויה להיכשל שוב באנאפוליס. מדינת ישראל, לאחר שהחמיצה הזדמנות נוספת לשינוי התפיסה, צריכה לוודא שלא תשלם מחיר מדיני ובטחוני על הכישלון הצפוי, וצריכה ליזום בהקדם את שינוי התפיסה.
