נאום ח"כ ציפי חוטובלי במליאת הכנסת, במסגרת דיון בנושא היערכות ישראל למקרה של הכרזת מדינה פלסטינית בצורה חד-צדדית:
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הקשבתי לחברים שנאמו לפני, ואני שמחה שהקשבתי, כי כשמדברים על כיבוש, חשוב שנזכור למה הם מתכוונים כשהם מדברים על כיבוש.
עמד כאן חבר הכנסת (מוחמד) ברכה ואמר – הכיבוש הראשון, הכיבוש של 48′. הם רוצים להחזיר אותנו ל-47′. שאף אחד לא יטעה שהסכסוך כאן הוא על 67′. אנחנו חוזרים אחורה, הם כל כך מתרפקים על אותה החלטה של עצרת האו"ם בכ"ט בנובמבר 47′.
ובכן, חברים, אי-אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. מי שהחמיץ את ההזדמנות ב-47′ וסירב לקבל מדינה קטנה, סופו שיישאר בלא כל מדינה.
במשפט שלמה המפורסם, גברתי היושבת-ראש, יש אמא אחת שאומרת: גם לי גם לך לא יהיה. ושלמה המלך אומר שמי שלא מוכנה לתת את הילד החי ורוצה לחתוך ולגזור אותו כדי שלאף אחד לא יהיה, היא לא האמא האמיתית.
החברים כאן שאומרים גם לעם היהודי וגם לעם הפלסטיני לא תהיה מדינה – כפי שהם החליטו פעם אחר פעם – זאת ההוכחה הטובה ביותר שהם לא בעלי הארץ, שהם לא בעלי הזכות על הארץ הזאת.
הם חוזרים פעם אחר פעם על המונח שטח כבוש. ובכן, שטח כבוש, על-פי המשפט הבין-לאומי, שיירשם בפרוטוקול, זה לא המעמד המשפטי של יהודה ושומרון. יהודה ושומרון לא נכבשו ממדינת פלסטין כי לא היתה מדינת פלסטין. היתה מדינת ירדן, ומדינת ירדן סירבה לקבל את השטחים הללו כמו שכולנו יודעים, ולכן אין לראות בשטחים האלה שטח כבוש, והחזרה פעם אחר פעם על השקר הזה לא הופכת אותו לאמיתי יותר.
אז הם מנסים לשכתב את ההיסטוריה, מנסים לחפות על ההחמצות – על ההחמצה של 47′, על ההחמצה של שנת 2000, גם על ההחמצה היום – כשהם מנסים בכל דרך אפשרית להימלט משולחן המשא-ומתן. ומצאו דרך חדשה, באמת הברקה מדהימה – בואו נכריז על הקמת מדינה.
ואני חושבת על הצד הישראלי, מה צריך לעשות הצד הישראלי במקרה כזה. ובכן, במשך הרבה מאוד שנים שתקה הזירה הלאומית הישראלית בכל מה שנוגע למעמדם המשפטי של יהודה ושומרון. לא אמרנו בקול חד וצלול שאם הצד השני מתמהמה ולא מתקדם ופניו אינם לשלום, כפי שמוכח פעם אחר פעם, יש מחיר להתמהמהות, יש מחיר לסירוב.
כפי שהם הפסידו ב-48′, כפי שהם הפסידו ב-67′, סופם להפסיד גם ב-2010. ומי שינסה היום להכריז באופן חד-צדדי, הכרזה שאין לה שום משמעות בזירה הבין-לאומית, כמובן, זאת דקלרציה עקרה, סופו בסופו של דבר לעמוד בפני מציאות שבה מדינת ישראל היא זו שתכריז באופן חד-צדדי על סיפוח יהודה ושומרון.
אני חושבת שזה צריך להיות המתווה. אנחנו נמצאים היום ערב נסיעתו של ראש הממשלה – ראש הממשלה נסע ונמצא בוושינגטון, הוא מדבר שם עם הבכירים על המשך המשא-ומתן. די ברור לנו כאן היושבים בארץ שאין היתכנות אמיתית למשא-ומתן, כשחברי הפרלמנט כאן בעצמם חוזרים ואומרים שבלי מזרח-ירושלים אין הסדר, וברור לחלוטין שהעם היהודי לא יוותר על ירושלים בשום חלק שלה. ברור לחלוטין שהעם היהודי מכל חלקי הבית הזה לא ייתן יד לחזרת פליטים והרס המדינה היהודית במו-ידיו. ברור לחלוטין שהמשא-ומתן הזה הוא לא פתיר.
אנחנו נמצאים בראש חודש כסלו, כבר נאמר, בסוף החודש הזה אנחנו נחגוג את חג החנוכה. יש ציטוט שמרבים לצטט אותו מפי שמעון החשמונאי, וראוי להגיד אותו גם היום. כשהוא פנה לשליחו של אנטיוכוס שבא אליו בדיוק באותה תביעה – אתם כבשתם שטחים לא-לכם. אמר שמעון החשמונאי: לא ארץ נוכרייה לקחנו, לא רכוש זרים כבשנו, כי אם את נחלת אבותינו אשר נלקחה על-ידי שונאינו בלא משפט. ואנחנו, משהזדמן לנו, השבנו את נחלתנו.
אין מנוס מלדבר היום על החלת ריבונות. בערב שבו אנחנו חונכים את היכל התרבות החדש באריאל, אני רוצה לומר שאריאל יכולה להיות התחלה טובה למהלך הזה של החלת ריבונות חד-צדדית על-ידי ממשלת ישראל, בהיעדר צד שני שמוכן להידבר אתנו בשלום.
בימים אלה לפני 19 שנה, כונסה ועידת מדריד. לא תחת שלטון שמאל מתקפל באו הערבים לשיחות הישירות עם ישראל, אלא דווקא בזמן שבראשות הממשלה עמד יצחק שמיר, שהעיד על עצמו בלי להתנצל כי "לפעמים צריך להגיד - לא!".
