הבלוג של הליכוד

מאת: זלמן שובל

עונת הפריימריז היא חממה לקיצוניות מילולית, להתלהמות ולהפרחת סיסמאות חסרות כיסוי. כך היה בפריימריז בארה"ב - וכך אצלנו. אלה כללי המשחק ואין לערער על כך - פרט אולי מבחינה מוסרית - ובתנאי שהכל מבינים שעם פירסום התוצאות הניבחרים צריכים "להחליף דיסקט". כך אכן היה באמריקה - והא ראייה שהנשיא הניבחר ברק אובמה מחק מלוח הבקרה הפוליטי שלו חלק גדול מהדברים שאמר בפריימריז, שינה כיוון ללוח בקרה ממלכתי - ומינה את הילרי קלינטון, את שר ההגנה גייטס, מינוי של בוש, ואת ידידו הקרוב של הסנטור מקיין, הגנרל בדימוס ג'ונס - לתפקידים הבכירים ביותר בתחום המדיני-בטחוני בממשלו.

בישראל, השאלה החשובה באמת איננה אם כתוצאה מהפריימריז ומהרשימה שנבחרה בהם הליכוד ירד (זמנית?) בסקרים - שכן המבחן האמיתי יהיה בחודש פברואר כשהציבור יצטרך לבחור בראש ובראשונה ראש-ממשלה וסביר להניח שלנתניהו יהיה יתרון ברור על שני מתחריו. עם זאת, ומבלי להיכנס כרגע לעובי הקורה של התנהלות הבחירות המוקדמות ב"ליכוד" - מה שברור - ומחוייב המציאות, הן מבחינה מדינית והן מבחינה אלקטורלית, הוא שלקראת הבחירות הכלליות על ה"ליכוד" יהיה לעבור, כבר מהיום, ממסלול ה"פריימריז" למסלול הממלכתיות והתבונה המדינית. שכן אם לא, בנימין נתניהו, אחרי שייבחר לראשות הממשלה, עלול למצוא את עצמו בנוסף לסיעה בחלקה לעומתית, עם ממשלה יותר חלשה ובעלת בסיס פרלמנטרי יותר מצומצם מכפי שיהייה זקוק לה כדי לקדם את מטרותיו המדיניות (והכלכליות) ואת האינטרסים הישראליים בכלל.

ואכן, האתגרים שיעמדו בפני ממשלת-ישראל הבאה יהיו מן המסובכים ביותר שהיו לאיזושהי ממשלה ישראלית מעולם. הוויכוח המתנהל בארץ, גם זה בעיקר לצרכי בחירות, בין אלה שלטענתם אומרים "כן לשלום" לאלה שכביכל, אומרים תמיד "לא" - הוא מזויף ומטעה. מאז "אוסלו", ובעצם עוד קודם לכן, ממשלות ישראליות שונות ובעלות צביון פוליטי שונה, הציעו לפלשתינים פשרות שהיו כרוכות בוויתורים יותר גדולים או יותר קטנים מצד ישראל - רק כדי להיתקל בקיר אטום של סרבנות. מנהלי המו"מ הישראלים לא הבינו, או שהתעלמו מכך, שחוסר הנכונות של הצד השני לפשרות אמיתיות נובע מדחיית עצם רעיון המדינה היהודית בסביבתם - ולא משנה אם זו תיצמד ל"קו הירוק" או לא. הסירוב גם של אבו-מאזן לוותר על זכות-השיבה של ה"פליטים" והסובלנות שמפגינים אפילו "המתונים" כלפי הטרור הם עדות לעמדתם הבלתי-מתפשרת של הפלשתינים.

ואולם, אף שבמבט לאחור כל הניסיונות, הן של ישראל והן של האמריקנים, לקדם את השלום - מקמפ דוויד של 1978, דרך וועידת מדריד, אוסלו, קמפ-דוויד של קלינטון וברק, וואי, וכלה באנאפוליס - עלו בתוהו, ממשלת נתניהו העתידה לקום, כשם שהוא עצמו מצהיר, לא תחדל מהמאמצים לקדם את המשא ומתן המדיני עם הפלשתינים ועם העולם הערבי בכלל - הגם שיתלוו לכך גם צעדים ורעיונות חדשים. סביר להניח שהגישה הריאליסטית והפרגמטית יותר של נתניהו לעומת זו של קודמיו המיידיים תנווט את המו"מ לקראת אפשרות של הסדרים מעשיים שאינם תואמים אמנם את חזות השלום האידיאלי שמן הסתם כנראה לא ניתן להשגה בעידן הנוכחי - אך יחד עם זאת יעניקו לישראלים מידה רבה יותר של ביטחון - ולפלשתינים חיים נורמליים יותר הן כבודדים והן כישות לאומית. מכל מקום, הפסקת התהליך המדיני איננה אופצייה, לא לגופו של דבר ולא בהתחשב במציאות הבינלאומית שאיננו יכלים להתעלם ממנה.

בסביבתו של הנשיא הנבחר ברק אובמה מתרוצצות תכניות מתכניות שונות בעניין הסיכסוך הישראלי-פלשתיני, שלא מעטות מהן מתבססות על הקונצפצייה המוטעית (או הכוזבת במתכוון) שכל בעיותיה הבינלאומיות של אמריקה, ובפרט אלה במזרח-התיכון, תיפתרנה במחי יד אם רק יושם קץ לבעיה הזאת - כשמבחינת משיאי העצות האלה הנוסחה הגואלת היא וויתורים ישראלים כמעט לכל אורך הדרך, כולל בעניין ירושלים, הישובים והגבולות וכן בנושאים ביטחוניים מסויימים. גם בעניין האיום האירני אנחנו עדים להתבטאויות בוושינגטון שצריכות לעורר דאגה. אמריקה לא תפעיל כלפינו שיטות שאולי מדינות אחרות לא היו נרתעות מהן - אך ישראל תצליח לעמוד על האינטרסים החיוניים שלה רק אם בראשה תעמוד ממשלה שבצד דבקותה במטרותיה תימצא את הנתיבים המתאימים להבנות ולשיתוף פעולה עם וושינגטון - ולא לעימותים מיותרים.

פורסם לראשונה ב"ישראל היום"

לפני הכל אני רוצה לנצל את הבלוג כדי להודות לכל אחד מהמצביעים, כל אחד מאותם האלפים שנתנו לי את המנדט להמשיך ולייצג את הליכוד ולשרת את הציבור בכנסת הבאה. תודה.
אני לא רואה את ההתגייסות למעני כדבר מובן מאליו ואמשיך להוכיח שהבחירה שלכם בי בחמישה הראשונה בפרמרייז היא לא מקרית, אלא תוצאה של הרבה עשייה.
אלו היה פריימריז לא פשוטים אבל מהנים מאוד, והדבר ששימח אותי יותר מכל היה לראות את רוח הליכוד ששטפה את המדינה ובעזרת השם תוביל את כולנו לניצחון בבחירות , למהפך 2009 בראשות נתניהו. רבות דובר על רשימת הליכוד; אני מאמין שהמתפקדים בחרו נבחרת מנצחת של אנשי עשייה צעירים ומלאי אנרגיה כמו גלעד, גדעון ואנוכי; דרך הבחירה של ותיקים ומנוסים כמו רובי סילבן וכץ, ועד המצטרפים החדשים כדוגמא בוגי ובגין. ואלו שצוינו אינם כולם; רבים וטובים ממלאים בגאווה את שורות הליכוד. אי אפשר כמובן להתעלם מהכוח הנשי והמכובד של לאה, לימור, ציפי וגילה. אין בלבי ספק שזוהי ההנהגה החדשה של מדינת ישראל שתוביל את כולנו לעתיד טוב יותר.
המשימה הקרובה של כולנו כעת היא להתגייס יחדיו כדי לנצח בבחירות. זו משימה לא קלה ואנחנו צריכים את כל הפעילים שירתמו במרץ כדי לנצח בסקר החשוב ביותר שיערך ב- 10 בפברואר. רק הליכוד יכול להתמודד עם הבעיות של המדינה, ורק הנבחרת של הליכוד היא המנוסה, הנמרצת, המגוונת והאחראית.

בסביבות שעה ארבע לאחר כמעט שלוש שעות של ציפייה באולם מלא מפה לפה החלה הקראת השמות ברשימת הליכוד. "בוקר טוב לכולם, רבע לארבע. אני רוצה להודות לכל אנשי הליכוד, לחברת מל"ם, אנחנו רוצים לעלות לבמה את תוצאות הפריימריס", אמר גדי אריאלי מנכ"ל הליכוד מעל במת האולם בביתן 10, שבגני התערוכה."במקום הראשון, גדעון סער", אמר אריאלי וזכה מייד לתשואות שליוו לאחר מכן את הקראת כל אחד מהשמות, בעודו עולה לבמה.

במקום השני, גלעד ארדן
במקום השלישי, רובי ריבלין
במקום הרביעי, בני בגין
במקום החמישי, משה כחלון
במקום השישי, סילבן שלום
במקום השביעי, משה בוגי יעלון
במקום השמיני, יובל שטייניץ
במקום התשיעי, לאה נס
במקום העשירי, ישראל כץ
במקום האחד העשרה, יולי אדלשטיין
במקום השתיים עשרה, לימור ליבנת
במקום השלושה עשר, חיים כץ
במקום הארבע עשר, יוסי פלד
במקום החמישה עשר, מיקי איתן
במקום השישה עשר, דן מרידור
במקום השבעה עשר, ציפי חוטובלי
במקום השמונה עשר, גילה גמליאל
במקום התשע עשרה, משה פייגלין
במקום העשרים, זאב אלקין
במקום העשרים ואחד, יריב לוין
במקום העשרים ושתים, ציון פיניין
במקום העשרים ושלוש, מיקי רצון
במקום העשרים וארבע איוב קרא
במקום העשרים וחמש דני דנון
במקום העשרים ושישי כרמל שמה
במקום העשרים ושביעי, אופיר אקוניס
במקום העשרים ושמיני, אהוד יתום
במקום העשרים ותשיעי, אללי אדמסו
במקום השלושים, יצחק דנינו
במקום השלושים ואחד, דוד אבן צור
במקום השלושים ושניים, קטי שטרית
במקום השלושים ושלושה מירי רגב
במקום השלושים וארבע שגיב אסולין
במקום השלושים וחמש בועז העצני
מקום שלושים ושש גיא יפרח
מקום שלושים ושבע אסף חפץ
מקום שלושים ושמונה יחיאל לייטר

לאחר הצגת המקומות הזמין אריאלי את בנימין נתניהו לעלות לבמה ולאחר שהתנגן כל ג'ינגל הליכוד עלה נתניהו לקול הקריאות המסורתיות, "קריאות "הו-הה" מי זה בא ראש הממשלה הבא", שהרעידו את האולם למרות השעה המאוחרת.
"תודה רבה לכם", אמר נתניהו
"ידידות וידידים היום בחרנו מנהיגות חדשה לישראל, זאת הנבחרת הטובה ביותר שמפלגה כלשהי יכולה להעניק למדינה שלנו", אמר נתניהו וסיפר על מידת ההקרבה שדרשה ההצבעה הממוחשבת מהפעילים, "זה דרש מאמץ לא קטן ובראש ובראשונה אני רוצה להודות למתפקדי הליכוד, לפני כמה שעות שוחחתי בטלפון עם יצחק שטיאסני, יצחק הוא בן 86 תושב רמת גן, הוא הלך להצביע שלוש פעמים, הוא חיכה שעות בתור ובסוף הוא לא הצביע, ואתם יודעים שיש גם אחרים שלא הצביעו בגלל הקשיים של ההצבעה הממוחשבת."

"אנשי הליכוד שהצביעו גילו אחריות עילאית ואני מצדיע להם. 50,000 מתפקדי הליכוד הגיעו, חיכו והצביעו. הם עשו את זה כי הם הבינו איזה משבר כלכלי עומד לפנינו שדורש מענה, משבר בטחוני בדרום ובצפון , ומשבר מדיני."

"בכדי לטפל בדברים האלו בקשנו לבחור את המסגרת הטובה ביותר. זוהי נבחרת שכוללת את הנבחרת הטובה ביותר הכוללת צעירים וחדשים, גם צעירים ותיקים, עולים חדשים וישנים, וגם עולים מאתיופיה. זוהי רשימה שמקפלת בתוכה הרבה כישרון, הרבה ניסיון, והרבה מנהיגות. אני יודע שהאנשים הללו עבדו קשה - כל הכבוד להם", אמר נתניהו וחלק כבוד גם למועמדים שלא נכנסו לרשימה, "מרגע זה והלאה אנחנו משלבים ידיים, ואנו הולכים ביחד בשילוב זרועות להחזיר גאווה למדינת ישראל ב-10 לפברואר". לכל תשואות הקהל הסתיים נאומו של נתניהו, ולאחר שירת התקווה התחיל הקהל הרב להתפזר.

ועדת הבחירות המרכזית של הליכוד החליטה להאריך את הבחירות בשעתיים ולסיים אותן באחת בלילה. המטרה, להבטיח כי מספר מקסימלי של בוחרי ליכוד יוכל להשתתף בפריימריס, על רקע התורים הארוכים והעיכובים שנגרמו בשל ההצבעה הממוחשבת. אך האם הליכודניקים הם ציפורי לילה ?00:23. אנחנו נכנסים דרך הכניסה האחורית של אולם ההצבעה העגול בגני התערוכה. שני שומרים במעילים פותחים עין, "תסגרו את הדלת, הקור נכנס פנימה". בפנים עמדות ההצבעה ריקות, אנשי מלם-טים עומדים במעגל ומסכמים את היום. אנשים עדיין מגיעים להצביע? "היה פה מישהו לפני עשר דקות". דיוויד הצלם ואני בוהים בכניסה. את נחיל האדם שהציץ מהכניסה לאולם החליפה אפלת הלילה.

"סיימתי את העבודה ובאתי". בחולצה כחולה ובלורית לבנה מופיע גדעון פדוביץ'. "ראיתי בטלוויזיה שההצבעה ממשיכה אז באתי". ההצבעה חשובה מבחינתך? "היא להיט", מסכם פדוביץ ואומר כי גם אם ההצבעה הייתה ממשיכה עד שלוש בבוקר הוא היה מגיע.

פדוביץ' נעלם לתא ההצבעה ועם קסדה ביד ומעיל אופנוענים נכנס לירן גבאי. "מה עכשיו, יש לכם מושג איזה תור יש באתר ההצבעה ביגאל אלון?", אומר גבאי, "חיכיתי שם שעה עם מספר 464 ושיצאתי בשביל להגיע לפה המספר היה עדיין 300″. המלמניקים מרימים עפעף. "היו לנו שישה כאלה מאז חצות", מספרת לי מנהלת הקלפי כשגבו של גבאי מתרחק לכיוון פרגוד ההצבעה. האפטר פארטי של חגיגת הדמוקרטיה. ציפורי לילה מצביעות.

בוקר היום האינטנסיבי והחשוב הזה, היה מוקדש לטלפונים לפעילים, להמריץ אותם ולבדוק את השטח.

מובן שהיו לי פרפרים בבטן; זה כמו לקראת בחינה, אתה אף פעם לא יודע אם תעבור או לא, גם אם אתה מרגיש שתעבור, אתה בספק אם תקבל את הציון שאתה ראוי לו. הרבה מתח יש ביום הזה של הפריימריז, וצריך לשלוט ברגשות עד הדקה התשעים, להשתדל לעשות את המקסימום כאילו הכל בשליטה.

הגעתי לקלפי בשדרות כדי להצביע, נדהמתי להיווכח שיש תואר ארוך בכניסה, והקלפי אינה עובדת למרות שהשעה הייתה 11:30, שעה וחצי לאחר פתיחת הקלפיות. נאמר לי שיש בעיה במחשוב, אזרתי אומץ להיכנס לבדוק, אולי אוכל לסייע להם. הנציג הטכני במקום באמת היה זקוק לסיוע, ותוך כדי קשר טלפוני עם חברת מלמ המפעילה את המחשוב, התגברנו על בעיות התקשורת והפעלת המערכת.

בתור תודה הם הציעו לי להיות המצביע הראשון בקלפי, ניגשתי להצבעה ועם סיומה אמרתי להם שכדאי שנבדוק שהמערכת אכן עובדת, והסתבר שמערכת התקשורת עובדת אבל המערכת הפנימית תקועה, ולא ניתן להמשיך בהצבעה.

למשך כמה דקות הייתי המועמד המוביל בשדרות עם מאה אחוזי תמיכה. הצעתי לשחרר את המערכת ולבדוק האם ההצבעה שלי בכלל נקלטה, אולי המערכת לא השלימה את תהליך ההצבעה שלי עד תומו. הם קיבלו את הצעה, והקלדנו פעם נוספת את תעודת הזהות שלי, ואכן ההצבעה שלי לא הושלמה, ורק אחרי שהצבעתי פעם נוספת המחסומים הוסרו ואפשר היה להמשיך.

ב12:33 חודשה ההצבעה, ואז המשכתי לאשדוד, באיחור בלו"ז, אמנם, אבל מרוצה בצורה בלתי רגילה על כך שמימשתי את מה שנאמר עלי בפופוליטיקה, כמה ימים קודם בעת הדיון על מפלגת העבודה, אחד מחברי מפלגת העבודה אמר אם על הקריסה בפריימריז שלהם, אם היה לכם את מיכאל איתן הבעיה הייתה נפתרת. כמובן שזו הגזמה פראית, אינני מומחה למחשבים אבל ההיגיון והניסיון והמזל,  עשו את שלהם, ובטח הוסיפו לי קרדיט שלא כל כך מגיע לי בעצם.

מידי פעם אני מקבל טלפונים של פעילים מרחבי הארץ, שמנסים לשמח אותי בדווחם על התגובות בשטח, אבל על כל אחד שמצלצל אני שואל את עצמי, רגע, אם זה המדד להצלחה, יש עשרה שלא מצלצלים, האם זה מעיד על אי הצלחה בשאר הסניפים?

כבעל ניסיון אני יודע שלא צריך להתלהב מהודעות מוגזמות ולא משתיקה של אחרים, צריך להמתין בסבלנות עד לספירת הקולות ורק אז נדע האם עברתי את הבחינה ובאיזה ציון.