הבלוג של הליכוד

ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה היום (ג') את הצעת החוק של ח"כ דני דנון, עליה חתומים חברי כנסת מסיעות שונות, המציעה להשוות את גובה תשלום הקצבאות והמענקים לכל אלמנות אנשי מילואים על בסיס גובה התשלום ששולמו לאלמנות אנשי צוות אוויר. לפי הצעת החוק, כל אלמנה תקבל סכום של 100,000 ש"ח, שיחולק לשני תשלומים של 50,000 ש"ח כל אחד, כשהתשלום הראשון ישולם בשנת 2011 והשני בשנת 2012. הצעת החוק תובא ביום רביעי הקרוב לקריאה טרומית במליאת הכנסת.
 
ח"כ דנון, המכהן גם כיו"ר השדולה למען אלמנות ויתומי צה"ל, אמר היום: "לקראת יום הזיכרון ה-63 המדינה בדרך לתקן עוול היסטורי - האבל והצער של כל אלמנה יוכר כשווה. זהו עוד תיקון לעיוות היסטורי אשר הגדיר שוני בין חלל העונד כנפי טיס לבין חלל העונד סיכת גולני".

בדברי ההסבר לחוק נכתב:
ב- 18.4.80 החליטה מערכת הביטחון לשלם לשארי אנשי צוות אוויר (טייסים, נווטים וכו') שנהרגו במהלך שירות מילואים מענק חד פעמי בשיעור זהה לביטוח חיים המשולם לשאריו של חלל קבע (בערכים של היום מדובר על סך של כ- 343,616 ₪).  מענק זה שולם באופן רטרואקטיבי למשפחות של אנשי צוות אוויר. דבר זה, יצר הפליה בין משפחות חללי צוות אוויר למשפחות החללים בחילות אחרים.
 
ב- 19.5.02 חוקקה הכנסת את חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם, אשר ביטל באופן חלקי את האפליה שיצרה החלטת האמורה. עפ"י החוק, משולמים לשאריו של חיל מילואים שנהרג תוך ועקב שירותו, מענק חד פעמי בגובה דמי ביטוח חיים של חייל בשירות קבע וכן קצבת שאירים. המענק והקצבה משולמים למשפחתו של כל חלל, ללא התייחסות לחיל בו שירת.
 
ואולם בחוק נקבע כי הוא יוחל רטרואקטיבית ביחס לכל חללי המילואים שנהרגו מאז ינואר 1999 בלבד. כך, ההחלטה מ-1980 והחוק מ- 2002 יצרו למעשה דור מעבר של כ- 1,300 אלמנות חיילי מילואים שנהרגו לפני ינואר 1999 שלא זכו למענק ביטוח החיים.  אלמנות אלו, שנותרו בידיים ריקות, מופלות הן ביחס לאלמנות חיילי מילואים בצוות אוויר, שזכו לקבל את המענק כאמור, והן ביחס לאלמנות כולן שהתאלמנו לאחר שנת 1999, ואשר זכו אף הן לקבל את המענק ואת קצבת השאירים מכוח החוק.

לאחר פניות חוזרות ונישנות של ארגון אלמנות ויתומי צה"ל בעניין זה לשר הביטחון העלו חרס, הוגשה ביום 1.4.03 עתירה לבג"צ על ידי הארגון, ועל ידי כ- 1,100 אלמנות נוספות שבעליהן נפלו במהלך שירות המילואים בין השנים 1999-1954. בית המשפט מתח ביקורת על האפליה אך קבע כי אין ביכולתו להתערב בענין זה שהכתובת לטיפול בו היא הרשות המחוקקת.
 
אשר על כן, לאור ההפליה הפסולה והשרירותית מוגשת הצעת חוק זו, שמטרתה להחיל את ההסדר החקיקתי הקיים בחוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם, התשס"ב-2002, גם על אלמנות שבן זוגן נספה עובר למועד זה, ולמעשה לכלל האלמנות שבן זוגן נספה בשירות מילואים למן קום המדינה ועד למועד תחולת החוק (1.1.1999).

בעקבות הגילוי כי צבא לבנון סולל לאורך הגבול עם ישראל כביש חדש המגיע עד לשלומי, הזמין ראש המועצה המקומית, גבי נאמן, את סגן השר לשיתוף פעולה אזורי, ח"כ איוב קרא לסיור בגבול הצפון, על מנת לעמוד מקרוב על הסכנה המתהווה מכביש זה על שלום האזור.
 
ח"כ קרא ערך השבוע סיור מקיף במקום ואמר בתומו: "על מנת שנוכל להיות ערוכים למלחמה אפשרית, אנו מחויבים למנוע פריסת תשתיות של חיזבאללה, שהוא הגורם שיכול להביא להסלמה באזור. סלילת הכביש עד שלומי מחייבת היערכות בטחונית מחדש, מפני שהדבר מביא לחיזוק חיזבאללה מול צה"ל ושובר את האיזון הקיים. שוב חיזבאללה מבהיר לעולם כולו כי אינו מקיים את החלטת האו"ם 1701 וממשיך לזלזל בה".

סגן השר אמר כי יפנה לראש הממשלה ולשר הביטחון ויבקש לעצור מהלך מסוכן זה, "על מנת שלא נגיע בעתיד ליום שבו נכה על חטא שלא עצרנו את ההתחזקות המתמדת של חיזבאללה".

צפו בקטע וידאו מסיורו של סגן השר, ח"כ איוב קרא, בגבול ישראל-לבנון:

שר התחבורה, ישראל כ"ץ, אמר אמש כי לא צריכה לקום ועדת חקירה נוספת בנושא השריפה בכרמל: "מבקר המדינה עשה עבודה ראויה, כשהגיש את הדו"ח בנושא הכבאות ובו פרט את השתלשלות העניינים. ראש הממשלה ביקש מהמבקר להגיש דו"ח נוסף על מה שהתרחש בשבוע שעבר וזה יכול לתת לנו את התמונה האמיתית. בנושא הכבאות, יש להקים כעת ארגון כבאות ארצי ומערך כבאות מוטס, שבוטל", אמר השר כ"ץ בתוכנית "פגוש את העיתונות" בערוץ 2.

עוד אמר השר כ"ץ בתוכנית, כי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, תיפקד בצורה יוצאת מן הכלל בשריפה: "נתניהו איתר את הבעיה המרכזית, הכיבוי האווירי; הפגין מנהיגות, פעל נכון ופתר את הבעיה הקשה". בנושא המדיני, טען השר כי הקפאת הבנייה ביהודה ובשומרון היתה טעות, שגרמה סבל רב למתישבים ומצד שני מנעה את קידום התהליך המדיני. "הממשלה עמדה על קו נכון של ניהול מו"מ, כשלא הסכימה לתנאים מוקדמים של שרטוט הגבולות. נתניהו הוא ראש הממשלה הראשון מהליכוד המוכן לנהל מו"מ עם הפלסטינים ואם הם יהיו מוכנים לכך, אפשר יהיה לחדשו במהרה".

בנושא השיחות עם טורקיה לנוכח המשבר ביחסים בין המדינות, אמר השר כ"ץ כי אין מקום להתנצלות מצד ישראל, אך יש צורך למצוא הסדר שיביא לשיפור היחסים עימם: "טורקיה אומנם מדינה חשובה, אך צריך לשמור על הכבוד הלאומי יחד עם כבודם של חיילי צה"ל. שיפור היחסים חשוב גם לישראל וגם לטורקיה", אמר השר כ"ץ.

אנחנו מחנכים את ילדינו מגיל צעיר לשוויון בין המינים. בבית הספר הזכויות והחובות לבנות ולבנים שוות. הימים שבהם בנים למדו נגרות ובנות למדו כלכלת בית, עברו מן העולם. בתיכון כולם ניגשים לאותן בגרויות ונמדדים לפי אותם קריטריונים. 

גם לגבי חובת השירות בצה"ל, החובה להתגייס מוטלת על כתפי הצעירות והצעירים כאחד אך משום מה מנקודה זו והלאה מסתיים השוויון ונוצרת הפרדה בין המינים. בנים משרתים שלוש שנים, ללא קשר לתפקידם, ורוב הבנות, פרט לאלה שבתפקידים קרביים, משרתות שנתיים. 

הגענו לנקודה בזמן שבה עלינו לבחון מחדש את מודל השירות הצבאי ולשקול להתאים אותו לימינו. נשים מסוגלות וצריכות למלא תפקידים זהים לאלה של גברים. במצב כזה, ראוי שמשך השירות ייקבע על פי אופי ומהות התפקיד, ולא על פי מין ממלא התפקיד. 

מדוע, למשל, פקיד בלשכת אלוף, הממלא בדיוק אותו תפקיד של פקידה באותה לשכה ממש, משרת שנה יותר ממנה? מדוע חיילת ביחידת מודיעין, שמשך הכשרתה זהה למשך הכשרתו של חייל באותה יחידה, משרתת שנה פחות ממנו? 

נשים היו שותפות מלאות במפעל הציוני מאז ראשיתו. הן לחמו לצד הגברים במחתרות ומאוחר יותר, במלחמת השחרור, נשים חלוצות ייבשו ביצות, הקימו יישובים ועסקו בחקלאות עם הגברים כשוות בין שווים. אני קוראת לצה"ל ולראשי מערכת הביטחון לאמץ את ערכי השוויון המגדרי, שעליהם התבססה הציונות, וליישמם בצבא כיום.

אני מציעה לבצע רפורמה מקיפה במודל השירות בצה"ל: זמן השירות ייקבע לפי משך ההכשרה הדרושה ללימודו ולפי הזמן הדרוש להתמקצעות בו. 

הרי צה"ל כבר השכיל להתאים את משך השירות לבנות המשרתות בתפקידים קרביים ולהשוות את משך שירותן לזה של הבנים. הרפורמה תקבע זמן מינימום לשירות בצה"ל לכל חייל וחיילת וכל תקופה נוספת של שירות מעבר לשירות המינימלי, וזאת בהתאם לדרישות התפקיד, תתוגמל כלכלית בשכר הוגן. 

הרפורמה חשובה בעיקר מכיוון שהיא תאפשר לנשים להתקדם בתפקידים רבים יותר ותנפץ את תקרת הזכוכית ואת האפליה הקיימת על בסיס מגדרי בשוק העבודה. בנוסף, הרפורמה תוביל להתייעלות כלכלית במערכת הצבאית ותחסל את האבטלה הסמויה והגלויה שפושה בצבא. 

לא רבים יודעים, אבל הוועדה לבחינת סוגיית קיצור שירות החובה בצה"ל מ-2006 כבר המליצה על כך. כלומר, המסקנות ודרכי הפעולה קיימות. כל מה שנותר כעת הוא ליישם את מסקנות הוועדה ולתקן את העיוות ההיסטורי.

האמת, חשבתי שאחרי תקופה כל כך ארוכה זה יעבור לי. אתם בטח מכירים את ההרגשה הזאת, השריר באזור החזה נמתח, הזיעה ניגרת על הפנים ובלב עצמו יש תחושה של אכזבה והשפלה. אכזבה מהמערכת שלא עמדה במבחן בוזגלו, והשפלה שאני חש בעבור צה"ל כולו, על הדחתו של תא"ל עימאד פארס, קצין מבטיח שעתידו היה לפניו, מהשירות הצבאי.

אני מקווה שכולם מכירים אבל לטובת מי שלא הנה תזכורת קצרה. בעוון דיווח שקרי למפקדיו, אותו תיקן ועליו נטל אחריות החליט רב אלוף גבי אשכנזי, (בגיבוי של אהוד ברק) להדיח את פארס מהמשך שירות סדיר. הסיבה הייתה כמובן הרצון להראות לכולם, למען יראו וייראו, כי צבא ההגנה לישראל ומפקדיו אימצו נורמות מזן אחר, שכל סטייה מהן ולו קלה, נתקלת בטיפול חסר עכבות.

הפעם הראשונה שבה הבנתי שהאיפה והאיפה שולטת גם בצבא היה במקרה בו שמעתי על סגן אלוף מחיל הרבנות, אשר נתפס מעתיק במהלך מבחן במכון להכשרת פיקוד ומטה של צה"ל. חרף העבודה שמדובר בעבירה חמורה ובהתנהגות בלתי ערכית בעליל, הוחלט לבסוף "לבוא לקראתו" ולא לנקוט בגישת יקוב הדין את ההר, הוא הופשר ועלה לדרגת סגן אלוף.

בפעם השנייה זה כבר היה הרבה יותר בוטה. במהלך שערוריית מסמך גלנט, כתבתי בבמה המכובדת הזאת את הדברים הבאים, “אני שומע את התככים, המזימות ומלחמת הגרסאות על האותנטיות של המסמך ונזכר בכל אותם יפי הנפש, שדאגו במהלך פרשיית הקצינים הבכירים, צ'יקו תמיר ועימאד פארס, להלך אימים ולזעוק על הצורך בטוהר המידות. הללו תמכו באפשרות של "ייקוב הדין את ההר" ולא אפשרו לקצינים ערכיים, כישרוניים ומוצלחים לרדת בסולם, להרכין ראש, להתנצל על טעות ולהמשיך בעשייה”.

והפעם, בשלישית, הרי שאהוד ברק ורעייתו, החזיקו עובדת זרה בביתם של כדין. אף אחד עד כרמלה מנשה לא הצליח לעלות על עקבותיהם, ועכשיו, נילי רוצה לסיים את הכול בקנס, להפוך דף ולהמשיך הלאה כמו לא אירע דבר. איפה הימים בהם רבין לקח אחריות על חשבון הדולרים של אשתו ואיפה אנחנו. אז, כאשר פארס נקט באותה גישה של לקיחת אחריות ורצון להמשיך לתרום למערכת, הרי שברק לא חשב שמחובתו ליטול את הכפפה ולגבות אדם שתרם רבות למערכות ישראל.

כנראה שבכול זאת, דין אחד לברק, דין אחר לפארס.