הבלוג של הליכוד

אתמול (ג') נערך במשכן הכנסת כנס "ירושלים רבתי", ביוזמתה של חברת הכנסת ציפי חוטובלי. בכנס השתתפו חברי כנסת, ראשי ערים ויישובים, במטרה לקדם את מעמדה של ירושלים באמצעות "הצעת חוק ירושלים רבתי", עליה חתומים חברי כנסת מסיעות הקואליציה והאופוזיציה.

הצעת החוק קוראת להקים את "מועצת ירושלים רבתי" אשר תפעל לקידום העיר בתחומי הבנייה והדיור, התיירות, התעשייה, המסחר והתחבורה בעיר. בדברי ההסבר לחוק, נכתב כי מטרת החוק היא לשנות את מגמת ההגירה השלילית בבירה, "להחזיר לירושלים את מעמדה כסמל וכליבו של העם היהודי ולגייס את מיטב הכוחות בקרב ישראל ויהדות העולם  לחיזוקה של ירושלים. החוק המוצע יוסיף לירושלים אוכלוסייה שתאפשר לשמור על איזון דמוגראפי, שטחים רבים שיאפשרו תוספת בנייה למגורים, מסחר ותיירות תוך שמירה על ריאות ירוקות. החוק יקדם את הפיכתה של ירושלים, מעיר שמרכזיותה הולכת ופוחתת, לעיר מטרופולין - מרכזית לסביבותיה, במרקם החיים ובנגישות אליה". לפי ההצעה, החוק יאפשר ליישובים בסביבת הבירה לשמור על אוטונומיה מוניציפאלית ויחד עם זאת להיות חלק מירושלים רבתי, כפי שמקובל במקומות אחרים בעולם.

"הבעיה המרכזית כיום היא בעיית הדיור", אמרה ח"כ ציפי חוטובלי, יוזמת הכנס ואחת מיוזמות הצעת החוק. "הדור הצעיר אינו יכול לרכוש דירות בירושלים בגלל היעדר עתודות קרקע לבניה בעיר. כמו כן, הצעת החוק ירושלים רבתי משקפת בהיבט המדיני קונצנזוס רחב הרואה ביישובים ביתר עילית, מעלה אדומים, גבעת זאב, מבשרת ציון, גוש עציון ואפרת, חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל". ח"כ חוטובלי הוסיפה כי "יש פוטנציאל להפוך את המגמה בירושלים, מהגירה שלילית ליצירת הגירה חיובית.  צירי הגישה לעיר מכל הכיוונים ברמה נמוכה דבר אשר פוגע קשות באזורי התעשייה במרחב ירושלים רבתי".

 הליכוד בפייסבוק

נאומה של ח"כ ציפי חוטובלי במליאת הכנסת, במסגרת דיון הצעה לסדר היום בנושא חשיפת מסמכי המשא-ומתן עם הפלסטינים על-ידי רשת "אל-ג'זירה".

אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, יש כמה עיתונאים וחברים מהשמאל שממש התרגשו לגלות את הוויתורים הפלסטיניים, ממש נפעמו מהנכונות של אבו-מאזן לוותר בעניין ירושלים. רק כדי להזכיר כאן איזושהי תזכורת היסטורית, שאולי דרושה לבית הזה מפעם לפעם – באתרי האינטרנט אפשר למצוא סרט מ-1918, סרט שנמצא באמסטרדם, והסרט הזה מתאר בצורה מאוד יפה את ירושלים של שנת 1918. גרו בה ערבים, ומעל בתיה היפים של ירושלים וגם על הר-הבית לא התנוסס דגל פלסטין. היה שלטון טורקי גאה, והערבים שגרו שם לא דרשו עצמאות. המחשבה שאתה יכול לוותר על משהו שמעולם לא היה שלך, זה כנראה איזשהו עיוות של ההיסטוריה, כפי שרק יהודים יכולים לייצר במוחם.

כתב יפה העיתונאי חגי סגל היום, שמי שחושב שאבו-מאזן יכול לוותר על ירושלים, אז כנראה באותה מידה יכול להגיד שמדינת ישראל יכולה לוותר על הזכויות שלה במכה. זה פשוט מגוחך, זה פשוט אבסורד. העובדה שאנחנו מתרגשים ונפעמים מזה שירושלים, על-פי אותו הסכם, שכפי שנראה לפנינו האגן הקדוש בה, כולל הר הבית, היה אמור להיות תחת ריבונות בין-לאומית. מעולם לא היתה ריבונות פלסטינית בירושלים, ולכן המחשבה שהם יכולים לוותר על משהו שמעולם לא היה שלהם – למען האמת ההיסטורית הדבר הזה צריך להיאמר.

ולכן אני לא מתרגשת מהוויתורים, שאינם ויתורים, בעיקר לאור העובדה שהעולם הערבי לא מקבל את זה. העולם הערבי, אם "אל ג'זירה" היא סמל לעולם התקשורתי של העולם הערבי, ו"אל ג'זירה" מגנה את אותם, לכאורה, ויתורים של אבו-מאזן, ברור לנו לחלוטין שבאמת אין מה לעשות. אם ברגע ההיסטורי, מרחיק הלכת ביותר שממשלת אולמרט הגיעה אליו – הרגע שבו ממשלת קדימה הסכימה לוותר על חברון, העיר העברית הראשונה; ממשלת ישראל הסכימה לוותר על אלון מורה, העיר שאליה הגיע אברהם אבינו; ממשלת ישראל הסכימה לוותר על עפרה ועל שילה, עיר המשכן; ממשלת ישראל הסכימה ללכת לכל הוויתורים מרחיקי הלכת האלה; ויותר מזה, אחרי שמכרו לנו במשך שנים שגושי ההתיישבות הם ההישג הגדול של השמאל, שבזכות החלוקה אנחנו נצליח להציל את אריאל ומעלה-אדומים, ואנחנו רואים שבסופו של יום הפלסטינים לא הסכימו לקבל לא את מעלה אדומים, ולא את גבעת זאב ולא את אריאל, אלא כל היישובים הנפלאים האלה יצטרכו להיות תחת ריבונות פלסטין, חלילה – ברור לנו לחלוטין, היום יותר מתמיד, בעקבות הגילויים האלה, שהמקסימום שהישראלים רצו לתת וממשלת אולמרט הסכימה לתת, זה הרבה פחות מהמינימום שאיזושהי ממשלה פלסטינית תהיה מוכנה לקבל.

עם האמת ההיסטורית הזאת מדינת ישראל היום צריכה להתמודד. זה לא לחינם שהפלסטינים היום אינם הולכים במתווה של משא-ומתן; כי הם יודעים שכשלא מוכנים לשלם מחיר, הדרך הקלה והנוחה היא הדרך אל האו"ם. את זה אולי ידע השגריר הבא שלנו באו"ם – כבוד השר, אני מניחה שאתה תוכל להתמודד יותר בקלות עם העובדה שפלסטינים היום לא מוכנים לשלם שום מחיר, הם רק רוצים לקבל תמורה מלאה בלי לשלם דבר, ללכת ישר למועצת הביטחון, לבקש הכרה בין-לאומית במדינה פלסטינית בגבולות 67′. מדינת ישראל צריכה לעשות היום הרבה יותר כדי להשתמש בכל הגילויים האלה, כדי לומר: העולם הערבי אינו מקבל שום סוג של חלוקה. ומדינת ישראל צריכה לומר שבין הים לירדן יש מקום למדינה אחת בלבד, מדינת ישראל, מדינתו של העם היהודי.

נאומה של חברת הכנסת ציפי חוטובלי במליאת הכנסת, בתשובה להצעת האי אמון שהגישו אתמול (ב') סיעות האופוזיציה:

אדוני היושב ראש, חברי חברי הכנסת, השבוע הזה היה שבוע של וידויים מחדרי המשא-ומתן. אחרי שבשבוע שעבר היו פרסומים ב"אל-ג'זירה", השבוע פתחו את סגור לבם אהוד אולמרט ויושבת-ראש האופוזיציה ציפי לבני, והתחילו לדבר על השלום שכמעט היה. ממש "שם הרי גולן הושט היד וגע בם", כמעט ונגעו בשלום.

והנה התיאור הדרמטי של אהוד אולמרט על השלום שכמעט היה: הוא יושב עם אבו מאזן בחדר, מושיט לו את העט ומבקש ממנו לחתום, אומר לו - הצעה יותר טובה לא תקבל; לא תקבל הצעה צודקת יותר והוגנת יותר. ורק להזכירכם, במסגרת ההצעה הזאת הסכים אהוד אולמרט לכרסם בזכות השיבה, אותו עיקרון קדוש שמנהיגי השמאל נשבעו שלעולם לא ייכנעו לו, אפילו עקרון ההכרה במדינה היהודית הלך ונגוז, והוסכם לחלק את ירושלים.

ולמרות הדרמה הגדולה שמתרחשת בחדר, למרות העט המושט – אדוני אהוד ברק, שר הביטחון, מי כמוך יודע מהו הרגע שבו מושיטים את העט לצד השני, מבקשים ממנו לחתום, אבל הצד השני משום מה בורח ומסרב.

ועומדת ציפי לבני, שהסכימה לוותר על מעלה אדומים, ומתארת את הדו-שיח הסוריאליסטי הבא. אומר לה אבו עלא: תוותרו על מעלה אדומים, וציפי לבני אומרת: תשמע, זה דבר לא ריאלי, כי אם יישארו תושבי מעלה אדומים תחת ריבונות פלסטין, ירצחו אותם ביום שאחרי. תראו איזה שלום, איזה אמון בצד השני שהוא רוצה שלום. ואומר לה אבו עלא: אין בעיה, כמו שגירשתם אותם מעזה תגרשו אותם גם משם.

זה השלום, אלה תשתיות השלום שהביאו איתם אנשי קדימה, ועכשיו הם מאשימים אותנו בהיעדר שלום, כשהפלסטינים כל כך מתנערים ולא הסכימו אפילו להצעות הנדיבות ביותר. ונראה לי שהמפלגה שחרתה על דגלה את העובדה שצריך לשמר את הקיים ולא לשמור על כל ההישגים המדהימים שמדינת ישראל השיגה ב-40 שנות קיומנו ביהודה ושומרון, צריכה ללמוד קצת מבן-גוריון. וכך אמר בן-גוריון במאמר מופתי ששואל על מה אנו מגינים; בן-גוריון אמר: עלינו לראות בבירור מהי מטרתו של האויב. הפעם אין זו התנקשות ביישוב זה או אחר, במספר יישובים או אפילו ביישוב כולו. האויב מבקש לעקור את הסכנה הציונית כולה. מלחמתנו אינה הגנה על הקיים, כי לדעתי אין קיים בארץ, במובן ההיסטורי של המלה הזו, כי אם רק על הקיים בלבד נגן, הרי שהקיים אינו אלא בית קלפים שיתפזר על-ידי כל רוח מצויה ובלתי מצויה.

כך אמר בן-גוריון שביקש ליישב את הנגב, ואמר: מי שעלה לארץ לא עלה ליהנות מן הקיים. הקיים אינו מספיק גם עכשיו. כל בני דורי שבאו לארץ לא באו ליהנות מתל-אביב כי תל-אביב לא היתה קיימת אלא בדמיון, ולא באו ליהנות מפתח תקווה כי היא לא היתה קיימת אלא בדמיון. ולכן, מי שרוצה לשמר את תל אביב ואת פתח תקווה, חייב – כך אמר בן-גוריון – להרחיב את הקיים ולא רק לשמר את הקיים.

אבל אותה מפלגה שחרתה על דגלה, איבדה גם את הקיים. וכשאנו רואים את הרוחות שמגיעות מצפון ומדרום – ממצרים, מחמאס, ומלבנון, מחיזבאללה – אנו יודעים שהסכסוך אצלנו אינו טריטוריאלי, והצד השני, כשהוא מדבר על ויתורים שהוא עושה למעננו, אינו יכול לוותר על מה שמעולם לא היה שלו.

וראוי לנו ללמוד מבן-גוריון שאמר, שבמידת היכולת שלנו לרצות באמת את מה ששלנו, כך תיקבע מידת היכולת שלנו להיות באמת כאן בעלי הארץ הזאת, כי הדבר שעליו אנו נלחמים – כך אמר בן-גוריון – קובע את מידת היכולת. מטרה מצומצמת מצמצמת את יכולתנו, מטרה מורחבת מרחיבה, ובגודל הרצון תלוי גודל הכוח. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

מליאת הכנסת אישרה היום (ד') בקריאה טרומית את הצעת החוק של יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה, ח"כ ציפי חוטובלי, ושל קבוצת ח"כים נוספים, להרחיב את ההגנה על נפגעי עבירות מין מעבר לאיסור הקיים על פרסום פרטים של מי שנפגע בעבירה, לפי חוק העונשין.

החוק כיום קובע כי המפרסם ברבים שמו של אדם או של כל דבר שיש בו כדי לזהות אדם כמי שנפגע בעבירה או כמי שהתלונן כי הוא נפגע בעבירה לפי סימן זה, דינו – מאסר שנה. אולם החוק בנוסח הנוכחי, אינו מגן דיו על פרטיותו וכבודו של הנפגע המצולם. זאת, משום שהחוק הקיים מונע אך את פרסום פרטיו אך לא מגן עליו מפני הטרדה, הכרוכה במרדף שמנהלים אחריו צלמי עיתונות. במצב דברים זה נאלץ הנפגע בעבירה להסתתר ולהימלט מפני החפצים לזכות בתמונה מוצלחת. המפגש של נפגע העבירה עם צלמי העיתונות גורם סבל גדול לנפגע העבירה הנמצא ממילא בשעת מצוקה אישית גדולה.

הצעת החוק של ח"כ חוטובלי קובעת כי גם המצלם אדם שנפגע בעבירה או שהתלונן כי נפגע בעבירה לפי סימן ה' בפרק י' לחוק העונשין, מתוך מטרה לפרסם את התמונות ברבים, עובר עבירה פלילית, ודינו – קנס כספי. צילום מתלונן בנסיבות אלה לא יהיה עבירה, רק אם נתן המתלונן את הסכמתו לצילום בפני בית משפט, או שבית המשפט התיר את הצילום מטעמים מיוחדים שיירשמו.

יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה, ח"כ ציפי חוטובלי, אמרה כי "החוק ירחיב את ההגנה על נפגעי עבירות מין ויגן על פרטיותו וכבודו של הנפגע המצולם. המרדף של צלמי העיתונות והצורך של הנפגע להסתתר מהם בשעת מצוקה אישית גדולה, חייב להיפסק".

חברת הכנסת ציפי חוטובלי אמרה היום (ד') בתגובה לדבריו של ראש צוות המו"מ ברשות הפלסטינית, סעיב עריקאת, בעניין דרישה אפשרית להכרה במדינה פלסטינית במועצת הביטחון של האו"ם, כי "פעולה חד צדדית מצד הפלסטינים פורסת את כל הקלפים בצורה הגלויה ביותר ומראה בכל פעם מחדש כי פניהם אינם לשלום, אלא ליצירת פרובוקציות וסכסוכים מול ישראל בצורה הצבועה והזולה ביותר. על מהלכים פלסטיניים חד צדדיים ישראל צריכה להגיב בסיפוח שטחי ההתיישבות ביהודה ושומרון".

כמו כן, בתגובה לחרם עשרים החברות על יהודה ושומרון, אמרה חברת הכנסת חוטובלי, כי "הסכמת חברות ישראליות לבניית העיר רוואבי, תוך החרמת יהודה ושומרון, הגולן ומזרח ירושלים, היא בבחינת בגידה בחזון המפעל הציוני ועלולה לגרום לנזקים חסרי תקדים ובלתי ניתנים לתיקון, הן בהסברה הישראלית והן בקרב הקהילה הבינלאומית". ח"כ חוטובלי הוסיפה כי היא שותפה ליוזמת הצעת החוק שנועדה לעצור את ההשתתפות בחרם על מדינת ישראל ע"י תושביה.