הבלוג של הליכוד

נאומו של שר החינוך, גדעון סער, במסגרת דיון במליאת הכנסת אתמול (ב') בהצעות אי האמון של סיעות קדימה, העבודה, מרצ, חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד.

גברתי היו"ר, כנסת נכבדה, אני מבקש בתחילת הדברים להתייחס לדברים שאמרה חברת הכנסת וילף, שהתייחסו לרפורמת "עוז לתמורה". הנושא של הערכת מורים בכלל, וברפורמה הזאת בפרט, הוא בין הדברים החשובים ביותר על סדר-היום של מערכת החינוך, ואין שר חינוך שאני פוגש במדינה מתוקנת שלא רואה את החשיבות שבנושא של הערכת מורים. ואם יש ליקוי בסיסי שהשתרש במערכות חינוך, כולל במערכת החינוך אצלנו, זה הנושא של היעדר accountability, דהיינו, היעדר קשר בין הישגים לבין מעמד, וקודם כול, המשך ביצוע התפקיד. זה לא מתחיל מרמת המורה, זה יכול להיות גם מנהלים.

ולכן התפיסה שבאה ואומרת: בואו ננתק את הדברים מהערכה וגם מנושא של הישגים – היא תפיסה לא נכונה, היא תפיסה שגויה. ודאי שצריך להיזהר וצריך למצוא את הדרך איך, ובהזדמנות, אני מציע שתראי איך זה בוצע במסגרת הערכת מורים בבתי-ספר יסודיים, וזה די מצליח, הנושא הזה, וודאי שבעל-יסודי יהיו שינויים. אני חושב שגם מחויבות להישגים זה דבר חשוב, כשלמורה יש מחויבות להישגים של תלמידים, אבל הנושא הזה עוד לא קיים בהסכם.

הוטל על הרשות הארצית למדידה והערכה, שהוקמה בתקופת כהונתה של השרה לימור לבנת, שרת החינוך בשנת 2005, לגבש את המדדים, את הפרמטרים, כפי שעשתה בנושא הערכת מורים בבתי-הספר היסודיים, לצורך ביצוע הערכה לאותם מענקים ולאותו תגמול דיפרנציאלי שיהיה על-פי רפורמת "עוז לתמורה". אבל אני חושב שאסור לנו לברוח. עכשיו אני מזהה איזה טרנד חדש, מסוכן, שבא ואומר: יותר מדי הישגים, יותר מדי מדידות, יותר מדי מבחנים. זה במלים אחרות: תורידו את הרף.

אנחנו, חברת הכנסת וילף, ואת יודעת את זה, מאוד נוקשים, מאוד מאוד נוקשים, לפחות בקדנציה הזאת, בנושא של טוהר הבחינות. מאוד נוקשים. ואני חושב שזה לקח חינוכי. אנחנו הלכנו ועשינו בחינת בגרות במתמטיקה בהתראה של 36 שעות, כי ידענו שהטופס מסתובב בחוץ, ולא רצינו, כשידענו על זה מראש, שאנשים ייהנו מרמאות, ואנחנו נאבקים בזה בכל תוקף. וצריך גם למצוא את כל הדרכים להתמודד עם מניפולציות על הערכה. בהחלט צריך לעשות את זה, אבל לא להתנתק מסוגיה של הערכת מורים, שהיא מאוד מאוד חשובה, והערכת מנהלים והערכת סגני מנהלים כמו שיש. זה לא הפרמטר היחיד, אבל זה בהחלט פרמטר חשוב מאוד, לפי דעתי, ואני מאוד שמח שהגענו לזה שבהסכם עם ארגון המורים הגענו להבנה בנושא הזה.

אני רוצה להעיר לחברי האופוזיציה, לפחות עד לאותו שלב שבו יו"ר הקואליציה יעיר לי את הערתו. מכובדי היו"ר, אין שום ספק, בפני יש כמה נקודות שרשמתי, פתחתי בהערה היחידה שנגעה לתחום משרדי ושעלתה במהלך הדיון בהצעות האי-אמון על-ידי חברת הכנסת וילף. וכעת אני רוצה להזכיר כמה עובדות, או כמו שאומרים במקצוע שאליו השתייכנו, גם מכובדי וגם אני, לרענן את זיכרונם של חברי האופוזיציה בכמה עובדות יסודיות, בסיסיות. ובאותה הזדמנות גם לצופים בבית - להביא לידיעתם כמה עובדות חדשות.

עובדה מס' 1: הוצאת מוצרי החלב מהפיקוח נעשתה על-ידי ממשלת קדימה. ביוזמת קדימה, בתקופת כהונתו – גם אם אני אגיד דברים שמרגיזים אתכם, תשתדלו לשמוע במידה של סובלנות, של דרך ארץ. כאילו, כשאתם קופצים הצופים יכולים לחשוב שאתם לא בטוחים בעצמכם, שאתם מבקשים להסתיר איזה משהו. למה לכם? תקשיבו.

עכשיו אני גם שם לב לעוד עובדה: מה משותף, אדוני היו"ר, בין חבר הכנסת שי לבין חברת הכנסת זוארץ לבין חבר הכנסת מולה, כלומר אותם חברים שקוראים לי את קריאות הביניים? הם כולם, בשעה ששר האוצר דאז מטעם קדימה, השר אברהם הירשזון, הביא לכנסת את ההצעה להסרת הפיקוח ממוצרי החלב, הם לא היו בכנסת. אני, אדוני שר האוצר לשעבר (לח"כ בר-און), מתייחס לא לתקופת כהונתך אלא לקודמך בתפקיד, השר אברהם הירשזון. אני מתייחס באופן ענייני, מביא עובדות שנוגעות להסרת הפיקוח על מוצרי החלב, ואני מביא עובדות שגם חברת הכנסת אבסדזה היא לא היתה חברת הכנסת באותה שעה. ולכן מוזר בעיני שאותם אלה שקוראים קריאות ביניים הם כל אותם חברים שלא היו חברי הבית באותה שעה. אחרת, הייתם יכולים להעמיד אותי על טעותי באיזה דבר.

ואני רוצה להגיד דבר נוסף – איך אומרים באותו מקצוע? לא זו אף זו. לא רק שהבאתם את נושא הסרת הפיקוח על מוצרי החלב, עיקר העלייה של מחיר אותו מוצר שהובא לשולחן הזה מולי בשבוע שעבר הייתה בתקופת ממשלתכם. אני רק מביא עובדות. חבר הכנסת מולה, אני לא נותן פרשנות לעובדות אפילו, מה שיכולתי לעשות. אני בסך הכול מביא עובדות.

אני הייתי מצפה למידה של צניעות מצד חברי סיעת האופוזיציה הראשית כאשר הם מדברים על הנושא הזה. כאשר יטען לעניין זה חבר הכנסת ברכה או חבר הכנסת אחמד טיבי, אני יודע שאלה סיעות שישבו באופוזיציה, לא היו שותפות לאחריות כפי שאתה שותף כאשר אתה חבר בממשלה ובקואליציה. אבל כאשר אתה שותף, לא שותף, אתה מוביל, האם אתה יכול לקבול כנגד אותו דבר שאתה מוביל? הרי מיד באים אליך ומציגים בפניך את העובדות – אבל אתה הרי הצבעת בעד הדבר הזה שעכשיו אתה קובל כנגדו. אני יוצא מנקודת הנחה שאתם בודקים לפני שאתם מוציאים הודעות לתקשורת ואתם לומדים את הנושא. תנו קצת קרדיט לאינטליגנציה של הציבור. אשראי, אשראי, אמר לוי אשכול.

בניגוד לאותם דברים שאותם ציינתי, היתה זאת דווקא הממשלה הנוכחית שהביאה לכנסת חוק, שנמצא כאן בהליכי השלמה בימים האלה, ומאפשר לממונה על ההגבלים העסקיים, אדוני היו"ר, להתערב גם כשהוא איננו מצליח להוכיח קרטל אבל המציאות הכלכלית היא כזאת שמעידה על מעין תיאום. לדוגמה, זאת אומרת, היא מחפשת את אותם דברים שיעמדו לטובת הצרכן. ולמה זה קונסיסטנטי? כי מי הוביל את המאבקים למען הצרכן בקדנציה הקודמת?

אדוני היו"ר, אני מבקש להביא או להזכיר לבית מי גם בקדנציה הקודמת היה זה אשר נאבק על אותו קו למען הצרכנים. גם אז, אמנם אז היינו סיעה מאוד קטנה, אכלסנו רק חלק קטן מהספסלים שמאכלסים היום חברי סיעת קדימה, אבל בראשות ועדת הכלכלה ישב, וכאן אני מתחבר לאחד השמות שהוזכרו כמה פעמים – אדוני השר כחלון. אני מבקש להזכיר שם שעלה כמה פעמים במהלך הדיון, ולומר שגם בקדנציה הקודמת, בעת ששירתנו את העם על-פי אמונה באופוזיציה, מי שהובילו את הנושא הצרכני היו יו"ר ועדת הכלכלה דאז, ידידי השר כחלון, ויו"ר ועדת הכלכלה דאז, ידידי השר גלעד ארדן. גם אז אנחנו הובלנו את הנושא הצרכני ולא אתם, כאשר הייתם בשלטון.

ועל כן, אדוני היו"ר, מי שנע בתזזית מנושא לנושא, ואנחנו זוכרים איך בכך שלא אפשרה את שיווק הקרקעות במרכז הארץ, חלה אותה תנופה במחירי הדיור בתקופת הממשלה הקודמת, ואותו דבר בנושא שבו התחלתי. אנחנו הגענו למציאות מסוימת. אתם קלקלתם ואנחנו ניאלץ ונצטרך לעבוד קשה כדי לתקן.

נאומו של ח"כ אופיר אקוניס, סגן יו"ר הכנסת, במסגרת דיון ארבעים חתימות בהשתתפות ראש הממשלה, שנערך ביום ד' במליאת הכנסת:

אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת.

"עכשיו אנחנו רואים את ההבדל. (איך) אנחנו באופוזיציה והם באופוזציה. אנחנו באופוזיציה פטריוטית, אחראית, מסורה, נאמנה! לכן נתן בנו העם אמון לפני שנתיים להקים ממשלה. הוא למד, הוא התבונן, הוא ידע!  איפה האופוזיציה? נגד האינטרס הלאומי. שבירת האחדות הלאומית. ייבושו וייכלמו – עליהם מסתמכים כל הצרים וכל חורשי רעתנו עד היום הזה!" (מנחם בגין).

השורות הללו לא נכתבו על ידי. הם נכתבו על ידי ראש הממשלה, מר מנחם בגין. מדהים עד כמה הדברים שנשא בנאומו לפני שלושים שנה, נכונים גם להיום. כאילו ראה את הנולד!

אדוני היו"ר, מדינת ישראל מצויה בימים אלה במערכה חשובה מאין כמוה. מדינת ישראל – לא רק ממשלת ישראל ולא רק ממשלת הליכוד – מדינת ישראל מצויה במערכה על צדקת דרכה ועל האינטרסים הלאומיים שלה. בעת הזאת, מצופה אופוזיציה אחראית לנהוג כפי שנהג הליכוד בהנהגתו של בגין בזמן מבצע אנטבה, כפי שנהגנו אנחנו כשהיינו באופוזיציה בתקופה של שפל ביטחוני, שתי מלחמות, ותחת מתקפת דה לגיטימציה בינלאומית. ואיפה האופוזיציה היום? נגד האינטרס הלאומי!

מאז ומתמיד אנחנו ידענו להתעלות מעל השיקולים הפוליטיים הצרים ולנהוג בממלכתיות הנדרשת. מאז ומתמיד ידענו – מתי צריך לנצור את הויכוח הפוליטי ולהתאחד תחת האינטרס הלאומי של מדינת ישראל. ומה עושה האופוזיציה בראשות קדימה? נגד האינטרס הלאומי!

במקום להתגייס למערכה הדיפלומטית שמוביל ראש הממשלה בכל העולם, היא בוחרת לתקוף את הממשלה מעל כל במה. במקום להצטרף למערכה ההסברתית שאנחנו מובילים, היא בוחרת לעסוק בפטפטת שמשרתת את אויבינו. במקום לייצר אחדות בחברה הישראלית, היא עוסקת אך ורק בפילוג!

איך אמר בגין? עליכם מסתמכים כל הצרים וכל חורשי רעתנו עד היום הזה!
 
עכשיו אדוני היו"ר, אני אומר משהו מאד לא מקובל בפוליטיקה הישראלית: תודה. תודה לך, ראש הממשלה, על שבמסעך לארה"ב עמדת על האינטרסים הישראליים. תודה לך שזקפת את קומתם של ישראלים רבים. תודה לך שרעננת את זכרונו של העולם - שאנחנו ביהודה ובשומרון בזכות אבות ולא בחסד האומות! תודה לך שהעמקת את הקשר החזק והבלתי ניתן לניתוק בינינו לבין העם האמריקני -  שני עמים שמקדשים חופש, חירות, זכויות אדם! תודה על עמידתך מול ממשלת החמאס–פתח'. אותו חמאס שממשלת קדימה אישרה לו להשתתף בבחירות לפני חמש שנים, בסניפי הדואר בירושלים. תודה!

זו הממשלה הראשונה מזה שנים שעושה – לא מדברת, לא מפטפטת, לא מחריבה, לא מתקיימת על ספינים של יחצ"נים - עושה בגיבוי מרהיב של חברי הכנסת מהקואליציה: רפורמות בחינוך, בתחבורה, בהגנת הסביבה, בתקשורת. נאבקת בקטסטרופה שהשארתם לנו בתחום הנדל"ן ובהחלטות ההזויות שלכם - כמו הקמת תאגידי המים.

הממשלה פועלת! נציגי הסנאט והקונגרס האמריקני ומדינות האיחוד האירופי מאמצות את עמדת ישראל בזו אחר זו – לא לצעדים חד צדדיים!
 
ואתם? במה עוסקת סיעת האופוזיציה הראשית? במאמץ ההסברתי? במאמץ הדיפלומטי? לא, מפלגת האופוזיציה עסוקה בעניינים הלא תקינים, שלא לומר המושחתים, של התנהלות מפלגת קדימה!
 
שמעתי שכבר יש רבים שקמים נגד יו"ר המפלגה. ואני שואל אתכם - אם חברי קדימה לא מאמינים לגברת לבני, אתם רוצים שאנחנו נאמין לה? אתם רוצים שהציבור יאמין לה? לא מאמינים! הנה, ממש עוד כמה דקות היא תעלה לפה ותתבכיין כהרגלה. אבל זה לא ישנה את העובדות. כבר אמר מי שאמר:  בבכיינות לא בונים מנהיגות!

נאומו המלא של שר החינוך, גדעון סער, בדיון הצעת אי האמון של סיעות קדימה, העבודה, מרצ, האיחוד הלאומי והסיעות הערביות, אתמול (ב') במליאת הכנסת:

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להביע את צערי על כך שמנהג חדש, או לא יודע אם הוא חדש, קם לו בכנסת ישראל – אדם מציג הצעת אי-אמון, יוצא, ולא שומע את התשובה. בקדנציה הקודמת הגשתי לא פעם ולא פעמיים, לא קרה שהצגתי בפני הבית הצעת אי-אמון ולא שמעתי מה היה לממשלה להשיב. אדוני היושב-ראש, אני גם נוהג לסכם את עיקרי הדברים כדי לדעת על מה להשיב, על מה לא להשיב, אבל לפחות לבוא ולהקשיב לדברי התשובה זה ראוי, אבל – בכך אסתפק.

למה אני פותח כך, אדוני היושב ראש? שמעתי את נאומה של חברת הכנסת רוחמה אברהם. אני חייב להגיד, ואני אומר את זה בלשון המעטה, היו בו מלים – אני אולי אצטט, כדי שאני לא אצטרך לתאר את המלים – היה בו מן ההתלהמות ונקיטת מלים כמו "כחש", "כזב", "יהירות"  – הייתי אומר, בהיקפים או בכמויות גדולות מאוד. אבל ניסיתי למצוא בדברים תוכן; ניסיתי, אדוני היושב-ראש, למצוא משפט אחד שתציג לנו דוברת סיעת האופוזיציה הראשית, שבו היא חולקת על דברים שאמר ראש הממשלה – או במפגש עם הנשיא אובמה בפומבי, או בפני איפא"ק, או בפני שני בתי הקונגרס, ולא מצאתי, אדוני היושב-ראש, משפט אחד כזה בנאום של יותר מעשר דקות. משפט אחד כזה של ויכוח, על מה המחלוקת? קודם כל, מחלוקת לשם שמים – אתה מתווכח. ואני חושב שלא בכדי לא מצאתי.

אני לא מדבר על הלעג. הלעג איננו במקומו משני טעמים: כי כאשר אתם לועגים לנאום הזה, אתם לועגים לתחושה של גאווה שחשו הרוב הגדול של אזרחי ישראל, הרוב הגדול, המכריע, כולל המצביעים שלכם, ח"כ מולה, כולל המצביעים שלכם, ואני בטוח שאתם לא יכולים להצביע על שום אדם אחר, ודאי לא בבית הזה, ואני לא חושב שגם מחוץ לו, שיכול באופן הזה לעמוד ולייצג את ישראל, את הקייס שלה, את הנרטיב שלה, את האמת שלה, את הצדק שלה, כפי שעשה ראש הממשלה לפני שבוע בוושינגטון.

אני אגע בדבר אחרי דבר, תוך ניסיון להבין מהי בכלל המדיניות שלכם, כי בשביל להתווכח אתם צריכים להגיד על מה אתם חולקים בנאום. מהי הנקודה – אתם מקבלים את קווי 67′ או לא מקבלים? אתם בעד אחדות ירושלים או לא בעד אחדות ירושלים? דבר מאוד פשוט, כדי ללבן את מה שטוענים שבמחלוקת. אני שמעתי אדם אחד הגון, שישב בספסלים האלה עד לפני כמה חודשים, צחי הנגבי, אומר: אני מאמץ כל מלה שראש הממשלה אמר. כל מלה. אני לא מאמץ את עיקרי הדברים, אומר צחי הנגבי - אני מאמץ כל מלה שראש הממשלה אמר. ולכן אני מעריך, בזהירות, שצחי הנגבי מבטא את עמדת מצביעי קדימה.

(עונה לשאלה)
אני מעריך. אני אסביר לך איך, חבר הכנסת מולה. אני רואה סקר. אני רואה בסקר שיותר משני-שלישים של הציבור תומך, ואז אני אומר: הליכוד, עדיין אין לו 80 מושבים בבית הזה, אז כדי להגיע לרוב כזה אנחנו צריכים לקבל את תמיכת מצביעי קדימה, פשוט מאוד. אבל אני חייב לומר, שאיך שפעלתם בשבוע שעבר היה חריג במה שמקובל במדינת ישראל; לפחות היה מקובל הדבר – וזה שורש הסיבה גם, אדוני היושב-ראש, שבעת שראש הממשלה נמצא בשליחות מדינית בחוץ-לארץ גם לא מגישים הצעות אי-אמון – בעבר היה מקובל המנהג הזה של איפוק בביקורת, של ריסון, לפחות לפרק הזמן שראש הממשלה נמצא בשליחות מדינית. אפילו בזה לא עמדתם. עד כדי כך איבדתם את הממלכתיות, עד כדי כך איבדתם את האחריות, שאפילו בכלל הזה – להמתין. אני לא מדבר על האי-אמון. אמרתי – מכאן שורש המנהג, אבל המנהג לא נגע, אדוני היושב-ראש, רק באי-אמון, וכאשר – בזמן שראש הממשלה מייצג את מדינת ישראל בחוץ-לארץ, אתם באים – תחת כל עץ רענן, ובכל אולפן טלוויזיה - מנגחים את מדינת ישראל. אתם חורגים מהפרקטיקה שהייתה מקובלת בזמן שכל ראשי הממשלה היו בשליחויות מדיניות. תאמינו לי, אתם טועים בגדול גם לשיטת המצביעים שלכם. אתם הרי תראו, אם אתם תמשיכו בדרך הזאת, אתם תראו בדיוק לאן אתם תגיעו.

אני מבקש גישה ממלכתית ואחראית, אבל מעבר לכללים של הממלכתיות אני רוצה לגעת גם בשורש של הדברים. מדוע העמדה והעמידה שהציג ראש הממשלה בארצות-הברית לאחר נאום נשיא ארצות-הברית הייתה כל כך קריטית, הייתה כל כך חיונית? כי החומרה שהייתה בראייתנו, ואני מדבר היום על מדינת ישראל ובמדינת ישראל אנחנו חיים במשטר דמוקרטי. היום יש ממשלה כזאת, אתמול הייתה ממשלה אחרת, אנחנו יודעים שתמיד שלטון מתחלף. כשבא נשיא אמריקני, וארצות-הברית היא ידידת ישראל ואנחנו מכבדים את הנשיא ואנחנו רואים חיוניות, חשיבות ברצון שלו לקדם את השלום במזרח התיכון. יכולות להיות לנו מחלוקות, אבל אנחנו מכבדים.

כשבא נשיא ארצות-הברית והציג את המשוואה של קווי 67′ כבסיס, עם חילופי שטחים מוסכמים, דהיינו קיבל בנושא הטריטוריאלי בהגדרה הזאת את העמדה הפלסטינית וגם אתם לא מקבלים את העמדה הזאת, לפחות לא באופן רשמי, ואם תגידו שאתם מקבלים אז יהיה לנו על מה להתווכח בבחירות, אבל הדבר היותר חמור לא היה רק העניין הזה כשלעצמו אלא העובדה שבמקביל לא הובעה עמדה דומה בסוגיית הפליטים, כמו שלמשל הובעה במכתב של נשיא ארצות-הברית ג'ורג' בוש לראש הממשלה דאז אריאל שרון, שהתייחס לפתרון בעיית הפליטים במדינה פלסטינית ולא במדינת ישראל.

אז למה הדבר דומה? אנחנו בעצם היינו צריכים לקבל מצב שבו אנחנו מקבלים מראש את עקרון הנסיגה המלאה לקווי 67′. אנחנו מאמינים שהם קווים שאינם בני-הגנה, אני חושב שגם אתם מאמינים בזה, שהם אינם קווים בני-הגנה, לפחות הרוב שלכם כפי שאני מכיר את עמדותיכם, ואחר כך לעמוד בפני תביעה להצפת ישראל בפליטים פלסטינים, כאשר אנחנו ראינו רק לפני שבועיים, ואנחנו עוד לא יודעים מה נראה, שהתביעה הזאת – ביום הנכבה ראינו – אצל הפלסטינים היא תביעה חיה וקיימת. אם ראש הממשלה לא היה עומד בצורה הברורה ביותר ואם ממשלת ישראל לא הייתה עומדת ולא תעמוד בעתיד בצורה הברורה ביותר במצב כזה היא פוגעת בעתיד ישראל. והוא היה חייב – הוא היה חייב לעמוד על העניין הזה בצורה הברורה ביותר והוא שירת בכך את האינטרס הישראלי. והרבה יותר נוח לפעמים לטייח דברים.

בראייתנו, חבר הכנסת שטרית, נשיא ארצות-הברית אמר – אתה יודע מה? אני לוקח את מרצ, לא את קדימה וקל וחומר לא את הליכוד. גם היא יש לה עמדה בסוגיית הפליטים, זאת אומרת אין אף אחד שיגיד: בואו נסכים בנושא הטריטוריאלי ונשאיר את נושא הפליטים פתוח, אבל זה מה שנאמר. אז איך ראש ממשלת ישראל יכול לא לומר דברים ברורים? ולכן נאמרו דברים ברורים ביותר.

ואני חושב שזה חשוב ביותר ליצור מצב – אני אתייחס פה לאיזו נקודה מההיסטוריה הלא-רחוקה – שאסור ליצור את הרושם שאפשר לדחוק את ישראל עד הסוף, כי אם ישראל תידחק עד הסוף, גם שלום לא יהיה, ואתם יודעים את זה. ואני רוצה להזכיר מה קרה לפני קצת פחות מעשר שנים, בתקופת ראש הממשלה אריאל שרון שהיה אז יושב-ראש הליכוד ואחר כך היה גם יושב-ראש קדימה, כאשר היה לו חשש שהולכים להקריב אינטרסים ישראליים בתקופה של נשיא סופר-ידידותי כמו נשיא ארצות-הברית ג'ורג' בוש, והוא נשא אז את הנאום שכונה אחר כך "נאום צ'כוסלובקיה". והוא לא חשש לעמוד גם, גם מול נשיא ארצות-הברית בדבר שהוא ראה חיוני לעתיד ישראל. למה אתם מבזים בגלל זה את ראש הממשלה? למה אתם מלמדים עליו קטגוריה? הייתם צריכים לחזק אותו בנושא.

אני רוצה להגיד מה אמר אריאל שרון באותו נאום, שבו הוא התחיל לדבר מנקודת המוצא של ההכשלה של הפלסטינים להגיע להפסקת אש. היינו באמצע האינתיפאדה השנייה. אומר אז אריאל שרון: "אנחנו עומדים גם במערכה מדינית מורכבת וקשה. אני פונה אל הדמוקרטיות המערביות ובראש ובראשונה למנהיגת העולם החופשי, ארצות-הברית – אל תחזרו על הטעות הנוראה של שנת 1938″, ושימו לב גם על מה מדבר אריאל שרון, כי אם היה אומר את זה ראש ממשלה אחר, אולי היו לועגים לו. "אז החליטו דמוקרטיות נאורות באירופה להקריב את צ'כוסלובקיה למען פתרון זמני נוח. אל תנסו לפייס את הערבים על חשבוננו. לא נוכל לקבל זאת. ישראל לא תהיה צ'כוסלובקיה". אמר את זה יושב-ראש קדימה הראשון.

אני מציע לכם, כאשר יש גורמים בעולם המערבי שרוצים להקריב אינטרסים של מדינת ישראל –האינטרסים שלנו, אלו לא אינטרסים מפלגתיים, אלה נכסים של מדינת ישראל – כדי להגיע לאיזה איזון שהוא לא – ואנחנו רואים את זה במקומות מסוימים באירופה. אנחנו רואים את זה במקומות מסוימים באירופה, את הנטייה הזאת. אנחנו לא יכולים לקבל את הדבר הזה. ואני אומר, אם אתם באמת, באמת, ואני חושב שאלה העמדות שלכם, זאת אומרת אני חושב שאנחנו, הרוב הגדול, אולי לא סיעת מרצ, אולי לא חלק מסיעת העבודה, לא המפלגות הערביות, אבל הרוב הגדול של הבית הזה יכול להתאחד מאחורי העמדות שראש הממשלה הציג בנאום בפני שני בתי הקונגרס.

במה אנחנו לא יכולים להתאחד מתוך הנאום הזה? ואנחנו הולכים לתקופה קשה מאוד. למה שלא נציג פעם אחת אחדות ישראלית מול אחדות פלסטינית וערבית? הרי אתם רואים מה קורה, אתם רואים את הברית בין ה"חמאס" לבין ה"פתח", וכשאתם רואים את הברית בין ה"חמאס" ל"פתח", אני שומע את כל הדוברים שלכם, אתם אף פעם לא אומרים מילת ביקורת אחת על הרשות הפלסטינית, כל הביקורת זה ממשלת ישראל. היא אשמה שאין תהליך שלום, היא אשמה שהכול תקוע. הכול?

יש כאלה שעולים עליכם בזה. שמעתי ביום שישי את עמרם מצנע, אז הוא באמת סניגור גדול יותר מכם של הפלסטינים. אתם – אני לא יכול להגיד, אתם לא מסנגרים על הפלסטינים בלהט שלו, אבל בכל זאת אתם לא אומרים מלה אחת, מה שאנחנו תמיד דורשים, מה שחבר הכנסת נחמן שי או סגן שר החוץ לשעבר, מגלי והבה. כשהוא היה סגן שר החוץ היה דורש בכל מפגש מדיני בחוץ-לארץ, הוא היה אומר: תגלו איזון. אל תהיו פרו-ישראלים. תגלו איזון. אז אני אומר, אתם, חברי כנסת ישראלים, תגלו איזון בביקורת, בין הביקורת שלכם על ממשלת ישראל, שאתם אומרים שהיא סרבנית, לבין הפלסטינים שאתם יודעים ששנתיים לא באים למשא-ומתן, מציבים תנאי מוקדם אחרי תנאי מוקדם אחרי תנאי מוקדם. שהולכים וכורתים ברית עם ה"חמאס". מי שכורת ברית עם ה"חמאס" רוצה לבוא לתהליך שלום? אז אתם יודעים.

אני הולך הכי רחוק לטובתכם. אתם יודעים שלא כל האשמה מוטלת לפתחה של ממשלת ישראל. אני חושב שהיא בכלל לא מוטלת לפתחה, אבל אני הולך, מקל עליכם. לפחות תציגו עמדה שיש בה איזון ויושר פנימי.

אני התחלתי בזה – נמצאת פה חברת הכנסת אברהם, היא לא הייתה בראשית דברי – אני בטוח שאם הייתי נותן לך את נאום ראש הממשלה בפני שני בתי הקונגרס ואומר לך, תסמני במרקר צהוב את המשפטים שאת לא מסכימה עליהם, וקחי כמה זמן שאת רוצה, היה לך קשה. אתם כבר שופטים את הכוונות. עכשיו אתם לא מגישים אי-אמון על הנאום, עכשיו אתם שופטים את הכוונות. , זה באמת דבר חדש. אני מציע לכם, מה שמנסים היום הפלסטינים לעשות במהלך חד-צדדי, מתוך זה שהם אימצו אסטרטגיה, כשהם לא רוצים תהליך מדיני כי הם רוצים להגיע להישגים מדיניים בלי לשלם את המחיר של הפשרה. וראש הממשלה אמר שהוא מוכן ללכת לפשרות מרחיקות לכת, אבל הם לא רוצים את זה כי הם לא רוצים להתעמת עם ה"חמאס" ויש להם השיקולים שלהם. יש גל של מהפכות בעולם הערבי. הם קונים את האופוזיציה, הם עושים קואופטציה של האופוזיציה לתוך השלטון. זה עניין פוליטי פלסטיני, ואתם יודעים שהפלסטינים הם הסרבנים בסיפור הזה. והם הולכים לעצרת האו"ם. האם זה לא הזמן להתאחד? כמו שאנחנו, כשאנחנו ישבנו בספסלים שאתם יושבים, והיינו קטנים יותר, והייתה מלחמה בלבנון, מלחמה, בוא נגיד, לכל אחד מאתנו הייתה ביקורת על ההתנהלות של המלחמה. לא אמרנו מלה אחת. לא אמרנו מלה אחת, נתנו גיבוי מוחלט, יחד עם חברת הכנסת אברהם ניסחנו אז את הודעת הסיכום במושב הכנסת בפגרה, לתמוך בממשלת ישראל. למה? אנחנו עומדים במערכה. מערכה זה גם מערכה מדינית. 

אותו הדבר ב"עופרת יצוקה", היינו תוך כדי מערכת בחירות, זה היה ינואר, ב-10 בפברואר היו בחירות. עשינו פוליטיקה? לא עשינו פוליטיקה בעניין הזה. גילינו גישה ממלכתית ונתנו גיבוי כי עמדנו במערכה. ואני אומר היום - אל תעשו את העוול הזה למדינת ישראל. לי אין ספק שאנחנו נגבר עליכם גם במערכת הבחירות הבאה. למה אני אומר לכם את זה? כי אני רואה איך אתם מתנהלים, אז לי אין ספק בזה. אבל אני אומר לכם, אל תעשו את העוול הזה למדינת ישראל. בואו נעמוד ביחד כמו שאומה גאה צריכה לעמוד כשהאויבים שלה מטילים עליה – לא מצור ביטחוני, ברוך השם אנחנו יותר חזקים – מצור מדיני. בואו ביחד נמצא את הדברים סביב הנאום הזה של ראש הממשלה, עם מה שיש בו. אני יודע שהרוב הגדול שלכם חושב שהדברים הם נכונים ואמיתיים. ואז גם נוכל לעבור את התקופה הזאת, כי בסופו של דבר אלה דברים שהם יסוד היסודות. כל הדברים שנגע בהם ראש הממשלה, אלה דברים שהם האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל, שכל ממשלה אחראית שתרצה לעמוד מתוך ראייה לאומית נכונה, תעמוד על אותם הדברים. תודה רבה.

דברי סגן יו"ר הכנסת, ח"כ אופיר אקוניס, אמש (ב') במליאת הכנסת, בתשובה להצעת האי-אמון שהגישה סיעת קדימה נגד הממשלה:

אדוני היו"ר, כנסת נכבדה,
מהי מנהיגות חזקה? מהי מנהיגות אמיצה? מנהיגות שבטוחה בכוח ובעוצמה שלה. לא זו שמתעקשת, לא כזו שאטומה לרחשי העם ולמחאה ציבורית. מנהיגות אמיתית שבטוחה בעצמה מזהה טעויות ויודעת לתקן שצריך. תוך כדי עשייה, תוך כדי תנועה.

אני אומר כאן את מה שאמרתי גם בישיבת סיעת הליכוד - העלאת המס על הדלק הייתה טעות. שמענו את זה ברחוב, שמענו את זה בתחנות הדלק ובעשרות מפגשים עם חברינו – פעילי הליכוד. אני וחבריי לסיעת הליכוד, הבאנו את הדברים בפני ראש הממשלה ובפני שר האוצר והבענו את מחאתנו בנושא. ראש הממשלה שמע את המחאה הציבורית, הבין את הצורך להקל את הנטל על הציבור, החליט על שורת הקלות שמטרתן להקל את העול הכלכלי על מעמד הביניים ובעיקר על השכבות החלשות בחברה, תוך שמירה על ניהול הכלכלה באופן אחראי ושקול. הייתה טעות והיא תוקנה!

שמעתי את הביקורת של דוברי קדימה שממחזרים את הסיסמאות שמוכתבות להם במשרד יחסי הציבור בו הוקמו - נתניהו התקפל, אמרתם. הרי אם ראש הממשלה לא היה קשוב לרחשי הציבור, הייתם אומרים שהוא אטום, ומרגע שהקשיב לעם ותיקן – אז הוא מתקפל. אם אתם הייתם מקשיבים יותר לרחשי לב העם, אולי הייתם מצליחים למנוע לפחות חלק מהכישלונות בשלוש שנות שלטונכם. שלוש שנות הכישלון שבסופם החליט העם לפטר אתכם ולשלוח אתכם לאופוזיציה!

לפני שאתם ממשיכים בדקלום הסיסמאות, הייתי מציע לכם לשאול את עצמכם. לעשות חשבון נפש. כיצד הפכתם ללא רלוונטיים? כיצד מפלגת האופוזיציה במדינת ישראל הופכת ללא רלוונטית ונזקקת לשירותיהם של ארגונים כאלה ואחרים שינגחו את הממשלה? שמענו את ההסתדרות, את מר בוחבוט – עם כל הכבוד, לא נזקקו לעצתם כדי להודיע על חבילת ההטבות.

ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו והליכוד מוכיחה שאפשר לנהל את הכלכלה באופן שקול ואחראי – ולא בפאניקה. אנחנו מוכיחים שאפשר גם לנהוג באחריות וגם להקשיב לרחשי הציבור וכשצריך גם לעשות את התיקונים הנדרשים. זו ממשלה שלא מנותקת כמו ממשלת הכישלון של קדימה. לא כזו שמאות אלפים הפגינו נגדה רק לפני שלוש וארבע שנים בכיכר רבין והתעקשה לשמור על כסאה. אנשי שמאל מובהקים – תומכים שלכם, לא שלנו – שלכם דיברו על מנהיגות חלולה. הם דיברו עליכם!

מנהיגות אמיצה שבטוחה בעצמה יודעת לקבל ביקורת, להקשיב לרחשי לב העם ואם צריך גם לתקן.
 
להעלות את שכר המינימום – זה חברתי!
להשקיע בחינוך ובהשכלה הגבוהה – זה חברתי!
לסלול מסילות ברזל בכל רחבי הארץ – זה חברתי!
להשקיע מיליארד ורבע כדי לעצור מסתננים שגוזלים מקומות עבודה של השכבות החלשות ביותר!
לדבר על חברתיות – לא הופך אתכם לחברתיים!
להוזיל את התחבורה הציבורית בפריפריה – זה סופר חברתי!
לפתוח את שוק הסלולר לתחרות ולהוזיל מחירים – זה חברתי!

נמשיך להוביל את הכלכלה באחריות על פי דרכו של מנחם בגין: "כלכלה חופשית עם רגישות חברתית".

נאומה של ח"כ ציפי חוטובלי במליאת הכנסת, במסגרת דיון הצעה לסדר היום בנושא חשיפת מסמכי המשא-ומתן עם הפלסטינים על-ידי רשת "אל-ג'זירה".

אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, יש כמה עיתונאים וחברים מהשמאל שממש התרגשו לגלות את הוויתורים הפלסטיניים, ממש נפעמו מהנכונות של אבו-מאזן לוותר בעניין ירושלים. רק כדי להזכיר כאן איזושהי תזכורת היסטורית, שאולי דרושה לבית הזה מפעם לפעם – באתרי האינטרנט אפשר למצוא סרט מ-1918, סרט שנמצא באמסטרדם, והסרט הזה מתאר בצורה מאוד יפה את ירושלים של שנת 1918. גרו בה ערבים, ומעל בתיה היפים של ירושלים וגם על הר-הבית לא התנוסס דגל פלסטין. היה שלטון טורקי גאה, והערבים שגרו שם לא דרשו עצמאות. המחשבה שאתה יכול לוותר על משהו שמעולם לא היה שלך, זה כנראה איזשהו עיוות של ההיסטוריה, כפי שרק יהודים יכולים לייצר במוחם.

כתב יפה העיתונאי חגי סגל היום, שמי שחושב שאבו-מאזן יכול לוותר על ירושלים, אז כנראה באותה מידה יכול להגיד שמדינת ישראל יכולה לוותר על הזכויות שלה במכה. זה פשוט מגוחך, זה פשוט אבסורד. העובדה שאנחנו מתרגשים ונפעמים מזה שירושלים, על-פי אותו הסכם, שכפי שנראה לפנינו האגן הקדוש בה, כולל הר הבית, היה אמור להיות תחת ריבונות בין-לאומית. מעולם לא היתה ריבונות פלסטינית בירושלים, ולכן המחשבה שהם יכולים לוותר על משהו שמעולם לא היה שלהם – למען האמת ההיסטורית הדבר הזה צריך להיאמר.

ולכן אני לא מתרגשת מהוויתורים, שאינם ויתורים, בעיקר לאור העובדה שהעולם הערבי לא מקבל את זה. העולם הערבי, אם "אל ג'זירה" היא סמל לעולם התקשורתי של העולם הערבי, ו"אל ג'זירה" מגנה את אותם, לכאורה, ויתורים של אבו-מאזן, ברור לנו לחלוטין שבאמת אין מה לעשות. אם ברגע ההיסטורי, מרחיק הלכת ביותר שממשלת אולמרט הגיעה אליו – הרגע שבו ממשלת קדימה הסכימה לוותר על חברון, העיר העברית הראשונה; ממשלת ישראל הסכימה לוותר על אלון מורה, העיר שאליה הגיע אברהם אבינו; ממשלת ישראל הסכימה לוותר על עפרה ועל שילה, עיר המשכן; ממשלת ישראל הסכימה ללכת לכל הוויתורים מרחיקי הלכת האלה; ויותר מזה, אחרי שמכרו לנו במשך שנים שגושי ההתיישבות הם ההישג הגדול של השמאל, שבזכות החלוקה אנחנו נצליח להציל את אריאל ומעלה-אדומים, ואנחנו רואים שבסופו של יום הפלסטינים לא הסכימו לקבל לא את מעלה אדומים, ולא את גבעת זאב ולא את אריאל, אלא כל היישובים הנפלאים האלה יצטרכו להיות תחת ריבונות פלסטין, חלילה – ברור לנו לחלוטין, היום יותר מתמיד, בעקבות הגילויים האלה, שהמקסימום שהישראלים רצו לתת וממשלת אולמרט הסכימה לתת, זה הרבה פחות מהמינימום שאיזושהי ממשלה פלסטינית תהיה מוכנה לקבל.

עם האמת ההיסטורית הזאת מדינת ישראל היום צריכה להתמודד. זה לא לחינם שהפלסטינים היום אינם הולכים במתווה של משא-ומתן; כי הם יודעים שכשלא מוכנים לשלם מחיר, הדרך הקלה והנוחה היא הדרך אל האו"ם. את זה אולי ידע השגריר הבא שלנו באו"ם – כבוד השר, אני מניחה שאתה תוכל להתמודד יותר בקלות עם העובדה שפלסטינים היום לא מוכנים לשלם שום מחיר, הם רק רוצים לקבל תמורה מלאה בלי לשלם דבר, ללכת ישר למועצת הביטחון, לבקש הכרה בין-לאומית במדינה פלסטינית בגבולות 67′. מדינת ישראל צריכה לעשות היום הרבה יותר כדי להשתמש בכל הגילויים האלה, כדי לומר: העולם הערבי אינו מקבל שום סוג של חלוקה. ומדינת ישראל צריכה לומר שבין הים לירדן יש מקום למדינה אחת בלבד, מדינת ישראל, מדינתו של העם היהודי.