נאומו המלא של השר להגנת הסביבה והשר המקשר בין הממשלה לכנסת, גלעד ארדן, בדיון הצעת אי האמון של סיעות קדימה והעבודה, השבוע (ג') במליאת הכנסת:
בכל שבוע, אני אפילו גאה לייצג את ממשלת ישראל בתגובה להצעות האי-אמון, בדרך כלל של קדימה, הפעם גם של סיעת העבודה החדשה בראשותו של מיכה חריש. זה מעיד על "החדשה". אני מקווה שהפעם חברת הכנסת לבני, יושבת-ראש האופוזיציה, לא יצאה החוצה כמנהגה, שקשה לה לשמוע ביקורת שנאמרת בפניה. אולי היא מיהרה יותר להציג את עמדותיה בישיבת הסיעה של ישראל ביתנו, אולי זאת הסיבה שהיום היא עזבה. כי מסתבר שלאחר כל ההלקאות את ליברמן ואת עמדותיו, שנמשכו גם היום, כאן, על הדוכן, מסתבר, חבר הכנסת ביילסקי, שיושבת-ראש האופוזיציה דווקא חולקת רבות מההשקפות עם יושב-ראש ישראל ביתנו. כנראה לא בכדי חיים רמון – אני לא זוכר אם תפקידו נשיא קדימה או יושב-ראש מועצת קדימה, סליחה, לא אפגע בתאריו המכובדים – אבל לא בכדי, בזמן המשא-ומתן הקואליציוני, שבו הוא ניסה בכל דרך לפתות את יושב-ראש ישראל ביתנו – לא בכל דרך, אני מניח, בדרכים פוליטיות – לפתות את יו"ר ישראל ביתנו להצטרף לקואליציה בראשות לבני, הודיע לתקשורת כי ב-90% מהנושאים ישראל ביתנו וקדימה רואות עין בעין. כנראה ההסתמכות של יושב-ראש מועצת קדימה הייתה גם על העמדות, והוא ידע – אנחנו כמובן לא, אבל באדיבות "אל-ג'זירה", גם אנחנו יודעים – שהעמדות של הגברת לבני בנושאים העקרוניים ביותר אינן רחוקות כברת דרך רחוקה מאוד מעמדותיו של יושב-ראש ישראל ביתנו. לכן הייתי מציע, ידידי שאני מאוד מעריך, קצת להיזהר בשותפים שלכם בעבר . שהרי ישראל ביתנו היתה שותפה אמיצה, עד שהחליטה לפרוש מיוזמתה מהקואליציה שבה הגברת לבני כיהנה כממלאת-מקום ראש הממשלה, ולכן לא כדאי למהר כל כך ולפגוע בהם בצורה כל כך בוטה.
אבל, אדוני היושב-ראש, אני חייב לומר שוב ושוב, ולחזור על ההיגד הזה בכל שבוע. לאט-לאט, אני חושב, אולי גם סיעות האופוזיציה יבינו מה אני אומר. ומה שאני אומר הוא, שהצעות האי-אמון האלה הן בסך הכול ובסופו של דבר הצעות אי-אמון בעצמכם. או בעצמכם – כי את רוב הדברים שאתם מתארים כאן אתם יזמתם, אתם גרמתם להם, וזה תמיד בבחינת אבן שזרק טיפש לבאר. אני לא משווה, זה פשוט ככה הניב – אבן שזרק טיפש, אלף חכמים לא יצליחו להוציא. ואם הם מצליחים, אז זה לוקח להם יותר זמן מאשר שנתיים – או שהאי-אמון שלכם זה בציבור, שאתם מניחים שהציבור איבד את זיכרונו ולא זוכר מאיפה הגיעו כל הרעות הללו על מדינת ישראל. אני מקווה שחברי הכנסת של קדימה לא חושבים שבנימין נתניהו והממשלה אחראית לכך שלא יורד גשם, או שבנימין נתניהו אחראי לכך שמתקני ההתפלה, שלהם יש מחיר כבד בקרקע ובחשמל, וגורמים לכך שמחירי המים בישראל עולים. בכל אופן, אדוני היושב-ראש, לגבי המים, מי שלא טיפל, מי שהותיר את המדינה במחסור אדיר ובלי לתת את המענה והטיפול הראוי, והותיר את הבעיה לטיפולנו, היה קדימה. וכאשר מדברים על מצוקת הדיור, על אחת כמה וכמה. ממשלת קדימה היא שקיבלה את ההחלטה .
צר לי מאוד שחברי הכנסת של קדימה לא יודעים שפרויקטים להתפלת מים או פרויקטים של דיור הם לא דברים שנבנים בן-לילה. יכול להיות שכפי שהם חושבים ששלום אפשר לייצר בן לילה – כמובן כאשר ההגה של השלטון הוא בידי אחרים. כשזה בידם, במקום שלום באות שתי מלחמות. אבל קל מאוד להסביר לציבור ולנסות להוליך אותו שולל, כאילו כל הדברים הללו, ניתן לפתור אותם בן-לילה. גם באשר למצוקת הדיור אני קובע חד-משמעית שמי שאחראי למצוקה זו ממשלת קדימה הקודמת, שלא ראתה את הביקושים הגדלים, הקפיאה תוכניות רבות של אלפי יחידות דיור, ובעצם גלגלה את הבעיה לפתחנו, והממשלה הנוכחית מתמודדת אתה וגם תיתן לה פתרון עד סוף הקדנציה הזאת.
סיעת קדימה קראה להצעת האי-אמון שלה כך: "נתניהו קונה שלטון בכסף ומדרדר את הפוליטיקה בישראל לשפל חדש". שמעו, שמעו. נתניהו קונה שלטון בכסף. אז קודם כול נשאל את הציבור אילו אסוציאציות מעוררים בו השמות הבאים: אהוד אולמרט, אברהם הירשזון, חיים רמון, גלעד שרון, שלומי לחיאני, דן חלוץ. אני יכול להמשיך בעוד כמה שמות. אבל כיוון שזה הרי לא מקובל, כי בפוליטיקה אחד דואג לשני, ולא יפה, פוגשים אחד את השני במסדרון, לא נעים להגיד.
הם קוראים לזה "קונה שלטון בכסף" – אני לא זוכר שנתניהו הורשע בקניית שלטון בכסף. אולי מחר יהיה כתוב: "הגברת לבני שודדת בנקים בלילות", ואדוני היו"ר יאשר את זה ויגן עליה גם? מי שמאשים את ראש הממשלה בקניית שלטון בכסף, שזאת עבירה פלילית, אדוני היושב-ראש, לא יכול להגיד את זה כאשר אצלו יש אנשים שמואשמים, שנחקרים, שנמצאים בהליכים פליליים. כאשר סיעה נוטה לאפשר לעצמה לדבר בצורה הבזויה ביותר לראש ממשלה, לשר ביטחון, היא צריכה לצפות לכך שגם את מעלליה או את מה שהיא נחשדת או את הדברים שבהם היא מואשמת – גם הם יוזכרו כלפיה בלי כחל ושרק, בעיקר כשכל שבוע אנחנו חווים כאן באמת גימיקים שמבזים את הכנסת ומורידים אותה. אם מדברים על דרדור הפוליטיקה בישראל לשפל חדש, אז מי שמגיע לכאן עם תרסיסים ועם מסכות ועם כל מיני גימיקים של גן-ילדים מבית-מדרשו של איזה פרסומאי או יחצ"ן, הוא האחרון שיכול לדבר על דרדור הפוליטיקה בישראל לשפל חדש, עם כל הכבוד.
בואו נדבר גם על עניינים מהותיים, ולא רק עניינים של גימיקים. אתם מדברים על קניית שלטון. תתביישו לכם, כי מי קנה שלטון? אני זוכר כאן את אותם לילות, שהייתה ממשלה בגודל אחד, ובבוקר התעוררנו עם עוד שרים וסגני שרים בסיטונות, שהמטרה שלהם הייתה אחת ויחידה: להכשיר את גירוש תושבי גוש-קטיף מבתיהם, בניגוד למנדט שאתם קיבלתם אז מבוחרי הליכוד. אתם מדברים – או הגברת לבני, יושבת-ראש האופוזיציה, מדברת על אובדן דרך, על נטישת מורשת, על נטישת הדרך. מאיפה נולדה קדימה? מאיפה היא נוסדה? הרי מפלגת קדימה נוסדה מפורשי ליכוד ופורשי עבודה, שהחליטו להקים מפלגה, שכפי שחבר הכנסת שטרית אמר והתגאה אז, יחד עם רובכם, תרמילה האידיאולוגי ריק. אמרתם: איזה כיף ללכת ברחוב, אין לנו מחויבות אידיאולוגית לשום דרך. אפשר לתמוך במה שהסקרים אומרים, במה שיחצ"ן כזה או יחצ"ן אחר אומר לנו ששווה לתמוך.
דיברתם גבוהה גבוהה על השלום, ואתם ממשיכים כאן לדבר על שלום ובידוד מדיני. איך קרה שבשלוש השנים שניהלתם את מדינת ישראל, במקום שלום קיבלנו שתי מלחמות? איך זה קרה? מלחמה אחת בצפון, שאת תוצאותיה, דרך אגב, ואת סיומה ואת דרך ניהולה, מלבד הכישלון בעורף – אולי זה יום סימבולי, יום שבו מוכתר ראש ממשלה מטעם ה"חיזבאללה" בלבנון, ואולי תזכירו את זה ליושבת-ראש האופוזיציה שלכם, שהובילה בגאון רב את הניהול של המשא-ומתן שהסתיים בהחלטה 1701; ובדרום, כאשר אתם הרי אלו שתמכתם כל כך בקונספציה של הנסיגה החד-צדדית, והגירוש והנסיגה החד-צדדית מגוש-קטיף, ושה"חמאס" לא יעלה לשלטון, אז הנה התוצאה שאנחנו מקבלים היום, שה"חמאס" שולט באופן חסר תקדים ברצועת-עזה, וכל תהליך שלום שנרצה לנהל היום, כמובן נמצא תחת העננה הזו, שהסכם כלשהו אם אי-פעם יושג, יהיה רק עם חלק מהעם הפלסטיני ולא עם כולו.
אז אני שואל אתכם, וזו שאלה רטורית, חבריי חברי הכנסת: כשאתם מדברים על לקדם שלום, ואתם מדברים על דרדור המצב המדיני, אל מי אתם מדברים? מאיפה הגיע אלינו דו"ח גולדסטון? האם דו"ח גולדסטון לא הגיע בעקבות המצב שאתם יצרתם ברצועת עזה, שבעקבות אלפי הטילים שבאו אחרי הנסיגה החד-צדדית נאלצתם לצאת למבצע "עופרת יצוקה"? מדוע אנחנו נאלצים היום להגן על הגברת לבני מפני צווי מעצר באירופה ועל קציני צה"ל? דו"ח גולדסטון הגיע אלינו בעקבות הקונספציה המדינית שאתם תמכתם בה – אתם תמכתם בה, אתם הבאתם אותה – אז אל תטיפו לנו על דרדור מדיני או על בידוד מדיני של מדינת ישראל.
והנה, היום יש לנו ספין חדש, מה הספין החדש? יש הדלפה מ"אל-ג'זירה", עליהם תהיה משענתכם. וב"אל-ג'זירה" נחשפו השיחות הרבות והוויתורים המפליגים שיושבת-ראש האופוזיציה וראש הממשלה לשעבר אולמרט היו מוכנים לעשות כלפי הפלסטינים. והנה הנה, כמובן, כל התקשורת מתגייסת לנושא. במקום להציג את הוויתורים המפליגים שגם הם לא הביאו לשלום, מה הנרטיב החדש, השקרי, שרוצים למכור לעם ישראל? הנה ההוכחה: יש לנו פרטנר לשלום. תראו איזה יופי. מה היה חסר? איך המרחק קטן? מה היה חסר בסך הכול שהגברת לבני תוותר גם על אריאל, נכון? גם על גבעת-זאב, גם על אפרת גם על מעלה-אדומים, גם על ההכרה בישראל כמדינה יהודית. תוסיף עוד קצת פליטים כל שנה, והנה יש שלום.
אז כאשר אתם מנסים למכור היום לעם את הנרטיב השקרי החדש, כאילו יש פרטנר, ואו-טו-טו, אם רק הבחירות לא היו מוקדמות – אנחנו גם זוכרים את הנסיבות שהן הוקדמו, כמובן; כן, את זה שוכחים. לא זכור לי שהיה רוב כבר לליכוד אז, באותה ממשלה, נדמה לי שהיו נסיבות אחרות שגרמו לראש הממשלה מטעמכם להתפטר. אבל כאשר אתם מדברים שוב על הנרטיב השקרי, כאילו או-טו-טו היה אמור להיות שלום, וכנראה זו הסיבה שבגללה אתם מפצירים בפלסטינים לא לקדם או לא לחזור לשולחן המשא-ומתן. אני מסתמך על הפרסום של איילה חסון, ולפיו יושב-ראש מועצת קדימה נפגש עם בכירים פלסטינים במלונות מזרח-ירושלמיים, ואומר להם לא לחזור לשולחן המשא-ומתן, כי ברגע שהגברת לבני – אם היא תחזור לשלטון, הוויתורים שהיא תקבל או שהרשות הפלסטינית תקבל מכם יהיו הרבה יותר מרחיקי לכת, מה שכנראה נכון.
אבל סוף-סוף הנרטיב האמיתי, שצריך ללמוד ממנו, מהפרסומים של "אל-ג'זירה", הוא כדלהלן: ככל הנראה אתם ויושבת-ראש האופוזיציה מתכוונים לוותר על מעלה-אדומים, לוותר על אריאל, לוותר על אפרת, לוותר על גוש-עציון, לוותר על ההכרה בישראל כמדינת הלאום. המקסימום שהייתם מוכנים לתת לפלסטינים וזכה לסירוב, אתם מסיקים מכך שיש פרטנר, ואם רק היה עוד קצת זמן הייתם חותמים אתו, המסקנה שלי היא לא שהייתם משכנעים אותו לחתום בלי אריאל, בלי גוש-עציון, עם להכיר בישראל; אני מסיק מכך ההיפך.
אדוני היושב-ראש, בכל אופן, כל אחד מפרש כנראה את פרסומי "אל-ג'זירה" בכיוון שנוח לו. אז, כפי שפתחתי ואמרתי, חברי קדימה מנסים לייצר נרטיב ציבורי שקרי לחלוטין, שבעצם אומר שבניגוד לטענותינו שאין פרטנר שמוכן להידבר, הנה-הנה יש פרטנר, והוא אפילו הציג להם מפות. אבל הם לא מתמודדים עם אמת אחת פשוטה, בהירה, שעולה מהפרסומים הללו: מקסימום הוויתורים שראש הממשלה לשעבר אולמרט ושרת החוץ לשעבר לבני היו מוכנים לתת לפלסטינים, כולל אפילו רעיונות בסגנון שר החוץ ליברמן שהגברת לבני העלתה, לא הגיעו למינימום הפלסטיני שהספיק לכך שייחתם הסכם.
כאשר יושבת-ראש האופוזיציה אומרת לנו, או באמצעותו של מר רמון או באמצעותה, כאילו היא תוכל להגיע להסכם, היא צריכה ביושר לבוא ולומר מהו אותו הוקוס פוקוס, מהו אותו מקסם שווא או לא שווא, שבו היא תדגול כדי להביא את הפלסטינים לחתום על הסכם. האם יש לה איזו נוסחת קסם שבדיוק את אותו דבר שהיא הציעה היא תציע שוב, אבל הפעם הפלסטינים יחתמו, או שהיא תאמר ביושר, כפי שהיא מתהדרת תמיד: אני מוכנה כבר ללכת צעד אחד קדימה. אני מוכנה לוותר על הר-חומה, אני מוכנה לוותר על מעלה-אדומים, על אריאל, על גבעת-זאב, על אפרת. אני מוכנה לוותר על ההכרה בישראל כמדינתו של העם היהודי, והוויתור הנוסף הזה של קדימה יביא את אותו הסכם שלום. אבל לא יכול להיות, אם מייחסים אינטליגנציה לציבור, לרמות אותו ולהגיד לו: "לנו היו שלוש שנים. לפני כן היו עוד הרבה מאוד שנים". הרי מאז הסכמי אוסלו ועד היום עברו כבר 18 שנה שבהן רוב השנים הליכוד לא היה בשלטון. "היו לנו הרבה מאוד שנים. במקום שלום קרו לנו מלחמות, פעם בצפון ופעם בדרום, אבל אם עוד פעם תיתנו בידינו את המפתחות, הפעם יהיה שלום". תגלו לנו.
חברי מקדימה, במדינת ישראל יש משטר דמוקרטי פרלמנטרי. רוב הפרלמנט מייצג את רוב הציבור. לכן, כאשר רוב הפרלמנט תומך בממשלה ורוב הפרלמנט לא תומך בדרך הנסיגות והוויתורים החד-צדדיים שבמקום שלום הביאו לנו אלפי טילים ושתי מלחמות שאת תוצאותיהן אנחנו רואים גם באמצעות שלטון ה"חמאס", ועכשיו, לצערנו, גם באמצעות שלטון ה"חיזבאללה", האחרונה שיכולה לומר לנו שהיא תביא שלום בלי להסביר לעם ביושר גם מה המחיר שהיא מוכנה לשלם תמורת אותו שלום - זאת יושבת-ראש האופוזיציה. הרי יש כאן איזו בעיה. אי-אפשר לאחוז את המקל בשני קצותיו.
לכן, ראש הממשלה בנימין נתניהו ימשיך בדרך הנכונה והמאוזנת שלו, שהוא נוקט מיומו הראשון בראשות הממשלה: ביד אחת תגובה ביטחונית תקיפה על כל הפרה של הביטחון של מדינת ישראל, וביד השנייה ניסיון בלתי פוסק, יום וליל, לקרוא לפלסטינים לחזור לשולחן המשא-ומתן. ראש הממשלה עשה צעדים רבים, בין אם זה נאום בר-אילן ובין אם זה ההקפאה – שחלק מהליכוד אכן התנגד לה ביותר – אבל בהחלט אי-אפשר לומר שראש הממשלה לא עושה ולא מנסה.
אבל מה אתם עושים? במקום לנהוג כאופוזיציה אחראית, במקום לסייע לו, במקום לסייע למדינת ישראל, אכן לקרוא לפלסטינים: בואו תחזרו לשולחן המשא-ומתן, אתם נוהגים בדיוק ההיפך, בחוסר ממלכתיות, בחוסר אחריות, ובעצם גורמים לכך שהפלסטינים ימשיכו להתחפר בעמדותיהם והמשא-ומתן המדיני לא יתחדש.
לכן, מי שמאשים את הממשלה בבידוד מדיני או בחוסר השגת הסכמים או בכל הטיעונים המקושקשים האלה כמו קניית שלטון בכסף ודרדור הפוליטיקה לשפל חדש, אני מציע לכם קודם כול להסתכל על עצמכם. אני מעריך שיהיו לכם לעניין הזה לפחות עוד שנתיים וחצי, שלוש שנים, ועד אז, אדוני, אני מבקש מחברי הכנסת לדחות את הצעות האי-אמון.
אני מבהיר שוב – מכיוון שהיושב-ראש לא הבין כנראה את דברי או פירש אותם לא נכון – שאני לא טענתי לגבי אף אחד מהשמות שמניתי כאן שהם הורשעו באיזה דין פלילי, בדיוק כפי שראש הממשלה, שמופיע כאן בכותרת תחת ההיגד "קונה שלטון בכסף", גם הוא לא הורשע, ולא נחשד אפילו, בשום דבר. אבל אני בהחלט רציתי להזכיר לציבור שיש מנהיגים בקדימה בעבר, בהווה וכנראה גם בעתיד שלגביהם יש חשדות מסוימים, והפוסל במומו פוסל. תודה.
