נדמה שכבר הכל נאמר על שביתת המורים ועל הרפורמות בחינוך. כולם רוצים שאת תלמידי ישראל ילמדו המורים הטובים ביותר, בכיתות לימוד קטנות, ויקבלו על עבודתם שכר ראוי. רק דבר אחד לא נאמר במסגרת הדיון הציבורי הנוכחי, והוא, שמצוקת החינוך היא קודם כל מצוקת הפריפריה.
אמנם נכון כי המשבר בחינוך הוא משבר כלל ארצי, ועניין בעל חשיבות לאומית, אבל השלכותיו של המשבר אינן פוגעות באופן אחיד בכל שכבות האוכלוסיה, ורפורמה שלא תיקח בחשבון את חשיבותה של העדפה מתקנת משמעותית בכל הנוגע לחינוך בפריפריה תחטא לתיקון היסודי הנדרש לתיקון הפערים המדאיגים בחינוך במדינת ישראל.
בשני העשורים האחרונים התרחשה בישראל מהפכה שקטה של מעבר לחינוך פרטי בקרב השכבות המבוססות באוכלוסיה. שיעור ההורים מהמעמד הבינוני המעדיפים לשלם שכר לימוד גבוה עבור חינוך פרטי מסוגים שונים הולך וגדל בהתמדה (נתוני המכון ליזמות בחינוך של מכללת ברל מצביעים על 217 התארגנויות הורים במגזר החילוני להקמת בתי ספר פרטיים החל משנות השמונים, כאשר מחצית מהן, הוקמו בשנים האחרונות בין השנים 2000 ל- 2006, מבחינה גיאוגרפית, מרבית ההתארגנויות, כ 66%, נמצאות במרכז הארץ). מהפכה דומה מתרחשת בשנים האחרונות גם בקרב הורי הציונות הדתית, הבוחרים לשלוח את ילדיהם כבר בשלב בית הספר היסודי לרשתות חינוך פרטיות, תהליך שפוגע בבתי הספר הממלכתיים דתיים. תחת מסווה של שמות יפים כמו בתי ספר דמוקרטיים, ואנתרופוסופיים (בקרב הציבור החילוני) או תחת השאיפה לחיזוק דתי (בקרב הציבור הדתי) מסתמנות מגמות מדאיגות של חינוך לעשירים בלבד, המותיר מאחור את מי שאין בכוחו לשלם עבור חינוך אלטרנטיבי.
גם במסגרת בתי הספר הממלכתיים נשמר הפער בין יישובים מבוססים ליישובים חלשים. ילדי המשפחות המבוססות נהנים מהעשרה מתמדת בתכני החינוך, דרך רכישת תכניות העשרה יקרות לבתי הספר, ודרך שלל חוגי העשרה ושיעורים פרטיים שבכוחם של הוריהם לממן. האליטה החברתית משלימה מבחוץ את מה שאין בכוחה של מערכת החינוך הישראלית הכושלת לספק, ואילו תלמידי הפריפריה שמגיעים משכבות חלשות יותר, הם אלו שמשלמים את המחיר האמיתי על רמת לימודים ירודה, והיעדר תנאים.
התוצאות העגומות של גידול הפערים ניכרות עם פרסום שיעורי הזכאות לבגרות, בפערים של כמעט פי שניים בין שיעורי הזכאות לתעודת בגרות בחלק מערי הפריפריה לעומת ערים מבוססות במרכז. כדי לתקן את העיוות ואי השוויון הזה, שנוצר מהזנחה ארוכת שנים, על המדינה להקצות את החלק המרכזי בתקציב החינוך למהפכת חינוך בפריפריה, כאשר המפתח לחינוך איכותי יותר מצוי בכוח ההוראה. על הממשלה לעודד מורים מוכשרים ללמד בבתי ספר בפריפריה תמורת שכר גבוה יותר מהשכר המקובל במרכז, כדי לתמרץ מורים איכותיים מכל חלקי הארץ להרחיק ללמד גם באזורים שרחוקים מביתם, ממש כשם שהמכללות הפרטיות הצליחו למשוך אליהן את טובי המרצים על ידי תשלום משכורות גבוהות בהרבה מאילו המקובלות באוניברסיטאות. כשנושא החינוך לא יורד מסדר היום הציבורי, חשוב לזכור שמעבר לשינוי העקרוני שצריך לחול במעמד המורים דרך העלאת השכר, המפתח לתיקון אי השוויון בחינוך צריך להתחיל מהפריפריה.