הבלוג של הליכוד

על רקע האתגרים הרבים והמורכבים העומדים בפני הממשלה הנכנסת ביקש בנימין נתניהו משר האוצר (חבר הכנסת דאז), ד"ר יובל שטייניץ, להכין תוכנית פעולה וסדרי עדיפויות לפעילות הממשלה בחודשים הראשונים לכהונתה. פעולותיה האחרונות (ולמעשה הראשונות) של ממשלת נתניהו מצביעות על כך שעבודתה של הוועדה משמשות להתווית דפוס פעולה נמרץ ונחוש. הנורמה השלטונית החדשה שהציג צוות מאה הימים מוכיחה את עצמה.

"הניסיון מוכיח, שתוכניות לביצוע שינויים משמעותיים צריכות להתחיל במאה הימים הראשונים של הממשל הנכנס", כתב אריק כרמון, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה כבר במאה הקודמת. ואכן ההיסטוריה מוכיחה כי בכדי לחולל שינויים אמיתיים, יש לנצל את ימי החסד המעטים להם זוכות ממשלות בישראל, לפעלתנות וקביעת עובדות בשטח שמעצבות במידה רבה את אופיו של המשטר.

"השאיפה לתכליתיות הובילה להתמקדות בשבעה נושאים", פותח שטייניץ את חוברת מסקנות הוועדה ומציין בנוסף כי דחיפותם של הנושאים נכפתה על ידי הנסיבות. כותב ומפרט: "העברת תקציב 2009; הטיפול במשבר האשראי; יצירת הממשק עם הממשל החדש בוושינגטון, ונושאים שדחיפותם נובעת מהכוונה לזרז את הגשמת הרפורמות שגובשו ע"י מר נתניהו: התנעת הרפורמות בתחומי החינוך וביטחון הפנים; הגשמת הרפורמה לייצוב המשטר והגברת המשילות; הגשמת הרפורמה בתחום מנהל מקרקעי ישראל וועדות התכנון והבניה; והתנעת "השלום הכלכלי" עם הרשות הפלסטינית".

ממשלה על פי הספר
"הצורך להתמודד בדחיפות עם המצב הנוכחי הוביל להצבת סוגיית התקציב בראש הרשימה", במילים אלו, נפתח פרק א' העוסק בסוגיה הבוערת של הנהגת הכלכלה הישראלית בתקופה זו. התוכנית מוגשת לנתניהו בטקס חגיגי בסוף מרץ (26.03), ואכן כבר ב-06.04, פחות משבועיים לאחר מכן מעביר שטייניץ (הפעם כשר אוצר) את המלצות הוועדה בישיבת הממשלה ומעריך את התקופה העומדת לרשות הממשלה בהעברת התקציב מ-45 ל-106 יום. החלטה זו מאפשרת לממשלה ולשר האוצר להתאים תקציב דו שנתי שיענה על צרכי המשק אל מול המשבר העולמי וכן, להוסיף על כך רפורמות וצעדים נחוצים.

מספר ימים לאחר מכן עולה לסדר היום גם רפורמה להגברת הביטחון האישי. במסגרת מערכת הבחירות האחרונה העלה הליכוד על נס את נושא המלחמה באלימות ובפשיעה, ונושא זה נידון אף הוא במסגרת הוועדה. על פי ההמלצות של צוות מאה הימים, יושג יעד זה על ידי הקמת משטרות עירוניות שיתגברו את הרחובות בנוכחות של כחולי מדים. שר ביטחון הפנים יצחק אהרונוביץ' כבר סמך ידיו על התוכנית ופרויקט חשוב נוסף יצא לדרך.

רשימת המשימות והאתגרים בפניהם עומדים הממשלה והעם בישראל אינסופית, והטיפול בהם רק החל. אך בהמולת המרכבה והמעש של השלטון החדש מבצבצת כבר תובנה אחת - צוות מאה הימים הוכיח שככל הנראה אין תחליף למחשבה תחילה.

בפתח ישיבת ממשלה היום בירושלים, ציין ראש הממשלה בנימין נתניהו את הדגשים בעבודת הממשלה החדשה: "אחדות, אחריות ועבודה". "הממשלה הזאת היא ממשלת אחדות לאומית, היא קמה מתוך תחושת אחריות כבדה בנוגע לצרכים הכלכליים, החברתיים והבטחוניים" אמר נתניהו שציין באחרית דבריו - "היום אנו מפשילים שרוולים ומתחילים לעבוד".

בסדר היום של ישיבת הממשלה הראשונה נכללו הקמת הקבינט המדיני-בטחוני וכן ביטול פרויקט אלמוג. כפי שהבטיח נתניהו במהלך מערכת הבחירות צפויה הממשלה לבטל היום את התוכנית להקמת מבנה חדש למשרד ראש הממשלה ומעון לראש הממשלה.

ראש הממשלה ציין את החשיבות הרבה שבטיפול דחוף בנושא הכלכלי וציין כי הממשלה תדון בנושא תקציב דו שנתי למדינה. נושאים נוספים שעולים על סדר היום של הממשלה הם מינוי של וועדות שרים לנושאים הבאים: שירות הביטחון הכללי, חברה וכלכלה, ענייני חקיקה, וכן וועדת שרים לעניין הרפורמה במנהל מקרקעי ישראל.

נושא נוסף אותו העלה נתניהו לסדר היום הוא הנושא החברתי. על שולחן הממשלה עולה היום הצעתו להעברת תמיכה למשפחות נזקקות לקראת חג הפסח, וכן הקמתו של צוות שיהיה אחראי לתכנון והקמה של קרן שתסייע לעמותות רווחה בשעה כלכלית קשה זו.

"חשבנו שבד בבד עם הקמת ממשלה חזקה ויציבה לישראל – ממשלת אחדות, יש ליצור תוכנית עבודה". בחדר וועדת החוץ והביטחון התכנסו בשעה 11:30 לפנות צהריים חברי צוות 100 הימים ונציגי התקשורת לחשיפת תוכנית 100 הימים, והענקתה לראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו.

"לפני כחודש ימים בקשת ממני להקים את צוות מאה ימים ולהקים פלטפורמה ליצירת קווי יסוד לפעולת הממשלה", פתח שטייניץ שהודה לחברי הצוות והגיש לנתניהו את "עותק ראש הממשלה" של עיקרי תוכנית הפעולה.

שטייניץ ציין כי הדו"ח איננו עוסק בתחומים בטחוניים ומדיניים שנידונו בפורומים סגורים. בדו"ח עצמו שהוגש לנתניהו כותב שטייניץ על שבעת הנושאים העיקריים בהם מתמקד הדו"ח: "נושאים שדחיפותם נובעת מהכוונה לזרז את הגשמת הרפורמות שגובשו על ידי מר נתניהו: התנעת הרפורמות בתחומי החינוך וביטחון הפנים; הגשמת הרפורמה לייצוב המשטר והגברת המשילות; הגשמת הרפורמה בתחום מנהל מקרקעי ישראל וועדות התכנון והבניה; והתנעת "השלום הכלכלי" עם הרשות הפלסטיניאית"

"בקשנו להעניק לממשלה כלים להגיב למשבר הכלכלי, ולגשת מיד ליישום שורה של רפורמות", אמר שטייניץ וציין, "ראש הממשלה נתניהו הזכיר לנו כי הוא מתכוון לכונן ממשלה שתהיה רפורמטורית באופיה ופרו-אקטיבית ביעדיה"
נתניהו פתח את הפגישה באומרו "האתגרים למימוש היעד הזה גדולים בהרבה ממה שידענו", "חשבנו שבד בבד עם הקמת ממשלה חזקה ויציבה לישראל – ממשלת אחדות, יש ליצור תוכנית עבודה".

"אנו מוכרחים לבלום את הנפילה הכלכלית", אמר ראש הממשלה המיועד וציין, "אנו מצויים בתוך משבר כלכלי עמוק מאוד ואנו חייבים לשנות את המגמה","הביטחון תלוי בזה - החוסן הלאומי טמון בחוסן הכלכלי". נתניהו ציין את החשיבות הרבה שברפורמה חינוכית וכן במדיניות חוץ וביטחון שאיננה כלולה בדו"ח ומתבצעת בחדרי חדרים.

"אני סקרן", אמר נתניהו לשטייניץ, "הצעתי שתראה זאת גם לחברי הכנסת ולחברי הקואליציה, אשמח לשמוע את תגובותיהם", וסיכם כשפנה לאנשי התקשורת והבטיח – "בשבוע הבא נקים ממשלה"

נדמה שכבר הכל נאמר על שביתת המורים ועל הרפורמות בחינוך. כולם רוצים שאת תלמידי ישראל ילמדו המורים הטובים ביותר, בכיתות לימוד קטנות, ויקבלו על עבודתם שכר ראוי. רק דבר אחד לא נאמר במסגרת הדיון הציבורי הנוכחי, והוא, שמצוקת החינוך היא קודם כל מצוקת הפריפריה.

אמנם נכון כי המשבר בחינוך הוא משבר כלל ארצי, ועניין בעל חשיבות לאומית, אבל השלכותיו של המשבר אינן פוגעות באופן אחיד בכל שכבות האוכלוסיה, ורפורמה שלא תיקח בחשבון את חשיבותה של העדפה מתקנת משמעותית בכל הנוגע לחינוך בפריפריה תחטא לתיקון היסודי הנדרש לתיקון הפערים המדאיגים בחינוך במדינת ישראל.

בשני העשורים האחרונים התרחשה בישראל מהפכה שקטה של מעבר לחינוך פרטי בקרב השכבות המבוססות באוכלוסיה. שיעור ההורים מהמעמד הבינוני המעדיפים לשלם שכר לימוד גבוה עבור חינוך פרטי מסוגים שונים הולך וגדל בהתמדה (נתוני המכון ליזמות בחינוך של מכללת ברל מצביעים על 217 התארגנויות הורים במגזר החילוני להקמת בתי ספר פרטיים החל משנות השמונים, כאשר מחצית מהן, הוקמו בשנים האחרונות בין השנים 2000 ל- 2006, מבחינה גיאוגרפית, מרבית ההתארגנויות, כ 66%, נמצאות במרכז הארץ). מהפכה דומה מתרחשת בשנים האחרונות גם בקרב הורי הציונות הדתית, הבוחרים לשלוח את ילדיהם כבר בשלב בית הספר היסודי לרשתות חינוך פרטיות, תהליך שפוגע בבתי הספר הממלכתיים דתיים. תחת מסווה של שמות יפים כמו בתי ספר דמוקרטיים, ואנתרופוסופיים (בקרב הציבור החילוני) או תחת השאיפה לחיזוק דתי (בקרב הציבור הדתי) מסתמנות מגמות מדאיגות של חינוך לעשירים בלבד, המותיר מאחור את מי שאין בכוחו לשלם עבור חינוך אלטרנטיבי.

גם במסגרת בתי הספר הממלכתיים נשמר הפער בין יישובים מבוססים ליישובים חלשים. ילדי המשפחות המבוססות נהנים מהעשרה מתמדת בתכני החינוך, דרך רכישת תכניות העשרה יקרות לבתי הספר, ודרך שלל חוגי העשרה ושיעורים פרטיים שבכוחם של הוריהם לממן. האליטה החברתית משלימה מבחוץ את מה שאין בכוחה של מערכת החינוך הישראלית הכושלת לספק, ואילו תלמידי הפריפריה שמגיעים משכבות חלשות יותר, הם אלו שמשלמים את המחיר האמיתי על רמת לימודים ירודה, והיעדר תנאים.

התוצאות העגומות של גידול הפערים ניכרות עם פרסום שיעורי הזכאות לבגרות, בפערים של כמעט פי שניים בין שיעורי הזכאות לתעודת בגרות בחלק מערי הפריפריה לעומת ערים מבוססות במרכז. כדי לתקן את העיוות ואי השוויון הזה, שנוצר מהזנחה ארוכת שנים, על המדינה להקצות את החלק המרכזי בתקציב החינוך למהפכת חינוך בפריפריה, כאשר המפתח לחינוך איכותי יותר מצוי בכוח ההוראה. על הממשלה לעודד מורים מוכשרים ללמד בבתי ספר בפריפריה תמורת שכר גבוה יותר מהשכר המקובל במרכז, כדי לתמרץ מורים איכותיים מכל חלקי הארץ להרחיק ללמד גם באזורים שרחוקים מביתם, ממש כשם שהמכללות הפרטיות הצליחו למשוך אליהן את טובי המרצים על ידי תשלום משכורות גבוהות בהרבה מאילו המקובלות באוניברסיטאות. כשנושא החינוך לא יורד מסדר היום הציבורי, חשוב לזכור שמעבר לשינוי העקרוני שצריך לחול במעמד המורים דרך העלאת השכר, המפתח לתיקון אי השוויון בחינוך צריך להתחיל מהפריפריה.

ביבי הוא אות הקלון של השמאל, ותזכורת לאובדן הרלוונטיות שלו לציבור הישראלי בגלל מסכת טעויותיו וכשליו בניתוח המציאות המזרח תיכונית.
כמו אלרגיות אביב מצויות, גם הביביפוביה מתפרצת כשמעמדו של בנימין נתניהו בסקרים בפריחה. לא ברור אם ביבי השתנה, אבל די ברור שהתקשורת לא השתנתה, ואם לשפוט לפי העיסוק התקשורתי המאסיבי ביו"ר האופוזיציה בשבועות האחרונים, הבעיה האמיתית של מדינת ישראל היא לא הקסאמים בדרום, התעצמות החמאס בעזה, או המשבר בבורסה, אלא הוצאותיו הפרטיות של בנימין נתניהו במסע ההסברה שלו בלונדון, או העובדה שיש פוליטיקאי במדינת ישראל שמשלם מכיסו הפרטי לראש לשכתו, במקום מכספי הציבור.

כמו כל אדם, ביבי לא חף מפגמים, וראוי למתוח ביקורת על בעית מראית העין הציבורית שבראוותנות האישית, אבל כמנהיג פוליטי, הוא ניחן בכישורים מוכחים בשלושת תחומי ההנהגה המרכזיים החשובים למנהיג- ראיה מדינית מפוכחת וארוכת טווח, חזון כלכלי שאפשר את הצמיחה של הכלכלה הישראלית בשנים האחרונות, וכישורים דיפלומטיים הסברתיים שהם כלי העבודה המרכזי של מנהיג ישראלי בזירה הבינלאומית. ביבי הוא מי שחזה את נפילת הקסאמים באשקלון, והוכתר בשל כך כמפחיד הלאומי. ביבי חולל רפורמה כלכלית אנטי פופוליסטית, שכיום ברור עד כמה היתה חיונית ליציבות הכלכלה הישראלית, והוא זה שהתגייס למסע הסברה אינטנסיבי בתקופת מלחמת לבנון השניה, שהחליף את משרד החוץ ושרת החוץ שנפקדן מהזירה. בנוסף, בשונה מראש הממשלה המכהן, וזה שקדם לו, לא נחשד ביבי בשחיתות אישית, ותדמיתו הציבורית נותרה נקיה.

כשמסתכלים על המאזן הזה בפרופורציה להאשמות האישיות שהוא סופג על בעיות התנהלות, שברק ואולמרט לוקים בהם באותה מידה, חייבים להודות כי נתניהו הוא היחיד שמסוגל לתת מענה של ממש לוואקום המנהיגותי ולכשל המדיניות המתמשך במדינת ישראל. במובנים רבים נתניהו הוא המדינאי היחיד שקיים במדינת הגמדים של הפוליטיקה הישראלית הנוכחית שמורכבת מעסקנים ופרקליטים. את העובדה הזאת רוב הציבור הישראלי כבר הבין, ולכן היה רוצה לראות את נתניהו כראש ממשלה.

אז למה בכל זאת כל כך אוהבים לשנוא את ביבי, ולמה כל כך נהנים להשמיץ ולהלעיג את דמותו? יש שיגידו שזו תסמונת השנאה של הילד המוצלח של הכיתה, שגם יודע להגיד לכולם "אמרתי לכם". אבל זה יותר עמוק מזה, כי שובו של ביבי מחזיר לשמאל את אות הקלון שלו, על כל טעויותיו, וכשליו, בניתוח המציאות המזרח תיכונית. ביבי הוא תזכורת לשמאל על אובדן הרלוונטיות שלו לציבור הישראלי, והוא בעיקר מאיים כי חוץ מלתקוף אותו על הוצאות עיצוב השיער של שרה, אין טענות עינייניות של ממש כנגד נתניהו ותפיסתו המדינית. וכשזאת התחמושת היחידה, זה אומר שהשמאל באמת במצוקה.