הבלוג של נתניהו

כישלון תפיסת אוסלו היה אמור לעורר חשיבה מחודשת ותפיסה חדשה לגבי ניהול הסכסוך הישראלי- פלסטיני. אך הצדדים הולכים לאנאפוליס כאילו לא קרה דבר בארבע עשרה השנים האחרונות, וכאילו לא למדנו דבר לאחר למעלה ממאה שנות ציונות.

תפיסת אוסלו נכשלה בשל הסירוב הפלסטיני, משחר הציונות ועד עצם היום הזה, להכיר בזכותה של מדינת ישראל להתקיים כמדינה יהודית עצמאית (או כלשון ההחלטות הבינ"ל: "בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל"). המשמעות היא שהיעד הפלסטיני אינו הקמת מדינה בגבולות 67, אלא הקמת מדינה על חורבותיה של מדינת ישראל. מכאן ההתעקשות הפלסטינית על "זכות השיבה", ועל אי הכרה בישראל כמדינה יהודית.

אלה המנסים לטשטש עובדת יסוד זו בהסברת הכישלון, מנסים לתלות את האשם, באופן מטעה, בגרירת רגליים ישראלית בישום ההסכם, ברצח רבין ז"ל, בדרישת ההדדיות של נתניהו, בחוסר הכימיה בין ברק לערפאת, בתגובה החריפה של צה"ל להתקפות הטרור לאחר ספטמבר 2000, במחסומים, בהתנחלויות וכדומה.

מאז תחילת יישום הסכם אוסלו היו לישראל הזדמנויות אחדות להתעשת, ולפעול לשינוי התפיסה. הזדמנויות אלה הוחמצו כתוצאה מהוויכוח הפנימי לגבי מהות הבעיה, והקושי של מובילי המהלך להודות בטעותם (הלגיטימית).

ההזדמנות הראשונה להתעשת הייתה כאשר ערפאת נכנס לראשונה לרצועת עזה במעבר רפיח במאי 1994, תוך הפרת ההסכם, על ידי הכנסת ארכי-מחבל שנאסרה כניסתו (ג'האד עמארין) תוך שהוא מסתירו במכוניתו, והכנסת נשק שנאסרה הכנסתו. הפרות ההסכם נמשכו באי מניעת אלימות (טרור) כלפי ישראל, והתנערות מאחריות על-ידי הקמת ישות כנופייתית, אי-העמדה לדין של רוצחי ישראלים, ואי שינוי "האמנה הפלסטינית". פתיחת מלחמת הטרור בספטמבר 2000 הייתה הזדמנות נוספת לישראל להתעשת ולהוביל ל"שבירת כלים" של התפיסה שכשלה וליזימתה של תפיסה חדשה.

ההזדמנות האחרונה (בינתיים) של ישראל לשינוי התפיסה הייתה השתלטות החמאס על רצועת-עזה בעקבות ההתנתקות. לממשלת ישראל ניתנה הזדמנות פז להוכיח שוב שהבעיה היא לא ה"כיבוש" בשטחי 67, אלא אי הנכונות להכיר בזכותנו להתקיים כמדינה יהודית.

לאחר השתלטות החמאס על רצועת עזה, ישראל הייתה יכולה ליזום מדיניות המתייחסת לרצועת עזה כאל ישות עוינת (מהלך שנעשה לאחרונה באופן חלקי), ודורשת מההנהגה הפלסטינית באיו"ש לפעול ולהוכיח שהיא מסוגלת לשלוט באוכלוסיה שהיא באחריותה בערים ובכפרים, על-ידי השלטת חוק וסדר, בטחון, רפורמה חינוכית, רפורמה כלכלית ורפורמה פוליטית, מבלי לדון כלל בסוגיות הסדר הקבע.
בישום הסכם אוסלו הניחו תומכיו שאופק מדיני ופריחה כלכלית יביאו שלום, והשלום יביא בטחון. תפיסה זו ניתן להגדירה כגישה "מלמעלה למטה"- היא כשלה. אין מנוס מטיפול בזירה הפלסטינית "מלמטה למעלה", קרי, חובתם של הפלסטינים להוכיח שהם מסוגלים לקיים ממשל עצמי: רשות אחת, חוק אחד ונשק אחד.
העיסוק בסוגיות הסדר הקבע מאפשר לפלסטינים להתחמק מאחריותם לכישלון, פוטר אותם מלעסוק ברפורמות הפנימיות, שבלעדיהן אין סיכוי לשינוי המצב, ושם את הנטל על ישראל.

ללא נכונות פלסטינית להכרה בזכות העם היהודי לבית לאומי, וללא תהליך רפורמות פנימי, אין סיכוי לשינוי בסיסי במצב.

ארבעים שנה לאחר מלחמת ששת הימים, ארבע עשרה שנה לאחר הסכם אוסלו, מצליחים הפלסטינים לנהל משא ומתן עם ישראל מבלי לתת דבר (פרט למילים), תוך קיבוע אסימטריה לטובתם: הם נלחמים על כל ארץ ישראל, ואנו נלחמים על אזור, שככלל נראה שויתרנו עליו (איו"ש). הם קיבעו בתודעה שלערבים מותר לגור בכל ארץ ישראל, ואנחנו הסכמנו שיש אזורים בארץ שאסורים ליהודים. הם הצליחו לכרסם בעמדותינו בנושא גבולות בני הגנה ביהודה, שומרון ובקעת הירדן (אי חזרה לגבולות הפגיעים של 67), ולכרסם בעמדתנו בנושא ירושלים. הנכונות הישראלית לדון על סוגיות אלה לאחר הניסיון המר עם הפלסטינים ביישום הסכם אוסלו, ולאחר השתלטות החמאס על רצועת עזה, נראית הזויה מבחינה מדינית וביטחונית.

התפיסה שנכשלה בעקבות הסכם אוסלו, צפויה להיכשל שוב באנאפוליס. מדינת ישראל, לאחר שהחמיצה הזדמנות נוספת לשינוי התפיסה, צריכה לוודא שלא תשלם מחיר מדיני ובטחוני על הכישלון הצפוי, וצריכה ליזום בהקדם את שינוי התפיסה.

מאת: אריאל אטיאס. התמונה באדיבות אתר Bizportal.
"אנחנו יכולים לצאת מחוזקים מהזעזועים הגדולים שפוקדים את השווקים ואנחנו יכולים לצאת חלשים", כך פתח יו"ר האופוזיציה בנימין (ביבי) נתניהו בפתיחת נאומו בכנס פורום cfo היום באילת. "משק קטן יכול לצאת מהחוף שנשטף ע"י הצונאמי, אך אם אנחנו נמשיך לדשדש לפני הצונאמי לא נצליח לצאת מחוזקים בזמן", אומר נתניהו ומוסיף, כי "לפני שיש חזון, קודם כל צריך להבין את הבעיה".
נתניהו, ראש ממשלה ושר אוצר לשעבר, חזר על דברים שאמר ב-27 במארס השנה: "הממשלה פסיבית וצריכה לנקוט בצעדים כדי לחזור לצמיחה של 5%. המשבר העולמי הוא הזדמנות, צריך לנצל אותו כדי להגדיל את מיקומנו בשוק העולמי. אנו יכולים לשפר את התחרות שלנו, ולהימצא במקום טוב יותר כאשר המשק יחזור לעצמו".

נתניהו סקר את ההתפתחויות האחרונות ואמר, כי "בנק ישראל עשה נכון שבדק את המוסדות הפיננסים בישראל ויהיה נכון להקים גם רשת ביטחון, כפי שמנסה ועושה ה'פד' בארצות הברית. בנוסף לכך, את בדיקת החשיפה חשוב להרחיב לגופים אחרים, כך שהצרכן הישראלי ידע וירגיש בטוח יותר".

פרסום"הדבר השני, שצריך לעשות כך שנוכל לנצל את המשבר וגם להיחלץ ממנו שידנו על העליונה, אנחנו חייבים לגבש מדיניות של צמיחה מהירה, דבר שהינו אפשרי גם שהמצב הכלכלי קשה", אמר נתניהו.

כדי להגדיל את הצמיחה, קובע נתניהו 3 צעדים מיידים שיש לבצע. הראשון, הפחתת מיסים, הפחתה רחבה, גם בחברות וגם בקרב הצרכנים. "איש לא המציא מנוע טוב יותר ובכלכלה הגלובלית זהו צעד חשוב ומתבקש". צעד שני, הגדלת מיקור חוץ במדינה. הדבר השלישי והאחרון, יש להגדיל את הרפורמות לתחרות, "דבר שהינו הכרחי כדי לחלק את העוגה בין כולם ולא רק בקרב המונופולים. אנחנו צריכים לשחרר את הריכוזיות, כך נקבל צמיחה חזקה מאוד", אמר נתניהו.

יו"ר האופוזיציה טוען, שאנחנו לא צריכים להסתפק בקצב צמיחה של 5-6%. "היעד שלי הוא להגיע ל7%. יש טוענים שזה בלתי אפשרי ורק מדיניות אסיאתיות יכולות להגיע לשיעור צמיחה כזה. אני אומר שלא, כיוון שאנחנו עדיין ריכוזיים וע"י פרוק הריכוזיות אנחנו נצמח בקצב מהיר יותר".

"נמחק טריליון אחד, עוד טריליון וחצי בוודאי גם ימחק", אמר נתניהו בעוד הוא חוזר על כך שאנחנו צריכים לבצע מהלכים שיקדמו את המשק ויעניקו אפשרות לצאת מחוזקים.

"אנחנו עומדים מול אתגרים גדולים מאוד. אנחנו נצטרך לעשות השקעות ענקיות, הרבה מעבר למה שהציבור מכיר", אמר נתניהו בעוד הוא מתייחס לשלושת היסודות עליהם נשענת מדינת ישראל – חינוך, ביטחון וכלכלה.

"חברי מפלגת קדימה נכשלו כמו הנהלת ליהמן ברדרס", עונה נתניהו לשאלה על השפעת הבחירות בקדימה ומוסיף, כי "הם נכשלו בכל דבר שעשו. שמישהו יבדוק מה הם עשו למען המדינה".

מקור: Bizportal

"יש לעשות 3 דברים גדולים - לדאוג לשיקום הביטחון, לחידוש תנופת הצמיחה הכלכלית ולמהפיכה בחינוך. אני לא אחזיק ב-3 התיקים ואולי לא באף אחד, אבל אדאג שהאנשים יבצעו את המדיניות הדרושה. באוצר צריך מישהו שמבין בשווקים הגלובליים" - כך אמר בנימין נתניהו, שהתארח אתמול (א') בפורום בורסה ושוק ההון ב"תפוז", בהנחיית סגן עורך אתר "גלובס", רן רימון.

* אתה מתגעגע לתיק האוצר?

"אני מתגעגע לחוויית העשייה בה אתה לוקח את המשק הישראלי והופך אותו לנמר הישראלי - כמו הנמרים האסיאתיים. יש מדינות שהיו מאחורינו וזינקו למעלה".

"היו עשרות רפורמות, אבל הריכוז הביא לעשייה. אני מתגעגע לתוצאה, שיש שם שיפור של מדינת ישראל. ייצבנו את הכלכלה. אני רוצה להחזיר את הביטחון ולהקפיץ את החינוך, כי זה אבסורד שעם הספר נמצא בעשירייה הרביעית בעולם".

* האם זה היה נכון לפגוע בציבור הנכים והאימהות החד-הוריות?

"לא נגעתי בקצבאות הנכים והזקנה - אני הוספתי להם. ב-2005 כבר הוספנו 2.5% לקצבאות הזיקנה. אני הוספתי להן בניגוד למה שנאמר - זה סטריאוטיפ, וכשחוזרים עליו מספיק פעמים - הוא כמו עובדות יבשות".

"היתה הפחתה - קיצוץ - אצל האימהות החד-הוריות, והתברר לנו שאם חד-הורית שעובדת 12 שעות בשבוע מרוויחה יותר מהישראלי הממוצע, וזה דבר שהיה צריך לתקן. הפיתרון היה לענות על הבעיה האמיתית של האימהות האלה".

"אנחנו ניתן מעונות-יום חינם, אנחנו צריכים לאפשר לכל אישה בישראל ולכל הורה בישראל ללכת לעבוד. זה לא רק חברתי, זה דבר כלכלי-חברתי גם יחד. במקרה של האימהות החד-הוריות - יש לעזור להן לעבוד. הדבר הוציא אותן בהדרגה לשוק העבודה. האימהות הנשואות נכנסו לשוק העבודה, והחד-הוריות יצאו משוק העבודה. התיקון הזה היה מאוד כואב, אבל הוא נכון. הוטחו בי האשמות, אבל אתה רואה שהעוני צומצם".

* לגבי הדולר - הנגיד פישר התערב במסחר. מה דעתך?

"יש לי דעה טובה על הנגיד פישר, הייתי צריך לשכנע אותו להגיע. אני חושב שהוא עושה כמיטב יכולתו. השפעתו מוגבלת - אני ממשיל את זה לגלי הים: אתה יכול לבנות סכר קטן אבל תנועת האוקיינוס חזקה ביותר. אכן זה היה צעד דרמטי, טוב מה שהוא עשה, אבל זה יעזור לא לאורך זמן. היתה כאן תזוזה גדולה שמשקפת עלייה של כלכלות אחרות".

"אני חושב שמנסים לתקן נקודתית, אבל יש גבול למה שעושים. הפגיעה העיקרית היא ביצואנים. פישר עושה את מה שהוא יכול. ממשלה אקטיביסטית שמקטינה עלויות יכולה לשחרר כלכלה משליטת הממשלה. אנחנו במצב טוב כי עשינו את הרפורמות".

"ניתן להוריד מעלויות אחרות - להוריד מס. ההצעה של בר-און להורדת מס היתה טובה, אבל לא היה צורך לכרוך אותה במיסוי קרנות ההשתלמות. ניתן היה להעביר זאת ללא מיסוי קרנות השתלמות".

"דווקא עכשיו צריך ללכת על הפחתת מסים של המשק. זה הזמן הנכון. שיעור המס בישראל גבוה מאוד".

* ומה עם מעמד הביניים?

"תוריד את המיסוי לכולם, גם למעמד הביניים. אני אומר שאם אפחית את שיעורי המס, יהיו הרבה יותר תקבולי מסים - בתקופתי הקופה גדלה".

"אין לנו דרך לממן את צרכי הביטחון בלי כלכלה שצומחת מהר - צמיחה של 7% בעשור זה מה שאנחנו צריכים. אם לא נמשיך ברפורמות, אנחנו נרד מ-5% ל-3%, ואולי ל-1% ונפסיד את ההישג".

"אנשים מדברים על דבר שאיננו קיים יותר. מה למדנו ב-20 השנים האחרונות? יש בעצם כלכלה נכונה שהיא כלכלה חופשית שמממנת צרכים חברתיים".

* מה לגבי החינוך? אולי הוא מעל הביטחון?

"יש משולש של ביטחון כלכלה וחינוך. זה משולש שווה-שוקיים כשכל צלע נתמכת על-ידי האחרת. כלכלה תומכת בביטחון, וחינוך טוב תומך בשניהם. אין ספק שאם אתה רוצה לצמצם פערים, אתה חייב לעשות מהפכה בחינוך ולתת לילדים את החכות ולא את הדגים. שלכל ילד תהיה החכה".

* מה לגבי תוכנית ההפרטה? איפה אנחנו עומדים?

"זה נעצר במידה רבה. הדברים האלה נעצרו. תלך על הבנקים - מאז ועדת בייסקי הוחלט להוציא את הבנקים מידי המדינה. זה לקח זמן - הפרטנו את הבנקים וזה עדיין לא הושלם, אבל המפתח הוא שברור כי ניהול מהסקטור הפרטי תמיד יותר יעיל. צריך להגדיל את התחרות בכל הסקטורים".

"כשיש מונופולים לא רווחיים והממשלה מחזיקה אותם כאילו בשביל הציבור, מי שסובל הוא הציבור. התחרות הוא נשמת-אפה של התחרות, אבל לא כל דבר אפשר להפריט. לא הייתי מפריט את הצבא, את בתי המשפט…"

* מחליפייך לא נהגו בדרכך?

"הם לא המשיכו, לא עצרו. יש לנו מצב אבסורדי - למעלה מ-90% מתושבי המדינה הם לא בעלי הדירות שלהם, הם למעשה חוכרים. למה שלא יהיו בעלי הדירות?".

* יכול להיות שנראה אותך כשר אוצר בקרוב?

"אני לא חושב. אני אנהיג את המדיניות מתוך משרד ראש הממשלה ואנהיג מדיניות של קו אחד. כל מי שיבוא בחשבון יצטרך להאמין בכלכלה חופשית ומדיניות חברתית. החלקים הקשים ביותר מאחורינו. חייבים להמשיך ברפורמות והממשלה הזו הפסיקה לעשות זאת. הפחתת המסים יכלה להתבצע על-ידי בר-און. ממני לא שמעת ביקורת שזה כלכלת בחירות מה שהוא עושה. השיח הציבורי הוא סטנדרטי, שבלוני ולא מעניין".

* מה לגבי צוות האוצר לשעבר - ירון זליכה, יוסי בכר, חבריך למהפיכות - האם נראה אותם לידך?

"אני מאוד הערכתי את האנשים שציינת. פישר אמר לי שהוא היה בהרבה מדינות והוא לא ראה אף פעם צוות טוב יותר, והוא אמר זאת לפני שדיברתי איתו על תפקיד הנגיד. זה היה צוות של אידיאליסטים מקצוענים".

"אני חושב שיוסי בכר הוביל רפורמה חשובה ביותר. אמרתי לו שאם יעשה רק את זה - זה יספיק לי… ירון זליכה עשה שינויים חשובים ביותר ליצור שקיפות. הוא פתח את המכרזים באינטרנט - דבר שהוצאנו עליו סכומי-עתק. בזכותי הוא הביא את שיטת המכרז ההפוך. אם הם יהיו מוכנים לצלול לתוך המים האלה שוב, אני אשמח לראות אותם לצדי".

* אתה מתגעגע לימים באוצר?

"אתה לא יכול לעשות דבר בלי ביקורת. שום רפורמה לא באה בלי ביקורת - אם רפורמות היו קלות הן היו מתבצעות מאליהן, ואתה צריך מנהיגות שתעשה. ידעתי שאפגע פוליטית, והיה לי חשוב להציל את כלכלת ישראל. היו 40 רפורמות, ואני מתכנן לעשות עוד 40″.

אני שמח לברך היום בכנסת ישראל, בירושלים המאוחדת בירת ישראל, את נשיא צרפת ניקולא סרקוזי ואת רעייתו הגב' קרלה סרקוזי.
אדוני הנשיא, אני יכול לקבוע ללא היסוס: אתה ידיד אמת של ישראל!

כשאתה אומר שאתה מחוייב לביטחוננו - אתה מתכוון לזה. במהלך השנים הורגלנו למנהיגים במערב שבהבל פיהם תומכים בזכותה של ישראל להגנה עצמית, אך ברגעי אמת מגנים אותנו כל פעם שאנו נאלצים לממש זכות זו.

אתה ידיד אמת של ישראל כי הראית שיש לך מצפן מוסרי. לפני חודשים אחדים הצהרת שלא תיפגש עם מי שמסרב להכיר בקיומה של ישראל -הצהרה שמעטים ממנהיגי העולם מוכנים להתחייב לה, ועוד פחות מזה לקיימה.

כשאחמדיניג'אד מכריז באו"ם ובבירות העולם על כוונתו להשמידנו, כמעט שלא קם אף אחד שיתייצב מולו ויאמר לו את המילים הישירות ברוחו של אמיל זולא – .J’accuse אני מאשים! אבל אתה קמת ודחית אותו בתקיפות, ועל כך אנו מצדיעים לך היום!

אדוני הנשיא, אתה ידיד אמת של העם היהודי משום שאתה מוכן להתעמת חזיתית עם האנטישמיות ששוב מרימה ראש בארצך. כפי שאמרת: "המאבק נגד האנטישמיות אינו עניינה של הקהילה היהודית בצרפת, אלא עניינה של הרפובליקה הצרפתית כולה".

אתה ידיד אמת של ישראל, אדוני, כפי שאתה ידיד אמת של אמריקה. כשאתה מחזק את הקשר בין ארצך לארצות הברית, אתה מחזק את כל הדמוקרטיות. כמו במאבק נגד הנאציזם והקומוניזם, המאבק נגד האסלאם הקיצוני מחייב ברית איתנה של כל מדינות העולם החופשי. כשארה"ב וצרפת מפולגות, ברית זו נחלשת. כשהן עומדות זו בצד זו, כל הדמוקרטיות מתחזקות, כולל ישראל.

האיום הגדול ביותר על העולם החופשי נובע מניסיונה של איראן להתחמש בנשק גרעיני. אנו מעודדים ממדיניותך להתייצב יחד עם ארה"ב כדי למנוע התפתחות זו.

בסופו של דבר, העימות עם איראן ימנע רק אם איראן תבין שהקהילה הבינלאומית נחושה לעשות כל דבר כדי למנוע את התחמשותה של איראן בנשק גרעיני.

אדוני הנשיא, שינית את יחסה של צרפת לישראל, ואת יחסה של ישראל לצרפת – וזאת מבלי לגרוע מיחסי צרפת והעולם הערבי.

בזה חידשת מסורת של יחסים מיוחדים בין צרפת וישראל. בשני העשורים הראשונים לעצמאותנו, זכינו לתמיכתה החיונית של צרפת בביצור כוחנו הלאומי.

שותפות זו צמחה מן המורשת התרבותית וההיסטורית המיוחדת של צרפת. תנועת ההשכלה בצרפת הייתה המנוע העיקרי של תנועת השחרור של יהודי אירופה. בצרפת הביא הדבר להופעת שורה ארוכה של יוצרים, הוגים ואישים יהודיים כמו קמיל פיזרו וז'אק אופנבאך, אנרי ברגסון וריימונד ארון, ליאון בלום ופייר מנדס פרנס – ואינספור יהודים אחרים שתרמו לצרפת מכישרונם וגאוניותם בכל התחומים, כיאה לארץ שהעמידה מתוכה גאון כמו רש"י.

היום מהווים יהודי צרפת את הקהילה היהודית הגדולה באירופה. זוהי קהילה תוססת, חזקה וגאה – גאה בזהותה היהודית, גאה בהישגיה הרבים ובתרומתה לצרפת, וגאה באהבתה למדינת ישראל.

ידידי הנשיא, זכורים לי רגעים מרגשים בהם עמדנו יחד על אותה במה מול אלפי יהודים בצרפת. ראיתי את חיבתך אליהם, וראיתי את חיבתם אליך. אין פלא שרבים מהם תומכים במאמציך לחדש את פניה של צרפת.

ידידי, אני מאחל לך הצלחה ביוזמתך לעשות רפורמות כלכליות ואחרות בארצך. מניסיון אישי, אני יכול לומר לך – זה לא יהיה קל. אך מנהיגות נבחנת ביכולתה לשחות נגד הזרם ולקבל החלטות קשות אך הנחוצה לטובת המדינה, המעז מנצח.

כולנו מאחלים גם להצלחתך ביוזמתך החשובה ליצור מסגרת של שיתוף פעולה בין מדינות הים התיכון, שלישראל מקום טבעי בה.

אין זה אומר שלא יהיו בינינו חילוקי דעות. כפי שאתה נוהג לומר: "חילוקי דעות יכולים להתקיים בין ידידים. אבל ברגעי מבחן, ידידים מתייצבים בשורה אחת זה בצד זה".

ואכן, ישראלים רבים רואים את הדברים בפרספקטיבה שונה ממה שמצטייר לעיתים בקהילה הבינלאומית. עם ישראל רוצה בשלום בכל מאודו. גם הוכחנו שאנו מוכנים לשלם מחירים עבור השלום. אבל למדנו מניסיון השנים האחרונות להבחין בין שלום אמיתי לשלום מדומה, שטומן בחובו סכנות חמורות.

הנסיגות החד-צדדיות מלבנון וחבל עזה לא קירבו את השלום אלא יצרו בסיסים איראנים בגבולנו, מהם נורו עד היום על יישובינו אלפי טילים.

הביטחונות שקיבלנו מן הקהילה הבינלאומית, כולל החלטת מועצת הביטחון 1701, כשלו לחלוטין במניעת התחמשותם מחדש של החיזבאלה והחמאס.

ואילו אצל הפלשתינאים המתונים יותר אנו מגלים לצערנו אוזלת יד וחוסר נכונות לעשות את הצעדים המינמליים הדרושים לכינון שלום אמת.
הם אינם מוכנים להלחם בטרור, להכיר בישראל כמדינה יהודית ולוותר על הדרישה להציף את ישראל במיליוני פלשתינאים.

כדי שנוכל להתקדם לשלום אמת, כל זה חייב להשתנות. אם למדנו משהו מן ההיסטוריה הרי זה שהשלום מבוסס על עוצמה ולא על חולשה.
עלינו לשמור את הביטחון בידינו ולהיאבק בטרור ללא הפסקה וללא הפוגה. הבטחון הוא התנאי הראשון והבסיסי ביותר לקיום הסדרי שלום.

בצד זה עלינו לקדם שלום כלכלי עם שכנינו – לא כתחליף להסדר מדיני אלא כפרוזדור אליו. צמיחה כלכלית תחזק את המתונים ותחליש את הקיצוניים ע"י יצירת מקומות עבודה, שיפור רמת חייהם וקידום יוזמות כלכליות, תוך בניית עתיד של שגשוג ותקווה. אדוני הנשיא, אנו מקווים שתקדם יוזמות אלה במרץ האופייני לך בתקופת נשיאותך הקרובה של האיחוד האירופי.

ידידים יקרים, הגיע הזמן להגיד לעולם את האמת ההיסטורית בקול ברור וחזק: המכשול האמיתי לשלום היה והינו הסירוב להכיר במדינת ישראל בגבולות כלשהם.

ישראל הותקפה פעם אחר פעם בקווי 67 מיהודה, שומרון, עזה ורמת הגולן, כשלא הייתה אפילו התיישבות אחת בשטחים אלה. וכשנסוגונו עד הסנטימטר האחרון מלבנון ומרצועת עזה, ממשיכים אויבינו לתקוף אותנו מן השטחים הללו.

הם מסבירים שמטרתם היא לשחרר את "כל חלקי פלשתין הכבושה": את "חיפה הכבושה", "אשקלון הכבושה", "יפו הכבושה" וכו' - כלומר לחסל את מדינת ישראל בקווי 67 המצומקים.

הם אינם רוצים מדינה פלשתינאית בצד ישראל. הם רוצים מדינה פלשתינית במקום ישראל.

על כן עלינו לדרוש הכרה אמיתית בזכותנו לחיות כעם חופשי ובטוח בארצנו. ועלינו לעמוד על גבולות בני הגנה כדי שנוכל לחיות כאן.

לא נחזור לקווי 67 ולא נרד מרמת הגולן!

אין לנו כוונה לחזור ולשלוט בריכוזי האוכלוסייה הפלשתינית, אבל גם לא נחזור לגבולות שלא יאפשרו הגנה על מדינתנו , תוך ויתור חסר אחריות על מחוזות שהם נחלת אבותינו.

נפוליאון היה בין אלה שעמדו על הקשר העמוק בין עם ישראל לארצו.
במסעו בארץ ישראל ב-1799 קרא ליהודים, אותם כינה "היורשים החוקיים" של הארץ, להצטרף לצבאו ו"להחזיר מה שנלקח מכם". במנשר ששלח להם שכתובתו ירושלים הוא מצטט מדברי הנביא ישעיהו: "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון".

ובכן, מאז ברוך השם התקיימו דברי הנביא, וחזרנו בהמונינו לציון!

ידידי הנשיא, הפלשתינאים מאמינים שעם ישראל שהתפלל במשך אלפיים שנה לחזור לירושלים יוותר על חלקים מירושלים, לרבות הר הבית.

הם טועים.
זה לא יקרה!

לעולם לא נחלק את ירושלים!

כפי שאיש לא יעלה על דעתו לחלק את פריז מסיבות אתניות או דמוגרפיות, לא ניתן לאיש לחלק את ירושלים.

בירת הנצח של עם ישראל אינה עומדת לחלוקה או למכירה!
ירושלים המאוחדת תחת ריבונות ישראלית היא הערובה היחידה להמשך שמירת חופש הפולחן לבני כל הדתות בעיר - מוסלמים, נוצרים ויהודים.

ידידי הנשיא, אני רוצה לומר לך בנימה אישית: זו לא הפעם הראשונה ששנינו נפגשים כאן בירושלים, ומן הסתם גם לא הפעם האחרונה.

אבל אני שמח במיוחד לקבל אותך כאן כנשיא הרפובליקה הצרפתית.

ועוד יותר אני שמח שכל אדם בישראל יודע היום מה שצפיתי לפני שנים: שכמדינאי תחזיר את צרפת למרכז הבמה העולמית, ושאתה ידיד אמת של מדינת ישראל ושל עם ישראל.

ברוך בואך לירושלים!

לקראת חגיגות 60 השנים למדינת ישראל, סקר Bizportal- מותגים בדק מי האישיות הכלכלית שהשפיעה במידה הרבה ביותר על כלכלת ישראל לדורותיה. הסקר בוצע ע"י חברת הסקרת 'מותגים' בחודש מארס האחרון ונערך בקרב מדגם ארצי ומייצג של 500 מרואיינים בוגרים. טווח טעות הדגימה עומד על כ-4.5%.

מתוך רשימה של 12 שרי אוצר ונגידים, את מירב הקולות (35.5%) ובפער גדול מהאחרים קיבל בנימין נתניהו, שר האוצר שכיהן בין השנים 2003 ל-2005 וכן בין בשנת 1998 ו-1999. הכי פחות משפיע: אברהם הירשזון עם פחות מ-1% מקולות המצביעים. בין אפשרויות הבחירה: 12 נגידים ושרי אוצר

סקר Bizportal- מותגים מצא גם כי את המקום השני ברשימה מחזיק נגיד בנק ישראל הנוכחי, סטנלי פישר (8.9%). ואחריו על פי הסדר: נשיא מדינת ישראל הנוכחי ושר האוצר בין 1988 ל-1990, שמעון פרס (7.1%), שר האוצר שכיהן בין השנים 1999 ל-2001 אברהם (בייגה) שוחט,(6.2%), לוי אשכול (5.8%), שר האוצר בין השנים 1952-1963, יעקב פרנקל (4.6%), מי שכיהן כנגיד בנק ישראל בין השנים 1991 ל-2000, יורם ארידור (3.4%) שכיהן כשר אוצר בין 1981 ל-1983ראש הממשלה אהוד אולמרט (1.85), אשר כיהן כשר האוצר בשנים 2005 ו-2006, יצחק שמיר (1.5%), אשר כיהן כשר אוצר למשך 3 חודשים בלבד בשנת 1990, דוד קליין (1.5%), שכיהן כנגיד בנק ישראל בין השנים 1987 ועד 2000, מיכאל ברונו (1.1%) שכיהן כנגיד בנק ישראל משנת 1986 ועד 1991 ולבסוף, אברהם הירשזון (0.9%) שכיהן כשר אוצר בין השנים 2006 ל-2007.
כ-22% מהנשאלים השיבו כי אינם יודעים מי האישיות הכלכלית המשפיעה ביותר. העורך הראשי של האתר הכלכלי Bizportal, יוסי פינק:
"נתניהו זכור לקהל הרחב כמי שביצע את הרפורמות הגדולות במשק הישראלי במהלך שנות כהונתו כשר אוצר, רפורמות שנושאות פרי בשנים האחרונות ולבטח בימים אלו, כאשר הכלכלה הישראלית עומדת איתן אל מול המשבר הנוכחי המכה בשווקי העולם".

עוד מסר פינק: "סטנלי פישר, אשר תופס את המקום השני ברשימה, היה עד לא מכבר דמות אנונימית בעבור הציבור הרחב בישראל אך כניסתו לתפקיד נגיד הבנק המרכזי בישראל ובעיקר הצעדים בהם הוא נוקט לאחרונה במטרה לרסן את ההיחלשות המתמשכת בשער הדולר, ללא ספק הכניסו אותו למרכז התודעה הישראלית והדבר בא לידי ביטוי בסקר".

מקור: אתר ביזפורטל