הבלוג של הליכוד

נאומו של ח"כ אופיר אקוניס, סגן יו"ר הכנסת, במסגרת דיון ארבעים חתימות בהשתתפות ראש הממשלה, שנערך ביום ד' במליאת הכנסת:

אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת.

"עכשיו אנחנו רואים את ההבדל. (איך) אנחנו באופוזיציה והם באופוזציה. אנחנו באופוזיציה פטריוטית, אחראית, מסורה, נאמנה! לכן נתן בנו העם אמון לפני שנתיים להקים ממשלה. הוא למד, הוא התבונן, הוא ידע!  איפה האופוזיציה? נגד האינטרס הלאומי. שבירת האחדות הלאומית. ייבושו וייכלמו – עליהם מסתמכים כל הצרים וכל חורשי רעתנו עד היום הזה!" (מנחם בגין).

השורות הללו לא נכתבו על ידי. הם נכתבו על ידי ראש הממשלה, מר מנחם בגין. מדהים עד כמה הדברים שנשא בנאומו לפני שלושים שנה, נכונים גם להיום. כאילו ראה את הנולד!

אדוני היו"ר, מדינת ישראל מצויה בימים אלה במערכה חשובה מאין כמוה. מדינת ישראל – לא רק ממשלת ישראל ולא רק ממשלת הליכוד – מדינת ישראל מצויה במערכה על צדקת דרכה ועל האינטרסים הלאומיים שלה. בעת הזאת, מצופה אופוזיציה אחראית לנהוג כפי שנהג הליכוד בהנהגתו של בגין בזמן מבצע אנטבה, כפי שנהגנו אנחנו כשהיינו באופוזיציה בתקופה של שפל ביטחוני, שתי מלחמות, ותחת מתקפת דה לגיטימציה בינלאומית. ואיפה האופוזיציה היום? נגד האינטרס הלאומי!

מאז ומתמיד אנחנו ידענו להתעלות מעל השיקולים הפוליטיים הצרים ולנהוג בממלכתיות הנדרשת. מאז ומתמיד ידענו – מתי צריך לנצור את הויכוח הפוליטי ולהתאחד תחת האינטרס הלאומי של מדינת ישראל. ומה עושה האופוזיציה בראשות קדימה? נגד האינטרס הלאומי!

במקום להתגייס למערכה הדיפלומטית שמוביל ראש הממשלה בכל העולם, היא בוחרת לתקוף את הממשלה מעל כל במה. במקום להצטרף למערכה ההסברתית שאנחנו מובילים, היא בוחרת לעסוק בפטפטת שמשרתת את אויבינו. במקום לייצר אחדות בחברה הישראלית, היא עוסקת אך ורק בפילוג!

איך אמר בגין? עליכם מסתמכים כל הצרים וכל חורשי רעתנו עד היום הזה!
 
עכשיו אדוני היו"ר, אני אומר משהו מאד לא מקובל בפוליטיקה הישראלית: תודה. תודה לך, ראש הממשלה, על שבמסעך לארה"ב עמדת על האינטרסים הישראליים. תודה לך שזקפת את קומתם של ישראלים רבים. תודה לך שרעננת את זכרונו של העולם - שאנחנו ביהודה ובשומרון בזכות אבות ולא בחסד האומות! תודה לך שהעמקת את הקשר החזק והבלתי ניתן לניתוק בינינו לבין העם האמריקני -  שני עמים שמקדשים חופש, חירות, זכויות אדם! תודה על עמידתך מול ממשלת החמאס–פתח'. אותו חמאס שממשלת קדימה אישרה לו להשתתף בבחירות לפני חמש שנים, בסניפי הדואר בירושלים. תודה!

זו הממשלה הראשונה מזה שנים שעושה – לא מדברת, לא מפטפטת, לא מחריבה, לא מתקיימת על ספינים של יחצ"נים - עושה בגיבוי מרהיב של חברי הכנסת מהקואליציה: רפורמות בחינוך, בתחבורה, בהגנת הסביבה, בתקשורת. נאבקת בקטסטרופה שהשארתם לנו בתחום הנדל"ן ובהחלטות ההזויות שלכם - כמו הקמת תאגידי המים.

הממשלה פועלת! נציגי הסנאט והקונגרס האמריקני ומדינות האיחוד האירופי מאמצות את עמדת ישראל בזו אחר זו – לא לצעדים חד צדדיים!
 
ואתם? במה עוסקת סיעת האופוזיציה הראשית? במאמץ ההסברתי? במאמץ הדיפלומטי? לא, מפלגת האופוזיציה עסוקה בעניינים הלא תקינים, שלא לומר המושחתים, של התנהלות מפלגת קדימה!
 
שמעתי שכבר יש רבים שקמים נגד יו"ר המפלגה. ואני שואל אתכם - אם חברי קדימה לא מאמינים לגברת לבני, אתם רוצים שאנחנו נאמין לה? אתם רוצים שהציבור יאמין לה? לא מאמינים! הנה, ממש עוד כמה דקות היא תעלה לפה ותתבכיין כהרגלה. אבל זה לא ישנה את העובדות. כבר אמר מי שאמר:  בבכיינות לא בונים מנהיגות!

על רקע האתגרים הרבים והמורכבים העומדים בפני הממשלה הנכנסת ביקש בנימין נתניהו משר האוצר (חבר הכנסת דאז), ד"ר יובל שטייניץ, להכין תוכנית פעולה וסדרי עדיפויות לפעילות הממשלה בחודשים הראשונים לכהונתה. פעולותיה האחרונות (ולמעשה הראשונות) של ממשלת נתניהו מצביעות על כך שעבודתה של הוועדה משמשות להתווית דפוס פעולה נמרץ ונחוש. הנורמה השלטונית החדשה שהציג צוות מאה הימים מוכיחה את עצמה.

"הניסיון מוכיח, שתוכניות לביצוע שינויים משמעותיים צריכות להתחיל במאה הימים הראשונים של הממשל הנכנס", כתב אריק כרמון, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה כבר במאה הקודמת. ואכן ההיסטוריה מוכיחה כי בכדי לחולל שינויים אמיתיים, יש לנצל את ימי החסד המעטים להם זוכות ממשלות בישראל, לפעלתנות וקביעת עובדות בשטח שמעצבות במידה רבה את אופיו של המשטר.

"השאיפה לתכליתיות הובילה להתמקדות בשבעה נושאים", פותח שטייניץ את חוברת מסקנות הוועדה ומציין בנוסף כי דחיפותם של הנושאים נכפתה על ידי הנסיבות. כותב ומפרט: "העברת תקציב 2009; הטיפול במשבר האשראי; יצירת הממשק עם הממשל החדש בוושינגטון, ונושאים שדחיפותם נובעת מהכוונה לזרז את הגשמת הרפורמות שגובשו ע"י מר נתניהו: התנעת הרפורמות בתחומי החינוך וביטחון הפנים; הגשמת הרפורמה לייצוב המשטר והגברת המשילות; הגשמת הרפורמה בתחום מנהל מקרקעי ישראל וועדות התכנון והבניה; והתנעת "השלום הכלכלי" עם הרשות הפלסטינית".

ממשלה על פי הספר
"הצורך להתמודד בדחיפות עם המצב הנוכחי הוביל להצבת סוגיית התקציב בראש הרשימה", במילים אלו, נפתח פרק א' העוסק בסוגיה הבוערת של הנהגת הכלכלה הישראלית בתקופה זו. התוכנית מוגשת לנתניהו בטקס חגיגי בסוף מרץ (26.03), ואכן כבר ב-06.04, פחות משבועיים לאחר מכן מעביר שטייניץ (הפעם כשר אוצר) את המלצות הוועדה בישיבת הממשלה ומעריך את התקופה העומדת לרשות הממשלה בהעברת התקציב מ-45 ל-106 יום. החלטה זו מאפשרת לממשלה ולשר האוצר להתאים תקציב דו שנתי שיענה על צרכי המשק אל מול המשבר העולמי וכן, להוסיף על כך רפורמות וצעדים נחוצים.

מספר ימים לאחר מכן עולה לסדר היום גם רפורמה להגברת הביטחון האישי. במסגרת מערכת הבחירות האחרונה העלה הליכוד על נס את נושא המלחמה באלימות ובפשיעה, ונושא זה נידון אף הוא במסגרת הוועדה. על פי ההמלצות של צוות מאה הימים, יושג יעד זה על ידי הקמת משטרות עירוניות שיתגברו את הרחובות בנוכחות של כחולי מדים. שר ביטחון הפנים יצחק אהרונוביץ' כבר סמך ידיו על התוכנית ופרויקט חשוב נוסף יצא לדרך.

רשימת המשימות והאתגרים בפניהם עומדים הממשלה והעם בישראל אינסופית, והטיפול בהם רק החל. אך בהמולת המרכבה והמעש של השלטון החדש מבצבצת כבר תובנה אחת - צוות מאה הימים הוכיח שככל הנראה אין תחליף למחשבה תחילה.

כישלון תפיסת אוסלו היה אמור לעורר חשיבה מחודשת ותפיסה חדשה לגבי ניהול הסכסוך הישראלי- פלסטיני. אך הצדדים הולכים לאנאפוליס כאילו לא קרה דבר בארבע עשרה השנים האחרונות, וכאילו לא למדנו דבר לאחר למעלה ממאה שנות ציונות.

תפיסת אוסלו נכשלה בשל הסירוב הפלסטיני, משחר הציונות ועד עצם היום הזה, להכיר בזכותה של מדינת ישראל להתקיים כמדינה יהודית עצמאית (או כלשון ההחלטות הבינ"ל: "בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל"). המשמעות היא שהיעד הפלסטיני אינו הקמת מדינה בגבולות 67, אלא הקמת מדינה על חורבותיה של מדינת ישראל. מכאן ההתעקשות הפלסטינית על "זכות השיבה", ועל אי הכרה בישראל כמדינה יהודית.

אלה המנסים לטשטש עובדת יסוד זו בהסברת הכישלון, מנסים לתלות את האשם, באופן מטעה, בגרירת רגליים ישראלית בישום ההסכם, ברצח רבין ז"ל, בדרישת ההדדיות של נתניהו, בחוסר הכימיה בין ברק לערפאת, בתגובה החריפה של צה"ל להתקפות הטרור לאחר ספטמבר 2000, במחסומים, בהתנחלויות וכדומה.

מאז תחילת יישום הסכם אוסלו היו לישראל הזדמנויות אחדות להתעשת, ולפעול לשינוי התפיסה. הזדמנויות אלה הוחמצו כתוצאה מהוויכוח הפנימי לגבי מהות הבעיה, והקושי של מובילי המהלך להודות בטעותם (הלגיטימית).

ההזדמנות הראשונה להתעשת הייתה כאשר ערפאת נכנס לראשונה לרצועת עזה במעבר רפיח במאי 1994, תוך הפרת ההסכם, על ידי הכנסת ארכי-מחבל שנאסרה כניסתו (ג'האד עמארין) תוך שהוא מסתירו במכוניתו, והכנסת נשק שנאסרה הכנסתו. הפרות ההסכם נמשכו באי מניעת אלימות (טרור) כלפי ישראל, והתנערות מאחריות על-ידי הקמת ישות כנופייתית, אי-העמדה לדין של רוצחי ישראלים, ואי שינוי "האמנה הפלסטינית". פתיחת מלחמת הטרור בספטמבר 2000 הייתה הזדמנות נוספת לישראל להתעשת ולהוביל ל"שבירת כלים" של התפיסה שכשלה וליזימתה של תפיסה חדשה.

ההזדמנות האחרונה (בינתיים) של ישראל לשינוי התפיסה הייתה השתלטות החמאס על רצועת-עזה בעקבות ההתנתקות. לממשלת ישראל ניתנה הזדמנות פז להוכיח שוב שהבעיה היא לא ה"כיבוש" בשטחי 67, אלא אי הנכונות להכיר בזכותנו להתקיים כמדינה יהודית.

לאחר השתלטות החמאס על רצועת עזה, ישראל הייתה יכולה ליזום מדיניות המתייחסת לרצועת עזה כאל ישות עוינת (מהלך שנעשה לאחרונה באופן חלקי), ודורשת מההנהגה הפלסטינית באיו"ש לפעול ולהוכיח שהיא מסוגלת לשלוט באוכלוסיה שהיא באחריותה בערים ובכפרים, על-ידי השלטת חוק וסדר, בטחון, רפורמה חינוכית, רפורמה כלכלית ורפורמה פוליטית, מבלי לדון כלל בסוגיות הסדר הקבע.
בישום הסכם אוסלו הניחו תומכיו שאופק מדיני ופריחה כלכלית יביאו שלום, והשלום יביא בטחון. תפיסה זו ניתן להגדירה כגישה "מלמעלה למטה"- היא כשלה. אין מנוס מטיפול בזירה הפלסטינית "מלמטה למעלה", קרי, חובתם של הפלסטינים להוכיח שהם מסוגלים לקיים ממשל עצמי: רשות אחת, חוק אחד ונשק אחד.
העיסוק בסוגיות הסדר הקבע מאפשר לפלסטינים להתחמק מאחריותם לכישלון, פוטר אותם מלעסוק ברפורמות הפנימיות, שבלעדיהן אין סיכוי לשינוי המצב, ושם את הנטל על ישראל.

ללא נכונות פלסטינית להכרה בזכות העם היהודי לבית לאומי, וללא תהליך רפורמות פנימי, אין סיכוי לשינוי בסיסי במצב.

ארבעים שנה לאחר מלחמת ששת הימים, ארבע עשרה שנה לאחר הסכם אוסלו, מצליחים הפלסטינים לנהל משא ומתן עם ישראל מבלי לתת דבר (פרט למילים), תוך קיבוע אסימטריה לטובתם: הם נלחמים על כל ארץ ישראל, ואנו נלחמים על אזור, שככלל נראה שויתרנו עליו (איו"ש). הם קיבעו בתודעה שלערבים מותר לגור בכל ארץ ישראל, ואנחנו הסכמנו שיש אזורים בארץ שאסורים ליהודים. הם הצליחו לכרסם בעמדותינו בנושא גבולות בני הגנה ביהודה, שומרון ובקעת הירדן (אי חזרה לגבולות הפגיעים של 67), ולכרסם בעמדתנו בנושא ירושלים. הנכונות הישראלית לדון על סוגיות אלה לאחר הניסיון המר עם הפלסטינים ביישום הסכם אוסלו, ולאחר השתלטות החמאס על רצועת עזה, נראית הזויה מבחינה מדינית וביטחונית.

התפיסה שנכשלה בעקבות הסכם אוסלו, צפויה להיכשל שוב באנאפוליס. מדינת ישראל, לאחר שהחמיצה הזדמנות נוספת לשינוי התפיסה, צריכה לוודא שלא תשלם מחיר מדיני ובטחוני על הכישלון הצפוי, וצריכה ליזום בהקדם את שינוי התפיסה.

מאת: אריאל אטיאס. התמונה באדיבות אתר Bizportal.
"אנחנו יכולים לצאת מחוזקים מהזעזועים הגדולים שפוקדים את השווקים ואנחנו יכולים לצאת חלשים", כך פתח יו"ר האופוזיציה בנימין (ביבי) נתניהו בפתיחת נאומו בכנס פורום cfo היום באילת. "משק קטן יכול לצאת מהחוף שנשטף ע"י הצונאמי, אך אם אנחנו נמשיך לדשדש לפני הצונאמי לא נצליח לצאת מחוזקים בזמן", אומר נתניהו ומוסיף, כי "לפני שיש חזון, קודם כל צריך להבין את הבעיה".
נתניהו, ראש ממשלה ושר אוצר לשעבר, חזר על דברים שאמר ב-27 במארס השנה: "הממשלה פסיבית וצריכה לנקוט בצעדים כדי לחזור לצמיחה של 5%. המשבר העולמי הוא הזדמנות, צריך לנצל אותו כדי להגדיל את מיקומנו בשוק העולמי. אנו יכולים לשפר את התחרות שלנו, ולהימצא במקום טוב יותר כאשר המשק יחזור לעצמו".

נתניהו סקר את ההתפתחויות האחרונות ואמר, כי "בנק ישראל עשה נכון שבדק את המוסדות הפיננסים בישראל ויהיה נכון להקים גם רשת ביטחון, כפי שמנסה ועושה ה'פד' בארצות הברית. בנוסף לכך, את בדיקת החשיפה חשוב להרחיב לגופים אחרים, כך שהצרכן הישראלי ידע וירגיש בטוח יותר".

פרסום"הדבר השני, שצריך לעשות כך שנוכל לנצל את המשבר וגם להיחלץ ממנו שידנו על העליונה, אנחנו חייבים לגבש מדיניות של צמיחה מהירה, דבר שהינו אפשרי גם שהמצב הכלכלי קשה", אמר נתניהו.

כדי להגדיל את הצמיחה, קובע נתניהו 3 צעדים מיידים שיש לבצע. הראשון, הפחתת מיסים, הפחתה רחבה, גם בחברות וגם בקרב הצרכנים. "איש לא המציא מנוע טוב יותר ובכלכלה הגלובלית זהו צעד חשוב ומתבקש". צעד שני, הגדלת מיקור חוץ במדינה. הדבר השלישי והאחרון, יש להגדיל את הרפורמות לתחרות, "דבר שהינו הכרחי כדי לחלק את העוגה בין כולם ולא רק בקרב המונופולים. אנחנו צריכים לשחרר את הריכוזיות, כך נקבל צמיחה חזקה מאוד", אמר נתניהו.

יו"ר האופוזיציה טוען, שאנחנו לא צריכים להסתפק בקצב צמיחה של 5-6%. "היעד שלי הוא להגיע ל7%. יש טוענים שזה בלתי אפשרי ורק מדיניות אסיאתיות יכולות להגיע לשיעור צמיחה כזה. אני אומר שלא, כיוון שאנחנו עדיין ריכוזיים וע"י פרוק הריכוזיות אנחנו נצמח בקצב מהיר יותר".

"נמחק טריליון אחד, עוד טריליון וחצי בוודאי גם ימחק", אמר נתניהו בעוד הוא חוזר על כך שאנחנו צריכים לבצע מהלכים שיקדמו את המשק ויעניקו אפשרות לצאת מחוזקים.

"אנחנו עומדים מול אתגרים גדולים מאוד. אנחנו נצטרך לעשות השקעות ענקיות, הרבה מעבר למה שהציבור מכיר", אמר נתניהו בעוד הוא מתייחס לשלושת היסודות עליהם נשענת מדינת ישראל – חינוך, ביטחון וכלכלה.

"חברי מפלגת קדימה נכשלו כמו הנהלת ליהמן ברדרס", עונה נתניהו לשאלה על השפעת הבחירות בקדימה ומוסיף, כי "הם נכשלו בכל דבר שעשו. שמישהו יבדוק מה הם עשו למען המדינה".

מקור: Bizportal

"יש לעשות 3 דברים גדולים - לדאוג לשיקום הביטחון, לחידוש תנופת הצמיחה הכלכלית ולמהפיכה בחינוך. אני לא אחזיק ב-3 התיקים ואולי לא באף אחד, אבל אדאג שהאנשים יבצעו את המדיניות הדרושה. באוצר צריך מישהו שמבין בשווקים הגלובליים" - כך אמר בנימין נתניהו, שהתארח אתמול (א') בפורום בורסה ושוק ההון ב"תפוז", בהנחיית סגן עורך אתר "גלובס", רן רימון.

* אתה מתגעגע לתיק האוצר?

"אני מתגעגע לחוויית העשייה בה אתה לוקח את המשק הישראלי והופך אותו לנמר הישראלי - כמו הנמרים האסיאתיים. יש מדינות שהיו מאחורינו וזינקו למעלה".

"היו עשרות רפורמות, אבל הריכוז הביא לעשייה. אני מתגעגע לתוצאה, שיש שם שיפור של מדינת ישראל. ייצבנו את הכלכלה. אני רוצה להחזיר את הביטחון ולהקפיץ את החינוך, כי זה אבסורד שעם הספר נמצא בעשירייה הרביעית בעולם".

* האם זה היה נכון לפגוע בציבור הנכים והאימהות החד-הוריות?

"לא נגעתי בקצבאות הנכים והזקנה - אני הוספתי להם. ב-2005 כבר הוספנו 2.5% לקצבאות הזיקנה. אני הוספתי להן בניגוד למה שנאמר - זה סטריאוטיפ, וכשחוזרים עליו מספיק פעמים - הוא כמו עובדות יבשות".

"היתה הפחתה - קיצוץ - אצל האימהות החד-הוריות, והתברר לנו שאם חד-הורית שעובדת 12 שעות בשבוע מרוויחה יותר מהישראלי הממוצע, וזה דבר שהיה צריך לתקן. הפיתרון היה לענות על הבעיה האמיתית של האימהות האלה".

"אנחנו ניתן מעונות-יום חינם, אנחנו צריכים לאפשר לכל אישה בישראל ולכל הורה בישראל ללכת לעבוד. זה לא רק חברתי, זה דבר כלכלי-חברתי גם יחד. במקרה של האימהות החד-הוריות - יש לעזור להן לעבוד. הדבר הוציא אותן בהדרגה לשוק העבודה. האימהות הנשואות נכנסו לשוק העבודה, והחד-הוריות יצאו משוק העבודה. התיקון הזה היה מאוד כואב, אבל הוא נכון. הוטחו בי האשמות, אבל אתה רואה שהעוני צומצם".

* לגבי הדולר - הנגיד פישר התערב במסחר. מה דעתך?

"יש לי דעה טובה על הנגיד פישר, הייתי צריך לשכנע אותו להגיע. אני חושב שהוא עושה כמיטב יכולתו. השפעתו מוגבלת - אני ממשיל את זה לגלי הים: אתה יכול לבנות סכר קטן אבל תנועת האוקיינוס חזקה ביותר. אכן זה היה צעד דרמטי, טוב מה שהוא עשה, אבל זה יעזור לא לאורך זמן. היתה כאן תזוזה גדולה שמשקפת עלייה של כלכלות אחרות".

"אני חושב שמנסים לתקן נקודתית, אבל יש גבול למה שעושים. הפגיעה העיקרית היא ביצואנים. פישר עושה את מה שהוא יכול. ממשלה אקטיביסטית שמקטינה עלויות יכולה לשחרר כלכלה משליטת הממשלה. אנחנו במצב טוב כי עשינו את הרפורמות".

"ניתן להוריד מעלויות אחרות - להוריד מס. ההצעה של בר-און להורדת מס היתה טובה, אבל לא היה צורך לכרוך אותה במיסוי קרנות ההשתלמות. ניתן היה להעביר זאת ללא מיסוי קרנות השתלמות".

"דווקא עכשיו צריך ללכת על הפחתת מסים של המשק. זה הזמן הנכון. שיעור המס בישראל גבוה מאוד".

* ומה עם מעמד הביניים?

"תוריד את המיסוי לכולם, גם למעמד הביניים. אני אומר שאם אפחית את שיעורי המס, יהיו הרבה יותר תקבולי מסים - בתקופתי הקופה גדלה".

"אין לנו דרך לממן את צרכי הביטחון בלי כלכלה שצומחת מהר - צמיחה של 7% בעשור זה מה שאנחנו צריכים. אם לא נמשיך ברפורמות, אנחנו נרד מ-5% ל-3%, ואולי ל-1% ונפסיד את ההישג".

"אנשים מדברים על דבר שאיננו קיים יותר. מה למדנו ב-20 השנים האחרונות? יש בעצם כלכלה נכונה שהיא כלכלה חופשית שמממנת צרכים חברתיים".

* מה לגבי החינוך? אולי הוא מעל הביטחון?

"יש משולש של ביטחון כלכלה וחינוך. זה משולש שווה-שוקיים כשכל צלע נתמכת על-ידי האחרת. כלכלה תומכת בביטחון, וחינוך טוב תומך בשניהם. אין ספק שאם אתה רוצה לצמצם פערים, אתה חייב לעשות מהפכה בחינוך ולתת לילדים את החכות ולא את הדגים. שלכל ילד תהיה החכה".

* מה לגבי תוכנית ההפרטה? איפה אנחנו עומדים?

"זה נעצר במידה רבה. הדברים האלה נעצרו. תלך על הבנקים - מאז ועדת בייסקי הוחלט להוציא את הבנקים מידי המדינה. זה לקח זמן - הפרטנו את הבנקים וזה עדיין לא הושלם, אבל המפתח הוא שברור כי ניהול מהסקטור הפרטי תמיד יותר יעיל. צריך להגדיל את התחרות בכל הסקטורים".

"כשיש מונופולים לא רווחיים והממשלה מחזיקה אותם כאילו בשביל הציבור, מי שסובל הוא הציבור. התחרות הוא נשמת-אפה של התחרות, אבל לא כל דבר אפשר להפריט. לא הייתי מפריט את הצבא, את בתי המשפט…"

* מחליפייך לא נהגו בדרכך?

"הם לא המשיכו, לא עצרו. יש לנו מצב אבסורדי - למעלה מ-90% מתושבי המדינה הם לא בעלי הדירות שלהם, הם למעשה חוכרים. למה שלא יהיו בעלי הדירות?".

* יכול להיות שנראה אותך כשר אוצר בקרוב?

"אני לא חושב. אני אנהיג את המדיניות מתוך משרד ראש הממשלה ואנהיג מדיניות של קו אחד. כל מי שיבוא בחשבון יצטרך להאמין בכלכלה חופשית ומדיניות חברתית. החלקים הקשים ביותר מאחורינו. חייבים להמשיך ברפורמות והממשלה הזו הפסיקה לעשות זאת. הפחתת המסים יכלה להתבצע על-ידי בר-און. ממני לא שמעת ביקורת שזה כלכלת בחירות מה שהוא עושה. השיח הציבורי הוא סטנדרטי, שבלוני ולא מעניין".

* מה לגבי צוות האוצר לשעבר - ירון זליכה, יוסי בכר, חבריך למהפיכות - האם נראה אותם לידך?

"אני מאוד הערכתי את האנשים שציינת. פישר אמר לי שהוא היה בהרבה מדינות והוא לא ראה אף פעם צוות טוב יותר, והוא אמר זאת לפני שדיברתי איתו על תפקיד הנגיד. זה היה צוות של אידיאליסטים מקצוענים".

"אני חושב שיוסי בכר הוביל רפורמה חשובה ביותר. אמרתי לו שאם יעשה רק את זה - זה יספיק לי… ירון זליכה עשה שינויים חשובים ביותר ליצור שקיפות. הוא פתח את המכרזים באינטרנט - דבר שהוצאנו עליו סכומי-עתק. בזכותי הוא הביא את שיטת המכרז ההפוך. אם הם יהיו מוכנים לצלול לתוך המים האלה שוב, אני אשמח לראות אותם לצדי".

* אתה מתגעגע לימים באוצר?

"אתה לא יכול לעשות דבר בלי ביקורת. שום רפורמה לא באה בלי ביקורת - אם רפורמות היו קלות הן היו מתבצעות מאליהן, ואתה צריך מנהיגות שתעשה. ידעתי שאפגע פוליטית, והיה לי חשוב להציל את כלכלת ישראל. היו 40 רפורמות, ואני מתכנן לעשות עוד 40″.