חדשות הליכוד

‏















כ"ג אדר תש"ע

‏09/03/2010

נאום ראש הממשלה בישיבה מיוחדת של הכנסת לזכרם של י"ב עולי הגרדום

מכובדי היקרים, לרבות ראשי מכון בגין, 

חברת הכנסת לשעבר, גאולה כהן,

בני משפחותיהם של שניים עשר עולי הגרדום,

ידידיי חברי הכנסת,

אנו מצדיעים היום לזכרם של תשעה מלוחמי האצ"ל ושלושה מלוחמי הלח"י שנשפטו ונדונו למוות בתלייה, והיו נכונים לשלם את המחיר הכבד מכול על פעילות שאכן הייתה לעתים שנויה במחלוקת.

יש ויכוח על אופיין של המחתרות היהודיות. מי שטוען לסימטריה בינן לבין המחתרות, או יותר נכון, ארגוני הטרור הערביים, צריך לבחון למה כיוונו ולמה מכוונים המחבלים הערביים שבדרך כלל וכמעט תמיד פוגעים באזרחים באופן שיטתי באלפי פעולות פגיעה מכוונת באזרחים, בעוד שבמחתרות, גם של האצ"ל וגם של הלח"י הדברים הללו היו יוצאים מן הכלל ובדרך כלל המטרות היו מטרות צבאיות, מטרות שאין עליהן ויכוח ועל כן אין היוצא מן הכלל מעיד על הכלל אלא להיפך.

אנו מצדיעים היום לגבורתם של שניים-עשר מלוחמי מחתרות ישראל, שניים-עשר אנשים שגם כשקרבה שעתם להיקרא אל חבל התלייה, לא נמצא בהם ייאוש, אלא רק אמונה גדולה בשליחותם לשחרר את המולדת.

מנחם בגין כתב על י"ב עולי הגרדום את השורות הבאות, אני מצטט:

"עשרה הרוגי מלכות במולדת ושניים בארץ מצרים ידע דורנו, וכולם עמדו עד נשימתם האחרונה עלי אדמות בגבורת רוח שכמוה מעטות בתולדות כל העמים ועילאית ממנה לא הייתה אף לא תיתכן".

ואמנם, שלמה בן-יוסף, אליהו חכים, אליהו בית-צורי, דב גרונר, מרדכי אלקחי, יחיאל דרזנר, אליעזר קשאני, מאיר פיינשטיין, משה ברזני, יעקב וייס, אבשלום חביב ומאיר נקר - גבורתם של אלו ממשיכה להוות סמל להקרבה שאין עמוקה ממנה, גם בחלוף עשרות השנים מאז שילמו בעבורה את חייהם.

חבריי חברי הכנסת,

קצרים היו חייהם של שניים-עשר עולי הגרדום, אבל מעשיהם קנו להם מקום של כבוד בתולדות המאבק לקוממיות, ושמותיהם חקוקים לעד בלב כולנו.

מי מאיתנו לא זוכר את סיפורם הכמעט דמיוני של שניים מהם, משה ברזני ומאיר פיינשטיין?
אל התא שלהם בבית הכלא הוברחו רימונים בתוך סלסלת תפוזים. תוכניתם המקורית הייתה להתפוצץ יחד עם תלייניהם, אולם אז התברר להם שאחד מרבני היישוב מתכוון להיות נוכח בהוצאתם להורג. כדי שלא לסכנו, החליטו השניים לאחר ביקורו ליטול את גורלם לידיהם. הם חבקו איש את רעהו בחוזקה ופוצצו בין ליבותיהם את הרימונים.

ספק אם יש מישהו שהיה מסוגל להמציא סיפור כזה בדמיונו, סיפור שמבטא גבורה עילאית, ואהבה עילאית לארץ ולעם. כן, אהבה לארץ, אהבת המולדת, אהבה לעם ואין לי ספק שבשל כך, עשרות שנים לאחר מכן, נקבר מנחם בגין זכרונו לברכה, על-פי בקשתו, למראשותיהם של ברזני ופיינשטיין, בהר הזיתים.

מי שנדרש להוכחה נוספת לסוג הכוחות הרוחניים שהניעו אותם, יכול למצוא אותה במילים הנחרצות שכתב דב גרונר שתי יממות בלבד לפני שהובא אל הגרדום:

"אני כותב את השורות הללו 48 שעות לפני שנוגשינו עומדים להוציא לפועל את רציחתם, ובשעות האלו אין משקרים", וגרונר מוסיף: "הנני נשבע שלו הייתה לי הברירה להתחיל מחדש, הייתי בוחר באותה הדרך שהלכתי בה..".

חברי הכנסת,

גבורתם של עולי הגרדום ומסירות הנפש שלהם הותירו בידי כל אחד ואחת מאיתנו ציווי חשוב: לזכור את הנופלים, את תעצומות רוחם, משום שהאמונה הזאת בעם ובארץ והנכונות להקריב את החיים היא המפתח לקיום חיינו הלאומיים. ולכן, אני מברך על התוכנית שיזם שר החינוך, שעוסקת בערכים של גבורה והקרבה סביב דמותם של עולי הגרדום.

לא נשכח שקורבנם לא היה לשווא. נחנך את בנינו ובנותינו לקדושת החיים ולאהבת הארץ, ובה בעת נזכור ונדע כי מסירות זו, מגעת עד כדי הנכונות למסור בעת הצורך את נפשנו למען ארצנו.

מעולי הגרדום ועד ימינו אנו, משנות השלושים ועד למציאות חיינו, מסר ההקרבה והגבורה - לא נדם!

העם בישראל מרכין ראשו לזכרם של שניים עשר עולי הגרדום.

יהי זכרם ברוך לעולמי עד.