דברי רה"מ נתניהו בעצרת הפתיחה הממלכתית לציון יום הזיכרון לשואה והגבורה ביד ושם

מכובדיי הרבים, ובראשם שורדי השואה, גיבורי הרוח, שיצאו מאפלת השמד אל אורם של חיים חדשים במדינת ישראל.

אירועי הימים האחרונים מלמדים, שהעמידה מול הרשע והתוקפנות היא שליחות שמוטלת על כל דור. אין דור שפטור ממשימה זו, ואבוי לדור שמתחמק ממנה. ראינו את צלב הקרס שהניפו הפורעים ליד גדרות עזה. ראינו את הילדים הסורים שנטבחו בנשק כימי. לבנו נקרע ממראות הזוועה.

לקח אחד גדול מלווה אותנו מאז השואה - רוע רצחני שלא מתייצבים נגדו מתפשט במהירות, ובהדרגה הוא מאיים על האנושות כולה. זה היה המסר העיקרי שלי בוועידת הביטחון העולמית במינכן לפני חודשיים. באתי כראש ממשלת ישראל למינכן, מתוך מודעות לאירועים הקשים שהתחוללו בעיר הזאת. במינכן החל הצורר הנאצי להפיץ את תורת הגזע האיומה שלו. במינכן חתמו מנהיגי העולם החופשי לפני 80 שנה על הסכם פייסני עם התוקפן. הם ביקשו למנוע מלחמה – אבל הוויתורים שלהם רק קרבו אותה, העצימו את נזקיה והביאו לכיבושה של כל אירופה. חוסר הנכונות של מעצמות המערב להתייצב מול משטר העריצות, חוסר הנכונות שלהן לשלם את מחיר בלימת התוקפנות בשלב מוקדם – הביאו לכך שהאנושות שילמה בהמשך מחיר יקר בהרבה, 60 מיליון בני-אדם שנספו במלחמת העולם השנייה, ובתוכם ששת המיליונים בני עמנו.

משעה שיש לנו מדינה עצמאית, ישראל לעולם לא תנהג בדרך שגויה זו. אנו בולמים את התוקפנות באיבה. אלו אינן מילים ריקות. אנו מגבים אותן במעשים. ניתן לסכם את המדיניות שלנו בשלוש מילים: תקיפות מול תוקפנות. תקיפות בהגנה, תקיפות בהרתעה, תקיפות בהתקפה - תקיפות מול כל מי שמאיים להשמידנו. כי גם היום משטר קיצוני מאיים עלינו, מאיים על שלום העולם. המשטר הזה מצהיר במפורש שבכוונתו להשמיד אותנו – את מדינת היהודים.

יש מי שמשלה את עצמו – כפי שארע במינכן, ב-1938 – שההסכם שנחתם עם המשטר האיראני, המשטר הרצחני הזה, יעצור את תוקפנותו. אבל לאורך ההיסטוריה ראינו שוב ושוב כיצד הסכמים עם משטרים כאלה לא היו שווים את הנייר שהם כתובים עליו. כך קרה עם הסכם מינכן, וכך קורה היום עם הסכם הגרעין. חתימת ההסכם עם איראן לא רק שלא הפחיתה את תוקפנותה; היא הגבירה אותה. ההסכם מתעלם ממאמציה של איראן לפתח תעשיית חורבן של טילים בליסטיים, והוא מאפשר לה להעשיר בהמשך כמויות עצומות של אורניום לארסנל שלם של פצצות אטום. עוד קודם לכן, ההסכם שחרר את המשטר האיראני מכבליו – ומאז הוא טורף מדינה אחר מדינה, בדומה למה שקרה באירופה בשנות ה-30.

יש לי מסר לשליטי איראן – אל תעמידו במבחן את נחישותה של מדינת ישראל. יש לי גם מסר לעם האיראני – לא ישראל היא האויב שלכם, אלא משטר העריצות שמדכא אתכם. כשהמשטר הזה ייעלם מן העולם, והוא ייעלם בסופו של דבר, שני עמינו העתיקים – היהודים והפרסים – יוכלו שוב לחיות בשיתוף פעולה ובאחווה.

מכובדיי, איננו מעלימים עין מן הסכנות, ובו בזמן איננו נבהלים מפניהן. בזמן השואה היינו חסרי ישע, חסרי מגן וחסרי קול. למען האמת, קולנו לא נשמע בכלל. היום יש לנו מדינה חזקה, צבא חזק, וקולנו נשמע בין העמים. לא פעם הוא נשמע בראש העמים. כי הכל יודעים שמדינת ישראל היא הדמוקרטיה האמיתית היחידה במזרח התיכון. פעם אחר פעם אנחנו מתייצבים בחזית המערכה נגד הטרור, נגד העריצות, בעד החירות. החירות היא אוצר נפלא של האדם. שורשיה מעוגנים במקום הזה, באמונה היהודית שכל בני-האדם נבראו בצלם אלוהים. לא ניתן לכבות את להבת החיים של עמנו ומדינתנו; את להבת החירות, שיותר ויותר מדינות בעולם שואבות ממנה השראה. ואני מבקש לומר שאנו מצדנו שואבים השראה אין-קץ מכם, מדליקי המשואות.

אתמול קיימנו אתכם, רעייתי ואני מפגש מרגש ביותר. האזנו בהשתאות לסיפורים על מדורי הגיהינום שעברתם – אימת המוות, הרעב והקור, עבודת הפרך, ומעל לכל - הפרידה הנוראה מהורים, מאחים ומאחיות שנשלחו למשרפות. סיפרתם לנו על הסלקציות המחרידות של מנגלה - מי לימין ומי לשמאל, מי לחיים ומי לכיליון – כשברקע מיתמר עשן הארובות. חייכם היו תלויים בחוט השערה, הם היו תלויים בכוחות עליונים ומופלאים שגיליתם בתוככם, בזכותם הצלחתם לשרוד. מרים לפיד נעקרה מביתה בהולנד, והושלכה אל התופת בברגן-בלזן. לימים שרת בנה רן כטייס מסוקים בצה"ל. רן נהרג בתאונה אווירת טראגית – ובנו, נכדה של מרים, ממשיך בדרכו כטייס בחיל האוויר. שמואל בוגלר היה כלוא באושוויץ ובמחנות נוספים. גם לאחר המלחמה הקיפו אותו גדרות תיל, במחנה עצורים בקפריסין ובמחנה שבויים בירדן, אחרי שלחם בגוש עציון. שמואל נחלץ מכל הגדרות, הוא נחלץ מכל המצרים, והיה קצין בכיר במשטרת ישראל. גם הסיפורים של יששכר דב גולדשטיין, ראול טייטלבאום, אבא נאור ותאה פרידמן, מעוררים השראה ותעצומות נפש. רעייתי אמרה לכם אתמול, שורדי השואה: "כולכם הייתם ילדים גיבורים עם רצון-חיים מופלא". ומה שחשוב בעיניי לא פחות, הוא שהרוח האיתנה שלכם עוברת הלאה, לבנים ולבנות, לנכדים ולנינים, שמעמיקים שורשים באדמת המולדת.

יקירינו מדליקי המשואות, אתם מייצגים את הסיפור הנשגב של עם ישראל, את הלפיד שאינו כבה. זקפנו קומה מן האפר, ובכוחות משותפים בנינו מדינה לתפארת - חזקה, מתקדמת, משגשגת. מי כמוכם מרגיש שכל יום במדינה הפורחת שלנו הוא נס אמיתי. כך אמרתם לנו: "שום דבר אינו מובן מאליו". אמרתם לנו: "אנחנו מאושרים לחיות בישראל". ולכן אני רוצה לומר לכם במקום הזה, בזמן הזה, בליל יום הזיכרון לשואה ולגבורה, כשאני מביט בכם, השורדים, ובחיילי צה"ל שלצדכם: אשרינו שאנו זוכים לחיות כבני חורין במדינתנו, אשרינו שאנו זוכים להגן על עצמנו בכוחות עצמנו.

הנקמה על מוראות השואה היא התקומה – תקומת עמנו, תקומת ביתנו, תקומת מדינתנו, שבעזרת השם, ובעזרה האמונה והנחישות, יעמדו לעולמי עד. מה שנוסך בנו את האמונה, ומה שנותן לנו את התקווה, זוהי הגבורה – הגבורה של השורדים, הגבורה של המורדים בגטאות ובמחנות, שלנגד עיניהם עמדו קיומו וכבודו של העם היהודי. ולנו ניתנת הזכות לממש את חלומם כאן, בארץ ציון ובירושלים, בישראל שחוגגת 70 שנות עצמאות.

יהי זכרם של קדושינו הנספים, אחינו ואחיותינו, נצור וצרור בזיכרון עמנו לנצח נצחים.