דברי רה"מ נתניהו בטקס האזכרה הממלכתי לזכרם של יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל
מכובדי, נשיא המדינה, ראובן ריבלין,
מכובדיי הרבים,
הקייסים המכובדים,
המשפחות השכולות,
אחיי ואחיותיי יוצאי אתיופיה,
בירושלים אנחנו זוכרים את הנופלים בדרך, לירושלים נשאתם פניכם, בירושלים הגיעה ישועתכם, בירושלים שמענו את זעקתכם. כל העם שמע אותה, גם אני.
לפני כשבועיים נפגשתי עם כמה מכם, זה היה מפגש מרגש, תרשו לי לומר מטלטל. שמעתי תלונות על גזענות, על אפליה, על קיפוח, על הפעלת כוח עודף. שמעתי על החשש ללכת ברחוב בגלל צבע עורך או עורך. אינני יכול לקבל זאת, לא במדינתנו, לא במדינת היהודים.
השבוע אקים ועדת שרים מיוחדת בראשותי לטפל בכל הנושאים הללו ובנושאים רבים אחרים. אנחנו נביא לממשלה תוכנית מקיפה לסייע לכם בכל דרך. אבל מעבר לתוכנית, והתוכניות והמשאבים והפרויקטים, יש עיקרון אחד חד וברור - אין מקום לגזענות ואפליה בחברה שלנו, אין. אנחנו נילחם בכל הכוח בתופעות הפסולות הללו, אנחנו פשוט נעקור אותן מחיינו. נהפוך את זה לדבר נחות, לדבר בזוי.
יש חברות שהצליחו להתעלות מעל הרפש הזה. אנחנו הבאנו את כבוד האדם לתרבות האנושית - אנחנו היהודים, ואנחנו נדאג שכבוד האדם יתבטא כאן במדינתנו האחת והיחידה.
אחינו ואחיותינו יוצאי אתיופיה, אתם ישראלים לכל דבר. בשר מבשרנו, שווים בין שווים, ואתם מבטאים בסיפורכם הנשגב את חזון קיבוץ הגלויות שהוא תמצית קיומנו ותקומתנו ותפילותינו. ביום הזה אנחנו זוכרים את כל מה שעברתם כדי לממש את החזון הזה, כדי להגיע לארץ ציון וירושלים.
בבתי האבן, במעונות הבוץ ובבקתות הקש ברחבי אתיופיה, כל ילד יהודי וכל ילדה יהודייה הכירו את המלה "ירושלים". ירושלים הייתה אולי חלום רחוק, אבל מי כמו עם ישראל יודע להגשים חלומות.
"בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַיִם הַשֵם נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵס", אומר משורר תהילים, ואתם אכן הזכרתם את ירושלים בכל הזדמנות - בתפילות, בסעודות המשפחתיות, בהדלקת נרות שבת, בחג הסיגד. שמה נישא בפי כל, דור ודור - מאב לבן, ומאם לבת. התקווה הזאת, להגיע לירושלים, הייתה אדירה, והיא זו שהניעה אתכם לצאת למסע המפרך והמסוכן אל הארץ המובטחת.
אני יכול להגיד לכם שאני עברתי בחיי לא מעט מסעות. כשהייתי חייל צעדתי קילומטרים רבים - בנגב, בגליל, מים אל ים. אבל למסע שלכם אין אח ורע. זה היה מסע רגלי שהתפרש על פני שבועות וחודשים, לפעמים גם שנים. מסע של אי-ודאות מוחלטת, מסע של דמעות.
בדרך נתקלתם בכל רעה אפשרית: רעב וצמא, מחלה ומוות, מאסרים ועינויים, מתקפות של שודדים. לפעמים נאבקתם בחיות טרף, לפעמים באנשים שגרועים מחיות, והסיפורים ממש קורעי לב. רבים מכם נפרדו בליל המסע מקרובים וחברים שנשארו מאחור באמירה: 'מי יודע אם אי-פעם נשוב ונתראה'.
המוות ארב בכל מקום. יש מי שהלכו שעות בלי נעליים שנגזלו מהם, והרגישו שהאדמה הלוהטת שורפת את רגליהם. יש שספגו מכות שוט משפילות משוטרים סודנים, ויש שצפו ביקיריהם גוססים לנגד עיניהם מבלי יכולת להגיש להם עזרה.
הנספים נקברו בחיפזון, ועל תלאות ההישרדות נוסף יגון הפרידה מהם. אני אומר לעצמי אילו כוחות נפש, אילו נחישות וגבורה נדרשו מכם. וכשהגעתם סוף סוף לירושלים כרעתם על ברכיכם ונישקתם את אדמתה. זה היה רגע של אושר צרוף, מהול בכאב עמוק על אלפי הקורבנות שנטמנו בדרך. יהי זכרם ברוך.
ידידיי, מסע העלייה שלכם תם, אבל לי חשוב שכל ילד וילדה בישראל יכירו את סיפורכם. אני הנחיתי את מערכת החינוך להנחיל את הסיפור הזה רב ההוד וההדר והכאב בבתי הספר שלנו, כי אני חושב שזה חלק מקירוב הלבבות והטמעת הגורל המשותף של עמנו.
לצד הקשיים אתם יכולים להתגאות בסיפורים של פורצי דרך: בפוליטיקה, באקדמיה, בחינוך, ברפואה, בצבא, ברפואה בצבא. קיבלתי עכשיו את המשלחת שחזרה מנפאל, יש שם רופא, סגן אלוף, יוצא אתיופיה – איזו גאווה. הנה יוצאת משלחת של ישראל, המשלחת הגדולה ביותר במספר האנשים, או השנייה, נדמה לי שהודו הייתה יותר גדולה, יוצאת להציל חיים של ישראלים כמובן – כל ישראל ערבים זה לזה – אבל של אנשים, של בני אדם, ורופא בכיר, סגן אלוף יוצא אתיופיה - בצבא, ברפואה. איזו גאווה.
אבל לצערנו יש להשתלבות הזאת גם מחיר כבד. בצה"ל משרתים חיילים וקצינים בני העדה, מגנים על מדינת ישראל, ולעתים נופלים בקרב. כך קרה עכשיו במבצע "צוק איתן", וזוהי הרי שותפות הגורל שלנו גם כן. זה המחיר שישראל משלמת כדי לשמור על ביטחונה, ולמחיר הזה שותפים בנינו ובנותינו מכל חלקי העם.
אחים ואחיות, כדי להגשים את חלומכם להיות איתנו כאן שילמתם מחיר כבד ביותר, והקרבתם קורבן עצום. אתם זוכרים את העבר ומשמרים את מורשת הקהילה, ובאותה עת פניכם נשואים קדימה - להתערות מוצלחת בחברה הישראלית. אנחנו תמיד לצדכם, אנחנו תמיד אתכם.
כאן בירושלים, שמתוארת על ידי חכמינו כ"עיר שעושה את כל ישראל חברים", מאירות קרני אור של אופטימיות ותקווה. הגעתם הביתה. ננצור את זכר יקיריכם שלא זכו לכך, ונראה, בעזרת השם, בטוב ירושלים כל הימים.
צילום: קובי צרפתי