דברי רה"מ נתניהו באירוע לזכרו של אלי שטרית ז"ל ממייסדי חוג תגר בליכוד

מדברי ראש הממשלה נתניהו באירוע:

אהבתי את אלי שטרית, אהבתי אותו אהבה ראשונה ומיידית. הגעתי לישראל כשגריר ישראל באו"ם. בפגישתנו הראשונה הסתכלתי בעיניו והוא הסתכל בעיניי, ראיתי לתוככי נפשו ואני חושב שהוא ראה לתוככי נפשי, ונוצר קשר מיידי ואמיתי שנשאר עד סוף ימיו ונמשך גם לאחריו. לא נותרתי לבד בקשר הזה, מפני שכמה שנים לאחר מכן הכרתי את שרה. ואחד הדברים הראשונים שעשינו יחד הוא ללכת לקפה אביבית ביום שישי, ושם ניצח אלי על החבורה הנפלאה, האמיתית והשורשית, ושרה הסתכלה על אלי ואלי הסתכל על שרה – אהבה ממבט ראשון וככה זה נשאר עד סוף ימיו וככה זה ישאר עד סוף ימינו, אהבה אמיתית שלא תלויה בדבר.

מה היה בו באלי? כל כך הרבה דברים, אבל קודם כל ראיתי בו לוחם. הוא הרי נלחם באצ"ל, לא רק נגד אויבים ערבים אלא נגד מעצמה עולמית וזה לא דבר של מה בכך. אחר כך הוא נלחם כחייל בצבא ההגנה לישראל במלחמת העצמאות ונפצע קשה. לעם ישראל לא היו לוחמים, לא הייתה לו אפילו רוח לחימה, לא הייתה האמונה בתוכו ולא הייתה האמונה בגויים שהיהודים מסוגלים להיות לוחמים. זה השתנה במהלך מלחמת העולם הראשונה, כשזאב ז'בוטינסקי, יחד עם טרומפלדור, שכנעו את הבריטים להקים את היחידה היהודית הלוחמת הראשונה מזה דורות. וכעבור זמן קצר זה הופנה לדור הזה, לקרוא תגר על אותה בריטניה ולהגן על המדינה העוברית נגד ההתקפות הכבירות שהיינו נתונים להן. כשהתייצב כאן דור לוחמים, באצ"ל, בלח"י, בפלמ"ח ולאחר מכן בצה"ל, נעשה שינוי היסטורי כביר שבלעדיו לא היינו כאן. היכולת לשקם את הנכונות והמוכנות והיכולת להגן על עצמנו, זה הדבר שמבדיל את ההיסטוריה היהודית בזמן החדש, לפחות בארץ ישראל, מההיסטוריה של עמנו במהלך הדורות.

ראיתי את אלי, הסתכלתי עליו מעת לעת, ביקשתי ממנו לספר לי על המבצעים שעשו. הייתה בו זכות ראשונים של לוחמים ראשונים. אלי היה אמיץ, עשוי ללא חת, גיבור – פשוט כך.

הדבר השני שהוא היה – פטריוט יהודי, ציוני בכל רמ"ח איבריו, שבהמשך חייו הוא דאג לטפח את המורשת של הזכות שבלעדיה הכוח טפל. הוא עשה את זה בכל דרך אפשרית, לפעמים אחוזת בודדים. הוא מעולם לא ויתר על הזכות שמגדירה את היותנו כאן ואחרת לא היינו בארץ הזאת.

אלי היה איתן בעמידה שלו על זכויות היהודים בארץ ישראל, על הנאמנות שלו למולדת, לירושלים שבה בילה את ילדותו, לעם ישראל. זה היה נסוך בכל פעולותיו, ברמ"ח איבריו.

הדבר השלישי שאלי היה – הוא בן אדם יוצא מן הכלל וחבר יוצא מן הכלל. אני הערכתי את החברות הזאת עוד בימים שמזג האוויר הפוליטי היה אביבי, לא חורפי, עם שמש נעימה. ואני אמרתי לשרה, ולא פעם אחת: מזג האוויר מתחלף, אלי לא משתנה. ידעתי, ידעתי שבגלל הקשר העוצמתי והערכי, הוא אף פעם לא ישתנה. לכן הוא תמיד היה שם. אלי היה שם משום שאני ראיתי לתוכו והוא ראה לתוכי ותמיד ידעתי שאני יכול לסמוך עליו, כי הוא תמיד הפריד עיקר מטפל, זרק את הטפל הצידה ונצמד לעיקר וכמובן לא ביקש דבר לעצמו. הוא תמיד היה שם ושרה ואני תמיד היינו שם בעבורו.

אלי היה סלע איתן. הוא ידע להתגייס למאבק כשצריך וידע גם לתת את הגיבוי לקברניט שמחזיק את המפה והמצפן כדי להוביל ליעד המשותף. אבל יותר מכל דבר אחר, אזכור אותו כפטריוט שמחזיק את המפוח ומפיח רוח חיים בגחלים. הלהבה הזו שהוא וחבריו הציתו – אנו מחוייבים שהיא לעולם לא תכבה.

יהי זכרו ברוך.

צילום: עדי ברוך