דברי רה"מ נתניהו בטקס ממלכתי לציון 40 שנה למבצע אנטבה

ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו הגב' שרה נתניהו השתתפו הערב בטקס ממלכתי לציון 40 שנה למבצע אנטבה בתיאטרון ירושלים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

40 שנה לאנטבה, מקום שבו עמדנו רק לפני ימים אחדים, וארבע מלים אכן מספרות את כל הסיפור: באנו לקחת אתכם הביתה. הבית היה רחוק מאוד מאוגנדה, מרחק של 3,800 קילומטרים, ובמהלך ימי השבי, חייבים להודות, חלק מבני הערובה, אולי רובם, איבדו את התקווה שהם ישובו לראותו. אבל אם הם לא יכלו להגיע לישראל בכוחות עצמם, ישראל הגיעה אליהם והחזירה אותם לחוף מבטחים.

31 שנים אחר השואה קיבלנו הוכחה חותכת למשמעותו של בית לאומי. כשהידיעה על הסלקציה שביצעו המחבלים הערבים והגרמנים בבני הערובה הגיעה לארץ, צפו ועלו זיכרונות מתקופת השואה. אמיר עופר, לוחם סיירת מטכ"ל, היה החייל הראשון שפרץ אל תוך הטרמינל באנטבה. ברגעים שקדמו לפעולה הוא חשב על אמו, שיום לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, בהיותה בת 9, נשלחה לפולין לקרובים במרחקים על ידי אמא שלה, סבתו של אמיר, שספגה למחרת את כל ההפגזות הגרמניות. ילדה בת 9 בלי הורים, שבמשך שש שנים עברה מלחמת הישרדות יומיומית, במהלכה נרצחו כמעט כל בני המשפחה. אמיר סיפר: העובדה שבאנטבה פגענו בשני מחבלים גרמנים, ארכי-מנוולים, שלא היססו לעשות סלקציה לנשים וילדים, ואפילו לאנשים עם מספר על היד, שכבר עברו לסלקציה גרמנית אחת - זו הייתה מבחינתי סגירת המעגל.

פעולת החילוץ הנועזת המחישה איזו דרך ארוכה עברנו מאושוויץ ועד אנטבה. לא עוד חסרי ישע שמופקרים לגורלם. יש בנו עוצמה, יש בנו נחישות, ערבות הדדית, יש בנו לכידות ואחדות ברגעי משבר. עוד לפני אנטבה, מסבנה ועד סבוי, ובמבצעי חילוץ רבים אחרים, נקבע הכלל שאם אנחנו יודעים היכן נמצאים בני הערובה - אנחנו פועלים לחלצם. אבל באנטבה הכלל הזה קיבל את ביטויו העוצמתי והעולמי במבצע חילוץ חסר תקדים, מבצע החילוץ הנועז ביותר בהיסטוריה, מבצע שהשפיע גם על מדינות אחרות.

ידה הארוכה של מדינת ישראל מגיעה לכל מקום שבו נדרש להסיר מעלינו סכנה. היא הגיעה אז, היא מגיעה היום, ובמידת הצורך היא תגיע גם מחר. לא הכל ידוע, לא הכל מתפרסם, אבל פעולות נועזות למען ביטחון המדינה מתבצעות כל הזמן וחלק במרחק של אלפי קילומטרים מהבית. באנטבה שחררנו את בני עמנו, זו הייתה תכלית המבצע, אך לא רק הם השתחררו. המבצע תרם גם לשבירת שלטון הרשע האכזרי של אידי אמין, ממנו סבלו מיליוני אוגנדים, הוא רצח בערך חצי מיליון מבני עמו.

בשבוע שעבר ביקרתי באוגנדה. זו הייתה התחנה הראשונה במסע חשוב לאפריקה, מסע שיש לו משמעות מדינית, ביטחונית וכלכלית מרחיקת לכת. בפרספקטיבה של 40 שנה, ניתן לראות את השינוי העצום שהתרחש בעולם - אפריקה נפתחת בפני ישראל, ישראל שהפכה לכוח עולמי בתחום הלוחמה בטרור ובתחומי הטכנולוגיה והחדשנות.

באוגנדה שמה של ישראל נקשר לשאיפת החירות שהתממשה ולמאבק העיקש בטרור הבינלאומי. לא רק אנחנו זקפנו את קומתנו בעקבות המבצע. מדינות העולם החופשי, שחלקן איבדו את האמונה בכוחן ובצדקתן, אזרו עוז והחלו להיאבק בתקיפות בטרור, ובייחוד במגיפת חטיפת המטוסים שפשטה אז בעולם. בחלוף השנים הטרור שינה את פניו, אבל העיקרון נותר זהה - תמיד נילחם בו בלי מורא, בלי פחד.

40 שנה מלאו למבצע החילוץ באנטבה. ראש הממשלה יצחק רבין זיכרונו לברכה ראוי למלוא ההערכה על המנהיגות והתעוזה שגילה כשהחליט על שיגור כוחותינו לאוגנדה. שר הביטחון שמעון פרס היה שותף בכיר לאישור הפעולה. הוא פגש את הכוחות, הוא התרשם מהם, הוא דחף לביצוע. וכמוהו, בצד המבצעי, הרמטכ"ל מוטה גור, ראש אג"ם קותי אדם, מפקד חיל האוויר בני פלד, מפקד המבצע דן שומרון, מפקד הצנחנים מתן וילנאי, מפקד גולני אורי שגיא, ומפקד סיירת מטכ"ל, אחי יוני.

ראוי לציון תפקידו של המוסד בראשות יצחק חופי, שאחד מלוחמיו העלומים הביא מודיעין יקר ערך לפני המבצע ובכך סייע רבות למימושו. אבל גם לאחר קבלת מודיעין זה, הכוחות שלנו - הצנחנים, גולני, חיל הרפואה וסיירת מטכ"ל - הטילו עצמם באומץ בלתי רגיל אל הבלתי ידוע. הם הגיעו לאנטבה בארבעה הרקולסים, קרנפים, שטייסיהם הטיסו בגבורה ובמיומנות את הכוחות. המבצע הצליח מעל ומעבר למשוער. בתוך פחות משעה לוחמי סיירת מטכ"ל התגברו על השומרים והחיילים האוגנדים, חיסלו את המחבלים, שחררו את החטופים והשמידו את מטוסי המיג שהיו עלולים לסכן את אנשינו בדרכם חזרה ארצה.

אנו זוכרים את הישראלים שנהרגו באוגנדה - את אידה בורוכוביץ', את פסקו כהן, את ז'אן ז'אק מימוני זכרונם לברכה, ואת דורה בלוך זיכרונה לברכה, שנרצחה למחרת בהוראת אידי אמין. הצנחן סורין הרשקו נפצע קשה, ואני מצדיע, סורין, לגבורתך הבלתי רגילה, סורין אציל הנפש. אנחנו פוגשים אותך כבר 40 שנה, סורין, ואני מתפעם, אין מלה אחרת, כל פעם שאנחנו נפגשים וגם כשאיננו נפגשים, מאצילות נפשך, מהכוחות העילאיים שטמונים בך, מהנחישות שלך להמשיך את חייך, ללמוד, ליצור, זה מעורר השתאות. אנחנו אוהבים אותך מכל הלב.

אני עצמי שמעתי על המבצע בבוסטון בארצות הברית, שם הייתי סטודנט. חשתי גאווה עצומה, הגאווה הזאת השתלבה בחגיגות 200 השנה לעצמאות ארצות הברית, שחרטה על דגלה את עקרון חירות האדם וחגגה את זה בארבעה ביולי. כששמעתי את החדשות התקשרתי מיד לאחי עידו ושאלתי אותו האם הוא כבר שמע מיוני. לא הייתה שאלה אם הוא היה שם, זה היה ברור. עידו אמר שהוא יחזור אליי. כשלא חזר במשך שעות ארוכות והקשבתי לחדשות, והם אמרו "one officer killed", אני אמרתי: למה "one officer"? למה לא "one soldier?". כשעידו לא חזר אליי במשך שעות ארוכות, ידעתי בתוכי פנימה שיוני אחינו האהוב נהרג. ואז יצאתי למסע של שבע שעות מבוסטון לאוניברסיטת קורנל במדינת ניו-יורק, שם אבי לימד, כדי להודיע פנים אל פנים להוריי שבנם הבכור נפל. לעולם לא אשכח את זעקתם המרה של אבי ואמי שמילאה את הבית ומסרבת לעזוב אותי כל יום מימי חיי.

ארבעים שנה להישג הגדול באנטבה, אבל המחיר לחמש משפחות היה נורא. מותו של יוני היה טראומה קשה לי, להוריי, לאחי עידו ולחברתו של יוני, ברוריה, ומותו שינה את מהלך חיינו. כשאני מבקר את המשפחות השכולות של יקירינו שנפלו בקרב או בפיגועי טרור, אני דואב עליהם כשם שדאבתי על הוריי בשנות יגונם, כל שנותיהם שבאו אחר כך.

נחמתנו היחידה היא הגאווה שיש לנו גיבורים כאלה באנטבה ובמערכות ישראל, גיבורים שמוכנים להטיל עצמם פעם אחר פעם אל מול פני המוות, שמאמינים בצדקת דרכנו ושמוכנים להקריב את הקורבן היקר מכל כדי שאנחנו, אחיהם, נחיה בארץ צבי. זוהי המשמעות העמוקה של מבצע יונתן. הוא ייזכר לעד במסכת הגבורה הבלתי פוסקת של לוחמינו ובסיפור התקומה של עם ישראל בארצו.

 

 

 

 

צילום: עדי ברוך