דברי ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס האזכרה הממלכתי לבנימין זאב הרצל בהר הרצל
הרצל שאף להוציא אותנו משעבוד לגאולה, והוא הבין שבלי היכולת להגן על עצמנו בכוחות עצמנו, אין משמעות לעצמאות. היכולת הזאת, בנינו אותה מאז בשבעים השנים, טיפחנו אותה, ועוד אנחנו מטפחים אותה. היא מגינה על גבולותינו, היא מגינה על ביטחוננו, בדרום ובצפון, מול כל צבא, מול כל מהלך.
יש לנו הסכמי הפרדה עם סוריה מ-1974. זהו העיקרון המסדר, אנחנו נקפיד עליו הקפדה יתרה, וכך חייבים לעשות גם אחרים, כולם.
הרצל הטמיע בנו את תודעת הגבורה. הוא נחל הצלחה מרשימה בשני המישורים. לפני שעה קלה נוכחנו בכך, נשיא המדינה ואנוכי, בטקס הזיכרון לחללי מבצע 'צוק איתן'. על ההר הזה חלקנו כבוד לבנינו הגיבורים, שהקריבו עצמם למען המולדת. פה, ורק פה, אנו מבטיחים את נצח ישראל.
אני לא חושב שיש מישהו שמכיר את ההיסטוריה של הרצל, שלא עולה במוחו המחשבה, לו רק הרצל היה זוכה לראות את הישגיה המופלאים של מדינתנו. אני לא מדבר רק על הצבא, על הכלכלה, הטכנולוגיה או בניין הארץ, פריחת היחסים עם חוץ לארץ. אני אדבר על משהו נוסף, עוד הישג כביר, הרצל פילס את דרכו לציונות מבעד לענן שחור של אנטישמיות. באוזניו הדהדה קריאת הבוז 'הפ-הפ', שאותה הפנו שונאי ישראל אל היהודים בגרמניה ובאוסטריה. 'הפ-הפ' הם ראשי התיבות של המלים בלטינית – Hierosolyma est Perdita – 'ירושלים אבודה'. 'הפ-הפ' צהלו החיילים הרומים שהחריבו את ירושלים ב-70 לספירה. 'הפ-הפ' קראו הפורעים בתקופת מסעי הצלב. 'הפ-הפ' – ירושלים אבודה – הטיחו בנו דורשי רעתנו בגלות.
אבל ידידיי, ירושלים כבר איננה אבודה. חזרנו אליה, שחררנו אותה, הפכנו אותה לבירתנו המאוחדת, וכך היא תהיה לעד. והנה השנה ההישג הזה קיבל ביטוי בינלאומי רשמי, ארה"ב הכירה בירושלים כבירת ישראל והעבירה את השגרירות שלה אליה. כך עשו גם גואטמלה, פראגוואי, ואני מבטיח לכם שרבים נוספים בדרך. הפכנו את הקערה על פיה. ה-'הפ' -הפ', הפך להיות 'פה-פה' - אנחנו פה בירושלים וכך נישאר. אנחנו פה בזכותו של הרצל, מושיענו, משה של הזמן החדש.
גם סבא שלי, הרב נתן-מיליקובסקי נתניהו ז"ל, הגיע לירושלים בעקבות הרצל. סבי כינה את הרצל – "המשיח משכמו ומעלה", הוא לא הסתפק במשיח. הוא התרשם עמוקות מהגאוניות שלו, מתנופת החזון והמעש שלו, מהתייצבותו הגאה כעיתונאי יהודי צעיר אל מול מנהיגי העולם. סבי כתב שהרצל בא אל 'הרחוב החשוך' של עמנו הנתון במצוקה חריפה ובידו, כך כתב: "מפתח, ממש כישוף, שיפתח את כל השערים הסגורים".
עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, וגם במהלכה, סבי עשה נפשות לציונות בוורשה בהשפעת הרצל. הגנרל הגרמני, מושל ורשה, ראה את ההשפעה העצומה שהייתה לו על יהודי העיר. הוא הכיר אותו, לכן הוא הציע להעביר את סבי בצוללת לארה"ב, כדי שישכנע את יהודי אמריקה ואת הממשל בוושינגטון להיות לצד גרמניה. סבא שלי הרהר בהצהרה והשיב שהוא מוכן לה בתנאי אחד, שהקיסר ווילהלם השני יקדם את חזונו של הרצל, וישפיע על הסולטן בקושטא לתת את ארץ-ישראל ליהודים. אותו מושל גרמני התקשר עם ברלין. הוא ניסה, אבל לא קיבל התחייבות. משום כך סבי סירב להצעה, והוא עלה ארצה עם משפחתו ב-1920. הדרך לקחה להם הרבה זמן. ברכבות, באונייה, בסירות משוטים, עד נמל יפו. היום, מן הסתם, הם היו מגיעים במטוס חדיש – וגם את זה חזה הרצל. הוא חזה את כל הטכנולוגיה שתשנה את העולם. הוא היה עד למהפכת החשמל. הוא נפעם ממטוסים, מרכבות וממכוניות. הוא כתב סיפור קצר, ב-1899, שנקרא ה-'האוטומוביל'. הוא כתב: "האגדות הקרובות ללבנו שוב אינן פותחות עכשיו במלים: "היה היה" - אלא "היה יהיה". הוא כתב על המצבר החשמלי של סוף המאה ה-19, זה ריתק אותו.
מאותו מצבר שהוא כל כך התפעל ממנו, אפשר לדלג ישר אל החדשנות הישראלית בתעשיית הרכב של תחילת המאה ה-21. חברות ישראליות מעצבות את תעשיית המחר של כלי הרכב האוטונומיים. וזה קורה בכל התחומים - בהייטק, בסייבר, ברפואה, בחקלאות, במים, באנרגיה, במה לא. אותה קדמה בדיוק שהרצל חזה. הוא האמין שהמקום הזה לא רק יהיה מקלט לעמנו, לא רק מבצר להבטיח את עתידנו. הוא האמין שזה יהיה מגדלור לכל האנושות - בגלל הקדמה שמדינת היהודית תביא לאזור ולאנושות כולה.
מכובדיי, למחרת יום העצמאות השבעים, קיימנו ישיבה מיוחדת בהיכל העצמאות בתל-אביב. מגילת העצמאות המקורית הונחה לפנינו. שמו של הרצל מופיע כמובן במקום בולט במגילה. ולמטה, בתחתית הקלף, מתנוססת חתימתו של הרצל נוסף – הרצל ורדי. כלומר, ד"ר הרצל רוזנבלום-ורדי, בן גוריון אמר לו לעברת את שמו. והרצל זה חתם על מגילת העצמאות כנציג התנועה הרוויזיוניסטית, הוא הפך לאחד מהאריות של העיתונות הישראלית. בהערצה עמוקה להרצל הראשון, הוא כתב: "הרצל עשה היסטוריה בידיו – בחוברת הדקה שלו 'מדינת היהודים', ובלבו שלחם כאש, הוא ששינה את פני המזרח, הוא שהעמיד את בני העולם בפני עובדה קיימת!".
114 שנים אחרי מותו של הרצל, נכיר לו תודה עמוקה על חייו: תחיית עמנו, תחיית ריבונותנו, תחיית מדינתנו.
יהי זכרו ברוך.
צילום ארכיון: עדי ברוך