דברי רה"מ נתניהו בטקס האזכרה ללוחמי האצ"ל שנפלו במערכה על יפובנימין נתניהו - האתר הרשמי

רעייתי ואני היינו עכשיו במפגש מאוד מרגש עם הורים של שני שוטרים שנקטלו בהר הבית – משפחת שנאן ומשפחת סתאו׳י. דיברתי על שותפות גורל, והם דיברו על אחיזה במולדת, להקריב למען המולדת, למען המדינה של העם היהודי שנותנת מרחב, וחיים וחירות לכל אזרחיה. ואני חשבתי איפה היסודות שלנו, הנה היסודות שלנו. הנה, פה. שאנחנו מדברים על אחרים שנפלו, הגיבורות והגיבורים, לוחמות ולוחמי האצ"ל ששחררו אותנו מעול הקנאות בלב ארצנו. איך כל זה היה אפשרי בלעדיהם? לכן זאת זכות גדולה שלי לעמוד כאן כראש ממשלת ישראל, עם חבריי השרים, השר איוב קרא, חברת הכנסת ענת ברקו, עם יו"ר ברית חיילי האצ"ל, הוא תמיד נחבא אל הכלים, הוא לא אומר את דעתו אף פעם, יאיר אסיסקוביץ', אתה נהדר, אתה נהדר, תמשיך לעמוד בתוקף, להטיף ולהזכיר את זה, לא רק את זה. היינו יחד לפני יומיים באירוע מרגש, עם אותם ילדים, אנשי האצ"ל, כמובן, ידידיי הרבה אנשים, אני קורא לכם אחיי ואחיותיי, בני המשפחה הלוחמת כי זה ממש נכון, אנחנו כבר משפחה. אבא של רעייתי, שרה, שמואל בן ארצי זכרונו לברכה, היה משורר האצ"ל, משורר האצ"ל, הוא כתב שירים נפלאים, ואבי, פרופסור בן ציון נתניהו זכרונו לברכה, היה מתלמידיו ושליחיו של זאב ז'בוטינסקי שהיה המורה הרוחני של האצ"ל, יחד עם מנחם בגין זכרונו לברכה. לכן אני נרגש שאני עומד כאן, שאני בא מירושלים, כאן, לפאתי יפו כדי להנציח את משחררי יפו מבוראי התהילה. נמצאים פה אנשים שנטלו חלק במשימה ההרואית הזאת. כולנו מצדיעים לכם, כולנו זוכרים בכאב ובגאון את חבריכם שנפלו כאן, והאמירה הראשונה שעולה בראשי במעמד המרגש הזה, היא המלה: בזכותכם. בזכותכם הגיע לקיצו סיוט הדמים שרבץ על תל אביב במשך חמישה חודשים. בזכותכם ניצחנו בקרב מכריע על הקמת המדינה. בזכותכם הפכנו את תל אביב ויפו לעיר אחת גדולה, סואנת, תוססת, חופשיה. בזכותכם.

היום קשה לדמיין את האיום החמור על תושבי האזור היהודים; איום שהחל מיד עם החלטת כ"ט בנובמבר. פצצות, צליפות, מיקוש בתים. היו כאן עמדות, אתם רואים את זה, שם, עמדות עליונות שמהן פשוט צלפו פנימה. התגרויות בלתי-פוסקות של ערביי יפו. רחוב אלנבי ורחוב הרצל, נווה צדק, שיהיה בשלום תמיד, כרם התימנים, שכונת התקווה – כולם היו בקו האש. קירות מגן ושקי חול הוצבו שם. בצד שלנו נמנו מאות הרוגים ופצועים. פליטים חיפשו מחסה.

אבל הייתה סכנה רצינית אף יותר: ככל שהתקרב מועד העזיבה של הבריטים את הארץ, גבר החשש שיפו תשמש קרש קפיצה לפלישה נרחבת של צבאות-ערב. כמובן היה צריך לקחת בחשבון גם מה שסופר כאן, שהבריטים אף הצטרפו לחבורות הערביות והיינו צריכים להילחם בהם פעמיים: בקרבות כאן, ואחר כך בקרבות מול הליגיון, אבל זה סיפור כבר שונה, אבל קשור. בכל אופן, מכאן, מהמקום הזה הפלישה הערבית הייתה עלולה להסתער על היישוב כולו. בגין כינה את חלקיה העוינים של יפו: "טריז תוקפני בתוך תל-אביב המתגוננת". בדיוק כך. זאת הייתה שעת מבחן להשקפת 'קיר הברזל' של תלמידי ז'בוטינסקי: האם השקפה זו נכונה רק בתיאוריה, או שהיא מקבלת ביטוי במעשים? אני רוצה להגיד לכם ממרום שנותיי עכשיו כראש ממשלת ישראל כמה וכמה שנים, יש תיאוריה ויש מעשים. בסוף אתה נבחן במעשים. דיברנו על קיר הברזל, האם יהיו אנשי ברזל ונשות ברזל לקיים אותו? והתשובה הברורה ניתנה בחג הפסח לפני 70 שנה: נוכח אובדן החיים ושיתוק החיים בתל-אביב – לוחמי האצ"ל התייצבו בנחישות כקיר ברזל למיגור כנופיות הטרור ביפו. הקרבות היו עזים הם נמשכו שעות רצופות, ימים, בעיקר פה בשכונת מנשיה. חיילי האצ"ל הוכיחו כושר לחימה, תושייה, אומץ לב. לא ויתרו, לא ויתרו. ראיתם, שמעתם. הם אמרו לבגין: אנחנו צריכים עוד 24 שעות. והם הוכיחו שהם צדקו. הם נהדפו פעם ועוד פעם, אבל הם לא ויתרו. לפני כמה שבועות קיימתי תדרוך ביטחוני מאוד חשוב, עמד שם קצין צעיר, מרשים מאוד מחיל האוויר. שאלתי אותו: מה שמך? הוא אומר לי: פאגלין. אני אומר לו: יש לך קשר? הוא אומר לי: כן, הנה הקשר.

בפיקודו של 'גידי', לוחמי האצ"ל ניהלו לוחמה מבית לבית תחת אש תופת. אני לא יודע אם ראיתם מה שהם עשו כאן. היה קשה להילחם ברחובות, אז הם נכנסו דרך הקירות. מי עשה את זה? יפה, 12 נקודות. זה חומת מגן לפני חומת מגן - הנה חומת מגן, אצ"ל, חומת מגן. עברו דרך הקירות, תקפו ולבסוף הכניעו את יפו. אני מוכרח לומר שכבר בעיצומו של המבצע, אני אומר את זה בצער אבל זה קורה, את זה לא סיפרת, יאיר, אני מתפלא עליך, זה מתאים לך. עוד בעיצומם של הקרבות הוטחו הם חיצי זלזול מצד יריבים. זה גם חלק מהאמת ההיסטורית המצערת. יש שטענו שבכלל מדובר בפעולה מיותרת. זה לא חדש. הניסיונות לגמד את חלקו של האצ"ל בהישגי האומה ובעצמאותנו, ניסיונות אלה, יש להם לצערי שורשים עתיקים ולכן צריך שהאמת תהדהד בראש חוצות. המבצע לשחרור יפו היה חיוני ביותר. אני שמח שההגנה החליטה להצטרף אליו בשלב מסוים, זה חשוב, כי זה היה מאמץ משותף אבל איש לא יכול לגזול מהאצ"ל את היותו הגורם המוביל בשחרור יפו. הגיע הזמן לומר זאת, הנה אנו עושים זאת ברגע המכונן הזה.

אני חייב להגיד לכם שבאותם רגעים, תושבי תל אביב ידעו היטב בזכות מי הושג הניצחון. הם קיבלו את לוחמי האצ"ל בתשואות חמות . ז'בוטינסקי ובגין נהגו לומר: "תל אביב תכלת לבן". ובאמת עם הניצחון הונף דגלנו גם בתל אביב וגם בשכונות מדרום. אבל אני מבקש שתתארו לכם לרגע שחלילה לא כך היה. תל אביב הייתה נידונה להמשיך להתגונן מפני מעשי האיבה. היא הייתה עלולה להפוך לעיר חנוקה, עיר נצורה ומצולקת מקרבות בלתי נגמרים. לשמחתנו, בזכות ההישג האסטרטגי של האצ"ל, כל זה נמנע.

ואני רוצה לומר עוד משהו חשוב - הזיקה הקודמת של עמנו ליפו, עיר רבת דורות. יפו נזכרת בתנ"ך, החשמונאים תקעו בה יתד, והנמל שלה נחשב כשער ציון, בייחוד בשנות העליות הציוניות. אחד מהעולים הללו היה סבי, הרב נתן מילקובסקי נתניהו. הוא עלה ארצה ב - 1920 עם משפחתו דרך יפו פה בנמל, עגנו קצת רחוק וירדו עם סירות ובין היורדים אל החוף בא גם אבי, הוא היה ילד בן 10. יפו לכן איננה עיר זרה בשבילנו, ומצד שני ביפו חיה גם אוכלוסיה ערבית שרוב רובה מחפש דו קיום וחיים שלווים. יפו צריכה להישאר מקום שיש בו שכנות טובה, סובלנות ואחווה הדדית ברוך בן ערב בן נצרת ובני. אני מברך על העובדה שיפו מוצפת היום מבקרים ומטיילים ששותים בצמא את הסיפורים על גבורת האצ"ל בתש"ח. הם שומעים על תרומתם של לוחמי המחתרות לתקומת ישראל. כאן ביפו, בחזיתות הנוספות, ובהמשך במסגרת צה"ל. רבים מגיעים לבית המיוחד הזה כאן לידנו, מוזיאון האצ"ל בבית גידי, שלצערנו נהרג בתאונת דרכים עם אשתו ציפורה. היום אנחנו זוכרים את כולם, את המסתערים קדימה בתעוזה, את הלוחמים והלוחמות שפעלו שכם אל שכם, אל הנופלים שמסרו נפשם לטובת הכלל. אנו מצדיעים למשחררי יפו, ששמם יישאר חקוק בפרקי התקומה המזהירים של עמנו לעולמי עד.

צילום: קובי צרפתי